קרטיב לכל מתמחה

"איפה ביבי?", שואלת כותרת בשער "ידיעות אחרונות". מתחת לה מודפסות כמה שורות מאת סימה קדמון. "השאלה היא איפה נתניהו והשרים החברתיים שלו", כותבת קדמון. "מה הם עושים כשמאות רופאים מתמחים נוטשים את המחלקות ויוצאים מבתי-החולים, וזה אחרי שביתה של למעלה ממאה ימים. מדוע ראש הממשלה, שהוא גם שר הבריאות, לא דופק על השולחן ומסיים את הסיפור הזה, מתוקף סמכותו, מתוקף מעמדו, מתוקף היותו האיש היחיד שיכול לעשות את זה. מה עוד צריך לקרות כדי שנתניהו ישים קץ לקטסטרופה הזאת. ואיפה הם, אותם שרים חברתיים, כשבכל הארץ נוטעים אוהלים כמחאה על מחירי הדיור". למשפטים הללו מצורפת ההערה "הטור המלא מחר ב'מוסף לשבת'", למי שעדיין מתלבט אם לרכוש את גליון סוף-השבוע של "ידיעות אחרונות".

כותרות כל עיתוני הבוקר, למעט "הארץ", עוסקות בשביתת הרופאים המתמחים ובמחאות החברתיות בכלל. "צווי ריתוק למתמחים", מודיעה הכותרת של "ידיעות אחרונות", מעל הטעימה מהטור של קדמון. "המרד צובר תאוצה", לשון הכותרת המיליטנטית של "ישראל היום" (במהדורתו השנייה הוחלפה הכותרת ב"צווי מניעה נגד המתמחים"). "רחובות זועמים", קוראת הכותרת של "מעריב".

אתמול פתחו הרופאים המתמחים בשביתה עצמאית, נפרדת מזו שמנהלת ההסתדרות הרפואית בשבועות האחרונים, וזאת כמחאה על ההסדר שהסתמן בין ההסתדרות לאוצר. "ציבור הרופאים, שהוא בדרך כלל נינוח, אולי אפילו אדיש, כל-כך מתוסכל מפרטי ההסכם, עד כדי כך שהמאבק הזה התעורר באופן ספונטני לגמרי", מצוטט ד"ר אליעז מילר בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". ראובן וייס, איתן גליקמן וליאור אל-חי מדווחים כי "מאות מרופאי איכילוב, שיבא ומאיר צעדו עד למשרד ההסתדרות הרפואית ברחוב ז'בוטינסקי ברמת-גן. [...] הידיעה על הפרובוקציה המתקרבת עשתה דרכה ליו"ר הסתדרות הרופאים, ד"ר ליאוניד אידלמן, שעזב את הבניין לפני שהמתמחים הגיעו. במקום שיחה פנים אל פנים, הסתפקו הקודקודים במשלוח קרטיבים צוננים למפגינים המיוזעים – ובהבטחה לדבר איתם הבוקר".

הבוקר היו הרופאים המתמחים אמורים להגיע להפגנה בירושלים, אך בעמ' 4 של העיתון מתפרסם דיווח מאת שרית רוזנבלום ונעם ברקן ולפיו בית-הדין הארצי לעבודה קבע כי "פעולות המתמחים הן בגדר שביתה בלתי חוקית ובלתי מוגנת", והוציא צווי מניעה שמחייבים אותם לא לשבש את העבודה.

"המתמחים קצת התבלבלו", כותב שי ניב ב"גלובס". "רוח מחאת האוהלים יחד עם ניחוח מאבק הקוטג' יכולים לעשות את זה לבן-אדם. אבל קשה להבין את מי שסיפרו לנו במשך חודשים שהמאבק שלהם הוא לא על שכר, אלא על עבודה מסביב לשעון ועל תורנויות שלא נגמרות, והנה עכשיו הם טוענים שבעצם זה כן הכסף. זה קורה דווקא אחרי שהחליטו להגביל את מספר התורנויות ואפילו לחייב לראשונה גם את הרופאים המומחים בביצוע תורנויות".

ב"ישראל היום" מסביר רן רזניק הבוקר את הסיבות לאכזבת הרופאים. לדבריו, כמה מההבנות שאליהן הגיעה ההסתדרות הרפואית עם האוצר היו "טובות, מועילות ומעודדות, הן לרופאים והן לציבור המטופלים [...] אם היו הרופאים בוחנים את ההבנות וההסכמות האלה כבסיס להסכם עבודה קיבוצי חדש, הם היו עשויים להבין כי מדובר בבסיס חיובי ומעודד מאוד. אלא שחלק מהרופאים ממאנים להסתכל על ההבנות האלה כבסיס להסכם העבודה החדש, ומתעקשים לראות בו ולבחון אותו כאילו היה הבסיס לרפורמה המיוחלת במערכת הרפואה הציבורית".

מי שעיניו בראשו

כמה מהעיתונים ממקמים את מחאת המתמחים בהקשר של מחאות אחרות. "פיצוץ חברתי" היא הכותרת במרכז שער "גלובס", המלווה את הידיעות בעמודים הראשונים בעיתון, על מאבק הרופאים, מחאת הדיור ועסקי החלב. "התעוררות חברתית" היא הסיסמה שמצמיד "ידיעות אחרונות" לדיווחים על הנושאים הללו. "משבר מעמד הביניים" היא הכותרת לליווי סיקור המחאות שבחר "כלכליסט".

"כל האיתותים מעידים על דבר אחד", כותבת רותי סיני בטור שמתפרסם בכפולה הפותחת של "מעריב", "המטוטלת הכלכלית-חברתית הגיעה לימין הקיצון של הספקטרום, הלכה רחוק מדי אפילו לטעמם של אלה שנחשבים קפיטליסטים אדוקים". גם רוב הטקסטים במדור המאמרים של העיתון מוקדשים למחאות השונות שהתעוררו בישראל.

להבדיל, עיתון "הארץ" מציע לקוראיו מאמר מאת ארי שביט. "מה שמתרחש בקיץ הזה בשדרות רוטשילד ובעיירות הפיתוח וברשתות החברתיות הוא לא רק מחאת קוטג' ולא רק מחאת דיור, אלא מהפכת נגד. אחרי שהאלפיון העליון הפר את הברית שלו עם 999 האלפיונים האחרים, 999 אלפיונים קמים על האלפיון העליון", הוא כותב. "[...] השעה טעונה ורגישה. היא מחייבת זהירות, בגרות, הגינות ושיקול דעת. אסור לשכוח שהמשק הישראלי הוא בכל זאת משק מפואר".

"המחאה – דווקא כשהכלכלה בשיא", לשון כותרת בעמ' 5 של "ישראל היום", ציטוט מפי שר האוצר יובל שטייניץ, כפי שהתפרסם ב"ניו-יורק טיימס". חזי שטרנליכט מביא מדברי השר לכתב העיתון בארץ, איתן ברונר. "בראיון שהעניק במסגרת הכתבה אמר שטייניץ כי האבטלה בישראל הגיעה לרמה של 5.8 אחוזים – מחצית מהשיעור במדינות אירופה – וכי מדובר בנקודת שפל בת 25 שנה בנתון זה. שטייניץ הוסיף עוד כי השקל הוא מטבע חזק ויציב, וכי הייצוא גדול מייבוא הסחורות". עובדה אחרת שמוזכרת בידיעה, "הפער בין עשירים לעניים בישראל הוא מהגדולים בקרב מדינות ה-OECD", לא הפכה לכותרתה.

לדעת אלי פולק, יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת, התקשורת בישראל מסקרת את מחאת הדיור באופן מוטה. "אכן, יש מצוקת דיור, מחירי הדירות גבוהים ושכר הדירה מרקיע שחקים", הוא כותב במדור הדעות של "ישראל היום". "יש מקום למחאה, יש מקום לדרישה מהממשלה שתפעל בנמרצות לשנות את המצב. נכון עשתה התקשורת כאשר דיווחה על המחאה שקמה. אך דא עקא, ככל שעובר הזמן, כך מתברר שריבוי האוהלים אינו נובע דווקא ממחאה אמיתית, אלא מדחיפה כלכלית של הקרן לישראל חדשה. במלים אחרות, ניסיון נוסף על-ידי אותה קרן לפגוע בראש הממשלה מר נתניהו ואולי אף בשר האוצר ד"ר יובל שטייניץ". פולק קובל על כך שרוב אמצעי התקשורת לא דיווחו על תרומתה של הקרן החדשה – או בלשונו, "הקרן לישראל חדשה" – למחאת הדיור.

"כל מי שעיניו בראשו", ממשיך פולק, "מבין שאילו התירו ממשלות ישראל לקיים תנופת בנייה ביהודה ושומרון, לא היתה מתקיימת מצוקה כה קשה.[...] ומה באשר לשאלות הקשות אל הקרן לישראל חדשה? האם היא לא מבינה שהתערבותה הפוליטית במחאה גורמת לדעיכתה? אכן יש מקום למחאה, וחשוב שהתקשורת תדווח על כך, אך עצוב לראות שהדיווח נגוע במניעים זרים. במקום למלא את ייעודה החשוב במדינה דמוקרטית, חלקים נרחבים מדי מהתקשורת מנצלים את כוחם כדי לשחק במגרש הפוליטי במקום לדווח ולשאול את השאלות הקשות. יש לקוות שראש הממשלה ושר האוצר יידעו גם הפעם להתעלם מהמחאה המזויפת ולפעול במדיניות ארוכת טווח שקולה אשר תקל את המצוקה בעתיד".

באותו עיתון שבו מתלונן פולק על הסיקור המוטה של מחאת הדיור הדועכת בשל מעורבותה הפוליטית של "הקרן לישראל חדשה", נדחק דיווח קצר על המחאה עד לעמ' 13, אחרי ידיעה מאת עדנה אדטו על טענתו של עמוס עוז כי עיתון "ידיעות אחרונות" עשה "מניפולציה" כשפירסם כאילו הוא תומך באריה דרעי, ואחרי ידיעה מאת דן לביא על החלטת בית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות ולפיה אתר ynet פירסם ברשלנות דבר שאין בו אמת.

לו המחאה באמת היתה דועכת בשל המעורבות פוליטית של הקרן החדשה, כפי שטוען פולק, ניתן היה אולי להבין את סדר העדיפויות של עורכי העיתון, אך לפי הכותרת לידיעה שבכל זאת מתפרסמת בעיתון זה (עדות כי קיימת עדיין מידה של יושרה עיתונאית במערכת "ישראל היום"), מאבק האוהלים דווקא "מסלים".

הרחתי את ריח המהפכה באוויר, לא לקחתי לריאות

בעמודי החדשות של העיתונים ובמוספים השבועיים שכבר ראו אור מתפרסמות כתבות חווייתיות על מתחמי האוהלים בערים השונות. גם גיא רולניק ביקר במתחם בשדרות רוטשילד בתל-אביב. "אולי לא יצא לכם לבקר השבוע באוהל המחאה המדליק, הסקסי והמדובר בשדרות רוטשילד בתל-אביב", הוא כותב בטורו הקבוע במוסף "דה-מרקר ויק". "אבל אם הגעתם לשם, לא יכולתם לפספס את ריחו של החומר המיוחד שנישא באוויר".

א-פרופו קטסטרופות

"הכרזה נדירה של האו"ם: אזורים בסומליה מוכי רעב", נכתב בראש עמ' 7 של "הארץ", מעל כתבה מתורגמת מאת מארק טרן מ"הגרדיאן". "הבצורת במזרח אפריקה מסכנת את חייהם של 11 מיליון נפשות", מדווח טרן.

"סומליה נפגעה קשה יותר משאר מדינות האזור בעיקר בשל עשרות שנים של סכסוכים פנימיים ומלחמה. הכרזה רשמית על רעב התפרסמה בפעם האחרונה ב-1984, לאחר שכמיליון בני-אדם מתו ברעב באתיופיה ובסודאן. [...] אחד מכל עשרה ילדים באזורים מסוימים בסומליה עלול לרעוב למוות, כך נמסר בשבוע שעבר בהודעת הצלב-האדום הבינלאומי. גורמים בארגון, אחד מהבודדים שקיבל אישור כניסה לאזורים הפגועים בסומליה, אמרו כי אפילו באזורים שנחשבו לאסמי התבואה של סומליה, סובלים כ-11% מהילדים עד גיל חמש מתת-תזונה חריפה".

"[...] ארגון אל-שבאב האסלאמי, שאנשיו מזוהים עם ארגון אל-קאעידה, שולט באזורים מהבירה מוגדישו ובחלקים מדרום ומזרח המדינה. בשבוע שעבר הודיעו גורמים בארגון האסלאמי כי יאפשרו מעבר סיוע זר לשטחים שבשליטתם, וביטלו איסור בן שנתיים שהתבסס על הטיעון שלפיו ארגוני הסיוע הם אנטי-מוסלמיים. עד כה נמלטו מסומליה מאות אלפי בני-אדם בשל הבצורת. פליטים רבים מתו מתנאי תזונה לקויים בעת בריחתם או זמן קצר לאחר בואם למחנות הסיוע".

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעת תצלום בפינה התחתונה במדור חדשות החוץ של העיתון תחת הכותרת "סומליה מוכת רעב". בתצלום נראה ילד סומלי רזה ומסכן. כיתוב התצלום כולל כ-120 מלה. במדור חדשות החוץ של "ישראל היום"מתפרסמת ידיעה מאת ליאור יעקבי והסוכנויות על הכרזת האו"ם כי סומליה מוכת רעב. היא מכילה 54 מלה בלבד. ב"מעריב" אין דיווח על הכרזת האו"ם באשר לרעב בסומליה.

בחצר האחורית

בכפולה השביעית של "מעריב" מדווחת רותי סיני על תנאי העבודה של עובדי חברת הסקרים שווקים-פנורמה. 25 שקל לשעה, כולל הוצאות נסיעה. משמרות של שש שעות עם הפסקה אחת בת רבע שעה בלבד, איסור לאכול בכל אזור במקום העבודה, וחוזה העסקה נוקשה המדגיש כי "אין בין המכון לבין המראיין יחסי עובד ומעביד [...] והמראיין אינו רוכש זכויות סוציאליות הקיימות בין עובד למעביד מכוח דין [...] כל משמרת מנוהלת על-ידי מנהל משמרת. יש להישמע להוראותיו. סמכויותיו רחבות מאוד ובסמכותו גם להפסיק מיידית עבודתו של אחד מהמראיינים".

ב"דה-מרקר" מדווח חיים ביאור כי ועד העובדים במפעל חיפה-כימיקלים צפון, המשבית את העבודה במפעל זה 80 יום, החל לגייס תרומות לעובדים שנפגעו מהשביתה. עובדי המפעל שובתים במטרה להשוות את תנאי ההעסקה של מי שמוגדר כ"דור ב'" לאלה שמוגדרים כ"דור א'", סולידריות נדירה בשוק העבודה הישראלי. החודש יהיה החודש השלישי שהעובדים לא יקבלו את משכורתם, ויש כאלה שנקלעו למצוקה כלכלית ומבקשים לחזור לעבודה. לא מדווח בידיעה כיצד ניתן לתרום לשובתים.

נגד

הכותרת הראשית של "הארץ" מדווחת כי "הכנסת דחתה את ההצעה להקים ועדות חקירה לארגוני השמאל". ב"ידיעות אחרונות" מסמן נחום ברנע את ההצבעה אמש, והתגובה לה מצד שר החוץ אביגדור ליברמן, כיריית פתיחה לבחירות לכנסת. "שרי ליכוד לא רצו להצביע נגד ההצעה ולהיענש על-ידי מתפקדי ליכוד ימנים", כותב ברנע. "מרוב חששות, הלכו הביתה. [...] 54 ח"כים נאמו בדיון, אבל ראש הממשלה העדיף לשתוק. את המלה 'נגד' סינן מבין שפתיו כאילו בלע סחוג".

גימיק שיווקי

אנשי יחסי-הציבור החדשים של אילן בן-דב, המולטי-מיליונר שמבקש לא לשלם את מלוא חובותיו, מתחילים לעבוד. ברם, יש להם עוד לאן לשאוף. "בן-דב על ההסדר: 'אין תספורת, יש אפסייד'", לשון כותרת שפורסמה אמש בכפולה השנייה במוסף "שוק ההון" של "גלובס". עירן פאר ורון שטיינבלט דיווחו על כמה משפטים שאמר להם בן-דב ועל הודעתו לעיתונות בדבר הצעתו החדשה לבעלי אג"ח של חברת טאו.

"בשוק ההון לא התלהבו מהנדיבות של בן-דב", הם מעירים ומביאים ציטוט מפי יניב פגוט, האסטרטג הראשי של בית-ההשקעות איילון, שאומר: "ההצעה המקורית היא הצעה מבזה. ההצעה הנוכחית היא הצעה תקדימית [...] לבן-דב יש מספיק כלים להגיע להסדר ראוי ללא המצאה של נוסחאות משונות שיש להן השפעה רוחבית על כלל שוק ההון".

גם עם "דה-מרקר" שוחח בן-דב, והציג את הצעתו החדשה לבעלי אג"ח של טאו. "אני מכניס היום את היד לכיס כדי לפצות את בעלי האג"ח, כדי שלא יהיה אחד שיפסיד על האג"ח של טאו, למרות מה שעבר על החברה. זה לא פייר, בסיטואציה הנוכחית, לומר לי להכניס את היד לכיס כדי שמישהו ירוויח, בשעה שהחברה הפסידה וסובלת מגירעון עצמי כה עמוק", אמר לסיון איזסקו ואסא ששון. מירב ארלוזורוב מלווה את הראיון עם בן-דב ברשימה שבה היא טוענת כי הטייקון העלה הצעה ש"מאיימת למוטט את העקרונות שעליהם מושתת שוק אגרות החוב".

בן-דב לא קיפח את "כלכליסט". "אני נאמן לכללי הצדק שליוו אותי עד היום. זה דבר אחד לדבר על ערכים, אבל גם שמתי את הכסף במקום שבו הערכים שלי נמצאים. אני עושה את מה שאני מאמין בו, ואני מאמין במה שאני עושה. אני יכול להגיד היום: yes I can. יש לי את היכולת לעמוד בזה נפשית וכלכלית, ויש רק מעטים שיכולים לעשות דבר דומה", הוא אומר ללירוי פרי.

"בן-דב תפר חבילה מנצחת – בעיקר לעצמו", לשון כותרת לרשימה נלווית מאת רועי ברגמן. "ה'שיפור' שהציג אתמול בן-דב בהסדר המוצע הוא לא יותר מגימיק שיווקי מבריק", כותבת רחלי בינדמן בטור פרשנות הצמוד לראיון עם איש העסקים. הרי בשביל זה הביאו את יועצי התקשורת החדשים, לא?

ובינתיים, יצחק תשובה מצטרף באופן רשמי למבקשי הסדר החוב.

TGI

הכותרת בראש שער "ישראל היום" מוקדשת לתוצאות סקר TGI שהתפרסמו אתמול (סקר בעל בעיות מובנות משמעותיות), שלפיהן "ישראל היום" הוא העיתון בעל שיעור החשיפה הגבוהה ביותר בישראל. כל הכפולה הרביעית בעיתון מוקדשת לחגיגות הניצחון, שהפכו לנוהג קבוע.

הידיעה המרכזית, מאת "כתב 'ישראל היום'", כוללת גזיר מההודעה לעיתונות של מכון הסקרים המבצע את סקר החשיפה, שבו ניתן לראות כי כותרת ההודעה לעיתונות קוראת: "לראשונה ניתן להכריז רשמית כי 'ישראל היום' הינו העיתון הנקרא ביותר בישראל".

ההחלטה לשלב את גזיר העיתון בידיעה מלמדת כי עורכי "ישראל היום" מודעים לעובדה שהדיווחים שלהם בנושאים מסוימים נחשבים ללא אמינים עד כדי כך שעליהם להביא עדות חיצונית לקביעותיהם.

לשיא של חוסר מודעת עצמית מגיעה הידיעה בהתייחסה לעלייה המתונה שנרשמה במידת החשיפה לעיתון "ידיעות אחרונות" בחציון האחרון: "'ידיעות אחרונות' מחלק מאז מחצית החציון הקודם, ולמן היום הראשון של החציון הנוכחי, רבבות עותקים בחינם", נכתב. "[...] הצפת השוק בעותקי חינם היא הסיבה לעלייה של 2.1% שנרשמה בחשיפה ל'ידיעות אחרונות' בסקר הנוכחי".

העורך הראשי עמוס רגב מספק טור נלווה תחת הכותרת הכמעט קבועה "בענווה, ובהכרת תודה לקוראים". "בברנז'ה לא ממש אוהבים אותנו, כי ניפצנו את המוסכמות", כותב רגב, "שיבושם להם". עורך "ישראל היום" מזכיר את הטורים הביקורתיים של נדב איל ב"מעריב" ויאיר לפיד ב"ידיעות אחרונות" על אודות המצב החברתי-כלכלי במדינה בלי להזכיר את שמות הכותבים, אך עם תזכורת לכך שהם עצמם עובדים אצל כמה וכמה טייקונים.

ב"גלובס" מתפרסם טור פרשנות מאת לי-אור אברבך על תוצאות סקר TGI. "אם בכל זאת יש דבר שאינו תלוי שיווק והפצה שעשוי להשפיע על סקר TGI", כותב אברבך, "מדובר ברוח החדשה שמנשבת ברחוב הישראלי, ואשר 'ישראל היום' בוחר במפגיע לא להיות חלק ממנה. העיתון בעל החשיפה הגדולה בציבור מתייצב לצד עוולות הממשלה ומבקש לעקר את המחאה ההולכת וגואה. ואם למדנו על עצמנו משהו בתקופה האחרונה זה שמי שבוחר לא לקנות קוטג' ולא משלים עם מחירי הדיור, לא יהסס לוותר גם על עיתון, אפילו אם זה יינתן לו חינם".

(עוד) ענייני תקשורת

"יוני בן-מנחם, הנחשב לאחד ממקורביו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, יהיה המנכ"ל הבא של רשות השידור", מדווח רז שכניק ב"ידיעות אחרונות", בעקבות המלצתה (פה אחד) של ועדת האיתור לבחירת מנכ"ל הרשות לבחור בבן-מנחם.

אם בנימין נתניהו, ראש הממשלה והשר הממונה על רשות השידור, ייאות לקבל את המלצת ועדת האיתור למנות לתפקיד המנכ"ל את מקורבו, הרי ששתיים משלוש תחזיות אנשי רשות השידור יתבררו כמדויקות – מיכאל (מיקי) מירו למנהל הרדיו ובן-מנחם למנכ"ל הרשות.

התחזית השלישית נגעה לבחירתו של משה נסטלבאום למנהל הטלוויזיה ברשות, תפקיד שטרם נערך לגביו מכרז. אם נסטלבאום ייבחר לתפקיד, תעלה שאלה פשוטה: אם המכרזים היו מקצועיים לחלוטין ולא נתפרו מראש כדי לבחור במי שלשכת ראש הממשלה חפצה בו, כיצד ידעו אנשי רשות השידור מי יזכה לכל תפקיד ותפקיד?

ב"דה-מרקר" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מהעיתון "בלומברג" ולפיה האוליגרך אלכסנדר לבדב הביע עניין בהקמה מחדש של "ניוז אוף דה-וורלד".