אגדה
"אני תומך במדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67' עם תיקוני גבול, אבל רק לאחר משא-ומתן", ציטט אתמול בבוקר שלום ירושלמי, שליח "מעריב" לניו-יורק, שורה מתוך הנאום שעוד לא נשא נשיא ארה"ב ברק אובמה בעצרת האומות-המאוחדות.
כמה שעות מאוחר יותר עלה אובמה לדוכן הנואמים באו"ם, והפתיע. הדגש על המשא-ומתן נכלל, האזכור לגבולות 67' – לא. יותר מכך, הטון הכללי היה פרו-ישראלי מכפי שצפו הפרשנים. הבוקר כותב ירושלמי, יחד עם אלי ברדנשטיין, כי אובמה "עשה אתמול תפנית חדה מ'נאום קהיר' שנשא לפני למעלה משנתיים".
לפי השניים, הנאום של אובמה היה נאום "פרו-ישראלי חריף" ש"אימץ [...] את עמדת ירושלים כמעט במלואה". השניים מציינים כי "אובמה לא הזכיר את קווי 67', חזר על כך שהקשר עם ישראל הוא בלתי שביר, ולמעשה כמעט והתעלם מהפלסטינים".
"רק מיטיבי לכת במבוך האינסופי של תהליך השלום יכלו לאתר אתמול אזכור עקיף לתמיכתו של אובמה במשא-ומתן על בסיס גבולות 67' וחילופי שטחים, בהפניה הכללית שלו לנאומו ממאי האחרון", מבהיר עקיבא אלדר ב"הארץ".
"אובמה לא רק אימץ את כל הטיעונים הישראליים נגד הכרה במדינה פלסטינית באמצעות האו"ם", כותבים נחום ברנע ושמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות", "הוא אימץ את הנארטיב הישראלי הבסיסי: ישראל היא מדינה קטנה, מוקפת אויבים שמבקשים להשמידה, ילדיה נתונים בסכנת חיים יום-יום, שכניה מחנכים את ילדיהם לשנאה, נוסף לאיומים משכניה היא נתונה בסכנת קיום בגלל האיום האיראני, אוכלוסיה נושאים על גבם נטל של אלפי שנות דיכוי וגלות, ומעבר להם, את נטל השואה".
"אובמה דיבר כמעט בעברית כאשר אמר כי אין תחליף למשא-ומתן", מגדיר זאת דן מרגלית ב"ישראל היום".
מובן שכל הכותרות הראשיות הבוקר עוסקות בנאום אובמה. "אין קיצורי דרך", מצטטת הכותרת של "ישראל היום" את דברי אובמה, 44 שנה לאחר כיבוש הגדה המערבית. "אובמה: הדרך לפלסטין לא עוברת באו"ם", מתמצתת הכותרת הראשית של "הארץ". "חיבוק אמריקאי", מגדירה זאת הכותרת הראשית של "מעריב", ואילו הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מתייחסת גם לפלסטינים – "החיבוק והמכה".
"ידיעות אחרונות" חריג בהשוואה לעיתונים האחרים בכך שהתצלום המלווה את הכותרת הראשית אינו של בנימין נתניהו וברק אובמה, כמו בשלושת מתחריו, אלא של אבו-מאזן, יושב באולם עצרת האו"ם, מאחורי השלט "PALESTINE", חובש אוזניות תרגום, משפיל ראשו, עוצם עיניו, ואוחז באצבעותיו את עצם אפו.
מה גרם לנשיא ארה"ב לחבק את ישראל ולהכות בפלסטין? רוב מוחץ של הפרשנים מסביר זאת בשיקולי פוליטיקה פנימיים. "מה שעבר עליו איננו חזרה בתשובה, גם לא שינוי תפיסה בעקבות אירועים חיצוניים", כותבים ברנע ושיפר. "אובמה הוא פוליטיקאי שמבקש להיבחר מחדש".
"אובמה מגיע לספטמבר 2011 כשהוא מוכה מכל הכיוונים", מסבירה יעל שטרנהל ב"הארץ". "ארצות-הברית אינה מתאוששת מהמיתון, הציבור האמריקאי ממורמר ומאוכזב ממנהיגותו הפושרת, והמפלגה הרפובליקאית עושה בו שמות – גם במחיר פגיעה באינטרסים אמריקאיים מובהקים. [...] אובמה אינו יכול להרשות לעצמו לצאת בהצהרות נועזות שיסכנו את יחסיו עם הקהילה היהודית, יערערו על המדיניות האמריקאית המסורתית ויביאו לעוד עימות בינו לבין הרפובליקאים הששים אלי קרב".
במאמר המתפרסם ב"ישראל היום" מודה יעקב אחימאיר לריק פרי, המושל הרפובליקאי של טקסס, "אשר מתח שלשום ביקורת חריפה מאין כמותה על מדיניותו של הנשיא אובמה כלפי ישראל". לפי אחימאיר, "נראה כי למצבו הקשה של אובמה בסקרים ולהערכות כי הקול היהודי (המצביע באופן מסורתי לדמוקרטים) נסוג מתמיכה באובמה נודעה השפעה על ניסוחיו החמים כלפי ישראל בנאומו בעצרת האו"ם".
ב"ידיעות אחרונות" מדווחת אורלי אזולאי כי כמה שעות לפני נאומו של אובמה נפגשו שלושה מיועציו עם תומכיו היהודים של הנשיא ועם ראשי הארגונים היהודיים בארה"ב וביקשו מהם "להפיץ את המסר" כי אובמה יישא נאום שינעם מאוד לישראלים.
פרשנות יוצאת מגדר הרגיל מפרסם בן-דרור ימיני, ב"מעריב". "זו אגדה",כותב ימיני על הטענות כאילו פוליטיקה פנימית הניעה את אובמה לשנות עמדותיו. "יש הסבר קצת יותר קרוב למציאות", הוא מוסיף.
לפי ההסבר של ימיני, "בשבועות האחרונים עשה אובמה כל מאמץ כדי לשכנע את אבו-מאזן לרדת מהעץ הגבוה של פנייה דווקא למועצת הביטחון. אובמה רצה פשרה. [...] אלא שאבו-מאזן התעקש. הוא דחה את כל הצעות הפשרה. נתניהו אמר כן. אולי מאוחר, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא. זו הסיבה האמיתית לנאום הפרו-ישראלי משהו של אובמה. כי זה היה הסיפור תמיד. עשרות שנים אמרה ישראל כן, והפלסטינים אמרו לא. ישראל שיגשגה. הפלסטינים הנחיתו על עצמם נכבה ועוד נכבה".
שורת המקהלה
"אילו רק חמדתי לצון בשעה רצינית וחשובה זו, הייתי מכתיר את נאומו של נשיא ארצות-הברית אתמול בעצרת האו"ם בשמו של מחזמר אמריקאי מפורסם: 'עצרו את העולם, אני רוצה לרדת'", כותב איתן הבר ב"ידיעות אחרונות". "ראינו לפנינו את ברק אובמה כרוצה להפטיר קללה עסיסית ולשלוח לעבר הישראלים, הפלסטינים ושאר חלקי העולם משהו כמו: 'לכו כולכם לעזאזל', או 'עופו לי כבר מהעיניים'. נשיא ארה"ב מיואש".
"תודה למושל פרי", כותב יעקב אחימאיר ב"ישראל היום", "כי המענה לדבריו הגיע מפיו של ה'נאשם' עצמו, הנשיא אובמה, שהתעלה והשיב למתחרה הרפובליקאי על מועמדות לנשיאות בדברים בנוסח הפזמון הנודע ביותר מן המחזמר 'אנני אוקלי אשת לפידות'. כי הכותרת של אובמה היא: 'את ישראל, מושל טקסס, אני אוהב יותר ממך'".
גשם
ההשלכות של נאום אובמה, כך מדווחים העיתונים, מיידיות. ב"מעריב" מתפרסם ראיון שקיים שלום ירושלמי עם נביל שעת, מבכירי המשלחת של הרשות הפלסטינית לאו"ם. הראיון, ככל הנראה, התקיים לפני נאום אובמה.
שעת מדבר בנחרצות. "ודאי שנלך עד הסוף", הוא אומר, "אין לנו שום היסוסים". בהמשך מוסיף שעת כך: "אנחנו לא מפחדים מהאמריקאים. כמה פעמים הם יכולים להעניש אותנו? הם מענישים אותנו פעם אחת כאשר הם עובדים נגדנו במועצת הביטחון ומאיימים בווטו. אז מה, הם יענישו אותנו גם בפעם השנייה ויעצרו לנו את התקציבים? בסדר. מי שרטוב לא פוחד מהגשם, ואנחנו לא מפחדים מהם".
לאחר הנאום, התגובות בצד הפלסטיני שונות. ירושלמי מדווח ב"מעריב" יחד עם אלי ברדנשטיין כי "זמן קצר לאחר דברי הנשיא, הודיע בכיר פת"ח, נביל שעת, כי הרשות לא תפנה מיידית אל העצרת הכללית של האו"ם". שלמה צזנה מדווח ב"ישראל היום" כי הפלסטינים עשויים לבקש מהאו"ם "לדחות את ההצבעה על ההכרה במדינה פלסטינית".
רוני שקד, יוסי יהושוע ועדי גולד מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי "נראה שהפלסטינים מבקשים ממועצת הביטחון לספק להם סולם כדי לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסו". ב"הארץ" מצטטים ברק רביד ונטשה מוזגוביה "בכיר ישראלי" שאמר להם כי "תוך שלושה-ארבעה שבועות תהיה פנייה פלסטינית גם לעצרת הכללית, ושם יהיה להם רוב גדול ללא יכולת וטו אמריקאית". רביד ומוזגוביה מצטטים גם מדברי חנן עשראווי, חברת המשלחת הפלסטינית. "לא האמנתי למה ששמעתי", היא אומרת, "זה נשמע כאילו הפלסטינים הם אלה שכובשים את ישראל".
בגדה המערבית, עוד לפני נאום אובמה, נפתחו אתמול חגיגות העצמאות של הרשות הפלסטינית. "אלפי פלסטינים וכמה מאות עיתונאים הגיעו אתמול למרכזי הערים הפלסטיניות כדי להשתתף בעצרות התמיכה בבקשה של יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו-מאזן) באו"ם", מדווח אבי יששכרוף מרמאללה. "מספר המשתתפים מהווה אכזבה קשה למארגנים", הוא מוסיף, ומסביר זאת בחוסר אמונה של ההמונים כי למהלך יהיו תוצאות משמעותיות.
ב"ישראל היום" מדווח דניאל סיריוטי כי לפי "גורמים ברשות הפלסטינית", "היה מי שהחליט לחייב את הציבור להגיע למפגני התמיכה". סיריוטי מביא מפי ה"גורמים" את הציטוט הבא: "הגיע אלינו מידע מעובדי מדינה שדיווחו כי נאמר להם בצורה מפורשת שעליהם להתייצב בהפגנות בערים השונות, ולא – הם לא יקבלו את שכרם באותו יום. תלמידים סיפרו שהכריחו אותם לעלות לאוטובוסים שהסיעו אותם לרמאללה, והיו גם מפגינים בתשלום שהוסעו מג'נין ומצפון הגדה". כותרת הידיעה: "הפלסטינים מציגים: מוכרחים להיות שמח".
בינתיים נמשכים המאמצים להשיג רוב במועצת הביטחון לעמדת ישראל. קטע מכתבה מאת שרה ליבוביץ-דר על גבון, שתתפרסם במלואה מחר, ב"מוספשבת" של "מעריב", נכלל בעמודי החדשות של העיתון הבוקר. גבון, למי שאינו מעודכן, חברה במועצת הביטחון והיא אחת מארבע "המדינות המתנדנדות" שישראל מנסה לשכנע בימים האחרונים להצביע נגד הפלסטינים.
ליבוביץ-דר יודעת לספר כי "בשבוע שעבר פגש נציג של מדינת ישראל את נשיא גבון, עלי בונגו, במעלית ביציאה מכנס בינלאומי. הישראלי ניצל את ההזדמנות למהלך דיפלומטי. 'בשבוע הבא הרשות הפלסטינית תבקש להתקבל כחברה באו"ם. אני מבקש ממך שגבון תתנגד לכך', אמר לנשיא של אחת מ-15 החברות במועצות הביטחון של האו"ם. בונגו סירב להתחייב. [...] ישראלית שמשפחתה מעורבת בעסקים בגבון אומרת: 'אם מישהו היה טורח לדבר לפני סוף-השבוע האחרון עם נשיא גבון, ולא בפגישה מקרית במעלית, יכול להיות שהכל היה נראה אחרת'".
שולי השוליים
צירוף נסיבות נדיר – שפע יחסי של עמודים בשל מודעות החגים ושפע יחסי של כתבים בארה"ב בשל ההצבעות באו"ם – מביא הבוקר לשני פרסומים מתמיהים.
שעה שבכירי הכתבים של "ידיעות אחרונות" מדווחים על הנעשה בניו-יורק, מוצא לעצמו שליח העיתון לעיר, עדי גולד, זמן לדווח על שולי השוליים של ההצבעה באו"ם. תחת הכותרת "הסמליות של המספר 194" מדווח גולד כי עבור הפלסטינים מסמל המספר את "רצונם [...] להפוך לחברה ה-194 באו"ם", אך יש לו גם משמעות סמלית מעבר לכך. "לפני כמעט 63 שנים, ב-11 בדצמבר 1948, קיבלה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 194, שעסקה בסכסוך הישראלי-ערבי", מזכיר גולד, ומפרט את תוכן ההחלטה ההיא וגלגוליה מאז.
החלטה מס' 194 של עורך "ידיעות אחרונות", לפרסם את הטקסט של גולד, מתגמדת לעומת מה שמתחולל ב"מעריב". כל הכפולה המרכזית בקונטרס החדשות של העיתון מוקדשת לדיווח נרחב מאת צח יוקד, כתב "מעריב" בניו-יורק, העוסק בסידורי הלינה של מנהיגי העולם בניו-יורק. העמוד הימני בכפולה המרכזית כולל את תוכן הידיעה ותצלום של בניין האו"ם. על פני העמוד השמאלי מודפסת מפה של לב מנהטן, עם מפתח למיקומי המלונות המרכזיים ופירוט זהותם של חברי המשלחות המתאכסנים בכל מלון ומלון.
אפשר היה לסלוח על השתלטות הקש על עמודי החדשות אילו יוקד היה מנצל את ההזדמנות כדי לחלץ אמירה בעלת ערך מתוך נתוני היחצנות של המלונות השונים. אך לא. גם כשהוא מדווח כי במלון המפואר ביותר, הוולדורף-אסטוריה (7,000 דולר לסוויטה), לנים לא רק חברי משלחת ארה"ב העשירה, אלא גם חברי המשלחות של עיראק (מקום 159 בדירוג תמ"ג לנפש), חוף-השנהב (מקום 191 בדירוג תמ"ג לנפש) וקונגו (מקום 227 בדירוג תמ"ג לנפש), יוקד אינו מעלה אפילו בדל של תהייה על הבזבזנות של ראשי מדינות אלו.
רק כשהוא כותב על מלון מנדרין (4,000 דולר לסוויטה) מציין יוקד כי לן בו נשיא רואנדה פול קאגמה (מדינתו תופסת את המקום ה-210 בדירוג). "סוויטה כאן יכולה לעלות גם 14 אלף דולר ללילה – פי כמה וכמה יותר מהכנסה שנתית של אזרח רואנדי ממוצע", כותב יוקד. זה לא מספיק.
צפונות לבו
תצלום של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי מחזיק בידו דג גדול מתפרסם הבוקר בעמ' 12 של "ידיעות אחרונות" מעל הכיתוב: "אשכנזי בקריביים בתמונה שהתפרסמה לראשונה ב'ידיעות אחרונות'".
אכן, התצלום התפרסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות", אבל אתמול התפרסם שוב בשער "מעריב", כחלק מקידום כתבה על "אשכנזי האזרח" שתופיע מחר במוסף סוף-השבוע של העיתון. מתברר כי כתבה דומה עתידה להתפרסם גם במוסף סוף-השבוע של "ידיעות אחרונות". תמצית הכתבה, מאת נחמה דואק, מובאת הבוקר בעיתון, תחת הכותרת "האמת שלי".
דואק אינה מראיינת את אשכנזי, חלילה, אלא מדווחת על מה שאמר הרמטכ"ל לשעבר בסוף-השבוע האחרון לחבריו הטובים, "שעטפו אותו באהבה" בעת שבילה איתם במלון יוקרתי ליד ראש-פינה. חברים כל-כך טובים הם אלה, ש"רק בפניהם הוא פותח את צפונות לבו". הטקסט נראה כעבודה של איש יחסי-ציבור מול עיתונאי, ולא של אדם פרטי מול חבריו הקרובים.
"זה לא היה פשוט להגיע לחדרי החקירה ולשבת ארבע שעות מול החוקרים", מצוטט אשכנזי מפי חבריו. "זה לא היה פשוט לעבור פוליגרף, ועוד יותר קשה שרונית נחקרה ועברה פוליגרף. שנינו יצאנו דוברי אמת", הוסיף. "קשה לראות את הילדים איתי וגלי פגועים, וכמה קשה להם שפוגעים באבא ואמא".
"כשהחברים שואלים אותו למה לא העביר את המסמך לפרקליט הצבאי הראשי, הוא עונה להם [...]", כותבת דואק. "כשנשאל על-ידי החברים האם הוא חושש מהבדיקה של המבקר, הוא אומר [...]", היא מוסיפה.
כך, אם כן, מצפים מאיתנו ב"ידיעות אחרונות" להאמין שהשיטה עובדת: הרמטכ"ל לשעבר פותח את צפונות לבו בפני חבריו הקרובים ביותר, והם, בתורם, משיבים לו על אמונו בהם בכך שדבריו מועברים הלאה, אל עיתונאית "ידיעות אחרונות". במקרה הם גם שואלים אותו את השאלות העיתונאיות המתבקשות, ומקבלים ממנו הסברים מפורטים.
לא מתפרנס מעבודה למחייתו
"הדו"ח טוב למיליונרים, רע למיליארדרים", תימצת שלשום ב"ידיעות אחרונות" סבר פלוצקר את דו"ח הביניים של "ועדת הריכוזיות". המאיון העליון, כך ניתן להבין, ירוויח מהצעדים שבהם תומך "דה-מרקר" בלהט, ואילו מרבית הציבור לא יושפע (במקרה הטוב).
הבוקר יוצא "דה-מרקר" במתקפה על המאיון העליון, בעולם בכלל ובישראל בפרט. "המאיון העליון על הכוונת", נכתב בכותרת בראש שער העיתון, וששת העמודים הראשונים מוקדשים לנושא. דפנה מאור משרטטת את תמונת המצב העולמית, ושמה דגש על דרישה מהעשירים לשלם יותר מסים. מירב ארלוזורוב מדווחת כי המאיון העליון של העצמאים בישראל משתכר פי 25 מהשכר הממוצע של עצמאי, אך משלם פחות מס מהממוצע.
"ההסבר לכך הוא מקור ההכנסה", כותבת ארלוזורוב. "כל השכירים וכל העצמאים בישראל מתקיימים מעבודה – שכר עבודה או הכנסות מעסק. זה נכון לכולם, פרט למאיון העליון של העצמאים. השיעור הקטן הזה – מדובר ב-4,500 האנשים העשירים ביותר בישראל – לא מתפרנס מעבודה למחייתו. במאיון העליון מהווה העבודה חלק קטן בלבד מההכנסה ועיקר ההכנסה מקורו בנכסים – 19% מההכנסה של המאיון העליון של העצמאים מקורם בנכסים פיזיים (הכנסות מריבית, שכר דירה ודיבידנד), ועוד 47% מההכנסה מקורם ברווח הון". כיוון שבישראל המיסוי על עבודה גבוה ואילו המיסוי על הון ונכסים נמוך מאוד, מסבירה ארלוזורוב, נוצר המצב האבסורדי.
מוטי בסוק מוסיף דיווח שלפיו ועדת טרכטנברג עתידה להמליץ על הכבדת נטל המס הישיר על בעלי ההכנסות הגבוהות במשק, על מי שמרוויח יותר מ-40 או 50 אלף שקל ברוטו לחודש.
קופי-פייסט
בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח על ספר חדש מאת גבי ניצן, ספר המשך לרב-המכר "בדולינה". הספר, כך נכתב, יראה אור בימים הקרובים בהוצאת ידיעות-ספרים.
בידיעה מצוטט ניצן, ומוזכר בין היתר כי "שבוע לפני הגעתו לחנויות הספרים נמכר הספר במהדורה דיגיטלית באתר 'עברית' ובאייפד". גם כתובת האתר של "עברית" מופיעה בגוף הידיעה. כמו כן מצוין כי הפרק הראשון בספר יפורסם מחר במוסף "7 ימים".
הידיעה נראית כקומוניקט של איש יחסי-ציבור. ואכן, על הקרדיט על הידיעה חתומה אילנה שקדי, אשת יחסי-הציבור של הוצאת ידיעות-ספרים.
זו אינה הפעם הראשונה ששקדי חתומה על ידיעה שמתפרסמת ב"ידיעות אחרונות", אך בפעם הקודמת היתה זו ידיעת תצלום קטנה, לא ידיעה בת שש פסקאות, בראש השער האחורי של העיתון.
ענייני תקשורת
נטע הלפרין מספידה ב"עכבר העיר – תל-אביב" את המגזין "רייטינג".
ב"כלכליסט" מדווח [סוכנויות הידיעות] כי לפי סוכנות בלומברג, נגד חברת ניוז-קורפ של רופרט מרדוק החלה חקירה נרחבת גם בארה"ב.
בכפולה הפותחת של "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", מופיעה רשימת המלצות לסוף-השבוע הקרוב. בין יתר ההמלצות ליום שישי מוזכר הזמר שלמה ארצי, ש"מסיים את הקיץ" באמפי קיסריה. השורה המודגשת בסיום ההמלצה שואלת, "מה עוד אפשר להגיד?". ובכן, אפשר, למשל, להגיד שאתמול, אחרי שבועות ארוכים של חרושת שמועות ודיווחים שונים, אישר מנהלו האישי של ארצי כי הזמר יתחיל בקרוב מאוד לכתוב טור אישי ב"ידיעות אחרונות".