הפואטיקה של הטבלואיד

כותרות הבוקר והעמודים הראשונים בכל העיתונים מוקדשים להסלמה בחזית הדרומית של מדינת ישראל, מול רצועת עזה.

"מתקפה" היא המלה היחידה שנכללת בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שמקדיש את כל שערו, למעט רצועה דקיקה בתחתית, להסלמה בדרום. גופן הכותרת שמן, אדום, "שרוט". הכותרת מודפסת מעט על העוקם, נתונה במסגרת אדומה ועל רקע שחור, כמו דם שניגר לאטו בחשכה. מעל הכותרת תצלום של גדי קבלו. הכיתוב, שקורא "אשדוד, זמן קצר לאחר הירי אמש", הוא סיפור מסגרת, לא יותר. בתצלום רואים גבר מחזיק ילדה מבוהלת ובוכייה על ידו האחת, בידו האחרת חופן ראשו של ילד אומלל ומצמיד אותו חזק אליו. ההבעה על פני הגבר שבמרכז התצלום משדרת בעיקר חוסר אונים. כותרת הגג מספקת מידע: "הרוג מירי גראד על אשקלון". זהו שער טבלואידי קלאסי. רובו ככולו מעורר רגש. במקרה הזה – פאניקה (עם ניחוח רצון לנקמה).

השערים בעיתונים האחרים פחות דרמטיים. נסיונו של "מעריב" לפזול אל שוק עיתוני האיכות מותיר את "ידיעות אחרונות" כמעט בודד במערכה על תואר השער הדרמטי. "ישראל היום" תמיד היה מאופק יותר בעיצוב השערים (אם כי לא מחוכם יותר), ו"הארץ" הוא כמובן יצור תקשורתי ממין שונה לחלוטין. לפתע נראה השער של "ידיעות אחרונות" לא כמושא לחיקוי, אלא כמוצר מעידן אחר, לא רלבנטי. זו טעות, כמובן. ב"ידיעות אחרונות" יודעים לעצב שערים מעולים של טבלואידים כפי שב"הארץ" אמונים על מלאכת עיצוב שערי עיתון אליטיסטי.

ב"ישראל היום" הכותרת הראשית מבשרת כי "הדרום תחת אש". התצלום המרכזי בשער [יוסי זליגר] מתמקד במכוניות שנשרפו באשדוד כתוצאה מפגיעת רקטת גראד. המכוניות צולמו לאחר שהאש כובתה. "מתקפת רקטות בדרום: אב ל-4 נהרג באשקלון", קוראת הכותרת הראשית של "מעריב", מעל תצלום של מכוניות בוערות [אריק ז'ורנו] ותצלום נוסף [אדי ישראל] שבו נראה רכבו של ההרוג, משה עמי, בן 56. הכותרת הראשית ב"הארץ" מוקדשת, כרגיל, למידע: "הרוג ו-4 פצועים במטח טילים על הדרום".מ תחתיה תצלום [אליהו הרשקוביץ] של אדם בקסדה על רקע מכונית עולה באש.

כרונולוגיה

כותרות המשנה של רוב העיתונים מבהירות כי הירי מעזה בוצע לאחר פעולת התנקשות של כוחות צה"ל. "בעקבות חיסול בכיר בג'יהאד-האסלאמי", נפתחת כותרת המשנה ב"ידיעות אחרונות"; "צה"ל חיסל חוליה של הג'יהאד-האסלאמי שעמדה לשגר רקטה, ובתגובה נורו כ-30 גראדים ופצמ"רים לעבר השפלה ועוטף עזה", נכתב בפתח כותרת המשנה של "ישראל היום"; "לפני המתקפה הרג צה"ל את ראש מערך ייצור הרקטות של הג'יהאד-האסלאמי", נכתב בלב כותרת המשנה של "הארץ". ב"מעריב" הנוסח שונה: כותרת המשנה מדווחת ראשית לכל על הירי מעזה לישראל, ובסיומה מצוין כי "צה"ל הרג עשרה פעילים בג'יהאד-האסלאמי".

בכפולה הפותחת של "מעריב" מסכמים רונן דמארי, אבי אשכנזי, אחיקם משה דוד, עמית כהן, שמעון איפרגן ואורי בינדר את אירועי אתמול בדרום. כאן הדיווח דווקא נפתח בחיסול חוליית הג'יהאד-האסלאמי בעזה (חמישה פעילים נהרגו) ובהודעת הארגון כי הנקמה בוא תבוא.

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" הכרונולוגיה אחרת. "ההסלמה הנוכחית, שאותה החל הג'יהאד-האסלאמי כששיגר טיל גראד לעבר אזור באר-טוביה ברביעי שעבר, החריפה והפכה למתקפה כוללת על הדרום במהלך סוף-השבוע", נכתב בידיעה מאת מתן צורי ומאיר תורג'מן. מיד בהמשך מופיע תיאור מפורט של הפגיעה בישראל, ואף מלה על פעולת צה"ל.

בעמ' 4 מדווחים יוסי יהושוע, אודי עציון, איתמר אייכנר ורוני שקד על כשלונה של מערכת כיפת-ברזל לסכל את הפגיעות בישראל. תחת כותרת הביניים "חיסול הבכירים הבעיר את השטח" מוזכרת פעולת צה"ל אתמול בצהריים, שגרמה למות חמישה "מפקדים" בג'יהאד-האסלאמי ופציעת יותר מעשרה "פלסטינים". כמו כן מדווח כי בצה"ל טענו שפעולת ההתנקשות בצהריים פגעה באחראים לשיגור הרקטה ביום רביעי שעבר, "אולם בג'יהאד-האסלאמי טענו כי הירי בשבוע שעבר בוצע בכלל על-ידי חוליה מעזה, שאין לה קשר למפקדים שחוסלו ברפיח".

לצד הידיעה מספק רוני שקד טור פרשנות מאיר עיניים, שבו הוא מסביר כך: א. הירי בשבוע שעבר מעזה לישראל לא היה מקרי, הוא חל ביום השנה לחיסול מייסד תנועת הג'יהאד-האסלאמי פתחי שקאקי. ב. ההסלמה אתמול אינה קשורה לירי הגראד בשבוע שעבר. לצה"ל "נקרתה הזדמנות" לחסל כמה מראשי הג'יהאד-האסלאמי, והוא ניצל אותה. שקד מתאר את מטרת תקיפת צה"ל כמפגש של הנהגת התנועה, לא כחוליה של משגרי רקטות שעמדה לתקוף את ישראל.

ב"הארץ" מדווחים אנשיל פפר, יניר יגנה ואבי יששכרוף כי אתמול בשעת צהריים מוקדמת תקף חיל האוויר חוליית משגרים בעזה ("בצה"ל הדגישו שמדובר היה בתקיפה 'מניעתית', כי חברי החוליה נערכו לשיגור נוסף לשטח ישראל") וכי "בעקבות תקיפת חיל האוויר, נורו אמש כ-30 רקטות גראד, רקטת קסאם אחת ועוד כמה פצצות מרגמה ליישובי הדרום".

מהסיקור ב"ישראל היום" קשה יחסית להבין את סדר האירועים. בכפולה הפותחת, כמו ב"ידיעות אחרונות", מדווח רק על הפגיעות בישראל. בראש עמ' 5 של "ישראל היום" מופיעה הכותרת "בעקבות הגראדים: צה"ל תקף בעזה". בגוף הידיעה מאת לילך שובל, שלמה צזנה ודניאל סיריוטי נכתב כי "הירי המתחדש מכיוון עזה גרר אתמול כמה תקיפות ישראליות, שבמהלכן נהרגו ככל הנראה עשרה בני-אדם". מיד בהמשך נכתב על תקיפת חיל האוויר בעזה. האם היא בוצעה אחרי שהתחדש הירי מעזה? לפני? האם הכוונה בירי המתחדש לרקטה ששוגרה ביום רביעי שעבר או לרקטות הרבות ששוגרו אתמול, קטלו אדם אחד ופצעו כמה אחרים?

לא ברור. מה שבטוח הוא שהטענה שהחוליה שחוסלה אתמול בצהריים על-ידי חיל האוויר היתה בדרכה לשיגור נוסף, שב"הארץ" מיוחסת לצה"ל, מופיעה בידיעה של "ישראל היום" כקביעה עובדתית חד-משמעית ("אתמול בשעות הצהריים תקף כלי טיס של חיל האוויר חוליית משגרים בדרום רצועת עזה, שהתכוננה לבצע ירי תלול מסלול"). כמו כן מצוין בידיעה כך: "בירושלים הבהירו כי התגובה הישראלית לירי היא 'אוטומטית', על-פי המדיניות שקבע רה"מ בנימין נתניהו עם כניסתו לתפקיד".

יותר מששמרו ישראל את השבת

תחת כותרת הביניים "נס בביה"ס באשדוד" מדווח בכפולה הפותחת של "מעריב" על רקטת גראד שפגעה בבית-ספר ריק מאדם. "מדי שבת נערכת באחת הכיתות בבית-הספר תפילה אליה מגיעים כמה עשרות מתפללים – אלא שאתמול חלה גבאי בית-הכנסת, והתפילה בוטלה". גם תלמידים לא היו בבית-הספר, בגלל השבת.

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה מאת מאיר תורג'מן תחת הכותרת "הפתק שהציל את המתפללים". על-פי דיווחו, לא "נ-נח-נחמן מאומן" נכתב על הפתק, גם לא "יש אלוהים", אלא "מתפללים יקרים, בית-הכנסת סגור עד להודעה חדשה". מדובר, כמובן, באותו בית-כנסת/בית-ספר באשדוד, שנסגר בשל מחלת הגבאי. "הכל נהרס. רק ספרי התורה נותרו שלמים. זה נס משמים", מצוטט מתפלל עלום שם בידיעה.

בעמ' 6 של "מעריב" מדווח על עוד כמה וכמה נסים ונפלאות. אבי אשכנזי, רונן דמארי וליטל גרוסמן כותבים כי "נכון לאמש בחצות, עבור רבים מהם [תושבי הדרום] התוצאות היו 'נס גדול'". לפי הדיווח, "נס כזה קרה למשפחה מאשדוד", שננעלה בביתה וכמעט נחנקה מעשן מכונית שעלתה באש – עד שלבסוף חולצה. "נס כזה קרה ליוסף עזריאל, בן 87, שנוהג מדי ערב לשבת שעות במרפסת דירתו בקומה הראשונה בבניין בן שמונה הקומות באשדוד, לעשן סיגריה אחרי סיגריה ולהשקיף על העוברים ברחוב", נכתב. "בא לי לאכול רימון", מגלה עזריאל את הסיבה לעזיבתו את המרפסת בדיוק בשעה שבה נפל טיל סמוך אליה. "נס דומה אירע גם למזל ושלושת ילדיה הקטנים", נכתב. האשה וילדיה יצאו מרכבם בשעת אזעקה ותפסו מחסה. טיל פגע במגרש החניה שבו היתה המכונית.

אמנם, "פחות מזל [ודוק: פחות מזל ולא פחות השגחה אלוהית] היה לחיים אהרון מגן יבנה". על-פי הדיווח, אהרון נכנס לרכבו רגע לפני שפגע ברכב טיל. מובן שגם להרוג הישראלי אתמול, משה עמי, לא היה מזל ולא אירע נס. על-פי הדיווחים הבוקר, הוא נפגע מרסיסים ומת כעבור זמן מפצעיו. רונן דמארי מדווח ב"מעריב" שבת-זוגו התקשרה אליו מיד לאחר הנפילה והספיקה לשמוע ממנו את המלים: "אני פצוע".

ההתעקשות של "מעריב" לדווח מפי כתביו על מעשי נסים ילדותית ומדאיגה. תקשורת חילונית אמורה לדווח על עובדות ולא לספק לעובדות פרשנות אמונית. העיקרון נכון כפליים לכלי תקשורת המבקש להניח את דעתם של מחזיקי האג"ח שלו בהבטחה כי בשנה הקרובה ימצב את עצמו כ"איכותי".

מה הלאה

"בעבר, סבבים כאלה דעכו בתוך פחות משבוע. ההמשך תלוי בעיקר בהיקף האבידות. אם יהיו הרוגים ישראלים בהפגזות, תוחרף התגובה הצבאית", כותבים ב"הארץ" עמוס הראל ואבי יששכרוף.

ב"ישראל היום" ממליץ האלוף (מיל') עוזי דיין "להשתלט על שטחים ברצועת עזה ולכונן בהם אזורי ביטחון", שירחיקו את האיום הרקטי והטילי ויקלו על היירוט. לדעתו, "אין לשוש אלי כיבוש עזה", אולם אם בכל זאת "התפתחות המערכה תוביל למבצע רחב", יש לוודא כי הפעם ימוטט שלטון חמאס, "שאינו חלק מהפתרון, אלא הבעיה עצמה".

ב"מעריב" מעריך האלוף (מיל') ישראל זיו כי "לממשלת נתניהו ולצה"ל אין עוד מרחב תמרון רב בנטייה להימנע מפעולה התקפית מעמיקה ברצועה". לדבריו, "גם אם לא תוכרע כעת, הרי שתידרש להכרעה בקרוב, ויפה שעה אחת קודם".

99.5%

"בוא נחרב להם את ההפגנה", אומר משגר רקטות אחד לחברו בקריקטורה של "הארץ" הבוקר [ערן וולקובסקי].

"ההסלמה המחודשת בדרום לא נועדה לשבש את חזרתה של המחאה החברתית", מבהירים הראל ויששכרוף בעמודי החדשות של העיתון. "ספק רב אם פעילי הג'יהאד-האסלאמי, ששיגרו ביום רביעי בלילה רקטת גראד לאזור אשדוד, כללו בשיקוליהם את ההפגנה בכיכר רבין במוצאי שבת. גם אנשי השב"כ, שהמליצו על הפגיעה בחוליית הג'יהאד אתמול בצהריים, לא התעניינו כנראה בתוכניות של דפני ליף".

25-20 אלף איש הפגינו אתמול בכיכר רבין למען צדק חברתי, על-פי דיווחי הבוקר בעיתונים. "הארץ" מעניק את הסיקור הנרחב והבולט ביותר להפגנה. "ההמונים שבו אתמול לכיכר העיר, אבל הרוח כבר לא היתה אותה הרוח", קובע גדעון לוי. "הזעם היוקד וההתלהבות הסוחפת שאיפיינו את הפגנות הקיץ, שונות כל-כך מכל עצרות הכיכר המסורתיות, שככו כלא היו. [...] בנימין נתניהו והטייקונים יכולים לנוח בלא דאגה: ממחאה כזאת, כפי שנראתה אמש בכיכר, לא צומחות מהפכות".

כיתוב התצלום הנלווה לידיעה ב"הארץ" מבהיר כי "המארגנים והמשתתפים שבו והדגישו כי זו מחאה של כל העם". רותם סלע, שמספק טור פרשני קצר לידיעה על ההפגנה ב"מעריב", חולק על קביעה זו. "רוב הישראלים אולי אוהבים להתלונן, אבל לא פחות מכך אוהבים את המדינה שהם חיים בה, ולא מבקשים להידמות לקובה או ונצואלה של צ'אבס", הוא מסביר. "מחאה כן, מהפכה לא, זעקו אתמול ה-99.5 אחוז שישבו בבית או סתם המשיכו בחייהם". שי גולדן קורא באותו עיתון למנהיגי המחאה להצטרף לפוליטיקה.

"למרות ההספדים שעוד יישמעו, לא זו בלבד שתנועת המחאה שנולדה בישראל ב-14 ביולי לא מתה, אלא שימיה הגדולים עוד לפניה", טוען אשר שכטר ב"דה-מרקר". "[...] המחאה לא מתה פשוט משום שהמציאות שהולידה אותה לא זו בלבד שלא השתנתה, אלא שהיא צפויה להחריף בשנים הקרובות".

קמפיינים

"אז מפציצים?", שאול אהוד ברק בקריקטורה של יותם פישביין ב"ידיעות אחרונות". שר הביטחון עומד מול מפת איראן, לצדו ראש הממשלה שמשיב לו: "נחכה לראות אם המחאה החדשה של דפני צוברת תאוצה".

עמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" אינם משאירים מקום ליד המקרה. אחרי מאמר מובלט של נחום ברנע ביום שישי האחרון, ממשיך הקמפיין של העיתון נגד הפצצת מתקני הגרעין האיראניים (עוזי בנזימן כתב על משמעות הפרסומים אתמול, באתר זה).

כל עמוד השער של "ידיעות אחרונות" מוקדש לירי בדרום, למעט רצועה דקיקה בתחתית שמפנה למאמר מאת דניאל פרידמן תחת הכותרת: "למה אסור לישראל לתקוף באיראן". הכפולה השלישית בעיתון מוקדשת כולה לנושא. רונן ברגמן משרטט את אימי "היום שאחרי". לפי הערכתו, "גם מתקפה מוצלחת תוכל לעכב את הפרויקט בשלוש עד ארבע שנים. זה הכל". המתקפה עשויה ללכד את השורות באיראן, לספק תירוץ למנהיגיה לסלק את הפקחים של האו"ם מארצה ולהביא לשיגור טילים על ישראל מאיראן ומלבנון. ברגמן מזכיר גם את הערכת מאיר דגן, ולפיה במקרה כזה יצטרפו גם הסורים להתקפה.

"אסור לישראל בשום פנים לבצע תקיפה גלויה באיראן", מבהיר פרידמן ברשימתו. "הנושא מסובך והסכנות הן כה גדולות, שישראל אינה יכולה ליטול אותן על עצמה". הוא מתאר תסריט דומה למדי לזה שמתאר ברגמן. במדור הדעות של העיתון מצטרף איתן הבר למתריעים מפני מתקפה על איראן. ב"הארץ" קורא אמיר אורן לנשיא המדינה שמעון פרס לצאת נחרצות נגד התוכנית לתקוף את איראן.

מאמר אחר בעמוד הדעות של "הארץ" מוקדש לקמפיין הפרטי של העיתון נגד התוכנית למנות את השופט נעם סולברג לבית-המשפט העליון. "תושב אלון-שבות, שכמעט שליש מאדמותיה הן אדמות פלסטיניות פרטיות, שנעשקו לאור היום ובמחשך, ספק בהונאה, ספק בכוח – לא יכול לכהן כשופט במדינת חוק", טוען גדעון לוי.

בעל הבית השתגע

ברוב העיתונים מדווח על השטפונות שפוגעים בימים אלה בתאילנד. "עד כה נהרגו מאות", מובהר בכותרת לידיעה מאת רויטרס שמתפרסמת במדור חדשות החוץ של "הארץ". בגוף הידיעה מצוין כי השטפונות הם הקשים ביותר שפקדו את המדינה ב-60 השנים האחרונות. 381 הרוגים, הרס רבע מיבול האורז, החרבת פארקים תעשייתיים שלמים, עלייה חדה במחירי המזון, התנפלות על כספומטים, תנינים ברחו מחוות והגיעו לרחובות הערים.

ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מאת אלי לאון ושלמה צזנה תחת הכותרת: "כ־380 הרוגים בשטפונות בתאילנד". הידיעה נפתחת בדיווח כי "משרד החוץ הישראלי שיגר מטוס סיוע ובו ציוד חילוץ והצלה לתאילנד".

בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מדווחים רן עזר ואיתמר אייכנר על הנעשה במדינה המוצפת. תחת הכותרת ההיתולית "משהו רטוב בממלכת תאילנד" מופיעה כותרת משנה שמוקדשת לא לנפגעים בנפש, אלא לנפגעים בכיף: "השטפונות הגיעו לבנגקוק והציפו את אתרי השופינג האהובים על הישראלים". ייתכן כי השילוב בין אתנוצנטריות קיצונית להאדרת תרבות הקניות מעולם לא היה כה דוחה.

בדיווח עצמו מוזכר כי כ-400 בני-אדם מתו בשטפונות הקשים ועשרות אלפים פונו מבתיהם. יחד עם זאת, חלק נכבד יותר בידיעה מוקדש למצוקת התיירים הישראלים במדינה.

"בבנגקוק נמצאים כרגע מאות תיירים ישראלים", נכתב. "בשל השטפונות, אין ביכולתם לבקר בכמה ממוקדי התיירות המרכזיים, כמו שוק סוף-השבוע צ'אטוצ'ק. היום ומחר צפויים המים להציף אזורי שופינג נוספים שחביבים על הישראלים, כמו רובע הקאוסאן".

סמלי וערכי מדינת ישראל

יהונתן ליס מכין את קוראי "הארץ" למושב החורף של הכנסת, שייפתח מחר. "מושב חורף של חקיקה גזענית מול חברתית" היא הכותרת לדיווחו. בין הצעות החוק שמונה ליס תחת הכותרת "חוקי נאמנות-אזרחות": הצעות להעדפה ליוצאי צבא ושירות לאומי בקבלה לשירות המדינה, תיקון חוק האזרחות שיחייב הצהרת אמונים למדינה "כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, לסמליה ולערכיה" כתנאי לקבלת אזרחות, והצעה להעניק שיקול דעת לשר הפנים לשלול אזרחות מאדם שפועל נגד העם היהודי או מדינת ישראל.

ב"מעריב" מדווח אריק בנדר על יוזמה חדשה של ח"כ מיכאל בן-ארי: "הצעת חוק שתתנה את השתתפותם של בני מיעוטים בנבחרות ישראל בכך שילמדו וישירו את מלות ההמנון הלאומי 'התקווה', ואף יחתמו על הצהרת נאמנות למדינת ישראל".

ענייני תקשורת

בכל העיתונים מדווח כי הבוקר ייגזר דינה של ענת קם, שהדליפה אלפי מסמכים צה"ליים לכתב "הארץ" אורי בלאו. בינתיים מדווח כי העונש יעמוד על 4.5 שנות מאסר.

ג'קי חורי מדווח ב"הארץ" על המצב העגום של אום אל-פחם ומזכיר, בין היתר, כי ביום שלישי האחרון נרצחו בעיר אב ושני בניו, אך האירוע כמעט שלא סוקר (בעיתונות בעברית).

צח יוקד כותב בהרחבה יחסית במוסף "עסקים" של "מעריב" על שיקומו הפיננסי של "הניו-יורק טיימס" ומנסה להסביר כיצד הצליח העיתון, שעד לאחרונה היו מי שצפו את קריסתו, לסיים את הרבעון השלישי השנה ברווח של 15.7 מיליון דולר.

במדור חדשות החוץ של "מעריב" מדווח דורון בר-גיל כי רומן אברמוביץ' יעיד מחר במשפט שמנהל נגדו בוריס ברזובסקי. לא מצוין כי שלשום העיד במשפט ליאוניד נבזלין, מבעלי "הארץ".

ב"הארץ" כותב מבקר הטלוויזיה מורן שריר על רגע אחד בתוכנית "פגוש את העיתונות" שבו נפלו מסכות המשתתפים והאמת ביצבצה.

היום אמורה היתה לפוג האמנה שעליה חתמו רוב כלי התקשורת המרכזיים בישראל, שבמסגרתה התחייבו להגביל את סיקור גלעד שליט. ב"ישראל היום" מדווחים ערן סויסה, דניאל סיריוטי ושלמה צזנה כי כלי התקשורת החתומים הסכימו להאריך בשבוע את האמנה. בכותרת המשנה לידיעה מובלט כי "עיתון 'הארץ' סירב לחתום". ב"הארץ", המשוחרר מכבלי האמנה ושפירסם בשבוע שעבר תצלום בלעדי של גלעד שליט ואביו בחוף הים, לא מתפרסם הבוקר תצלום נוסף של החייל הישראלי. בשער האחורי של  "ידיעות אחרונות", המחויב לאמנה, מתפרסם הבוקר תצלום [זהר שחר] שבו נראים שלושה "סקרנים" מציצים מבעד לשיחים אל עבר בית משפחת שליט.