בדיוק כמו ב"האח הגדול"

כותרותיהם של כל עיתוני הבוקר עוסקות בהתפשטות ההפגנות בסוריה. "רבבות הפגינו נגד אסד בכל רחבי סוריה", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". כתב העיתון אבי יששכרוף מדווח על ההתפתחויות האחרונות בסקירה ארוכה המשלבת מידע ופרשנות. על-פי דיווחו, ההפגנות, שבשבוע שעבר התמקדו בעיקר בעיר דרעא, התפשטו בימים האחרונים לערים מרכזיות במדינה וגבו מחיר אנושי כבד. יששכרוף מזכיר את הערכת ארגון אמנסטי כי בדרעא לבדה נהרגו 55 סורים במהלך סוף-השבוע האחרון, במהלך נסיונו של המשטר לדכא באלימות את ההתקוממות העממית. בערים אחרות נהרגו עוד כמה עשרות, לטענת המפגינים.

יששכרוף מציין את המגבלות והיתרונות של האופוזיציה הסורית, ונוקט לשון זהירה באשר לעתיד משטרו של הרודן הנוכחי. "ההפגנות שלשום בהחלט עשויות להיות צעד ראשון, בדרך (ארוכה מאוד) לקראת הפלת המשטר הסורי", הוא מעריך, "[...] משום שההכרעה עדיין לא נפלה ונראה כי שלטונו של בשאר אסד מתנדנד מעט אך רחוק מליפול, לא מעט תלוי כעת בצעדיו הבאים ובאופן שבו יפעלו כוחות הביטחון שלו. [...] זהו שבוע קריטי לאסד [...] הבעיה הגדולה ביותר שלו, שגם הוא מודע לה, היא שאזרחיו הפסיקו לפחד ויצאו לרחובות".

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מדווחת סמדר פרי על ההתפתחויות האחרונות בסוריה ומציינת כי מתנגדי אסד הפגינו בחמה, העיר שבה נטבחו לפני כ-30 שנה רבבות מפגינים על-ידי אביו של בשאר, חאפז אל-אסד. כל עמ' 4 בעיתון מוקדש לרצף של "שאלות ותשובות" מפי סמדר פרי ופרופ' משה מעוז על הנעשה בסוריה. "מה הוציא את מתנגדי אסד לרחובות?", למשל (התשובה: הפגנות במדינות אחרות, מניעים עדתיים וכלכליים), או "האם שלטונו של אסד יציב מספיק לשרוד את ההפגנות?" (התשובה נפתחת בכך שאין היום משטר יציב בעולם הערבי).

פורמט השאלות והתשובות אופייני לטיפול שמעניק עיתון לרגעי משבר, תקופה שבה הכאוס נראה כשולט והקורא מעוניין לא רק במידע על המתרחש, אלא גם בסדר וארגון של המידע מפי בר-סמכא. ב"ישראל היום" בוחרים לפרסם טור פרשנות מאת המזרחן פרופ' אייל זיסר. זהו פתרון סכמתי פחות, אך גם ממנו ניתן לחלץ תשובות לכמה מהשאלות המרכזיות שעומדות על הפרק.

"מוקדם, עם זאת, לנסות להעריך לאן פניה של סוריה ואם יעלה בידי משטרו של בשאר אל-אסד לדכא את גל המחאה הגואה, או שמא גל זה עתיד להביא על משטר הבעת' הסורי את סופו", כותב זיסר. "חשיבותם של האירועים בסוריה לפי שעה אינה בהכרח בהיקפם, אלא בהיותם חסרי תקדים במדינה שלא ידעה הפגנות והפרות סדר מעין אלו זה קרוב לשלושה עשורים". זיסר מציין עוד כי ההפגנות בערים המרכזיות עדיין מצומצמות בהיקפן, מתייחס למבנה החברתי בסוריה והשלכותיו ולהשפעה האפשרית של האירועים על ישראל.

ב"ידיעות אחרונות", לצד עמוד השאלות והתשובות, הפניה לטור פרשנות מאת פרופ' איתמר רבינוביץ', שמתפרסם במוסף "24 שעות" ו"עושה סדר במהפכה". גם רבינוביץ' כותב על המבחן הקשה למשטר הסורי ועל ההשלכות האפשריות על יחסי סוריה-ישראל.

בכפולה השנייה של "מעריב" מתפרסם טור קצר יחסית מאת עודד גרנות, הפרשן לענייני ערבים של הערוץ הראשון, המתמקד בפן אחד של ההתקוממות הסורית ומסביר מדוע אסד צפוי להילחם מלחמת חורמה בטרם יפנה את כס השלטון. בכפולה הפותחת של העיתון מתפרסם טור נוסף, אף הוא על המתרחש בסוריה, מאת בן כספית.

"בדיוק כמו ב'האח הגדול', שם הודחו אתמול ארבעת חברי הבית בזה אחר זה עד הכתרת המנצח, כך גם במציאות המטורפת סביבנו", כותב כספית בפתח טורו, ומשווה בין תוכנית הטלוויזיה הפופולרית ובין גל ההתקוממויות ברחבי העולם הערבי. "בן-עלי הודח, מובארכ נבעט, קדאפי יורה לכל עבר, עבדאללה סלאח התימני בדרך החוצה, הסעודים רועדים, ירדן במתח, בחריין מתנדנדת – ועכשיו ההלם הגדול מכולם: בשאר אסד נלחם על חייו ועל המשך השלטון העלאווי בסוריה".

טורו של כספית מכיל הבוקר מכל טוב. כמו רשימות מרכזיות בעיתונים אחרים, גם הפרשן הבכיר של "מעריב" מבקש, בעיקרון, "לעשות סדר" באירועים הדרמטיים המתרחשים באזורנו, אלא שסגנון כתיבתו מציב אתגר של ממש להשגת המטרה הזו.

כספית תוהה בטורו "האם לסמס לג'קי או לאסד?", מעניק לתשומת הלב שניתנת בישראל לתוכנית הטלוויזיה "האח הגדול" את ההגדרה "סוג של נורמליות ביזארית במיוחד", ומוליך את קוראיו לאורך משפטים שנראים כאילו נכתבו בהשראתן של רכבות הרים: "בניגוד לטלוויזיה, במציאות זה מפתיע באמת, זה בלתי צפוי, זה בלתי נתפס, הכל קורה בשידור חי, איש אינו חסין, הכל טובע בדם, אש ותמרות עשן ואין אף גורם שפוי באזור כולו שמוכן להתנבא מה צפוי לנו עכשיו, או האם כל זה טוב או רע (תלוי למי)".

בכל זאת, יש בטורו של כספית ניסיון לארגן את שלל ההתפתחויות לכדי נראטיב נהיר. לשם כך מציג המחבר "שני תרחישי קיצון, האופטימי והפסימי" להתפתחויות בסוריה. על התרחיש הראשון כותב כספית כי הסיכוי שיתממש "לא גדול", אך מוסיף סייג ("מצד שני, מישהו חלם אי-פעם שיקרה סביבנו מה שקורה עכשיו?"). לגבי סיכויי ההתממשות של התרחיש האחר כותב כספית כי "הסבירות נמוכה".

את התייחסותו לשני התרחישים גם יחד מסכם כספית כך: "בינתיים כל מה שנשאר זה לעקוב, חסרי נשימה, אחר האירועים עצמם. ושוב, כנאמר, הכל אפשרי, גם שילובים מוזרים בין אלמנטים מהתרחישים השונים, עירוב תחומים, הכל בכל, כיד דמיונו של הבמאי המטורף שממחיז את הכל עכשיו מולנו". כשדבר מה יקרה בסוריה, כל דבר שהוא, אל תשכחו – קראתם זאת לראשונה אצל כספית.

מהנעשה בעולם הערבי

לצד סיקור האירועים בסוריה, שמגיעים לכותרות הראשיות, מתפרסמות ידיעות על המתרחש במדינות ערביות אחרות. "ירדן: הרוג ראשון בהפגנות, 160 נפצעו בעימותים", קוראת כותרת לידיעה מאת אבי יששכרוף ב"הארץ". יששכרוף מדווח כי ההרוג, חיירי סעד, היה בן 57 וככל הנראה מת לאחר "שהוכה באכזריות על-ידי שוטרים".

ב"ישראל היום" מדווחים אלי לאון וסוכנויות הידיעות כי "במהלך סוף-השבוע דיווח העיתון 'ניו-יורק טיימס' כי בעידן הפוליטי החדש של מצרים הפכה הדת לכוח פוליטי חשוב, וכי התנועה-האסלאמית, שנחשבה לא חוקית במצרים במשך שנים, הפכה ל'שותפה שקטה' של הצבא המצרי".

ב"ידיעות אחרונות" מדווחות סוכנויות הידיעות ואורלי אזולאי כי אימאן אל-אוביידי, אשה לובית בשנות ה-30 לחייה, נכנסה אתמול בבוקר למרכז התקשורת הבינלאומית במלון ריקסוס שבטריפולי וסיפרה לעיתונאים כי עברה התעללות ואונס בידי חיילים לובים, בטרם גורשה בכוח ובאכזריות מהמקום על-ידי נאמניו של הקולונל קדאפי (הנה צילום וידיאו של התקרית).

זה לא בסדר

כל העיתונים ממשיכים להעניק תשומת לב לתחקיר שערך רביב דרוקר ופורסם בשבוע שעבר בתוכנית "המקור", על אודות מימון נסיעותיו של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ומשפחתו. "60 אלף לארוחת ערב", קוראת כותרת לידיעה בעמ' 10 של "מעריב", המוקדש כולו לסיפור (וזאת אף שקונטרס החדשות של "מעריב" דק יחסית ומכיל 22 עמודים בלבד).

נועם שרביט ואלי ברדנשטיין מדווחים בעיתון זה כי בני הזוג נתניהו המשיכו לעסוק בסוף-השבוע בפרסומים המביכים על נסיעותיהם הראוותניות לחו"ל. שני הכתבים פותחים בפן האישי (=רכילותי) ומצטטים "מקורבים לרעיית ראש הממשלה", שאמרו כי היא "לקחה קשה את החשיפה". עוד מצוטטים מקורבים לראש הממשלה שמספרים כי הוא דווקא נותר רגוע. רק בסיום הידיעה עוברים השניים לדיווח ענייני יותר ומעדכנים כי מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה בודקים תלונות שהוגשו בעקבות התחקיר.

ב"ידיעות אחרונות" מדווחת טובה צימוקי על פני המחצית העליונה של עמ' 12 (מבין 28) כי היועץ המשפטי לממשלה ומבקר המדינה יחליטו במהלך השבוע כיצד לטפל בתלונות על התנהלות נתניהו. "ליועץ לא תהיה ברירה אלא לבדוק את הנושא, מחשש שסיעת קדימה תעתור לבג"ץ", מצוטט "גורם משפטי בכיר".

"בשנת 1993, רגע לפני השירות הצבאי, עבדתי כמלצר במסעדה אילטקית בירושלים", כותב תחקירן "הארץ" גידי וייץ ברשימה המתפרסמת במדור הדעות של העיתון. וייץ נזכר כיצד שרה נתניהו ניהלה מולו משא-ומתן קשוח על טיב, כמות ומחיר המנות שתקבל, רק כדי לעזוב בלי לשלם.

בהמשך מציין וייץ תחקירים שפורסמו ב"כל העיר" וב"ידיעות אחרונות" על התנהלותם הבעייתית של בני הזוג נתניהו בכל הקשור למתנות חינם, ואז מגיע גם לתחקירו האחרון של דרוקר. "העניין המדאיג באמת", כותב וייץ בסיכומו של טורו, "הוא לא התרדמת של דעת הקהל, אלא העדר שיפוט המציאות של נתניהו. [...] ספק אם אפשר לסמוך על שיקול דעתו של אדם כזה ולהפקיד בידיו החלטות קצת יותר משמעותיות מתשלום מלא על ארוחה איטלקית".

בעמ' 23 של "ישראל היום" מתפרסמת הבוקר ידיעה מאת עדנה אדטו, תחת הכותרת "דיווח שקרי של 'ידיעות אחרונות" (הכותרת נתונה בין מרכאות גם במקור). הציטוט שבכותרת הוא מפי דניאל דורון, ראש "המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי", שפנה בסוף-השבוע למועצת העיתונות בבקשה לחייב את "ידיעות אחרונות" לפרסם התנצלות בעקבות ידיעה על אודותיו שפורסמה בגליון יום שישי.

בידיעה, מאת יובל קרני, דווח כי דורון הטיס בשנת 2005 את נתניהו (אז שר האוצר) לכנס בניו-יורק, ונתניהו בתמורה ביקש מהנוכחים להתרים לו כספים. אדטו מדווחת ב"ישראל היום" כי דורון אף שוקל להגיש תביעה נגד "ידיעות אחרונות".

עיון בידיעה מאת קרני מיום שישי האחרון מעלה כי היא התבססה על שילוב בין מידע שנמסר לכאורה בתחקיר של דרוקר (נתניהו ופמלייתו הוסעו לניו-יורק במימון דורון) ובין ידיעה קודמת שפורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" בשנת 2005, ונכתבה על-ידי איתן עמית (נתניהו ביקש מאנשי הכנס לתרום לדורון).

דורון מצוטט ב"ישראל היום" כמי שמכחיש כי מימן את נסיעת בני הזוג נתניהו. לא מצוין אם יתבע גם את דרוקר ו"המקור", שם דווח (דקה 16) כי המרכז בראשות דורון עמד מאחורי מימון כרטיסו של נתניהו בסך 11,920 דולר (אך לא מאחורי מימון כרטיסה של רעייתו ועוזרו לאותו אירוע).

במדור הדעות של "ישראל היום" רשימה קצרה יחסית מאת דן מרגלית, שבה הוא יוצא נגד התנהלותו של נתניהו. זו רשימה חריגה הן ביחס לנימה הכללית השוררת בין דפי "ישראל היום", הממשיך לשמש עיתון הבית של משפחת נתניהו, והן ביחס לרשימות קודמות של מרגלית, שעסקו בנהנתנות של מנהיג אחר (אולמרט).

חלק מרשימתו הביקורתית של מרגלית מוקדש דווקא לביקורת על סיעת קדימה. אחר-כך כותב מרגלית: "ההתנהלות של נתניהו אכן מקוממת. לא שהיא אסורה, אלא שמבחנו של איש ציבור (ואולי כל אדם) הוא במידת הריסון העצמי שהוא קובע לעצמו. [...] זה לא בסדר שהוא נוסע כך ושהוא מקבל רמה כזאת של שירותים, ושלכאורה, כפי שנטען, כביסה מלוכלכת נעה על פני יבשות רק כדי שהמארח המנומס וטוב הלב ישלם את מחיר ניקויה. 'הצנע לכת', לפחות קצת. זו בדיוק עמדתי".

לצד רשימתו של מרגלית, טור ארוך יותר מאת גונן גינת, היוצא להגנת בני הזוג נתניהו וטוען כי ידיעות המעקב בעיתונים המודפסים שפורסמו למחרת התחקיר של דרוקר היו תוצאה של מה ש"נראה כמו מהלך מתואם ומאורגן של קבוצה שבה כולם חושבים אותו דבר ורוצים להגיע לאותה מטרה – להפיל את ראש הממשלה. כי בעיניהם של לא מעטים ממי שעוסקים בפרסומים הללו, רשימת האיומים על ישראל כוללת את הגרעין האיראני ונתניהו, ולא בהכרח בסדר הזה".

אל תשפוט עיתון לפי שערו

ביום שישי האחרון נכונה לקוראי "ידיעות אחרונות" הפתעה. על פני כל כפולת העמודים 10-11 בקונטרס החדשות המוגדל של העיתון שטחו ליטל דוברוביצקי, צח שפיצן ויורם ירקוני קטעים נרחבים מתמלילי חקירותיהם של שולה זקן ועד המדינה (שזהותו אסורה בפרסום) בפרשת הולילנד. מדוע היתה זו הפתעה? משום שהפרסום, "מיוחד ל'ידיעות אחרונות'", כפי שהוגדר בעיתון, לא הוזכר כלל בעמוד השער.

הבוקר שוב מוקדשת בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" כפולת עמודים לפרשת הולילנד, והיא כוללת שלל "גילויים חדשים על הפרויקט המפלצתי בירושלים". בשער אין לה זכר. בפינת שער העיתון מתפרסמת הפניה קטנה וצנועה למוסף "ממון", שם מתפרסם מה שמוגדר כך: "חשיפה: מה אמר יו"ר בנק הפועלים לשעבר בחקירה".

שער מוסף "ממון", לעומת זאת, מוקדש ברובו לתצלום של יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, ולציטוט הבא שיצא מפיו: "לקחתי מאכער כדי להזיז דברים, אבל לא נתתי שוחד". בעמודי הפנים של המוסף שלושה עמודים על פרשת הולילנד. שניים מהם [ליטל דוברוביצקי] עוסקים בחקירת דנקנר, והשלישי [צח שפיצן] מוקדש לחקירת אביגדור קלנר.

"צר לנו על הדלפת חומרי חקירה עוד בטרם הועברו לעיונם של מר דנקנר ופרקליטיו", מגיב ל"ממון" עו"ד יורם ראב"ד בשם צוות באי-כוחו של דנקנר.

שמע ישראל

תחת הכותרת "נס הבריתה" מדווח אורי בינדר ב"מעריב" על נסיבות היחלצותה של משפחת טרדמן מקיבוץ נחל-עוז מאסון כבד: רקטת קסאם נפלה בסלון הבית שבו נועדה להתקיים חגיגת בריתה, אך איש לא נפגע. עוד מדווח בינדר כי "גם בבאר-שבע בירכו על הנס הגדול שאירע השבוע", כשטיל גראד נפל בלב שכונת מגורים, אך לא הרג איש.

תחת הכותרת "נס בהרצליה: מצוק קרס, איש לא נפגע", מדווחת ב"ישראל היום" נצחיה יעקב כי אתמול אירעה מפולת סלעים, אך "בדרך נס לא היו נפגעים".

"זלדה קירשנבאום מכפר-תבור מספרת כיצד ניצלה מצרה גדולה", קראה כותרת ידיעה שהופיעה אי-אז ב"ZOO ארץ ZOO" [ב. מיכאל, חנוך מרמרי, קובי ניב ואפרים סידון]. "הדבר אירע בשלהי מלחמת העולם הראשונה", סיפרה בזמנו קירשנבאום, "יצאנו, כמה בנות, בעגלה למטולה. לפתע, באמצע הדרך יצאו מולנו כעשרים וחמישה חיילים טורקים ובראשם קצין בדרגת שישליק (סגן ראשון). הקצין ציווה עלינו לרדת מן העגלה ושאל אם אנו השודד המפורסם אבו-ג'ילדה. ענינו בשלילה, ואחרי שבדקו את תעודותינו הרשו לנו להמשיך בדרכנו. כשהגענו למטולה נודע לנו כי על ראשו של אבו-ג'ילדה השודד הוכרז פרס של 1,000 בישליקים, ולו הייתי אבו-ג'ילדה הייתי נורית בו במקום. כך ניצלתי מצרה גדולה".

זוטות

עקיבא נוביק מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי גמל ירושלמי ידוע הוחרם ונלקח למתקן וטרינרי, משום שאינו מחוסן ומבוטח.

הידיעה הפותחת את מדור חדשות החוץ של "ישראל היום" [דוד ברון וסוכנויות הידיעות] עוסקת באפשרות כי נהג מונית בריטי הוא רוצח סדרתי.

ב"מעריב" מדווחים יוסי אלי ועמרי מניב כי "עשרות צעירים המזוהים עם תורתו של הרב מאיר כהנא החלו באחרונה להקצין את עמדותיהם, לגלח את ראשיהם כמו צעירי הסקין-הדס בגרמניה, בריטניה ורוסיה, להגיע למקומות רגישים במיוחד ולהסית נגד ערבים".

ענייני תקשורת

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי נוחי דנקנר ימנה משקיף מטעמו לדירקטוריון "מעריב".

שלמה צזנה מדווח ב"ישראל היום" כי הממשלה צפויה לאשר היום את מינויו של גידי שמרלינג לראש מערך ההסברה.

יהודה שלזינגר מדווח באותו עיתון כי החיבור האינטרנטי של מחשבי הרבנות הראשית יצונזר.