אזוב מצוי

"גרסת גלנט: לא שיקרתי, ייתכן שנפלו טעויות", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "ברק: יש לי אמון מלא בגלנט, יהיה רמטכ"ל", נכתב בזו של "ישראל היום". "אני אהיה רמטכ"ל", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", אחרי כותרת הגג "גלנט בטוח בנקיון כפיו ואומר למקורביו". עוד אומר גלנט למקורביו: "אני לא שודד קרקעות ולא שקרן. הטענות מסתכמות בטעויות מדידה ובפרשנות לחוקי תכנון".

"חבר ועדת טירקל: 'הטעו אותנו'", נכתב בראשית של "מעריב" לצד תצלום גדול של יואב גלנט. "בוועדה שבחנה את מועמדותו של האלוף גלנט לרמטכ"ל מתחילים להבין כי שגו", נכתב בכותרת המשנה. הלוגו הקבוע המלווה את שערי "מעריב" בימים האחרונים שודרג שוב: הכיתוב הורחב ל"פרשת גלנט, בעקבות תחקיר 'מעריב'", הפונט גדל עוד יותר והצהוב המונוכרומטי עלה מדרגה לכתום שקיעה מתגוון.

"יש חשש שאותם חוגים צבאיים בוחשים גם בפרשה הזו", כותב דן מרגלית על פרשת קרקעות גלנט ונזכר בפרשת מסמך גלנט. "קלודין גלנט: מישהו מנסה להכשיל את יואב", נכתב בכותרת ידיעה של איתן גליקמן ב"ידיעות". "בשיחות עם חבריו העריך הרמטכ"ל המיועד שמדובר בהתנכלויות של כמה שכנים – שאינם מייצגים את רוב התושבים בעמיקם, התומכים בו – שאליהם חברו גורמים אחרים, ביניהם גורמים פוליטיים, המנסים לפגוע בשר הביטחון האמצעות סיכול מינוי הרמטכ"ל", כותב יוסי יהושוע ב"ידיעות אחרונות" ומצטט את גלנט: "זה סיפור קטן של סכסוך שכנים שהתפתח לממדים לא הגיוניים בגלל יותר מדי אינטרסים".

"אני לא מציע לאף אחד לתפור חליפות", מוסיף יהושוע ציטוט ומפרשן: "רמז עבה לשמות שהועלו ביממה האחרונה כמחליפיו האפשריים – ביניהם אלוף פיקוד צפון גדי אייזנקוט וסגן הרטכ"ל יאיר נוה".

אלמלא דיבר גלנט עם מקורביו ואלה העבירו את הדברים (כנראה באמצעות יונות דואר) ל"ידיעות אחרונות", האם היה הטיפול של עיתון זה בפרשה, היום, דומה יותר לזה של "מעריב"? ואם אהוד ברק, פטרונו של גלנט, לא היה מחזק את שותפותו עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, האם הסיקור ש"ישראל היום" מעניק לפרשה היה אולי חיובי פחות? והאם "מעריב" הולם בגלנט משום שהפרשה התעוררה אחרי תחקיר שפורסם אצלו, או בגלל ידידות של עיתונאים בכירים בעיתון הזה עם הרמטכ"ל אשכנזי, הנחשב ליריבו של גלנט? ואולי העיתונים והעיתונאים מסקרים את הפרשה ללא משוא פנים, על-פי נטיותיהם הערכיות? אסור לשלול גם את האפשרות הזו. כך או כך, ריבוי העובדות הקרות שבפרשה זו מציע כי ההאשמות שהיא ספין מקורן בספין.

"הפרקליטות התרשלה, המינהל הטעה", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס" שלשום ("'גלובס' חושף את עיקרי ממצאי המבקר בפרשת גלנט"). "תיתכן גם דרישה לקיים בדיקה יסודית באשר להתנהלות פרקליטות המדינה, עד כדי חשש להטעיית בג"ץ – מהימים של תחילת הפרשה, בשנת 2008, כאשר המדינה הגיבה לעתירה של תושבים בעמיקם, שבו לגלנט יש נחלה, ועד הצטרפות התנועה-הירוקה לעתירה", כותבים משה ליכטמן וסטלה קורין-ליבר בכפולה הפותחת:

"נראה כי גם התנהלות מתבררת והולכת כבעייתית וטעונה חקירה יסודית באשר לאופן שבו קיבל גלנט הקצאה חריגה של 35 דונם מחוץ למשבצת הקרקע במושב עמיקם ולאופן שבו טופלו הפלישות שביצע גלנט (28 דונם חקלאיים, 350 מ"ר שטח ציבורי ושטחים לדרכים). כך עולה מהממצאים שהעביר שלשום (א') מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ליועץ המשפטי לממשלה. ממצאי המבקר גם מעמידים באור שלילי את איכות הליך הבדיקה של מינוי גלנט בוועדת טירקל".

"פלישות לשטחים ציבוריים? סלילת דרכים על קרקע ציבורית? סעו ברחבי הארץ וחפשו מושב אחד שאין בו ברדק – כמעט בכל רחוב – הקשור לענייני תכנון ובנייה", כותב דרור מרמור על הפרשה באותה כפולה, "תנו ל-100 משפחות אלפים רבים של דונמים, הוציאו מהמשחק את האפשרות לקיים עליהן את ייעודן המקורי (היום נדרשים מאות ואלפי דונמים לכל חקלאי לייצור פעילות חקלאית רווחית ומשמעותית), ותגלו שחיים בישראל אלפים רבים של יואב גלנט, שכנראה לא חלם מעולם לנהל פעילות חקלאית של ממש בשטחי הבית שרכש במושב עמיקם (מטע של עצי זית לא הפך אותו לחקלאי של ממש)".

"הפרשה קיבלה תפנית משמעותית כש'מעריב' חשף כי לקראת הדיון בעתירה מסרו גם האלוף וגם המדינה מסמכים שקריים שבאמצעותם הצליחו להטעות את שופטי בג"ץ", כותב קלמן ליבסקינד, חושף הפרשה, באחד מארבעת העמודים המוקדשים לסיקורה ב"מעריב". "[...] המדינה מצדה מכרה לבית-המשפט סיפורי בדים. כך, לדוגמה, סיפרו פרקליטי המדינה כי גלנט לא היה היחיד שקיבל כך אדמות ושיש משפחות נוספות במושב עמיקם שקיבלו גם הן. האמירה הזו, שלא היו לה ידיים ורגליים במציאות, הביאה את בית-המשפט לקבוע בטעות כי לא הוכחה סטייה מהשורה בחלוקת הקרקע.

"[...] באוקטובר 2009 התברר לנו שיש סביב 35 הדונמים סיפור עוד יותר מדהים מכל מה שסיפרנו עד עכשיו. הסתבר שכמה חודשים לפני שקיבל גלנט רשות לעלות על הקרקע הורידה ממנה המדינה חקלאי אחר, תושב עמיקם, והעמידה אותו לדין פלילי באשמה של פגיעה בערכי טבע ונוף. יש במקום שבו מבקש החקלאי לגדל, טענה המדינה, 'רקפות, כלניות, צבעונים, נוריות ואזוב מצוי".

אפקט ששינסקי

"לקנות או למכור?", שואלת הכותרת הראשית של המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "מניות הגז צללו אתמול בעקבות הצהרת ראש הממשלה בעד ועדת ששינסקי: האם זה הזמן להיפטר מהן – או דווקא לקנות עוד?", שואלת עוד כותרת המשנה. כותרת הכתבה בעמ' 4 היא "אפקט ששינסקי". מה התשובה לשאלה? כמו תמיד: אולי, וגם וגם. ובכל זאת, מה ההמלצה המובלעת והמסויגת? למכור. ב"כלכליסט" כתבה בעניין מוכתרת פשוט בכותרת (עטופת המרכאות): "נתניהו הפתיע, חברות הגז מתומחרות במלואן".

"פישר מילכד את נתניהו", כותב גיא רולניק בטורו השבועי ב"מרקר ויק" על הצהרת התמיכה במסקנות ועדת ששינסקי, מפי נגיד בנק ישראל בכנס "דה-מרקר" בשבוע שעבר. "הוא הניח את כל יוקרתו מאחורי מסקנות הוועדה, והבהיר לראש הממשלה שכל שינוי בהמלצותיה אינו לגיטימי – לא כלכלית וגם לא ציבורית.

"המסר העיקרי בנאומו של פישר", טוען רולניק, הוא "הפן הדמוקרטי והציבורי של הקרב [בין בעלי ההון לרשויות] – 'הטקטיקות המלוכלכות', כפי שהוא כינה את התופעה. כשפישר אומר 'טקטיקות מלוכלכות', הוא מדבר מדם לבו. שנה וחצי חלפו מאז שהוא והמפקח על הבנקים בבנק ישראל עמדו בדיוק במצב שבו עומד ששינסקי עכשיו: מתקפה אלימה של כמה טייקונים על בנק ישראל כשזה ביקש להדיח מתפקידו את יו"ר בנק פועלים דני דנקנר".

"הקרב על ששינסקי", כותב רולניק מפיו של "גורם בכיר בממשלה", "הוא רק ניסוי כלים לקראת הקרב על ועדת הריכוזיות (הוועדה שהקים ראש הממשלה במטרה להתמודד עם העוצמה שצברו קומץ קבוצות עסקיות במשק ועם השלכותיה על התחרות והתחרותיות של המשק). ששינסקי עמד מול טייקון וחצי – חברי ועדת הריכוזיות יעמדו מול עשרת האנשים החזקים בישראל".

"המכבש של תשובה", קוראת כותרת בראש שער "כלכליסט", המפנה לכתבת השער של מוסף "כלכליסט": "מסע הלחצים חסר התקדים של יזמי הגז. מסמך", נכתב בכותרת המשנה המונה את עשרות הפגישות של יצחק תשובה, העשיר הישראלי הבולט מאחורי תגליות הגז בישראל, עם נבחרי ציבור, פקידים ועוד במטרה להשפיע על ההחלטה להעלות את הכנסות המדינה מהגז.

"אחרי החלטת ראש הממשלה לאמץ במלואן את המלצות ששינסקי, השותפות המרכזיות בפרויקט תמר החליטו להימנע ממאבק ציבורי ופומבי מתלהם כפי שנהגו בעבר", נכתב בידיעה ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" לצד תמונה של תשובה. "ישראמקו מאיימת", נכתב בכותרת על שער "דה-מרקר" לצד תמונה של איש העסקים קובי מימון, "אם המלצות ששינסקי יאומצו – נייקר את הגז לחברה-לישראל ולחברת החשמל". "תוכנית הפעולה", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "עסקים" של "מעריב" לצד תמונה של תשובה, "הקטנת הפעילות בתמר, לחץ על הח"כים, עתירה לבג"ץ".

נעליים

"לא מעט גבות הורמו באפריל 2007 כששר התיירות, יצחק הרצוג, הסכים לנטוש את משרד התיירות המפנק לטובת עניים, נזקקים, נכים ומוגבלים", כותב דוד רגב במוסף "ממון". "הרצוג, שגדל עם כפית של זהב בפה ובילה שנים בצפון השבע של תל-אביב, נחשב לליהוק המופרך ביותר למשרד הרווחה". לא רק גבות הורמו אז, גם עטים נשלפו וננעצו. לפי מה שיוצא בימים האחרונים מעטיהם של כתבי הרווחה, השולפים של אז חייבים כמה התנצלויות. כמובן שבכמה מן המקרים מדובר באותם בעלי עטים ממש.

"הרצוג יירשם כאחד משרי הרווחה הטובים ביותר, אם לא הטוב שבהם", כותב רגב. "הרצוג שינה את דמותה של הרווחה בישראל. הוא הפך אותה מרווחה בכיינית ופושטת יד לעניינית. רווחה העומדת על שלה ודורשת תקציבים לפיתוח תוכניות לטווח רחוק לחילוץ נזקקים ממעגלי המצוקה והעוני [...] נתניהו חייב להמשיך בתנופה הזו ולהכניס שר אחר במשרה מלאה לנעליו הגדולות".

"ההישג הגדול ביותר של יצחק (בוז'י) הרצוג היה שהוא הפך את תיק הרווחה לתיק נחשק", כותב שי ניב ב"גלובס". "[...] הוא לא עשה מהפכות גדולות, אבל הוא עבד במרץ, הזיז דברים שנתקעו שנים, ובמונחים מקומיים מדובר בהרבה. עכשיו, בגלל אופורטוניזם של כמה אנשים קטנים, תיק הרווחה עלול לחזור לפינה קטנה במשרד ראש הממשלה, עד שיימסר לאחת השותפות בקואליציה, אולי לש"ס. אם ש"ס תקבל את התיק, עלול משרד הרווחה להפוך למשרד הסעד – הקצבאות יחזרו להיות חזות הכל. שוב לא יראו את הנערות בסיכון, את מצוקת העובדים הסוציאלים, את קציני המבחן שקורסים בנטל. שירותי הרווחה ימשיכו לקרוס, קריסה אטית ושקטה, בלי שאיש ידבר על אסון או על ועדת חקירה".

"בממשלה המנופחת של בנימין נתניהו לא חסרים שרים ובעלי תפקידים מעוררי תמיהה – שלא לומר מיותרים, אולם שר רווחה אינו אחד מהם", כותב עידו אפרתי ב"עסקים". "'משחק הכסאות' המהיר [...] הותיר שוב את כיסא שר הרווחה ריק ושלח את משרד הרווחה למקום המוכר לו – נספח למשרד ראש הממשלה. חלמאות או איוולת?".

"נתניהו מינה את כחלון לשר הרווחה – לשלושה חודשים", נכתב בכותרת ידיעה של אלי ברנדשטיין ויובל גורן ב"מעריב". כותרת הגג: "הלחץ עשה את שלו". "בכנסת העריכו אתמול כי הסיבה לשינוי הפתאומי בעמדתו של נתניהו נעוצה בביקורת הציבורית הנוקבת שהשמיעו בימים האחרונים ארגוני הרווחה". האם המינוי הזמני ימנע מהפיכתו של משרד הרווחה למשרד הסעד, אינו מונע מחלמאות או איוולת ויעזור להמשיך את התנופה? לכחלון יש שלושה חודשים לענות על השאלות הללו, שבמהלכם הוא אמור להמשיך גם את מאבקו ההירואי (על-פי "דה מרקר") והברוטלי (על-פי "כלכליסט") בחברות הסלולר.

"כשהמצאתי את הרשעים לסדרה היה לי ברור שצאצאיו של אלימלך זורקין, סאני ופרדי, יהיו חלאות תאגידיות, ומי שנתפסים כרשעים ביותר בעיני הן חברות הסלולר", אומר התסריטאי דרור נובלמן בראיון ל"מרקר ויק" על סדרת הטלוויזיה "חסמב"ה 3" שיצר יחד עם רותי זייד.

חומר טוב

מאמר המערכת של "הארץ" ממנף גם היום דיווח שהופיע אתמול בעיתון, אולם הפעם בוחר בנושא שלא נמצא על סדר היום כפי שנקבע בתקשורת, גם לא כפי שנקבע ב"הארץ" עצמו: עזבו אתכם רגע מגז וגלנט, בואו נדבר על מדיניות הסמים של ישראל. "50 תלמידים בתיכון האזורי צפית בשפלה נחקרו במשטרה בחשד שעישנו חשיש ומריחואנה, ולאחדים מהם נפתחו תיקים פליליים. לפי הידיעה של אור קשתי ('הארץ', אתמול), החקירה נמשכה כמה ימים, והופעלו בה אמצעים המוכרים במאבק נגד הפשיעה האלימה וארגוני הטרור: 'איסוף מודיעין', שהתבסס על שמועות ורכילות בין התלמידים, ופיתוי הנחקרים להלשין זה על זה.

"מדהים לגלות שב-2011 מתייחסים בישראל לשימוש בסמים קלים כ'פרשה' המחייבת חקירה משטרתית [...] בצה"ל ובשב"כ החליטו לפני שנים אחדות כי שימוש בסמים קלים אינו פוסל מועמדים לשירות בתפקידים רגישים, כפי שהיה בעבר. הסיבה ברורה ומובנת: אפילו גורמי הביטחון הבינו כי אינם יכולים להתייצב נגד המוסכמה החברתית, ואם יתעקשו לפלוט משורותיהם כל מי שעישן פעם מריחואנה, יישארו בלי חיילים.

"מדיניות הסמים מתאפיינת בצביעות ועטויה דעות קדומות ושקרים מוסכמים, ולא רק בישראל. בשעה שאלכוהול וסיגריות נמכרים בחופשיות ולא קשה להשיג תרופות מרשם חזקות וממכרות, מריחואנה וחשיש, שנזקיהם פחותים בהרבה, נתפסים כחומרים אסורים ומשתמשיהם נחשבים לעבריינים. זו גישה מיושנת, שמדינות מערביות מתנערות ממנה בהדרגה ונוטות לכיוון הלגליזציה. בישראל כמעט שאין מתקיים דיון בשאלת חוקיות הסמים ובצורך לעדכן את מדיניות האכיפה שעבר זמנה".

האם מישהו ב"הארץ" עישן משהו טוב? ברור. איך אומרת הפרסומת? "זה נבדק מחקרית". בדיוק כמו שכמה מהעיתונאים בכל כלי התקשורת האחרים, בדיוק כמו שחלק מכל קבוצת אזרחים אקראית בישראל, מעשנים סמים קלים. אין בכך כל חדש. "הארץ", דווקא "הארץ", החליט היום להפסיק להיות צבוע בקשר לזה. וזו כבר חדשה מרעננת.

אפקט ברק

"ספק אם אהוד ברק אכן חולל את התרגיל 'הכי מלוכלך'. אבל ברור שהמתקפה המשולבת נגדו היא הצבועה והצמאת דם שנודעה אי פעם בפוליטיקה הישראלית", כותב ישראל הראל במדור הדעות של "הארץ". "[...] הדבר בלט במיוחד בתחנת הרדיו שברק לכאורה אחראי לה – גלי-צה"ל". "מול הקינה והזעזוע כלפי המהלך של אהוד ברק, קשה שלא לשמוח לאידם של אלה שספקו כפיים בהנאה כשאריאל שרון שבר את המחנה הלאומי", שמח לאיד נדב העצני במדור הדעות של "מעריב".

"הוא מנהיג שהכזיב", כותב הראל בלעג לאותם תוקפים, "ואורחות חייו אינן מתאימות לראש מפלגת שמאל. וגם את השלום לא הביא. אם כן, על מה המהומה? הוא הפנים את הביקורת, הניח את כתר ההנהגה ועזב את המפלגה שאיננו רצוי בה. בצהלות ברוך שפטרנו היו אפוא מתנגדיו צריכים להגיב, ולא ביבבות יתומים נטושים".

"איש העסקים משה גאון, יו"ר גאון-אחזקות, חידש את חברותו במפלגת העבודה יממה לאחר פרישתו הדרמטית של יו"ר המפלגה אהוד ברק, והוא חלק מגל של אלפי מתפקדים חדשים-ישנים שמציף את המפלגה המכונה כבר 'אפקט ברק'", כותבת מזל מועלם בפתח ראיון עם גאון בחלק ב' של "הארץ". "סקר 'הארץ': העבודה עם יחימוביץ' – 10 מנדטים", כותרת ידיעה של יוסי ורטר על שער "הארץ".

אפקט פישר

חוץ מלהתעמת עם טקטיקות מלוכלכות של בעלי ההון, עסק נגיד בנק ישראל סטנלי פישר באופן עקבי ב"מלחמת המטבעות" – נסיונות להחליש את השקל מול המטבעות הזרים כדי לסייע ליצוא הישראלי. כלי הנשק העיקרי שלו היה, על-פי הכלכלונים שהרבו לסקר אותו, קניית כמויות אסטרונומיות של דולרים (44 מיליארד). היום מקדישים "דה-מרקר" ו"כלכליסט" את הכותרות הראשיות לכך שגם במלחמה הזו נדרש בנק ישראל להתמודד עם טקטיקות מלוכלכות.

"מלחמת המטבעות: פישר עובר להתקפה על הזרים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "בנק ישראל מודה: המשקיעים הפיננסיים הזרים השתלטו על שוק הכספים הישראלי – החלישו את השקל ופגעו במשק. אתמול הודיע הנגיד פישר על מגבלות חדשות על משקיעים זרים: יחויבו לדווח על עסקות מט"ח. ההתקפה של פישר צפויה להימשך, ולכלול התערבות מינהלית רחבה בשוק המטבע. המטרה: לווסת את זרם הדולרים הספקולטיביים הנכנס לישראל, ולעצור את התחזקות השקל מול הדולר והיורו".

"פישר מכריז מלחמה על הספקולנטים", מכריזה הכותרת הראשית של "כלכליסט", שלא מסתפקת רק ב"זרים" של "דה-מרקר". "נגיד בנק ישראל הטיל אתמול פצצה בשוק המט"ח. גופים ישראליים וזרים שסוחרים במטבע חוץ יחויבו בדיווח ובשקיפות מלאים", נכתב בכותרת המשנה. "המטרה: זיהוי מיידי של האחראים להתחזקות השקל. היעד: הכנת תשתית למהלך כולל לחיזוק הדולר. הצעדים האפשריים שבדרך: צמצום פעילות קצרת מועד בשוק המט"ח ומיסוי פעולות ספקולטיביות".

ענייני תקשורת

ל"גלובס" צורף שלשום גיליון של המגזין "פירמה", הראשון בעריכתו של לי-אור אברבך, כתב המדיה הבלתי נלאה של העיתון. כתבת השער היא ראיון (מיוחד) עם מגיש "כלבוטק", רפי גינת. "אני די משוכנע שאם, למשל, שלוש בחורות שלא מכירות אחת את השנייה היו באות לכל מערכת בטלוויזיה, ברדיו או בעיתון, ואומרות שיש רב בראשון-לציון שבמקום לתת להן ברכה שלח אצבעות למקומות אינטימיים, אותה מערכת היתה מראיינת את הבנות, בודקת אותן בפוליגרף, מבקשת תגובה מהרב, ושלום על ישראל – מפרסמת את הסיפור", מספר גינת, שעסק גם בכריזת משחקי כדורסל ועריכת "ידיעות אחרונות", לדפנה יודוביץ'. "ב'כלבוטק', אם אותו רב לא יעשה את אותו דבר לתחקירנית של התוכנית, ובדרך כלל לשתיים, אני לא משדר. כי אפילו שמדובר בשלוש בחורות, זה עדיין מלה שלהן נגד המלה שלו".

אברבך עצמו כותב ב"פירמה" על אפיזודה זעירה במלחמת הטבלואידים, וב"גלובס" עצמו גם על "הערכות לפיהן לאודר יקנה את מניות מילצ'ן בערוץ 10", גם ידיעה על סקר TGI החדש שלפיו קיימת עלייה בחשיפה "לכל העיתונים במחצית השנייה של 2010", וגם טור פרשנות שבו הוא מייחס ל"ישראל היום" את המגמה החיובית בתחום כולו: "מה שנראה שקרה הוא ש'ישראל היום' הפך את הפרינט הישראלי לנגיש ונפוץ יותר. הוא גרם לאנשים שמעולם לא קנו עיתון או השקיעו במנוי לקבל נייר עם מידע ליד. ייתכן מאוד שהחשיפה לעיתונים כמו 'ישראל היום' או 'פוסט' מקרבת את הישראלי הממוצע עוד יותר אל העיתונים האחרים".

עוד באותו גיליון של "גלובס", בעקבות סקר ה-TGI שהראה, שוב, כי "ישראל היום" עובר בחשיפתו את "ידיעות אחרונות", שואלת לילך סיגן, "אז למה 'ישראל היום' נחשב לעיתון לא משפיע? [...] האם הכל משום שכל תקומתו [כך במקור] של העיתון מזוהה כ'ביביזם'? זוהי כנראה הסיבה הבסיסית, אך יש מעבר לכך. 'ישראל היום' אינו עיתון משפיע משום שהוא לא קיבל את חותמת ההכשר של הבראנז'ה. בגדול, הבראנז'ה העיתונאית די מתעלמת מקיומו". לפי סיגן, "לתקשורת הישראלית יש מחזור חיים [...] תעשיית הפולו-אפים [...] 'ישראל היום' אינו נמצא בתוך ה'לופ' הזה, וכלי תקשורת שלא עושים עליו פולו-אפים, נשאר רק בגבולותיו הוא ואינו פורץ בעצמה לתודעה".

"ביום שתשמעו במקרה את רזי ברקאי מראיין ברדיו מישהו רק בגלל שכתבו עליו משהו ב'ישראל היום', תדעו שהבראנז'ה נשברה, ושהיא מכירה בו ככלי תקשורת עיתונאי לכל דבר", מסכמת סיגן, ומוכיחה את מגבלות מי שחושב על העולם במונחים של שיווק ותדמית. "ישראל היום" "ייכנס ללופ" ביום שבו משהו שכתבו על מישהו ב"ישראל היום" יהיה מקורי מספיק, מעניין מספיק, אקטואלי מספיק כדי ש"יעשו עליו פולו-אפ". לא כשהאחראי על התקשורת יחליט להכיר בו.

ואגב עיתונים ו-TGI: "מבצע לחיילים ברשת השק"ליות בלבד – קונים ערגליות 300 גר' ומקבלים 'ידיעות אחרונות' מתנה", נכתב בפרסומת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות".

ועוד אגב עיתונים ו-TGI: במוסף השבועי "מרקר ויק" של "דה-מרקר" יש הבוקר שישה עמודי מודעות בלבד. ואגב "מרקר ויק": העיתון עטוף במין רצועת קרטון ועליה פרסומת למוצרי מיקרוסופט, חלק מקמפיין של מיקרוסופט בכלל כלי התקשורת לטכנולוגיית הענן שלה. מדובר כנראה בטכנולוגיה ממש טובה, כי מודעות הקמפיין נראות כל-כך גרוע, שנראה שאת כל הכסף השקיעו במוצר.