קיר ביפו (צילום: רפי מן)

המשוכות הקואליציוניות

"זה חוק עוקף ליכוד", מצוטט "בכיר במפלגה" על-ידי יובל קרני בידיעה הראשית בעמוד הפותח של "ידיעות אחרונות". החוק המדובר הוא משאל עם בנוגע להסכם השלום: "בניסיון לדלג מעל משוכות קואליציוניות בדרך לפתרון שתי המדינות", נכתב בכותרת המשנה, "יוזם ראש הממשלה חקיקה ממשלתית שתעביר את אישור ההסדר עם הפלסטינים להכרעת הציבור הישראלי".

"משאל עם על הסכם" היא הכותרת הראשית הנתונה במרכאות של "ישראל היום". כותרת הגג: "נתניהו נתן 'אור ירוק' ליוזמת ח"כ אקוניס". כותרת הכפולה הפותחת היא "השרים יחליטו, העם יכריע". "הצעה חדשה – רעיון ישן", לשון כותרת טור הפרשנות (גדעון אלון). גם בידיעה (של שלמה צזנה וגדעון אלון) לא מוזכרת הביקורת על הצעת החוק כ"חוק עוקף ליכוד".

חתולים בצמרת

ענייני אולמרט וברק אינם יורדים מסדר היום של העיתונים. ב"ידיעות אחרונות", שמעל דפיו בחר אהוד אולמרט להתחיל את הגל הנוכחי של המהומה (עם פרסום פרקים מהאוטוביוגרפיה שלו ב"מוסף לשבת"), לא מטפלים היום באף אספקט של העימות שיצר אולמרט בינו ובין שר הבטחון אהוד ברק, אך בעיתונים האחרים המדורה ממשיכה לבעור.

"חיפוי בצמרת" היא כותרת מאמר המערכת של "הארץ". המאמר מזכיר כי "אולמרט מבקש לזכות בהכרה על אחריותו ל'מאמצים בטחוניים אמיצי לב' ולהציג את שר הביטחון כהססן ופחדן, כמי שניסה לסכל אותם". "הציבור מתקשה להעריך מי מהשניים צודק במחלוקת, מפני שעל הפרטים מוטלת צנזורה", ממשיך המאמר, "אך הציבור זכאי לדעת אם 'ההחלטה אמיצת הלב', שבה מתגאה אולמרט, הושפעה ממריבה פוליטית בין ראש הממשלה לשר הביטחון, ולגבש עמדה במחלוקת ביניהם.

"[...] אולמרט פרש מתפקידו, אבל לשאלות המטרידות שמעוררים זכרונותיו יש חשיבות ציבורית חיונית, גם להבנת האירועים שקרו בעבר, וגם לקראת אירועים דומים בעתיד. הגיעה העת להקל את הצנזורה ולאפשר לציבור לשפוט בעצמו", מסתיים המאמר.

"במקרה של אולמרט, היכולת לספר את הסיפור נפגעת פגישה קשה ממגבלות צנזוריאליות", כותב עפר שלח במדור הדעות של "מעריב". "בעיני אולמרט ואנשיו", כותב שלח, "במידה לא מעטה של צדק, העניינים האלה [שהצנזורה אינה מרשה לפרט], שהתרחשו קצת יותר משנה אחרי מלחמת לבנון השנייה, מחזקים את טענתו אחרי המלחמה שמי שטעה בניהולה יידע טוב מכולם לתקן את המעוות בפעם הבאה". שלח מקדיש את עיקר מאמרו לטענה כי שר ביטחון "אזרח" (כמו עמיר פרץ) יכול להיות מוצלח כמו, או יותר, משר ביטחון בעל רקע צבאי בכיר (כמו אהוד ברק).

אם כן, מסתמן כי אולמרט, בלהיטותו לפגוע בברק, שהביא להדחתו, מגלה, לפני ומאחורי הקלעים, מידע על אודות עניינים בטחוניים שהצנזורה מנעה עד כה מהעיתונות לפרסם את מה שהיא יודעת עליהם. באילו עניינים מדובר? "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" דיווחו אתמול שהכוונה היא לתקיפת הכור בסוריה (ועל רקע זה מובנת ההערה במאמר המערכת היום על אודות "אירועים דומים בעתיד"), אולם הידיעה הראשית ב"הארץ" היום מכניסה לתמונה עניינים נוספים:

"אולמרט: ברק דן עם שרי חוץ זרים מאחורי גבי על הפסקת אש בעזה" היא הכותרת הראשית, ובידיעה עצמה מביא יהונתן ליס גילויים חדשים (וביתר דיוק, טענות חדשות) של אולמרט כפי שהם מופיעים בטיוטת ספרו, ואף מביא את תגובת ההתגוננות של אנשי אולמרט בפני ההאשמה כי חשף סודות מדינה: "לכל התקשורת היה קל להתמקד ביממה האחרונה באפשרות שאולמרט כיוון את דבריו בהרצאה לדיונים סביב תקיפת הכור בסוריה, כי זה איפשר להם לפרסם פרטים חדשים סביב הפרשה ההיא. אבל האמת היא שאולמרט לא התכוון לפעולה אחת ולא להתנהלות בודדת".

אם שואלים את יואל מרקוס, פובליציסט "הארץ", הרי שההתנהלות הסדרתית של ברק היא אכן דומה לזו שמתאר אולמרט. במאמר המרכזי במדור הדעות של "הארץ" חוזר מרקוס על ההאשמות של אולמרט כלפי ברק, ואף יוצא נגד ארי שביט (גם אלוף בן נקט עמדה דומה), שכתב ב"הארץ" בזכות עמדתו של ברק מול הרמטכ"ל אשכנזי. "לא 'מרד קולונלים', כפי שהאשים ארי שביט ב'הארץ'", כותב מרקוס. "הפוטש נגד אשכנזי בא מלמעלה. מהכי למעלה".

תגובת אנשי ברק כפי שהיא מובאת בעיתונים מדגישה את העובדה שאולמרט עומד כעת למשפט בגין מגוון עבירות מרמה, ולפחות כתב אישום אחד נוסף מומלץ על-ידי המשטרה להיות מוגש נגדו, ומתרצת את התקפתו בניסיון לבצע ספין על דעת הקהל. "התביעה הציגה צ'קים: 'כך שילמה ראשונטורס עבור טיסותיה של רעיית אולמרט'", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "אהוד אולמרט במצוקה – בגלל קלונו", נכתב בכותרת בעמ' 7 של העיתון. בכותרת המשנה נכתב: "בניגוד לחוק: ראש הממשלה לשעבר לא ביקש אישור לפרסום ספרו". ב"הארץ" חושף ליס כי ברק הוא אחד משלושת האנשים הנמנים עם הוועדה האמורה לאשר פרסום זכרונות של עובדי ציבור.

"בלעדי", מכריז "מעריב" על הכותרת הראשית שלו, המפנה את הקוראים שלה לעתיד, לראיון עם הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, שיתפרסם מחר במגזין החג. הראיון, שבמסגרתו מכריז חלוץ על כניסתו לפוליטיקה, אכן בלעדי. "תיק הביטחון אינו בראש סדר העדיפויות שלי" מצוטט חלוץ (שכנראה התעדכן אצל שלח), ועל פרשת המניות הוא אומר: "טעיתי". הכותרת הראשית היא "מעמיד את עצמי למבחן הציבור". זה אכן יהיה מבחן אמיתי לציבור, אולם גם לתקשורת, שזכרונה יצטרך להגיע אחורה עד לאותה מלחמה כושלת, מלחמת לבנון השנייה, שחלוץ היה רמטכ"לה הכושל.

גול עצמי

אתמול התפרסמה במדור הדעות של "הארץ" קריקטורה של עמוס בידרמן שהציגה את הנשיא פרס מתכונן לפגישה עם נשיא טורקיה עבדאללה גול כאל קרב היאבקות. היום מופיעה במדור קריקטורת המשך: גול נראה מחייך בזדוניות מאחורי פינת רחוב, כשבקדמת התמונה מחליק פרס על קליפת בננה. "נשיא טורקיה התנה פגישה עם פרס בהתנצלות על אירועי המשט – פרס סירב", נכתב ב"ידיעות אחרונות".

מחלת היאפים

"ידיעות אחרונות" מקדיש את הכותרת הראשית שלו הבוקר לשינויים בשעון: "מגעים להחזרת שעון הקיץ"; "היוזמה של ח"כ דליה איציק: שעון קיץ לחודש נוסף. נתניהו תומך עקרונית במהלך", לשון כותרת המשנה. אין זו הפעם הראשונה שענייני שעון הקיץ והחורף מגיעים לכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות"; הפעם הקודמת היתה ב-12.9.10, בוקר הזזת השעון. "היוזמה לדחות את שעון החורף לנובמבר היא לא רק מבורכת, היא גם הוכחה מפורשת לסימני חיים ושפיות במשכן", כותב רענן שקד בטור שתמציתו מופיעה הבוקר על השער. "יש איתה רק בעיה קטנה: השעון. כלומר הטיימינג".

גם ל"ידיעות אחרונות" יש בעיה קטנה בסיקור ענייני השעון. העיתון החל לסקר את הנושא בהבלטה בדיוק בשעה שהוא הפך לסיפור חלוט של יום אתמול. כעת הוא מנסה להזיז את השעון לאחור. זו הבעיה הקטנה, הבעיה הגדולה היא עצם ההבלטה הגדולה של הכיסוי (העקר) של שעון הקיץ. "ידיעות אחרונות" טיפס (באיחור) לעגלה של מאבק טרנדי שעוסק, אחרי הכל ולפני הכל, בעניין לא כל-כך חשוב. למעשה, בכל רגע נתון ניתן למצוא 365 נושאים חשובים יותר, משמעותיים יותר, אולי אפילו טרנדיים יותר, ש"ידיעות אחרונות" היה יכול להתגייס למענם.

מדוע, אם כן, בחרו עורכי העיתון להקדיש כבר שתי כותרות ראשיות להזזה מלאכותית שגרתית של מחוגי השעון? אולי מפני שמישהו שם חושב שהצייטגייסט של תקופתנו הוא מה שקורה בפיד שלו בטוויטר, אולי בגלל הארומה האנטי-חרדית של הקמפיין, שהגיבור הראשי שלו הוא שר הפנים אלי ישי. בעצם, אפשר לזהות כאן תבנית: הפעמיים האחרונות ש"ידיעות אחרונות" נקט עמדה בכל כובד משקלו בעניין ציבורי היו סוגיית מהגרי העבודה ("גירוש ילדי העובדים הזרים") והקברים בבית-החולים ברזילי. בשתי הפעמים היה ברור מי האיש או האנשים הרעים בסיפור. הם תמיד לבשו חליפות שחורות.

ריח הגז

"מועד פרסום ההמלצות של הוועדה לבחינת מדיניות התמלוגים והמסים בתחום תגליות הגז עשוי להידחות בחודשיים", כותב אבי בר-אלי ב"דה-מרקר". "היעד המאוחר האפשרי להגשת המלצות הוועדה לידי שר האוצר נדחה מ-30 באוקטובר ל-31 בדצמבר. מועד פרסום מסקנות הביניים נדחה מ-15 בספטמבר ל-15 בנובמבר". עד כה עמדה התקשורת (ברובה) יפה בפני גדודי הספינולוגים שגייסו טייקוני האנרגיה. לקראת פרסום המסקנות, כמו גם מסקנות הביניים, צפוי גל חדש של נסיונות יחצנות מלוכלכת ומניפולטיבית נגד העלאת התמלוגים.

העיתונות הכלכלית החדשה החדשה

אף שבמוסף "מרקר ויק" מופיע ראיון נינוח עם איש עשיר (ועוד יהלומן) ומפורסם (כנראה), אל שער המוסף מגיע התחקיר של שוקי שדה על חשש לניגוד אינטרסים בדירקטוריון אל-על.

מדור הרכב מוקדש למכונית יגואר ומדור התיירות למרחצאות בצפון גרמניה, אבל בעמ' 32 מתפרסמת כתבה (טל לוי) שכותרתה: "צמחנו? חכו עם ההתלהבות". הצמיחה המדוברת אינה בוטאנית אלא כלכלית – הגביע הקדוש של עיתונאי הכלכלה. "באופן טבעי, צמיחה נקשרת לאושר ולאיכות חיים, האמנם?", מפקפקת כותרת המשנה בטבע (של עיתוני הכלכלה) עצמו.

בעמ' 36 מתפרסמת כתבה (אבשלום חלוץ) על "הקשר בין ג'ודו לעולם העסקים", והמוטו שלה הוא "ג'ודוקא טוב נמנע מעימותים". טורו השבועי של גיא רולניק בפתח המוסף עוסק בסרט ההמשך ל"וול-סטריט" ובגיבורו גורדון גקו, הברוקר שלעולם לא נמנע מעימותים. כעת מחזיר אותו הבמאי אוליבר סטון לתקופת המשבר הכלכלי הגדול של השנים האחרונות. "הפעם נדמה לרגע שסטון נחוש להוכיח צופים שתאוות בצע היא דבר רע ומשחית", כותב רולניק, "אבל בסוף הסרט מתברר שהוא שוב נכשל במשימתו". מה אתם יודעים.

הכותרת הראשית של "כלכליסט" היא "המדינה ויתרה לכיל על 180 מיליון דולר", והיא מלווה בתצלום של עידן עופר ובכותרת הגג המתריסה "ים המלח זה לא מספיק". "לפי חוק זכיון ים המלח מ-1961", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של רויטל חובל, "המדינה יכולה לבקש מכיל תמלוגים של 10% ממכירות האשלג המיוצר במפעלי ים המלח. משום מה היא מסתפקת ב-5%. רק בשמונה השנים האחרונות ההפסד למדינה הסתכם ב-180 מיליון דולר. האוצר: 'הנושא נבחן'".

החשיפה הנפלאה (עיתונאית) והמקוממת (ציבורית) של חובל היא המשך לפרויקט מצוין שהתפרסם ב"כלכליסט" בחודש שעבר ושעסק בתמלוגי הגז, ובמסגרתו סקרה חובל את ההתנהלות השערורייתית של המדינה בנוגע לאוצרות הטבע האחרים שלה ("הסערה סביב תמלוגי הגז הולכת וצוברת תאוצה, אך בינתיים נשכחו שאר משאבי הטבע שבהם בורכה ישראל. הללו הופקרו על-ידי המדינה תמורת תמלוגים נמוכים בהרבה מאלה של הגז, וחלקם אף ללא תמלוגים כלל. כרוניקה של מחדל מתמשך"). משמח לראות ש"כלכליסט" ממשיך לעקוב אחרי הנושא, ויש לקוות שימשיך לנשוך בעקביו של האוצר.

בת-ים

"אולי אחרי הביאנלה הזאת" היא כותרת כתבת השער של "גלריה" ב"הארץ" המוקדשת לביאנלה לאדריכלות נוף בבת-ים, ובה בוחנת אסתר זנדברג "מדוע בת-ים מתקשה להמריא". "כל-כך קרובה לתל-אביב", כותבת זנדברג, "וכל-כך רחוקה ממנה. מרחק נסיעה אופנתית באופניים, וכמעט שום פירור של תל-אביביות לא נפל בחלקה. יש לה הכל, ועוד יותר: חוף ים נפלא. טיילת נהדרת שפעם קראו לה 'ריביירה'. מלוא החופן 'אורבניות', שהיא מונח מגניב לצפיפות. המון שיכונים שהם צורת מגורים עם המון פוטנציאל. מוזיאון מקסים לאמנות. בניין עירייה שאמנם קטן על הביורוקרטיה המוניציפלית, אבל הוא אוצר אדריכלי בלום. מגוון אנושי כמו בספר גיאוגרפיה. ועשרות מינים של פרפרים נודדים כמו ב'נשיונל ג'יאוגרפיק'.

"האם עיר טובה ומוצלחת תהיה בהכרח גם עיר יקרה מדי לתושביה?", שואלת זנדברג את סיגל בר-ניר, מאוצרות הביאנלה."במידה מסוימת כן", עונה לה בר ניר, "זה אולי ה'מלכוד 22' של העירוניות".

ענייני תקשורת

בבלוג "ביי סייד מטריקס" מבקר ד"ר אורי רונן את התנהלות העיתונות הכלכלית בסיקור חקירת הרשות לניירות ערך את דלק נדל"ן.

רותה קופפר כותבת ב"גלריה" כי הקומיקאי ג'ון סטיוארט, מנחה התוכנית "דיילי שואו" וגיבור תרבות אמריקאי, יערוך עצרת המונים תחת הכותרת "עצרת להשבת השפיות".

השבועון החרדי "משפחה" יזם פגישה של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ובכירי המשק עם "מנהיגים חרדים", מדווח "דה-מרקר" בכתבת השער שלו, שכותרתה: "פישר לחרדים: שוק העבודה זקוק לכם". בלי שום קשר, עוד ב"דה-מרקר": "סוכנויות הידיעות" מדווחות כי ההכנסות השנתיות של בלוג הטכנולוגיה טק-קראנץ' עומדות על 10 מיליון דולר.

שער המגזין "רייטינג" מבית "מעריב", המחולק היום למנויים, נמכר כולו לפרסומת למסטיק.

אחת הכותרות על שער "ישראל היום" היא "חלאות" ("החמאס שובר שיא בשפלות: פיברק סרטון המדמה את הוצאתו להורג של גלעד שליט"). גם כותרת עמ' 5 היא "חלאות", ומתחת לה מודפסים על רקע שחור חגיגי שני מאמרי דעה. קצת קור רוח, רבותי, קצת קור רוח.