שועטים קדימה

"סערה", מוגדר המצב בבית-שמש ב"מעריב". "שדה קרב", נכתב ב"ידיעות אחרונות". "ישראל היום" מדווח על "מלחמה". יש להודות באמת, אלה אינם ימים קלים לטבלואידים. סכנה ממשית לבטחון תושבי מדינת ישראל אינה נראית באופק, הפגנות המוניות ברחובות הערים הפכו לזיכרון עמום, חוליי החברה חדלו לעניין את העורכים הבכירים, ואין אף ידוען שהסתבך בפרשה פלילית. בצר להם, העיתונים ההמוניים מסתפקים במה שיש – מתיחות בין חרדים לחרדים פחות, ומסתערים על הנושא בצורה היחידה שהם מכירים: מלוא הכוח. העדר שועט לבית-שמש, ושמישהו ינסה לעצור אותו.

ב"ידיעות אחרונות" מתמקדים באישי. בראש השער תצלום [אלכס קולמויסקי] שבו נראית נעמה מרגוליס, הילדה שעמדה במרכז כתבה ששודרה ב"אולפן שישי" האחרון, מדליקה נרות חנוכה. "באה חושך לגרש" היא הכותרת הדרמטית שנלווית לתצלום. בכפולה הפותחת דיווח מאת דני אדינו אבבה, שבילה אתמול עם בני משפחת מרגוליס.

"הילדה העדיפה להסתגר בחדרה ומיעטה לדבר", הוא מדווח. "היא אולי הפכה לסמל של מאבק כלל-ארצי, אך נראה שהיא מתקשה עדיין להתמודד עם הטראומה האישית". מהי הטראומה האישית? האיומים והיריקות שחטפה מקיצונים ברחוב על שום שאינה חרדית דיה או ההסתערות עליה מצד כל כלי התקשורת החילוניים במדינה? "'אני לא רוצה לדבר', היא אומרת, בעודה צופה בסרט מצויר. 'אני עייפה מאוד ורוצה לנוח'", כותב אדינו אבבה. בהמשך, כך מדווח, היא מחייכת. נודע לה שמחר תדליק נר יחד עם טניה רוזנבליט, הסמל השני שנוצר בימים האחרונים למאבק בכפייה הדתית.

ב"ישראל היום" מדווחים בראש עמוד השער על "מלחמת הדרה בבית-שמש", לא פחות, אך הסיקור עצמו דל ובינוני כרגיל. חסר את המהלומות הרגשיות ש"ידיעות אחרונות" יודע להנחית על הקוראים מחד, נטול עומק מאידך. שני עמודים בפנים העיתון כוללים ידיעות על אירועי אתמול בעיר, ובעיקר מצטטים התבטאויות מצד כל מיני גורמים, פוליטיים ואחרים. העיתון, אגב, ממשיך להקפיד לא לציין את שם משפחתה של הילדה נעמה מרגוליס, ונמנע מלהציג את פניה. גם דן מרגלית תורם את שלו. "צריך להיאבק במלוא העוצמה בתופעות ההקצנה", הוא כותב.

"מעריב" מעניק הבוקר לקוראיו מעט ערך מוסף. הכוונה לא לטור הדעה של בן כספית, שמקדיש כמה שורות ברשימתו לעוד חזון אפוקליפטי ("זוהי מלחמת תרבות, לא פחות, התנגשות בין ציביליזציות שונות שכלואות יחד באורגן מדינתי אחד, ולגמרי לא ברור מי מהן תנצח. כי התסמונת הזו ממארת, מתפשטת במהירות, זולגת לכל עבר. מתברר שגם אצלנו קיימת הנטייה המסוכנת להתיישר לפי הסמן הקיצוני ביותר. כך, בדיוק כך, נראית מדינה בפירוק"), ואת היתר לביקורת על ראש הממשלה.

הכוונה גם לא לטור הדעה של חן קוטס-בר, שכותבת מנקודת מבט של אם בישראל, ובלי שמץ של יראה מפני דלילות החמצן בפסגות הקיטש של העיתונות, אשכרה כוללת בטקסט שלה את המשפט "נעמה מרגוליס היא הילדה של כולנו".

בכל זאת ניתן ערך מוסף למי שקורא, לדוגמה, את הדיווח מאת חיים גריידינגר, שמביא את נקודת המבט של הצד האחר. גריידינגר נפגש עם מ', אחד מאנשי הפלג הקיצוני של המגזר החרדי בעיר. "אתם עושים לנו יופי של עבודה", אומר לו מ'. "אנחנו לא רוצים ולא מחפשים להיראות טוב. להפך. ככל שתצליחו להפוך אותנו למאיימים יותר ומפחידים יותר, ככה נשיג את המטרה שלנו".

זאת ועוד, בכפולת האמצע של "מעריב" כותב יוסי אלי על המדיניות של ראש עיריית בית-שמש, משה אבוטבול, והשפעתה על מרקם החיים בעיר: התרחבות הבנייה לחרדים על חשבון דתיים-לאומיים וחילונים; ייחוד קו אוטובוס ציבורי לחרדים על-ידי תכנון תוואי מסורבל הנמנע מלעבור בשכונות חילוניות או לעצור בצמתים מרכזיים; הפרדה בבריכה העירונית; מתן טובות הנאה על חשבון העירייה לאמהות עם למעלה מארבעה ילדים; והצבת קרוואנים שלא כחוק לטובת דיור לחרדים.

"הארץ" מציע מאמר פרשנות ארוך יחסית מאת יאיר אטינגר, המפרט את הסיבות לשתיקת הרבנים אל מול הנעשה בבית-שמש ומנתח את השינויים בפוליטיקה החרדית בעיר, שעשויים להוביל בסופו של דבר לבלימת ההקצנה.

"למה דווקא עכשיו? מה נשתנה?", תוהה מרב מיכאלי במדור הדעות של "הארץ". "הרי ההדרה והאפליה אינן חדשות". כדי לענות על השאלה היא מוסיפה שאלה נוספת, "מי מרוויח?", ומגיעה למסקנה כי "מרוויחים הגברים החילונים, שיש להם הזדמנות לצאת נאורים באמצעות גינוי ושנאת דתיים, בעוד הם עצמם ממשיכים להדיר נשים; הגברים בצבא, שאינם רוצים שם את הנשים בתפקידים רציניים מדי, ויש מי שעושה בשבילם את העבודה; הגברים בפוליטיקה, שיוצאים אבירים ומקפידים לא לפנות את מקומם לנשים; הגברים בתקשורת ובפרסום, שנשים עושות בשבילם את העבודה ונאבקות על זכותן להיות אובייקט מיני בציבור; הגברים בעלי ההון, שבזכות פסטיבל ההדרה נחסכת מהם המחאה על אי-הצדק הכלכלי; הגברים בממשלה, שבזכות ההדרה לא צריכים להתמודד עם הכיבוש ועם חוסר התקווה.

"אחרי הכל, זה הנושא המושלם: מי בעד חיסול הדרת נשים – שירים את ידו. מי לא ירים את ידו? כך מרוויחים כל הגברים האלה ביחד: במקום לאפשר לנשים להשתתף בשיחה ובעשייה של הדברים האמיתיים, מעסיקים אותנו ומבזבזים את זמננו בדיבור על ובמאבק נגד הדרת נשים".

ב"ישראל היום" הסבר אישי יותר. יהודה שלזינגר וערן סויסה מדווחים כי ח"כ משה גפני טוען שמאחורי המערכה נגד החרדים, כפי שהוא מכנה זאת, עומד יאיר לפיד, מגיש התוכנית "אולפן שישי", שבה פורסמה הכתבה על הילדה מרגוליס.

"עם החומר הזה לפיד הולך לפוליטיקה", אומר גפני. "אין תגובה", מסר עורך התוכנית גולן יוכפז. "שטויות", הגדירו זאת "גורמים במערכת". לצד הידיעה על גפני ולפיד ראיון קצר שערכה יעל ברנובסקי עם השרה לימור לבנת. "לבנת: 'עושים שימוש ציני בהדרה לצרכים פוליטיים'", לשון כותרת הראיון.

מעשה מגונה

בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מדווח מוטי בסוק כי ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי להחליט שלא לקצץ את תקציב הביטחון ב-3 מיליארד שקל. כתוצאה מכך יתקשה [קרי: לא יוכל] האוצר לגייס מימון לביצוע המלצות ועדת טרכטנברג בתחום החינוך.

הילה ויסברג ועמירם כהן מדווחים בתחתית עמ' 12 של "דה-מרקר" על נתונים שהציג ארגון העובדים מען, ולפיהם מאות נשים ערביות-ישראליות רשומות כמי שרוצות לעבוד בחקלאות, אך אין להן דורש. "הנשים מסורבות בשל העדפת החקלאים לעובדים זרים", אומר דני בן-שמחון, רכז ארצי לתחום החקלאות בארגון. "הזרים הם עובדים זולים יותר, שעובדים שעות רבות יותר – לא פעם תוך שהחקלאים מפרים באופן בוטה את חוקי העבודה".

חיים ביאור מדווח באותו עמוד כי ההסתדרות דיווחה אתמול לבית-הדין הארצי לעבודה שלא חלה התקדמות משמעותית במשא-ומתן בינה ובין משרד האוצר בנוגע לדרישותיה שרוב עובדי הקבלן יועברו למעמד של עובדים קבועים. שביתה, אם כן, עודנה על הפרק.

"מה שעומד על סדר היום אינו תנאי העבודה של עובדי קבלן או ביצור זכויותיהם, אלא שלילת החופש מהארגון העסקי להחליט איזה חלק מפעילותו העסקית הוא יבצע באמצעות עובדים קבועים בהעסקה ישירה, ואיזה חלק מפעילותו העסקית הוא יכול להעביר לביצוע בדרך של מיקור-חוץ", טוען אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, בטור דעה המתפרסם ב"גלובס". לדעת לין, "מטרת השביתה היא פגיעה חסרת תקדים, על-פי כל קנה-מידה מקובל בעולם המערבי, בחופש הניהול העסקי".

העיתון "כלכליסט" ממשיך לסקר בהרחבה ענייני חברה ומקדיש הבוקר ארבעה עמודים לתחזית על השינויים שצפויה להביא עימה השנה האזרחית החדשה והשפעתם על התקציב החודשי של הציבור. הארנונה תעלה ב-3% לפחות, החשמל יתייקר ב-30%, נסיעה עירונית באוטובוס תתייקר ב-20 אגורות ויוטל מס קנייה של 15% על כרטיסי סים (יש גם בשורות טובות).

מנגד, במדור הרכב של העיתון מתפרסמת כתבה מאת תומר הדר על "המכוניות שרכשו עשירי ישראל השנה". בכתבה תצלומים ומפרטים טכניים של חמש מכוניות יקרות במידה שערורייתית (מ-845 אלף שקל עד 2.2 מיליון שקל), תוך ציון מספר הרכבים מכל דגם שנמכרו בישראל בשנה האחרונה. "בשנה שהולידה את המחאה החברתית, מותגי היוקרה בישראל דווקא רשמו עלייה נאה", נכתב בכותרת המשנה. "בעוד שהמפגינים דרשו דיור מוזל נמכרה מכונית מרצדס במחיר של דירת 4 חדרים בגבעתיים".

כותרת המשנה אמנם ביקורתית, אך תיאור המכוניות בכתבה עצמה נוטף תשוקה ותורם לעידוד תאוות בצע מיותרת, כצפוי מתיאור דגמי-על במדור צרכני. את יבוא המכוניות הללו, בזבזניות וראוותניות מעל ומעבר לנדרש ולרצוי, יש להוציא אל מחוץ לחוק, ממש כמו את יבוא נורות הליבון הבזבזניות. בוודאי שאין מקום להלל על פני כפולת עמודים בעיתונות הכלכלית את ביצועיהן של מכוניות המיליונים במציאות שבה מאות אלפי עובדים במדינה משתכרים שכר מינימום ומטה. את רכישתן יש למסגר כמעשה מגונה, לא מושא לקנאת הקוראים.

ובכל זאת, לא הכל שלילי. "עליות חדות באחד-העם", נכתב בראש מוסף "דה-מרקר פייננס". ומיד נמסר גם ההסבר: "על רקע אופטימיות בעולם".

דנקנר מתקשה לחלץ מחמאה מ"דה-מרקר"

הבוקר, היום השני ברציפות, מתפרסם תצלום של גבר בראש שער מוסף "עסקים" של "מעריב", במקום תצלום של בחורה מצודדת. נראה כי בעיתון אכן הוחלט לוותר על "פינת הכוסית" מרגע שזו נחשפה באופן רשמי ככזו. גם רשימת הקרדיטים, שנעלמה אתמול, חוזרת לכפולה הפותחת של העיתון, יחד עם הגילוי הנאות כי "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי".

נוחי דנקנר, ראש קבוצת אי.די.בי, שוב נמצא בכותרות, אך בשונה מאתמול, ההקשר חיובי. "אי.די.בי במו"מ למכירת השליטה בכלל-תעשיות למשפחת לבנת", מדווח במדור "שוק ההון" של המוסף. בידיעה מאת מורן רייכמן נכתב כי "העסקה צפויה להזרים לאי.די.בי סכום כולל של 1.37 מיליארד שקל" ו"לשפר באופן משמעותי את ההון העצמי ואת האיתנות הפיננסית של אי.די.בי פיתוח ושל אי.די.בי אחזקות".

אדם המכונה "גורם באי.די.בי" אומר לעיתון כך: "מחזיקי האג"ח יכולים לישון בשקט, לא צפויות אצלנו תספורות גדולות או קטנות. אפילו תסרוקת לא תהיה". משפט אחרון זה מוזכר בכותרת המשנה לידיעה.

בשער "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", מצוטט דנקנר עצמו, שאמר למקורביו כי "אין ולא היתה לי כוונה לעשות תספורת". כל הכפולה הפותחת של המוסף מוקדשת לסיקור העסקה המתגבשת. נווית זומר ואלי שמעוני מדווחים על השלכות העסקה, הן החיוביות (אי-תלות בגיוסי הון) והן השליליות ("אובדן פרה חולבת לאי.די.בי, שמשכה מכלל-תעשיות דיבידנדים רבים").

בטור פרשנות נפרד מדגיש סבר פלוצקר כי לצד ההקלה במצבה הפיננסי של אי.די.בי, עיקר תרומתה של העסקה לקבוצה "בצמצום המרחב הניהולי של צמרת אי.די.בי", מהלך שיסייע לה להתייעל.

ב"גלובס" החמיאה אתמול עירית אבישר לדנקנר על שהוא "מפעיל את מלוא היצירתיות והכלים שעומדים לרשותו" כדי לחלץ את הקונצרן שלו מהמשבר שנקלע אליו. יחד עם זאת, היא הדגישה כי העסקה הנוכחית עדיין רחוקה מלצאת אל הפועל ותלויה באישורים וגיוס מימון. "מה שלא עשו עד כה המלצותיה של ועדת הריכוזיות, עושים בימים אלה ממש כוחות השוק", היא מוסיפה, ואומרת שאי.די.בי שלאחר העסקה כבר לא תהיה "הקונצרן הגדול והמאיים שאליו הורגלנו".

"כלכליסט" מקדיש את כותרתו הראשית ("משאית המזומנים של לבנת בדרך לאי.די.בי") ואת העמודים הראשונים במוסף "השוק" לסיקור נרחב של העסקה המתגבשת. הכותרת למוסף אופטימית. "מכירת כלל-תעשיות תמנע תספורות, תסרוקות וגילוחים", מצוטט בה אלמוני, שמוגדר בידיעה המלאה [גולן חזני] כ"מקורבים לקבוצה".

"התנהלות נכונה של קבוצת אי.די.בי" היא אחת מכותרות הביניים בידיעה המרכזית, מעל פסקאות המביאות פרשנות של אנליסטים בשוק. גם טור הפרשנות של גולן חזני נוקט עמדה דומה. העסקה "טובה", נכתב בכותרת המשנה לטור. "מבחינתו של דנקנר", כותב חזני, "מדובר בעסקה שבה קיבל פרמיה של כמעט 50% על שווי השוק של החברה, שבלאו הכי היתה מזוהה עם משפחת לבנת. תמונותיו שהתנוססו לצד תשובה, בן-דב ומימן, כמי שנמצאים בדרך להסדר חוב בשל תשואות האג"ח, התקבלו אצלו בצורה קשה. אלא שבניגוד לאחרים, הוא החליט לממש אחזקות ולא להמתין שהמשבר יחלוף".

"עסקת כלל-תעשיות, אם תושלם, מהווה חדשות טובות לקבוצת אי.די.בי", מחרה מחזיק אחריו אורי טל-טנא. "היא תיצור עלייה בערך הנכסים ובנזילות ותוריד במעט את המינוף של הקבוצה". יחד עם זאת, לדעת טל-טנא, "גם לאחר השלמתה, הקבוצה תמשיך להתמודד עם תוצאות המשבר שהוביל את אי.די.בי אחזקות לשווי נכסי נקי שלילי. מימוש מהותי נוסף בפרמיה גבוהה של חברה נוספת, דוגמת כלל-ביטוח, שופרסל או סלקום, יכול לשפר מאוד את מצב החברה ולהרגיע מעט את מחזיקי האג"ח".

בעיתון "דה-מרקר" ממלא דנקנר את תפקיד הנבל באופן קבוע; הטייקון בה"א הידיעה, שידו בכל ובעיקר בכיס של כולנו. "דה-מרקר" היה גם העיתון הראשון שיצא באומץ ובקול גדול נגד הבקשות של הטייקונים להסדרי חוב, עוד בגלגול הקודם, מעט לאחר פרוץ משבר האשראי העולמי. כעת מבצע הנבל הגדול מהלך שנועד לסייע לו לצלוח את המשבר בלי לבקש הסדר מבעלי אגרות החוב. אין בכך די כדי לזכות מ"דה-מרקר" בכותרת אוהדת.

"הטייקונים מתחילים דיאטה", לשון כותרת הגג לראשית. "משפחת לבנת מחלצת את דנקנר ממצוקת החובות", נכתב בשער האחורי של העיתון. מיכאל רוכוורגר מדווח בהרחבה על העסקה המתגבשת, אך נמנע מלחלק מחמאות למהלך. "גם אם העסקה הזאת תושלם, אי.די.בי עדיין לא פתרה את כל בעיות החוב", הוא מציין, ואילו "גורמים בשוק ההון" מצוטטים כאומרים: "מדובר בצעד חיובי של אי.די.בי, שקונה זמן כדי לפתור את בעיות החוב ולהתרחק מההסדרים, אך גם לנוחי דנקנר ברור כי בכך לא הסתיימה מלאכת המימושים ובפניו עוד עבודה רבה".

אף מלה על הימנעות מתספורת או תסרוקת. לרגע נדמה כי עורכי העיתון כמעט מאוכזבים מהנחישות של דנקנר להימנע מבקשה למחול על חובותיו.

שלטון הרוב

אתמול, במדור הפותח את "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", התמודדו זה מול זה יקיר אלקריב וסמדר שיר בשאלה "האם סגירת התיק נגד חנין זועבי ומשתתפי המשט נכונה". הבוקר מתפרסמות תוצאות המשאל: 93% הסכימו עם שיר, שטענה "לא".

ב"ישראל היום" מדווח גדעון אלון על הצעת חוק חדשה של ח"כ דני דנון, שבאה לעולם בעקבות החלטת היועץ המשפטי יהודה וינשטיין לסגור את התיק נגד זועבי. לפי הצעתו של דנון, יורשה ל-30 ח"כים "לפנות ליו"ר הכנסת ולבקש לכנס את ועדת הכנסת כדי לדון בהדחה מתפקידו של ח"כ שיש במטרותיו או במעשיו, במפורש ובמשתמע, שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור נגד ישראל". במקרה שיושג רוב בוועדת הכנסת, יידרש רוב של 80 ח"כים במליאה כדי לאשר את ההדחה. "החוק היום מאפשר פסילת רשימה או מועמד מהתמודדות בבחירות, אך אינו מאפשר העברת ח"כ מכהן מתפקידו", נכתב בדברי ההסבר לחוק.

ענייני תקשורת

בכל העיתונים מדווח כי צוות של חדשות ערוץ 2 הותקף אתמול בבית-שמש על-ידי חרדים. ב"הארץ" מדווח עוז רוזנברג כי הצלם דני ציון נפצע קל בידו ונזקק לטיפול רפואי. "זה היה מפחיד", אומר הכתב שי גל. "פחד אלוהים", מגדיר זאת איש הסאונד יעקב הרשקוביץ. "רצו אלינו, תפס אותי אחד בגרון, אחר דוקר אותי מאחורה עם מטרייה שוב ושוב, ואני לא יכול לעשות כלום. בשלב כלשהו צנחתי על הקרקע באפיסת כוחות, לא הצלחתי להתנגד יותר".

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים עקיבא נוביק וירון דורון כי המתפרעים תלשו עגיל מאוזנו של צלם צוות ערוץ 2, ובהמשך זרקו אבנים שפגעו בצלם ובמקליט של צוות ערוץ 10, כמו גם בצלם "ידיעות אחרונות" עמית שאבי.

היום יתקיים דיון נוסף בוועדת הכלכלה על עתיד ערוץ 10, מדווח בעיתונים. ב"דה-מרקר" מדווחים נתי טוקר וצבי זרחיה כי "בשלב זה אין הסכם עם בעלי המניות בערוץ לגבי דחיית החובות, והקואליציה אמורה להצביע שוב נגד הדחייה". עוד מדווחים השניים כי יו"ר הוועדה, כרמל שאמה-הכהן, יעביר את סוגיית הדחייה להכרעת מועצת הרשות השנייה. "יכול להיות שזה סוג של גלגול אחריות", אומר מנכ"ל הרשות מנשה סמירה (בינתיים מדווח כי הדיון נדחה).

"בניגוד לביקורת שאני קורא על התערבויות פוליטיות בתקשורת, אני יכול לומר שלא היתה שום התערבות מצד נתניהו או לשכתו בכל מה שקשור לעיתונות הזרה, והפעם היחידה שנתקלתי במעורבות היתה כשהוא נתן הוראה שסתרה הוראה שלי לגרש עיתונאים זרים שהשתתפו במשטים לעשר שנים. כלומר, הוא היה יותר ליברלי ממני והורה על כך שהעיתונאים יקבלו יחס שונה מהפעילים ויועלו על מטוסים וחלק אפילו יוכלו להישאר בישראל", אומר אורן הלמן, מנכ"ל לשכת העיתונות הממשלתית היוצא, לרועי ברק, שמראיין אותו ב"גלובס".

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע על החרם שהטיל ראש הממשלה על ה"ניו-יורק טיימס" ועל מאמר שפירסם אליוט אברמס ב"ויקלי סטנדרט" ובו הגדיר את תומס פרידמן "אנטישמי-יהודי".

בחלק ב' של "הארץ" מתפרסמת כתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" [ניקולס קוליש] על המחאה בהונגריה בעקבות מהלכי הממשלה הימנית להגבלת התקשורת ומערכת המשפט.

במדור הרכילות של "גלובס" מדווח לי-אור אברבך כי מנכ"ל רשות השידור, יוני בן-מנחם, החליט לבטל לבכירי רשות השידור את השירות המועדף שקיבלו מחברת סלקום בלא תשלום. בן-מנחם עצמו, כך מדווח, ממשיך ליהנות מהשירות המועדף.

נועם דביר מדווח ב"הארץ" על שיפוץ של בית כלבו בגרמניה, שיהפוך למוזיאון לארכיאולוגיה. מה לקוראי "הארץ" ולשיפוץ של בית כלבו בגרמניה? נכון יותר לשאול מה לבעלי העיתון ולשיפוץ. הכלבו הוא כלבו שוקן בעיר קמניץ, אחד מכמה בתי-כלבו שהקים שלמה זלמן שוקן, שקנה את עיתון "הארץ" כמתנת נישואים לבנו גרשום. על-פי הדיווח של דביר, המוזיאון יוקדש "לפועלו העסקי והתרבותי של הבעלים לשעבר, שלמה זלמן שוקן".

בעמוד האחורי במוסף "גלריה" של "הארץ" מתפרסמת הבוקר, כבכל בוקר, קריקטורה מתורגמת מה"ניו-יורקר" [Robert Mankoff]: זוג יושב בביתו והגבר אומר לאשה: "אני מצטער, יקירתי, לא הקשבתי. תוכלי בבקשה לחזור על מה שאמרת מאז שהתחתנו". קריקטורה מצחיקה, הטובה לכל עת. עובדה. היא כבר פורסמה במדור זה בחודש מרץ השנה.