Win-Win
"הנה רעיון יצירתי", כותב הבוקר ארי שביט במאמר המופיע במרכז מדור הדעות של "הארץ". "תמורת הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון למשך שישים יום, ארה"ב תחדש או תתקף את המחויבות שלה למכתב הנשיא בוש מאפריל 2004".
לדעת שביט, "בעבור נתניהו מדובר על נוסחה של Win-Win. אם אובמה יסכים, ישראל תזכה להישג מדיני משמעותי שישפר מאוד את מצבה בזירה הבינלאומית ובמשא-ומתן על הסדר הקבע. אם אובמה יסרב, העימות בינו לבין ישראל לא ייסוב על אלף דירות מגוחכות בשטחים, אלא על האמינות של ארה"ב".
מהפה של שביט מצליח הרעיון היצירתי להגיע לאוזניים של נתניהו עוד לפני שהמהדורה הראשונה של "הארץ" מודפסת ומופצת למנויים. "זה התנאי שלי", נכתב מטעם ראש ממשלת ישראל בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "כדי להשיג את תמיכת השרים בהמשך ההקפאה מתכוון רה"מ לדרוש מאובמה לאשר את מכתב בוש, התומך בסיפוח גושי התיישבות בהסכם הקבע".
שמעון שיפר מדווח בכפולה הפותחת של העיתון כי "גורמים מדיניים הנמצאים בסוד המגעים בין נתניהו לאובמה אומרים כי ראש הממשלה מנסה לחלץ מהאמריקאים התחייבויות ברורות שאינן משתמעות לשתי פנים, שאותן יוכל להציג בפני עמיתיו השרים בבואו לשכנע אותם להאריך את הקפאת הבנייה בשטחים בחודשיים נוספים".
עיתונות יהודית ודמוקרטית
על-פי כותרות הבוקר, זו אינה הדרך היחידה שנתניהו נוקט כדי לשכנע את ממשלתו לאשר את חידוש הקפאת הבנייה בשטחים. "נתניהו אימץ את עמדת נאמן: הצהרת נאמנות למדינה יהודית תחויב בחוק", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". "במערכת הפוליטית העלו תהייה", מציין איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות", "האם מדובר במתנה לליברמן, על מנת שלא יפרוש מהממשלה אם יוחלט להאריך את ההקפאה".
"[אני] מקווה מאוד שהתמיכה של נתניהו היא אתנן לליברמן", מצוטט "אחד משרי העבודה" בידיעה שמתפרסמת ב"הארץ" [ברק רביד, יהונתן ליס ותומר זרחין]. בידיעה דומה ב"מעריב" [אלי ברדנשטיין, מיה בנגל, אריק בנדר ונועם שרביט] קובעים "בכירים בעבודה" נחרצות: "זה אתנן פוליטי שליברמן מקבל כדי שיסכים להמשך ההקפאה".
"העיתוי, לפי לשכת ראש הממשלה", נכתב בעיתון "ישראל היום" [שלמה צזנה], "קשור למועד פתיחת מושב החורף של הכנסת, שבו אמור התיקון להיות מקודם". הסברה בדבר הקשר כביכול בין מועד ההחלטה של נתניהו לשכנוע סיעת ישראל-ביתנו לתמוך בהקפאת הבנייה בשטחים אינה עולה בעיתון זה.
מהלך פוליטי חתרני
"החוק מתייחס רק למתאזרחים חדשים, ולא יחול על עולים חדשים שמגיעים לישראל מכוח חוק השבות או על מי שייוולד בישראל להורים בעלי אזרחות ישראלית", מדווח צזנה ב"ישראל היום". "הרעיון שעומד מאחורי ההחלטה", הוא מסביר, "הוא למנוע מתושבי השטחים אזרחות ישראלית ובכך למנוע מהם לבצע מה שמוגדר כ'מהלכים פוליטיים חתרניים', ובראשם להצביע בבחירות, ליהנות מכל הזכויות של אזרח ישראלי ובמקביל לסייע לארגוני טרור. החוק מכוון מיידית למנוע מ־25 אלף פלסטינים שמתחתנים עם בני זוג ערבים-ישראלים לזכות אוטומטית בתעודת זהות".
"אין פה כוונה לפגיעה בזכויות של הערבים", מצוטטים ב"ידיעות אחרונות" "מקורביו של נתניהו". "הכוונה היא לעגן את העיקרון שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי". על-פי הדיווח של איתמר אייכנר וטובה צימוקי, "ההצעה צפויה לעבור בממשלה, אך צפויים לה גם מתנגדים רבים".
אף שהתיקון לחוק האזרחות עתיד להשפיע בעיקר על פלסטינים, הקול הערבי נעדר מ"ידיעות אחרונות", למעט שורה אחת בסיום הידיעה, המצטטת את תגובת ח"כ אחמד טיבי ("זעם"). הוויכוח על התיקון לחוק האזרחות בעיתון זה הוא ויכוח פנים-יהודי. בעיתונים האחרים (בעיקר ב"הארץ" אבל גם ב"ישראל היום") הדיון מעט יותר סימטרי.
עוד ב"ידיעות אחרונות", תצלום [דורון גולן] של אביגדור ליברמן נואם במהלך קמפיין הבחירות האחרון, על רקע הסיסמה "בלי נאמנות אין אזרחות!". מתחת לתצלום שני טורים קצרים, "בעד", מאת יועז הנדל, ו"נגד", מאת בעז אוקון. מעל טור ה"בעד" איור של אגודל מונף מעלה על רקע כחול. מעל טור ה"נגד" איור של אגודל הנוטה מטה על רקע אדום.
על-פי עיתוני הבוקר, גם לאחר העברת התיקון בחוק האזרחות לא יידרשו המבקשים להתאזרח לעמוד מול ליברמן ולהכריז "אנו, העומדים להתאזרח, מצדיעים לך", ולהמתין לראות לאן יפנה אגודלו של השר, אבל מומלץ לחכות עד לאישור הסופי של התיקון לפני שמסכמים את הדרישות החדשות מהמבקשים להתאזרח במדינת ישראל.
כיצד נבדיל בין יהודי לערבי?
ב"מעריב" מופיעה הבוקר ידיעה שכל עניינה הגירתו של זוג יהודים למדינת ישראל. "הוריה של מאשה קלצמן (25) מקריית-מוצקין החליטו להפתיע אותה לרגל חתונתה והחליטו לעלות ארצה כדי להתאחד עם משפחתה החדשה", מדווח אלי לוי. על-פי הדיווח, קלצמן עצמה היגרה לישראל במסגרת תוכנית נעל"ה של הסוכנות-היהודית, והוריה היגרו אחריה אף הם בסיוע הסוכנות-היהודית.
ב"ידיעות אחרונות" מופיעה הבוקר ידיעה שכל עניינה החלטתו של חבר-כנסת לשנות את שמו. "לח"כ כרמל שאמה נמאס שרבים חושבים שהוא נציג המגזר הערבי או הדרוזי", מדווח צביקה ברוט בשער האחורי של "ידיעות אחרונות".
ברוט מונה בידיעה כמה מקרים שבהם פנו אל שאמה, המכהן בכנסת מטעם הליכוד, כאילו היה ערבי: במהלך ביקור באושוויץ הוא זכה לשבחים על כך שבתור דרוזי בא להזדהות עם העם היהודי; לאחרונה הוזמן לתוכניות טלוויזיה לדיון בנושא הקרקעות כנציג המגזר הערבי; הוא נשאל בכנסת אם הוא רוכב על גמל; וקיבל עידוד לרוץ לראשות עיריית רמת-גן למרות היותו דרוזי.
על-פי הדיווח, כדי לשים סוף לתופעה החליט ח"כ שאמה להוסיף לשם משפחתו את השם "הכהן", שכן הוא נצר למשפחת כוהנים.
סוקניק עשה את שלו
במסגרת "הון אנושי", מדור הרכילות הקבוע של המוסף "כלכליסט", ביקר השבוע ארי ליבסקר באירוע השיווקי שערכה חברת גינדי בהיכל-התרבות בתל-אביב, במסגרת מאמציה למכור דירות במיזם נדל"ני חדש שימוקם על חורבות השוק הסיטונאי בעיר. "מחוץ להיכל עמדה מפגינה שמחתה נגד הפקעת האולם ונגד גזילת השטח מתושבי העיר", מדווח ליבסקר, "אבל אף אחד לא ספר אותה". גם ליבסקר לא ממש סופר אותה, ופונה לאסוף ציטוטי תשבחות ופרגונים מפי השמנה והסלתה שהתכנסו בפנים ההיכל.
"ראיתי שלוח המכירות של 200 הדירות הולך ומתמלא בקונים, וחיפשתי מישהו שלא בא לפרגן, אלא קנה דירה", הוא כותב בהמשך הטור. "שאלתי שוב ושוב, ולא מצאתי". לבסוף מצא קונה אחד, סולי סקאל, יו"ר קבוצת סקאל, שרכש דירה ב-2.5 מיליון שקל ואמר לליבסקר: "אפילו לא בדקתי את הפרטים".
"כמה אני רוצה לקוות ולהאמין שמי שקורא פה ושם את הטור הזה חדל לקבל בתמימות ובקלות הכרזה על 'מכירת 100 דירות בערב אחד, בשווי מצטבר בסך 300 מיליון שקל'", כתב שלשום ב"גלובס" דרור מרמור, בעקבות אירוע המכירות של גינדי. "בפרויקט בלי היתר בנייה בתוקף, בלי שיש עדיין קבלן מבצע, לפני אישור סופי של התוכניות החדשות או צפי מדויק למסירת הדירות, עם מורכבות אדירה במו"מ מול הוועדות והרשות המקומית על השטחים הציבוריים שיוקמו במקום, כדאי לקחת את הנתונים והסופרלטיבים מעט יותר בפרופורציות".
על-פי מרמור, אדם אחד ודאי יצא נשכר מהמיזם של גינדי – העיתונאי גדי סוקניק. "לפני מעט יותר משנתיים הנחה סוקניק את האירוע בחוות רונית, שבו הובטח לכ-6,000 ישראלים, 'אנשי הייטק ושוק ההון', דירות 4 חדרים בכ-450 אלף דולר במתחם השוק הסיטונאי", כותב מרמור. "בסופו של דבר, קבוצת העיר-החדשה התפוגגה ולא ניגשה למכרז שנדחה על הקרקע, אבל סוקניק את שלו עשה. ובמוצ"ש האחרון הוא שוב הנחה את הערב, כשהפעם חילק את הסופרלטיבים לגינדים באירוע השקת הפרויקט החדש".
בלי צנזורה חיצונית
הכותרת הראשית של "מעריב" עוסקת, זה היום השלישי, במלחמת יום הכיפורים. הבוקר הבחירה חריגה במיוחד, שכן אמש לא הותרו לפרסום פרוטוקולים נוספים מהמלחמה ההיא. "דיין תיפקד גרוע", מצוטט האלוף במיל' אברהם אדן (ברן) בכותרת הראשית של העיתון. גם שתי הכפולות הפותחות של "מעריב" מוקדשות להמשך ניתוח המלחמה שפרצה לפני 37 שנה. בראשונה מבין השתיים תמצית ראיון שערך אביעד פוהורילס עם ברן, ראיון שיתפרסם במלואו מחר, ב"מוספשבת".
בחלק ב' של "הארץ" מראיין יוסי מלמן את חגי צורף, ראש תחום תיעוד והנצחה בגנזך המדינה, עורך כרך ההנצחה לגולדה מאיר ומי שאחראי לחשיפת המסמכים שפורסמו השבוע. "אני וחברי בגנזך מצאנו שהמסמכים האלו שופכים אור רב על הימים הראשונים הכל-כך קריטיים של המלחמה", מסביר צורף את ההחלטה לפרסמם. "הפרסום עונה על רצוננו ומחויבותנו להביא בפני ציבור המעיינים חומר היסטורי רחב ככל שניתן".
צורף נשאל מדוע צינזר חלק מהנכתב במסמכים ועונה: "השמטנו מעט קטעים מתוך המסמכים על-פי הקריטריונים שמנחים את גנזך המדינה בחשיפת חומר ארכיוני". לדבריו, "הצנזורה הצבאית לא התערבה. כל שיקולי חשיפת החומר נעשו על-ידי העובדים שמוסמכים לכך בגנזך".
"התלבטנו", אומר למלמן גלעד ליבנה, הממונה על החשיפה בגנזך המדינה, "איך לנהוג כלפי מסמכים מדיונים לא רשמיים כאלה, ובסוף החלטנו להחיל עליהם את העיקרון של דיונים בעלי אופי מדיני ולפרסם". דבריו של ליבנה מופיעים בעמודי החדשות של "הארץ", לצד טור שלם, אף הוא מאת מלמן, המוקדש לדיון ב"אופציה המטורפת", שמוזכרת במסמכים.
רוח רפאים
"עיתון העיר, מסתבר – מלבד היותו מקומון תל-אביבי – ניחן לדורותיו ברוח ביקורתית, עצמאית, יצירתית, מתריסה, בעלת נטייה בולטת שמאלה, המציעה סדר יום חלופי, שיש בו צביון תרבותי עם דוק אליטיסטי", כותב בן זילכה במדורו הקבוע בפתח עיתון "העיר – תל-אביב". העילה לסיכום היא מלאת 30 שנה לצאת הגיליון הראשון של העיתון.
בהמשך הטור מספר זילכה על שביתת פועלי דפוס "הארץ" שפרצה לקראת צאת הגיליון הראשון של "העיר", ועל גלי הקיצוצים הרבים שעברו על המערכת בשנים שחלפו מאז. הוא מסכם את טורו בקביעה כי "אז, כהיום, לקראת השינוי שעתיד העיתון לעבור בשבועות הקרובים, לא השכלנו לעמוד שכם אל שכם כגוף אחד ולמנוע את הגזירות החדשות, שאלמלא הצייתנות השקטה של העובדים, ספק אם היו מוטלות בזו אחר זו כמובן מאליו. למרות שהצטיינו בכתבות חברתיות בגוון אדום עז וגאה, שזעקו את זעקתם של מוכי הגורל, בביתנו פנימה צו הסולידריות נותר הד עמום מהעבר, רוח רפאים, אחת מהרוחות שנכלאו במרתף הארכיון של 'העיר' עוד בטרם הונח שם הגיליון הראשון".
המיזם המרכזי בגליון "העיר – תל-אביב" (מס' 1566) מוקדש לבחינת הגיליון הראשון והשוואתו למציאות הנוכחית. "לכבוד יום ההולדת העצוב", נכתב מטעם המערכת, "חזרנו לאותו גיליון [...] פירוק והרכבה של הגיליון ההוא, חשבנו, יעניקו פרספקטיבה כפולה – גם על השתנותה של העיר וגם על השתנותו של 'העיר'".
"חגיגות השלושים וטקס האשכבה קצת מבאסות את מי שבאמת הכיר את 'העיר'", מעיר גל אוחובסקי, לשעבר כותב בעיתון ועורכו, במסגרת טורו הקבוע המתפרסם במגזין המתחרה "טיים אאוט – תל-אביב".
"'העיר' חי שלושים שנה. עם עשור אחד מפואר, עשור שני מגומגם ועשור שלישי שבייש את שני קודמיו", מוסיף אוחובסקי, ובהמשך כותב: "מאחר שמעולם לא נכתב הספר על המהפכה התל-אביבית של האייטיז, וסיפורו של העיתון לא זכה אפילו לסרט תיעודי, מתנהל פסטיבל סגירת 'העיר' בסוג של פלגמטיות נטולת פרספקטיבה. מה זה משנה מי מהעורכים האחרונים היה יותר גרוע, איתן מרקוביץ' או אלון עידן? שניהם קיבלו ליד מוצר מדמם שהמו"ל שלו הפסיק להאמין בו [...] 'העיר' של השנים האחרונות היה בעיקר מריר וחסר חן".
לקראת סיום טורו מציין אוחובסקי כי אישיותו הבוגרת עוצבה במסדרונות מערכת "העיר". יחד עם זאת, לדבריו, חלק מהערכים שלמד מעבודתו במקומון "כבר מזמן התפוגג". הוא מונה לדוגמה את "הבוז שהיה לנו אז לכל מי שעושה כסף".
המיזם של "העיר" לסיכום שלושים שנות קיומו נפתח בטור מאת קובי ניב, החוזר לרצועה הראשונה בקומיקס "יוסף ואחיו" שיצר עם דודו גבע, רצועה שהציגה בפני הקוראים את יוסף הפקיד ואחיו שאינם פקידים (בנקאי, יבואן, פושע, עורך-דין, בעל רשת מסעדות וסוחר מכוניות).
"היום, כשאתם מסתכלים בזה, יוסף הוא כבר לא מגוחך ולא נלעג. הוא פשוט לא קיים", כותב ניב. "ואילו האחים שלו, הו האחים, האחים מאז התקדמו [...] הסתכלו באחים של יוסף ותראו את אהוד אולמרט ואת אהוד ברק ואת בנימין נתניהו ואת יובל שטייניץ ואת חיים רמון ואת גדעון סער ואת דן חלוץ ואת גבי אשכנזי ואת יואב גלנט ואת נוחי דנקנר ואת עידן עופר ואת מוזי ורטהיים ואת אבי ניר ואת אבי נשר ואת דן מרגלית ואת ארז טל ומי שאתם רוצים או לא רוצים (כל השמות הרשומים מעלה הם רק בגדר דוגמה המייצגת את הכלל). האחים של יוסף הם פרצופה של המדינה".
בהמשך המיזם האינטרוספקטיבי של "העיר" כתבות השוואתיות על יפו, עוזרי בית, רחוב פיג'וטו ונסיעה עירונית באופניים, כמו גם הדפסה מחדש של כמה מהטקסטים הבולטים בגיליון הראשון (יצחק לאור, ב. מיכאל ועלי מוהר, בין היתר).
ענייני תקשורת
ב"ישראל היום" מתפרסם הבוקר נוסח מקוצר של תחקיר מאת מרדכי גילת, עוזי דיין ומיכל שבת שבמרכזו עומד איש יחסי-הציבור החרדי דודי זילברשלג. "הצ'קים שנפדו במזומן, העברות הכספים והרחקת מי שהעזו למתוח עליו ביקורת", מתומצתים בכותרת המשנה לידיעה ממצאי התחקיר. "יש מספר אנשים שעושים לי סיכול ממוקד", אומר לעיתון בתגובה זילברשלג, המכחיש את ההאשמות. בעיתון "ישראל היום" מתעלמים מהעובדה שעיקר הטענות בתחקיר שלהם פורסמו כבר אתמול, בעיתון "כלכליסט", בידיעה מאת מארק שון.
עוד ב"ישראל היום", איציק סבן והדס שטייף מדווחים על הכלי החדש של משטרת ישראל – פייסבוק. "מדובר בתחום עתידני בעל פוטנציאל מדהים לשימוש המשטרה", אומר להם "קצין משטרה המעורה בחקירות טכנולוגיות". במרכז הדיווח העובדה ששוטרים מתחקים אחר חשודים באמצעות חשבונות הפייסבוק הגלויים.