אריה שאג, מי לא יירא
הכותרת הראשית של "ישראל היום" מודפסת הבוקר באות גדולה מהרגיל, ובשני גדלי אות, גם זה יוצא מגדר הרגיל. "נתניהו: תפסיקו לריב" היא הכותרת, ואותיות המלה "נתניהו" נמתחות מעל למלים "תפסיקו לריב" כשהן עבות יותר, יציבות יותר, בטוחות יותר בעצמן, אולי אפילו בטוחות מדי. ההודעה הפומבית שהוציא ראש הממשלה לאחר שהתעלם באופן פומבי מפרשת "מסמך גלנט" מאז שפרצה מדווחת גם ביתר העיתונים:
"אחרי שתיקה ארוכה: רה"מ קרא את ברק ואשכנזי לסדר" (כותרת הידיעה הראשית בעמ' 3 ב"הארץ"), וב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית: "נתניהו מתערב בפרשת המסמך", כותרת המשנה: "בעקבות הביקורת על שתיקתו: רה"מ ביקש מברק ומאשכנזי להרגיע האלופים". כותרת הידיעה הראשית: "נתניהו סוף-סוף התערב".
עוד דבר יוצא דופן בכותרת של "ישראל היום": היא אינה נתונה במרכאות. האם משום שנתניהו לא אמר, כתב או מסר את המלים "תפסיקו לריב" (לשון ההודעה: "ראש הממשלה אומר כי העיסוק של צמרת צה"ל בנושא החקירה צריך להיפסק ושהוא מצפה מהצמרת הבטחונית והצבאית להמשיך לעבוד ביחד ובשיתוף פעולה למען בטחון ישראל")? לאו דווקא. הנה המלים "די לריב" ממורכאות בכותרת ביניים בידיעה הראשית ב"ישראל היום". אם השימוש של עורכי "ישראל היום" במרכאות אינו בא לייצג ציטוט, מה משמעותו? אולי אמירה בנוסח "כך נאמר ואין אנו מזדהים עם הדברים או ממליצים לקבל אותם כאמיתיים"? כך או כך, המרכאות היום מיותרות.
חדלונם של אחרים
"פרשת מסמך גלנט מגיעה לשיא", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "מעריב" ("בעין הסערה"). זו הכרזה מוגזמת אפילו בשביל כותרת בצהובון יומי, ובולטת במיוחד על רקע האזהרה החוזרת המצורפת לרבים מהדיווחים והפרשנויות: רב הנסתר על הנגלה בפרשה זו.
השיא עוד לפנינו, אולם בכל זאת נוספו היום (כלומר אתמול), מלבד הודעת ראש הממשלה, עוד רסיסי מידע ושברי פרשנות חדשים על הפרשה. הכותרת הראשית של "הארץ" (עמוס הראל וברק רביד) היא: "אשכנזי ביקש מנתניהו לפני חודשיים לעכב את ההכרזה על מינוי מחליפו".
ב"ידיעות אחרונות" מצטטים שמעון שיפר וצבי זינגר מקורות עלומים שלפיהם נתניהו לא ידע על המסמך אלא רק אחרי השידור בערוץ 2, וכי אשכנזי לא "לא העלה ולו ברמז את העניין בפני נתניהו לא בפגישת עבודה, לא באקראי ולא באמצעות המזכיר הצבאי יוחנן לוקר".
העיתונים מדגישים כי אל"מ במיל' גבי סיבוני נחקר במשטרה, וכי הדבר מעיד על התרחבות מעגלי החקירה. סיבוני ממוסגר כחברו הקרוב ביותר של האלוף גדי אייזנקוט ב"ידיעות", וכמקורב של הרמטכ"ל ב"מעריב".
"גרסת אשכנזי" היא כותרת הידיעה הראשית של "מעריב" (אמיר בוחבוט), והכפולה הפותחת מוקדשת רובה לגרסה זו. "כשקיבלתי את המסמך זה היה כאילו אני חי בסרט ופתאום מקבל את התסריט לסרט", מצטט בוחבוט את הרמטכ"ל על-פי "מקורב לרמטכ"ל", שמספר כי "במשך זמן רב הוא התמלא בפנים והתפוצץ, אבל בתוך תוכו הוא החליט לקחת את הכל על עצמו ולחסוך את הסחרור הזה מצה"ל".
במדור הדעות של "הארץ" ממשיך אלוף בן להשוות בין פרשת המסמך ובין פרשת לבון, שבשתיהן "קצינים זייפו מסמכים כדי לסבך ולהפיל את שר הביטחון". סופה של פרשת לבון בנפילתו של ראש הממשלה בן-גוריון. מדוע נפל? בן מצטט את שבתי טבת, מחבר ספר על הפרשה: "משום שנמנע מחקירת החשדות לזיופים באמ"ן, אחרי שנכנס למשרד הביטחון במקום לבון. המידע המפליל הגיע לידיעתו, והוא נענה ללחצי הצמרת הצבאית והניח לעניין. 'מחדל אי-החקירה' קנה שקט בטווח הקצר, אבל פעל כחיידק שהרעיל את המערכת מבפנים, עד שקרסה על מייסדה. בן-גוריון סירב להכתים את צה"ל, יקיר נפשו, בחשדות למעשים לא מוסריים, ושילם את המחיר בנפילתו מהשלטון וריסוק מפא"י.
"הלקח מהפרשה הישנה ברור: אסור לטייח וחובה לחקור [...] כמו בן-גוריון בשעתו, גם אשכנזי חטא ב'מחדל אי-החקירה' כשהמסמך הגיע לידיו". באותו עמוד, כותרת מאמר המערכת של "הארץ" היא "שאלות נוקבות לרמטכ"ל". השאלות: "מדוע לא פעל הרמטכ"ל? למה בדיוק המתין?", כיצד נהג בעבר במקרים דומים? "האם מלחמות הגנרלים" כה חמורות שהרמטכ"ל אינו מעז לשוחח עם שר הביטחון או אלוף חשוד? ולבסוף: "מדוע היתמם אשכנזי" ולא סיפר עם תחילת החקירה כי הוא מכיר את המסמך?
גם ב"ידיעות", בהמשך ישיר לקו הסיקור בימים הקודמים, מביאים בהרחבה את גרסת אשכנזי, כפי שנאמרה אתמול על-ידיו בטקס הסיום של קורס פו"מ. תורף דבריו: האיום הבטחוני לא מרשה לנו בצה"ל להסיח את דעתנו ולעסוק בפרשת המסמך. יוסי יהושוע, החתום על הידיעה, מסביר באריכות את עמדת הרמטכ"ל: מדוע לא מסר את המסמך שהיה ברשותו במשך חודשים (לא לבניהו, משום שזה היה שרוי בסכסוך עם ברק וגלנט; לא לברק, משום שאשכנזי האמין כי המסמך אמיתי וממילא חשד שמקורו בלשכת השר; ולא לפצ"ר, משום שחשב שהמסמך אותנטי ולכן לא פלילי).
"עם זאת", מוסיף יהושוע, "לא ברור מדוע לא פנה לאלוף פיקוד הדרום יואב גלנט וביקש ממנו הסברים". יהושוע לא תוהה גם מדוע האיומים הבטחוניים לא הביאו לכך שדעת מפקדי צה"ל לא תוסח מלכתחילה למלחמות יוקרה והכפשות, ומסיים את הדיווח בציטוט של "אחד מחבריו של הרמטכ"ל: "לא הוא כתב את המסמך, לא הוא זייף או רימה. מי שעוקב אחרי התקשורת עלול לחשוב שהוא בכלל אשם. צריך להמתין ולראות איך הפרשה תתפתח".
כתב יואב לימור ביום שישי האחרון במוסף "ישראל השבוע": "זה היה השבוע של גבי אשכנזי. התוכנית למנות לו יורש הוקפאה תחת חקירה, הכוונה למקד אליו את מחדלי המרמרה הפכה אותו – ציבורית לפחות – לגבר-גבר שלוקח אחריות. כעוף החול קם השבוע הרמטכ"ל, והתייצב שוב כדמות הפופולרית ביותר בישראל. זה קרה, בעיקר, בגלל חדלונם של אחרים". איך שגלגל וכו'.
ועוד דבר
בין הדיווחים על פרשת המסמך בעיתונות: ידיעה בתחתית עמ' 2 של "הארץ" על אודות "דיון חירום בוועדת חוץ והביטחון על פרשת המסמך". בתוך הידיעה מצוטט ח"כ איתן כבל (עבודה), שמסר אתמול: "הצבא תמיד נתפס בציבור כגוף בעל רמת מקצועיות ראויה לחיקוי, ורמות המוסר והערכיות במערכותיו גבוהות. אלא שאף פעם זה לא היה כמו שהציבור חושב. המציאות טפחה על פניו ובענק".
מתוצאות החום
"לוהט" היא הכותרת בראש שער "ידיעות אחרונות", ולצדה איור של שמש (החום מגיע מהשמש, כמובן). עליית הטמפרטורות מפחיתה במשהו את הלחץ הפופוליסטי על העיתונים, ומשתחרר לו שדון שובב של יצירתיות לא קופיפית. אמנם עצית ונלעגת על הרקע הכללי, אולם משובבת בכל זאת:
על שער "ידיעות", לצד הכותרת "לוהט", נדפסת שורת שיר (ולצדה כיתוב הסבר: "לאה גולדברג מתארת שרב"), ועל שער "ישראל היום", לצד הכותרת הגדולה המוקדשת לנתניהו, מודפס תצלום של הרמטכ"ל אשכנזי (רוני שיצר) ובו נראה צלו מוטל על הקיר, ובראש התצלום הכיתוב "הצל" (יש גם ציור של שמש, בתחתית השער, ליד הכותרת "בלתי נסבל").
ב"מעריב" עסקים כרגיל. ענייני מזג האוויר מוגלים לשער האחורי. ב"הארץ" מוקדש עמ' 6 כולו לעניינים אקלימיים מרחבי העולם. ב"ידיעות אחרונות" מסתמכים על "המכון לחקר האוקיאנוסים והאטמוספרה בארצות-הברית" כדי לקבוע כי "השנה הנוכחית היא החמה ביותר שתועדה מאז החלו המדידות בסוף המאה ה-18". וב"מעריב" מסתמכים על מינהל האקלים האמריקאי כדי לקבוע בכותרת כי "היום הלוהט ביותר אי-פעם" ובכותרת המשנה ש"יולי 2010 היה החם ביותר בהיסטוריה האנושית", ובגוף הידיעה (אלכס דורון): "יולי החם ביותר על פני כדור הארץ". זו, כמובן, שטות מוחלטת.
מרכז המידע האקלימי של ארצות-הברית הודיע כי יולי היה החם ביותר שנמדד מאז החלו המדידות. כלומר: מאז 1880. לא בדיוק תחילת ההיסטוריה האנושית, זמן היווצרות כדור הארץ או "אי-פעם". אפשר היה לפטור את העניין במשיכת כתף: ידיעת שער אחורי של עיתון יומי על מזג האוויר, שנכתבה בחופזה ואיש מיוצריה לא ייחס לה חשיבות כלשהי. אלא שזו הגישה המאפיינת, פעמים רבות, את כלל העיסוק העיתונאי בענייני מזג האוויר (זוכרים את קליימט-גייט?). אולי הקיץ הלוהט ביותר אי-פעם בהיסטוריה האנושית יעזור לציבור, ולציבור העיתונאים בכללו, להפנים שמדובר במשהו גדול יותר מהתחזית.
תזכורת
"מסתמן", נכתב בכותרת ידיעת עמוד בעמ' 13 של "ידיעות אחרונות": "המשטרה תמליץ על כתבי אישום בהולילנד". את הידיעה מלווים תצלומים של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ראש לשכתו לשעבר שולה זקן ושותפו לשעבר של אולמרט, עו"ד אורי מסר. "צוות החוקרים: יש ראיות חזקות נגד מרבית המעורבים בפרשה, כולל אהוד אולמרט ושולה זקן", נכתב בכותרת המשנה, "ההמלצה תלויה עדיין באישורו של ראש אגף החקירות". על הידיעה חתומים ירון דורון וטובה צימוקי.
הילדים
"לא זרים לכאבם" היא כותרת הידיעה המשתרעת על פני חציו העליון של עמ' 6 של "ידיעות אחרונות". "מהקריאה הנרגשת הזאת יתקשו ראש הממשלה והשרים להתעלם", פוסקת כותרת הגג, ואילו כותרת המשנה מדווחת: "כ-80 סופרים, אמנים ואנשי עסקים בכירים חתמו על העצומה לנתניהו: 'אל תגרש את ילדי העובדים הזרים'". תמונותיהם של דויד גרוסמן, דליה רבין, שלמה ארצי, עברי לידר, נוחי דנקנר ועמוס עוז מעטרות את הידיעה. בגוף הידיעה מובאים עוד שמות של חותמים: מוזי ורטהיים, דב לאוטמן, יוסי ורדי, יורם קניוק ורמי פורטיס (לא מצורף לידיעה תצלום של פורטיס).
חלק גדול משער "ידיעות אחרונות" מוקדש לפרסומת למוסף "7 ימים" שיתפרסם מחר: "יאיר לפיד מראיין את אלי ישי". הציטוט של ישי שמובא במסגרת הוא: "אני לא מגרש ילדים, אני מחזיר את ההורים שלהם הביתה. אני הכי רגיש לילדים".
פרט טריוויה
ייתכן שזה עניין ידוע: לפי תצלומו של איתי שכטר חבוש הכיפה (האדומה) המופיע בשער "ישראל היום" ובשערי מוספי הספורט, במכנסיים הקצרים של הכדורגלנים יש כיסים. לא ידעתי.
ענייני תקשורת
חזאי ה-BBC הפנה אצבע משולשת לעמיתו בחדר החדשות, והתנועה נקלטה במצלמות ועוררה מחאה שהביאה להודעת התנצלות של הרשת. פדיחה. עורכת חדשות ב"הארץ", ליאת להב, נתנה לידיעה על התקרית כותרת שמתחילה במלה "פדיחה". פדיחה.
באותו עמוד, עם הפניה מהשער, מדווחת גילי איזיקוביץ כי "ערוץ 10 מתכנן שוב להזיז את לונדון וקירשנבאום", "בערוץ רוצים להעביר את התוכנית לשעות אחר הצהריים לטובת גיא פינס".
"חשד: קצין וחייל מכרו מחשבים שנגנבו מהמשט", כותרת ידיעה ב"ידיעות אחרונות". כזכור, משתתפים במשט, ביניהם עיתונאים, התלוננו על ציוד שלא הוחזר להם.