הפגנה ביפו, אמש (צילום: יוסי גורביץ, רישיון CC BY-NC-ND 2.0)
להסיר את המקף המפריד
הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר, למעט "ישראל היום", מוקדשות ליפו. "'מוות לערבים' על קברים ביפו, בקבוק תבערה לעבר בית-כנסת", נכתב בכותרת הראשית האינפורמטיבית של עיתון "הארץ", מעל תצלום של הפגנה נגד חילול הקברים.
יניב קובוביץ, אילן ליאור, ג'קי חורי ואלי אשכנזי מדווחים כי שלשום הבחינו תושבי יפו שאלמונים ריססו על כ-25 קברים בשני בתי-קברות שונים כתובות בגנות ערבים ("מוות לערבים" ו"תג מחיר"). לפי הדיווח, לצד הכתובות הללו הופיעו גם כתובות כמו "מוות לרוסים" "וכתובות נגד מכבי חיפה". עם צאת החג, כך מדווח, בשעה שכ-200 מפגינים מחו ברחוב יפת נגד המעשה, הושלך בקבוק תבערה על בית-הכנסת "רבי מאיר בעל הנס" הסמוך למקום ההפגנה.
חלק ניכר מהידיעה ב"הארץ" מוקדש לגינויים על השחתת הקברים מפי נשיא המדינה שמעון פרס ("מעשה פסול ונפשע"), ראש עיריית תל-אביב–יפו רון חולדאי ("קיצונים המנסים לפגוע במרקם העדין של החיים המשותפים") והרב הראשי של העיר, ישראל לאו ("פעולת טרור"). כמו כן מובאת תגובת ראש התנועה-האסלאמית ביפו, השיח' סלימאן סטל ("התחושה רעה מאוד") וחבר מועצת העיר אחמד משהראווי ("הרבה קווים אדומים נחצו בזמן האחרון"). לא מתפרסמות תגובותיהם של נציגי המגזר הרוסי ואוהדי מכבי חיפה.
"תג מחיר ביפו" היא הכותרת הראשית של "מעריב", עיתון שמבליט את התגובה המזועזעת. עמוד השער מוקדש ברובו למעשה: תמצית ידיעה חדשותית, תצלום גדול [יובל גורן] של קבר עם הכתובת "מוות לערבים", וכמה משפטים מתוך רשימות מאת שלושה: רון חולדאי, רפעת (ג'ימי) טורק ובן-דרור ימיני. כותרת המשנה מסתיימת במלים: "הדו-קיום בסכנה".
בכפולה הפותחת הטקסטים המלאים. יובל גורן ואבי אשכנזי מדווחים על האירועים במהלך החג. לפי דיווחם, "עשרות" קברים הושחתו, למשטרה "אין קצה חוט", גג בית-הכנסת ביפו נשרף כתוצאה מבקבוק התבערה שהושלך עליו, וצעיר ערבי, שנסע במהלך יום כיפור באזור מחלף יוספטל בבת-ים, "נתקל בהתגודדות של מאות צעירים יהודים". הצעיר "חשש מלינץ' ורץ להסתתר בבניין מגורים סמוך [...] עד שהגיעו למקום כוחות של משטרת מרחב איילון, עשה ההמון שפטים ברכב והפך אותו על גגו".
"שנים רבות אנו פועלים יחד ליצור כאן חיים של שיתוף, ואסור שקיצוניים יקלקלו את מה שנוצר", כותב רון חולדאי ב"מעריב". "[...] תל-אביב–יפו הפכה בשנים האחרונות לסמל ודוגמה לחיים משותפים של ערבים ויהודים שחיים ופועלים יחדיו, שכם אל שכם. מאז כניסתי לתפקיד קבעתי לעצמי כמטרה, להסיר את המקף המפריד בין תל-אביב ליפו". חולדאי מזכיר השקעת משאבים ביפו, בין היתר ב"חיזוק הקהילה הערבית ותרבותה", קריאת רחובות על שם ערבים ו"מאמצים כבירים על מנת לייצר העדפה גם בפתרונות דיור העונים לצרכיהם של בני הקהילה הערבית".
"באמצע עג'מי פתחו לנו פצע פתוח והקימו ישיבת הסדר", כותב מנגד רפעת (ג'ימי) טורק. "[...] כשהאנשים מישיבת ההסדר הגיעו ליפו לפני שנתיים הקמנו צעקה [...] אנשי ישיבת ההסדר הם לא היהודים של יפו, אלא נטע זר ומפריע. [...] ממשלת ישראל וראש העיר רון חולדאי הקלו ראש בתופעה הזאת של ישיבת ההסדר. [...] בעשר השנים האחרונות נרצחו ביפו 100 איש שלא הגיעו לגיל 30, ושום מקרה מתוכם לא פוענח על-ידי המשטרה. לעומתם המקרה של יהודי אחד שנרצח ביפו, גיל מיטשל, פוענח כמעט מיד". בין לבין טורק משגר איום לא מאוד מרומז ומציין כי מחללי הקברים היו עלולים ליהרג בידי יפואים ערבים, לו היו נתפסים בעת המעשה.
"אל נא נאמר עשבים שוטים", דורש בן-דרור ימיני ומפנה אצבע מאשימה לישיבת יוסף-חי מיצהר ורבניה, הזוכים לתמיכה מתקציב המדינה. בהמשך רשימתו מחליף ימיני את הביטוי שפסל, "עשבים שוטים", בביטוי דומה: "גידולי פרא". ימיני אמנם מוכן לקבל את ההנחה שמדובר "בבודדים", אך מדגיש כי הם עלולים לסכן המונים.
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", "משחקים באש", מתייחסת למעשים ביפו כאל מעין משובת נעורים עם פוטנציאל נפיץ. בכפולה הפותחת מדווחים דני ספקטור, אדוה כהן, רוני שקד ואיתמר אייכנר על האירועים ביפו, ומציינים בין היתר כי על כמה מן המצבות רוססה הכתובת "GAO2", "המזוהה עם "אוהדי קבוצת כדורגל בארץ". כמו כן מדווח שהמעשה התבצע, ככל הנראה, לפחות יומיים לפני שהתגלה. צלם העיתון החרדי "בקהילה", יעקב לדרמן, העיד כי ראה את הכתובות כבר ביום רביעי. חמיס אבולעפיה קורא בטור נפרד לכל תושבי יפו לנהוג באיפוק.
ב"ישראל היום" הדיווח המצומצם ביותר על המעשים ביפו, על פני חלק מעמ' 5. מתחת לידיעה קצרה מאת אבי כהן מתפרסם (במקום טור מאת ערבי יפואי ייצוגי) טור מאת נדב שרגאי, המגנה בחריפות את מה שהוא מכנה "החרפה".
"פושעי תג-מחיר, יהיו אשר יהיו, ששורפים מסגדים ומחללים בתי-קברות מוסלמיים, לוקים בעיוורון ובאובדן דרך ופוגעים בחוסנה המוסרי של מדינת ישראל ובאפשרות להתמודד בידיים נקיות על צדקת דרכנו כאן", כותב שרגאי. לדבריו, "אין מדובר במתנחלים או בימין, אלא בשולי השוליים הסהרוריים". עוד מזכיר שרגאי כי "במהלך מלחמת השחרור הורה דוד בן-גוריון לדוד שאלתיאל, מפקד ההגנה בירושלים, 'להכין כוח מיוחד, נאמן וממושמע... שישתמש בלא רחמים במכונת ירייה נגד כל יהודי שינסה לשדוד או לחלל מקום קדוש, מוסלמי או נוצרי'".
אולם לא צריך להרחיק עד לשנת 1948 כדי למצוא מקרים של חילול מסגדים על-ידי מדינת ישראל, נציגיה הרשמיים או אנשים שמקובל לראותם כמלח הארץ. כמו במקרים רבים, הזעזוע העמוק שמובע בתקשורת הישראלית ממעשיהם של שולי השוליים הקיצוניים ביותר, שהצליחו לצמוח בחברה היהודית בדרך לא דרך ובניגוד למוסר הכללי, מסייע לעיתונים להתעלם ולהשכיח את המעשים שמתבצעים בשם הזרם המרכזי של החברה.
הנה רשימה חלקית שמתפרסמת באתר עמותת זוכרות על גורל מסגדים במדינת ישראל. העמותה האנטי-ציונית טוענת כי לפחות 1,200 מסגדים נהרסו בשטחים שבשליטת ישראל מאז 1948. ברשימה שמופיעה באתר העמותה מוזכרים מסגדים שהוזנחו ונאטמו כדי למנוע הגעתם של מתפללים למקום, מסגדים שנותרו בתי-תפילה אך משמשים כיום בתי-כנסת ליהודים, ומסגדים שייעודם שונה והם הפכו למחסן, מועדון אמנים, גלריה, משרד עירוני, מוזיאון, מסעדה, מפעל, חנות או רפת.
להבדיל מהתגובה התקשורתית הבוקר, כשמסגדים נהרסו בשנים האחרונות על-ידי המדינה או בשמה (בין היתר בכפרים "בלתי מוכרים"), אף פעם לא דווח על המעשה בכותרות הראשיות של שלושה מתוך ארבעת העיתונים היומיים.
במדור הדעות של "הארץ", אגב, מתפרסמת רשימה מאת רונן שובל, המקשר בין פעולות הטרור המכונות "תג מחיר" ובין מה שהוא מגדיר כ"אליטות אנטי-ציוניות", שלדבריו "נהנות מהגמוניה בחוגי המשפט, התקשורת, האקדמיה והתרבות".
טקס מיותר ומגוחך
"ישראל היום" דוחק את האירועים שהתרחשו ביפו בימים האחרונים מהכותרת הראשית לטובת דיווח על אירוע שעתיד אולי להתרחש בהמשך היום בישיבת הממשלה.
"היום: דו"ח טרכטנברג מגיע שוב לממשלה", נכתב בראש עמוד השער של העיתון. בכפולה הפותחת מדווחים מתי טוכפלד, שלמה צזנה ויהודה שלזינגר כי לקראת ההצבעה התקיימו "מגעים קדחתניים להשגת רוב [...] בין אנשי לשכת ראש הממשלה לאלה שהביעו את התנגדותם בפעם הקודמת". בטור פרשנות נלווה ממליץ דן מרגלית לשרים להצביע בעד אימוץ המלצות הוועדה. "אין חלופה טובה יותר", היא הכותרת של טורו.
ב"מעריב" מדווח אלי ברדנשטיין כי כלל לא בטוח שהדו"ח יעלה היום להצבעה. לצד זאת מדווח כי בממשלה מתגבש רוב בעד אימוץ המסקנות. טבלה מציגה את ההצבעה הצפויה, 19 בעד לעומת 10 מתנגדים. ב"ידיעות אחרונות" מדווחים איתמר אייכנר וגד ליאור על יחס צפוי של 14 מול 12 בהצבעה, לטובת אימוץ ההחלטות. במדור הדעות של העיתון מסביר סבר פלוצקר מדוע ההצבעה שאולי תתקיים היום בממשלה אינה העיקר. "אם ראש הממשלה ושר האוצר רוצים באמת לממש את המלצות ועדת טרכטנברג", כותב פלוצקר, "עדיף שיוותרו על הטקס המיותר והמגוחך של 'אישור עקרוני' או 'אימוץ עקרוני', וייגשו ישר לעבודה".
מהנעשה בעולם
במדור חדשות החוץ של "הארץ" שחולק הבוקר, בעמוד עם מודעות האבל, מתפרסמת ידיעה מתורגמת מאת "הגרדיאן" וסוכנויות הידיעות, במלאות עשור למלחמה באפגניסטן. כותרת הידיעה קוראת "10 שנים למלחמה באפגניסטן: 1,700 חללים אמריקאים".
לפי הידיעה, נשיא ארה"ב ברק אובמה פירסם הודעה שלפיה "ארה"ב היא מקום בטוח יותר בזכות ההקרבה של החיילים, הדיפלומטים ואנשי המודיעין במלחמה". כמו כן מוזכרת ביקורת מבית על המלחמה מפי הגנרל סטנלי מקריסטל ומועלה ספק ביחס להצהרה של ארה"ב ונאט"ו כי עד שנת 2014 תסתיים הלחימה במדינה.
כרגיל, התקשורת המערבית כלל אינה מתייחסת למחיר שמשלמים אלה שאינם מערביים. לא רק שלא מצוין בידיעה כמה פעילי טליבאן ואל-קאעידה נהרגו בעשור האחרון, לא מוזכר גם כמה אזרחים אפגנים מתו כתוצאה מהמלחמה.
לפי ויקיפדיה, הערכות שונות בדבר מספר האזרחים האפגנים שנהרגו כתוצאה מהמלחמה והשלכותיה נעות בין מינימום של 28 אלף למינימום של 75 אלף איש.
לבני עדיין מסכנת את מדינת ישראל
"לקוראינו", נכתב בתחתית שער "ישראל היום" הבוקר, "עקב תקלה טכנית חמורה בבית-הדפוס, הודפסו חלק מגליונות מוסף 'ישראל השבוע' ב-24 עמודים במקום 32. אנו מביאים את הראיון עם ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ', שחלק מקוראינו לא קיבלו עקב התקלה. כתבה נוספת שנשמטה תפורסם בהמשך השבוע. אנו מתנצלים בפני הקוראים".
הראיון עם ח"כ שמאלוב-ברקוביץ' [מתי טוכפלד] מתפרסם הבוקר מחדש בעמודים 31-30 בעיתון. הכותרת שלו שאובה מציטוט של המרואיינת: "לבני מסכנת את מדינת ישראל: קדימה הפכה לדוברת של אבו-מאזן".
"בשיחה עם 'ישראל היום'", נכתב בפתח הראיון, "מסבירה מי שהיתה אחת מהח"כים בקדימה שניהלו מגעים לפלג את המפלגה, מדוע לדעתה לבני כשלה בתפקיד, מדוע קדימה נמצאת במצב כה עגום בסקרים, ומדוע בכל זאת היא מעוניינת להישאר במפלגה שאליה קרא לה להצטרף בזמנו מייסדה אריאל שרון, ומדוע, למרות הכל, בכלל לא בטוח שתישאר שם".
עשה ואל תעשה
תלם יהב מדווח ב"ידיעות אחרונות" על קוד אתי לראשי עיריות ורשויות מקומיות, שגובש לאחרונה על-ידי מרכז השלטון המקומי. עבור מי שאין לו סבלנות לקרוא את עיקרי הקוד בידיעה הקצרה, מציעה מחלקת הגרפיקה של העיתון כמה עקרונות פשוטים. אסור: לקבל כרטיסים למשחק כדורגל, לפרסם מודעת ברכה לעובד עירייה, לעסוק בעבודה צדדית למעט כתיבת ספר, לתת תפקיד למי שסייע לך להיבחר, להיות בעל עניין בגוף תקשורת מקומי וכן "להתלבש ברישול ולנבל את הפה".
כמה עמודים קודם לכן מדווח איתמר אייכנר על איסור שנכפה על בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל – ללכת ברחוב. לפי הדיווח, השב"כ אוסר על נתניהו ללכת ברגל בשטחים שאינם סטריליים, למעט ביום כיפור. אייכנר מדווח כי בערב יום כיפור הורשה נתניהו ללכת עם משפחתו "וחבורת מאבטחים" אל בית-הכנסת חובבי-ציון. "לאחר מכן הוא צעד ברחובות ירושלים", מדווח אייכנר, "ועל-פי הודעת לשכתו, 'שוחח עם אזרחים'".
ב"מעריב" מדווחת רוית נאור כי השב"כ מלווה באופן צמוד את משלחות הנוער למחנות ההשמדה בפולין. על-פי דיווחה, מאבטחי השב"כ "בודקים את האוטובוסים, בתי-המלון, וסורקים אפילו את החלקים במחנות ההשמדה בהם יבקרו המשתתפים במשלחת". הידיעה, התופסת את כל עמ' 10 בעיתון, אינה עוסקת בהחלטה ללוות את כל המשלחות התיכוניות לפולין באבטחה צמודה של השב"כ, אלא במה שמכונה "חור באבטחה בדרך למחנות ההשמדה".
בשנתיים האחרונות, כך מדווח, הוחלט במשרד החינוך ובצה"ל להעדיף להטיס את התלמידים לפולין בטיסות שכר פולניות על פני טיסות חברות ישראליות, וזאת במטרה לחסוך בעלויות. למאבטחי השב"כ, מודגש, אין אפשרות לאבטח את המשלחות בעת הטיסה.
"לדברי גורמים בחברות הישראליות", נכתב (ניחוש: הם גם מקור הידיעה), "לא ברור מדוע קיימת לאורך כל ימי המסע חובה להוציא כל-כך הרבה כספים על אבטחת אנשי שב"כ – כשבסופו אין לאיש אפשרות לבדוק את המטוס הפולני".
סחים, הם יורדים על המיינסטרים
עמ' 17 בקונטרס החדשות של "מעריב" מוקדש הבוקר למודעה המקדמת את מוסף התרבות החדש "ז'ורנל". זהו ניצן ראשון במסע יחסי-הציבור למען המוסף האיכותי. המודעה כוללת 23 קביעות לעגניות לגבי "המיינסטרים". לדוגמה: "המיינסטרים אוהב את מה שמנצנץ ומשדר הצלחה", או "המיינסטרים עומד בתור בשביל רהיטים".
למרבה המבוכה, כמה מהקביעות הלעגניות לכאורה נקראות כאילו נשלפו ממדור מזדמן של יאיר לפיד, לוז מחשבת הזרם המרכזי במדינת ישראל. כל שדרוש הוא להחליף את הביטוי "מיינסטרים" בשאלה "מה ישראלי בעיניך?". לפי המודעה, המיינסטרים "דופק המבורגר באמצע הלילה ומתחיל מחר בדיאטה" ו"נותן 'כיף' במקום ללחוץ יד. הוא רוצה שיהיה פה כמו באמריקה, אבל הכי אוהב את הארץ".
"מזל שאנחנו לא מיינסטרים", נכתב בתחתית המודעה, שאינה עושה שירות טוב ל"ז'ורנל" ומשמשת עדות נוספת לכך שעודנו נטע זר ב"מעריב". נראה שצוות הקריאייטיב שעובד עבור העיתון אינו מצליח להתחבר אל "ז'ורנל" באופן מוצלח יותר מאשר המחלקה המסחרית של "מעריב" (אחת המודעות הספורות שמתפרסמות הבוקר במוסף מקדמת מכון להפסקת עישון).
אפשר להבין את הקושי. שנים ארוכות של קידום מוצרים רדודים ושטחיים ופנייה למפרסמים המחפשים את המכנה המשותף הנמוך ביותר עשו את שלהן. אם לא יתבצע שינוי גישה מהותי, ייתכן שמנהלי העיתון יגיעו למסקנה שקל יותר להתאים את "ז'ורנל" למחלקה המסחרית מאשר ההפך. אז עלול כל מה שטוב במוסף החדש להיעלם כליל. בינתיים נראה שהחופש של "ז'ורנל" נשמר. הוא רק נאלץ להתמודד עם העובדה שעיתון האב עושה לו פדיחות.
ענייני תקשורת
ב"הארץ" מדווח יהונתן ליס כי ועדת החוקה של הכנסת עתידה לדון מחר בשתי הצעות לתיקון חוק לשון הרע, שכבר עברו בכנסת בקריאה טרומית. על-פי ההצעה הראשונה, גובה הפיצויים צפוי לעלות מ-50 אלף שקל, בלי שהתובע יצטרך להוכיח שנגרם לו נזק, ל-300 אלף שקל, ואילו על-פי ההצעה השנייה, יעלה גובה הפיצויים לחצי מיליון שקל. נוסף לכך מוצע ש"כלי תקשורת יחויבו בתשלום פיצויים בסך מיליון שקלים וחצי לאזרחים שתגובתם המלאה לא פורסמה כחלק מהידיעה שנקבע כי הוציאה את דיבתם".
ב"מעריב" מדווח יוסי בר כי ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני מקדם חוק שיקבע מאסר בפועל לעיתונאים שיפרסמו פרטים אינטימיים הפוגעים בצנעת הפרט.
יורם גביזון ורם עוזרי מדווחים ב"דה-מרקר" כי חברת מעריב דיווחה לבורסה על השקעה נוספת של חברת האם דסק"ש, הלוואה בסך 50 מיליון שקל. "מעריב דיווחה [על כך] לבורסה בשעה 21:21 ביום חמישי שעבר", נכתב, "כאשר מרבית המשקיעים נערכים לצום יום הכיפורים". לפי הידיעה, "ההלוואה שמעניקה דיסקונט-השקעות נראית על פניה בעייתית [...] בעיקר משום שבפני דירקטוריון דיסקונט-השקעות (דסק"ש) עומדות הזדמנויות השקעה בתשואה גבוהה מ-4.5%".