זיכרון ארגוני

"מערכת 'מעיל רוח' יירטה אתמול לראשונה רקטת אר.פי.ג'י שנורתה לעבר טנק של צה"ל שעסק בפעילות שגרתית, ממערב לגדר, באזור דרום רצועת עזה", מדווחת הבוקר לילך שובל, הכתבת לענייני צבא של "ישראל היום". אירוע זה כובש את הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר, למעט "הארץ".

על-פי הידיעה של שובל, תחילה לא היה ברור לחיילי הטנק כי המערכת היא שמנעה פגיעה בהם. "רק בהמשך", נכתב, "לאחר בדיקת הזיכרון הארגוני של המערכת, הבינו לוחמי גדוד 9 כי נורתה לעברם רקטת אר.פי.ג'י, וכי היא יורטה בידי המערכת החדשנית".

הזיכרון הארגוני של העורכים במערכות העיתונים תורם את חלקו לניסוח הכותרות שקשורות לאירוע על גבול עזה. הכותרת הראשית ב"ישראל היום" מבשרת כי "בצה"ל מרוצים: הצלחה בהגנה על הטנק והצוות". עורכי "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" בחרו בכותרת ראשית זהה – "מוגנים בצריח", על משקל "חשופים בצריח".

כותרת לידיעה מאת אמיר בוחבוט ב"מעריב" קוראת: "המעיל שבטנק ינצח", על משקל "האדם שבטנק ינצח", ואילו ב"ידיעות אחרונות" בחרו לידיעה מאת יוסי יהושוע בכותרת מחורזת, "המעיל שעצר את הטיל", שהיתה יכולה לשמש באותה מידה גם כותרת לספר ילדים במדינה שהמיליטריזם העביר אותה על דעתה. מדינת ישראל, כמובן, אינה דוגמה למדינה כזו, ועל כן הכותרת המחורזת אינה מודפסת על כריכתו של ספר ילדים, אלא בכפולה הפותחת של קונטרס עיתון נפוץ הפונה למבוגרים.

לצד הידיעות על ההצלחה המבצעית של מערכת מעיל-רוח, תשבחות מפי מומחים. השיריונר (מיל') אביגדור קהלני כותב ב"ישראל היום": "עבור חיל השריון, חייליו ומפקדיו זהו יום גדול, יום שחיכו לו המון שנים. כאבא לשני טנקיסטים, אני אומר תודה". אלכס פישמן, הפרשן לענייני ביטחון של "ידיעות אחרונות", מדגיש בטור פרי עטו כי "זה לא עוד שלב אבולוציוני בהתפתחות הטנק מאז הופיע בזירה הצבאית [ב]מלחמת העולם הראשונה. פה מדובר במהפכה של ממש".

"הארץ" נמנע מלדווח על הצלחת המערכת החדשה בשערו. ידיעה מאת עמוס הראל, המנוסחת בלשון יבשה יחסית, מתפרסמת בתחתית עמ' 3 של העיתון.

הכותרת הראשית של  "הארץ" מוקדשת למועמד לתפקיד יועץ לביטחון לאומי, האלוף (מיל') יעקב עמידרור. "האלוף עמידרור: צריך להכניס כדור בראש לחייל שאינו מסתער", נכתב בראש שער העיתון. על-פי הדיווח מאת חיים לוינסון, עמידרור התבטא כך לפני שנה, בעת שהשתתף בכינוס שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל שותף של אתר זה).

לוינסון מצטט בהרחבה מדברי עמידרור בכינוס (בין היתר הוא מצוטט כמי שאמר: "חייל שלא יסתער כשיאמרו לו 'קדימה' כי הוא אומר שנהרגו שני חיילים מימיני ושני חיילים משמאלי, אז אני לא קם, במערכת צבאית נורמלית צריך להכניס לו כדור בראש, ובמערכת ליברלית צריך להכניס אותו לבית-סוהר"), ומזכיר מקרה אחר שבו החלטה של חייל לא לסכן את חייו ולהסתער הציתה ויכוח נוקב.

בסיום הידיעה מובא ציטוט עדכני מפי עמידרור. "יש מדינות שבהן נהוג להוציא חיילים שלא הסתערו להורג, ויש שנהוג להעמיד לדין", אומר עמידרור. "אנחנו מעמידים לדין. אני חושב שעלינו להיות מהמדינות שמעמידות לדין".

שחיתות במוסדות הפיקוח על מינהל תקין

"ארה"ב מקדמת ספינות קרב ונושאת מטוסים לעבר חופי לוב", נכתב בכפולה הפותחת של "ישראל היום". על-פי ידיעה מאת בועז ביסמוט ואלי לאון, "תגבור הצי השישי האמריקאי בים התיכון הוא עוד נדבך בחזית המערבית המתגבשת להפלת קדאפי". השניים מדווחים כי "סגירת המרחב האווירי הלובי אמורה למנוע מקדאפי שימוש במטוסי קרב נגד המורדים, כפי שעשה על-פי החשד בתחילת המהומות, ולסכל אפשרות שישתמש בנשק כימי – אם אכן יש בידיו היכולת לעשות כן".

"צבא לוב מתפורר: מונה רק רבבת נאמנים", מבשרת כותרת רשימה מאת צבי בראל בכפולה הפותחת של "הארץ". "על-פי הערכות שמגיעות מלוב, נותרו בין 10,000 ל-15 אלף חיילים שעדיין נאמנים לקדאפי", כותב בראל. "מנגד, המתקוממים מודיעים כי לשירותם עומדים בין 5,000 ל-10,000 חיילים שבידיהם גם כלי נשק כבדים. ואולם, לקדאפי יש עדיין יתרון משמעותי, והוא חיל האוויר הלובי, שחלקו עדיין נמצא בשליטתו ואשר יוכל להכריע את הקרב נגד המתקוממים".

על-פי הידיעה ב"ישראל היום", יתרון זה כבר בא לידי ביטוי: "משטרו של קדאפי עצמו הצליח להעלות אתמול לאוויר שני מטוסי קרב מדגם מיג 23, שיצאו למשימות נגד מטרות במזרח. היו אלה גיחות ראשונות של חיל האוויר הלובי זה עשרה ימים. המטרה של קדאפי היתה, בין היתר, להוכיח שלא איבד את נאמנות חיל האוויר". יחד עם זאת, בידיעה נפרדת ב"הארץ", מאת אבי יששכרוף, נכתב כי "בנו של קדאפי, סייף אל-אסלאם, טען אתמול כי חיל האוויר של לוב לא הופעל נגד המפגינים. זאת בתגובה לדרישה הגוברת בעולם לאסור טיסה של חיל האוויר הלובי מעל שמי המדינה".

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה מאת סמדר פרי וסוכנויות הידיעות המתמקדת בהמוני הפליטים הצובאים על גבולות לוב. "140 אלף פועלים זרים ופליטים ניסו בימים האחרונים להימלט מלוב לטוניסיה ולמצרים. מרגע לרגע זה הופך להיות קשה יותר – בשני עברי מסוף הגבול בין טוניסיה ללוב, שבו עברו בימים האחרונים אלף פליטים ועובדים זרים מדי שעה, מסתמן משבר הומניטרי. הפועלים הזרים, רבים מהם מצרים, תקועים כבר יומיים בצד הלובי ללא מזון ומים וללא מחסה בלילה".

צבי בראל פותח את טורו "שכנים", המתפרסם בחלק ב' של "הארץ", בתיאור מצוקתם של העובדים הזרים המצרים, המבקשים לשוב לארצם מלוב. בהמשך מדגיש בראל כי "הבעיה העיקרית עדיין מונחת לפתחם של המצרים הללו ושל ממשלת מצרים. הנמלטים מלוב יזדקקו למקומות עבודה. חמור מכך, העובדים המצרים בלוב הכניסו למדינה כ-250 מיליון דולר בשנה בסך-הכל [...] עכשיו ייתוספו המשפחות הללו אל שכבת העניים של מצרים, שהולכת וגדלה בהתמדה".

עיקר טורו של בראל מוקדש לבעיות הכלכליות החריפות והמחריפות במצרים ("אחת הדוגמאות המרעישות לבזבוז ולשחיתות שפשתה במנגנון הציבורי היא סכום העתק, כמיליארד לירות מצריות בשנה, שהממשלה הקצתה למוסדות שתפקידם לפקח על שחיתות ועל מינהל תקין", הוא מציין) ולקושי הצפוי לממשלה החדשה להתמודד עימן. "נראה כי די מהר מבינים גם המפגינים", כותב בראל, "שעם מהפכה אי-אפשר ללכת למכולת, וכי מצרים עוד צפויה לתקופה של געגועים לשלטון הישן, כמו אזרחי רוסיה אחרי התפרקות ברית-המועצות ואזרחי עיראק אחרי נפילת סדאם".

"תענוג לדפדף עכשיו בעיתון המצרי 'אל-אהראם'", כותבת סמדר פרי בפתח טור דעה המתפרסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות". "עשרות שנים ידענו שזה שופרו של השלטון – כבד, משעמם, עם טובי הכותבים, שעורכיו הראשיים למדו מהדרך המרופדת בסוף החודש לבנק, שתפקידם להקדיש בשלוש המהדורות כותרת ראשית מאירת עיניים לעוללות הנשיא: מה אמר, את מי פגש, לאן נסע, איפה גזר סרטים ולחץ ידיים [...] פתאום, כבר חודש, עולה סומק רענן בלחיי העיתון. דווקא מכאן מתנהלת תחרות פרועה מול בטאוני האופוזיציה, מי ייתן סטירות לחי כואבת יותר לשלטון המודח. הררי הטינופת שזוחלים עכשיו מתחת לשטיחי הארמונות (הריקים) מצאו חיק חמים בשופר לשעבר, שמריע כמו תזמורת חצוצרות".

התרשמות זו, של עיתונאית "ידיעות אחרונות" המעיינת מישראל בעיתון "אל-אהראם", שונה מהתרשמותה של שליחת "הארץ" לקהיר עמירה הס, שנפגשת פנים אל פנים עם פעילי האופוזיציה במצרים.

אתמול דיווחה הס כי לדברי הפעילים, "השלוחות של המשטר הישן ממשיכות לשלוט גם באמצעי התקשורת הרשמיים". על-פי דיווחה, "לטענת כמה פעילים, בראדעי ותומכיו מורחקים כמעט לגמרי מאמצעי תקשורת אלה, שרוב הציבור המצרי צורך. השבוע בוטלה לפי הוראות מגבוה בערוץ 2 המצרי תוכנית שבה היה אמור לדבר אוסאמה חרב, איש מפלגת החזית הדמוקרטית, התומכת במועמדות בראדעי. ביום חמישי שעבר, בתוכנית אחרת בערוץ 2, הופיע תומך בראדעי אחר – עורך 'אל-דוסתור' אבראהים עיסא – שחלק שבחים לבראדעי ואמר שיש לפטר את שפיק. בהוראה מגבוה בוטל השידור החוזר של תוכנית הראיונות".

קשה להשוות

אור קשתי מדווח בעיתון "הארץ" כי "גורמים באוניברסיטה העברית ומחוצה לה מתחו אתמול ביקורת על הסדר הגישור שנחתם בין האוניברסיטה לסטודנטית אורטל בן-דיין, אשר התלוננה כי מרצה שאצלו למדה, ד"ר גדעון ארן מהמחלקה לסוציולוגיה, ניהל עימה קשר אינטימי והתנכל לה לאחר סיומו במשך שנתיים".

לצד דיווחו של קשתי, טור מאת אבירמה גולן תחת הכותרת "מין עם תלמידה לא יכול להיות בהסכמה". גולן כותבת כי "ההגדרה 'רומן', או 'יחסים בהסכמה', מטעה. הגושפנקה שמקבלים הזוגות-בדיעבד לא סותרת את העובדה שבין מרצה בכיר ומנחה מבוקש, שמעמדו באוניברסיטה אדיר, לבין סטודנט/ית כלשהם – לא ייתכנו באמת יחסים 'בהסכמה' [...] בעיני החוק, הסכמה מתקיימת רק בין שני אנשים שווים, ובין אדם שיכול לבנות או לרסק קריירה לבין האדם התלוי בגחמותיו במסגרת האקדמית הקטנה והסגורה – אין בדל שוויון".

במדור "שיחת היום", המתפרסם בחלק ב' של "הארץ", משוחחת גולן עם פרופ' רות הלפרין-קדרי, שהיא ראש מרכז רקמן לקידום מעמד האשה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ומומחית לדיני משפחה ולתיאוריות פמיניסטיות של המשפט. הלפרין-קדרי אומרת לה כך:

"אפשר להשוות את האוניברסיטה למצב שהיה קיים בצה"ל. אלה שתי המסגרות המשמעותיות ביותר שנוצרים בהן קשרים חברתיים ואינטימיים ורומנטיים – ברוב המקרים בין אנשים פנויים המעוניינים בקשר. אבל לגבי שני העולמות האלה, החברה הישראלית, שעברה תהליך התבגרות, הגיעה גם להכרה שיש כאן גם מצבים קיצוניים של יחסי כוחות. גם בצה"ל וגם בעולם האקדמי טבועים מלכתחילה יחסי כוח לא שוויוניים, שעלולים להיות מנוצלים לרעה. בשניהם כמעט תמיד האדם בעל העוצמה, הסמכות והמרות, הוא הגבר".

מה לגבי המצב הקיים במקומות עבודה, שגם בהם כמעט תמיד האדם בעל העוצמה, הסמכות והמרות, הוא הגבר? מה לגבי "יחסים בהסכמה" בין בכירים בכלי תקשורת לבין מי שעובדות תחתן? לסוגיות אלו אין התייחסות ממוקדת בשתי הרשימות של גולן, אם כי הלפרין-קדרי מציינת, באופן אגבי, כי "כשמדובר במנחה לדוקטורט, עוצמתו, מבחינת קביעת כל מסלול החיים, מגלמת שליטה שקשה להשוותה לכל יחסי עובד-מעביד אחרים".

מחסור בבשלות

במדור הדעות של "הארץ" מתאר אלוף בן את מצבו של ראש הממשלה כך: "שנתיים אחרי שחזר לשלטון, ראש הממשלה בנימין נתניהו כבול בסבך של אילוצים מעיקים ומחפש מוצא". לדברי בן, "הבעיה של נתניהו איננה מחסור בנוסחאות מדיניות, אלא חוסר אמינותו בעיני מנהיגי הקהילה הבינלאומית. הוא יצטרך לזרוק להם עצם שמנה כדי שייתנו לו גיבוי ויימנעו מתמיכה בהתקוממות פלסטינית. אבל אז יסתכן באובדן הקואליציה הימנית ונפילה מהשלטון, כמו שקרה לו בקדנציה הראשונה אחרי הסכם וואי. עכשיו הוא עומד בפני הימור חייו: האם להפתיע ב'נאום בר-אילן 2', בתקווה שהסקרים בבית יתהפכו והעולם ייטה לו חסד, או להבין שזה אבוד, וכהונתו פשוט תחלוף כלא היתה".

"אחרי שהמו"מ הישיר בין ישראל לפלסטינים נתקע, מתחדש הניסיון לחדש את המו"מ העקיף ביוזמת הקווארטט העולמי", מדווח שלמה צזנה, כתבו המדיני של "ישראל היום". בכותרת המשנה לדיווחו נכתב כי "אם התנאים יבשילו, צפוי לשאת 'נאום בר-אילן ב'". על-פי דיווחו של צזנה, "במערכת המדינית צופים כי ראש הממשלה בנימין נתניהו ינסה לקדם הסכם ביניים עם הפלסטינים, לאחר שהגיע למסקנה כי אבו-מאזן לא מעוניין לחתום על הסכם קבע שיוביל לסיום הסכסוך. הסכם הביניים יאפשר לפלסטינים לנהל את חייהם ולפתח את הכלכלה, אך ישאיר בידי ישראל את הביטחון ביהודה ושומרון ואת ההתנחלויות".

דן מרגלית, הפרשן הבכיר של "ישראל היום", מספק רקע להחלטה. "כדי לא לאבד את השיחה הפורה עימן", כותב מרגלית ביחס למה שהוא מכנה "מדינות שידידותן כה נחוצה לישראל", "נתבעת ישראל לייצר תוכניות חדשות".

גם ב"הארץ" ידיעה חדשותית על שינוי הכיוון של נתניהו. ברק רביד מדווח כי "הקיפאון בתהליך השלום עם הפלסטינים והלחץ הבינלאומי הכבד על ישראל מובילים את ראש הממשלה בנימין נתניהו לשנות אסטרטגיה". רביד מצטט את נתניהו כמי שאמר ש"לפלסטינים אין בשלות להגיע להסכם סופי לסיום הסכסוך לאור חוסר היציבות באזור".

שינויי זירות

לאחר פרסום דבר פיטוריו הקרבים של עיתונאי "ידיעות אחרונות" הוותיק והמוערך יגאל סרנה, היה מי שטען (יונתן שם-אור, באתר MySay) כי "עורך עיתון ראוי לא היה מפטר את יגאל סרנה. יכול להיות שהיה אומר לו כי הכתיבה המלנכולית ההיא, שכל-כך קסמה כאן לכולם מאז שגילו את ריימונד קארבר בשנות השמונים, צריכה לקבל תפנית. אולי העורך הזה היה מציע לו לשקול שינויי זירות. למה, הוא היה שואל אותו, למה אתה מספר לקוראי העיתון על אמא שלך בת התשעים וארבע, אבל על הגירושין והרומן עם החברה הצעירה אתה מדווח רק לאלפי החברים שלך בפייסבוק? למה לנו אתה לא כותב את זה?".

הבוקר סרנה כותב את זה. בשער מוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" מודפס "מיוחד: תולדות האהבה לפי יגאל סרנה". בעמודי הפנים של העיתון, על פני שתי כפולות, כותב סרנה בחושפנות על אהבותיו לאורך חייו. החל באמו, עבור באהבת נעוריו, דרך אהובותיו כבוגר, נשותיו, ועד לבת זוגו הנוכחית, הצעירה ממנו ב-33 שנים. הגירושים והרומן מוזכרים בפרק האחרון של סקירתו העצמית, אך מקבלים את מלוא ההבלטה בכפולה השנייה של רשימתו. שני תצלומים של חברתו במרכז העמודים, ושני לידים לטקסט – האחד מתייחס לגירושים, האחר לזוגתו הנוכחית.

מכרו את הנשמה

בטור המתפרסם בפתח הגיליון החדש של המגזין "רייטינג" פונה יובל נתן, המנהל והעורך הראשי של מאקו וביפ, אל מבקרי הטלוויזיה בישראל ואל צופים מן המניין הרואים את עצמם כמבקרי טלוויזיה. נתן, שבעבר כיהן בעצמו בתפקיד מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", מתאר כיצד נקראות הביקורות הללו מצדו השני של המתרס, ומדגיש כי "טלוויזיה היא עבודה. עבודה קשה".

לדבריו, "יש במקצוע הזה לא מעט אנשים חסרי כישרון, זה נכון, ויש כאלה שהם דווקא כשרוניים מאוד, אבל לא יוצא להם משהו טוב, אבל כולם עובדים ממש קשה. אני לא מכיר תוכניות שנעשות כלאחר יד, מתוך עצלות או חוסר אכפתיות. גם מאחורי התוכניות הגרועות ביותר שאתם מכירים ואוהבים לתעב עומדים לא מעט אנשים שעבדו עליהן קשה, התווכחו בחדר העריכה על כל פיפס, התלבטו ימים על הפתיח והאריזה והליהוק, חידדו את הפאנץ' בפעם האלף והשקיעו מאמצי הפקה אדירים כדי לייצר עוד דקה טלוויזיונית שתיראה מעניינת. או בקיצור, נתנו את הנשמה".

טענות דומות ניתן להעלות ביחס לעבודה הרבה שמושקעת בגליונות העיתונים היומיים. גם שם משקיעים אנשים רבים את מיטב מרצם כדי להוציא לאור את הגליונות שנחים מדי בוקר על סף דלתותיהם של המנויים ובנקודות המכירה ברחבי הארץ. אלא שדווקא בשל ההשקעה הרבה, התוצאה כה מאכזבת. מייאש ליטול יום אחר יום את העיתונים ולראות כיצד כל-כך הרבה מאמצים וכסף מנותבים ליצירת מוצר הפונה למכנה משותף נמוך והולך. מתסכל להבין פעם אחר פעם ששיעור ניכר מעתודות הזמן והמחשבה העצומות של העוסקים בעיתונות מוקדש בכוונה תחילה למשימות שבינן ובין עיתונאות ראויה לשמה פעורה תהום.

זוטות

הכפולה השלישית של "מעריב" מוקדשת ברובה הגדול לדיווח על התבטאות אנטישמית של מעצב האופנה הנודע ג'ון גליאנו, שאמר, בין היתר, "אני אוהב את היטלר". ידיעה מאת סוכנויות הידיעות מתארת את ההתבטאות והשלכותיה (הוא פוטר מתפקידו), וטור מאת בן-דרור ימיני מספק לקוראי העיתון מעט רקע על האנטישמיות באירופה כיום. ידיעה נוספת בעמוד, אף היא מאת סוכנויות הידיעות, מדווחת על התבטאות אנטישמית המיוחסת למייסד ויקיליקס ג'וליאן אסאנג'.

בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" דיווח מאת גאיה קורן על תגובות בכיכר המדינה בתל-אביב להתבטאותו האנטישמית של מעצב-העל גליאנו. "יש לי חברות בפריז שלובשות את ג'ון", מצוטטת אנט פלאטו-שרון, "וכולן מזועזעות".

בעמ' 5 של "הארץ" מדווח רועי צ'יקי ארד על החיים ביישוב ג'אסר א-זרקא, שתושביו מנותקים כבר שלושה שבועות ממים מדי יום בין השעה שתיים בצהריים לשמונה בערב, וזאת בשל חוב של העירייה לחברת מקורות. "ביישוב מזמינים אותי לבתים, והמציאות החדשה יוצרת פטנטים", מדווח ארד. "בבית אחד ראיתי 30 בקבוקים מפוזרים בחדרים שונים".

ענייני תקשורת

בכל העיתונים דיווחים על הפסדם של ערוץ 10 ורביב דרוקר בתביעת דיבה שהגיש נגדם רן ארז. "ידיעות אחרונות" אינו מרבה לדווח לקוראיו על ענייני הברנז'ה. לכבודו של דרוקר, שנגדו היה העיתון עד לאחרונה מעורב בעצמו בהליכים משפטיים, הוא חורג ממנהגו. יורם ירקוני מדווח על פסיקת בית-המשפט בידיעה המתפרסמת במדור "24 לילות" במוסף "24 שעות".

בשער האחורי של קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" ידיעה מאת נבו זיו המתבססת על ראיון שערך עם המסעדן רפי אדר, ואשר יפורסם במלואו במוסף "7 לילות" הקרוב. אדר מתייחס לפיטוריו מתפקיד שופט בתוכנית המציאות של הזכיינית קשת, "מאסטר שף", בשל טענות להטרדה מינית. כמו כן, מדבריו של אדר עולה כי לא איכות הבישול בלבד עמדה לנגד עיני זכיינית הערוץ המסחרי בהכנתה את תוכניתה. אדר טוען כי הפקת התוכנית התערבה בשיקולי השופטים לצורך העלאת אחוזי הצפייה.

ב"ישראל היום", כמו גם בעיתונים אחרים, מוקדש הבוקר טור ביקורת הטלוויזיה היומי [עמר לחמנוביץ] לסרט "קאטפיש", ששודר אתמול בערוץ יס דוקו. לטור הביקורת מצורף תצלום מסך המציג אדם פוסע במה שנראה כדיר צאן. אם גם אתם צפיתם בסרט "קאטפיש" ואינכם זוכרים באיזו סצינה מדובר, שימו לב ללוגו הערוץ שמופיע בפינת תצלום המסך – הוא מורה כי התצלום נלקח ממסך ערוץ 8. הסצינה עם דיר הצאן מופיעה, מן הסתם, בסרט ששידר ערוץ זה, ולא ב"קאטפיש".

דן לביא מדווח ב"ישראל היום" על יחידת התיעוד הלאומית של המשטרה, שהוקמה לפני כשנה וחצי על-ידי סנ"צ שבתאי טל, צלם בעברו וראש השלוחה בישראל של השבועון הגרמני "שטרן". על-פי דיווחו של לביא, 30 צלמים ומפיקים משרתים בהתנדבות ביחידה שמטרתה לסייע לישראל בפריצה למהדורות החדשות הבינלאומית. לביא מציין כי "בימים אלה מחפשת היחידה אחר מתנדבים חדשים, בהם צלמי וידיאו מקצועיים או חובבים ברמה גבוהה".