תקיפה במקביל
ב"מעריב" ממחזרים כותרת של "ישראל היום", ועוד כותרת ראשית, מה שצריך להדליק נורת אזהרה רצינית בבניין ברחוב קרליבך. "ברק: שטייניץ יביא עלינו תקלה כלכלית חמורה", לשון הכותרת הראשית היום ב"מעריב". "משרדי האוצר והביטחון: מלחמה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום" ביום חמישי האחרון. כבר לפני יום חמישי עברה האחריות להחלטה על קיצוץ בתקציב הביטחון ממשרד האוצר למשרד ראש הממשלה, וממילא ההתמקדות בתלונות של משרד הביטחון על משרד האוצר נראתה אנכרוניסטית.
מן הסתם, המצב היום לא השתנה, ונתניהו הוא עדיין הכתובת לעניין הקיצוץ. אולם שר הביטחון ברק, שעל הראיון של מזל מועלם איתו מבוססת הכותרת של "מעריב", מזמר היום זמירות אחרות: הוא אינו מבקש כעת שלא לקצץ בתקציב הביטחון, אלא דורש משר האוצר לפרוץ את מסגרת התקציב כדי "לשנות את סדר העדיפויות ולסגור פערים בחברה" בעקבות "המחאה המרגשת". במלותיה של מועלם: ברק לא תוקף את האוצר בשל תקציב הביטחון, אלא "במקביל למלחמה שמנהל שר הביטחון לשמירה על תקציב משרדו".
האם מועלם ו"מעריב" משתפים כאן פעולה ביודעין עם ספין רעוע של ברק ומצטרפים אליו למתקפת המקבילית? על פניו, לא: "ברק גם הבטיח: 'בכל תוכנית כלכלית משרד הביטחון 'ישלם' את חלקו'", נכתב בסופה של כותרת המשנה לידיעה של מועלם בעמ' 4 ובתמצית הידיעה על השער. כלומר, אין מדובר בהתגייסות צינית של ברק לשבירת תקציב המדינה כדי להציל את תקציב משרדו, אלא אכן בשינוי עמדה. ובכל זאת כדאי לקרוא את הציטוט המלא של ברק:
"בכל תוכנית כוללת שתוגש מול המחאה, משרד הביטחון ייתן את חלקו. כדי לתת מענה למחאה הזו יש הרבה דברים לעשות, וזה יעלה מיליארדים רבים. על האוצר קודם כל לבצע את סיכומי העבר עם משרד הביטחון, שהוא אינו עומד בהם ושבחלק מהם גם ראש הממשלה היה מעורב, אחרת לא יהיה למשרד הביטחון מאיפה לתת את הכסף". ובקיצור: לפי ברק, משרד האוצר צריך להעביר תקציבים למשרד הביטחון כדי שמשרד הביטחון יוכל להשתתף בקיצוצים בתקציב. לעורכים ב"מעריב" זה נשמע הגיוני, ומתאים להיות המסר הראשי של העיתון לקוראיו.
עד עכשיו, העיתונאי המרכזי ב"מעריב" שהיה חתום על כותרות ראשיות פוליטיות היה בן כספית. היום מוזכר שמו בתחתית שער הגיליון בהפניה לטור במדור הדעה על זמר מ"כוכב נולד". אם כספית היה נדרש לספק את הכותרת שהביאה מועלם, הוא היה מן הסתם נכשל: כספית אינו רצוי במגדלי אקירוב. הכותרת הראשית ש"מעריב" העניק לברק היא, אם כן, ניסיון לתקן את הנתק משר הביטחון שגזרה עובדת היותו של כספית העיתונאי הפוליטי הבכיר בעיתון. או שלא. לא חייבת להיות סיבה לכל דבר.
טרכ טרכט טרכטנברג
מה יחליט נתניהו? לפי הכותרת שמדפיס היום "הארץ" על השער, לברק יש סיבה לדאגה: "נתניהו ושטייניץ מתנגדים להעלאת מס החברות ולהטלת מס מיוחד על עשירים", נכתב שם. לפי מוטי בסוק, ראש הממשלה ושר האוצר אינם מסכימים עם המלצת ועדת טרכטנברג. הדיווח המלא מודפס ב"דה-מרקר", תחת הכותרת הראשית של העיתון: "תוכנית טרכטנברג: למנוע מבכירים לחמוק ממס על שער גבוה".
מובן שוועדת טרכטנברג טרם המליצה דבר, והדיווחים בדבר המלצותיה הם לכן בגדר דיווחים על מה שטרם אירע; זוהי סוגת דיווח רעועה עוד יותר מזו של דיווחים על מה שכן אירע. ממילא הדיווחים על תגובות למה שלא אירע שייכים גם הם לעולם הארעי והמשתנה תדיר של העתיד. השם הקצר והקליט של הז'אנר הוא "בלוני ניסוי".
"בוועדת טרכטנברג חושדים באנשי האוצר ושותלים המלצות דמה", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט". "מאז אמצע השבוע שעבר מתקיימים דיוני ועדת טרכטנברג בעיקר באמצעות תכתובות בדואר אלקטרוני. חברי הצוותים השונים מחליפים ביניהם את טיוטות המסקנות הסופיות, מוסיפים עליהן ומשנים אותן. בערב יום רביעי שעבר הופתעו חברי הוועדה נוכח הדלפות לתקשורת של חלקים מהתכתובות הללו ושל מה שמסתמן כחלק מהמסקנות הסופיות של הוועדה", כותבת נעמה סיקולר.
"חלק מהחברים הפנו אצבע מאשימה כלפי לשכת שר האוצר כמי שאחראית להדלפות, על בסיס פרטים שהגיעו מנציגי האוצר היושבים בצוותי ועדת טרכטנברג", ממשיכה הידיעה, המודפסת במלואה על שער העיתון. "זעמם של חברי הוועדה היה על הדלפות מגמתיות, לטענתם, בניסיון לחבל בעבודת הוועדה בדרך של הנמכת הציפיות ממנה והפיכתה ללא רלבנטית. כדי 'לבלבל את האויב' ולנסות להתחקות אחר מקור ההדלפות, החלו חלק מחברי הוועדה לשתול בהתכתבויות ביניהם פרטי דמה של המלצות, אשר לא באמת ייכללו בדו"ח הסופי של טרכטנברג".
שש שניות על אושר
ב"מעריב" מודפס דיווח של סוכנויות הידיעות על אודות מחקר של אוניברסיטת שיקגו בנודע למידת שביעות הרצון של בעלי מקצועות שונים. "אנשי מחשבים ומכירות הם האומללים ביותר", קובע הדיווח.
ספטמבר זה כאן
"מאמצים מדיניים והיערכות צבאית", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "מנהיג בורח מפשרה" ו"אבו-מאזן לא לומד" הן שתי ההפניות מן השער לטורי פרשנות (בועז ביסמוט ודן מרגלית), שניהם ממוענים למנהיג הפלסטיני, לא הישראלי. "אבו-מאזן הוא סרבן שלום עקבי", קובע מרגלית. "לאבו-מאזן יש בעיית כריזמה", קובע ביסמוט. ביסמוט מתייחס לדברים שאמר אבו-מאזן בנאום שלשום על הגעתו של ערפאת לאו"ם "עם ענף של זית", וכותב: "אנחנו דווקא זוכרים את האקדח, שאמנם נותר בנרתיק" (במלים "אנחנו" ביסמוט מתכוון, מן הסתם, לעצמו).
גם ב"מעריב" מקדישים את הכותרת בעניין על השער למנהיג מן הצד השני: "אבו-מאזן: נבקש הכרה במועצת הביטחון". כותרת המשנה מדווחת כי נתניהו ואובמה ייפגשו ביום רביעי. כותרת הידיעה בעמ' 8, של עמית כהן, היא "רמאללה אמרה לא להפגנות". "הרחוב הפלסטיני לא תולה תקוות בהצבעה באו"ם", נכתב בכותרת הגג, ובכותרת המשנה: "עשרות משתתפים בלבד באירועי המחאה שאירגנה אתמול הרשות הפלסטינית נגד ישראל לקראת הפנייה לאו"ם. מנהיגי הרשות מנסים להנמיך ציפיות בשל החשש כי מפח הנפש של הציבור יופנה בראש ובראשונה נגדם".
ב"ידיעות אחרונות" לא מתמקדים בתעמולה או בדיווח חדשות, אלא בריאליטי: "הספירה לאחור" היא הכותרת. משני צדיה מודפסים דיוקנותיהם של המנהיג הישראלי והמנהיג הפלסטיני. "שבוע מדיני דרמטי", מכריזה כותרת המשנה. הכו בתופים!
ב"הארץ" לא מתמקדים במנהיגים או במאמצים המדיניים, אלא בהיערכות הצבאית. "תקנות חירום חדשות יפגעו בזכויות עצורים", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. "שוטרים יוכלו להפעיל כוח נגד מעוכבים ולא רק עצורים. עצורים יפגשו עורכי-דין ויובאו בפני שופט רק אחרי 48 שעות. חשודים ייחקרו במקומות כינוס המוניים ולא בתחנות".
פלסטינים מיידים אבנים לעבר מגדל שמירה צה"לי במחסום קלנדיה, לאחר מצעד תמיכה בהכרה באו"ם במדינה פלסטינית. 17.9.11 (צילום: אורן נחשון)
ובכל זאת, המאמצים המדיניים מדווחים בהרחבה גם ב"הארץ". עמ' 2 תפוס ברובו על-ידי ידיעה בנושא, תחת הכותרת "ארה"ב מגייסת רוב במועצת הביטחון נגד הפלסטינים". לפי נטשה מוזגוביה, "הלובי הפלסטיני בארה"ב מסתייג מהפנייה לאו"ם". בטור פרשנות כותב אבי יששכרוף כי "ספק אם בזמן הקצר שנותר יימצא סולם הקסם שיוריד את יו"ר הרשות, מחמוד עבאס (אבו-מאזן), מהעץ הגבוה שטיפס עליו שלשום: הוא הודיע בשידור חי בטלוויזיה הפלסטינית, ולנוכח כל צמרת הפתח ואש"ף, שיפנה למועצת הביטחון של האו"ם בדרישה לחברות מלאה של פלסטין בארגון".
התמונה המרכזית בעמוד היא של עבאס נואם שלשום ברמאללה. מתחת לה נדפס ציטוט מנאומו: "בשום אופן איננו הולכים לשים סימן שאלה על הלגיטימיות של מדינת ישראל. אנו באים עם ענף זית, אותו ענף שאיתו בא ערפאת". כותרת מאמר המערכת היא "יש (עדיין) פרטנר". "בשעה שבכירים בישראל מתחרים איש ברעהו בהמצאת עונשים שיוטלו על הציבור הפלסטיני בעקבות הפנייה לאו"ם, או בזריעת אימה בקרב הציבור הישראלי מפני חידוש מעשי האיבה, יצא ביום שישי מרמאללה קול של שלום ופיוס".
תאונת דרכים
כל העיתונים מקדישים מקום בשעריהם לתאונת דרכים קטלנית שאירעה בבוקר יום שישי. "ידיעות אחרונות" מגדיל לעשות ומקדיש לה את הכותרת הראשית, "הארץ" נשאר נאמן לגישתו ומעניק לאירוע הפלילי את המקום הצנוע ביותר מבין כל העיתונים. ברם, עדיין מדובר במקום נכבד ביחס למה שהיה אולי נהוג ב"הארץ" בעבר.
את שערי כל העיתונים מעטרות תמונות בולטות של ההרוגה: צעירה יפת עיניים. "ידיעות אחרונות" מגדיל לעשות ומפרסם גם תמונה שלה בביקיני. כל העיתונים מדגישים בכותרותיהם פריט אחד בנוגע לתאונה הטרגית (שכמותה רבות מאוד, וחמורות ממנה אירעו אפילו אתמול), שהגורמים לה היו כנראה תחת השפעת אלכוהול (כפי שקורה פעמים רבות) ו"פגעו וברחו" (שוב, לא אירוע נדיר): הדורסים ברחו מהארץ. וביתר דיוק: הדורסים הם זרים ("צרפתים", וב"הארץ": "אזרחים צרפתים"). "דרסו למוות צעירה בתל-אביב, וברחו לצרפת" ("הארץ"), "הדורסים ברחו לפריז" ("מעריב"), "הנהג שדרס למוות את לי אותר בצרפת" ("ישראל היום"), "פגע וברח לפריז" (ידיעות אחרונות").
גם ב"מעריב" וגם ב"ידיעות אחרונות", למרות המקום המרכזי שניתן לדיווח על התאונה בשערים, לא מוזכר במלה התאריך שבו אירעה. אין מדובר ברשלנות של ממש בסיקור העיתונאי (העובדה הנ"ל מודפסת מרחק דפדוף של דף אחד מן השער בשני העיתונים), אלא ברמז דק לעצם מהותו של הסיקור. ה"מתי" הוא הרי אחד מאבני היסוד של כרוניקה חדשותית (לצד ה"מי", ה"מה" וה"איפה"), והעדרו מציע כי אכן אין מדובר כאן בדיווח על חדשות, אלא בגירוי החושים; לא סיפורה של תאונת דרכים קטלנית, אלא סיפורם של זרים שדרסו יפהפייה ישראלית ונמלטו בחופזה מעבר לים.
כל העיתונים מקדישים מקום בשעריהם לאירוע המוני שהתרחש בשבת בים-המלח: כ-1,200 איש ואשה הצטלמו שם כשהם עירומים. "הארץ" מדפיס תמונה מן האירוע כתמונה המרכזית על השער ומעניק לה כותרת בולטת "מעל לקפל": "יפים ועירומים, במקום הנמוך בעולם". העיתונים האחרים מסתפקים בתמונה ומיקום בולטים פחות (עורך החדשות ב"ישראל היום", שגם ביום רגיל מתמחה בניסוח כותרות מביכות, מצליח להתעלות על עצמו עם הכותרת חסרת המשמעות "המלח הוא עירום", המודפסת על השער. ב"מעריב" זו כותרת הידיעה עצמה). מדוע? מן הסתם משום שהם מכוונים למכנה משותף רחב, הכולל בתוכו ציבורים רבים שרואים בתצלומי עירום פגיעה ועלבון.
מדוע "הארץ", שהתאפק מלהעלות לראש עצבונו את סיקור התאונה הקטלנית, מסקר את צילום העירום ההמוני בהבלטה? מדוע עדיפה סנסציה אחת (מין) על פני סנסציה אחרת (מוות)? משום שזו הראשונה עטויה באצטלה של אמנות (ספנסר טוניק, הצלם, צבר מוניטין בצילומי העירום ההמוניים שלו) ואקולוגיה (הצילום נועד "לעורר מודעות למצבו העגום של ים המלח") ונאורות ("כולם היו יפים"). והמקטרגים בוודאי יאמרו "אמנות" ו"אקולוגיה" ו"נאורות".
אבל גם אם אין בסיפור העיתונאי הזה כלום מלבד כמה ישבנים עירומים, בהנחה ששני האירועים, תאונת הדרכים וצילום העירום, מסוקרים ממילא וכי בשער תודפס סנסציה כלשהי, הרי שעדיף שתהיה זו רגשת איברים חשופים מלאי חיים ולא התרגשות של שנאה ושל יופי שנדרס.
ענייני תקשורת
ביום שישי נדפסה במוסף "הארץ" כתבה שהתפרסה על פני כמה עמודים, בכיכובו של הגיאוגרף שלמה חסון, שהוכתר שם על-ידי הכתבת אסתי אהרונוביץ ועורכי המוסף כפרשן מדופלם לענייני הסכסוך עם הפלסטינים ולאביר הצדק החברתי. לא כל כתבה צריכה סיבה או עיתוי, אולם מה שמצריך הסבר הוא מדוע ב"הארץ" לא הזכירו ולא במלה את הטענות הקשות נגד חסון, שהיה ממובילי ההתנגדות הציבורית לפרויקט הולילנד הידוע לשמצה, טענות ש"הארץ" עצמו חשף (בכתבה של ניר חסון).
"ברגע הקריטי ביותר של המאבק, לפני הדיון הדרמטי בוועדה המחוזית, נטש, לטענת הפעילים, פרופ' חסון את המערכה. [...] חסון הסביר ל'הארץ' כי בשלב זה הוא נואש מן המאבק, שכן לא היה סיכוי לשנות את דעת חברי הוועדה המחוזית. לכן הוא ופעילים אחרים בוועד השיגו הסכם עם היזמים לפיו בתמורה להפסקת ההתנגדות ויתרו היזמים על קומה במבנה והקימו פארק ומגרש חניה. בדיון החוזר אושרה התוכנית, שלדברי וייל, גרועה בהרבה מהתוכנית המקורית. כמה פעילים טוענים בלהט עד היום כי מאחורי פרישתם של חסון והקבלן יש גם הסכמי פיצויים פרטיים עם היזמים. חסון, שמכחיש קיומו של הסכם כזה, עזב את השכונה.
"התחושה הרעה של הפעילים גברה לאחר שנים מספר, כאשר פרופ' חסון נרתם לסייע ליזמי הולילנד בפרויקט אחר שלהם, שגם הוא נמצא בחקירה - פרויקט חברת הזרע בפארק איילון. שם הגיש חסון חוות דעת שתומכת בעמדת היזמים. פרופ' חסון מסר עוד בתגובתו: 'לאחר שהפסדנו בכל ועדות התכנון, הגיע הוועד למסקנה כי לא נותר אלא להגיע לפשרה. על הפשרה חתמו כל חברי הוועד. פרישתי לא הובילה לקריסת המאבק'. בנוגע לחוות דעתו בפרויקט הזרע, מסר חסון כי זו חוות דעת מקצועית".
בעמ' 16 של "מעריב", עיתונו של נוחי דנקנר, נדפסת ידיעת תצלום יחצנית המדווחת על אירוע פילנתרופי של בנק הפועלים. בתמונה נראים יו"ר ומנכ"ל הבנק (האחרון חשוד בעבירות פליליות) עם תלמידות אתיופיות. בעמ' 17 של העיתון מודפסת ידיעה על שיקוי צמחי המוברח מסוריה ופותר בעיות אין-אונות.