העולם הזה

"ידיעות אחרונות" מקדיש הבוקר את כותרתו הראשית וחציו העליון של השער לשטפונות בפקיסטן. "גרוע יותר מהצונמי", קוראת הכותרת, נתונה בין מרכאות, על רקע תצלום [AFP] שבו נראים פליטים באזור מוכה האסון – מבוגרים צועדים במים שמגיעים עד ברכיהם, כל אחד נושא על גופו צרור חפצים וילד. "20 מיליון נפגעים", נכתב בכותרת הגג.

העיתונות הישראלית גילתה את אסון הטבע בפקיסטן באיחור אופייני. אף שהתרחש לפני למעלה שבועיים, וברור היה משלב מוקדם יחסית כי הנזק שנגרם הוא עצום, רק לקראת סוף-השבוע שעבר הופיעו בכל מדורי חדשות החוץ דיווחים בולטים על האסון. מדינה מוסלמית, רחוקה גיאוגרפית, בלא נוכחות של תיירים מישראל וללא בית חב"ד אחד לרפואה, אינה נושא מועדף על עורכי חדשות בישראל. במיוחד בימים שבהם תקרית אש מתלקחת בצפון, ועדת טירקל שומעת את עדויות בכירי המדינה ומסמך ספק-מפוברק מעיב על טוהר המידות של צבא ההגנה לישראל.

הבוקר, כאמור, משתנה המגמה, לפחות בעיתון אחד. "ידיעות אחרונות" מחליט להתעלם ממה שמעסיק אותו בימים כתיקונם – מאבקי אגו מרובי הכפשות בין בכירים במדינה – ולהפנות את תשומת לב הקוראים לסוגיה הומנית חשובה, שאינה קשורה באופן ישיר לחייהם. לא די בכך שהעיתון מזכיר את האסון המרוחק על השער, הוא עושה זאת בהבלטה ועל חשבון סוגיות מקומיות "בוערות". הפרשה המכונה "מסמך גלנט", למשל, נעדרת לחלוטין משער העיתון. בפעם השנייה בתוך ימים אחדים מעדיף "ידיעות אחרונות" לחרוג מהמקובל ולקדם סדר יום שונה מהעיתונים האחרים. זהו מהלך מרענן, גם אם הוא נובע אולי מסיבה פרוזאית כגון חופשה מרוכזת של עורכים בכירים.

יחד עם זאת, המעבר לכותרת הראשית של העיתון אינו מלווה בהרחבה ובהעמקה של הדיווח. אין לעיתון שליח לפקיסטן, והכותרת הראשית מפנה לידיעה באורך בינוני, המופיעה במדור חדשות החוץ שבעמ' 18 וחתומה בצירוף "סוכנויות הידיעות". ידיעה דומה מופיעה הבוקר במדור חדשות החוץ של "מעריב". במדור חדשות החוץ של "ישראל היום", לעומת זאת, שלוש ידיעות קצרות, אף אחת מהן אינה מוקדשת לאסון בפקיסטן. העליונה מדווחת על קיצוצים בתקציבי הביטחון של בריטניה וארה"ב. האמצעית, ידיעת תצלום, מתמקדת בגור דובים שראשו נלכד בצנצנת פלסטיק גדולה בפלורידה, ארה"ב. התחתונה מדווחת על אירוע ירי שהתרחש בניו-יורק, ארה"ב.

מערכה אסטרטגית וירטואלית

בכל יתר העיתונים שמור מקום של כבוד על השער למאבקי האגו מרובי ההכפשות בין בכירים במדינה, הפעם במסגרת הפרשה המכונה "מסמך גלנט". "דובר צה"ל נחקר שלוש פעמים במשטרה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". תומר זרחין ועמוס הראל מדווחים כי "גורמים במשטרה" אישרו באוזניהם כי בניהו נחקר "לפחות שלוש פעמים". יחד עם זאת, הם מדגישים כי דובר צה"ל לא נחקר תחת אזהרה ואינו נחשב לחשוד.

"במשטרה אמרו בסוף-השבוע כי בשלב זה לא נחקרו חשודים באזהרה, וכי אין בשלב זה חשודים בזיוף. כמו כן, בשלב זה אין כל ביסוס לחשד כי המסמך אכן מזויף", הם מדווחים. בהמשך מסופר בהרחבה על התפתחויות בפרשה שעלו מסקירות שמסרו ביום שישי כתבי ערוץ 1 אורי כהן-אהרונוב ואמיר בר-שלום, במסגרת התוכנית "יומן". "פרשת מסמך גלנט, יותר מאשר עדויות הבכירים על אירועי המשט לעזה בוועדת טירקל, היתה נושא השיחה העיקרי בצבא השבוע", מצוין.

ב"ישראל היום" מדווחים על "עדות" של בניהו (ולא "חקירה"), ואין רמז לכך שדובר צה"ל זומן יותר מפעם אחת. איציק סבן, הדס שטייף, לילך שובל ומתי טוכפלד מדווחים, בידיעה עשירה בפרטים יחסית לעיתון זה, כי על-פי "גורמים בטחוניים", בניהו ניהל יום לפני פרוץ הפרשה שיחה עם "עיתונאי המקורב לו, שבמהלכה אמר כי אשכנזי 'בז לנסיונות לעשות אותו דוד לוי' – ניסוח הדומה לזה המופיע במסמך גלנט". ב"הארץ" מזכירים כי גם ב"יומן" של ערוץ 1 דיווחו על כך, ומציינים כי למחרת הופיעה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה מאת יוסי יהושוע שכותרתה "אשכנזי: בז לניסיון לעשות אותי דוד לוי". נזכיר כי הדימוי הופיע באותו יום גם במדור השבועי של נחום ברנע.

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מדווח ירון דורון על הפרשה. בנוסח שלו, בניהו לא נחקר אלא "זומן בשבוע שעבר לתשאול במשטרה". לפי הדיווח, בניהו לא נחקר באזהרה אלא מסר עדות, ונבדק אם הוא המקור שמסר את המסר לעיתונאי, ולא אם הוא המחבר של המסמך. עוד מספר דורון כי בניהו התייעץ קודם לכן עם עו"ד אייל רוזובסקי, לשעבר קצין בפרקליטות הצבאית, וכי בימים הקרובים ייקרא גם גלנט עצמו למסירת עדות.

יוסי יהושוע תורם אף הוא דיווח, העוסק בחילופי האשמות בין גלנט לבניהו. יהושוע מצטט "גורמים בצבא" שאמרו לו כי "בניהו מעולם לא תקע סכינים בגבו של אלוף גלנט או באף גורם אחר בצה"ל. יכול להיות שהאלוף גלנט מכוון לרמטכ"ל ומשתמש בבניהו. גלנט מנהל מערכה אסטרטגית וירטואלית שנועדה לרצות גורמים מסוימים בלשכת שר הביטחון".

בינתיים, כאמור, אין התקדמות ממשית בחקירה. "חקירת המשטרה בנושא מתמקדת בעיקר בטענה שלפיה המסמך זויף", מדווח ב"ישראל היום", "אולם גם שבעה ימים לאחר פתיחתה אין בידי החוקרים קצה חוט שיסייע להם להשיב על השאלה [...] וזאת לאור סירובה של חברת-החדשות של ערוץ 2 לעשות כן, בטענה של הגנה על מקורות עיתונאיים [...] גורמים בערוץ טענו שבכוונת חברת-החדשות להגיע עם הסוגיה עד לעליון, וזאת כדי שתינתן החלטה שתהיה בגדר 'הלכה' בעניין הנחשב לעקרוני".

"השנאה מורגשת עכשיו בפיקוד הבכיר של צה"ל ובין חלקים בו לבין סביבתו של שר הביטחון אהוד ברק", כותב אמיר אורן במדור הדעות של "הארץ". "התפוגגה סופית, לעיני כל, אשליית טוהר החשק. הקוד האתי של צה"ל מת מבושה. הוא נועד מלכתחילה רק לפתאים בקו-המגע. לאלופים אולי היתה אתי, או בטי, אבל לא קוד". בהמשך הטור מציע אורן למנות לרמטכ"ל את שלמה ינאי.

רחוקים מקפיטליזם

"עם כל ההבנה למימד הסקסי שיש כיום ברכילות הצה"לית סביב 'מסמך גלנט', ראוי ששירות הביטחון הכללי והיחב"ל יידרשו עוד קודם לטפל באיום ממשי יותר על בטחון המדינה", כותב הבוקר אבי בר-אלי ב"דה-מרקר". בר-אלי מכוון למסע הפרסומי שהחל לפני שבוע בדיוק, וקושר בין נסיונות להעלות את תמלוגי המדינה מתגליות הגז האחרונות לקרן החדשה לישראל ולמניעים אנטי-ישראליים עד כדי בגידה. "קשה להבין כיצד נסיונות של גורמים זרים להשפיע על החלטות מדינה ועל יחסי החוץ שלה מתקבלים בשוויון נפש שכזה", הוא מוסיף.

ביום שישי האחרון תפס הקמפיין תאוצה עם מודעת עמוד שהציגה את יו"ר הוועדה לבחינת תמלוגי הגז, איתן ששינסקי, כבובה המופעלת על-ידי ארגוני שמאל קיצוניים וכמי שמצוי בניגוד עניינים מהותי. "ששינסקי אינו מופעל בידי שמאל קיצוני ואינו מצוי בניגוד עניינים", מציין בר-אלי, "מסקנות הוועדה שבראשה הוא עומד לא נועדו לפעול לטובת 'גז ערבי' – והגז הערבי המדובר מתווך בכלל בידי גופים ישראליים (לרבות כספי הפנסיה של הציבור), וגם אמריקאיים ותאילנדיים".

ברשימה צמודה ב"דה-מרקר" חושף בר-אלי כי מי שעמד מאחורי הקמפיין בתחילת השבוע שעבר, יו"ר הפורום למען ארץ ישראל רנן שוורצמן, מכחיש כל מעורבות במודעות שהתפרסמו כחלק מהקמפיין ביום שישי האחרון. "אנחנו לא חתומים על המודעות. זה לא עבר דרכי, ואין לי מושג מי פירסם אותן", מצוטט שוורצמן, סטודנט בן 28, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. שוורצמן מוסיף כי "מבחינתנו – שהמדינה תלאים את שדות הגז, ושקל אחד לא ילך ליצחק תשובה. האמת היא שאנחנו בכלל רחוקים מקפיטליזם".

שוורצמן מסרב לנקוב בזהות מממני הארגון שבראשו הוא עומד (הוא מסתפק במלים "תורמים מחו"ל. יהודים חובבי ציון") וטוען כי "הגענו לקצה היכולת הפיננסית שלנו מבחינת משאבים. לכן אני לא יודע אם נוציא עוד מודעות בשמנו".

מי, אם כן, מימן את המודעות הללו? ומי יממן את המודעות בהמשך הקמפיין? תשובה אפשרית עולה מהכפולה הפותחת ב"כלכליסט", שמוקדשת למעורבותה של המערכת הפוליטית במאבק על תמלוגי הגז. רויטל חובל מדווחת כי "מי שמנהל את הקמפיין של הפורום למען ארץ ישראל הוא משה קלוגהפט, יועץ התקשורת של ח"כ רונית תירוש". בהמשך היא מציינת כי "קלוגהפט הוא גם דובר התנועה אם-תרצו, שבתחילת השנה ניהל מאבק אחר נגד הקרן החדשה".

חובל משוחחת עם גורם עלום בפורום למען ארץ ישראל (ניחוש: קלוגהפט), ושואלת אותו מנין המימון לקמפיין היקר. הגורם מסרב לחשוף את מקורות המימון, מציין כי "מטה המאבק פועל באופן עצמאי ואינו קשור לחברות הגז השונות", ותוהה מנין המימון של "פורום פעולה אזרחית", ארגון שהקים השר לשעבר מיכאל מלכיאור ותומך בהעלאת תמלוגי הגז (מלכיאור מסר ל"כלכליסט" כי מימון העמותה נובע מ"החסכונות של החברים בה ולא על-ידי אף גורם אינטרסנטי").

חובל עצמה מציינת כי "הקמפיין להעלאת התמלוגים של הקרן החדשה ומלכיאור משרת את האינטרסים של חברת הגז המצרי EMG, בו שותף איש העסקים יוסי מימן". לדבריה, "ברור הוא כי כל עיכוב בחיבור הגז מקידוח תמר למערכת ההולכה מהווה יתרון ל-EMG".

לצד הדיווח של חובל, טור פרשנות מאת עידן גרינבאום, המאשש את הסברה כי ליצחק תשובה, הנאבק בימים אלה למניעת העלאת תמלוגי הגז, אין כל קשר לקמפיין החדש של הפורום למען ארץ ישראל. "רק זה היה חסר ליצחק תשובה", פותח גרינבאום את טורו. "בעיצומו של המאבק המשפטי-עקרוני בסוגיית תמלוגי הגז, הוא ואנשיו גילו שתחת רגליהם צמח לו פתאום יצור חדש ומכוער, ולפתע העיסוק בתמלוגים נהפך בן לילה משאלה עסקית-כלכלית לשאלה של שמאל וימין – אוהבי הערבים מול נאמני ארץ ישראל".

באמת, רק זה היה חסר לתשובה. באמצע מסע גורלי למניעת העלאת תמלוגי הגז, צץ לו לפתע, יש מאין, קמפיין פרסומי למניעת תמלוגי הגז. הרחמים על טייקון הגז החדש נכמרים מאליהם. בהמשך הטור מציין גרינבאום כי "מי שנפגש בתקופה האחרונה עם אנשיו של תשובה, בראשות יורם טורבוביץ' וגדעון תדמור, לא יכול שלא להתרשם מהעובדה שיש להם קייס לא רע בכלל נגד העלאת התמלוגים", וכי דווקא הקמפיין הפוליטי עשוי לפעול לרעתם.

"פלייבוי"? בשביל המאמרים

ב"ג'רוזלם פוסט" מדווח גיל שפלר כי רוצחו של הרב מאיר כהנא, אל-סייד נוסייר, ביצע את המעשה בשיתוף עם פעילי אל-קעידה, וכי יעדו המקורי להתנקשות היה בכלל אריאל שרון. המידע, כך מדווח, עולה ממסמך רשמי של ה-FBI שהגיע לידיו של עיתונאי המגזין הפורנוגרפי "פלייבוי", פיטר לאנס, במהלך הכנת תחקיר על מחדלי הרשויות בארה"ב בנסיונות לסכל פעולות טרור.

ענייני תקשורת

כתבת השער במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לעורך העיתון לשעבר רפי גינת. הכתב דני ספקטור מראיין את גינת לרגל עלייתה של תוכנית הרדיו "ציפורי לילה פליליות" בגלי-צה"ל לפני שבועות אחדים, וביתר דיוק לרגל הפיכתה של התוכנית "תוך שבועות ספורים לתופעה".

גינת מספר כיצד עלה בדעתו לחזור לרדיו ("יום שישי אחד ריאיינו אותי ברדיו וכל-כך נהניתי, שאמרתי שבא לי לעשות רדיו. נקבעה פגישה ביני לבין מפקד גלי-צה"ל, הציעו לי את התוכנית הזאת, וכמובן שהודיעו לי שהכל יהיה בהתנדבות"), על הזמן הרב שהוא משקיע בהכנות לתוכנית, ועל היחס הקשוח שהוא מפגין כלפי עבריינים שמשוחחים איתו ("'אני עושה איתם ראיונות קשים ולא חוסך את השאלות שלי', רועם גינת.' בסופו של דבר אי-אפשר לעבוד עלי. אצלי כולם יענו על הכל, ואני אגרום להם להגיד שהפשע לא משתלם'"). בפתח הראיון מציין גינת בהקשר אחר כי כבר למד ש"כלב מאיים לא נושך".

צמוד לידיעה של מיה בנגל על המירוץ לפוליטיקה של דן חלוץ מופנים הקוראים לידיעה "על הופעתו הטלוויזיונית של חלוץ", בעמ' 18 של העיתון. בעמוד זה אמנם מופיע טור ביקורת טלוויזיה המוקדש לתוכנית "אולפן שישי" [אלון הדר], שבה התארח חלוץ בסוף-השבוע האחרון, אך הטור אינו עוסק בו, אלא באבי בניהו ובשרה נתניהו.