שלטי מדינות במסדרון האו"ם (צילום: UN Photo/John McIlwaine, רישיון CC BY-NC-ND 2.0)

יד ביד

הכותרות הראשיות של כל עיתוני הבוקר מוקדשות לצפוי בהמשך היום, נאומי יו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בעצרת הכללית של האו"ם.

"ראש בראש: עימות באו"ם", מרדדת הכותרת הראשית של "מעריב" את המחלוקת המדינית בין ישראל לפלסטינים לסכסוך אישי בין נתניהו לאבו-מאזן. באופן חריג, גם הכותרת הראשית של "הארץ" מנוסחת מנקודת מבט שטחית דומה: "היום קרב הנאומים בעצרת האו"ם".

ב"ישראל היום" לא כותבים על מאבקי ראש בראש ומסתפקים בראש אחד: בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. "נתניהו: 'מושיט יד, בשם עם ישראל'" היא הכותרת הראשית של העיתון הבוקר. ב"ידיעות אחרונות" מתריעים מפני ההשלכות האפשריות. "כוננות שיא", לשון הכותרת הראשית של העיתון, שמתפרסמת תחת תצלום המתעד את המפגש בין נתניהו לנשיא המדינה החדשה דרום-סודאן (נשיא דרום-סודאן הגיע למפגש כשכובע גדול לראשו, מכאן הכותרת המטומטמת שמלווה את התצלום, "בכובע העיניים").

"אני מושיט את ידי לשלום עם הפלסטינים. עם זאת אינני מתכוון להתפשר על בטחונם של אזרחי ישראל", מצטטים נחום ברנע ושמעון שיפר מהנאום שעתיד לשאת הערב נתניהו. "באתי לכאן לאחר שכל הדרכים האחרות להגיע להסכם נחסמו", מצוטט הנאום העתידי של אבו-מאזן. "מיד לאחר נאומו היום", הם כותבים, "יגיש אבו-מאזן למזכ"ל האו"ם באן קי מון בקשה רשמית להצבעה במועצת הביטחון על הכרה בפלסטין. [...] בינתיים הצליחה ארה"ב לגייס רוב חוסם של תשע חברות במועצת הביטחון שלא יתמכו בבקשה הפלסטינית". יחד עם זאת, ברנע ושיפר אינם חוגגים את הצלחת נתניהו. בטורם המשותף ב"מוסף לשבת", ובתמצית שלו המתפרסמת על שער "ידיעות אחרונות", מדמים השניים את ראש ממשלת ישראל ל"ילד הכי שנוא בשכונה, שירד לרחוב יד ביד עם אחיו הגדול" (ברק אובמה).

ב"ישראל היום" מספק שלמה צזנה תחזית משלו לתוכן הנאום של נתניהו באו"ם: הצורך לשמור על בטחונה של ישראל; הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה, שאחריה השתלט חמאס על השטח והחל לירות רקטות; לא נוכל להרשות לעצמנו הרפתקאות לא אחראיות גם ביהודה ושומרון; תזכורת להושטת היד של ממשלות ישראל לשלום אמת עם הפלסטינים; מעוניין בהקמת מדינה פלסטינית שתחיה בשלום עם מדינת ישראל. דן מרגלית מנחש כי בנאומו של אבו-מאזן לא יופיעו הביטויים "עם יהודי" ו"זכות ההגדרה העצמית של היהודים" או "ויתור קל שבקלים בסוגיית זכות השיבה".

"על אף העימות הפומבי", כותבים ברק רביד ונטשה מוזגוביה ב"הארץ", "נשיא ארה"ב ברק אובמה סבור כי הצדדים אינם רחוקים זה מזה בעמדותיהם".

שעמום רוחני

"יהיה זה תרגיל מעניין לכל סטודנט לתקשורת לקרוא בימים הקרובים את המאמרים שנכתבו בשנה האחרונה על המפולת המדינית, על הגאונות של המהלך הפלסטיני ועל המלחמה שתפרוץ בספטמבר, ולהשוות למה שמתרחש כעת במציאות", כותב חנוך דאום בטורו ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות".

"די ברור כי גם אם, כפי שמסתמן, ישראל תצא נשכרת מכל המהלך הפלסטיני באו"ם", ממשיך דאום, "וגם אם הפלסטינים הם אלה שיבודדו, וגם אם היחסים עם ממשל אובמה רק יתחזקו והשקט הבטחוני יישמר – כמעט לא יימצא העיתונאי שיקום ויאמר: חטאנו, הפחדנו לשווא, אכלנו לכם את הראש במשך שנה ובנינו דרמה רק מתוך שעמום רוחני והיסטריה".

בניגוד למה שכותב דאום, עיתונאים ישראלים דווקא מחבבים הכאה על חטאים, כל עוד מדובר בחטאים גדולים שביצעה "התקשורת" ולא בהתנצלויות קטנות על טעויות פרטיות. אולי אף עיתונאי לא ממהר להודות ב"שעמום רוחני", כפי שמצפה ממנו דאום, אולי ההכאה על חטא נעשית בפורום מצומצם, כמו רב-שיח בכנס אילת לעיתונות ("המופע של שיא הרייטינג: האם התקשורת הגזימה בסיקור אלבומה השישי של להקת משינה?"), אבל הביקורת העצמית קיימת, לפעמים אפילו נוקבת. הבעיה היא שטקס ההיטהרות הפומבי הזה בדרך כלל מכשיר את "התקשורת" להיגרר כעדר אחד בסחף הבא.

אגב, עוד מוקדם לקבוע כי במקרה הנוכחי התקשורת הגזימה בתיאור ההשלכות האפשריות של המהלך של הפלסטינים באו"ם. תהליכים היסטוריים צריכים להיבחן בפרספקטיבה היסטורית, וזו עדיין אינה בנמצא. "לפני שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ שלו אביגדור ליברמן פותחים בחגיגות הניצחון, נראה כי עליהם לקחת בחשבון את ההשלכות של כשלון עבאס", כותב אבי יששכרוף בכפולה הפותחת של "הארץ". "[...] דווקא שובו של עבאס לשטחים מובס וכמעט מושפל יגרום לזעזוע במעמדו של הנשיא הפלסטיני, שרק בימים האחרונים נראה חזק מתמיד. במובנים רבים, אם לא תשתנה תמונת המגעים באו"ם ביממה הקרובה, ההפסד הפלסטיני בזירה הדיפלומטית עלול להאיץ דווקא את האלימות בשטח. זה לא צפוי לקרות בתוך שבוע או שבועיים. ובכל זאת מדובר במהלך שסופו אינו נראה טוב".

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מדווחים יוסי יהושוע, איתמר אייכנר, רוני שקד וירון דורון כי לאחרונה, לראשונה מאז 2007, יצאה הוראה מטעם הפת"ח לבצע פיגועי טרור נגד מתנחלים וחיילי צה"ל בשטחי הגדה. "ההערכה בפיקוד", כותבים אנשיל פפר, יניב קובוביץ וחיים לוינסון ב"הארץ", "היא שמנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית ימשיכו למנוע התפרצות של אזרחים פלסטינים לאזורים בשליטה ישראלית". בהמשך הדיווח מצוין כי ארגון זכויות האדם ביש"ע "הפיץ לתושבים העתק מ'חוק דרומי', המזכיר כי ניתן לירות על מנת להגן על רכוש".

בידיעה נוספת מדווח קובוביץ כי משמר-הגבול סיפק כלי נשק חדשים לכיתות הכוננות של "היישובים הסמוכים לקו התפר" וערך איתן אימונים לקראת אפשרות של "הסתערות המון פלסטיני". פקד יוסי אגניהו, האחראי על חבל כפר-סבא והסביבה, אמר לעיתון כי "הם מהווים מכפיל-כוח מאוד רציני ואיכותי, שמג"ב לא יכול למצוא לו תחליף". אגניהו הסביר זאת, בין היתר, ב"זמינות והמחויבות שלהם כלפי משפחותיהם".

ב"ישראל היום" מדווחים איציק סבן, לילך שובל ואפרת פורשר כי ח"כ מיכאל בן-ארי הפיץ בימים האחרונים בקרב צעירי הימין מסמך "שבו קרא שלא לסמוך על צה"ל, אלא לצאת, מיד כשמזוהה תנועה, לכיוון הפלסטינים ולהגן על היישובים". ב"מעריב" מדווחים אחיקם משה דוד, עמיחי אתאלי ואבי אשכנזי כי 12 פעילי ימין, שהורחקו מהשטחים בצו של השב"כ, הקימו "סיירת שמירה" שציידה את מתנדביה "בגז מדמיע, אלות ואגרופנים לקראת עימות אפשרי עם הפלסטינים".

ראשו של דנקנר

במגזין "את" יוצאת ברוריה אבידן-בריר נגד אחת ההמלצות המסתמנות של ועדת טרכטנברג – מדרגת מס חדשה בגובה 48% על מי שמשתכר 40–70 אלף שקל בחודש. "ביג מיסטייק", מגדירה זאת אבידן-בריר. "זוגות מצליחים רבים, שגם הם הצטרפו לתנועת המחאה, מרוויחים אמנם את הסכומים הנ"ל, ובכל זאת, מתקשים אפילו הם לשלם משכנתה, במקביל להוצאות הטיפול בילדים הצעירים. אני תומכת בהצעתו של אהוד ברק לשתי מדרגות מס חדשות: אחת למי שמשתכר מעל 80 אלף בחודש, ושנייה למשתכר מעל 150 אלף שקל בחודש. אלה העשירים האמיתיים ואלה צריכים לשלם. אם כבר, שיהיה צדק עד הסוף".

"המחאה מתה ביום שיוזמי המחאה התאהבו בה. הם התאהבו בחיבוק והתאהבו במחמאות", כותב יוסי קליין במדור הדעות של "הארץ". "[...] מסיבת העיתונאים של נתניהו בשבוע שעבר באה לסמן באופן מוחלט את סוף התהליך. הפגנתם? יופי. שמענו אתכם. אנחנו מגישים לכם את ראשו של דנקנר, בסדר? עכשיו אתם מרוצים? [...] דפני ליף תהיה אשת השנה במוספי החג. ובירושלים יזמזמו 'הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם'. עלי בריקדות כבר לא ניפגש".

"שתי הוועדות [טרכנטנברג והריכוזיות] הפכו לכלי שרת פוליטי המסמא את עיניהם של ראשי המחאה החברתית ומחלץ את הממשלה מהנזקים שספגה בכל ההפגנות", כותב יהודה שרוני בפתח "עסקים", מוסף "מעריב". "[...] ועדת הריכוזיות לא התכנסה בשל אירוע טראומטי כמו קריסת טייקון או התמוטטות חברת ביטוח או בנק. היא כונסה בתואנה של כשלי שוק המונעים תחרות והמקשים בין השאר לקבל אשראי. זה לא מנע ממנה להמליץ על ניסוי פיננסי חסר תקדים אפילו בקנה מידה עולמי. הבעיה היא שהמשק הישראלי אינו מעבדת ניסויים.

"[...] מדוע שנוחי דנקנר, שבמשבר 2008 העניק מטרייה פיננסית לכלל-ביטוח, ייאלץ כעת להיפרד ממנה? [...] גם אם נניח שצרות המשק ייפתרו במכירת חברות הביטוח או הבנקים, מי יגיע לקנות? [...] הקרנות הזרות רואות כבר בזמן ההשקעה את האקזיט. [...] בנקאים ומשקיעים מוסדיים הדגישו בפני שירגישו נוח הרבה יותר אם השליטה בבנקים או בחברות הביטוח תישאר בידי משקיעים בעלי מחויבות לישראל כמו משפחת עופר, שרי אריסון, נוחי דנקנר, וכן, גם יצחק תשובה".

"מסיבת העיתונאים עמוסת הקלישאות של חברי ועדת הריכוזיות השבוע אכן חשפה ריכוזיות איומה ונוראה", כותב אלי ציפורי ב"גלובס". "משתתפי המסיבה, ובראשם ראש הממשלה ושר האוצר, סבלו לאורכה מריכוז יתר של אמירות פופוליסטיות, מנותקות מכל היגיון או מציאות, לעתים על סף אחיזת העיניים וגניבת הדעת".

"[...] פקידי האוצר בונים לנו עולם דמיוני, אוטופי, תחרותי ובעזרת כל הסיסמאות והמודלים הנכונים מספרי הלימוד, הם משווקים לנו את הרפורמות כמפץ היסטורי, אבל שוכחים בעצמם לבדוק אם זה אכן עובד בשטח".

"מסתבר ש'מכחישי הריכוזיות' (ביטוי שהומצא על-ידי עיתון אחד בישראל ויש לו בשפה העברית צליל כמו למכחישי שואה) צדקו", כותב סבר פלוצקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "כך עולה מהמלצותיה של ועדת הרגולטורים והפקידים, שבחנה את סוגיית הריכוזיות במשך חודשים ארוכים ופירסמה את עיקרי ממצאיה ביום שני השבוע. [...] לפי קריטריונים שלה-עצמה, נתגלו רק שלושה מקרים של ריכוזיות משמעותית בכל המגזר העסקי הישראלי. [...] אם צעדים כה קטנים בהיקפם מספיקים כדי לפתור את בעיית הריכוזיות בישראל, לא היתה זו מההתחלה בעיה קשה במיוחד ולבטח לא כזו המקרינה על תפקוד המשק והכלכלה".

ואילו ב"דה-מרקר" מתפרסם ניתוח ארוך מאת סטס סוקולינסקי של מסקנות ועדת הריכוזיות בכל הנוגע לחברות בעלות מבנה פירמידיאלי ("למה הפירמידות כן מזיקות למשק"), ורשימה מאת ערן אזרן תחת הכותרת "7 השפעות של ועדת הריכוזיות על החיים שלכם". בין היתר מוסבר מדוע יישום המלצות הוועדה ישפר את שכר העובדים, החשבון בסופר, מחירי המכוניות והדיור, טיב השירות לצרכן ואף את המערכת הפוליטית.

ועוד בעיתון, ידיעה מאת צבי זרחיה ואורה קורן, ולפיה דוד תדמור, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, יסייע למונופול המלט נשר, שבבעלות אי.די.בי, אל מול המלצות ועדת טרכטנברג.

הוויכוח הער בין "דה-מרקר" לכל יתר העיתונות הכלכלית בדבר הריכוזיות במשק הישראלי תופס עמודים רבים. אולי בשל כך אין מקום בעיתונות הכלכלית לדיון בסוגיה מרכזית שעלתה מפי מאות אלפי משתתפי המחאה החברתית בקיץ האחרון – שיקום מדינת הרווחה.

תהליך של שחרור

במדורו הקבוע במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" סוקר עוזי צור את התערוכה החדשה של גל ורטמן, העובד במשרה מלאה כמעצב הראשי של העיתון. ורטמן זכה בתחילת החודש לכתבה מקיפה במוסף "גלריה" של העיתון, לרגל פתיחת התערוכה. כעת הגיע שלב הביקורת. "גל ורטמן עבר תהליך מעניין של שחרור מאז תערוכתו האחרונה", כותב צור. "הוא ברא עולם חופשי ממתאריו, עולם שבו מצב הצבירה מסרב להתקבע והוא מצוי בין הצמיגי לנזיל. זה חומר המדמה את אור השמש ואור שמש המדמה חומר. הבד הלבן הוא אור פנימי מפעפע, המחיה את אורן החרדלי. ורטמן יוצר נשמות עירומות, המגלות את פצעיהן, את נגעיהן, ומצליחות לפצוע, לשרוף".

בעמודי החדשות של "מעריב" ידיעת תצלום מאת עמי רוז'נסקי בעקבות התערוכה "יבול שיא", שנערכה אתמול במעיין-חרוד ובה הוצגו, בין היתר, "ציוד אלקטרוני למניעת שוד בקר ואריזה מתוחכמת המאריכה את חיי המדף של פירות וירקות". לפי הידיעה, "מאחורי התערוכה עומד הירחון לחקלאות מתקדמת 'יבול שיא', מקבוצת 'זמן מעריב', המחולק לחקלאי ישראל".

בעמודי החדשות של "ישראל היום" ידיעת תצלום מאת שלמה צזנה על מפגש של רעיית מזכ"ל האו"ם, יו סון טק, עם נשות המנהיגים שבאו לעצרת הכללית. בתצלום הנלווה נראית יו סון טק עם רעיית ראש ממשלת ישראל, הגברת שרה נתניהו.

אקשן

במוסף "ישראל שישבת" כתבה מאת לילך שובל, הכתבת הצבאית של "ישראל היום", על סיירת הצנחנים. הכותרת קוראת "המובחרים". בסיום כותרת המשנה נכתב: "סיירת צנחנים חוגגת יום הולדת, וכתבתנו התלוותה ללוחמים וניסתה להבין את סוד הקסם".

שובל מתלווה לסיור של הסיירת ופוגשת, בין היתר, את אייל אלמוג, נכדו של מפקד חיל הים לשעבר, האלוף (מיל') זאב אלמוג "אין כמו בסיירת", הוא אומר לה. סמל דוויט אדאנו מסביר לה כך: "רציתי להגיע לסיירת צנחנים, כי בניגוד למגלן, שפועלת בעיקר במלחמה, אנחנו פועלים גם בבט"ש, ובניגוד לדובדבן, שפועלת רק בבט"ש, אנחנו פועלים גם במלחמה. רציתי משהו שיש בו אקשן כל השנה".

לוחם אחר מתלונן בפניה כי "עד לפני עשר שנים לא היתה שאלה לאיזו יחידה להתגייס, היה ברור לכולם שהם רוצים סיירת צנחנים. היום אנשים פוזלים ליחידות אחרות, למשל מגלן ודובדבן, כי עליהן עושים כתבות". אולי התרומה הקטנה של שובל ו"ישראל היום" תסייע לפתרון המצוקה.

במוסף "הארץ" כותב שי פוגלמן על השימוש של צה"ל בזרחן לבן נגד אוכלוסייה אזרחית. הוא משוחח עם כריס קוב-סמית, מומחה בריטי לארטילריה ותחמושת, ושומע ממנו מדוע פגזי הזרחן אינם פגזי עשן בלבד, כפי שטוען צה"ל באופן רשמי, אלא נשק לכל דבר. "אם זה נראה כמו זרחן, מריח כמו זרחן ושורף אנשים כמו זרחן, זה לא ארנב – זה זרחן".

לפי קוב-סמית, הפגז שבו השתמש צה"ל "מכיל 116 פיסות בד, ספוגות ב-5.8 ליטר של זרחן לבן. הפגז אמור להתפוצץ בגובה של כמה עשרות מטרים מעל פני האדמה, ולפזר את פיסות הבד במסלול בליסטי, המכסה שטח שאורכו יכול להגיע ליותר ממאה מטר. פיסות הבד הספוגות זרחן צונחות לאטן מהשמים, וכך נוצר מסך עשן עבה ואפקטיבי. הפגזים הללו מצוינים לתכלית הזאת, אך בשום פנים ואופן אי-אפשר לירות אותם מעל אזורים מאוכלסים, או נגד בני-אדם. פיסות הבד נופלות לקרקע ומציתות כל דבר שיפגשו בדרכן. הן מבעירות שדות, בתים ואנשים".

ענייני תקשורת

המגזין "רייטינג" של "מעריב" יצא היום לאור בפעם האחרונה. העורך, אלון צרפתי, מבטיח כי בשבוע הבא יצורף ל"מעריב" "מוסף תרבות חדש, איכותי ואינטליגנטי". בינתיים קוראי "מעריב" יכולים ליהנות ממוסף "גורמה מאסטר שף", שצורף לגליון הבוקר. זהו מוסף שתכלית קיומו היא לשמש מודעת פרסומת לתוכנית הטלוויזיה "מאסטר שף", שפרק הגמר שלה ישודר מחר. בדומה למוסף שיצא לאור לפני שנתיים, לקראת גמר אחת העונות של התוכנית "כוכב נולד", גם מוסף "גורמה מאסטר שף", על אף האופי הפרסומי המובהק שלו, אינו כולל עדות כלשהי לכך שהוא יוצא לאור מטעם המחלקה המסחרית של "מעריב". יש לו עורכת [אביה בן-דוד], כתב [איתי שטרן] פרויקט אופנה ואפילו עורך לשוני.

"בניגוד לרוב תוכניות הריאליטי", כותב איתי שטרן בכתבה המתעדת את "אחורי הקלעים" של התוכנית, "'מאסטר שף' הצליחה היכן שרבות נכשלו". עמי גלאם, מנהל הפיתוח של קשת ומנהל התוכנית מטעמה, אומר לו כי "נוצרה פה חברות אמיתית וזה נורא-נורא כיף". לדברי שטרן, "מי שמסתובב על הסט ברוגע מפתיע הוא דווקא אסף גיל, מפיק התוכנית. גם איתו המתמודדים מסתחבקים ומפרגנים משל היו בני משפחה שלא התראו זה זמן". את הכתבה של שטרן מלווה חותמת המזכירה את המועד המדויק והערוץ שבו תשודר תוכנית הגמר. בתיאבון.

ב"גלובס" מביאה נועה פרג ממצאי מחקר בינלאומי שבדק הרגלי שימוש באינטרנט ב-34 מדינות. לפי ממצאי המחקר, הישראלי הוא "צרכן חדשות אובססיבי". 59% מהגולשים הצהירו כי הם צורכים חדשות באינטרנט פעם אחת ביום לפחות. יחד עם זאת, שיעור האמינות שמייחס הגולש הישראלי למידע מקוון נמוך יחסית. 19% מייחסים לאינטרנט אמינות חלקית או אפסית. במדד זה נמצאות מעל ישראל רק יפן (23%), צ'ילה (20%) ואיחוד-האמירויות (20%).

81% מהמשתתפים בסקר השיבו כי האינטרנט הוא מקור המידע החשוב ביותר עבורם. במקום השני בחשיבותו כמקור מידע מדורגת הטלוויזיה (61%), ולאחריה העיתונות המודפסת (58%) והרדיו (56%). ביפן, אגב, שם שיעור המטילים ספק במידע המקוון הוא הגבוה ביותר, נמצא כי מקור המידע החשוב ביותר עבור המשתתפים במחקר הוא העיתונות המודפסת (זו המדינה היחידה במחקר שמיקמה את העיתונות המודפסת במקום הראשון בדירוג חשיבות מקורות המידע).

יורם שכטר, יו"ר חברת החדשות החדש של ערוץ 10, משתתף במדור "פורטפוליו", במוסף "G" של "גלובס". "ביקשו ממני למלא טפסים. מילאתי, הגשתי, ועבר הרבה זמן עד שמישהו אמר שיש לי סיכוי להיכנס לדירקטוריון. זה לא הדיר שינה מעיני", הוא אומר לליאת רון על הדרך לתפקיד. לגבי פרשת ההתנצלות בפני שלדון אדלסון, אומר שכטר: "אני לא חושב שהשימוע שנערך לאנשי הערוץ היה קרקס, אלא נוהל על-ידי אילן אבישר ביד רמה. שאלתי את אנשי הדירקטוריון אם היתה התערבות, והתשובה היתה חד-משמעית שלילית. לאף אחד אין גם כוונה להתערב בעבודה העיתונאית בעתיד".

מדורו של בן כספית נעדר השבוע מפתח "מוספשבת" של "מעריב". בכל זאת רוחו של כספית עודנה נמצאת שם. בסיום המדור החלופי, מאת שלום ירושלמי, תיבה ובה כתוב: "הבהרה: בטור פרי עטו של בן כספית, שפורסם ב-16 בספטמבר 2011, נכתב שקב"ט משרד הביטחון הנפיק את אישורי הכניסה של בועז הרפז על-פי בקשה של לשכת השר. מובהר בזאת שבמועד הנפקת האישור לא שימש אהוד ברק כשר הביטחון. מטעם משרד הביטחון הובהר עוד כי חילופי הגברי הנעשים במשרד הביטחון בימים אלה הם תוצאה של החלטות ניהוליות פנימיות, ואין להם קשר לפרשה זאת".

מוסף "סופשבוע" של "מעריב" יוצא זה השבוע השני עטוף בכריכת כרומו. בשער, איור של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. טל אריאל אמיר ואחיקם משה דוד מספקים כתבת פרופיל ארוכה ומפורטת ביותר על חיי האזרחות של אשכנזי, כולל שיחות עם חבריו, מידע על טיפול שיניים שעבר ועל אפליקציית האייפד החביבה עליו. ב"מוסף השבת" של "ידיעות אחרונות" כתבה דומה, אך מוגבלת יותר בהיקפה, מאת נחמה דואק ואתי אברמוב (חילוקי דעות בין הכתבות נוגעים לספרים החביבים על הרמטכ"ל לשעבר – ביוגרפיות או הרומנים "עולמה של סופי" ו"נערה עם קעקוע דרקון").

אשכנזי אינו היחיד שהצליח להשחיל את גרסתו לשני העיתונים. ב"מוספשבת" של "מעריב" ראיון של עפר שלח עם צבי זמיר. במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מראיין אותו איתן הבר.

במוסף "השבוע" של "הארץ" כותב שלמה פפירבלט על החלטתו של נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס לאסור את הפצתו של השבועון הסאטירי "הכוח השישי", לאחר שתמונותיהן של נשיאת בית-המשפט העליון, יושבת-ראש ועדת הבחירות המרכזית ובכירות אחרות בממשל הופיעו בו כשגופן הוחלף בזה של רקדניות סקסיות. העורך הראשי, לאוסניס גרסיה, ירד למחתרת ושיגר הצעה להסגיר את עצמו תמורת ביטול איסור ההפצה.

יאיר אטינגר כותב על פני עמוד שלם בקונטרס החדשות של "הארץ" על תעשיית הפפרצי במגזר החרדי.