סינים, הנמנים לטענתם עם שבטי ישראל האבודים, לומדים תורה בישיבת מבתר בגוש-עציון (צילום: גרשון אלינסון)

סינים, הנמנים לטענתם עם שבטי ישראל האבודים, לומדים תורה בישיבת מבתר בגוש-עציון (צילום: גרשון אלינסון)

תאונה

תאונת דרכים תופסת היום את כותרות העיתונים. "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מתחרים ביניהם, כרגיל, על מידת הוולגריות והסנסציה שיצליחו להזריק לעמוד השער האסוני. "הארץ", ובמידה פחותה גם "ישראל היום", מאופקים יותר. "שבעה בני משפחה נהרגו בתאונה בין רכבת למיניבוס ליד קריית-גת" היא הכותרת של "הארץ". "משפחה אחת, שלושה דורות, 7 הרוגים" היא זו של "ישראל היום".

"משפחה נמחקה" היא הכותרת של "מעריב", המובאת בגופן גדול ובאותיות אדומות עם אפקט גרפי של חריקת בלמים, ותמונת המיניבוס המעוך מובאת בהצללה דרמטית כשהיא פרושה לרוחב השער, לצד הכותרות. גם ב"ידיעות אחרונות" הכותרת היא "משפחה נמחקה", כשבין המלים "משפחה" ו"נמחקה" טבועה חותמת "תאונת הרכבת" ומתחתיה נכתב "הורים, 4 ילדיהם והנכד התינוק נספו". המלים האדומות, בפונט גדול (אפילו) מהרגיל, מוגשות לקורא עם אפקט זרחני המאיר את שוליהן.

יאיר לפיד קורא בטורו השבועי ב"7 ימים" לכלי התקשורת שלא לשדר ראיונות ופרסומים מסוימים: ראיונות כמו זה עם לילך שם-טוב (שגרושה רצח את שלושת ילדיהם) מיד לאחר הרצח, או תצלומו של חייל סיירת מטכ"ל שברח מהמסע, או את הידיעה על אסון המסוקים לפני שהמשפחות קיבלו את הבשורה.

כלי התקשורת אינם רוצים לפרסם דברים כאלו, טוען לפיד, ונאלצים לעשות זאת בגלל התחרות. "אפשר היה למנוע את זה בשיחת ועידה אחת", הוא כותב, "מדובר בסך-הכל ב-11 אנשים. 4 עורכי העיתונים הגדולים, 3 עורכי חטיבת החדשות של תחנות הטלוויזיה, 2 מנהלי תחנות הרדיו המרכזיות, 2 עורכי אתרי האינטרנט המרכזיים. עשיתי חשבון שאני מכיר שמונה מן ה-11. בניגוד למה שמקובל לחשוב על עיתונאים, מדובר באנשים טובים ואכפתיים, שעסוקים הרבה יותר ממה שנדמה לכם בדילמות המוסריות שהמקצוע מעלה".

עיתונאים בכירים המלינים על התנהלות התקשורת, ודאי כשהם נמצאים בעמדה בכירה כמו לפיד, מעוררים גיחוך. לפיד מציע כאן הצעה מעשית, ואף מספר כי טילפן לכמה משמונת העורכים. מעניין יהיה לראות אם ימשיך להפעיל את יכולת ההשפעה שלו מתוקף תפקידו ומעמדו, או שנקרא על העניין שוב כקיטור בטור בפעם הבאה שאמא אומללה תיסחט מול המצלמות, אולי אפילו מול זו בתוכניתו של לפיד.

חדשות היום

כל העיתונים מדווחים על המשך המירוץ לראשות המטכ"ל ועל המתיחות בין הרמטכ"ל גבי אשכנזי לשר הביטחון אהוד ברק. ב"ידיעות אחרונות" מצטטים מסביבתו של הרמטכ"ל ש"הוא יחליט מתי להיעלב" ("אני לא דוד לוי"), ב"מעריב" הוא עדיין נעלב, ב"ישראל היום" "אהוד ברק מנסה לפייס: 'אשכנזי רמטכ"ל מצוין". ב"הארץ" נכתב בכותרת דיווח של עמוס הראל כי ברק ייפגש היום עם האלופים אייזנקוט וגלנט. מעל לכותרת נכתב: "חרף בקשתו של הרמטכ"ל אשכנזי".

כל העיתונים מדווחים כי עמוס ברנס, שהורשע ברצח החיילת רחל הלר לפני 34 שנה, ישב בכלא שמונה שנים וחצי, קיבל חנינה וזוכה אחרי מאבק משפטי ארוך – יקבל כעת פיצוי של חמישה מיליון שקל מהמדינה. כל העיתונים מדווחים כי ערעורו של מי שהוא אולי סוכן מוסד הידוע בשם "אורי ברודצקי" נדחה, ופולין תסגיר אותו לגרמניה.

כל המוספים מתייחסים לשלל תקריות הגבול והתחממות הגבולות. "בסוף, הגיע הקיץ" היא כותרת מוסף "השבוע" של "הארץ". "לוהט בכל רחבי הארץ" היא זו של מוסף השבת של "ידיעות אחרונות". "בארזים נפלה אש רעה" בזה של "ישראל היום", ואילו זה של "מעריב" מקדיש את השער לניסיון של אברהם בורג לחזור לפוליטיקה.

על הדשא בלוינסקי

"לילדי העובדים הזרים שאמורים לקבל מעמד של תושב בישראל יש רק 42 ימים להשיג את כל המסמכים המצורפים לבקשה", נכתב בכותרת משנה לידיעה בעמ' 8 של "ידיעות אחרונות".

"אלי ויזל ל'הארץ': 'איך ייתכן שמדינה יהודית מגרשת 400 ילדים שנולדו בישראל", מצטטת כותרת ידיעה מאת שלמה שמיר על שער "הארץ". "אני נרעש ונדהם", מסתיימת הידיעה הקצרצרה בציטוט נוסף של ויזל, ובהפניה למאמר המערכת של העיתון. מאמר המערכת מוכתר בכותרת "מדיניות הגירה חדשה" ומתייחס לדברים שאמר ראש הממשלה נתניהו – "אימצנו מדיניות הגירה" – שמאזנים בין "הבעיה האנושית" ובין "השיקול הציוני".

"הארץ" קורא לאמץ מדיניות הגירה חדשה, מהפכנית ורחבה יותר מזו הנוכחית. יש בכך התאמה לקו המקובל על הבעלים של "הארץ", עמוס שוקן, שכבר קרא בעבר לוותר על ההמנון הלאומי המדגיש את יהדותה של מדינת היהודים, הלא היא מדינת ישראל.

"שלמה מסלאווי לא גזען", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של אייל לוי במוסף השבת של "מעריב", "הוא רק רוצה להזהיר אותנו שבגלל כל יפי הנפש אנו מאבדים את המדינה למאסות של זרים, ששוכבים על הדשא בלוינסקי, פותחים חנויות בנווה-שאנן ושוכרים דירות בשפירא. סיור מודרך סביב התחנה המרכזית, בסובארו של אלוף פיקוד דרום תל-אביב".

אפגניסטן

נטשה מוזגוביה מספרת לקוראי "הארץ" על שער המגזין "טיים", שבו נראית צעירה אפגנית יפה שפניה הושחתו: אפה ואוזניה נחתכו על-ידי אנשי טליבאן, כך לפי הדיווח, משום שעזבה את בעלה. "הכותרת היתה", כותבת מוזגוביה, "'מה יקרה כשנעזוב את אפגניסטן', ככה, בלי סימן שאלה". אין התייחסות לכך שהזוועה הזו התרחשה זה עתה, ולא בעתיד.

חיים רמון

"הון, שלטון וחיים רמון", זו לשון ההפניה על שער "דה-מרקר" לכתבתם של צבי זרחיה ושרון שפורר שעניינה "החיים החדשים של חיים רמון", ה"מאפשרים לו לרקוד על כל החתונות: בכובע הפוליטי הוא יו"ר מועצת קדימה. בכובע העסקי: דירקטור או יועץ אצל שלמה אליהו, אלי עזור, סמי סגול ומוקי שניידמן".

פתיח הכתבה מודפס על השער, והוא מתאר את הנוכחים בחתונתו של רמון לפני שלוש שנים עם ורד רמון-ריבלין, עורכת בכירה בעיתון הכלכלי המתחרה, "גלובס": "רמון הגיע לטקס החופה תקופה קצרה לאחר שהורשע במעשה מגונה בקצינת צה"ל. את טקס החופה ניהל מורשע אחר בפלילים, אריה דרעי. דרעי ורמון, חברים טובים, רקחו יחד לא מעט דילים פוליטיים, ובהם גם את 'התרגיל המסריח' להפלת ממשלת יצחק שמיר ב-1990. באולם נוכחים עוד כמה רוקחי 'דילים מסריחים', בהם עומרי שרון, שנידון לתשעה חודשי מאסר ב-2008 בגין מתן עדות שקר ורישום כוזב במסמכי תאגיד; ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, שנחקר כיום בפרשות מרכז ההשקעות, ראשונטורס והולילנד; והחשודה הסדרתית, מנהלת לשכת ראש הממשלה לשעבר, שולה זקן.

"לא רק אנשים שנגועים בפלילים היו בחתונה הזו. מוזמנים נוספים היו בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי, נוחי דנקנר; מו"ל 'ידיעות אחרונות' ארנון (נוני) מוזס; הבעלים של כתר-פלסטיק, סמי סגול; מאיר שמיר, מבעלי תנובה; הפרסומאי משה תאומים; ואשת התקשורת ג'ודי שלום-ניר-מוזס, אחותו של ארנון מוזס, הנשואה למשנה לראש הממשלה והשר לפיתוח הנגב והגליל, סילבן שלום". כותרת הכתבה עצמה היא "משרתם של ארבעה אדונים וגברת אחת". אחת מכותרות הביניים היא "מקושר עד צוואר".

המדור "תוצרת הארץ" (העמודים הראשונים בפתח מוסף "הארץ") עבר מתיחת פנים שבמהלכה במקום לוותר על המדור "ועדת המדרוג", הוא הורחב לעמוד שלם. אחת הפינות החדשות במדור היא "המדד" מאת אלון עידן, העורך הפורש של "העיר". כותרת הפינה היום היא "החיים הטובים" והיא מוקדשת לחיים רמון. כותרת המשנה היא "חיים רמון חי את החיים הישראליים המושלמים: אפס מאמץ – מקסימום נחת".

תקציב הביטחון

"ההחלטה לאבטח כל אחד מ-30 שרי הממשלה עולה לקופה הציבורית לפחות 37 מיליון שקל, מדי שנה", כותב יהונתן ליס בכתבה שתחילתה מופיעה על שער "הארץ". מדינת ישראל משלמת 110 מיליון שקל לשלוש שנים לחברת מיקוד, חברת האבטחה שזכתה במכרז לאבטחת חברי הממשלה – שישה מאבטחים לכל שר. הסכום אינו כולל עלויות אבטחה נוספות, כגון הוצאות אבטחה בחו"ל, שאותן משלמת המדינה ישירות.

"לשר מיכאל איתן יש ביקורת נוקבת על האבטחה המוגזמת של השרים", כותב ליס ומצטט את איתן: "אני טוען, ויש לי מסמכים שמאשרים את דברי, ששום גורם לא בדק את שאלת העלות מול תועלת בנושא האבטחה. התקבלה החלטה תקציבית שעולה עשרות מיליוני שקלים לקדנציה, בלי שאף גורם עשה בדיקה של סיכון מול הוצאה כספית. זאת שערורייה שאין לה שיעור".

לא סדום. בקושי ערד

"'זוהי סדום'" אינו סרט, אלא זרוע שיווקית ארוכה ומשוכללת של תוכנית הדגל בשידורי קשת. "הקרנתו בלופ עשויה היתה לשמש את אנשי העיר בבואם לאמלל את הנוטים ללון", נכתב בכותרת המשנה לביקורת של מאיר שניצר על הסרט "זוהי סדום", המתפרסמת במוסף "תרבות" של "מעריב". וכך נכתב בביקורת: "עד כאן על מה שאין בסרט. ומה יש בו? לא הרבה. כמה הצחקות מגושמות; פה ושם קריצה המשתדלת להשוות בין המצב האיום ונורא ששרר אז בימי אברהם ושרה לבין המצב השורר כיום בימי בנימין ושרה. חטאים אינם חטאים והשחיתות גם היא אינה משהו שניתן לנעוץ בו שיניים. ועל סטיות בכלל אין מה לדבר. בגלל הילדים כמובן. לכן השוס הקומי הגדול של 'זוהי סדום' נעוץ בשכלול יכולותיה של כבשה לנבוח כאילו היא כלב שמירה עטוף במעיל צמר".

"לפרודיה נטולת יעד אפשר להתייחס בסלחנות, אבל סאטירה שאינה קולעת כבר מתחילה לעצבן. למרות הכישרון של כל המעורבים בעשייתו, 'זוהי סדום' לא מספיק מצחיק ולא מספיק מפתיע", נכתב בכותרת המשנה לביקורת של אורי קליין על הסרט "זוהי סדום" של יוצרי "ארץ נהדרת", המתפרסמת היום ב"הארץ". וכך מסתיימת הביקורת: "כל אלה חושפים את ערוותו של 'זוהי סדום', שהוא פשלה מכל כיוון אפשרי. וזו לא סתם פשלה, אלא פשלה שיש בה משהו מדכא מאחר שיש בסרט משהו שאנן ושבע רצון מעצמו שאולי אומר משהו שיוצרי הסרט כלל לא התכוונו לומר על המקום הזה ועל עצמם בתוכו".

באותו מוסף של "הארץ" ("גלריה") מתפרסמת בעמ' 17 רשימה של משה גלעד במדור "נסיעות". "ז'נבה היא מקום אידיאלי לעשירים שרק מחפשים לבזבז כסף", נכתב בכותרת המשנה, "כפי שגילה משה גלעד בסיור שלא באמת נועד בשבילו. הוא חזר עם כמה הצעות לא זולות, וגם כמה אטרקציות חינם". בין השאר כותב גלעד: "מחירי הסוויטות שונים כמובן לחלוטין ומתחילים מ-2,000 פרנק בימים חלשים. את מחיר הסוויטה הגדולה ביותר, קולא נג' לא מסגיר. 'אם תהיה רציני', הוא מחייך אלי במקצועיות, 'אני מבטיח לך שתקבל מחיר מצוין ושירות למופת. וכמובן, תוכל לשכן את שומרי הראש שלך בחדר הסמוך לסוויטה. אני מניח שיש לך שומרי ראש, נכון?'".

המאבק בפופוליזם

סבר פלוצקר מקדיש את טורו השבועי כפול העמודים ב"ממון" למלחמה בריכוזיות, כלומר, למלחמה בנלחמים בריכוזיות, כלומר בפופוליזם. פלוצקר מראיין את חיים אורון, חבר-הכנסת שהפך, יחד עם חברי-כנסת ואישים אחרים, ליקיר העיתון "דה-מרקר", שנושא ברמה את נס המלחמה בריכוזיות הגבוהה, לדעת פרנסי העיתון, במשק הישראלי. אורון, חבר בוועדת הכספים של הכנסת, מקדם את הדיון בנושא הריכוזיות בכנסת.

אורון הוא חבר ותיק של פלוצקר, כך מעיד האחרון, ופלוצקר נוזף בו: "מה לך כאיש שמאל ולוחם ללא חת למען החלשים ולמהומת הריכוזיות ונושאי דגלה הפופוליסטיים? הלא שנינו יודעים שהפופוליזם הוא צלו הארוך והאפל של הסוציאליזם". אורון עונה לפלוצקר, כך על-פי פלוצקר, "אל דאגה, חבר, לא אפול למלכודת הפופוליזם". לפי אורון אליבא דפלוצקר, כוונתו של הח"כ ממרצ היא רק להשתמש ב"ריכוזיות" כ"תווית מסכמת" ("רק מלה") ל"שורה של עיוותים וכשלים בקפיטליזם הישראלי".

אורון מפרט ארבעה עיוותים וכשלים כאלה: "רגולציה לקויה בשוק החיסכון וההון החוץ בנקאי", "השליטה האנכית של חברה אחת על כל שרשרת הייצור והאספקה של של מוצר תשתית בסיס כמו גז טבעי", "שליטה של משפחה אחת בבנק או בחברת ביטוח ובמקביל בחברות יצרניות", ו"ליקוי בסיסי במשטר התאגידי, המאפשר קיום חברות דמויות פירמידה בהן בעל השליטה בחברת אחזקות מלמעלה שולט באמצעות השקעת הון מינימלית בחברות בנות, נכדות ונינות".

או במלה אחת, "ריכוזיות" – אבל פלוצקר מתעקש: "אלו כשלים כבדים בתפקוד המגזר העסקי בארץ, רובם תוצאה לא 'של ריכוזיות', אלא של שיטת ההפרטה המעוותת שאתה ואני נלחמנו נגדה". קוראים שזמנם בידם מוזמנים לקרוא שוב את רשימת הכשלים, שבטורו של פלוצקר היא מפורטת אף יותר, ולמתוח קו אל הכותרת המתאימה להן: "ריכוזיות" או "הפרטה". גם המשך הטור, המוקדש לקעקוע הטענה כי יש במשק בעיה של ריכוזיות, מתאפיין בזיג וזג. המסקנה האחת הבטוחה מהטור הנוכחי: פופוליזם גורר פופוליזם.

ענייני תקשורת

שני עניינים לא קשורים: שלמה עדני, לוכד החיות של עיריית בת-ים, לוכד היום שער כפול – גם במקומון של "מעריב" וגם בזה של "ידיעות". את המדור "סופשבוע בחו"ל" במוסף "סופשבוע", שעליו חתום גם היום מאיר בלייך, כתב השבוע סרפרז מנצור מה"אובזרבר".

בן-דרור ימיני כותב על תערוכת אמנות במדרשה לאמנות של בית-ברל, שעוסקת בשר החוץ אביגדור ליברמן, והוא מוצג בה בין השאר כמצורע וחזיר, כך לפי ימיני. "הרי התירוץ לכל הקושיות יהיה שמדובר בחופש הביטוי בכלל ובחופש הביטוי האקדמי בפרט", כותב ימיני. "עכשיו נניח שבית-ברל היה מזמין עשרות אמנים למיצג דומה על השיח' ראאד סלאח".

"ביום שבו הבינה גוגל שהישרדותה והצלחתה בעולם משתנה תלויות בעיתונות איכותית ואיתנה כלכלית, היא התחילה לפעול לטובת אחותה המבוגרת. בדרך הייחודית של גוגל", נכתב בכותרת המשנה לכתבה מתורגמת מה"אטלנטיק" במוסף "הארץ".

"אחרי שיחות בשנה האחרונה עם מהנדסים ואסטרטגים בגוגל ועם אנשים בתעשיית החדשות", כותב ג'יימס פלואוס, "אני משוכנע שלגוגל יש חזון כולל בנוגע לחדשות. אין מדובר בתרומה פילנתרופית שמיועדת לקנות את לב המבקרים, והחזון הזה מקודם בעוצמה רבה מספיק בידי אנשים בראש החברה, בייחוד שמידט. יוזמותיה של גוגל לא מהוות תוכנית שלמה או פשוטה, אולם יש בהן הבטחה רבה יותר ממה שאנו רגילים לשמוע בזרם היציב של דיווחים בסגנון 'משבר העיתונות'. השאיפה העליונה של החברה מתאימה למה שמרבית הכתבים, העורכים והמו"לים מקווים לו – שהוא מה שלדעתי מרבית האזרחים צריכים לתמוך בו. המטרה היא להמציא מודל עסקי חדש, שיתמוך בעיתונות מקצועית".

ועוד ציטוט: "כשהם כורעים תחת עול 'מורשת' עלויות הדפוס, העיתונים בדרך כלל מוציאים כ-15 אחוז בלבד מהרווח שלהם על מה שבעולם האינטרנט הוא הנכס יקר הערך היחיד: האנשים שמדווחים, מנתחים ועורכים את החדשות (עם זאת, קיים מחקר המראה שמדובר ב-35 אחוז, כשמתייחסים להוצאות הנוגעות לניהול ולקידום המותג). אולם מרבית הכסף שעיתון טיפוסי מוציא הולך לעבודה גופנית מיושנת של הובלת העיתון ממקום למקום. קניית נייר העיתון והשימוש בו עולה יותר מאשר מערכת העיתון (אם כי בשני העיתונים האמריקאיים האיכותיים, 'ניו-יורק טיימס' ו'וול-סטריט ג'ורנל', מוציאים על המערכת יותר מאשר על הנייר, וזה חלק מהסיבה לכך שלמותגים שלהם יש את הסיכוי הגבוה ביותר לשרוד)".

ועוד ציטוט אחד אחרון, לפני שאתם ניגשים לקרוא את הכתבה במלואה: "לפי אמות המידה שמייצרות רווח ברשת, עיתונות טובה יותר משיגה תוצאות גרועות יותר".

"שיפורים והרחבות בסוף-השבוע של 'הארץ'", נכתב במודעה בחציו השמאלי של עמוד השער של "הארץ". "השבוע בפורמט חדש – מוסף השבוע עובר למתכונת חדשה בפורמט של מוסף ספרים, בעיצוב חדש וידידותי, ובתוספת מדורים חדשים – עם נבחרת הכותבים והפרשנים המובילים של העיתון. חלק ב' מופיע מעתה גם בימי שישי, עם עמוד נוסף של מאמרים ופרשנויות (ב8) ועמודי מדריך התרבות לסוף-השבוע. היום: יואל מרקוס, נחמיה שטרסלר, ספי רכלבסקי, מרב מיכאלי ואחרים. מוסף 'הארץ' – המדור 'תוצרת הארץ' עובר רענון תוכני ועיצובי. למוסף מצטרפים שני בעלי טורים, אביעד קיסוס ודאה הדר, לצד דורון רוזנבלום, אלכס ליבק, סייד קשוע, אריאל הירשפלד ונרי ליבנה". את חציו הימני של השער מסתירה מודעת פרסומת לחברת צבעים.

גם בשבוע שעבר עטפה את "הארץ" מודעת פרסומת: ל"ישראל היום" (נחום ברנע התייחס אליה כאן בציוריות כאל "דגל לבן"). היום נשארת המודעה, שוב, עם אותה הסיסמה ("כובש לבבות"), לעטוף רק את מוסף "ישראל שישבת" של העיתון. על המודעה נכתב, לצד הסיסמה "העם בחר: העיתון מס' 1 בישראל", ומובאים שוב נתוני סקר ה-TGI, שקבע כי החשיפה ל"ישראל היום" גבוהה בשלוש עשיריות האחוז מזו של "ידיעות אחרונות". המודעה מסתירה את פניו של הבמאי אוליבר סטון, המכסות את השער עצמו.

זו לפחות הפעם השלישית בתקופה קצרה שכתבת השער של "ישראל שישבת" ניתנת לראיון שעורך יובל אברמוביץ' עם דמות הוליוודית (גם שער חלק 2 של המוסף מוקדש היום לשחקנית הוליוודית). זו בחירה עריכתית פרובינציאלית, מיושנת, המעידה כי עורך המוסף לא רק שאינו מבין מה רלבנטי ומעניין בתחום שהוא אחראי עליו, אלא גם אינו מבין את טיב הסחורה שמספק לו הכתב.

הנה למשל היום מוקדש השער לדמות שהפכה אטרקטיבית לפני כמה ימים, אחרי שהתבטאויות אנטישמיות ופשיסטיות העלו את אוליבר סטון לכותרות. אלא שה"ראיון" המובטח לנו בשער אינו באמת ראיון, אלא, לפי המובן מהכתבה עצמה, ציטוט של שאלות ותשובות פומביות שנתנו סטון ושחקני סרטו החדש בבנקט עיתונאים פתוח לרגל השקת הסרט בקאן. אותו נוהל יושם גם בראיונות אחרים ש"ישראל שישבת" העלה על ראש שמחתו. זו לא ישראל היום, זו הוליווד שלשום.

ולמנחם בן, שמתלונן על הפרסומות הקופצות במדור הברנז'ה בוואלה: במקום לרוץ לבית-המשפט, נסה להחליף דפדפן לכזה שיש בו חוסם פרסומות.