גרפיטי בתל-אביב, אתמול (צילום: סופי גורדון)

ארץ ההזדמנויות

"עובדי הרווחה: אנחנו מוכנים לשביתה ארוכה", נכתב בכותרת לוחמנית יחסית על שער "הארץ". "היום יחודש המשא-ומתן בין נציגי העובדים הסוציאליים לנציגי האוצר", נכתב בכותרת המשנה. "אלפים מבין העובדים השובתים קיימו אתמול הפגנות סוערות במקומות שונים ברחבי הארץ". גם הכותרות הראשיות של שלושת היומונים הישראליים המרכזיים האחרים, "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום", מוקדשות לשביתת העובדים הסוציאליים.

המציאות העיתונאית הזו, שבה שביתה של עובדי רווחה תופסת את הכותרות הראשיות ונוכחת בשערי העיתונים ימים ארוכים, אינה מציאות רגילה. תזכורת: ביוני 2008 הכריזו העובדים הסוציאליים על שביתה לאחר שנקטו עיצומים במשך חודשים. התקשורת לא מיהרה להעניק להם תשומת לב מיוחדת. מדוע במרץ 2011 נוהגים העיתונים אחרת? הסיבות לכך, מן הסתם, שונות ומשונות, ולפחות כמה מהן יכולות ליפול תחת הכותרת "צירופי מקרים וגחמות". הכותרות הראשיות של העיתונים יכולות לספק תשובות נוספות.

"פני השביתה", קוראת הכותרת הראשית של "מעריב". "מצד אחד, העובדים שנקרעים מול גל הפניות. מהצד השני, האזרחים הרבים שזקוקים להם נואשות – אבל תומכים, ומבינים את חשיבות המאבק. אלו הסיפורים שמאחוריו", נכתב בכותרת המשנה. "ממשלה בלי לב", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות", מעל לתמצית ממאמר הכתוב בסגנון המתלהם הרגיל של סימה קדמון.

סיקור מובלט ומודגש של מאבק העובדים הסוציאליים מספק לעיתונים גם, לצד נקיטת עמדה חברתית ופתחון פה לחלשים, הזדמנות להגיש לקורא "סיפורים" סנסציוניים ולחבוט בממשלה. בעוד שלגבי הצהבהבות העיתונאית ניתן בכל זאת לטעון כי היא האמצעי ולא המטרה (גם אז, שכרה ייצא בהפסדה), הרי שאת החבטות של "ידיעות אחרונות" (ו"מעריב") בממשלה ובעומד בראשה על רקע שביתת עובדי הרווחה (ובעצם, על כל רקע אחר) קשה לקבל כפשוטן. העיתונים האלו נגועים בהטיה, וזו מזהמת את הסיקור שלהם.

וא-פרופו זיהום של הטיה בסיקור – "האוצר: משרות מלאות לעובדים הסוציאליים", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", שהצטרף באיחור ניכר לעגלת הסיקור המובלט של עיצומי עובדי הרווחה. כותרת הגג מרגיעה: "לאחר יום של הפגנות: השביתה נמשכת, אבל חוזרים למו"מ", וכותרת המשנה מפרטת את הצעות האוצר לעובדים הסוציאליים.

הידיעה הראשית הקצרה עצמה (שחתומים עליה לא פחות מחמישה כתבים) מדווחת על ההתפתחויות האחרונות במשא-ומתן בין העובדים לאוצר ומוסיפה: "עם זאת, ל'ישראל היום' נודע כי האוצר מתכוון להניח על שולחן המשא-ומתן הבוקר שתי הצעות משופרות שאמורות, לדבריו, להביא לשיפור משמעותי בשכר העובדים הסוציאליים". בניגוד ל"ידיעות אחרונות", למשל, נתניהו נעדר לגמרי מהסיקור של "ישראל היום". מצד שני, אם נתניהו היה שם בצד כמה שקלים בכל פעם ש"ידיעות אחרונות" היה קורא לו להתערב במשבר, אפשר היה להיענות מיד לכל דרישותיהם של העובדים הסוציאליים.

הם מפחדים

אחד האירועים הבולטים שהעיתונים המתחרים באופן ישיר ב"ישראל היום" הפכו לכלי לניגוח ראש הממשלה היה השריפה בכרמל. אם לפני כן אפשר היה להתבדח על כך ש"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" יאשימו את נתניהו גם אם שריפת ענק תפרוץ פתאום, הרי ששריפת הענק שפרצה הוכיחה כי אין מדובר בבדיחה.

שני העיתונים הללו נתלו בשניים מקרובי הנספים באסון השריפה, שוטרים לשעבר, כדי למנף את הקריאה להקמת ועדת חקירה. אחר-כך השתמשו בדני רוזן, בן זוגה של השוטרת אהובה תומר ז"ל, שהציג גישה לוחמנית ואף עלב בנתניהו בפומבי בכנס לזכר המתים. למרות זאת, הנושא גווע.

לאחרונה, בשל אירועים שונים, נראו ניצנים להחייאת הנושא מחדש, והיום הם ממשיכים להופיע. כך נראות הכותרות על שערי העיתונים: "נתניהו יבוא היום לדיון על אסון הכרמל, לאחר שביקש לצמצם את נוכחות משפחות הנספים", נכתב על שער "הארץ". "בלשכת רה"מ חוששים מעימות עם בני המשפחות בכנסת, וטוענים כי מדובר בתרגיל פוליטי של ח"כ יואל חסון מקדימה"; "שוב מול המשפחות", נכתב על שער "מעריב". "רק אחרי שהובטח לו 'מפגש ענייני', ללא מתקפות אישיות מצד קרובי הנספים, התרצה ראש הממשלה והודיע שיגיע לדיון היום בכנסת סביב מחדל הכרמל"; "נתניהו ייפגש עם משפחות אסון הכרמל לפני הדיון בכנסת", נכתב בשער "ישראל היום". "רה"מ שוחח אמש עם ח"כ יואל חסון, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, שהתחייב: לא אתן שיפריעו לדבריך".

כותרת עמ' 6 ב"מעריב" היא "משפחות נספי הכרמל נגד נתניהו: 'הוא מפחד'".

שבט הוופלה אמר את דברו

"המלחמה בלוב מחריפה; שני הצדדים טוענים לניצחון", נכתב בכותרת על שער "הארץ". מתחת לכותרת, התמונה המרכזית על השער היא של "מורדים נמלטים מאש הכוחות הנאמנים לקדאפי ליד העיר בן-ג'וואד". "המידע באשר לתמונת הקרב סותר", נכתב בידיעה החתומה על-ידי "אבי יששכרוף ו'ניו-יורק טיימס'". לפי "הארץ", הסתירה היא בין דיווחים של תומכי קדאפי לדיווחי עיתונאים. האם יש מקום להשוות בין האמינות וההטיה של מידע הנמסר מתומכי קדאפי ובין זה הנמסר על-ידי עיתונאים? לכאורה התשובה השלילית ברורה מאליה, אולם אם נזכרים בדיווחים העיתונאיים מן השבוע שעבר, שכבר חגגו פחות או יותר את נפילתו של קדאפי, היא נדמית ברורה פחות.

גם הדיווחים על נפגעים, שבתחילת העימות עמדו על אלפים ועשרות אלפים, עומדים כעת על כמה עשרות מדי יום. העימות עצמו, שהוצג כניסיון נואש של רודן מגובה בשכירי חרב זרים לשמור על שלטונו, נדמה יותר ויותר כמלחמת אזרחים. מתחת לכותרת "מופע האשליות" מופיעים על שער "ידיעות אחרונות" תצלום של אשה לבושה בבגדים אזרחיים אוחזת ברובה אוטומטי וכותרת המשנה "'המלחמה הסתיימה', צורחים רבבות תומכי קדאפי באקסטזה. אבל הקרבות עם המורדים עדיין רחוקים מהכרעה". אם כן: רבבות תומכים, ולא שכירי חרב זרים; דו-קרב שקול, ולא מלחמת מנוסה.

צור שיזף, שליח "ידיעות אחרונות" ו-ynet ללוב, מספק דיווח חי וצבעוני על חגיגת תומכי קדאפי בטריפולי; נשים, גברים וטף היורים יריות שמחה ומשמיעים "צרחות אושר ויללות שמחה" כשהם חוגגים את סיומה של המלחמה. "מה לכל הרוחות קורה פה?", כותב שיזף בתימהון, "מדוע האנשים האלה מדחיקים ומכחישים את כל הדיווחים בתקשורת הבינלאומית, ולפיהם מחזיקים המורדים לא רק בעיר בנגאזי – אלא גם בערים טוברוק, דרנה, מיסורטה, זאוויה ומקומות נוספים [...] הם הרי יכולים להתקשר לקרוביהם באותן ערים ולשמוע את האמת, אבל הם מעדיפים לשתות בצמא את המידע שמפיץ קדאפי".

השאלה ששיזף שואל היא כמובן כללית יותר: מדוע האנשים האלה מעדיפים לשמר את המציאות שבה הם נשלטים על-ידי רודן רצחני חולה נפש. התשובה של שיזף מגיעה מתחום ההתמחות של הפסיכולוג החברתי ש"ידיעות אחרונות" ו-ynet לא צירפו למשלחת ללוב: "האנשים האלה עברו שטיפת מוח. 41 שנה של שטיפת מוח משולבת בלאומנות קיצונית הביאו את האנשים הללו, מרביתם בני שבט הוופלה, להאמין לכל מלה שקדאפי אומר". מפרשנויות שהופיעו בעיתונות הישראלית, זעיר פה זעיר שם (לך תמצא מומחה ללוב), נדמה כי החלוקה השבטית ומערכת הנאמנויות הנלווית לה היו יכולות לספק הסבר אחר, אולי קרוב יותר לאמת. "בטריפולי הרוב המכריע של התושבים לא רק נאמן לקדאפי – אלא גם סוגד לו. [...] המלחמה הזאת תימשך כנראה עוד זמן רב", מסכם שיזף.

העולם, בינתיים, עומד מנגד. הבריטים שלחו כוח קטן של שישה סוכני ביון ולוחמי קומנדו שנעצרו על-ידי המורדים ושולחו חזרה לארצם. בארצות-הברית מתלהט הוויכוח אם להטיל מצור אווירי על לוב, ובמלים אחרות, להכניס את צבא ארה"ב לפעולה בשמי לוב. אובמה בינתיים לא נוטה לכך.

"יכול להיות שבוש ואובמה – עד כמה שהאפשרות הזאת עשויה להישמע מופרכת לנאמנים אדוקים או למתנגדים מתלהמים של אחד משניהם – הם בעצם צמד מוצלח של ניגודים משלימים", כותב שמואל רוזנר במדור הדעות של "מעריב". "בוש נכון לזמנו, אובמה נכון לזמנו. בוש מי שפיזר את זרעי המהפכה, אובמה מי שיקטוף את הפרי בזהירות המתחייבת. [...] אפשר לקבוע שבוש היטיב לראות כאשר התעקש שגם במזרח התיכון מוטב דמוקרטיה מדיקטטורה – ושגם אובמה מיטיב לעשות בנסותו לנווט במים הסוערים הללו במתינות, באחריות, בלי התלהמות. כמו בוש, מהסוג הראשון".

קדימה לכנסת

צביקה ברוט ויובל קרני, במדורם "קריאת ביניים" במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", מדווחים כי מנכ"ל תנועת קדימה משה שחורי, שנעצר ונחקר על-ידי המשטרה בחשד למעורבות בפרשת שחיתות ברשות המסים, הוחזר לעבודתו במפלגה "למרות שהתיק בעניינו טרם נסגר". הידיעה, הביקורתית כלפי קדימה וכלפי העומדת בראשה, ציפי לבני, באופן שאינו נפוץ ב"ידיעות אחרונות", מכנה את ההסבר שנמסר מקדימה ("איזון בין קביעת נורמה מחמירה לבין חזקת החפות") כ"הלבנה".

עוד במדור, ידיעה על רוח רעה שהחלה לנשב במפלגת העבודה ("בשבועיים האחרונים משהו רע קורה שם") אחרי "הרוח הטובה" שנשבה שם לאחר פרישת ברק. זו ידיעה עם זיכרון קצר. מיד אחרי הפרישה הדגישו הפרשנים את היריבות המרה בין האודים המוצלים. בידיעה המרכזית מדווחים ברוט וקרני כי חברי-כנסת מהליכוד, העבודה וקדימה מעוניינים לחוקק חוק "שימנע מפוליטיקאים שריצו עונש מאסר לחזור לכנסת", זאת במטרה לסכל את הקאמבק של אריה דרעי.

ידיעת תקשורת אחת

"שירות 'מעריב'" מדווח כי רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה הסירה מאתרה דיווח שלפיו חברה ישראלית לייעוץ בטחוני קיבלה מיליארדים מקדאפי כדי לספק לו עשרות אלפי שכירי חרב, ועשתה זאת, לכאורה, בברכתו של נתניהו.