קיפאון

זה היום השני שכל הכותרות הראשיות בעיתונים מוקדשות למעורבותם של ספינולוגים במירוץ לרמטכ"לות, בעקבות מסמך שחשף ביום שישי בערוץ 2 אמנון אברמוביץ' (ורוני דניאל, שלא ברור מה היתה תרומתו לחשיפה). שלושה מארבעת העיתונים מקדישים את הכותרת להתפתחות אחת: עיכוב המינוי. "פרשת גלנט: היועץ המשפטי הורה להקפיא את הליך מינוי הרמטכ"ל" ב"הארץ"; "היועמ"ש: לעכב מינוי הרמטכ"ל" ב"ישראל היום"; ו"המינוי עוכב" הסתום ב"מעריב". גם מידע חדש על הפרשה נתון בעיתונים בהקפאה.

"ידיעות אחרונות" מתייחס בכותרת הראשית שלו, "מטכ"ל בחקירה", להחלטת היועץ המשפטי לממשלה "להורות על חקירה פלילית לגילוי מקורו של 'מסמך גלנט'". "ידיעות אחרונות" הוא העיתון שהפך שחקן בפרשה מאחר שכתבו הצבאי, יוסי יהושוע, היה אחראי לפרסומים התואמים את מה שנכתב ב"מסמך גלנט". מדוע יש להורות על חקירה פלילית? משום שהמסמך האמור, המפרט אסטרטגיה לבחירתו של גלנט שעיקרה מניפולציות תקשורתיות, חשוד כמפוברק. כך טען בתוקף היחצן איל ארד, שהמסמך מיוחס למשרדו, ואתמול במפורש גם האלוף גלנט עצמו. ואילו אברמוביץ', שביום שישי נשמע סמוך ובטוח באמינותו, הביע גם הוא פקפוק במוצאי-שבת וטען כי יש חשיבות לפרסום "בין אם המסמך מפוברק בין אם לאו".

בינתיים חשיפת המסמך משחקת לרעתו של גלנט ולטובתו של מי שנחשב ליריבו: "החלטת היועץ מהווה ניצחון לרמטכ"ל המכהן אשכנזי, שפעל לדחיית ההכרעה על זהותו של הרמטכ"ל הבא", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הראשית ב"הארץ", פרי עטו של עמוס הראל. "בפני המשטרה יעמדו שלושה כיווני חקירה אפשריים", הוא מסכם: המסמך אותנטי והתלונה שהגיש ארד במשטרה בגין זיוף בעקבות הפרסום בערוץ 2 היא תלונת שווא; המסמך מפוברק לגמרי ונועד לפגוע בגלנט; המסמך "משקף כיווני מחשבה ופעולה בין תומכי גלנט או בסביבת שר הביטחון, כשמסיבה כלשהי הוצמד לו הלוגו של משרדו של ארד".

"ערוץ 2 טרם קיבל החלטה אם למסור את המסמך למשטרה", נכתב בכותרת ידיעה של תומר זרחין וגילי איזיקוביץ ב"הארץ". "חשש בצה"ל: מצעד אלופים אל הפוליגרף", נכתב בכותרת ידיעה של אמיר בוחבוט ב"מעריב". "זה יתחיל בחיפוש מקיף במשרד של היועץ האסטרטגי איל ארד", נכתב בכותרת המשנה לידיעה בכפולה הפותחת ב"ידיעות", "אחר-כך יוזמן הפרשן אמנון אברמוביץ' לתת עדות. ובסוף, אם מקור המסמך לא יתגלה – יחל מצעד של אלופי צה"ל ובכירים בטחוניים למשרדי החקירות".

"לבדוק לפני שמשדרים" היא כותרת טורו של יעקב אחימאיר ב"ישראל היום", "סליחה: האם על כל מסמך שאולי הוא 'מסמך' צריכה צמרת המדינה להיכנס לסחרור?", הוא כותב. "אמיתי או מזויף, פרסום המסמך היה המעשה הנכון מבחינה ציבורית" הוא הציטוט מטורו של נחום ברנע שנבחר לשער "ידיעות אחרונות". "אבל לא מזיק לשמור על פרופורציות", נכתב בטור עצמו. בן דרור ימיני כותב דברים דומים בטור ב"מעריב".

במדור "שיחת היום" בחלק ב' של "הארץ" מראיין יהונתן ליס את ח"כ נחמן שי, מי שהיה מפקד גלי-צה"ל ודובר צה"ל, על פרשת גלנט-ארד. "התופעה היתה קיימת גם כששימשת דובר צה"ל?", שואל ליס, ושי עונה: "ראיתי דברים כאלה כשהייתי דובר. אחד הדברים המרכזיים שנלחמתי בהם היה להרחיק את הדוברים של הפיקודים ושל זרועות צה"ל למיניהם מהמפקדים שלהם, כדי שלא יהפכו לדוברים האישיים שלהם. המפקדים רצו לומר אז, 'הלו, גם אנחנו יודעים להופיע בכותרות ולעשות יחסי-ציבור'. התבקשתי אז להרחיק את הדוברים ממפקדיהם גם על-ידי שר הביטחון דאז משה ארנס והרמטכ"ל דן שומרון".

במדור הדעות של "ידיעות" כותב יועז הנדל כי דוברו של שי שלח לו מסרון בשבת בבוקר: "היה מוכרח לעדכן אותי שבמוצאי-שבת מתכוון כבוד הח"כ לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בקריאה לחקור בכל האמצעים את פרשת מסמך גלנט [...] לא הייתי נדרש לעניין זה אלמלא יש משהו כרוני ומציק בתגובות המהירות של ח"כ שי ועוזרו המסור לכל אוושת רוח מעוררת עניין במזרח התיכון".

איל ארד, יש להזכיר, הוא בכיר (במיל') בדובר צה"ל.

אלון לדין

רק "מעריב" אינו מדווח היום בשער על המלצת המשטרה להעמיד לדין את הרב מרדכי (מוטי) אלון. "המשטרה: הרב אלון לדין" היא הכותרת על שער "ידיעות אחרונות": "נמצאו ראיות שהרב הבכיר מוטי אלון ביצע מעשים מגונים בקטינים" (ירון דורון ועקיבא נוביק).

לפי תומר זרחין ויאיר אטינגר ב"הארץ", "אלון חשוד בביצוע מעשים מגונים בכוח ומעשים מגונים בשני קטינים [...] לפני כמה שבועות אותר מתלונן שהביע את הסכמתו למסור עדות מפורטת על מעשים מגונים בכוח שלטענתו ביצע בו אלון בזמן שהיה קטין, בין השנים 2005 ל-2006 [...] במהלך החקירה פנה למשטרה מתלונן נוסף.

"[...] כעת ההערכה היא כי ההחלטה אם להגיש כתב אישום ואם לאו תתקבל על-ידי פרקליטות מחוז ירושלים בתוך חודשים בודדים [...] תחילת הפרשה לפני ארבע שנים, בחשדות שהעלו חברי פורום תקנה – הפורום למניעת הטרדות מיניות בציבור הדתי – נגד הרב אלון, בשל תלונות שהצטברו אצלם על קשר מיני שקיים לכאורה עם צעירים [...] פרקליטו של הרב אלון, עו"ד יאיר גולן, אמר אתמול ל'הארץ' כי הוא משוכנע שבדיקה מעמיקה בעניינו תבהיר כי אלון לא ביצע עבירה כלשהי".

ומה אומר אלון עצמו? "לרב הנערץ לא תהיה ברירה אלא להגיב בקרוב על ההאשמות הקשות נגדו. השאלה היא כיצד ומתי יעשה זאת", נכתב בכותרת המשנה לטור פרשנות של אטינגר בעמ' 4 של "הארץ". "'האמת תראה את דרכה במהרה', אלו היו המלים היחידות שהשמיע עד כה, בקולו, הרב מוטי אלון ביחס לאישומים החמורים שבהם האשים אותו פורום תקנה על ניצול מיני של תלמידיו", כותב אטינגר. "ההצהרה הזאת ניתנה בחודש פברואר, ומאז עסוק הרב אלון, על-פי מצוותו של היועץ האסטרטגי ששכר, רוני רימון, בשתיקה תקשורתית".

"באותו יום בו קיבל הרב מרדכי אלון את הבשורה על כך שהמשטרה החליטה להגיש המלצה להעמידו לדין", כותב ניר חסון באותו עמוד, "הוא עשה צעד גדול בתהליך הרהביליטציה שלו בקרב הציבור הדתי-לאומי. אמש הוא נתן שיעור תורה בפני כמאתיים איש בבית-הכנסת הגדול בשכונת רמת-אשכול בירושלים. הדרשה ניתנה באזכרה לחלל צה"ל, סגן-אלוף עמנואל מורנו, קצין סיירת מטכ"ל שנהרג בתום מלחמת לבנון השנייה".

תסריט ידוע מראש

"למרות הביקורות הקטלניות ברובן (כולל זו שמתפרסמת בעמוד זה), 'זוהי סדום', הקומדיה מבית-היוצר של 'ארץ נהדרת', נוחל הצלחה גדולה בקופות", כותבים אמיר קמינר ויואב בירנברג ב"24 שעות". "אני לא קורא ביקורות רעות", הם מצטטים את במאי הסרט, אדם סנדרסון, "כי אני סובל מספיק מביקורת עצמית מחמירה. אני חושב שאולי מחפשים ב'זוהי סדום' תיזה סאטירית ברורה, אבל אנחנו התכוונו לעשות מוצר בידורי מעל לכל. הביקורות הרעות הן תסריט ידוע מראש".

"נמוך מים המלח" היא כותרת הביקורת המתפרסמת באותו עמוד, של יהודה סתיו (ציון: שני כוכבים): "למרות כמה צחוקים שמעוררת הקומדיה הישראלית 'זוהי סדום', קשה לומר שזהו סרט משעשע. בעיקר בגלל דלות החומר העלילתי, הדיאלוגים האנמיים וההומור הנמוך [...] גם קומיקאים מצוינים כמו אנשי 'ארץ נהדרת' לא מסוגלים להעביר לצופים את מה שהתסריטאים לא מפקידים בידיהם".

השיבה מלוב

כל העיתונים מדווחים בשעריהם על שחרורו של הישראלי רפרם חדד מהכלא הלובי. "משא-ומתן חשאי שניהל שר החוץ אביגדור ליברמן עם שלטונות לוב, בתיווכו של איש העסקים האוסטרי מרטין שלאף, הגיע אמש לסיום דרמטי: קרוב לשעה 23:00 נחת בשדה התעופה בווינה מטוס פרטי ובו רפאל (רפרם) חדד – אזרח ישראלי המחזיק גם באזרחות תוניסאית שהוחזק בכלא בלוב כחמישה חודשים", כותב ברק רביד ב"הארץ".

חדד, שבין עיסוקיו עיתונאות, אמנות, צילום, טיולים ואוכל, נעצר בלוב בסוף מרץ, אחרי שהגיע לשם למשימת צילום בקהילה היהודית בטריפולי ועורר את חשדם של שוטרים מקומיים. ידיעות מעורפלות על דבר המעצר, ללא ציון שמו של חדד ובחלקן תוך אזכור טענה לובית כי מדובר באיש מוסד, התפרסמו בתחילה באתרי אינטרנט ישראליים (ואף ב"ידיעות אחרונות", כפי שמציינים שם בהבלטה היום), אולם מאז התנהלו המגעים לשחרורו תחת חיסיון תקשורתי מוחלט, שנבע מאיסור על הפרסום אבל לא פחות מכך בשל בקשות המשפחה.

העיתונים מפרטים את הנסיונות הרבים של ישראל בערוצים שונים לפעול לשחרורו של חדד, מהמודיעין האיטלקי ועד למזכ"ל האו"ם. לבסוף היה זה המיליארדר האוסטרי מרטין שלאף, ידידו של שר החוץ אביגדור ליברמן, שנחל הצלחה. שלאף הוא ידידו של סייף אל-אסלאם, בנו של קדאפי ומי שעמד מאחורי משלוח הספינה הלובית לעזה לפני כמה שבועות. כעת מתפרסם כי גורלה של הספינה נקשר בגורלו של חדד, בתיווכו של שלאף.

לפי הפרסומים, ישראל לא הסכימה לאפשר את עגינת הספינה בעזה תמורת שחרורו של חדד, והעיכובים השונים במהלך מסעה של הספינה לא היו "תקלות", אלא נבעו מהתמשכות המשא-ומתן בעניין. לבסוף הסכים קדאפי הבן כי הספינה תגיע למצרים וכי תמורת השחרור תרשה ישראל להעביר את הסיוע מהספינה הלובית דרך אל-עריש ומעבר רפיח לרצועת עזה, וכן תאפשר ללוב להקים 20 מבנים ברצועת עזה לתושבים שאיבדו את בתיהם במבצע "עופרת יצוקה".

הפרסום ב"ישראל היום", כבדרך כלל, הוא הקצר והדל ביותר מבין הדיווחים בעיתונים, שעיקרם נגזרו כנראה מהודעה לעיתונות של משרד החוץ. הדיווח ב"הארץ" עשיר רק במעט: רביד מוסיף, בניגוד לדיווח של מתי טוכפלד ב"ישראל היום", כי חדד הצליח ליצור קשר עם משפחתו ולהודיע להם כי נעצר. כותרת הגג לידיעה ב"הארץ" היא "הותר לפרסום אמש לקראת חצות", אולי כתירוץ לדלות החומר. באופן אירוני, "הארץ" כבול יותר מעיתונים אחרים לשעת ההדפסה שלו בחצות, כנראה בשל הצורך לתזמן את הדפסת העיתון בבית-הדפוס של "הארץ" עם הדפסת גליונות "ישראל היום", המודפסים שם גם הם.

ב"מעריב" מוסיף אלי ברדנשטיין כי חדד הגיע ללוב בשליחות "מרכז אור-שלום לשימור מורשת יהודי לוב, כדי לתעד את נכסי הקהילה היהודית שנותרו במדינה. אין זו הפעם הראשונה שהמרכז שולח שליחים בדרכון זר לתעד את מה שנותר מהנכסים של הקהילה. גם בפעם הקודמת נעצר השליח שלהם – ונכלא". עוד לפי ברדנשטיין: "שירותי הביטחון הזהירו אותו [את חדד] לפחות פעם אחת שיפסיק לצלם ויעזוב את המדינה. אולם חדד המשיך במשימתו, עד שנעצר". ברדנשטיין גם מביא את תגובת המרכז.

ב"ידיעות אחרונות" כותב גם איתמר אייכנר כי חדד הוזהר על-ידי שירותי הביטחון הלוביים, אולם המשיך בכל זאת במסעו. אייכנר ודני אדינו אבבה טרחו גם לדבר עם משפחתו של חדד, אולם הדברים שהם מביאים סתמיים וחסרי חשיבות (ושמה של אחותו של חדד הוא שירה ולא שרה). בכותרת המשנה על השער נכתב כי חדד "נכנס למדינת האויב ללא אישור". יש לציין כי לוב אינה מוגדרת מדינת אויב (על-פי החוק למניעת הסתננות).

כל הידיעות מכילות את הציטוט של ליברמן: "פדיון שבויים זו מצווה חשובה ביותר. אני שמח שיכולתי לתרום את חלקי בשחרור אזרח ישראלי תמים שהסתבך". בכמה מהעיתונים נראית תמונתו של ליברמן עם חדד. האירוניה בולטת על רקע היותו של חדד איש שמאל המזדהה עם סרבני מצפון.

קשה להתפרנס

"גל העיבודים הקולנועיים לספרים ישראליים מעלה את השאלות מדוע במאים בוחרים להסריט ספר אחד ולא אחר, איך קורה שספריו של דויד גרוסמן קיבלו לבוש מוסרט אבל אלה של מאיר שלו עדיין לא זכו לכך, ומה הולך לאיבוד כשמכינים עיבוד ליצירה ספרותית", שואלת כותרת המשנה לכתבת השער של נירית אנדרמן ב"גלריה" ב"הארץ".

הנה הקישור לכתבה המלאה, שבמסגרתה מנסה אנדרמן לברר "כמה מרוויח סופר מעיבוד ספרו לסרט". התשובה החלקית והממוצעת: 140 אלף שקל, ו"יש המבטיחים לסופר אחוזים (ספורים) מתוך הרווחים העתידיים של הסרט".

פרס הטקסט המופרך ביותר שנדפס היום בעיתונים

"המונה ליזה שקידמה בסוף-השבוע את פניהם של הבאים בשערי מרכז הקניות K-11 בהונג-קונג היתה מצוידת לא רק בחיוך מסתורי, אלא גם בגביע גלידה ורוד ענק. אבל רק כשעומדים ממש קרוב אליה אפשר לראות שהיא עשויה מטוסטים" (המדור "מסביב לעולם" במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות").

ענייני תקשורת

"האם הערוץ הראשון ייפרד מהשידור המסורתי של האירוויזיון?", שואל ערן סויסה ב"המגזין" של "מעריב", ועונה: "ייתכן מאוד". זאת, לאחר שמנכ"ל הרשות, מרדכי שקלאר, הודיע אתמול כי הוא מתכוון לוותר על זכויות השידור לתחרות הפופ ש"לא תואמת את צביון הערוץ".

"מאז התפוצצה פרשת דודו טופז, לא נעים להגיד, עלו מניותיה של קרין מגריזו כמרואיינת", פותחת עופרה מזרחי, עורכת "את", את טור העורכת בפתח הגיליון. "למי שאינו בקיא, אמה של מגריזו נשואה לאחיו של טופז, מיקי גולדנברג, והרצון לשמוע את תגובתה של בת המשפחה על הטראומה ההיא היה אך טבעי. לזכותה של מגריזו ייאמר שלא רק שהיא לא ניצלה את העניין המוגבר בה לטובת פרסומה האישי, אלא היא שמרה על כבודה ועל כבוד המשפחה, והקפידה על שתיקה תקשורתית".

"קרין מגריזו מספרת לראשונה על נישואיה הטריים ועל דודה, דודו טופז", לשון מודעה לגליון "את" המתפרסמת במוסף "המגזין". כותרת המודעה היא "איי דו(דו)".