חייל צה"ל על גבול עזה (צילום: צפריר אביוב)
איחוד חסר תקדים
סוף-שבוע מרובה אירועים בטחוניים עבר על מערכות העיתונים: חייל צה"ל נהרג בשוגג מפגז שירו חבריו ליחידה, פלסטיני נהרג בשוגג על-ידי כוחות צה"ל שחיפשו פעיל חמאס, פלסטיני אחר נהרג בכוונה תחילה לאחר שניסה לתקוף חיילים במחסום בקעות, ובארה"ב אירע נסיון התנקשות בחברת קונגרס (יהודייה).
אבל ל"מעריב" יש כותרת ראשית בלעדית: "הצעדה נגד ההשתמטות". בכותרת הגג מדווח על "המחאה הגדולה: 'מסע אלונקות מהבקו"ם לירושלים", ואילו בכותרת המשנה מוסבר כי "המאבק נגד השתמטות החרדים יגיע בשבוע הבא לשיא. מאות פעילים מעשרות ארגונים יערכו לראשונה מסע בן שלושה ימים בקריאה לחלוקה שווה של הנטל". לצד הכותרת הראשית מתפרסמת תמצית מטור של בן כספית על השתמטות החרדים משירות צבאי ("הספין והפטור").
כל הכפולה השלישית של העיתון, המודפסת על רקע ירוק זית, מוקדשת לסיקור הצעדה, שתצא לדרכה באמצע השבוע הבא. אחיקם משה דוד מדווח כי "35 ארגונים מכל קצות הקשת שמו את המחלוקות בצד וחברו יחד להקמת פורום משותף שחבריו ייצאו למסע אלונקות מחאתי מהבקו"ם בתל-השומר ועד לירושלים". בהמשך הידיעה מצטט הכתב בהרחבה את דוברי הפורום ("אנחנו מתרגשים מהאיחוד החברתי חסר התקדים שנוצר בפורום חובת השירות", וכדומה). אחד המצוטטים הוא מרכז אגף המשימות בתנועה הקיבוצית, יואל מרשק.
בראש הכפולה המוקדשת למסע המחאה תצלום אילוסטרציה מרשים [אריק סולטן] של חיילים במהלך מסע אלונקה. תחתיו מתפרסם תצלום פחות מרשים [רענן כהן] של מפגש בין כל ראשי הארגונים המשתתפים בצעדה (קרוב למצלמה – יואל מרשק). עוד בכפולת העמודים: תרשים של מסלול הצעדה כולל עצירות הביניים, וידיעה מאת אלי ברדנשטיין ואריק בנדר על הדיון הצפוי היום בממשלה בהצעה להכפלת מספר החרדים המתגייסים לצה"ל. הטור המלווה מאת כספית נחרץ, כרגיל.
נראה כי המחויבות של "מעריב" להיות "אופיניון-פייפר" ולא "ניוז-פייפר" חזקה הבוקר יותר מתמיד. מעניין איזו התרחשות טרגית היתה מצליחה לדחוק ממקומה את הכותרת הראשית המוכנה מראש על מסע המחאה. בפעם הקודמת ש"מעריב" התגייס למען צעדת מחאה אל עבר ירושלים (הצעדה למען שחרור החייל השבוי גלעד שליט), הוא ליווה אותה באופן כמעט אובססיבי, ולפרקים נדמה היה שהעיתון מוותר על עצמאות מערכתית בסיקור החדשותי של האירוע. גם אז, אגב, היה ליואל מרשק תפקיד מרכזי בארגון הצעדה. שיתוף פעולה צמוד בין עיתון ובין אירוע שהופק למען העיתונות מעורר אי-נחת, גם אם המטרה נעלה. העדפת האירוע היזום למעלה משבוע לפני קיומו על פני אירועים בלתי יזומים כגון מותם של חיילים ואזרחים מחריפה את אי-הנחת.
באישור השב"כ
"יואל מרשק ייכנס ביום שלישי לעזה", נכתב בשער "ישראל היום". דניאל סיריוטי מדווח (בלעדית) כי מרשק ינסה להיפגש עם ראש ממשלת חמאס ברצועה, אסמאעיל הנייה, במטרה "לנסות לשכנע את הנייה להתיר לאנשי הצלב-האדום לבקר את גלעד שליט במקום שביו או לכל הפחות לאפשר להם להעביר אות חיים מהחייל החטוף לבני משפחתו". על-פי הדיווח, מרשק אמור להצטרף למשלחת של אישי ציבור ערבים-ישראלים מוואדי עארה, הפעילים בעמותת נר-לשלום. סיריוטי מציין כי מרשק אישר את הפרטים וטען כי "ככל הידוע לו, שירות הביטחון הכללי אישר את כניסתו לעזה כדי להיפגש עם הנייה", וזאת אף שמאז ההתנתקות כניסת ישראלים לרצועת עזה אסורה על-פי חוק.
מוזר שהשב"כ רשאי לאשר הפרת חוק גם לאזרחים מן השורה ולא רק לסוכניו, אבל אם אכן ניתן אישור חריג לישראלי להיכנס לשטח הרצועה, זו הזדמנות מצוינת לנסות לצרף אליו עיתונאי. כזכור, בשנים האחרונות חסומה רצועת עזה בפני עיתונאים מישראל. בכך נמנע מהציבור בישראל, שגם כך לא רוצה לדעת דבר על המתרחש בעזה, סיקור מיד ראשונה של המתרחש באזור שעליו הטילה מדינתו מצור. המעטים שבכל זאת חדרו לרצועה באישור עשו זאת כשהם כפופים ליחידות צה"ל בעת מבצע עופרת-יצוקה. אלה שחדרו לרצועה באופן עצמאי נאלצו לצאת מחשש לחייהם ואז לענות לשאלות חוקרי המשטרה (בחשד שהפרו את "חוק יישום תוכנית ההתנתקות" התשס"ה – 2005).
תנועה חשודה
"הסלמה ברצועה: חייל צה"ל נהרג מאש חבריו, שלושה פועלים זרים נפצעו מפצצות מרגמה", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". למטה ממנה מופיעים תצלום קטן של סמ"ר נדב רוטנברג ותצלום גדול בהרבה [רויטרס] של מהגרי עבודה, חבריהם ההמומים של הפועלים התאילנדים שנפצעו.
אנשיל פפר מדווח בעמ' 2 על מות החייל וכותב כי "נראה שתקלה בחישוב מיקום אחד מקני המרגמה או בהעברת הנתונים לקנה גרמה לסטייה בירי [...] גורם בכיר בפיקוד הדרום העריך אמש שהכוח בשטח פעל כשורה, אבל התחקיר המבצעי יצטרך לבדוק אם היה נכון לירות לעבר חוליית המחבלים עם המקלע בשלט רחוק, ולאחר ההחמצה להמתין כרבע שעה מבלי להסתער על החוליה".
עוד בכפולה הפותחת של העיתון: ידיעה מאת אנשיל פפר ואבי יששכרוף, ולפיה "חיילי צה"ל ירו והרגו מחבל פלסטיני שניסה אתמול להשליך מטעני נפץ על מחסום צה"ל בבקעת הירדן", וידיעה נוספת מאת השניים תחת הכותרת "חיילים ירו למוות בפלסטיני בן 67 בביתו", ולפיה "יחידת דובדבן הוזעקה בלילה שבין חמישי לשישי לעיר חברון בעקבות מידע שהתקבל בצה"ל על שחרורם של חמישה מחבלים מהזרוע הצבאית של חמאס שהיו בכלא הפלסטיני ביריחו. [...] כוח דובדבן שהגיע לחברון במבצע בפיקודו של מפקד חטיבת יהודה, אלוף-משנה גיא חזות, התפזר בין בתיהם של חברי החמאס המשוחררים ופרץ במפתיע פנימה כדי לעצור אותם. [...] באחד הבניינים עליהם השתלטו, נתקלו בבני משפחת קוואסמה ובשל תנועה חשודה של אבי המשפחה עמאר, ירו בו והרגו אותו".
בסיום ידיעה זו מצוין כי "מותו של [האזרח] עמאר קוואסמה והריגתו של ח'לדון סמודי, שניסה בשבת להשליך מטעני חבלה על כוח צה"ל בבקעת הירדן, מביאים את מספר הפלסטינים שנהרגו בשבוע הראשון של 2011, לטענת הפלסטינים, לארבעה. עם זאת, מעריכים בפיקוד מרכז שלא מדובר כרגע בהסלמה בחיכוכים בין צה"ל לפלסטינים, אלא ב'הצטברות של אירועים מקריים'".
הכותרת הראשית של "הארץ" מובילה לרשימה מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, המשלבת מידע ופרשנות ומסכמת את שלל האירועים הבטחוניים האחרונים. השניים מציינים כי "התקריות שבהן נהרגו אזרחים מעלות את המתח בין הצדדים ומתווספות לכעס הישראלי על הרשות, בשל שחרור ששת בכירי החמאס בשבוע שעבר. אולם, גם בגדה – עוד יותר מהרצועה – קיים אינטרס משותף של הצדדים למנוע הסלמה, ולכן סביר להניח שייעשה מאמץ של ישראל והרשות להרגיע את הרוחות".
הכותרת הראשית ב"ישראל היום" קוראת "טעות קטלנית". פציעתם של העובדים מתאילנד מוזכרת בכותרת המשנה. סיקור מותו החייל הישראלי תופס את כל הכפולה הפותחת. בעמ' 5 מתפרסמת ידיעה על שיגורי פצצות מרגמה מעזה ("בעקבות סוף-שבוע של הסלמה בדרום הזהיר אלוף פיקוד הדרום, טל רוסו, כי 'צה"ל יטפל במי ששלח את המרגמות'"), ובעמ' 7 מתפרסמת ידיעה תחת הכותרת "צה"ל הביע צער על הרג פלסטיני בחברון" ("לפי גורמי צבא, במהלך המעצר נכנס כוח לדירה סמוכה למקום שבו שהה המבוקש הבכיר. בדירה זו נמצא קוואסמה, ולטענת צה"ל בשלב מסוים ביצע תנועה פתאומית שגרמה לחיילים לחוש מאוימים ואחד מהם ירה בו").
הכותרת בראש שער "ידיעות אחרונות", "נהרג לשווא", מתבססת על טענת אמו של החייל שמת מאש כוחות חבריו ליחידה. כל הכפולה הפותחת מוקדשת למותו. בעמ' 4 מתפרסמות שתי ידיעות, על פצצות המרגמה שנורו מעזה ועל מותו בשוגג של פלסטיני מאש כוחות צה"ל ("בצבא מתקשים להסביר בשלב זה מה בדיוק הוביל להריגתו של קווסאמה [...] מפקד אוגדת איו"ש, תא"ל ניצן אלון, אמר: 'האיש לא נהרג תוך כדי שינה, אלא לאחר שעשה תנועה חשודה'"). הידיעה על מותו בשוגג של הפלסטיני מסתיימת בהתבטאות נוספת של תא"ל אלון, על מותה של ג'וואהר אבו-רחמה: "ייתכן ששאריות מהגז המדמיע הגיעו אליה – אך זו לא היתה הסיבה שממנה היא מתה. היא מתה בגלל מחלות אחרות. אופן הטיפול הרפואי בה והיבטים רפואיים נוספים הם שגרמו למותה".
בשער "מעריב" מדווח על מותו של רוטנברג, ברצועה המופיעה בתחתית העמוד. בכפולה הפותחת של העיתון סיקור כל האירועים הבטחוניים. שתי ידיעות בעקבות מותו של החייל הישראלי וידיעה אחת שבה מדווח על כל יתר האירועים יחדיו: פצצות המרגמה שנורו מעזה, מותו בשוגג של אזרח פלסטיני ומותו בכוונה תחילה של פלסטיני שתקף חיילים במחסום בקעות. בסיום הידיעה נמצא מקום לציטוט מפקד אוגדת איו"ש באשר לנסיבות מותה של אבו-רחמה.
"צה"ל אינו מיניסטריון תעמולה במשטר אפל", כותב גדעון לוי לדובר צה"ל החדש, במאמר המתפרסם במדור הדעות של "הארץ", וזאת בעקבות הגרסאות שיצאו מצד צה"ל ביחס למותה של אבו-רחמה. עוזי בנזימן כותב באתר זה על ההתמסרות של חלק מהתקשורת הישראלית לגרסאות אלו.
ענייני תקשורת
איתמר אייכנר וסמדר פרי מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי "בכירים בלשכת ראש הממשלה" טוענים כי עוזי ארד הוא שהדליף לעיתון הכווייתי "אל-ג'רידה" את דבר החקירה שערך השב"כ ביחס להדלפה קודמת בלשכה (צ'יקו מנשה דיווח על כך ביום שישי בערוץ 10). "זה מעשה נבלה", מצוטט גורם עלום שם. עוד מוזכר בידיעה כי "פרשנים בלבנון [...] העלו את ההשערה שישראל משתתפת במימון העיתון ['אל-ג'רידה'] ובתמורה מקבלת דריסת רגל בתכנים".
נטשה מוזגוביה מדווחת כי ארה"ב דורשת לחשוף את חשבונות ויקיליקס בטוויטר. על-פי הדיווח, "חוקרים אמריקאים באו לחברת טוויטר שמושבה בסן-פרנסיסקו ודרשו, בהתאם לצו בית-המשפט, לקבל מסרים, מידע על קשרים ופרטים אישיים נוספים על ג'וליאן אסאנג', מייסד האתר, מקורביו וטוראי בראדלי מאנינג, החשוד בהיותו מקור המידע של ויקיליקס. בית-המשפט הפדרלי בווירג'יניה הוציא בחודש שעבר את הצו. החוק מחייב את החברה היושבת בסן-פרנסיסקו למסור לידי הרשויות מסרים פרטיים, כתובות דואר אלקטרוני, כתובות IP של מחשבים מהם הפעילים התחברו לאתר, ופרטים נוספים הדרושים לחקירה הפלילית המתנהלת בעניין הדלפת הענק בארה"ב".
זאב קליין מדווח ב"ישראל היום" כי שר התקשורת משה כחלון "בוחן הצעה לשווק חבילת צרה של 12 ערוצי טלוויזיה באמצעות ממיר דיגיטלי שיהוו אלטרנטיבה לממירי הלוויין והכבלים".
תומר אביטל מזכיר ב"כלכליסט" כי דוברה של ח"כ רונית תירוש, שתקפה בשבוע שעבר את ועדת ששינסקי, הוא לא אחר מאשר משה קלוגהפט, שכיהן בשנה האחרונה כדובר "הפורום למען ארץ ישראל" ויצא במסע נגד העלאת תמלוגי הגז.
אלי ברדנשטיין מדווח ב"מעריב" כי עיתונאים זרים מוחים על הכוונה להחליף את התמונה שמופיעה על תעודות העיתונאי של לשכת העיתונות הממשלתית מתמונה של מעגן סירות באשקלון לתמונה של חומות העיר העתיקה בירושלים. "אנחנו סבורים שעדיף להציג על תעודות העיתונאי אתר ניטרלי", מצוטט כתב זר עלום שם. "גורמים בלשכת ראש הממשלה" הגיבו ל"מעריב" ואמרו כי "ירושלים היא בירתה של ישראל וסמל המדינה ובהחלט אינו נושא שנוי במחלוקת".
במדור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ" תוהה מורן שריר על מה ולמה אוחז יאיר לפיד בעט במהלך שידור התוכנית "אולפן שישי", ומציע תשובה: "לפיד אוחז בעט כדי שנדע שהוא פובליציסט. יש לו מה להגיד, יש לו מה לכתוב, הוא צריך עט. בעבר אמנים היו מציירים עצמם בדיוקן עצמי כשהם אוחזים מכחול כדי לומר 'אני אמן'. הנוכחות של המכחול לא היתה פרקטית, היא היתה סימבולית. אצל לפיד העט גם הוא סימבולי. הוא אומר, 'אני עיתונאי'. לא מגיש, לא פרזנטור, לא דוגמן, לא פוליטיקאי. עיתונאי. קחו אותי ברצינות, תקשיבו לי. יש לי עט ביד".