שערורייה

"כל ילד שלישי במדינה חי בעוני", מדווח יובל גורן ב"מעריב". הבשורה המרה הזו מודפסת בתחתית כפולת האמצע של העיתון, במסגרת ידיעה קצרה על הדו"ח השנתי של המועצה לשלום הילד, שיוצא לאור זו השנה ה-20 ברציפות. עוד מדווח גורן כי כל ילד חמישי במדינה מוכר לשירותי הרווחה, "שיעור שגדל ב-50% בעשור האחרון".

על-פי הדיווח, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, אמר כי על משרדי הממשלה בישראל ללמוד את נתוני הדו"ח. "הגיע הזמן לראות בילדים נכס אמיתי ולא נטל תקציבי או סיסמת בחירות", הוא מצוטט. אף אחד משרי הממשלה אינו מגיב בידיעה לממצאי הדו"ח, אפילו לא שר הרווחה משה כחלון. אולי אף שר לא נדרש לתת תגובה. ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, יו"ר השדולה לילדים בסיכון בכנסת, מצוטטת כאומרת, "הטרגדיה הגדולה היא שאנו כבר לא מופתעים לנוכח הנתונים המזעזעים האלה".

הפתעה היא לפעמים עניין של החלטה. כשהתקשורת מחליטה (או משוכנעת על-ידי שתדלנים) להיות מופתעת מכך שבציבור החרדי בישראל יש אפליה מחרידה נגד נשים, היא יודעת לעשות זאת על אף שאין מדובר בתופעה חדשה. לו רצתה, היתה התקשורת יכולה להיות מופתעת מאוד מהעובדה ששליש מילדים בישראל חיים בעוני וחמישית מהילדים חיים בסיכון. אבל זה לא קורה. לידיעה של גורן על דו"ח המועצה לשלום הילד אין אפילו הפניה בשער העיתון.

ב"ישראל היום" מדווחת יעל ברנובסקי על ממצאי הדו"ח בראש עמ' 17. "השנתון מציג תמונה קשה של חיי הילדים בישראל, שבה יש יותר ילדים עניים מבכל מדינה מערבית אחרת", מצוטט בידיעה זו ד"ר קדמן. "לא רק העוני המחפיר מדאיג אותנו; מדאיגה גם העובדה שיש יותר ילדים שהם קורבנות התעללות [...] אין כמעט מקום בטוח לילדים". גם עיתון זה לא מפנה לידיעה הקצרה בשערו, והיא אף אינה נכללת בניוזלטר היומי שלו.

הידיעה ב"הארץ" מעט ארוכה ומפורטת. ובכל זאת, גם היא מתפרסמת בעומק העיתון (ראש עמ' 8), גם היא ללא הפניה כלשהי בעמוד השער. דנה ויילר-פולק מדווחת על נתוני הדו"ח תחת הכותרת "66% מהילדים הערבים חיים בעוני". בידיעה שלה מופיע משפט חשוב המנוסח כך: "בשלושת העשורים האחרונים ניכרת מגמת עלייה ברורה בתחולת העוני".

ובאמת, כיוון שהדו"ח השנה הוא ה-20 במספר, מתבקש היה לערוך בדיקה של מספר הילדים העניים בישראל והילדים החיים בסיכון בישראל לאורך העשורים האחרונים ולעמוד על המגמה, אם קיימת. בחינה שכזו היתה יכולה להפוך את הנתון הקבוע לכאורה לנתון חדש, ובכך לעזור לו להשתחל אל העמודים הראשונים של העיתונים. חשוב מכך, חילוץ המגמה מנתוני הדו"חות עשוי היה ללמד על מדיניותן של ממשלות ישראל בעשרות השנים האחרונות. האם ייתכן כי בעוד שהן מדברות על צמצום פערים, בפועל מתחולל ההפך הגמור? האם ניתן להעלות על הדעת שממשלות ישראל מוציאות אל הפועל מדיניות מכוונת להרחבת הפערים בחברה הישראלית כדי לשרת את בני המזל שנולדו לעשירים על פני כל היתר? השאלות הללו אינן עולות.

אולם דומה כי אין טעם להלין על סיקור עיתונאי שאינו מובלט דיו ומתעקש שלא לבחון את התמונה הרחבה. הטיפול של "ידיעות אחרונות" בממצאי הדו"ח מלמד כי יש מקום לא רק לשיפור, אלא גם להידרדרות חדה.

קשה להגזים בביקורת על האופן שבו מטפל הבוקר "ידיעות אחרונות" בממצאי הדו"ח (ניסיון: הסיקור מחפיר, העיתון מציג תמונת כזב, העיתון זורה חול בעיני ציבור הקוראים. אין טעם – אל מול הסיקור הזה גם הביקורות הללו נראות מעודנות). לא רק שבעמוד השער אין הפניה לממצאים הקשים על העוני והסיכון שילדי ישראל נתונים בו, גם בידיעה עצמה אין. על פני מרבית כפולת האמצע של העיתון מדווחים תמר טרבלסי-חדד ואיתמר אייכנר על ממצאי הדו"ח כשהם משרטטים תמונה חלקית ביותר של ילדים ונוער ישראלים כקהל של צרכנים נלהבים ומפונקים.

"הנוער הרוכש והגולש", לשון הכותרת של "ידיעות אחרונות" לידיעה על ממצאי הדו"ח, וזו מודפסת בין שני תצלומים של ילדים האוחזים במחשבים נישאים. "ילדי ישראל במספרים", נכתב בכותרת הגג, "משמינים, מבזבזים יותר, דבוקים למסך וחולמים על מסיבה טובה". גם בכותרת המשנה אין כל אזכור לנתונים הקשים על שיעור העניים (שליש) ושיעור הילדים בסיכון (חמישית). "הנוער של ימינו:", נכתב בה, "הם מוציאים 300 שקל בחודש על בגדים, לכולם יש מחשב בחדר, והם לא מפסיקים לגלוש באינטרנט – גם במהלך השיעורים".

מובן שכל הנתונים הללו נכונים, והם אכן נכללים בדו"ח של המועצה לשלום הילד, לצד הנתונים על העוני והסיכון. אבל מנין יש לעורכי "ידיעות אחרונות" עזות המצח לעשות חגיגה שלמה מהנתונים החלביים האלה במקום להתמקד בנתוני העוני והסיכון של ילדי ישראל? מנין הגיע רעיון העוועים להזכיר רק בפסקה הרביעית של הידיעה על הדו"ח את שיעור העוני של הילדים במדינה (מדווח על חמישית בלבד, ולא על שליש כביתר העיתונים), ולהקדיש את עיקרה לתשובה על השאלה "מה עושים אותם צעירים?". מי לימד את מקבלי ההחלטות בעיתון כיצד עורכים ידיעה על דו"ח שכולל, זה לצד זה, נתונים מזעזעים על מאות אלפי ילדים עניים לצד נתוני פיקנטריה? וזאת בלי להזכיר שהעיתון עצמו, על שלוחותיו הייעודיות לילדים ולנוער, מעלה לאורך השנים תרומה נאה להפיכת ילדי מדינת ישראל לצרכנים מפונקים ושמנים.

סיקור "ידיעות אחרונות" הוא דוגמה ומופת לכל מה שרע ועלוב ומזיק בעיתונות המסחרית הפחדנית.

אגב, כמה עמודים לפני כן מדווח יובל קרני כי קרוב ל-800 מיליון שקל מהתוספת של 1.65 מיליארד שקל שאושרה השבוע לתקציב הביטחון יגיעו ממשרדי הממשלה, 69 מיליון שקל מהם ממשרד הרווחה. לידיעה צמוד תצלום של ח"כ שאול מופז עם הציטוט "זו שערורייה" ובידיעה עצמה מובא הציטוט המלא מדבריו.

זו אכן שערורייה, אבל גם נתוני העוני והסיכון של ילדי ישראל הם שערורייה. אולי הילדים העניים בישראל, ואלה החיים בסיכון, צריכים להתאגד וליצור קשר עם ח"כ מרשימת קדימה. כך, גם אם הם ימשיכו לחיות בעוני ובסיכון ומשרד הרווחה ימשיך לממן את הוצאות הביטחון של מדינת ישראל, לפחות יהיה מישהו שיופיע ב"ידיעות אחרונות" ויגיד שזו שערורייה.

קטסטרופה

"נתניהו השיב לכבל: 'אתה יותר מצחיק מסיינפלד'", לשון כותרת בתחתית עמ' 16 של "מעריב". מזל מועלם ואריק בנדר מדווחים על התלוצצות של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אתמול בכנסת. אחרי שח"כ איתן כבל לעג לו, השיב נתניהו לכבל ("אתה יותר מצחיק מסיינפלד, כידררת לשער טוב ממרדונה"), ועל הדרך גילה הומור עצמי ("הייתי הראשון שזיהה את גודל כשרונך", אמר). הידיעה מלווה בתצלום [פלאש 90] של כבל ונתניהו חבוקים.

"רה"מ לכבל: 'אתה יותר מצחיק מסיינפלד'", לשון כותרת בתחתית הכפולה השנייה של "ישראל היום". גדעון אלון ומתי טוכפלד מדווחים על אותה התלוצצות. בפסקת הסיום מדווח כך: "תקרית נוספת נרשמה אמש בכנסת, כשרה"מ העיר לח"כ שלמה מולה (קדימה) לאחר שזה התקשה לבטא את המלה 'קטסטרופה'. בתום הדיון נתניהו התנצל בפניו". הידיעה מלווה בתצלום [יואב ארי דודקביץ'] של כבל ונתניהו לוחצים ידיים.

ב"מעריב" לא מוזכרת התקרית הנוספת, כך שבפועל "ישראל היום" כולל ביקורת על נתניהו שנעדרת "מעריב" (שעורכו כיהן קודם לכן כדובר הבכיר של ראש הממשלה הנוכחי).

ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, אין זכר להומור העצמי של נתניהו, אבל בתחתית עמ' 13 מתפרסמת ידיעה קצרה מאת צביקה ברוט תחת הכותרת: "העקיצה המעליבה של נתניהו". ברוט מדווח כי לאחר שמולה התקשה בנאומו בהגיית המלה "קטסטרופה", אמר לו נתניהו, "אולי לא היית מתבלבל אם היית כותב את הנאום בעצמך".

בשער "הארץ" מחמיא יוסי ורטר להומור העצמי של נתניהו. "שאפו", הוא כותב. "מתברר שבלשכת ראש הממשלה מסוגלים לנפק גם טקסטים שאינם הופכים את מי שמדקלם אותם ללעג ולקלס". מיד אחר-כך מדגיש ורטר כי "בכל הנוגע לבריונות החרדית שמכה בנו יום אחר יום, אין צחוקים בלשכת ראש הממשלה".

לדבריו, "בתום כמעט שבועיים של עיסוק תקשורתי מסיבי, שלא לומר אובססיבי, בתופעות ההדרה למיניה, הגיעו בלשכת נתניהו למסקנה דומה לזו שהסיקו בקיץ האחרון, בשיא המחאה החברתית: שזה אינו מקרי, אינו אקראי, ואינו תמים. שישנם כוחות גדולים ועלומים שעומדים מאחורי הגל הזה, שמתדלקים אותו, שמציפים סיפור אחר סיפור, יום אחד יום. ושהמטרה היא, כמו בקיץ, להפיל את נתניהו".

סיקור הבריונות החרדית, אגב, ממשיך להיות אובססיבי. "חיילות במושב האחורי" היא הכותרת הראשית הבוקר ב"ידיעות אחרונות". כותרת המשנה מסכמת את החדשות החשובות של היום כך: "לוחמות בגדוד קרקל התבקשו לעבור לספסלים האחוריים כשזמר חובש כיפה החל להופיע. בנוסף: בארוחת ערב שבת התבקשו להפסיק לשיר. בירושלים הותקפה חיילת בקללות באוטובוס – והמשטרה עצרה חרדי".

נוסף על הבריונות והאלימות

דפנה פלס דיווחה אתמול באתר "אייס" כי יועצי התקשורת שמסייעים למחאה של תושבי בית-שמש שלחו מכתב דואר אלקטרוני לכל הכתבים הרלבנטיים וביקשו שלא לסקר היום את חזרתן ללימודים של בנות בית-הספר אורות בעיר.

במכתב מוזכרת נעמה מרגוליס, שהופיעה בכתבה ששודרה ב"אולפן שישי" והפכה לסמל של המאבק. " אתם ודאי מבינים שכילדה בת 7, קשה לה מאוד להכיל את כל ההמולה התקשורתית סביבה, וכפי שראיתם בהדלקת הנרות עם הרב אמסלם ביום שני, זה כבר הפך להיות 'גדול עליה'", נכתב מטעם אנשי יחסי-הציבור. "לכן אנחנו מונעים כבר את הסיקור שלה, כי הנזק מהבריונות והאלימות כבר נעשה, ולא צריך להוסיף עליו".

עם או בלי קשר לבקשה, כל העיתונים למעט "מעריב" נמנעים מלסקר את הצפוי הבוקר בבית-הספר. בכפולה הפותחת של "מעריב" מדווחים חיים גריידינגר ויוסי אלי על "יום מבחן בבית-שמש". כותרת הידיעה שלהם מבשרת כי "כוחות משטרה גדולים יאבטחו תלמידות בדרכן לבית-הספר".

המבחן האמיתי לבקשה של אנשי יחסי-הציבור יתקיים בהמשך היום, עם שובן של התלמידות ללימודים, ואת התוצאה נראה רק בגליונות שיופצו מחר.

שולחן שמופיע במערכה הראשונה

הכותרת הראשית של "מעריב" מעט מפתיעה. "גבי אשכנזי: אסור שלאיראן יהיה נשק גרעיני בעת הזאת", נכתב בה. בעבר, במסגרת הפרשנויות הקונספירטיביות על נסיבות מינויו והדחתו של יואב גלנט מתפקיד הרמטכ"ל, הוזכר כי שר הביטחון אהוד ברק חשק בו משום שידע שהוא, להבדיל מאשכנזי, יתמוך בתקיפה ישראלית באיראן.

והנה, חנן גרינברג מדווח כי אשכנזי אמר אתמול, בכנס סגור של בוגרי האוניברסיטאות וורטון והרווארד בישראל, את המלים הבאות: "אסור שלמשטר האיראני בעת הזו יהיה נשק גרעיני. אפשר לעצור את התהליך דרך סנקציות, אבל צריך גם להיות מוכנים לאופציות אחרות". האם כל המולת גלנט-הרפז-אשכנזי היתה לשווא? או שאולי אשכנזי שינה את דעתו מאז?

לא זו ולא זו. גרינברג מדגיש כי "בכל הקשור לסוגיה האירנית, דבק [אשכנזי] בעמדה שיוחסה לו בעת שכיהן כרמטכ"ל, לצד ראש המוסד דאז מאיר דגן וראש השב"כ יובל דיסקין, שלפיה תקיפה ישראלית לא צריכה להיות האופציה הראשונה. גם בנאומו אמש השאיר אשכנזי סיכוי נוסף לעצור את ההתגרענות של איראן באמצעים אחרים. 'אפשר לעצור את התהליך באמצעות סנקציות משתקות שיגרמו לפגיעה כלכלית ופוליטית בטהרן, למשל הגבלות סחר עם הבנק המרכזי האיראני', הבהיר אשכנזי והוסיף: 'יחד עם זאת, צריך להשאיר הכל על השולחן'".

בשער "הארץ" מדווח ברק רביד כי ראש המוסד תמיר פרדו "הפתיע רבים משומעיו כאשר בהרצאה בפני כ-100 שגרירים ישראלים ביום שלישי רמז כי הוא אינו סבור שאיראן גרעינית תהיה בהכרח איום קיומי על ישראל".

עוד כותרות

"וינשטיין מקדם חיסיון מלא על חומרי חקירה; ארגוני זכויות האדם: הגנת הנאשמים תיפגע", נכתב בראש עמ' 4 של "הארץ". תומר זרחין מדווח כי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, פירסם אתמול תזכיר הצעת חוק שלפיה יוטל חיסיון מלא על חומרים מודיעיניים בתיקי חקירה. אם החוק יאושר, אסור יהיה להעביר חומרי חקירה לנאשמים, למעט מקרים יוצאי דופן שיאושרו על-ידי פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות המשטרתית.

אבי כהן מדווח ב"ישראל היום" כי על-פי עדותו בבית-המשפט של שוטר סיור ממשטרת תל-אביב, "כל דיווח בעניין בני מיעוטים המועבר במחשב לניידת הופך אוטומטית לאירוע חשוד בפח"ע עקב האיום הבטחוני במדינה. המחשב מתוכנת כך שהוא מזהה את המונח 'בן מיעוטים' ומיד מסווג את האירוע כפח"ע. גם אם תדווח על תאונה שבה נפגע ערבי, האירוע יסווג מיד כפח"ע". משטרת מחוז תל-אביב מסרה בתגובה ל"ישראל היום" כי "הדברים שנאמרו על-ידי השוטר אינם עולים בקנה אחד עם המציאות".

ענייני תקשורת

יובל יועז מדווח ב"גלובס" כי עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ' הגישה אתמול לבית-המשפט העליון ערעור על דחיית תביעת הנזיקין שלה נגד "הארץ".

חן מענית מדווח באותו עיתון כי בתגובה לבקשה לתביעה ייצוגית נגדו על פרסום מודעות לשירותי זנות, טוען עיתון "ערב ערב באילת" כי הרב אמנון יצחק עומד בסתר מאחורי התביעה הייצוגית נגדם ונגד שלל כלי תקשורת אחרים. הרב מכחיש.

במוסף "מרקר ויק" של "דה-מרקר" כתבה מאת חגי עמית ושוקי שדה על זליג רבינוביץ, בעבר עוזר צלם ברשות השידור וכיום עוזר בכיר למנכ"ל. בין היתר מוזכרת קרבתו של רבינוביץ ללשכת ראש הממשלה, לשר התקשורת משה כחלון, לח"כ מירי רגב, לח"כ אופיר אקוניס ולפוליטיקאי עוזי דיין. "מטבע עבודתו נמצא רבינוביץ בקשרים מקצועיים עם רוב (הפוליטיקאים) המוזכרים", נכתב בתגובת רשות השידור לכתבה. "הוא נמצא בקשר עם עוד עשרות רבות של פוליטיקאים וח"כים מכל הסיעות בכנסת, מקבלי החלטות ומעצבי דעת קהל. רבינוביץ אינו נמנה עם שום גוף פוליטי בישראל".

מדור התיקונים של "מעריב" שב להופיע היום, שבוע לאחר הופעת הבכורה, וכולל שני תיקונים מהימים האחרונים.

עיתון "עכבר העיר – תל-אביב" מודיע כי בקרוב יופץ בנפרד מעיתון "הארץ". על מנויי "הארץ" שמעוניינים להמשיך לקבלו בלא תשלום להירשם.

אייל דץ מראיין ב"טיים אאוט תל-אביב" את הדס ריבק, עד לאחרונה עורכת מדור הברנז'ה באתר וואלה. "הרעיון שעומד בבסיס כל מדור ברנז'ה במוצר שהוא יותר מיינסטרימי הוא מה שאני מכנה תסמונת ראש-פינה", היא אומרת. "אתה עושה מוצר עממי, אבל בתור עורך ראשי או מנכ"ל של גוף כזה, נעים לך שבאים אנשים בדרג שלך ואומרים לך, 'קראתי אצלך בוואלה ברנז'ה'. אתר ברנז'ה, מטרתו לא להביא רייטינג. אתה פועל תחת תקרת זכוכית, אותם 5,000 אנשים, אבל אנשים משפיעים".