סיפורי זוועה

באף אחד מהעיתונים לא מופיעה הכותרת הגדולה שנחשפה רק הבוקר: פירוק מפלגת העבודה.

התמורות בטוניסיה ובלבנון ממשיכות לכבוש שטחים נרחבים בשערי העיתונים. "פחד ברחובות", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", הדנה במתרחש בטוניסיה. הכותרת מודפסת על רקע תצלום [AP] של טנק בשדרה מרכזית. מעליה נכתב: "שליח 'ידיעות אחרונות' מדווח מטוניסיה".

"טוניסאים עוצרים אותי במחסומים מאולתרים ומנופפים באלות עץ עם חלקי מתכת חדים", מתאר שליח העיתון למדינה את חוויותיו בכותרת המשנה לראשית. "'מסתובבים כאן סוכנים ישראלים שרוצים לעורר מהומות', אומר לי אחד מהם. כך נראית מדינה בהפיכה". כפולת העמודים הפותחת מוקדשת כולה למתרחש בטוניסיה. "מיוחד ל'ידיעות אחרונות'", נכתב בראש הכפולה, "כתב ישראלי מדווח מלב המדינה שהפילה את הדיקטטורה ונאבקת באנרכיה". לא מצוין שמו של הכתב. גם בשורת הקרדיט לידיעה נכתב רק "שליח 'ידיעות אחרונות'".

מהאנונימיות משתמע כי חשיפת שמו של שליח העיתון עלולה לסכן את חייו. גם אם הסיבה פרוזאית יותר, החיסיון על שמו של העיתונאי בוודאי מוסיף לתחושה הדרמטית שבה הוא צובע את דיווחו: "הבירה הים-תיכונית היפהפייה, שידועה כ'פריז של המגרב', נראתה אתמול כמו ביירות במהלך השנים הארוכות של מלחמת האזרחים בלבנון, ואולי אף כמו עזה בזמן אחת האינתיפאדות [...] התושבים המקומיים חמושים בכל מה שידם משגת – וכך נראות ברחוב אלות עץ רבות מחוברות בקצותיהן לחפצי מתכת חדים. הם חושדים בכולם, מקימים מחסומים בכניסה לרחובות ודורשים לבדוק את המכוניות ואת התיקים של העוברים והשבים.

"[...] סיפורי הזוועה של התושבים עוברים מפה לאוזן, ממחישים את המערבולת שאליה נקלעה המדינה [...] הביזה חוגגת בכל פינה, ולא רק ידם של נאמני בן-עלי במעל. התושבים המקומיים, צעירים וזקנים כאחד, פושטים על המחסנים ועל החנויות ומנסים להשיג כמה שיותר מצרכי מזון [...] הפחד מזין את המעשים, ואיש אינו יודע מה יילד יום".

לצד הדיווח של הכתב עלום השם, תיבה מאת סמדר פרי המוקדשת לתקשורת הטוניסאית. על-פי דיווחה, החופש העיתונאי שנחת בבת אחת על אנשי התקשורת במדינה התקבל בזהירות. העיתונאים הטוניסאים, היא כותבת, העדיפו "להתראיין דווקא לערוצי הלוויין ולרשתות הזרות במקום לכתוב ללא עכבות לעיתוני טוניסיה. שנים של שלטון טרור אינן נמחקות ברגע".

בשער "הארץ" מודפס אותו תצלום של טנק ברחובות טוניס המודפס בשער "ידיעות אחרונות". שמו של שליח העיתון למדינה, אנשיל פפר, מתפרסם בשורת הקרדיט באופן רגיל לחלוטין. מעל הידיעה של פפר בעמוד השער אין כותרת, פרט לזו – "כתב 'הארץ' מדווח מהמהומות בטוניסיה", כאילו זו החדשה העיקרית מבחינת העיתון (הכותרת הראשית מוקדשת לדברי נשיא המדינה, שמעון פרס, בגנות ועדת החקירה הפרלמנטרית לבחינת מקורות המימון של ארגוני השמאל).

הדיווח של פפר כתוב בנימה מרוחקת בהשוואה לדיווח של הכתב האלמוני של עיתון "ידיעות אחרונות". "השלטונות הזמניים בטוניסיה נאבקו אתמול להשיב את השקט לרחובות", הוא מדווח. "ראש משמר הנשיאות של הנשיא המודח וסגנו נעצרו, וכוחות הביטחון ניסו לשים קץ לקרבות הירי שנערכו בבירה טוניס ובערים אחרות".

פפר מצטט ברשימתו מדיווחים של רויטרס ואל-ג'זירה, מזכיר כי "צלם צרפתי נפצע קשה מרימון גז שפגע בפניו במהומות" (אף שמותו של הצלם פורסם אתמול בשעות אחר הצהריים), כי בתחנת הרדיו הממלכתית של אלג'יריה דווח אתמול על גבר שהצית את עצמו למוות בבניין ממשלתי (אף שהגבר הצית את עצמו כבר ביום חמישי, ואתמול מת מפצעיו), ובהמשך דיווחו מטוניסיה מביא קולות ששמע בעצמו: "'בן-עלי אולי ברח, אבל האנשים שלו עדיין כאן', אומר צעיר שהזדהה רק בשם סלים. 'הם לא רוצים לוותר על השלטון. הם עדיין הרבה יותר מאורגנים מאיתנו. אבל לנו אין מה להפסיד ואנחנו כבר טועמים את טעם של ניצחון וחופש בפעם הראשונה בחיינו' [...] 'מה שקורה כאן זה כמו בעזה', אמר טייס בחברת התעופה הלאומית טוניס-אייר, שסירב להזדהות בשמו".

המחצית השנייה של דיווחו של פפר מתפרסמת בפנים העיתון, בעמ' 4, ושם נלווית לה כותרת – "עימותים בין הצבא לכוחות משמר הנשיא המודח". עוד בעמוד זה, המוקדש כולו לטוניסיה, שתי רשימות מאת צבי בראל, על האפשרות שהאסלאם הרדיקלי ישתלט על המדינה, ועל לילה טרבלסי, רעיית הנשיא המודח, ש"השתלטה על אוצר המדינה". כמו כן מתפרסמת בעמוד ידיעה מאת גילי כהן על הקהילה היהודית בטוניסיה ועל קבוצת תיירים ישראלים שנחלצה משם די בקושי ונחתה אתמול בישראל.

אחד הטיילים שחזר אמש מטוניסיה לישראל הוא גד שמרון, לשעבר הפרשן הבטחוני של "מעריב". רשימה מאת שמרון על חוויותיו בטוניסיה מתפרסמת על פני כפולת עמודים ב"ישראל היום". "היינו 21 ישראלים בטוניסיה, מהם שלוש נשים, בשישה ג'יפים של החברה-הגיאוגרפית", כותב שמרון. "[...] לטוניסיה הגענו ביום שני שעבר במסגרת מה שהוגדר כ'טיול פורץ ציר' בדיונות ובין הדקלים של מדבר סהרה. הרצון האדיר לטייל במחוזות הקסומים גבר על בת הקול הפנימית שאמרה לי להישאר בבית. [...] 'יש מהומות, אבל בצפון, לא בדרום ששם נבקר', הדגיש מנחם עבאדי, ראש הקבוצה, מדריך עתיר ניסיון, 'מקסימום נזכה לחוויה קצת אחרת'. בדיעבד התברר שנפלנו על שבוע היסטורי ומהפכני בתולדות טוניסיה".

שמרון מתאר את הטיול שהשתבש, את החילוץ מהמדינה (הוא מדגיש כי החילוץ לא היה הרואי), ומסיים במסקנה אישית: "לא לסמוך על דברי מדריכים ולבדוק היטב לפני כן לבד מה קורה בשטח". הידיעה מלווה בתצלום של יוסי זליגר של קבוצת התיירים לאחר נחיתתה בנמל התעופה בן-גוריון, מחייכים מאחורי עגלות עם מזוודות ומוצרים מהדיוטי-פרי. ברקע התצלום, פניו הצדה, נראה שמרון. בתצלום המודפס בעיתון מקיף את ראשו עיגול אדום.

ל"מעריב" הדיווח הקצר ביותר מטוניסיה, אף כי במדינה שוהה שליח העיתון, גדעון קוץ, שבימים כתיקונם מדווח ל"מעריב" מפריז. "הדבר הניכר ביותר לעין כשמגיעים לטוניסיה הבירה הוא הרחובות הריקים לגמרי מאדם", כותב קוץ. מרבית הדיווח הקצר של קוץ אינה מתבססת על התרשמויותיו האישיות, ובסיום מצוין כי סייעו לו עמית כהן, אלי ברדנשטיין וסוכנויות הידיעות.

מעבר לחוצפה

"ישראל היום" ו"מעריב", שלהם הדיווחים החלקיים ביותר מטוניסיה, בוחרים להעניק את הכותרת הראשית למתרחש, ולצפוי להתרחש, בלבנון. "נקודת רתיחה", נכתב בשער "מעריב" בגופן שחור על רקע אדום. כותרת הגג מספקת את ההקשר: "מתח בלבנון לקראת כתבי האישום על רצח חרירי".

ב"ישראל היום" הכותרת הראשית נפתחת במלה "החוצפה". המשך הכותרת מבשר: "אחראי לרצח האב בא בטענות לבן". החצוף הוא, כמובן, חסן נסראללה, שבנאום שנשא אתמול האשים את ראש הממשלה סעד חרירי בכניעה ללחצי ארה"ב וישראל.

"עמדת נסראללה מוכיחה שחיזבאללה אשם", קוראת כותרת מאמר פרשנות מאת דן מרגלית ב"ישראל היום". "נכון להחיל על לבנון את הכלל שננקט באימפריה הרומית", כותב מרגלית. "אז, כשביקשו לברר מי אחראי לאירוע פלילי או לצעד פסול, ביררו מי הרוויח מן המעשה. הזוכה נחשב לאשם. לפחות נחשד כאשם. [...] חיזבאללה הוא זה שהרוויח מן הרצח, והוא זה שירוויח מביטול כתב האישום, אם על-פי ההצעה הסורית-סעודית ואם ברצח אישים נוספים המתנגדים לו. עמדת נסראללה היא ההוכחה המובהקת מי האשם. המשפט הציבורי כבר נחרץ".

בהמשך המאמר מביע מרגלית תקווה כי לא יתקיים בלבנון משפט, משום שזה צפוי להיות ממילא "הליך מבוים ומלאכותי" אשר "יעניק לארץ הארזים מעמד של מדינה מתוקנת". בלא הצגה שכזו, הוא כותב, "יימצא אישור נוסף לתיאור העובדתי כי ביירות הפכה לבירתה של מדינת טרור מובהקת".

"הגשת טיוטת כתבי האישום הצפויה היום היא אירוע היסטורי בתולדות לבנון", כותב ב"הארץ" אבי יששכרוף. "זאת, לנוכח ההאשמות החמורות שהושמעו נגד הארגון החזק ביותר במדינה – חיזבאללה. אם כתבי האישום אכן יאשימו, כמצופה, את בכירי חיזבאללה ברצח – תהיה זו מכה קשה לארגון שניסה להציג עצמו כפטריוט לבנוני מאז 1992".

חמש שנים, פלוס מינוס

בשבוע שעבר התפרסמה באתר "גלובס" כתבה נרחבת מאת אלה לוי-וינריב וחן מענית תחת הכותרת "סערה בקהילה המשפטית: 'השופט יהודה זפט צריך להתפטר'", וזאת בעקבות החשיפה של העיתון "כלכליסט" כי משרדו של עו"ד יעקב וינרוט ייצג בעבר את שופט בית-המשפט המחוזי יהודה זפט תמורת שכר טרחה נמוך במיוחד, וכי זפט לא דיווח על כך כשווינרוט ושותפיו הופיעו בפניו בתיקים אחרים (הכותרת בגיליון המודפס נוסחה באופן פחות נחרץ – "וינרוט מילכד את זפט. הוא פתח תיבת פנדורה").

בגליון "גלובס" שחולק אמש למנויים השתנתה הנימה. מענית כתב רשימה תחת הכותרת "התנהלותו התקינה של זפט", ובה טען כי "הביקורת על התנהלותו של השופט זפט, גם אם היא נכונה, אינה מופנית לגורם המתאים. כל אלה הסבורים שבמקרה ששופט שכר בעבר שירותיו של עורך-דין מנוע החל ממועד זה והלאה מלשבת בדין, כאשר עורך-הדין מייצג בפניו, ראוי לו שיפנה את הביקורת לבית-המשפט העליון ולוועדה שהתקינה את כללי האתיקה לשופטים. זפט, בסך-הכל, פעל בהתאם לכללים".

סיקור המחלוקת בקהילה המשפטית מקבל הבוקר ב"דה-מרקר" את הכותרת "לא מתקבל על הדעת לפשפש בעברו הרחוק של כל שופט". שני מזרחי והילה רז שוחחו עם שופטים ובכירים במערכת, ורובם הביעו באוזניהם תמיכה בשופט זפט. "רוב השופטים שעימם שוחחנו הגנו על זפט וטענו כי הפרשה נופחה מעבר למידותיה", הן כותבות. מנהל בתי-המשפט, משה גל, מתראיין בשמו ואומר: "זה בלתי מתקבל על הדעת מבחינת המערכת אם בכל דיון יתחילו לפשפש בעברו הרחוק של השופט היושב בדין. זה לא ייגמר".

בידיעה של "דה-מרקר" נכתב כך: "כללי האתיקה החלים על שופטים אינם מכריעים במצב שבו עורך-דין שייצג בעבר שופט מופיע בעתיד מול אותו שופט. סעיף 15 לכללי האתיקה, שעוסק במניעה של שופט מלשבת בדין, מגדיר תקופת צינון של חמש שנים החלה על שופט ששימש בעבר כעורך-דין. לפי הסעיף, במשך חמש שנים ממינויו של עורך-דין לשופט, אסור לשופט לדון בבעל דין או עד מרכזי שהיה לקוחו בעבר. במשך תקופה זהה אסור לשופט שהיה עורך-דין לדון בתיקים של שותפו לשעבר במשרד עורכי-דין. אין מחלוקת כי במשך חמש שנים לא הופיע וינרוט בפני השופט זפט".

גם מענית התייחס אתמול לסעיף זה וכתב: "לפי סעיף 15 (ב)(5), הדן ביחסי השופט עם עורך-דין המייצג בעל דין בפניו, 'שופט לא יישב בדין ביודעו שעורך-דין המייצג בעל דין היה שותפו של השופט ולא חלפו לפחות חמש שנים מאז היותם שותפים'. כידוע, זפט ווינרוט מעולם לא היו שותפים, ולכן סעיף זה אינו נוגע אליהם. הסעיף הנוסף הדן בסוגיה הוא סעיף 15(ב)(6), הקובע כי 'שופט לא יישב בדין אם עורך-דין, המייצג בעל דין, מטפל (בלשון הווה; ח.מ.) בעניין של השופט או של בן משפחתו'. הנה כי כן, מכיוון שלמעלה משבע שנים חלפו מהתקופה שבה ייצג וינרוט את זפט לבין הפעם הראשונה שהופיע בעצמו או באמצעות משרדו בפניו בבית-המשפט, הרי שלפי כללי האתיקה הדבר אינו מהווה עבירה אתית".

מסקנה זו מנוגדת למסקנתה של ענת רואה, שמלווה ב"כלכליסט" את הפרשה הזו מקרוב וכתבה אתמול כך: "'כלכליסט' בדק את כללי האתיקה לשופטים, ומצא כי לא קיימת הוראה הקובעת שחובת הגילוי של השופט 'מתיישנת' או מתבטלת אחרי חמש שנים. [...] לפי כלל 15(ב)(6) לכללי האתיקה, שופט חייב לפסול את עצמו במצב שבו עורך-דין המופיע בפניו 'מטפל בעניין של השופט או של בן משפחתו'. הסעיף מנוסח כך שניתן להסיק כי חובת הפסילה חלה רק כאשר באותה תקופה ממש מטפל הפרקליט בעניין של השופט. בתקופה שלאחר הייצוג, לפיכך, ניתן להניח כי על השופט חלה חובת גילוי נאות בלבד.

"הוראה אחרת שמוזכרת בה תקופה של חמש שנים נוגעת לחובה שחלה על שופט לפסול את עצמו במקרה שבפניו מופיע פרקליט או צד שהיה בעבר לקוח של השופט (לפני מינויו לשופט). במקרה זפט-וינרוט מדובר בסיטואציה הפוכה: זפט היה הלקוח של וינרוט. שימוש בסעיף זה יוביל למסקנה שעל זפט חלה חובת פסילה במשך חמש שנים ממועד סיום הטיפול בתיקו. בהנחה שהתיק הסתיים לפני תחילת 1993, הוא לא היה חייב לפסול עצמו. אך הכלל אינו מתייחס לפרק הזמן שבו נדרש גילוי נאות מצד השופט".

אלא שהבוקר מדווחת ענת רואה ב"כלכליסט" כי וינרוט טיפל בתיקו האישי של השופט זפט במשך כחמש שנים, מנובמבר 1989 ועד דצמבר 1994, ולא "במשך תקופה קצרה ביותר" כפי שטען השופט זפט בתגובה קודמת. על-פי דיווחה של רואה אתמול, נציגי משרדו של וינרוט החלו להופיע בפני השופט זפט בשנת בשנת 1998.

במלים אחרות, בניגוד לקביעה ב"דה-מרקר" כי "אין מחלוקת כי במשך חמש שנים לא הופיע וינרוט בפני השופט זפט" ובניגוד לעמדה ב"גלובס" כי "למעלה משבע שנים חלפו מהתקופה שבה ייצג וינרוט את זפט לבין הפעם הראשונה שהופיע בעצמו או באמצעות משרדו בפניו בבית-המשפט", מתברר כי חלפו פחות מחמש שנים בין סיום הטיפול של משרד וינרוט בתיק של השופט זפט ועד למועד שבו דן זפט בתיקים אחרים שבהם עסקו עורכי-דין ממשרדו של וינרוט.

זוטות

ב"מעריב" ממשיך אחיקם משה דוד לעקוב אחר ההכנות לצעדה נגד ההשתמטות משירות צבאי, שתצא לדרכה מחר. הבוקר הוא מדווח, יחד עם עדי חשמונאי, כי תנועת בני-עקיבא ו"המשפחות השכולות החברות בארגון יד-לבנים" יצטרפו לצעדה.

כל הכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לחקירתו של הזמר אייל גולן בחשד כי העלים הכנסות בסך מיליוני שקלים. "התייחסו אלי יפה", מצטטים גד ליאור ורז שכניק את גולן עם צאתו מהחקירה.

בעמ' 3 של "הארץ" מדווחים עמירה הס ויניב קובוביץ כי המחלקה לחקירת שוטרים החליטה לסגור את החקירה נגד שוטר מג"ב שווידא את הריגתו של זיאד ג'ילאני, פלסטיני תושב מזרח ירושלים, וזאת "מחוסר ראיות מספיקות".

מודעה

בעמ' 14 של "ישראל היום" מתפרסמת הבוקר מודעה מטעם הארגון אם-תרצו תחת הכותרת "לארגוני 'זכויות אדם' דרושים: חתרנים ומכפישי חיילים". בהמשך נכתב: "לקמפיין דה-לגיטימציה עולמי דרושים עובדים ישראלים. עדיפות תינתן לסרבנים, משתמטים ו'אנשי רוח' המתמחים בצביעות, בהתנשאות ובהוצאת דיבה. משכורת בסיס – 9,000 דולר בחודש. התפקיד כולל: קידום חרם בינלאומי על ישראל, רדיפת קציני צה"ל ומסירת מידע כוזב לוועדות בינלאומיות. לפרטים ניתן ליצור קשר עם משרדנו ברמאללה או עם קרן אל-אקצה. חייגו: *חתרנות, והבטיחו לעצמכם אזרחות אירופית ורכב צמוד".

בתחתית המודעה מוסבר: "ארגונים אנטי-ציוניים רומסים את הדמוקרטיה הישראלית באמצעות מימון זר המגיע לעשרות מיליוני דולרים בשנה. באמצעות כספים שמקורם בממשלות זרות, מפיקים ארגוני השמאל הקיצוני קמפיינים שקריים שהופכים למנוע המרכזי של מסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל. החתרנות המדינית והבחישה האירופית בענייניה הפנימיים של ישראל הם צעדים לא לגיטימיים ואנטי-דמוקרטיים שרומסים את רצון הציבור בישראל. ללא החתרנות המדינית הזרה, לא היה דו"ח גולדסטון בא לעולם. שמים קו אדום לחתרנות! אוסרים בחקיקה מימון ארגונים פוליטיים על-ידי מדינות זרות. מוגש כשירות לציבור על-ידי תנועת אם-תרצו".

כולם היו בני

לילך שובל מדווחת ב"ישראל היום" על תוצאות פרויקט "את היחידה שלי", של האגודה למען החייל ו"ידיעות אחרונות". "המבצע, שהחל בקול תרועה רמה [...], הסתיים בקול ענות חלושה, מבלי שהוכרזה הזוכה", היא כותבת. ב"ישראל היום", כזכור, נמתחה ביקורת על המבצע מיד לאחר שהושק על-ידי העיתון המתחרה.

כעת, מדווחת שובל, מתברר כי "בשל הלחץ התקשורתי סירב הרמטכ"ל גבי אשכנזי לקבל מידי יו"ר האגודה למען החייל, האלוף (מיל') אביגדור קהלני, את המעטפה ובה שם הזוכה במהלך השירותרום" (דבורית שרגל מזכירה כי קהלני שוחרר בדרגת תת-אלוף).

ענייני תקשורת

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי חברת הכבלים הוט תשלם 600 אלף שקל בגין צמצום חבילת הבסיס. על-פי הדיווח, "הקנס הוטל עקב הפרה מתמשכת של תנאי רישיון, של חוק התקשורת ושל החלטת המועצה, שבמסגרתה הוציאה חברת הכבלים ערוצים מחבילת הבסיס ללא אישור ודרשה עליהם תשלום בנפרד".

עוד מדווחת בר-זהר ב"דה-מרקר" כי מועמדותו של מנהל רשת המקומונים "זמן מעריב", יורם כרפיס, לתפקיד מנכ"ל "מעריב" ירדה כפי הנראה מהפרק, וזאת לאור העובדה שהשותף החדש בעיתון, זקי רכיב, מחפש "מנכ"ל שיציע לו תוכנית עסקית לשיפור מצב העיתון בלי שתידרש הזרמת כספים מצדו". על-פי הדיווח, אחד המועמדים החדשים לתפקיד הוא המשנה למנכ"ל "הארץ" לשעבר, ישראל גולדשטיין.

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי "מועצת הכבלים והלוויין אישרה לחברת yes לא לאשר ללקוחות להתנתק ללא קנס יציאה, וזאת במידה וערוץ הספורט המתוכנן של ONE יירד מהאוויר בשלוש השנים הקרובות". עוד מדווח אברבך ב"גלובס" כי יהודה לנקרי חוזר למירוץ לתפקיד יו"ר דירקטוריון חדשות 2.

רז שכניק מדווח במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כי היום יחלו שידורי הערוץ הישראלי של רשת MTV.

ערן סויסה מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי האתר פייסבוק ביטל אפליקציה של "ישראל היום" בעקבות תלונה מתנועת קול-אחד.

במוסף "היום" של "מעריב" מראיין סויסה את סמי אל-אג'רמי (בעיתון המודפס שמו נכתב לאורך כל הכתבה "אל אג'מי"), הכתב החדש של חדשות ערוץ 2 בעזה. אל-אג'רמי מספר לסויסה כי בעבר עקב מקרוב אחר כלי התקשורת בישראל במסגרת תפקיד בממשל העזתי והוא מעדיף שלא לענות על שאלה ביחס להגבלות שמטילה עליו ממשלת חמאס. בסיום הראיון שואל סויסה: "איך אתה מקבל משכורת כשיש לך חשבון בבנק בעזה?", ואל-אג'רמי משיב: "עוד לא קיבלתי. לא סיכמנו את עניין העברת המשכורת, כי בנקים בישראל לא מתעסקים עם בנקים ברצועת עזה. זה קשה, אבל נמצא פתרון".

כפי שדווח אתמול באתר וואלה, בסיום מאמר מאת יעל פז-מלמד המתפרסם במדור הדעות של "מעריב" מתווספת הבהרה: "בשבוע שעבר פירסמתי כאן מאמר ובו שגיתי כשהגדרתי את יצהר התנחלות בלתי חוקית, בעוד היא התנחלות חוקית". בניגוד לדיווח המוקדם, אין מלת התנצלות.