דרום תל-אביב

אמש, מעט לאחר השעה 23:00, נורתה רקטת גראד מעזה אל שטח ישראל. לא היו נפגעים. כל כותרות עיתוני הבוקר מוקדשות לכך, והכתבים מספקים את מעט המידע שניתן היה להשיג בטווח הזמן שבין הירי לירידת העיתונים לדפוס.

"הופתענו מאוד, אבל כיוון שהאזעקות לא נפסקו, הבנו שזה אמיתי", מצוטט אמוץ חלפון, תושב רחובות, בידיעה מאת רונן דמארי, חנן גרינברג ואבי אשכנזי, המתפרסמת בכפולה הפותחת של "מעריב". "רצנו לממ"ד, סגרנו את החלון והמתנו לשמוע בום. אחרי מספר דקות הבנו שלא קרה כאן שום דבר. יצאנו מהחדר, רצנו לאינטרנט והתעדכנו שנפל גראד בקרבת אשדוד".

במערכת הביטחון, כך מדווח, ההערכה היא שלא חמאס עומד מאחורי הירי, אלא "פלג קיצוני שאינו סר למרות חמאס". כותרת הגג לדיווח קוראת "הפחד חזר לדרום", אך בגוף הידיעה מצוין כי הירי הפעיל צופרים מאשדוד ועד ראשון-לציון.

"לראשונה: אזעקה גם בראשון-לציון" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". הדיווח מאת יוסי יהושוע, מתן צורי ומאיר תורג'מן נדחק לעמ' 8. "בצה"ל הופתעו מהירי", נכתב, "ועדיין לא יודעים אם מדובר בתחילתה של הסלמה או ב'ניסוי כלים' חד-פעמי של אחד מארגוני הטרור ברצועה, של ירי בתנאי מזג אוויר קשים למרחק רב. כך או כך, גורמי ביטחון הבהירו שישראל לא תעבור על הירי לסדר היום – ותגובה תגיע". מי שירוץ הבוקר לאינטרנט יגלה כי חיל האוויר הפציץ במהלך הלילה ארבע מטרות בעזה.

ב"ישראל היום" וב"הארץ" נראה שהדיווח על רקטת הגראד הודבק לידיעה שהוכנה לפני כן על נושא קרוב. הכותרת הראשית ב"ישראל היום" מפנה לעמ' 13, שם מדווחים שלומי דיאז ולילך שובל בעיקר על אירוע אחר מאמש – "פיגוע חריג מאוד ביהודה ושומרון". על-פי הדיווח, ג'יפ של צה"ל עלה על מטען, לא רחוק מההתנחלות אפרת.

ב"הארץ" מדווחים עמוס הראל ואבי יששכרוף על הירי מעזה, אך עיקר הטקסט מוקדש לטילי כתף. "במערכת הביטחון בישראל גוברת הדאגה מאיכותם המשתפרת של הטילים נגד מטוסים שברשות החמאס ברצועת עזה", נכתב. על-פי הדיווח, "באחרונה הצליח החמאס להבריח לרצועה טילים מתקדמים יחסית מתוצרת רוסית, ממחסנים צבאיים שנבזזו בלוב". עוד מצוין כי "לפני כמה שבועות עסק הקבינט הישראלי בשאלת ההגנה על התעופה האזרחית לאילת, וברכש אפשרי של מערכות הגנה מנ"מ".

אתמול, במדור הדעות של "הארץ", העלה ראובן פדהצור את השאלה "מדוע לא עושים ארגוני הטרור, דוגמת אל-קאעידה, שימוש בטילי כתף להפלת מטוסי נוסעים". לדבריו, "התמיהה אף גוברת כאשר מבינים שהפעלתם של טילי הכתף קלה ואינה מצריכה הכשרה מסובכת". הבשורה שפדהצור הגדיר כ"חדשות הטובות" היא שבישראל הוחלט להתקין מערכת המכונה "מגן רקיע" במטוסי חברות התעופה הישראליות. לידיעת ציבור הנוסעים השוקלים באיזו חברת תעופה לטוס.

סגולותיו הפייסניות של האינטרס הכלכלי

לא בכל יום מקדיש קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" כפולת עמודים מרכזית למשבר כלכלי במדינה שאינה ישראל. הבוקר זה קורה, כשהכפולה השלישית בעיתון עוסקת בתוכנית הכלכלית להצלת יוון. תחת הכותרת "טריליון דאגות" מדווחים דניאל בטיני ומנחם גנץ על ההסכם המתגבש, שיכלול קיצוץ חובות וסיוע נרחב.

סבר פלוצקר מספק טור פרשנות ובו הוא מעריך כי "לא תהיה קריסת אירופה. המחיר יקר מדי, התוצאות הרסניות מדי. ההיסטוריה לא תסלח למפרקי האיחוד". את הפתרון המתגבש הוא מכנה "פלסטרים שיודבקו בחופזה על הפצע המדמם".

עורכי העיתון, הפונים כידוע גם לשר וגם לנהגו של השר, ממקמים בלב כפולת העמודים ארבעה תצלומים של נשים שהשתתפו בדיונים על המשבר הכלכלי: קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, ראש ממשלת דנמרק הלה טורינג שמידט, יו"ר קרן המטבע הבינלאומית קריסטין לגארד וראש ממשלת סלובקיה איווטה רדיצ'ובה. חותמת אדומה מכתירה את רצף התצלומים, "הצד הנשי של המטבע", ובכיתוב נכתב "מפגן כוח נשי".

עוד בכפולת העמודים, דיווח מאת גד ליאור ואיתמר אייכנר ולפיו המלצות ועדת טרכטנברג בתחום המיסוי יעלו ביום ראשון הקרוב להצבעה בממשלה. עיקרי ההמלצות: העלאת מס החברות ל-25%, קביעת "מס עשירים" של 2% על כל הכנסה מעל מיליון שקל בשנה, ואי-העלאת המס על הדלק.

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כותב סבר פלוצקר בהרחבה על ההמלצות של צוות המומחים האלטרנטיבי, ומשווה אותן להמלצות של ועדת טרכטנברג. לפני כחודש פירסם פלוצקר טור שבו קבע כי "בצד המיסוי אין הבדלים משמעותיים בין צוות המחאה לצוות טרכטנברג. אין גם הבדלים בהמלצות המוסדיות והחוקיות. בשורה התחתונה נראה כי הפערים בין שני הצוותים ניתנים לגישור". הבוקר, לאחר פרסום סיכומי ההמלצות של הצוות האלטרנטיבי, התמונה שעולה מטורו שונה.

"בליבת ההמלצות של צוות המחאה", הוא כותב, "[...] פריצה של המסגרת התקציבית הקיימת, הפניית עוד עשרות מיליארדי שקלים ליעדים חברתיים ומימון ההוצאה הנוספת באמצעות הכבדה דרמטית במסי ההכנסה. [...] זאת בניגוד להמלצות ועדת טרכטנברג, הנשענות על שמירה קפדנית על מסגרת התקציב והפניית משאבים ליעדים חברתיים אך ורק על-ידי קיצוצים נרחבים בתקציב הביטחון".

פלוצקר מוסיף כי המימון להשקעות של הצוות האלטרנטיבי יגיע מהגדלת מס ההכנסה ל- 36% עבור מי שמשתכר 21 אלף שקל בחודש ומעלה, על הכנסות מעל 40 אלף שקל יוטל מס של 50% ועל הכנסות מעל 80 אלף שקל בחודש יוטל מס של 55%. "ועדת טרכטנברג המליצה על צעדים צנועים הרבה יותר: מס מקסימלי של 49%", הוא כותב.

"ההמלצות וההצעות של צוות יועצי המחאה כמכלול משנות מהיסוד את כיוונה של המדיניות הכלכלית והחברתית בישראל ואת הפנים של החברה הישראלית", מסכם פלוצקר. "הן הרבה יותר רחבות היקף והרבה פחות ממוקדות מהמלצותיה של ועדת טרכטנברג במתן הטבות וסיוע, בעיקר למשפחות צעירות עם ילדים ממעמד הביניים. יישומן היה לפיכך מפחית משמעותית את אי-השוויון בהכנסות ואת מדדי העוני. מועט הסיכוי כי ממשלת נתניהו תאמץ ולו את חלקן".

מדוע מועט הסיכוי שממשלת נתניהו תאמץ ולו חלק מההמלצות שיישומן יביא להפחתה משמעותית באי-השוויון והעוני? האם אין זו מטרה מוצהרת של הממשלה? ובכן, גם את ההסבר לכך מצטט פלוצקר מתוך מסמך ההמלצות של הוועדה האלטרנטיבית. בישראל, טוענים המומחים, "העילית הפוליטית קשורה בטבורה לעילית העסקית".

ב"גלובס" מדווח רן דגוני כי המשרד לענייני תקציב שליד הקונגרס (CBO) פירסם השבוע נתונים שלפיהם בשלושת העשורים האחרונים חלה עלייה דרמטית בהכנסות המאיון העליון בארה"ב (275%), בעוד שהכנסות 20 המאיונים התחתונים בקושי צמחו (18%). ב"דה-מרקר" מתפרסם דיווח מתורגם מ"הניו-יורק טיימס" המדגיש ממצא אחר בדו"ח – "הנתח של אנשי המאיון העליון מתוך כלל ההכנסות בארה"ב הוכפל במהלך שלושת העשורים האחרונים".

מוסף "כלכליסט" מוקדש השבוע ל"ארבע מחשבות על הדרך שתקנה לכל אחד מאיתנו עוד נתח מהעוגה הכלכלית". "השאלה המתבקשת", כותב העורך האחראי של המוסף, אמיר זיו, "היא איך זה שחרף קונסנזוס מתרחב, חרף התמשכותו והעמקתו של המשבר, חרף מאות אלפי מפגינים ברחובות, בשום מדינה לא נעשתה עדיין חשיבה מחדש עמוקה על התפיסה הכלכלית הרווחת, לא כל שכן רביזיה". זיו גם מספק תשובה: "האנשים והגופים שנהנים מהמצב הקיים הם רבי-עוצמה ואינם ששים לשינוי". את ועדת טרכטנברג מגדיר זיו "לא אבן פינה למהפכה מחשבתית", אלא "סוף הדרך שלה, קבורת חמור של שינוי עומק אמיתי מתבקש". לפחות העיתונות המסחרית פתוחה היום לשינוי יותר מאשר בעבר.

הכתבה הפותחת את מוסף "כלכליסט" היא ראיון שערך אורי פסובסקי עם פרופ' רוברט רייך, שמתאר כיצד הגיעה השיטה הקפיטליסטית למבוי הסתום שבו היא נמצאת כיום. לפי רייך, משבר החובות אינו הבעיה אלא התוצאה של הבעיה הבסיסית – קיפאון בתנאי העבודה. כתבה אחרת, מאת מיכל פופובסקי, מוקדשת ל"מס רובין הוד", 0.05% מס שמוצע להטיל על כל עסקה בין מוסדות פיננסיים. איתי להט כותב על הפתרון שמצאה היידמרי שוורמר לבעיות שמציבה השיטה הקפיטליסטית – היא חיה ללא כסף. הדס שפר כותבת על מנהיגי המחאה החברתית בישראל בימים שלקראת הפגנה נוספת למען צדק חברתי.

בינתיים, במוסף "מרקר ויק", מתפרסמת כתבה מאת עידו אפרתי על יפו – "עסקים בעיר נפיצה". כותרת הכתבה מסבירה: "כשהעסקים פורחים, אף אחד לא מתעסק בפוליטיקה". אפרתי בוחן את מצב הרוח בעיר שחוברה לה יחד עם תל-אביב, בצל השחתת המצבות בבית-הקברות המוסלמי. מדוע, תוהה אפרתי, לא גרר המעשה פרץ של מחאות אלימות? "שלושה ימים אחרי [השחתת המצבות] נראים רחבות צפון יפו כמו אידיליה – דוגמה חיה לכך שהכלכלה חזקה מפוליטיקה ושעסקים טובים הם מפתח לדו-קיום. כל בית-עסק שנפתח כאן מחזק במסמרות נורמליזציה כלכלית ודוחק כל גורם שלילי – פוליטי או חברתי – שעלול לערער אותה".

אפרתי משוחח עם סוכן הנדל"ן אריה שפר ושומע ממנו על ההתפתחויות בענף, עם מנהלת השיווק במישלמה ליפו, שרון בנד, ושומע ממנה על ההשקעה באירועים ושיפוצים, עם שפים ומסעדנים שפתחו מסעדות באזור שוק הפשפשים ועם שוכרים של חנויות בשוק. "באופן פרדוקסלי", מציין אפרתי בעומק הכתבה, "דווקא ההצלחה המסחרית ושיפור פניה של יפו פועלים לרעתם של רבים מהתושבים, בעיקר הערבים שבהם".

"התגובה המאופקת נוכח ההשחתה של בית-הקברות המוסלמי מעידה על סגולותיו הפייסניות של האינטרס הכלכלי, אך לא בטוח שאלה יעמדו לעיר גם באירוע הבא", מעריך אפרתי, ומדווח על התוכניות החדשות של המישלמה: 400 חדרי מלון חדשים – ממלונות בוטיק ועד אירוח ביתי על חוף הים.

"לגיטימי שהציבור ישמיע את דברו", מסכמת מנהלת השיווק של המישלמה, "[...] תפקידנו לדאוג שהדברים לא ייהפכו לנפיצים. הציבור הערבי מוטרד מזה, אבל הוא גם לא רוצה שיתרחשו מהומות. [...] בסך-הכל כולם כאן משתדלים".

להביא לידי ביטוי את האג'נדה

בכל העיתונים מדווח על החלטה של שופטת בית-משפט השלום בתל-אביב ריבה ניב לדחות את בקשת הפרקליטות להעניק לפרקליט המדינה משה לדור חסינות כעובד ציבור מפני תביעת הדיבה שהגיש נגדו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בעקבות הראיון שהעניק לעיתון "הארץ".

"משה לדור לא יזכה לחסינות עובד ציבור על התבטאויותיו בעניין אהוד אולמרט", מבשרת הכותרת שנבחרה לדיווח מאת תומר זרחין ב"הארץ". "בית-המשפט: 'לדור עירער אמון הציבור במערכת המשפט'", מצטטת הכותרת שנבחרה לדיווח מאת יורם ירקוני וטובה צימוקי ב"ידיעות אחרונות".

ב"מעריב" מלווה את הדיווח טור מאת בן-דרור ימיני, שמבקש: "אל נא נאשים את לדור. הוא רק ממשיך מסורת מעוותת של המשפט בישראל". לדבריו, "הפרקליטות, וזה כולל את מי שעומד בראשה, נכנסת לפעמים לשכרון כוח. היא מעל לכל ביקורת. היא יכולה לעשות כרצונה. היא תמליך ותדיח ותשפיל". כדי לתקן את המצב, ימיני קורא להקמת מנגנון ביקורת חיצוני על הפרקליטות.

ב"ישראל היום" מלווה את הדיווח טור מאת דן מרגלית, שטוען כי "אתמול היה יום אור לבני החושך". לדבריו, "שופטת השלום ריבה ניב קיבלה החלטה ששלטון החוק והמינהל התקין לא יוכלו להשלים עימה, בלי קשר לפרשיות הפליליות של אולמרט".

מרגלית קורא לפרקליטות, ולעומד בראשה, לא להיענות לבקשתו האחרונה של אולמרט לדחות את השימוע בפרשת הולילנד בכחצי השנה. ב"מעריב" מדווח נועם שרביט שככל הנראה משאלתו של מרגלית תיענה: אם אולמרט יתעקש על דחיית השימוע, הפרקליטות עשויה להחליט אם להגיש נגדו כתב אישום בפרשת הולילנד ללא שימוע.

בעיתון "גלובס" הציע אמש מתי גולן להמתין עם ההכרעה בערעור שהגישה אילנה דיין על פסק הדין שבו קבע השופט נעם סולברג כי הוציאה את דיבתו של סרן ר' עד לאחר ההחלטה על מינויו של סולברג לבית-המשפט העליון. "מכל בחינה שהיא רצוי שהשופטים בערעור יהיו משוחררים מכל חשש לגבי ההשלכות שיהיו להחלטתם על מינוי סולברג לעליון", מסביר גולן.

חציו העליון של עמ' 4  ב"הארץ" מוקדש הבוקר לסולברג. תחת הכותרת "כך נסללת דרכו של נעם סולברג לבית-המשפט העליון" מדווח תומר זרחין על המהלכים מאחורי הקלעים בוועדה למינוי שופטים. אדם המוגדר "אחד הגורמים המעורבים בעבודת הוועדה" מצוטט כאומר: "נאמן יביא במינויו של סולברג לידי ביטוי את האג'נדה שלו נגד מערכת המשפט, שהביאה להעמדתו לדין בעבר. ארדן, רותם ואריאל יבקשו להציג לבוחרים שלהם ‘קבלות' של עשייה, ואין קבלה מרשימה יותר ממינויו של סולברג, שביניש מתנגדת לו בחריפות".

בידיעה נפרדת מזכיר זרחין כי "סולברג אחראי לשורה של פסקי דין שעוררו מחלוקת ציבורית": זיכוי שוטר מג"ב שירה בפלסטיני מאשמת הריגה, זיכוי פעילי תנועת "כך" מאשמת התפרעות בבית-המשפט העליון, אישור למשרד הפנים שלא להאריך תוקף דרכון של ישראלי שהשתמט משירות צבאי, ופסיקתו בעניין התחקיר על סרן ר' ששודר בתוכנית "עובדה".

בשולי החדשות

באף עיתון לא מוקדשת לכך ידיעה, אך על-פי דיווח מאת רועי רוטנברג באתר "972+", ביום ראשון עתיד לצאת משט חדש מטורקיה לעבר רצועת עזה. ב"מעריב" דיווחו אתמול על שובם של מטוסי צה"ל לטורקיה, כחלק מהסיוע למדינה, שחוותה רעש אדמה קטלני. הבוקר מתפרסם בכפולה הפותחת תצלום של המטוס הישראלי, עמוס ציוד סיוע, שהמריא אתמול לטורקיה. זהו מטוס אל-על, לא מטוס צה"ל. ב"הארץ", העיתון היחיד עם שליח מטעמו במדינה, מדווח אנשיל פפר על קשיי השלטונות בטורקיה לטפל בעשרות אלפי האזרחים שנפגעו מהרעש.

יובל גורן מדווח ב"מעריב" על התפתחויות שנבעו מפרסום סיפור השפלתן של מהגרות עבודה על-ידי מאבטח ברכבת ישראל. לפי הדיווח הבוקר, המאבטח נהג על-פי הנחיה מפורשת של הנהלת רכבת ישראל.

במדור חדשות החוץ של "מעריב" מדווח גדעון קוץ, על סמך השבועון הצרפתי "לה-קנאר אנשנה", כי השירותים החשאיים של ארה"ב וצרפת הוציאו גזר דין מוות על מועמר קדאפי וסייעו להוצאתו להורג כדי למנוע את הופעתו בבית-הדין הבינלאומי בהאג. על-פי דיפלומט צרפתי עלום שם שמסר זאת לשבועון, המטרה היתה למנוע מרודן לוב להעיד על קשריו ההדוקים עם שתי המדינות.

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מדווח כי על-פי סקר שפורסם אתמול בחדשות ערוץ 2, לו היו נערכות היום בחירות לכנסת, הליכוד היה מזנק ל-37 מנדטים, בעוד מפלגת קדימה היתה מידרדרת ל-17 מנדטים בלבד. מפלגת העבודה, לעומת זאת, מעפילה למקום השני עם 22 מנדטים.

ענייני תקשורת

בכל העיתונים, למעט "ידיעות אחרונות", מדווח כי ביום ראשון ייגזר בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב דינה של ענת קם, שהעבירה לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו אלפי מסמכים, מהם מסווגים ביותר, והורשעה בעסקת טיעון. ב"הארץ" מזכיר תומר זרחין כי בין המסמכים היו כאלה שהעידו לכאורה על כך שבכירי צה"ל אישרו התנקשויות בניגוד לפסיקת בג"ץ. ב"מעריב" מזכיר נתיב נחמני כי היועץ המשפטי לממשלה טרם הכריע אם להגיש כתב אישום נגד בלאו.

ב"גלובס" מדווחים רועי ברק ולי-אור אברבך כי משרד מבקר המדינה יבדוק את ההתנצלות של ערוץ 10 בפני המיליארדר שלדון אדלסון.

ב"דה-מרקר" מדווח כתב המדיה החדש של העיתון, נתי טוקר, כי ועד העיתונאים ברשות השידור מאיים לפתוח בעיצומים החל מיום שלישי הקרוב, בשל שחיקה בשכר וקיצוץ בשעות הנוספות.

במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת מיה מנע על כשלים באגף הגבייה של רשות השידור, כפי שעולה ממכתב של נציב קבילות הציבור ברשות.

רועי גולדנברג, צחי הופמן וטל וולק מנסים להסביר ב"גלובס" מהן הסיבות לכך ששידורי החדשות החיים באתרי האינטרנט היו מקוטעים ביום שובו של החייל הישראלי גלעד שליט משביו.

שניים מארבעת המאמרים במדור הדעות של "מעריב" עוסקים בתקשורת. נורית קנטי טוענת כי בית-המשפט היה צריך לאסור על פרסום סרטי החקירה של טל מור, שדרס את שניאור חשין למוות. "עבריין, אפילו כזה שעמד על דם רעהו, זכאי לפרטיות בחדר החקירות", היא כותבת. "[...] חומר עיתונאי בעל ערך לא היה כאן. אפילו לא חקירתי. סתם רכילות". ארז תדמור יוצא נגד היוזמה להעניק את פרס ישראל לעיתונאי אורי אבנרי. "אבנרי הוא תועמלן, לא עיתונאי", כותב תדמור.