קטנה עם שפם
אתמול הדגימו "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" את הפרובינציאליות הטבועה בהם בשערים המלוקקים שהדפיסו לקראת נחיתתו בארץ של נשיא ארה"ב ברק אובמה. היום הם מדגימים כיצד ראש ממשלת ישראל מתאים עצמו לרוח הנמוכה של העיתונים הפוליטיים - זה המגויס בעדו וזה שהיה מגויס נגדו וכעת שוקל את צעדיו:
על שערי שני העיתונים - ובעצם, על שערי כל העיתונים - מודפסות גרסאות שונות של תצלומים של צלם לשכת העיתונות הממשלתית, אבי אוחיון, ובהן נראים אובמה ונתניהו בשדה התעופה בן-גוריון. שניהם פשוטי מקטורן, שאותו הם מחזיקים בידם האחת כשהוא זרוק מאחורי גבם. בתנוחה הזו, האגבית, בולט פי כמה ההבדל ביניהם: אובמה רזה, תמיר ונראה צעיר מגילו, מהלך בצעדים גמישים ונראה כמי שהז'קט נתפר כדי להיות מונח על כתפו. ראש ממשלתנו, נמוך ובעל כרס ייצוגית, עם חליפתו ועניבתו הזהות לאלו של אובמה, נראה אבוד כשהוא מחקה את התנועה הכאילו-מרושלת של הנשיא האמריקאי. במשחק התדמיות שבו בוחרים לפעול הטבלואידים ובו בוחשת ללא לאות לשכתו של ראש הממשלה, ישראל מפסידה כבר בדלת המטוס.
"ברגע שדלת האייר-פורס 1 נפתחה, אי-אפשר היה לטעות: מדובר בליגה אחרת של סטייל. מספיק היה לראות אותו מוריד את הז'קט ומניף אותו בנונשלנטיות על הכתף, כשנתניהו מחרה אחריו בתנועה מגושמת שהזכירה איך הסיר פעם את אפוד המגן בכנס פנימי של הליכוד, כדי לקבוע: דה פרזידנט אוף דה יונייטד סטייטס אוף אמריקה הוא חתיך הורס", כותבת הפרשנית הפוליטית הבכירה של "ידיעות אחרונות", סימה קדמון, והדברים נדפסים על שער העיתון. כאלה אנחנו - לראש הממשלה שלנו אין סטייל, גם לא לעיתונים שלנו.
נשיא ארה"ב ברק אובמה וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בשדה התעופה בן-גוריון, אתמול (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
בעמ' 8 של "ידיעות אחרונות" מוקדשת ידיעת כיתוב תמונה לנהג גרר שהוזעק לגרור את מכונית השרד של אובמה, שנתקעה עוד לפני שאובמה נחת בישראל, אחרי שמילאו אותה בסולר במקום בבנזין. "זו היתה חוויה של פעם בחיים", אומר הנהג לאיתמר אייכנר, החתום על עוד ועוד ידיעות אובמה-טראש כאלו המפוזרות בין דפי העיתון. עורכי העיתון מגדילים לעשות כשהם מקדישים ידיעה (תלם יהב) לנזיפה בנשיא בית-המשפט העליון אשר גרוניס, שהעדיף לקיים דיונים במשפטים שנקבעו מראש במקום להגיע לטקסי קבלת הפנים. "בסך-הכל הקשיב אתמול ל-11 תיקים, כך שכלל לא יכול היה לעקוב גם אחרי השידורים שסיקרו את הביקור", מזדעזע הכתב.
בעמ' 2 מודפס המאמר המלא של קדמון, ובו השורה הבאה אחרי ההתפעמות התיכוניסטית ממראהו המצודד של הנשיא האמריקאי: "כנראה שצריך מדי פעם ביקור נשיאותי כזה כדי להזכיר לנו עד כמה אנחנו פרובינציאליים", היא כותבת. ובכן, לא צריך לחכות, אפשר פשוט לעשות מנוי.
חבק נשיא
"חיבוק חם" ו"ביקור החיבוקים" הן הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" בהתאמה. שני העיתונים מדגישים את הדברים החמים, המחמאות וההתחנפויות של אובמה לעם ישראל, מדינת ישראל, ראש ממשלת ישראל ואשתו.
"כך נכבשנו" היא כותרת טורה של קדמון ב"ידיעות אחרונות". שמעון שיפר כותב כי אובמה ונתניהו "למדו את הלקח ממחזות האימה שאיפיינו כמה מפגישותיהם בעבר", וברוח העיתון - הטור השלישי הזוכה להפניה בשער הוא של יוצאת אתיופיה שזכתה לאחרונה בתחרות יופי ישראלית וכעת קושרת זאת לזכייתו של אובמה בנשיאות ארה"ב ("כן, גם אני יכולה, בזכותו"). קדמון כותבת גם כי הכיבוש הנאור של אובמה נועד לשבות את דעת הקהל הישראלית לקראת ניסיון לכפות תוכנית שלום על ישראל. שיפר סקפטי יותר; אובמה "לא מתכוון ליזום תהליך משמעותי", הוא קובע על-פי גורם ישראלי עלום. במדור הדעות כותב מנגד איתן הבר כי "לא כדאי להתרשם יותר מדי מהפרסומים הצפויים בימים הקרובים על כך שאובמה אינו תובע ואינו מדרבן ואינו לוחץ. לפעמים צריך לחכות שנים כדי לדעת את האמת על ההתרחשויות".
נשיא ארה"ב ברק אובמה וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, אתמול בירושלים (צילום: קובי גדעון, לע"מ)
גם ב"ישראל היום" שוררת תמימות דעים באשר לאופיו החיובי של הביקור, אם כי פרשני החינמון סבורים שמי שלמד את הלקח הוא אובמה, לא נתניהו. גם הם מצטרפים לקונסנזוס הפרשני שלפיו עם כל הכבוד לחיבוקים ולחיוכים, מהלכים מתבצעים "בחדר הסגור", כביטויו של דן מרגלית. רק דרור אידר, המומחה לאוונגליסטים וכלב התקיפה של "ישראל היום" נגד מתנגדיו בתקשורת בפרט ועוכרי ישראל בכלל, אינו מצליח להסכין לדו-משמעות הטבועה ביחסים דיפלומטיים. לדידו, החזות המחויכת של הביקור מוכיחה כי נתניהו צדק וטעו "נביאי הזעם" שצפו כי צעדיו (ובפרט מה שנראה כתמיכתו במיט רומני) יובילו למשבר ביחסים עם ארה"ב.
נשיא ארה"ב ברק אובמה נושק לשרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה בנימין נתניהו, אתמול בירושלים (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
גם פרשני "מעריב" תמימי דעים: "אובמה בא להתנחל בלבבות והצליח, הוא עשה את זה בדרכו המיוחדת, הג'נטלמנית והפמיליארית", כותב שלום ירושלמי ב"מעריב". "ביל קלינטון היה ונותר הנשיא האמריקאי האהוד ביותר בישראל, עד אתמול", כותב בן-דרור ימיני באותו עיתון. ירושלמי מזכיר כי "אובמה עטף את חילוקי הדעות בנייר צלופן, אבל הוויכוח הוא מהותי".
רק ב"הארץ" מתעקשים לא להתמוגג, אפילו לא לרגע. "אובמה בישראל: אנחנו שומרים עליכם" היא הכותרת הראשית שנבחרה, מתחת לה תצלום אחיזת הז'קט והפניות לשלל טורי פרשנות - כמעט כולם בנימה חמוצה: "שיטת הסמוך", "מתקפת ריכוך", "כן, לחץ" כותרותיהם. רק ארי שביט ("נאום היקיצה") פוכר אצבעות בציפייה לנאומו של אובמה ("הוא ייתן לנו הזדמנות כמעט אחרונה להתעורר מהתרדמת"!!). כותרת הידיעה הראשית היא "לפי התסריט". לפי אלוף בן, התסריט הוא של "התכנסות"; אובמה מכין אותנו לכך שארה"ב מתכוונת לנטוש את המזרח התיכון. לפי חמי שלו, "מתקפת הצ'ארם" נועדה להקדים נסיון התערבות בוטה ביחסיה של ישראל עם שכניה.
אז מה היה לנו שם
ובכל זאת, בניגוד לימים האחרונים, אז דיווחו העיתונים על הביקור שלא התקיים ונאלצו למלא את החלל שהתעקשו להקדיש לו בפרשנויות, מחזורי פרשנויות, קש, גבבה ותפריטים - כעת יש מציאות לדווח עליה. בגזרה זו נוחלים העיתונים הצלחה מוגבלת, כצפוי. באף אחד מהם אין מי שמעמדו וכישוריו העיתונאיים הם כאלה שיאפשרו לו לספק מידע - לא פרשנות - על הנעשה מאחורי הקלעים.
מה היה המסר של אובמה לנתניהו בענייני היחסים עם הפלסטינים או הסנקציות על איראן? "את זה לא תראו בטלוויזיה", מעיר בציניות מבקר הטלוויזיה ב"ידיעות אחרונות". גם לא בעיתונים.
חדש מפני ישן
בכתבת השער של "גלריה", מוסף "הארץ", חוזרת אסתר זנדברג לעסוק בתוכניתה של קרן יד-הנדיב של משפחת רוטשילד לבנות בניין חדש לספרייה הלאומית בירושלים. תוצאותיה של תחרות האדריכלים, שבה זכה רפי סגל, בוטלו באופן שערורייתי, וכעת הכריזה הקרן על תחרות חדשה, עם כללים קשוחים יותר.
"המנצח האמיתי יהיה זה שיעז למרוד, להפר את הכללים ולהגיש הצעה לשיפוץ ולשיקום המשכן הקיים", נכתב בכותרת המשנה, המסתיימת בקריאה נרגשת: "הגיעה העת להתקוממות אדריכלית". "זה יהיה מהלך נועז, שימנע את הקמתו של עוד פרויקט ראוותני, בזבזני, יקר ומיותר, יציל את הבניין הקיים מהזנחה ידועה מראש, ויעשה היסטוריה", היא כותבת.
זנדברג מתייחסת גם לפרויקט בנייה ציבורי גדול אחר בירושלים, זה של קמפוס בצלאל במרכז העיר. "גם כאן שאלת הצידוק להקמתו של קמפוס חדש - ראוותני, בזבזני, מיותר - לא היתה חלק מהפרוגרמה של התחרות, ולפני המתחרים לא עמדה האופציה להתמודד על שיפוץ מבנים קיימים במרכז העיר והכשרתם לצורכי האקדמיה.
"כמוסד המחויב להנחיל ערכים בני-קיימא לדורות חדשים של מעצבים ואדריכלים, מן הראוי שאופציה של מחזור מבנים ושימוש מחדש בבנייה קיימת תעמוד בראש מעייניה ותהווה דוגמה לרבים".
בבילון
"מדד הבנקים ירד ב-0.8%; בבילון נפלה ב-6%", לשון כותרת סקירת המסחר בבורסה של "דה-מרקר". בוב מארלי מאושר.
ענייני תקשורת
כתבת השער במוסף "כלכליסט" עוסקת בסיפורו של דניאל מורגנשטרן, "פעיל סביבתי ותיק, שמתח במשך שנים ביקורת חריפה על תאגיד המיחזור אל"ה. בתגובה הוגשו נגדו שלוש תביעות לשון הרע במאות אלפי שקלים. ההתעקשות שלו לא לוותר ונצחונו לבסוף בבית-המשפט מאפשרים הצצה נדירה לתעשייה המבהילה של תביעות השתקה, שמבקשות לחסל שיח ציבורי ביקורתי או מחאות שפוגעות באינטרסים כלכליים".
מתוך הכתבה, של אמיר זיו: "את תביעת לשון הרע הראשונה נגד מורגנשטרן הגיש תאגיד המחזור ב-2006, בגין שלוש התבטאויות ביקורתיות [...] הוא ערם את שלוש ההתבטאויות, צירף אותן יחד, ועל מפתן ביתו של מורגנשטרן הונחה תביעה בסכום של 300 אלף שקל. הסכום עשה את שלו. כמה חודשים אחר-כך, בינואר 2007, מורגנשטרן התקפל ושלח לתאגיד מכתב כניעה. בתמורה למחיקת התביעה הוא התנצל על ההתבטאויות, חזר בו מאחת מהן, התחייב לא לחזור עליהן ושמר על זכותו להביע ביקורת בעתיד, 'במסגרת ביקורת ציבורית לגיטימית ובכפוף למגבלות איסור לשון הרע'.
"כך נראה ברוב המקרים השלב האחרון בעימות בין אדם פרטי לתאגיד רב-עוצמה: מכתב התנצלות שכולל הודאה באי-אמיתות הטענות - או לכל הפחות ויתור על ההתעקשות שהן נכונות - ולקינוח התחייבות לא להרגיז יותר מדי מעתה ואילך. התמורה היא הסרת האיום בחיסול כלכלי. אלא שבאופן נדיר, במקרה של מורגנשטרן זו היתה רק ההתחלה. מה שהתפתח מכאן ואילך מאפשר הצצה נדירה לאופן שבו מנוהלים הקרבות הללו בבתי-המשפט, ובעיקר מאפשר להבין את האלמנט המשתק של תביעות כאלה, הודות לנטל הנפשי העצום והאיום הכלכלי שהן יוצרות מעל אלה שהשמיעו ביקורת פומבית.
"ההצצה מתאפשרת פשוט משום שמורגנשטרן לא עמד בהתחייבות. הסערה שהתחוללה בתוכו היתה חזקה ממנו, הוא אומר. הוא לא יכול היה לסיים מאבק של 20 שנה, מפעל חיים, בכתב כניעה שנוסח בידי עורכי-הדין של התאגיד. לכן, עוד בטרם יבש הדיו על מכתב ההתנצלות, הוא חזר להתבטא נגד תאגיד המחזור".
על שער "מעריב" מבטיחים כי מחר יתפרסם במוסף "סופשבוע" ראיון עם רביב דרוקר: "ההתנהלות של לפיד היתה מכוערת", "לשכת פרס הפכה את השקר לדרך חיים" ו"חכו עד שכל הסיפורים על שרה ייצאו" הם הציטוטים הנדפסים לצד ההפניה.
במדור "מחוץ למסגרת" במוסף "גלריה" כותבים על עבודתה של הצלמת האמריקאית קאתי גראנן, בליווי תצלום מרגש מהסדרה "אנונימוס". התצלום, בניגוד לכתוב בטקסט הלא חתום, צולם בבייקרספילד, ליד לוס-אנג'לס, לא בסן-פרנסיסקו.