תיאוריות קונספירציה
הפרוטוקולים של מלחמת יום כיפור נעדרים הבוקר משערי העיתונים, אבל המלחמה ההיא בכל זאת משתחלת בדלת האחורית לכותרת הראשית של "הארץ". נטשה מוזגוביה, חיים לוינסון ויניב קובוביץ נשענים על פרסום מאת צ'יפ קומינס ואליסטר מקדונלד ב"וול-סטריט ג'ורנל", ומדווחים כי אחד החשודים בהתנקשות במחמוד אל-מבחוח השתמש בזהות של יהודה לוסטיג, שנהרג בחזית הדרומית במהלך מלחמת יום כיפור.
על-פי הידיעה, אדם בשם כריסטופר לוקווד, החשוד במעורבות בחיסול, נטל על עצמו את זהותו של החלל לוסטיג. "מי שמסתכל על התמונות של לוסטיג כחייל צעיר ושל לוקווד המבוגר (מהתצלום שהפיץ האינטרפול)", נכתב בידיעה, "לא יכול שלא לשים לב לדמיון המפליא בתווי פניהם". עוד מצוין כי על-פי רישומי משרד הפנים, קיים יהודה לוסטיג שקורות חייו דומים דמיון מפתיע לאלו של לוסטיג ההרוג, אך הוא רשום בכתובת פיקטיבית בתל-אביב, ברח' אלנבי 10, שם שוכן קיוסק.
"הארץ" הוא עיתון מכובד, ועל כן לא מופיעות בו הבוקר תיאוריות קונספירציה בלתי מוכחות שלפיהן יהודה לוסטיג לא נהרג, ולוקווד הוא אותו האיש 40 שנה אחרי. תחת זאת מדווח בידיעה כי "באתרים ובבלוגים באינטרנט הופיעו אמש תיאוריות קונספירציה כי יהודה לוסטיג לא נהרג, ושלוקווד זה אותו האיש 40 שנה אחרי".
התחקיר של העיתון האמריקאי פורסם במהלך סוף-השבוע. למרות זאת עיתון "הארץ" הוא היחיד שהופך את ממצאי התחקיר לכותרת ראשית והיחיד שמדווח עליהם, ואף מוסיף עליהם את ממצאי בדיקתו שלו. יתר על כן, אתרי החדשות הישראליים פיספסו אף הם את הסיפור והחלו לדווח עליו רק הבוקר, בעקבות הפרסום ב"הארץ". האם שליחת "הארץ" לארה"ב נטשה מוזגוביה היא היחידה שקוראת באופן קבוע את ה"וול-סטריט ג'ורנל"?
כתבת "ידיעות אחרונות" בוושינגטון, אורלי אזולאי, עסוקה בימים האחרונים בענייניה האישיים, לאחר שנעצרה בחשד לגידול מריחואנה. לעיתון כתב קבוע בניו-יורק, עדי גולד. הוא אינו תורם הבוקר ידיעה פרי עטו. ידיעה מאת כתב "מעריב" בארה"ב, צח יוקד, מתפרסמת במדור חדשות החוץ של העיתון ועוסקת בהודעתו של ג'יימס ג'ונס, היועץ לביטחון לאומי של נשיא ארה"ב, על פרישתו.
לפני עשרים שנה ניתן היה להבין כיצד סיפור רלבנטי שמתפרסם בחו"ל ויש בו עניין לציבור הישראלי חומק באופן זה או אחר מבין אצבעותיהם של כמה מהכתבים המוצבים בבירות העולם. אך בימינו העולם התקשורתי שונה, ל"וול-סטריט ג'ורנל" אתר אינטרנט הנגיש לכל, והסיפור על יהודה לוסטיג פורסם בו שלשום לפי שעון ארה"ב, כלומר לכל המאוחר אתמול בבוקר לפי שעון ישראל. גם אם כל הכתבים בחו"ל עסוקים או נמצאים בחופשה, די בעורך חדשות חוץ בעל מחשב וחיבור לאינטרנט כדי לאתר את הסיפור ולהביא את תמציתו לקוראים בישראל.
דרדור אמצעים
"זו התוצאה הנוחה ביותר לכל הצדדים", קובעים עמוס הראל ואבי יששכרוף בטור פרשנות משותף שתחילתו מודפסת על שער "הארץ". הם מתייחסים לחיסולם של נשאת כרמי ומאמון נתשה, שני טרוריסטים מתנועת חמאס, שחוסלו בבוקר שישי על-ידי כוחות צה"ל. כרמי ונתשה רצחו לפני כשישה שבועות את המתנחלים יצחק וטליה איימס, אבישי שינדלר וכוכבה אבן-חיים, ומאז נרדפו על-ידי צה"ל והרשות הפלסטינית כאחד.
"לרשות מאוד לא נוח לעצור את הרוצחים", מסבירים הראל ויששכרוף, ובהמשך מוסיפים כי "מנגד, חיסולם של הרוצחים יכול להרגיע במידת מה את זעם המתנחלים". לדברי השניים, "העובדה ששני המחבלים היו חמושים ופתחו באש לעבר החיילים הקלה על המפקדים בשטח [...] אפילו החמאס הרוויח משהו: עוד שני גיבורים מתים, סמלים במאבק שהארגון מתקשה לרשום בו בשנים האחרונות הישגים של ממש, לפחות בגדה".
כולם, אם כן, יוצאים מורווחים ממות שני הטרוריסטים – יש הישג, יש צדק, יש דין ויש דיין. רק משפט לא היה. לפחות לא בנוכחות הנאשמים.
"אסור להתעלם מהעובדה שכרמי ועוזרו, נתשה, היו כלואים בעבר בישראל", מציינים הראל ויששכרוף. "הכלא ממשיך להיות בית-ספר יעיל למחבלים מתחילים – וחלק מבוגריו, שריצו עונשי מאסר על עבירות קלות, משתחררים ופונים להכשיר קאדרים נוספים [...] זו חייבת להיות נקודה למחשבה במחלוקת על העסקה לשחרור גלעד שליט".
בידיעה צמודה מאת אנשיל פפר ואבי יששכרוף מתואר המהלך שהביא למות השניים: "כשהגיעו אנשי הימ"מ לאחד הבתים, הבחינו הכוחות בשלושה אנשים, שניים מהם חשודים שניסו להימלט", מדווח. "הכוח ניסה לעצור אותם, ובמקום התפתחו חילופי אש שבמהלכם נהרג אחד המחבלים. החמוש השני והסייען שהיה איתו ברחו חזרה לבית. כוח ימ"מ קרא לתושבי הבית לצאת, וכ-20 אזרחים יצאו מהמבנה שבו שלוש קומות, כולל הסייען. המחבל סירב לצאת והכוח החל ב'דרדור אמצעים' – שכלל תחילה ירי על הקירות, לאחר מכן ירי על מנת להרוג, שיגור טילים מדגם מטאדור לפתיחת פתחים במבנה, ואף שימוש בדחפור להריסת קירות. בשעות הבוקר המוקדמות נמצאה גופת המחבל השני".
בידיעה קצרה יחסית המתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" מדווחים יוסי יהושוע ורוני שקד כי שני הטרוריסטים חוסלו על-פי נוהל המכונה "סיר לחץ", לא "דרדור אמצעים". כמו כן מצוטט מפקד חטיבת יהודה, אל"מ גיא חזות, שאמר לאחר הפעולה כי "אין נחמה להורים שכולים, ליתומים או לאלמן, אולם טוב שסגרנו היום מעגל והבאנו לכך שהצדק נעשה".
בידיעה קצרה המתפרסמת ב"ישראל היום" [דניאל סיריוטי, לילך שובל, אפרת פורשר ושלמה צזנה] לא נמצא מקום לפירוט הפעולה שהביאה למות שני הטרוריסטים, אך נמצא מקום לציטוט מפי בנימין נתניהו, שאמר, בין היתר, כי "נעשה הצדק עם הטרוריסטים". עוד בידיעה פתחון פה לילדי בני הזוג איימס, שנרצחו בסוף אוגוסט על-ידי שני הטרוריסטים. "יש תחושה של הקלה", אומרת אחת מהם.
לא לציטוט
"מעריב" הוא העיתון היחיד שמקדיש מקום בשערו לאירוע נוסף שהתרחש בבוקר יום שישי – דוד בארי, יו"ר עמותת אלע"ד, הפועלת להתיישבות יהודית בשכונת סילואן, דרס שני פלסטינים בני 11 שיידו לעברו אבנים בעת שנסע בשכונה. תצלום דרמטי במיוחד של בארי מעיף עם פגוש מכוניתו ילד בן 11 באוויר מודפס על פני כשליש משטח שער העיתון. "הותקף ודרס", קוראת הכותרת לידיעה בעמ' 5, מאת יוסי אלי. הן בעמוד השער והן בכותרת המשנה ובפסקה הפותחת של הידיעה בעמודי הפנים העיתון מדווח על כך שבארי פגע בילד בן 11. בפסקה השנייה מצוין כי למעשה פגע בשני ילדים. שמותיהם אינם מוזכרים.
ב"ישראל היום" פרוש ציטוט מפי בארי לרוחב הכפולה השנייה – "כל אחד היה פועל כמוני". יורי ילון ואפרת פורשר מדווחים על האירוע. אדם המוגדר כ"גורם במשטרה" אמר לעיתון כי "מהצילומים לא נראה שהדריסה נעשתה בכוונה". ילון ופורשר פסקנים יותר ומדווחים, עוד לפני שהמשטרה הכריזה על כך רשמית, כי בארי "איבד שליטה לרגע, סטה שמאלה ואז ימינה, פגע בשני נערים בני 12 והעיף אחד מהם על הכביש". בני ה-11 מתוארים כאן כבני 12, ומוגדרים "נערים". עוד בעיתון זה – טור מאת נדב שרגאי על דמותו של בארי תחת הכותרת "המפא"יניק האחרון".
גם ב"ידיעות אחרונות" הכותרת לידיעה היא ציטוט מפי בארי – "הרגשתי בתוך לינץ'", אך הידיעה [רוני שקד, עקיבא נוביק וירון דורון] נפתחת דווקא בציטוט מפי עמראן מנסור, הילד שזרק אבנים ונדרס. "אני לא זרקתי אבנים", הוא אומר, והכתבים מציינים כי מנסור דווקא תועד "בבירור כשהוא מיידה אבנים על מכוניתו של בארי". שמו של הילד השני שנפגע אינו מוזכר.
"מה שעבר לי בראש באותו רגע זה רק איך להיחלץ מהמקום בנזק מינימלי, ובלי להשתמש באקדח שלי", מספר בארי לעיתון. "ניסיתי לנסוע במהירות אחורה, אך היה שם רכב שחסם אותי. הברירה היחידה שנותרה לי היא לנוסע קדימה". כתבי העיתון מצטטים את חבר ועד התושבים בכפר, שתוקף את ההתנהגות של בארי ("סטה עם מכוניתו בכוונה"), אך מסיימים את דיווחם במשפט: "אבל שלא לציטוט אמרו אתמול תושבים בכפר: 'אנחנו לא יודעים אם היינו נוהגים אחרת מאשר בארי. לא היתה לו ברירה".
כתב "הארץ" ניר חסון הוא היחיד שכולל בדיווחו עדות מפי עד ראייה לאירוע, שאינו הילד הדרוס. מדובר בצלם עיתונות עצמאי בשם איליה יפימוביץ, שהיה במקום. "אני לא חושב שהוא בכוונה שבר את ההגה כדי לפגוע בילדים", אומר יפימוביץ, "אבל אני חושב שלא באמת היה אכפת לו – העיקר לעבור. הוא יכול היה לצאת מכל הסיטואציה אם היה נוסע לאחור. נכון שהיה עוד רכב מאחוריו, אבל מכה בפח זה עדיף על פגיעה בילד".
אין כמו מדינה יהודית ודמוקרטית
הדיון הצפוי היום בישיבת הממשלה על "חוק הנאמנות" הופך לכותרת ראשית ב"ישראל היום". על-פי הכותרת של עיתון זה, כותרת שאינה מחדשת דבר, הממשלה תדון היום בחוק. על-פי הכותרת בכפולה הפותחת של העיתון, כותרת נוספת שאינה מחדשת דבר, יש רוב לאישור, אך הדיון מעורר מחלוקת. השר בני בגין מציע פשרה, השר ברק מציע נוסח משלו, והאגודה לזכויות האזרח מתריעה מפני ההשלכות.
הרקע הפוליטי לעיתוי הדיון ב"חוק הנאמנות" אינו קיים ב"ישראל היום". טור פרשנות נלווה, מאת דרור אידר, מתמקד בלגיטימיות של ההצעה ("למי ששכח. במגילת העצמאות כתוב, שחור על גבי לבן: 'אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל'"), תוך מתיחת ביקורת חריפה על טור שפירסם בשבוע שעבר פרשן "ידיעות אחרונות" נחום ברנע ("טור נאצה קצר").
הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" מתמקדת במניע, לא במעשה. ראש הממשלה בנימין נתניהו "פונה לימין", נכתב בה. "היום: הממשלה תאשר את חוק הנאמנות" ו"מחר: נתניהו מקדם את חוק משאל העם", נכתב בראש שער העיתון, משני צדי תצלום של נתניהו הנראה בפרופיל, כשהוא פונה לימין. נחום ברנע, שבשבוע שעבר ביקר בחריפות את נתניהו על קידום החוק, מבקר הבוקר בחריפות את אהוד ברק על שיתוף הפעולה עם יוזמת ראש הממשלה (ברנע משווה את ברק למשה דיין שלאחר מלחמת יום הכיפורים – "איש ציבור שהציבור מאס בו").
בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", נוסף לדיווח על "חוק הנאמנות" ועל החוק המחייב משאל העם לאישור נסיגה משטחי רמת הגולן וירושלים המזרחית, מתפרסמת גם ידיעה מאת איתמר אייכנר, המצטט "שרים בליכוד" שאומרים לו כי הפנייה של נתניהו לימין נועדה, למעשה, לאפשר לו לפנות בקרוב דווקא לצד שמאל ולהאריך את הקפאת הבנייה בשטחים. "אין כמו מדינה יהודית ודמוקרטית כדי להראות שנתניהו מושך ימינה, בשעה שבעוד כמה ימים הוא הולך למשוך בחזרה שמאלה", מצוטט "שר בכיר בליכוד".
מאמר המערכת של "הארץ" מגדיר את הצעת "חוק הנאמנות" "קנטרנית, מחרחרת ריב, מפלה, ואולי אף בלתי חוקתית", וקורא לממשלה להסירה מסדר היום.
ענייני תקשורת
בועז ארד, כתב "ידיעות אחרונות" בסין, משגר דיווח מצפון-קוריאה. ארד, יחד עם כתבים זרים אחרים, קיבל אישור חריג להיכנס למדינה על רקע חגיגות 65 שנה למשטר והורשת השלטון הצפויה. "זו הפעם הראשונה שהדיקטטורה הקומוניסטית מזמינה באופן רשמי עיתונאי ישראלי לבקר בה", הוא כותב, ובהמשך מציין כי אף שהעיתונאים הזרים קיבלו גישה נטולת חסימות לאינטרנט, מכשירי הטלפון הניידים שלהם הוחרמו בשדה התעופה.
יהודה שלזינגר מדווח ב"ישראל היום" כי לאחר כשנה של חרם כפוי, קיבלו משרדי פרסום חרדיים אישור מנציגי הרבנים לחזור ולפרסם באתרי האינטרנט הפונים לחרדים. "מדובר בצעד דרמטי", מסביר שלזינגר, "שכן אחד הצעדים שננקטו עם פתיחתו של החרם על האינטרנט החרדי היה איום בחרם צרכני, בתמיכת הרבנים, נגד החברות שמפרסמות באותם אתרים".
אריק בנדר מדווח ב"מעריב" על הצעת חוק חדשה של ח"כ מרינה סולודקין (קדימה), ולפיה "בכירים בשירות הציבורי [...] יוכלו לפרסם את זכרונותיהם רק בחלוף 20 שנה מיום סיום תפקידם". על-פי ההצעה, שרים זוטרים יורשו לפרסם ספרי זכרונות כעבור עשור.