ספין

ניתן לראות ב"ישראל היום" סייסמוגרף לעוצמת הלחץ שבו מצוי בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. בימי שגרה מבשרות הכותרות הראשיות בעיתון על המדינה היפה והטובה שבה אנו חיים תחת שלטונו המחמם של המנהיג. בימים של מתיחות מסוימת אפשר למצוא בכותרת התבטאות מפי בכיר בממשלה או ראשי אחד מזרועות השלטון. בימי משבר משתלט המנהיג החזק של העם החזק על הכותרת הראשית.

הכותרת הראשית של "ישראל היום" הבוקר היא ציטוט של נתניהו, וזה נוסחה: "רה"מ: זכותנו למנוע חדירת פרובוקטורים'". בכותרת המשנה לראשית מוסיף נתניהו: "אין היסטריה". אולי בלשכת ראש הממשלה אין היסטריה, אך במערכת "ישראל היום" יש ויש. אחרת, הטענה של נתניהו לא היתה הופכת לכותרת ראשית, מופיעה בכותרת המשנה, מוזכרת שוב בכותרת המשנה לידיעה בכפולה הפותחת ומקבלת את גושפנקת "המומחה הבלתי תלוי" מטעם הפרשן הבכיר של העיתון, דן מרגלית, שטור פרי עטו, המתפרסם אף הוא בכפולה הפותחת של "ישראל היום", נושא את הכותרת "עדיף להיות מוכנים לגרוע מכל".

"ההיערכות בנתב"ג דומה להצבת ניידת מגן-דוד בשולי אירוע המוני. ברוב המקרים היא מיותרת. בזבוז. אבל כל אחד מבין כי היא נחוצה. על כל צרה שלא תבוא", כותב מרגלית. כל המצוטט לעיל, אגב, מתייחס להיערכות מדינת ישראל לקראת בואם האפשרי של כמה מאות פעילים פרו-פלסטיניים בטיסות מאירופה כדי להצהיר על כוונתם לבקר בשטחי הרשות הפלסטינית, להיעצר, ובכך להדגיש את העובדה כי ישראל עדיין שולטת בכל הכניסות ללא-מדינה שהיא לא-כובשת.

"פלישת המדוזות מאיימת על הישראלים הרבה יותר", כותב נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" תחת הכותרת המלבבת "שקט, תיירים". כמה שורות מרשימתו מופיעות בשער העיתון. "פעם חשבתי שהבעיה היא פאניקה", ממשיך ברנע. "יש לנו ראש ממשלה פאניקר, והוא מדביק בבהלתו את הצבא, המשטרה, השב"כ, המוסד, אפילו את פקידות ביקורת הדרכונים בנתב"ג. ייתכן שזה היה המצב פעם. עכשיו יש לנו ראש ממשלה רגוע ובוגר וציניקן גמור. משטים כבר לא מבהילים אותו. מטסים לא מגירים ממנו זיעה. אבל מפעם לפעם, אחת לשבוע בערך, הוא מרגיש שנכון לו לאתר אויב, לנפח אותו לממדים מבהילים, להילחם בו בגבורה ולנצח אותו בנוק-אאוט לפני כניסת השבת. זאת לא פאניקה: זה ספין".

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מבשרת על הניצחון בנוק-אאוט ולמעשה משתפת פעולה עם הספין: "אין כניסה לישראל". בכותרת המשנה נכתב: "לבקשת ישראל: חברות התעופה באירופה מנעו ממאות מפגינים לטוס לארץ. כתבת 'ידיעות אחרונות' פגשה בפריז את הפעילים המתוסכלים בטרמינל: 'ישראל מלכת העולם, איך הצלחתם לקרקע אותנו'".

"הפעלנו לחץ כלכלי על חברות התעופה", מצוטט "גורם בכיר במשטרה" בידיעה מאת אבי אשכנזי המופיעה בכפולה הפותחת של "מעריב". "הבהרנו להן שכל נוסע שאינו מורשה להיכנס ויגיע לישראל, יוחזר מיד למטוס וחברת התעופה תצטרך להחזירו על חשבונה למדינת המוצא. החברות עשו את השיקול הכלכלי שלהן והעדיפו להשאיר את הנוסעים ביעדי המוצא". "יעדי המוצא"? נשמע כמו כותרת לסעיף על מדיניות אפליית בני מיעוטים בחברות ממשלתיות, אבל נניח לזה. העיקר שנרשמה "נחיתה קשה למטס המחאה", כפי שמבשרת הכותרת בשער "מעריב".

ועוד חידה למביני ההיגיון של משטרת ישראל: "במשטרה נבהלו אתמול מהדיווח התקשורתי על ההיערכות המוגזמת לקרא המטס והחליטו לסגור את נמל התעופה לתקשורת הישראלית", מדווח מאיר תורג'מן ב"ידיעות אחרונות". לפי הדיווח של אבי אשכנזי ב"מעריב", ראש הממשלה וראש מערך ההסברה הלאומי, ירדן ותיקאי, אסרו על התקשורת לצלם במסלולים שמובילים לביקורת הדרכונים בנתב"ג. אדם המכונה "קצין בכיר מאוד במשטרה" מותח ביקורת על סגירת הנמל בפני כלי התקשורת, אך דובר השר לבטחון פנים מסביר בתגובה כי "עם תחילת ההיערכות למטס, הוגדרה על-ידי מטה ההסברה הלאומי מדיניות של עצימות תקשורתית נמוכה, ובתוך כך הוחלט על אי-כניסת תקשורת למתחם האווירי של נתב"ג". איך נדע מתי מפעילה ישראל עצימות תקשורתית גבוהה? אם נקום בוקר אחד ונראה את ראש הממשלה בנימין נתניהו מצוטט בכותרת הראשית של "ישראל היום".

"תגובת היתר נובעת בחלקה ממנטליות המצור, שמלובה כאן בשנתיים האחרונות במפגש שבין ממשלת נתניהו לבין קמפיין הדה-לגיטימציה הדוחה המנוהל נגד ישראל באירופה", כותב עמוס הראל ב"הארץ". "[...] הצרה, כמובן, היא שהיערכות היתר עלולה להתברר כנבואה המגשימה את עצמה".

"מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי

מאז הכריז נוחי דנקנר כי עיתון "מעריב" שתחת שליטתו "לא ישרת מטרות פוליטיות, או כלכליות, או עסקיות של אף אחד", מאז שהצהיר כי העיתון "יתנהל בהגינות ובשקיפות וישמור על עצמאותם המחשבתית של העורכים ושל הכותבים בו", חלפו שבועות אחדים בלבד, וכבר המלים היפות הללו מסמיקות מבושה, מחפשות לעצמן מחבוא בפינת ארכיון העיתונים, מרוקנות מכל תוכן (לחובבי דימויים: כמו שלד של מפעל טקסטיל סגור שעובדיו נעלמו עם העברת פס הייצור לדרום-מזרח אסיה).

התקפה ב"מעריב" על השר כחלון שהתבטא בגנות חברות הסלולר, דיווח מצומצם ב"מעריב" על הפשרה בעסקת כור-מכתשים-כמצ'יינה, רוח גבית ב"מעריב" למניות בחברות הקידוחים של נמרודי (ודנקנר), וביומיים האחרונים – התעלמות גמורה ב"מעריב" מהוזלת מחירי החיתולים ברשת השיווק מגה.

"מלחמת היבוא המקביל – חוגלה: החיתולים של מגה לא-איכותיים, מגה: אנחנו מציעים חלופה זולה וטובה", נכתב בשער "דה-מרקר" אתמול; "קרב חיתולים בצמרת: ויסמן נגד דנקנר", לשון הכותרת הראשית של "דה-מרקר" הבוקר; "חיתול תעלול", חרזו אתמול עורכי "ידיעות אחרונות" עבור כותרת שהופיעה בשער העיתון והפנתה לכתבת השער של "ממון"; "חיתול במחיר חיסול", נוסח כותרת בשער "ידיעות אחרונות" הבוקר; "בייבי בום", קראה הכותרת לידיעה המרכזית במדור "פרסום ושיווק" אתמול ב"כלכליסט", שהוקדשה ל"קרב החיתולים של ויסמן ודנקנר"; "מלחמת החיתולים: המחירים יורדים", מבשרת הכותרת הבוקר בראש מדור הכלכלה המצומצם של "ישראל היום". וב"מעריב"? כלום. לא אתמול ולא היום.

שלשום דיווחה נורית קדוש בכפולה הפותחת במוסף "עסקים" של "מעריב" על המבצע החדש של רשת מגה (הריבוע-הכחול), וזאת תחת הכותרת "הייבוא המקביל של ריבוע-כחול מוזיל בשוליים את מחיר החיתולים". קדוש כתבה כי "מבדיקת 'מעריב עסקים' עולה כי ביחס למחיר המבצע של המותג, אשר הפך למחיר קבוע ברשתות, מדובר בהנחה של 8% בלבד". לידיעה, אגב, לא התלווה הגילוי הנאות כי "מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי, וזאת חרף העובדה שהעומד בראש הקבוצה, נוחי דנקנר, שולט בשופרסל ומחזיק ב-49% מחברת חוגלה-קימברלי, יצרנית חיתולי האגיס בישראל.

הבוקר מדווח כי ברשת מגה החליטו להוריד עוד את מחיר החיתולים, עד ל-36 שקל לחבילה, לעומת מחיר של 50 שקל לחבילה שעליו הכריזו לפני כמה ימים. נניח לרגע שההוזלה עדיין עומדת על 8% בלבד, כפי שמצאה "בדיקת 'מעריב עסקים'". האם אין במהלך של מגה משום קריאת תיגר? האם אין לו משמעות עסקית מעבר להוזלה השולית לכאורה עבור הצרכנים? האם אין מקום למקם את המהלך במסגרת ניתוח של מערך הכוחות בענף רשתות השיווק? מובן שיש, אבל עיתונאי "מעריב" מעדיפים לשתוק, ולמען האמת קשה להאשים אותם. בין אם קיבלו הוראה ישירה מהבעלים או נציגיו ובין אם הגיעו על דעת עצמם למסקנה כי אין לדווח עוד על "מלחמת החיתולים", ברור כי העיתונאים ב"מעריב" נמצאים בסיטואציה בלתי אפשרית.

מה עדיף? שדנקנר היה נמנע מלהיכנס ל"מעריב" והעיתון היה נסגר ומאות עובדיו היו נפלטים משוק התקשורת וחולמים על הנחה של 8% במחירי החיתולים שהם קונים לילדיהם? מובן שלא. טוב שדנקנר נכנס לעיתון והציל אותו מסגירה, חבל שזה בא יחד עם השלכות על עבודת המערכת, אבל זהו כנראה המחיר הבלתי נמנע של עיתונות מסחרית.

ובכל זאת יש משהו שניתן לעשות כדי להקל על העיתונאים ב"מעריב". אפשר לדרוש מדנקנר זאת: לעדכן את הצהרתו ולהכריז פומבית כי עיתון "מעריב" ישרת את המטרות הכלכליות והעסקיות של קבוצת אי.די.בי ויימנע מלשמור על עצמאותם המחשבתית של העורכים ושל הכותבים בו. זה יוריד לפחות את מפלס הצביעות. אחרי הכל, אם כך נוהג העיתון בנוגע להוזלה של חבילת חיתולים, מה יהא כשיכריזו מרד על המלט? מה יקרה כאשר ועדת הריכוזיות/תחרותיות תגיש את מסקנותיה? מה יקרה כשחברי-כנסת ינסו להעביר חוק שיפגע באינטרסים קצת יותר משמעותיים של קבוצת אי.די.בי?

אגב, ב"מעריב" שאינו מדווח על "מלחמת החיתולים" דווקא כן נמצא מקום לידיעת תצלום המתפרסמת בראש עמ' 12 של קונטרס החדשות. בתצלום [יהודה לחיאני] נראים שניים לוחצים ידיים: נועם שליט, אביו של החייל השבוי גלעד שליט, והרב יעקב ישראל איפרגן, הידוע בכינויו "הרנטגן", שעליו אמר פעם דנקנר "איש ענק, מבורך ומואר".

עוד כותרות ראשיות

"ברק מנע מהרמטכ"ל השתתפות בדיון בטחוני חשאי בכנסת", נכתב הבוקר בכותרת הראשית של "מעריב". אלי ברדנשטיין מביא את הדיווח, ללא חותמות נוצצות המכריזות "חשיפה" ו"בלעדי", וזאת אף כי אין לסיפור זכר בעיתונים האחרים. סימן לבגרות מבורכת של "'מעריב' החדש".

על-פי ברדנשטיין, "בבסיסה של המחלוקת עומד דיון בפורום המצומצם של ועדת המשנה לשירותים חשאיים. בשונה מ'ועדת האם' שלו, הפורום המצומצם יותר עוסק בסוגיות רגישות בהרבה". ברדנשטיין לא כותב מהי הסוגיה הרגישה שאמורה היתה להידון בפורום המצומצם ושבהקשר אליה הפעיל שר הביטחון ברק את כוחו כדי למנוע מהרמטכ"ל גנץ להשמיע את דעתו. ברדנשטיין אפילו לא רומז. ריצ'רד סילברסטיין, לעומת זאת, מדווח על הסוגיה בבלוג שלו "תיקון עולם".

"אחרי 50 שנות מלחמת אזרחים תכריז דרום סודאן על עצמאותה", לשון הכותרת הראשית של "הארץ" הבוקר. כל הכפולה הפותחת מוקדשת ללידתה של המדינה החדשה. שלמה שמיר מדווח מניו-יורק, ברק רביד ואילן ליאור מדווחים מישראל, מגי פיק, כתבת AP, מדווחת מדרום סודאן, ואילו ג'פרי ג'טלמן, כתב "הניו-יורק טיימס", מדווח מחלקה הצפוני של סודאן.

ב"מוספשבת" של "מעריב" מתפרסמת כתבה מאת עמנואל רוזן, שביקר בדרום סודאן, וזאת לקראת שידור סרט תיעודי שצילם שם. כתבתו אינה מקבלת הפניה, לא משער "מוספשבת" ולא משער "מעריב", אפילו לא מעמ' 5 בקונטרס החדשות של "מעריב", המוקדש כולו לדיווחים על המדינה שתקום מחר.

שקט, מעידים

"אחרי שלושה ימים של חקירה נגדית, סדקים בחומת ההגנה של אולמרט", מבשרת כותרת בראש עמ' 15 של "הארץ". ניר חסון מדווח כי ראש הממשלה לשעבר חדל לכנות את עו"ד קורב "השואל" והחל להשתמש בשם "התובע". "נראה שאולמרט הולך ומסתבך בכמה נושאים מהותיים מכתב האישום", מסכם חסון את החקירה הנגדית עד כה.

גם ב"ישראל היום" מתמקם הדיווח על היום השלישי בחקירה הנגדית של אולמרט בראש עמ' 15. "ההבדל בין שקר לגרסה חלקית" היא הכותרת ל"יומן משפט" של נועם שרביט בעמ' 8 של "מעריב". ב"ידיעות אחרונות" אין הבוקר דיווח על אירועי אתמול במשפט אולמרט.

בכל זאת נמצא מקום בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" לדיווח על מחנות הקיץ של תנועת הצופים ("בסיום כל מחנה יקבלו החניכים למזכרת מוסף מיוחד של 'ידיעות הצופים'"), לידיעת תצלום על תרגיל המדמה אירוע רב-נפגעים שנערך אתמול בבית-החולים הדסה עין-כרם, לדיווח על דוב גריזלי שטרף מטייל בארצות-הברית, לידיעת תצלום על סרט המצולם בימים אלה במאלטה וכולל מסוקים שנצבעו בצבעי חיל האוויר הישראלי, ולידיעה על שתי ישראליות שנטען כי ניהלו רומן עם כדורגלן בריטי.

פרישתה מהעיתון של מיכל גולדברג, כתבת המשפט בירושלים, היא סיבה טובה לקושי להביא דיווח מקצועי ומאיר עיניים על התרחשויות אמש במשפטו של ראש הממשלה לשעבר. זו אינה סיבה לא להביא כלל דיווח על המשפט, ודאי לא למערכת גדולה כמו זו של "ידיעות אחרונות".

סנונית ראשונה?

בעמ' 9 של "ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "תיקון", חוזר בו העיתון מכתבה שפורסמה ביום 25.3.11 ו"ייחסה לדניאל דורון את מימון נסיעתם של בנימין נתניהו, רעייתו ועוזר נוסף לארה"ב". נזכיר כי הפרסום הופיע ב"ידיעות אחרונות" יומיים לאחר פרסום תחקיר הנסיעות של נתניהו על-ידי רביב דרוקר בערוץ 10.

"לאחר בדיקה נוספת התברר כי מר דניאל דורון לא מימן אישית את נסיעתם של בנימין נתניהו, רעייתו ועוזר נוסף לארצות-הברית. כמו כן התברר כי נאומו של נתניהו בכנס המתואר בכתבה עסק בקידום חברתי כלכלי ובכלכלה חופשית. 'ידיעות אחרונות' מתנצל על אי-הדיוקים שפורסמו".

נוסח התיקון, שלמעשה כולל בתוכו התנצלות, נראה כתוצאה של התפשרות בין עורכי-דינו של דורון לפרקליטיו של העיתון. נתניהו עצמו תבע את ערוץ 10 ו"מעריב" בעקבות פרסום התחקיר וידיעת המשך. נכון לעכשיו, התביעות הללו נראות רחוקות מאוד מפרסום התנצלות תחת כותרת "תיקון", או כל תוצאה אחרת.

היו זמנים

"שר התחבורה ישראל כץ שומע את הביקורת והקיטורים על הרפורמה שלו בתחבורה הציבורית ונזכר איך בילדותו הלך לפחות שני קילומטרים כדי להגיע לתחנת האוטובוס הקרובה ביותר לביתו במושב כפר-אחים בדרום", נכתב בפתח ראיון שערך יובל קרני עם השר, המתפרסם ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "קראנו לזה קו 11", אומר השר, "הליכה ברגל. אחר-כך השגנו אופניים ואיתם הגענו עד התחנה. ככה היתה התחבורה הציבורית". להרחבה ראו כאן.

ענייני תקשורת

בכל העיתונים מדווח בהרחבה על סגירת העיתון "ניוז אוף דה-וורלד" על רקע שערוריית האזנות הסתר. "את המחיר משלמים מאות עיתונאים, אנשי מינהלה ובני משפחותיהם שלא היו מעורבים בפרשה, בעוד שרוב קברניטי העיתון לא ייפגעו", כותב שאול אדר ב"הארץ". "כמובן שברקע היו [למשפחת מרדוק] שיקולים נרחבים יותר: מאבק שליטה על חברת האחזקות BSKYB שמחזיקה בסקיי-ניוז, והרצון של המרדוקים להרחיב את עסקי הטלוויזיה שלהם ברחבי אירופה בלי עננת העיתון הסורר מעל ראשם", כותב נדב איל ב"מעריב". "בפרשה הזאת יש גם נקודת אור. בסופו של דבר מתברר שצרכני התקשורת דורשים מהעיתונים שלהם לפעול לפי אמות מידה שונות, טובות יותר", כותב אסף שניידר ב"ידיעות אחרונות" (כמובן צריך להיות: "צרכני התקשורת בבריטניה". בישראל ממשיכים לצאת לאור עיתונים שהיו מעורבים בפרשות של האזנות סתר).

אלי ציפורי מציין בטורו ב"גלובס" כי ב"דה-מרקר" הופיעה כותרת שגויה. או, כלשונו: "לא להאמין איך נפלנו בפח של הדיקטטורה הכלכלית של מדינת ישראל (משרד האוצר) [...] השיטה של הדיקטטורה עבדה עלינו שוב, כפי שעבדה מצוין על הציבור בוועדת בכר. בשיטה הזאת, כלי תקשורת מגויסים ומתקרנפים, כמו באמא רוסיה, הופכים ללהקת המעודדות של כמה פקידים ומזינים איש את רעהו. [...] מה יש לדיקטטורה לומר על הביקורת הגוברת והולכת על מדיניות המס שלה? כרגיל, התקשורת המגויסת של הדיקטטורה מפיצה עבורה את התעמולה השקרית שלה. 'דאגה באוצר: גביית המסים ביוני – הנמוכה ביותר זה שנה', נכתב בעלון הפרסומי של האוצר, אף שגביית המס ביוני המשיכה לעבוד מצוין והיתה גבוהה מהחודש המקביל אשתקד". את הכותרת שציפורי מצטט לא ניתן למצוא באתר "דה-מרקר", אף כי אכן התפרסמה אמש בעיתון המודפס. במקום זאת מופיעה הידיעה הזו, שנושאת את הכותרת: "המדינה עומדת בתכנון התקציב: גבתה 15 מיליארד שקל במסים ביוני – עלייה של 7%".

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי שר הביטחון מינה צוות לבחינת הפיקוח על גלי-צה"ל. בידיעה נפרדת מדווח אברבך על חוסר העניין של ערוצי השידור בישראל בסרט תיעודי על מבצע עופרת-יצוקה.

ליאורה גולדנברג-שטרן מדווחת במדור הרכילות במוסף "סופשבוע" של "מעריב" כי עיתונאי בקול-ישראל נצפה על-ידי עובדת כשהוא מבצע בעצמו מעשה מגונה, ואף הוגשה תלונה על כך. עוד מדווחת גולדנברג-שטרן במדור כי עיתונאי "הארץ" ארי שביט טס לאחרונה לתאילנד במחלקה ראשונה עם יואב גלנט ודורי קלגסבלד. נזכיר כי אתמול כתב שביט ב"הארץ" על "[ה]רדיפה האופנתית של החזקים, העשירים והידועים".

זוכה פרס סוקולוב רביב דרוקר, שנעדר אתמול מכותרת ידיעה ב"הארץ" על זוכי פרס סוקולוב, מופיע הבוקר בשער האחורי של העיתון. גילי איזיקוביץ משוחחת איתו במסגרת המדור "שיחת היום".

לפי ידיעה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" שמתפרסמת ב"הארץ", התקשורת הסינית מצנזרת בימים האחרונים שמועות על מותו של מנהיג המדינה לשעבר, ז'יאנג זמין.

ליאת רון כותבת ב"גלובס" על קשיים ביורוקרטיים שבהם נתקלים עיתונאים זרים העובדים בישראל.

ליאת שלזינגר מראיינת למוסף "סופשבוע" של "מעריב" את רועי פלד, מנכ"ל התנועה לחופש המידע, לרגל סיום כהונתו בתפקיד. "ענת קם עשתה טעות כשהיא לקחה בוכטה של מסמכים ופירסמה אותם בלי לבדוק ובלי לסנן. אולי היא סמכה על הכתב אורי בלאו שהוא יסנן. אני לא הייתי עושה את זה. [...] אני חושב שאם יחליטו להעמיד את אורי בלאו לדין זה יהיה יום כיפור של הפרקליטות. התפקיד שלהם זה להגן על האזרח, וזו תהיה פגיעה בזכות שלנו לקבל מידע מעיתונאים על דברים שהשלטון מנסה להסתיר". אגב, השבוע התקיים דיון נוסף בשלב הטיעונים לעונש של קם בלי שאף עיתון ידווח על כך. ככל הידוע, ההחלטה בעניין העמדתו לדין של בלאו מתעכבת.

דן שילון ממלא את מקומו של מנחם בן בעמוד האחורי של מגזין "רייטינג" מבית "מעריב". את מדור הפתיחה שלו מקדיש שילון לתחנת גלי-צה"ל. "גלי-צה"ל חייבת לפשוט את מדיה ואת מסך הצביעות שעוטף אותה", הוא טוען. "[...] יש לאפשר את המשך קיומה החופשי במתכונת שונה".

אשת התקשורת אופירה אסייג מתראיינת לכתבת אילנה שטוטלנד, עבור המגזין "את" של "מעריב". על "קריירה ואמהות" אומרת אסייג: "אני עושה גם וגם. זה לא תמיד קל, אבל בהחלט אפשרי". על "קווים אדומים" אומרת אסייג: "פעם לא היו לי קווים אדומים. היום יש לי, היום אני מתונה [...] למשל, אם יש מישהו שתיפגע לו הפרנסה אם אוציא איזשהו סקופ, אז בהחלט אחשוב פעמיים, במיוחד אם יש לו משפחה וילדים". על יכולתה לסלוח אומרת אסייג: "אני בחורה שיודעת לסלוח. מי שלא יודע לסלוח הוא אכול מבפנים, וחבל על האנרגיות ועל הכוחות. אני באופן אישי לא שונאת אף אחד בעולם, אין לי זמן לשנוא". על "הצד החלש שלי" אומרת אסייג: "לא נעים להגיד, אבל אין לי צד חלש".