שדרות רוטשילד בתל-אביב, אתמול (צילום: שוקי טאוסיג)

צחוק בצד

המבוגרים האחראים לא בולמים את המחאה", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", ואכן, המחאה ממשיכה גם היום לעמוד בראש סדר היום של העיתונים, שלא לומר לכבוש את רובו. אמנם היא מתחילה לספוג מטחי ביקורת מכיוונים שונים, לא רק מימין, אבל יותר משיש כאן בלימה, יש כאן כניסה לשלב חדש: המחאה מגבשת מנהיגים ודרישות, וממילא כתובת ברורה יותר לביקורת.

"כלכליסט" מצטט שלושה "מבוגרים אחראים", שניים מהם ביקורתיים: "סטנלי פישר מתגונן: 'הרפתקנות במשק היא דבר מאוד מסוכן'". "עופר עיני מתרגז: 'אני לא שותף למאבק להפיל את נתניהו'". ו"שמעון פרס עקבי: 'צריך לבנות סדר עדיפויות חדש'". גם במוסף "עסקים" של "מעריב" הכותרת השנייה על השער היא "אין פתרונות מהשרוול" לצד תמונה של פישר. ברם, ההתבטאות של פישר נדמית ככזו הבאה על רקע מלחמת ההאשמות שבמסגרתה הטיח מי שהטיח בבנק ישראל כי הוא האשם במחירי הדיור (בשל הריבית הנמוכה).

ב"מעריב" מיטיב בן-דרור ימיני לאבחן את השלב הנוכחי של המחאה: "ממחאה לאקסטזה" היא הכותרת על השער, "אנחנו מתקרבים לשלב האקסטזה. הגיע זמן ההתפכחות", הוא כותב, "לא כדי לפגוע במחאה. כדי להציל אותה". ואמנם העיתון, שאתמול בלט בהסתייגות המסוימת שלו, מבליט היום על השער את התמיכה במחאה: "סירוב מנתניהו, חיבוק מפרס" (נתניהו סירב להיפגש עם המוחים, פרס הזמין אותם אליו).

ובכלל, לצד ניצני ההסתייגות ממשיכה במלוא עוזה פריחת המהפכה בעיתונים שאינם "ישראל היום". "מסמך: רשימת הדרישות של ראשי המחאה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", ומעליה טור תמיכה במחאה של עמוס עוז תחת הכותרת "אנשים אחים אנחנו" (תוכן הטור היה יכול להיכתב על-ידי מחשב שהיה מערבל את עשרות המאמרים, המוצלחים הרבה יותר, שהתפרסמו בעיתונים בשבועיים האחרונים. עוז מסמן את שלוש המטרות המחוררות: מתנחלים, חרדים ועשירים, ומחדש רק בשתי המלים שבחתימה).

מפגין אתמול מול הכנסת (צילום: דוד ועקנין)

גם ב"ידיעות" התמיכה במחאה לא מתקררת. החצי העליון של השער מוקדש למאמר של דפני ליף, מי שנטעה את האוהל הראשון בשדרות רוטשילד, לצד תצלום שלה ושל איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים, עם שמעון פרס; ולמאמר של סימה קדמון, המנצלת באופן מגונה כמעט תצלום אקראי של נתניהו ושטייניץ צוחקים אתמול בכנסת. "מה הוא צוחק", שואלת קדמון, וכותבת בין השאר: "זה לא מקרה שהוא חש הקלה. המחלוקות בין מנהיגי המחאה, התביעה החצופה שלהם, שבינתיים חזרו ממנה, לדבר איתו מול המצלמות – סימנו שמשהו שם מתחיל להשתבש".

החצי התחתון של השער מוקדש לכותרת הראשית: "הליכוד נגד 'מחאת הנרגילות והסושי'". זו אינה כותרת המבקרת את המחאה, אלא תוקפת את מבקריה: "גם 150 אלף איש לא הצליחו לשכנע את בכירי הליכוד שהמחאה אמיתית", נכתב בכותרת המשנה, המצטטת דברי ביקורת של השרים לבנת ואדלשטיין וסגן השר קרא.

משבצת נוספת מוקדשת ל"קרבות במזרח", חילוקי דעות בין מרגלית צנעני, שמתחה ביקורת על המחאה, ובין יוסי גיספן, כותבי פזמוני הבל של פופ מזרחי, התומך במחאה. הדברים שאמרה הזמרת צנעני ("מרגול", "כוכב נולד") מזכים אותה בכתבת השער של המוסף היומי של "ידיעות". ואולי: מרגול מזכה את המוסף היומי של "ידיעות" בכתבת שער. הרי האייטם הלוהט הקודם של סיקור המחאה היה יבבות הזמרים שהואשמו על-ידי אחת מהמארגנות, שיר נוסצקי, כוכבת ריאליטי, שלא ניאותו להופיע במסגרתה.

המאמר של נוסצקי פורסם ב"ידיעות", שגם דאג לעקוב אחרי הסיפור ולתעד את תגובות הזמרים שנחפזו להביע תמיכה. היום פונים יואב בירנברג וצחי קומה לזמרים מזרחים, שממהרים גם הם להסתייג ולהביע תמיכה במחאה (ויהודה נוריאל כותב בטור פרשנות על ההתבטאות של צנעני: "שוב המזרחים דופקים את הסיכוי לשנות להם את החיים?").

וב"ישראל היום": "'צוות ההידברות' יגבש שינויים במיסוי והקלות", מבשרת הכותרת הראשית. "להחזיר לפרופורציה", קוראת כותרת טורו של דן מרגלית. על השער מופיעה גם הכותרת: "פצועה מקסאם בדרום". כך, אם כבר, יסתיים הרומן של התקשורת עם המחאה.

מחאה שלא הצליחה

"המגזין", מוסף "מעריב", מקדיש היום את כתבת השער שלו להתנגדות להתנתקות. הסיבות לעיתוי, על-פי הכתב עמיחי אתאלי, הן שש שנים להתנתקות שיצוינו בשבוע הבא והקמת מוזיאון להנצחת גוש קטיף על-ידי תושביו לשעבר, ביישוב ניצן.

אולם נראה כי הטריגר המשמעותי לכתבה, ובעיקר לבולטות שהיא מקבלת, הוא ההשוואה המתבקשת עם המחאה הנוכחית. אם היתה בשנים האחרונות מחאה דומה בהיקפה ובעוצמתה לזו המתחוללת היום, הרי זו המחאה נגד ההתנתקות. עשרות אלפים יצאו אז לרחובות, ברחבי הארץ, במשך תקופה ארוכה. אלא שבעוד שהמחאה הנוכחית זוכה לסיקור תקשורתי כמעט חסר תקדים ואהדה כמעט בלתי מסויגת, המחאה ההיא התקבלה בקרירות יחסית ולפחות בניטרליות, ובעוד שזו הנוכחית יכולה כבר לרשום לעצמה כמה הישגים, המחאה ההיא נכשלה כליל.

ובכל זאת, גם שנים אחרי שעלו העשבים על הבתים בנווה-דקלים, בעצמונה ובכפר-דרום, יש משמעות לאופן שבו התקשורת מטפלת היום באירועים דאז. כך על שער "המגזין" לא מוזכרת בכלל המלה שהנחילו אנשי השיווק של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, "התנתקות", ובמקומה נכתב על "גירוש גוש קטיף". תמונת השער היא של ילד לבוש בחולצה שעליה הכיתוב עם המלים "נווה דקלים" והוא צופה בתמונות המתעדות את חורבן היישובים היהודיים ברצועת עזה. הכותרת על השער היא "לא נשכח".

ובינתיים, במציאות

"הממשלה יוצרת מערך תכנון הרסני שיגרום נזק לדורות", נכתב בכותרת ראיון שעורך אביב לביא עם יעל דורי, אדריכלית ומתכננת ערים באגודת אדם, טבע ודין, במוסף "עסקים" של "מעריב". "ברעש גדול מנסה הממשלה בימים אלה להעביר את חוק הווד"לים למרות התנגדות ארגוני הסביבה", נכתב בכותרת המשנה, המצטטת את דורי: "קומץ בעלי הון ישתלט על קרקעות המדינה וישחרר אותן בקצב שלו". לפי דורי, "יש לחזק את ועדות התכנון הקיימות, כי הפקק הוא במימוש ולא בתכנון".

ידיעה אחרת במוסף, של טל שחף, מצטטת דברים שאמר ח"כ דב חנין אתמול בכנסת: "חוק הווד"לים הורס את מנגנוני התכנון ואת ההגנות הסביבתיות והחברתיות שבו, וכופה החלטות תכנוניות גדולות בקצב רצחני של ימים ספורים. אבל מרגע שהתוכניות מאושרות, הקבלנים אינם מחויבים לבנות. אין כאן האצת בנייה. אין גם שום דבר שיבטיח בנייה של תשתיות תחבורה ותעסוקה ומבני ציבור וחינוך".

דנציגר לא במגרש

"לראשונה: שופט העליון ייחקר באזהרה", נכתב בכותרת בתחתית שער "הארץ". "לראשונה: שופט עליון תחת חקירה", נכתב בכותרת לא מדויקת (דנציגר כבר נחקר, לא באזהרה) בראש שער "ישראל היום". "החשדות החמורים נגד שופט העליון: מתן שוחד", נכתב בכותרת גדולה בראש שער "מעריב".

בשער "ידיעות" אין זכר לחקירתו של דנציגר. הידיעה מובאת בעמ' 10 של העיתון, בליווי ידיעה של טובה צימוקי העוסקת בעומס בבתי-המשפט ונפתחת כך: "לשופטי בית-המשפט העליון יהיה קשה מאוד להסתדר בלי עמיתם, השופט יורם דנציגר", וטור פרשנות של בעז אוקון המותח ביקורת על כך שדנציגר נאלץ לצאת לחופשה ועל כך שחקירתו היא "תחת אזהרה".

"יציאה לחופשה רק בגלל חשד פוגעת בחזקת החפות", כותב אוקון. "בתרבות הרודפנית השוררת בישראל הפכה החקירה באזהרה לאות קלון. היא מלווה בהדלפות מגמתיות, וכך יוצרת אזהרת החשוד חזקת הרשעה ומסמנת את אות הפתיחה בדרך הייסורים בדרך אל שער המשפט, המקושט בגיליוטינה". אוקון מתלונן גם על גרירת הרגליים של הפרקליטות לגבי חקירת ראש עיריית בת-ים, שלמה לחיאני, עצמו (שבהקשר אליו נדרש השופט דנציגר לחקירה), ומביע תקווה שחקירתו של דנציגר תסתיים במהירות ושתיקו ייסגר באופן ברור ומובהק.

מדוע "ידיעות אחרונות" מצניע באופן בולט כל-כך חקירה תקדימית של שופט, ומדוע הוא מדפיס מאמרי תמיכה בו? הרי העיתון ידוע בקו הלעומתי שלו כלפי מערכת המשפט בכלל, ובית-המשפט העליון בפרט. השאלה, כמובן, רטורית: דנציגר הוא אחד משני מינויים לעליון מתחום עריכת-הדין הפרטית, שנעשו בתקופת כהונתו של שר המשפטים דניאל פרידמן, יקירו של "ידיעות אחרונות" ומי שהיה בעל טור בולט בו.

העובדה ש"ידיעות אחרונות" מוטה באופן בוטה בסיקורו את ענייני מערכת המשפט, וחקירתו של דנציגר בכללם, צריכה ללוות כתמרור אזהרה את הקריאה בדיווחיו, אולם היא אינה מפחיתה מההכרח להתמודד עם טיעונים כמו אלה של אוקון.

במה בכלל מדובר? סיפור מפותל ומסובך. ראשי הפרקים: דנציגר ודורי קלגסבלד, שותפים למשרד עורכי-דין, העניקו ייעוץ משפטי לעיריית בת-ים וקיבלו בתמורה מאות אלפי שקלים. דנציגר העניק ייעוץ משפטי ללחיאני עצמו, השלושה רכשו יחד קרקעות. המשטרה טוענת כי אם קוראים את שלוש ההתרחשויות האלה מהאחרונה לראשונה (כלומר, לפי הסדר הכרונולוגי), נוצר חשד לניגוד עניינים ואולי שוחד.

ב"הארץ" כותב תומר זרחין על הערכות שלפיהן מדובר בסוף הקריירה השיפוטית של דנציגר. ב"מעריב" מביע נועם שרביט הערכה דומה (אלא אם כן ייסגר התיק "מחוסר אשמה"), אולם מרבה בשבחים לדנציגר (ולשופט שמונה עימו, חנן מלצר): "אחד הדברים הטובים הבודדים שעשה דניאל פרידמן למערכת המשפט", "תורמים לפלורליזם בבית-המשפט העליון", "נחשב לשופט טוב מאוד", "מי שמכיר את אישיותו של דנציגר מתקשה להאמין כי הוא מעורב בפלילים, ובוודאי שלא ביחסי שוחד". "הטענה נראית קלושה", הוא מסכם.

העיתונים מצטטים את לחיאני, שאמר אתמול לערוץ 2: "שטויות במיץ עגבניות, אפשר לעשות כותרות בתקשורת, אבל אי-אפשר לייצר מהות משום דבר, כותרת אפשר. [...] הוא הבן-אדם הכי ישר שאני מכיר, ואני מכיר הרבה אנשים. הוא מקצועי ומכיר את החוק, ויודע מה מותר ומה אסור. הוא לא במגרש".

טבע הדברים

"7%", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט". "מניית טבע צללה בתל-אביב על רקע ממצאים שנויים במחלוקת בניסוי בלקווינימוד". "מניית טבע צנחה ב-7% והפילה את המדדים", נכתב בכותרת מוסף נתוני הבורסה של "דה-מרקר".

מאוכזב

"סוף. טוב?", שואלת כותרת על שער "כלכליסט". "נשיא ארה"ב הגיע להסכם עם הקונגרס על הגדלת תקרת החוב. 'התהליך הזה היה מבולגן. נמשך יותר מדי זמן. וההסכם לא מוצא חן בעיני", נכתב בכותרת המשנה, לצד תמונתו של נשיא ארה"ב ברק אובמה במבט מאוכזב.

ענייני תקשורת

"בעקבות החשיפה", נכתב מעל לכותרת "המאבטחים המצלמים פוטרו מתפקידם" בעמ' 22 של "ידיעות אחרונות". "בעקבות חשיפת 'ידיעות אחרונות' פוטרו שני עובדי רשות שדות התעופה שהנציחו עצמם בתנוחות מביכות במצלמה שלקחו מתיירת לצורך בידוק בטחוני", מתפאר העיתון שוב בפתח הידיעה הקצרה עצמה. "ידיעות" פירסם את הסיפור יום אחרי שנחשף באתרים ynet וחדשות 2 באינטרנט, שקראו עליו ככל הנראה באתר "חורים ברשת", שהגיע אליו דרך ידיד של התיירת שכתב על האירוע בפייסבוק, וגם כפי הנראה התלונן ברשות שדות התעופה. פחחח.

ואגב, במדור הרכילות היומי של העיתון, האייטם המרכזי מוקדש לתצלום של הרמטכ"ל בני גנץ עם בנו הקטן, בבגדים אזרחיים, כשהוא יוצא מ"חנות מצעים".