אחד בפה

"נתניהו לארה"ב: אנחנו רציניים – שכנעו אותם", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום" הבוקר. "אל תפנו עורף לשלום", מצוטט ראש הממשלה בכותרת הגג, וציטוט זה מופיע פעם נוספת בכותרת הנפרשת לרוחב הכפולה הפותחת של העיתון. בתצלום המלווה את הידיעה [רויטרס] נראים נתניהו ואבו-מאזן לוחצים ידיים. נתניהו יושב, פונה למצלמה, על פניו הבעה של אדם שזה הרגע קיבל – לאחר לבטים ארוכים – החלטה קשה אך הכרחית. אבו-מאזן נראה בתצלום מפנה עורף למצלמה, בדרכו להיפרד מראש ממשלת ישראל ומהמשא-ומתן כולו.

מבחינת "משחק ההאשמות" (באנגלית זה נשמע טוב יותר), הסיקור ב"ישראל היום" משרת את נתניהו היטב. הוא מצטייר כמי שמעוניין בהמשך המשא-ומתן, והפלסטינים מצטיירים כמי שמוכנים לוותר עליו.

בידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של העיתון מצטט שלמה צזנה בהרחבה הודעה רשמית שפירסם אתמול נתניהו, בעקבות דרישת הוועד הפועל של אש"ף להקפיא את השיחות עד להקפאת הבנייה.

"הדרך להשגת הסכם שלום היסטורי בין שני עמים היא לשבת סביב שולחן המשא-ומתן ברצינות וברציפות, ולא לעזוב אותו, כי זה המקום לפתור את המחלוקות בינינו", אמר בין היתר נתניהו. צזנה מוסיף כי "בשיחות סגורות" אמר נתניהו למקורביו: "ממשלתי עשתה שורה ארוכה של מחוות חד-צדדיות [...] כדי להניע את שיחות השלום. לצערי, בניגוד אלינו, הפלסטינים רק מקשיחים עמדות".

מהעיתונים האחרים עולה תמונה שונה. ב"הארץ" מדווח ברק רביד כי בניגוד לדיווחים האופטימיים שפורסמו במהלך החודש האחרון, בסבב השיחות שנערך בחודש שעבר בין נתניהו לאבו-מאזן לא התקיים למעשה כל דיון מהותי ולא חלה התקדמות של ממש. "ארה"ב ניסתה להציג תמונה מיופה של המציאות", מדווח רביד. על-פי הידיעה, נתניהו שותף ראשי באחריות לכישלון המסתמן של השיחות, שכן ראש ממשלת ישראל "לא מוכן להציג עמדות מהותיות או לדון בסוגיית גבולות המדינה הפלסטינית".

שתי הפגישות הראשונות בין נתניהו לאבו-מאזן עסקו, מדווח רביד, בסוגיות טכניות כגון "סדר הנושאים שיידונו בשיחות". באחת השיחות, שהוצגה על-ידי האמריקאים כמוצלחת, נדונה השאלה "מהן סוגיות הליבה?", וזאת בלי לדון בסוגיות הליבה עצמן. "בפגישה זו", כותב רביד, "נמשך הדיון העקר סביב השאלה אם לדון קודם בגבולות, קודם בביטחון או בשתי הסוגיות במקביל".

בפגישה השלישית, שעליה נטען כי היתה המוצלחת ביותר, "נתניהו [...] סירב להגיב על העמדות הפלסטיניות, במיוחד בנושא הגבולות, והסכים להציג רק את עמדתו בנושא סידורי הביטחון". על-פי רביד, "מקור בסביבת ראש הממשלה אישר שהוא לא הסכים להיכנס לדיון מפורט בנושא הגבולות ובשאר סוגיות הליבה". אם כך, בעוד "ישראל היום" מציג את נתניהו כשותף רציני וחדור אמונה במשא-ומתן עם הפלסטינים, "הארץ" חושף את ראש הממשלה הישראלי כמי שמנצל את מסגרת השיחות כדי להאריך בפועל את הסטטוס-קוו.

לפי הכותרות הראשיות של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", נתניהו ינסה לשכנע את ממשלתו להיענות לדרישת ארה"ב ולהמשיך בהקפאת הבנייה בשטחי יהודה ושומרון לזמן מוגבל, אולם בתנאים הנוחים לו. ב"ידיעות אחרונות" מדווח יובל קרני כי נתניהו מנהל משא-ומתן מול ארה"ב ומנסה לשפר את חבילת ההטבות (הנדיבה מאוד, לפי הדיווחים האחרונים) שתקבל מדינת ישראל בתמורה להמשך הקפאת הבנייה.

אלי ברדנשטיין מדווח ב"מעריב" כי "נתניהו יבקש מהשרים לאשר את הארכת ההקפאה בחודשיים, אולם היא תחול רק על תוכניות בנייה חדשות ולא על בתים שבנייתם כבר החלה השבוע או תחל בימים הקרובים". על-פי דיווחו, "ההערכה היא שמדובר במספר התחלות בנייה שישתווה באופן יחסי להיקף הבנייה השנתי בהתנחלויות בתקופת אהוד אולמרט".

ברדנשטיין מוסיף כי דחיית פגישת שרי החוץ של הליגה-הערבית מיום רביעי ליום שישי "תספק לנתניהו בדיוק את הזמן שהוא זקוק לו כדי להוציא אל הפועל את מספר התחלות הבנייה הדרושות כדי לקדם את מתווה הפשרה".

מדיניות זו, שלפיה המדינה תאשר התחלות בנייה רבות בבת אחת, במספר ש"ישתווה באופן יחסי להיקף הבנייה השנתי בהתנחלויות בתקופת אהוד אולמרט", ואז תכריז על "הקפאה" של התחלות בנייה נוספות, היא המשך ישיר של מדיניות ההקפאה הקודמת, שבמהלכה נבנו בשטחים אלפי יחידות דיור. בכל זאת, הכותרת לידיעה ב"מעריב" היא "נתניהו מתרכך", ובכותרת הגג נכתב כי "הלחצים הכבדים שהופעלו על נתניהו עושים את שלהם". בעמוד השער מדווחות הכותרות על "חידוש ההקפאה", בלי לציין כי בפועל היא תהיה, ברובה, מדומה.

צרפו להקפאה המדומה את הדיווח ב"הארץ" שלפיו נתניהו מבקש לנהל משא-ומתן טכני על המשא-ומתן עצמו ולא על סוגיות הליבה, ותבינו כי ממשלת ישראל נוטה לייחס חשיבות רבה להגדרות המילוליות של המתבצע בשטח הנתון במחלוקת בינה לבין הפלסטינים, ולא לפעולות המתבצעות בו. על העיתונות בישראל מוטלת המשימה לפזר את הערפל ולדווח על ההתרחשויות בפועל, אך משום מה רוב העיתונים מעדיפים ללכת יד ביד עם הממשלה ולהקדיש את מירב תשומת הלב התקשורתית לוויכוח המתמשך על ההגדרות.

חורתים בתודעה

תחת הכותרת "תמונות זיכרון", מוקדשת הכפולה המרכזית של "מעריב" ל"ארבעה סיפורים מאחורי ארבע תמונות" מהאינתיפאדה השנייה, שפרצה לפני עשר שנים בדיוק. ארבעה תצלומים נבחרים, "שנחרתו עמוק בתודעה", מודפסים מחדש, כשלצד כל אחד מהם תיאור הרקע ושיחה עם אדם הקשור לאירוע.

"סיקרנו לא מעט פיגועים", כותב איתי אשר על עצמו ועל עמיתו הצלם ברקאי וולפסון, שהגיעו לרצועת עזה כדי לתעד את חיילי צה"ל זוחלים על ארבע בחיפוש אחר שרידי חבריהם שנהרגו ממטען בציר פילדלפי. "כשירדנו מההאמר שחנה למרגלות קיר השיגומים שהתקמט כתוצאה מהפיצוץ האדיר, הבנו מיד שפה הדברים שונים".

בוריס פיסקרוב, נהג אוטובוס אגד ירושלמי שנפצע בפיגוע בשנת 2004, כותב לצד תצלום של האוטובוס המפוצץ: "כמעט שבע שנים עברו מאז אותו יום נוראי, ואני חי בסיוט אחד גדול [...] יש לי סיוטים שבהם אני רואה את כל הפצועים וכל ההרוגים. זה נכנס לך למוח ולא יוצא".

אירנה נורז'יץ, שבעלה ואדים נקלע בטעות לרמאללה ונרצח על-ידי המון פלסטיני, כותבת לצד תצלום של גופת ישראלי מושלכת מחלון במהלך הלינץ': "פעם הייתי חולמת על ואדים כל לילה, הייתי מסתכלת מהחלון ומחכה שיבוא. היום אני יודעת שזה לא יקרה".

ד"ר דוד צנגן, רופא חטיבה 5 במילואים, שאיבדה 13 מלוחמיה בג'נין במהלך מבצע חומת-מגן, כותב על ההאשמה השקרית בטבח, לצד תצלום של חייל צה"ל בג'נין: "הרגשנו שהשקר וההסתה הפלסטיניים הם המשך המלחמה ושאנחנו חייבים להמשיך להילחם גם במערכה הזו [...] הכרענו את האינתיפאדה פיזית ומוסרית, בקרב ובהסברה, תוך הקפדה על שמירת צלם אנוש וכיבוד זכותו של האחר לחיים בכבוד".

שניים מארבעת התצלומים אכן נחרתו עמוק בזיכרון – חיילי צה"ל החופרים בחולות ליד ציר פילדלפי בחיפוש אחר חלקי גופות חבריהם, וגופתו של קורבן הלינץ' ברמאללה מושלכת מחלון בית בעיר. מבט חטוף בשני התצלומים הללו מחזיר את הישראלי המצוי אל האירוע, בלי שיצטרך לקרוא את הטקסט שמודפס סביב הדימוי.

שני התצלומים האחרים מזוהים פחות. למרבה הצער, חייל צה"ל שצולם כורע ואוחז בנשק על רקע חורבות בתים בג'נין יכול היה להיות מצולם באותה מידה גם בעזה של מבצע עופרת-יצוקה, למשל. האוטובוס שפוצץ בירושלים הוא רק אחד מאוטובוסים רבים שהיו קורבן פיגועי התופת במהלך האינתיפאדה השנייה וצולמו על-ידי צלמי העיתונות בישראל.

מה שבכל זאת מאחד את ארבעת התצלומים המודפסים מחדש ב"מעריב" הוא תיעוד אירוע שהתרחש במהלך האינתיפאדה השנייה ובו נפלו קורבנות יהודים ישראלים. אף אחד מהתצלומים אינו מזכיר קורבן מהצד האחר, וזאת אף על פי שיחס ההרוגים והפצועים במהלך האינתיפאדה השנייה מוטה לרעת הפלסטינים. אפילו התצלום הקשור למבצע חומת-מגן משמש תזכורת לקורבנות האזרחיים שנהרגו בפיגוע במלון פארק בנתניה ולקורבנות של צה"ל במהלך המבצע שבא בעקבותיו.

אגב, בימים אלה צוין עשור גם למותם של כמה מאזרחי ישראל הערבים, שנהרגו עם פרוץ האינתיפאדה השנייה במהלך "מהומות אוקטובר". יש להניח שבארכיון "מעריב" תצלומים דרמטיים גם מאירוע זה.

זוטות

בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח המשך בנוגע למאבק שמנהל יזם ישראלי להכניס סוס עץ ענק שבנה לספר השיאים של גינס. איתן גליקמן מדווח על הצלחה – נציגי גינס אישרו רשמית את הסוס שלו, ולא את הסוס המתחרה מקנדה, כמחזיק בשיא העולמי בקטיגוריית סוס העץ הגדול.

"ארה"ב התנצלה בפני גואטמלה על הדבקת 1,500 מאזרחיה במחלות מין", מדווחת נטשה מוזגוביה במדור חדשות החוץ של "הארץ". על-פי דיווחה, שרת החוץ הילרי קלינטון התנצלה על כך שבשנות הארבעים הדביקו חוקרים אמריקאים מטעם הממשלה כ-1,500 אסירים, חולי נפש וחיילים בגואטמלה בזיבה ועגבת, ללא הסכמתם או ידיעתם.

ראש עיר חלומי

"החקירה שתעצור את מוסקבה", קוראת כותרת המופיעה הבוקר בראש שער "דה-מרקר". בעמודי הפנים של העיתון מוקדשת כפולת עמודים להשלכות הצפויות של פיטורי ראש העיר מוסקבה, יורי לוז'קוב, על "שוק הנדל"ן הפורח בעיר".

אנדרו קריימר, כתב ה"ניו-יורק טיימס", מדווח כי "עבור תומכי השימור, הכהונה של לוז'קוב היתה סיוט מתמשך. במירוץ להוספת שטחים משרדיים במרכז ההיסטורי של העיר, רק חלקים קטנים מחזיתות הבניינים המקוריים נותרו בגובה הרחוב, כאשר מאחוריהם התרוממו מגדלי הבטון". יחד עם זאת, "עבור יזמי הנדל"ן לוז'קוב היה ראש עיר חלומי. הם עשו הון בבירה הפוסט-סובייטית בתקופה שוודאי תיזכר כתור זהב נדל"ני".

קריימר, ו"דה-מרקר", מתעניינים ביזמי הנדל"ן ולא בתומכי השימור. לא זו אף זו, חרף העובדה ש"כבר שנים רבות נשמעות ביקורות כי הפריחה בענף הנדל"ן במוסקבה תודלקה על-ידי שחיתות ונפוטיזם בקנה מידה אדיר", עיקר הדיווח בעיתון הכלכלי עוסק לא בשחיתות הגדולה המיוחסת לראש העיר מוסקבה, אלא בנזק שייגרם לקבלנים ולמחירי הנדל"ן בעיר כתוצאה מפיטוריו.

ענייני תקשורת

בכל העיתונים מדווח כי ריק סאנצ'ז, מגיש בכיר בערוץ CNN, פוטר לאחר שטען כי היהודים שולטים בתקשורת האמריקאית. ב"הארץ" מזכירה נטשה מוזגוביה כי בחודש יולי האחרון פוטרה עורכת באותה הרשת לאחר שספדה למי שהיה מנהיג רוחני של חיזבאללה, וכי בחודש יוני פוטרה כתבת הבית הלבן הלן תומס לאחר שקראה ליהודים לצאת מפלסטין ולחזור לאירופה.

במדור הדעות של "מעריב" קובל חיים זיסוביץ' על ההתעלמות של התקשורת מההתנכלות של החשב הכללי באוצר לעיתונאי דן מרגלית. "כל מי שחרד לחופש העיתונות הממלכתית ולחירותם של עיתונאים המקבלים את משכורתם מן המדינה למתוח ביקורת על הממשלה המעסיקה אותם חייב להשמיע את קולו", כותב זיסוביץ'.