שר הביטחון אהוד ברק, מאי 2011 (צילום: דוד ועקנין)
יש על מי לסמוך
כששלדון אדלסון סיפר כי הבין את הצורך בהקמת עיתון דוגמת "ישראל היום" משנוכח לדעת עד כמה מנותקות תפיסות העולם של הישראלים מהמציאות, הוא בוודאי חשב על בוקר שכזה.
כל עיתוני הבוקר, למעט "ישראל היום", מדווחים בהרחבה ותוך מתיחת ביקורת נוקבת על ההחלטה להעביר לידי הרשות הפלסטינית 84 גופות, ועל ביטולה של ההחלטה זמן קצר לאחר שנודעה ברבים. "פה קבור הכשל", לשון הכותרת המשועשעת קמעה שפרושה לרוחב הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "ברוכים הבאים לחלם", נכתב בכותרת הגג, "כך מתקבלת בישראל החלטה על החזרת גופות מחבלי חמאס לפלסטינים".
ראשי הפרקים של תהליך קבלת ההחלטות מודגשים בצהוב: "השב"כ לא ידע", "צה"ל פעל לבד", "הצמרת נרדמה", "השמינייה לא עודכנה", "הפרסום המוקדם". לפי איתמר אייכנר, יוסי יהושוע ורוני שקד, "בפרשה הזאת נעשו כמעט כל התקלות האפשריות. [...] בפעם המי יודע כמה, מצאה את עצמה ישראל במבוכה גדולה".
איתן הבר מצטרף לביקורת עם טור שכותרתו "אין על מי לסמוך". הבר מספק עצה טובה למקבלי ההחלטות ("מתכוננים לפרסום על-ידי העברת נוסח תגובה אחיד לכל הנוגעים בדבר, ואם אפשר, גם משהו שיביך את שכנינו הפלסטינים") ומסכם בתהייה שדומות לה נשמעות בכל פעם שראשי המדינה מביכים את עצמם: "אם יש לנו כזה בלגן בתהליך קבלת ההחלטות על החזרת שרידי גופות, איך מחליטים שם למעלה על הפצצת כורים גרעיניים, למשל?".
ב"מעריב" הכותרת לדיווח על הפרשה קוראת "בלבול בצמרת", והפרשה עצמה מכונה "קומדיה של טעויות". הידיעה מאת אחיקם משה דוד ואלי ברדנשטיין נפתחת ברצף הביטויים "בלבול, מבוכה, חוסר רגישות".
בן כספית מתאר בעיתון זה את ההתרחשות כמלכודת שטמן שר הביטחון אהוד ברק לבנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. לדבריו, ברק "הצעיד את נתניהו לתוך מלכודת פתאים בכוונה תחילה", וזאת על-ידי הדגשת שמו בהודעה הראשונה על ההחלטה להעביר את הגופות. "מי שמכיר את אהוד ברק יודע שבשמונה בערב, בעוד ההודעה מנוסחת ומתפרסמת, הוא כבר ידע שלקראת חצות הוא יהפוך אותה. [...] לו היה בא לנושא בידיים נקיות, היה ברק מניח לנתניהו עצמו לפרסם את הביטול, בשמו ובסמכותו, כנדרש וכמקובל. אבל ברק רצה לגזור קופון, [...] וכך הצליח ברק להיראות, לפחות למשך לילה אחד, כמבוגר האחראי, השקול, הבטחוניסט, העומד על כבודנו והליכודניק (לקראת הפריימריז בהם יתמודד כנראה שם)".
בכפולה הפותחת של "הארץ" מדווח חיים לוינסון כי בנוגע לשתיים מהגופות שהיו אמורות לעבור לידי הרשות הפלסטינית טענה בעבר המדינה בפני בג"ץ כי לא ידוע לה היכן הן. הידיעה המרכזית בעמוד זה מתפרסמת תחת הכותרת "ברק חזר בו בעניין הגופות, נתניהו מתנער מאחריות". ברק רביד, אנשיל פפר, אבי יששכרוף ורויטל חובל פותחים את דיווחם במשפט "שורה של תקלות והתנהלות מבולבלת בלשכת שר הביטחון וצה"ל הפכו ניסיון למחווה שולית יחסית כלפי הרשות הפלסטינית לפרשה מביכה, שככל הנראה תגרום נזק נוסף לשאריות האמון שנותרו בין ישראל לפלסטינים".
בטור פרשנות נלווה מדגיש עמוס הראל כי "הזִגזג הישראלי בפרשת החזרת גופות המחבלים" אינו מקרה חשוב במיוחד, אלא דוגמה ל"התנהלות המבולבלת והחלמאית-משהו שבה נתפסת הצמרת הישראלית, פעם אחר פעם, גם בסוגיות פשוטות לכאורה". הראל נוגע גם בנקודה עקרונית יותר שעולה מהפרשה. לדבריו, ההתנהלות המבולבלת "מסיחה את הדעת משאלה אחרת, שאולי הגיעה העת להעלותה: מדוע בכלל נדחקת ישראל לפינה שממנה היא מספסרת בגופות ומנהלת עליהן מו"מ נוקדני? [...] האוסף המשונה של חלקי גופות המוחזק בבקעה, כמו הדיון הכמעט נקרופילי בעתיד הגופות שהתפתח אתמול, נראים שניהם מיותרים למדי".
ב"ישראל היום" מוכיחים הבוקר שעדיין יש על מי לסמוך במדינה שלנו, גם אם מדובר בעורכי עיתון ולא במנהיגים. העיתון מדווח על האירוע בקמצנות וביובש חריגים. "היתה תקלה, אך בסוף התקבלו החלטות נכונות", טוענת הכותרת שנבחרה לעמוד בראש עמ' 5. ציטוט, כמובן. מי המצוטט? "גורם מדיני בכיר".
שלמה צזנה ולילך שובל פותחים את דיווחם על המקרה בהבאת גרסת לשכת ראש ממשלת ישראל, שם "מאשימים את השר הממונה על העניינים האזרחיים ברשות, חוסיין א-שיח', שפירסם את רשימת הגופות שישראל הסכימה עקרונית להעביר לידי הרשות לפני שבכלל הסתיימה עבודת המטה הישראלית בנושא".
אף מלת ביקורת על הליך קבלת ההחלטות בצמרת הישראלית אינה מצליחה להשתרבב לידיעה שלהם, המורכבת ברובה מציטוטי הסברים וצידוקים מפי הנוגעים בדבר. גם טור פרשנות על המקרה אינו מתפרסם. אפילו המכתבים למערכת אינם עוסקים הבוקר בפרשת החזרת הגופות (לזכות העיתון יצוין כי המלה "מבוכה" מופיעה בשער, בהפניה לידיעה על הפרשה).
VIP
ידיעה קטנה בתחתית עמ' 11 של "דה-מרקר" נושאת הבוקר את הכותרת "יו"ר נציגות השופטים: יש לאפשר לשופטים לשבת בחדר צדדי נפרד בנתב"ג לאחר מסירת המזוודות". צבי זרחיה מדווח כי יו"ר נציגות השופטים, השופטת ורדה אלשיך, סיפרה אתמול לחברי-הכנסת שהשתתפו בדיון של ועדת הכספים על אירוע שנקלעה אליו באחרונה: "עמדתי בתור בשדה התעופה ופגשתי לפתע אדם ששפטתי אותו והוא התחיל לדבר איתי, לא ידעתי איפה לשים את הפנים שלי. צריך לבדוק את האפשרות לתת לנו לשבת בחדר צדדי (VIP) לאחר מסירת המזוודות".
הככל האדם השופט? איפה הוא אמור לשים את פניו כשהוא נתקל בעולם שלנו בבן-תמותה? הרי לא מדובר בסוהר שפוגש בנתב"ג אסיר לשעבר, שוטר שפוגש עצור לשעבר או עיתונאי שפוגש אדם שביקר פעם בחריפות. מדוע לא מתקינים בסוליות נעליהם של שופטי ישראל מכשיר שיאפשר להם לרחף כמה סנטימטרים מעל הקרקע? או למצער, חומה אנושית של שוטרי מג"ב שתפריד בינם ובין יתר הנכנסים למדינת ישראל? הנה הזדמנות לבחון הצעה זו: בסוף-השבוע הקרוב ממילא יהיו שוטרים רבים בנמל התעופה בן-גוריון.
סידורי הכניסה לנתב"ג תופסים הבוקר את הכותרות הראשיות ב"מעריב" וב"ישראל היום", לרגל הגעתם הצפויה ביום שישי הקרוב של מאות פעילים פרו-פלסטינים. "לא ננהג ברכות במפגינים בנתב"ג", מצוטט בשער "מעריב" מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, שמעניק לעיתון ראיון ראשון במסגרת המדור החדש "הראיון היומי".
אבי אשכנזי מביא את דבריו בהרחבה, על פני כל הכפולה הפותחת של העיתון. "אנחנו לא מתכוונים, בכל מקרה, לנהוג ברכות, אלא בנחישות. אם הם באים לטייל, אנחנו, מדינת ישראל, פתוחה לכל תייר שבא לטייל, לתייר ולראות את נופי הארץ, אבל אם הכוונה היא לבוא וליצור פרובוקציה ולהתריס נגד המדינה ולגרום נזק תדמיתי כמו המשט שלא יצא לפועל והליכה לכיוון של הפרות סדר, לא ניתן להם לעשות זאת. נשתמש בכל האמצעים החוקיים שעומדים לרשותנו, ורק לידיעה, אותם אמצעים הם מגוונים ורבים".
ב"ישראל היום" מועבר מסר דומה על-ידי ציטוט של השר לבטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ, המגיע לכותרת הראשית של העיתון: "נמנע מהחוליגנים מלהיכנס לישראל". ליאור יעקבי, דני ברנר ואיציק סבן מדווחים כי המדינה פועלת למנוע את הגעתם של המפגינים בשלב עלייתם למטוסים בחו"ל. "בידי הרשויות בישראל מצויים שמות של פעילים שמתכוונים להגיע ארצה, ושמותיהם הועברו לחברות התעופה בדרישה שלא להעלותם למטוסים משום שאין בידם אשרת שהייה", נכתב. "פעילים אשר יצליחו להערים על חברות התעופה ויזוהו עם הגעתם, ייעצרו ויובלו למתקן המסורבים בנתב"ג או למתקני השב"ס ויחל נגדם הליך גירוש מהארץ. פעילים שיגיעו ויהיה לגביהם חשש שהם עשויים לעורר פרובוקציות יועלו בחזרה למטוסים ויגורשו".
דן מרגלית חתום על טור פרשנות הנושא את הכותרת "ביד חזקה ובזרוע נטויה". זהו גם השם שבו הוא ממליץ למבצע גירוש המפגינים המוטסים. מרגלית מכנה את המפגינים "פולשים" וממליץ לרשויות אכיפת החוק לקחת דוגמה מראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון, שבשנת 1962 גירש לארה"ב את המרגל הנמלט ד"ר רוברט סובלן, בלי להתעסק בביורוקרטיה ותקנות. מה לגבי עיקרון מס' 3 של העיתון, "לתמוך בשלטון החוק"? נראה שלעתים הוא נסוג מפני העיקרון החמישי, "לזכור שאנחנו ישראלים".
"לבד מהכור הגרעיני בדימונה, נמל התעופה בלוד הוא הבטן הרכה של ישראל", כותב מרגלית, "[...] בלוד חייבים יצחק אהרונוביץ ויוחנן דנינו לבנות חומת בלימה. שם, יותר מאשר בכל מקום, אי-אפשר יהיה לעצום עין אפילו כלפי סדק דק. נחוצה בלימה מוחלטת".
בעוד "מעריב" ו"ישראל היום" מקדישים את הכותרת הראשית והכפולה הפותחת להדהוד מסרי השלטון, ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ" שולחים את כתביהם לשוחח עם חוליגן, או במקרה הזה – חוליגנית. "חלק מהמשתתפים הם מוסלמים אדוקים, ואנחנו לא רוצים לראות שנשים ברעלות יזכו ליחס שונה בנמל בן-גוריון", אומרת ל"ידיעות אחרונות" אלזה ראסבאך, עיתונאית ממוצא גרמני "הקשורה לארגון שמוציא את המטס מגרמניה ומאוסטריה".
לבד מציטוטים, הידיעה ב"ידיעות אחרונות" [אלדד בק, איתמר אייכנר, רוני שקד, ירון דורון ודני שדה] כוללת מידע ולא רק איומים. מתברר כי המטס מכונה "אהלן וסהלן בפלסטין" וכי כ-650 המשתתפים בו "התבקשו להגיע עם טלפונים כדי להתקשר לעיתונאים ולדווח להם היישר מנמל התעופה על הפעולות שיינקטו נגדם".
"הפעילים יגיעו כתיירים ויבקשו לעבור בביקורת הגבולות כמו כל תייר", אומרת מארגנת אחרת של המטס, לובנה מסראווה, ל"הארץ" [ג'קי חורי, ברק רביד, יניב קובוביץ ואנשיל פפר]. "אין שום כוונה להתעמת עם אף אחד, אלא רצון אמיתי לבקר בערים הפלסטיניות, ואחר-כך גם בנגב".
עצירה ראשונה: "מעריב"
המשנה לראש הממשלה והשר לענייני הנגב והגליל סילבן שלום היה חתום אתמול על מאמר במדור הדעות של "מעריב", ובו הסביר את יוזמתו להנהגת סוף-שבוע ארוך בישראל. הבוקר תופס ראיון שערך עימו יהודה שרוני את כל כפולת האמצע במוסף "עסקים" של "מעריב".
הכותרת היא ציטוט מפי השר: "רכבת סוף-השבוע הארוך כבר מזמן יצאה מהתחנה". השאלה הפותחת: "איך עלה בראשך הרעיון להנהגת סוף-שבוע ארוך גם בימי ראשון, ממה זה התחיל?". שאלה נוספת: "איך אתה יכול להתפנות לעסוק בטיפול בנושאים חברתיים כשאתה מוביל מהלך כל-כך גדול?".
לקראת סוף הראיון אומר שלום: "הכותרת שלך לראיון צריכה להיות: 'כשנעבור לשבת-ראשון לא נבין איך לא עשינו את זה קודם ואיך הצלחנו לחיות בלי הסוף-שבוע הארוך'". הכותרת בשער "עסקים": "שלום ולהתראות – השר סילבן שלום: 'בעוד כמה שנים לא נבין איך הצלחנו לחיות בלי סוף-שבוע ארוך'".
כששלום נשאל על-ידי שרוני מדוע ראש הממשלה לא הצהיר על תמיכה פומבית ביוזמתו, הוא משיב: "יש כאלה שאומרים שהוועדה הוקמה כדי לקבור את העניין, אבל אני נותן לראש הממשלה קרדיט ולדעתי הוא יקדם אותו".
"יום א' לא יהיה יום מנוחה", מצוטטים "גורמים המקורבים לראש הממשלה" בכותרת המתפרסמת בראש עמ' 9 של "ישראל היום".
בכל הנוגע לאי-אמירת אמת
"ישראל היום" מקדיש כפולת עמודים לדיווח מאת יורי ילון על משפטו של ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט. כותרת המשנה קוראת: "בניגוד להכחשות הגורפות בחקירתו במשטרה, הודה אתמול ראש הממשלה לשעבר בבית-המשפט: 'יכול להיות שהעברתי לאורי מסר תרומה, בדרך כלל באמצעות שולה זקן'. לא הכחיש שמדובר במאות אלפי דולרים במזומן. התובע, עו"ד קורב, לאולמרט: 'זה רק מוכיח את עומק אי-אמירת האמת שלך'".
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח קצר מאת עקיבא נוביק (שמחליף לאחרונה את מיכל גולדברג בסיקור המשפט) על אירועי אתמול בחקירה הנגדית של אולמרט. הדיווח תופס כרבע מעמ' 14, ומתפרסם בתחתיתו. הכותרת היא "אולמרט: 'ייתכן שהעברתי כסף מזומן לאורי מסר". אין כותרת משנה. אגב, במדור המשפט של מוסף "24 שעות" ידיעה גדולה יותר [טובה צימוקי] על כוונתו של יריבו לשעבר של אולמרט, מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, למנות למשרדו יועץ משפטי עצמאי.
"הנושא הוא הירשזון, אבל לעליון יש מסר שנועד גם לשופטי אולמרט", טען שלשום יובל יועז ב"גלובס", והסביר מהו המסר לראש ממשלת ישראל לשעבר שעולה מדחיית ערעורו של שר האוצר לשעבר.
בין היתר כתב יועז: "רק בשבוע שעבר נאלץ אולמרט להצהיר, במסגרת עדותו הראשית, כי לא אמר אמת בחקירתו במשטרה, עקב סיבות נפשיות שונות. שופטי העליון מתייחסים לשינויים הרבים בגרסאותיו של הירשזון כדי לקבוע איזה משקל יינתן לגרסאות משתנות של נאשם: 'נכון אני להניח לטובת נאשם (ויש שיחלקו עלי), כי אדם הנקלע לחקירה משטרתית נתון בסיטואציה קשה ומעוררת חששות, והוא אף עשוי, בשלב ראשון, לנסות להרחיק עצמו מן החשדות המיוחסים לו', כותב השופט ריבלין. 'ואולם, במקרה שלפנינו הנאשם ידע מראש כי הוא עתיד להיחקר על קבלת המזומנים, ונערך לכך תוך קבלת ייעוץ משפטי; חקירתו נפרשה לאורך זמן, אך המערער התמיד בהכחשה ושלל באופן מוחלט כי קיבל את מעטפות המזומנים; ההכחשה שבאה מפיו לא היתה כלל הכחשה ספונטנית'".
אתמול, כאמור, שוב נדרש אולמרט לסיבות שגרמו לו להצהיר אי-אמת במשטרה. ראש הממשלה לשעבר טען כי השיב לשאלות החוקרים כפי שהשיב בשל חוסר האמון שרחש להם ומשום שחשש שתשובותיו יודלפו לתקשורת. "זה מצב שאתה נלחם על חייך ויודע שמלה אחת נוספת, והחלק הזה של חייך יכול להיות שכבר לא יהיה", אמר. התובע, עו"ד אורי קורב, הדגיש כי אולמרט השיב כפי שהשיב גם לאחר שבועות וחודשים, במועדים שבהם כבר היה לו זמן להתייעץ עם עורכי-דינו. נועם שרביט מדווח על כך הבוקר ב"מעריב" ומזכיר זאת אף הוא בהקשר לפסק הדין בערעור הירשזון.
הגז של נמרודי
על פני שני עמודים במוסף "השוק" של "כלכליסט" מנתח אורי טל-טנא את המניות של הכשרה-אנרגיה ומודיעין-יה"ש, המחזיקות הגדולות בקידוחים שרה ומירה. בימים האחרונים צנחו מניותיהן של החברות הללו בעשרות אחוזים (אם כי אתמול נרשמה התאוששות מסוימת). "מעריב", שבבעלות דנקנר ונמרודי (נמרודי מחזיק גם בכ-30% מהקידוחים, דנקנר בשבריר אחוז מהם), ניסה לעצור את הקריסה במניות. "כלכליסט" אינו עוזר לו. "תמלוגי-העל לבעלי השליטה בשרה ומירה מרחיקים את רווחי הגז הטבעי מהמשקיעים", לשון הכותרת לסקירה של טל-טנא.
ב"דה-מרקר" מתפרסם ניתוח מאת ליאור זנו ולפיו "יצחק תשובה הוא הישראלי היחיד שהתואר 'טייקון גז' הולם אותו". כל יתר הטייקונים, כולל דנקנר, מימון, רוטלוי, האחים עפר ואחרים, אינם מחזיקים בנתחים משמעותיים מתגליות ורשיונות חיפושי הגז הטבעי. נמרודי, נכתב, מחזיק בנתח משמעותי יחסית, אך כיוון שהוא מתכוון לגייס כ-150 מיליון דולר למימון הקידוחים, אחזקותיו צפויות להידלדל.
פרץ לא ויתר על לונדון
"ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד שמדווח הבוקר כי שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ "חמק מלונדון רגע לפני מעצר", לשון הכותרת הראשית של העיתון. איתמר אייכנר מביא את הסיפור ומציג בו את פרץ (שרק לפני ימים אחדים ספג ב"ידיעות אחרונות" ביקורת נוקבת על חשש לאי-סדרים במפקד למפלגת העבודה) כגיבור העשוי ללא חת.
על-פי דיווחו, משרד המשפטים ומשרד החוץ יידעו את פרץ כי יש כוונה להגיש נגדו בלונדון צו מעצר בטענה לביצוע פשע מלחמה, והתריעו בפניו שיבטל את ביקורו בבריטניה, "אולם פרץ סירב לבטל את הגעתו לבריטניה וסבר שמדובר בכניעה".
לא עזרו כל נסיונות השכנוע. "אני לא מוכן בשום פנים ואופן לוותר על הכניסה שלי ללונדון", מצוטט פרץ בשיחה שקיים עם אנשי משרד המשפטים. "[...] אני אסתכן במעצר אבל אני לא מסכים לוותר על הגעתי ללונדון". בסופו של דבר היתל פרץ במי שתיכנן להגיש נגדו צו מעצר, הודיע על ביטול הביקור, ובפועל קיים ביקור בפרופיל נמוך יחסית.
בידיעה לא מוזכר כלל השיח' ראאד סלאח, שנעצר לאחרונה בלונדון, אך בסיומה מתפרסמת פסקה על נושא שקשור בעקיפין למסע של פרץ ללונדון: "דובר צה"ל הכחיש את הפרסומים אתמול על הסתרת זהותם של לוחמים: 'בניגוד לפרסומים, הצוות שמונה לבחון את אופי חשיפת מפקדי ולוחמי צה"ל בתקשורת טרם סיים את עבודתו ולכן אין כל מסקנות בנושא'".
הפרסומים הללו, למקרה שפיספסתם, הופיעו אתמול בכותרת הראשית של העיתון המתחרה, "מעריב". הבוקר, לא רק ש"מעריב" אינו נסוג מהפרסום המקורי, אלא אף מוסיף עליו. אחיקם משה דוד מדווח כי לצד הכוונה להסתיר את זהותם של קצינים לוחמים נבחנת האפשרות "להסתיר גם את זהותם של קצינים זוטרים מתחת לדרגת סא"ל: סגני מפקדי גדוד, מפקדי פלוגות ומפקדי מחלקות".
ממוספי "הארץ"
"שאלת האמת עוברת כחוט השני בכל מה שאני עושה, אבל שזור בכך גם הרעיון שבין שמדובר בסיפור בעל חשיבות ראשונה במעלה ובין שמדובר בסיפור שולי – מתחת לפני השטח יכול להיות סיפור אחר, והוא עשוי להיות עמוק יותר", אומר הדוקומנטריסט ארול מוריס בראיון ל"גרדיאן" [ב' רובי ריץ'], שתרגומו מתפרסם במוסף "גלריה" של "הארץ".
"אדון כלום בריבוע" הוא שמו של ספר הזכרונות מאת יצחק (יצה) יעקב, שמוזכר במדור "ספרים חדשים" במוסף "ספרים" של "הארץ". זהו ניסיון שני של יעקב לפרסם ספר מזכרונותיו, לאחר שהקודם נקטע.
"האם מישהו, אי-פעם, טען שלתנ"ך יש מחבר אחד?", תוהה יאיר הופמן, פרופסור אמריטוס למקרא מאוניברסיטת תל-אביב, במכתב למערכת "הארץ". מכתבו נשלח בעקבות הידיעה שכותרתה "תוכנה חדשה מבססת את ההנחה שהתנ"ך נכתב בידי מחברים שונים".
"הכוונה בידיעה, כמובן, היתה לספר התורה, ולא לתנ"ך", מתקן הופמן, ומוסיף עוד תיקון: "בידיעה נכתב שמחלקים את ספר יהושע לשני חלקים, עד פרק ל"ג ואחריו – אלא שבספר יהושע יש רק כ"ד פרקים. הכוונה, כמובן, היא לספר ישעיהו". לעצם העניין, כותב הופמן כי "אין חוקר מקרא רציני אחד שאינו מסכים לכך שהתורה חוברה בידי יותר ממחבר אחד, והוא הדין בספר ישעיהו. קשה לשפוט על-פי הידיעה את מידת החשיבות של התוכנה שבה מדובר ואת תקפותה המתודולוגית".
ענייני תקשורת
גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי לראשונה זה שבע שנים הוסדר תקציב רשות השידור, שיעמוד בשנת 2011 על 870 מיליון שקל.
ב"דה-מרקר" מדווחות אופיר בר-זהר ואורה קורן כי הרשות השנייה החליטה לאשר למפעלי ים המלח להמשיך לשדר את הסרטון התדמיתי על תרומתם לאזור ים המלח. בידיעה מצוין כי גיורא רוזן, נציב תלונות הציבור ברשות השנייה, טוען כי מדובר בהחלטה שגויה.
עוד מדווחת בר-זהר בעיתון זה כי הפסדי ערוץ 10 עתידים לעמוד בשנה הנוכחית על כ-40 מיליון שקל.
לפי ידיעה מתורגמת מ"הגרדיאן" ו"הניו-יורק טיימס", שמתפרסמת אף היא ב"הארץ", פרשת האזנות הסתר של הצהובון הבריטי "ניוז אוף דה-וורלד" צוללת לשפל מוסרי חדש. כעת חשוד העיתון שהאזין להודעות הקוליות בטלפון הנייד של נערה בריטית בת 13 שנעלמה ונרצחה בשנת 2002.