עוד מאותו הדבר

כל העיתונים תפוחים הבוקר, בשל ריבוי המודעות לקראת מכירות החגים. קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מחזיק 48 עמודים(!), קונטרס החדשות של "הארץ" תופס 18 עמודי ברודשיט, אפילו קונטרס החדשות של "מעריב" גדל לכדי 28 עמודים. "ישראל היום" יוצא במתכונת של 64 עמודים.

למרבה הצער, המציאות שוב מפגרת מאחור. אחרי המולת המחאה החברתית, פרשת מרגול ומתקפת הטרור בדרום, צלל בימים האחרונים מדד האירועים לשפל יחסי. כתוצאה מכך, רבים הבוקר דיווחים זניחים שבימים דרמטיים היו אולי נותרים מחוץ לדפי העיתון.

ב"ידיעות אחרונות", למשל, מדווח מתן צורי על החלטה מעוררת מחלוקת של פרקליטות המדינה, וזאת תחת הכותרת "שיפוצניק תקף ילד בשפכטל ופצע אותו, אך התיק נסגר". ב"מעריב" מדווח יונתן הללי כי בעיר נשר ייפתח קורס ללימודי רוסית עבור ילדי עולים מרוסיה. ב"ישראל היום" מדווח יהודה שלזינגר על "חזית חדשה בצה"ל" – ספק באשר לכשרותם של עשרות שופרות שנרכשו באחרונה על-ידי משרד הביטחון.

מהגידול הזמני במספר העמודים ניתן ללמוד משהו על הנושאים הממוקמים בשולי סדרי העדיפויות של העיתונים השונים. אם בימים של מיעוט מודעות נאלצת כל מערכת חדשות להצטמצם בשאיפותיה ולסקר את ליבת הנושאים שעומדים מבחינתה בראש סדר היום הציבורי, ימי השפע מעניקים הזדמנות להרחיב מעט את האופקים. משום כך מצער כל-כך לעלעל בעשרות עמודי "ידיעות אחרונות" הבוקר ולראות שהאופקים כמעט שאינם מתרחבים. קונטרס החדשות של העיתון מציע בעיקר עוד מאותו הדבר – פלילים, רכילות ו"סיפורים אנושיים".

צמרות רהט

"המדינה מאיצה את הפינוי בכפייה של אלפי בדואים בגדה", לשון כותרת המתפרסמת בתחתית שער "הארץ". עמירה הס מדווחת כי המינהל-האזרחי בגדה המערבית מתכנן להעתיק בדואים ליישוב קבע קיים כחלק מתוכנית לפינוי כל הבדואים היושבים בשטח C.

על-פי הדיווח, ראשונים להתפנות יהיו כ-2,400 בדואים שחיים "בשוליים המזרחיים של ירושלים". עם העברתם מהשטח, תוכל מדינת ישראל להרחיב את ההתנחלויות באזור וליצור רצף יהודי ביניהן ובין עיר הבירה.

"התוכנית לריכוז הבדואים שבגדה המערבית ביישוב קבע מתגבשת מבלי שיתייעצו עימם, אולם בחודשים האחרונים שמעו עליה תושבי המאהלים הבדואיים שוב ושוב מפי נציגי המינהל-האזרחי שמסיירים בקביעות באזור", כותבת הס. "כן הובהר להם שאם יסרבו לעבור, יפונו בכפייה".

הס מסבירה שרוב המפונים משולי ירושלים הם פליטים שגורשו מהנגב אחרי קום המדינה. הם התיישבו במה שהוכרז בשנות ה-80 כאדמות מדינה או על אדמות פרטיות שהם חוכרים מכפרים פלסטיניים באזור. "השטח שבו הם חיים", נכתב, "צורף בהדרגה לתחום השיפוט של מעלה-אדומים".

בעמ' 5 של העיתון מדווח צפריר רינת על ועדה ממשלתית שהתכנסה ב-1952 כדי לדון במצב הבדואים בישראל, והגיעה למסקנה כי יש להכיר בזכויות הבעלות של הבדואים בנגב על שטחים שעיבדו למטרות חקלאיות במשך תקופה ארוכה. המסמך הועבר לאחרונה מגנזך המדינה לארגון עדאלה.

"הארץ" הוא כלי התקשורת המרכזי היחיד במדינה שמתעקש לדווח בהתמדה ובהבלטה יחסית על מצוקת הבדואים החיים תחת שלטון ישראל. יש להניח כי מה שמניע אותו אינה פנייה לקהל הלקוחות הפוטנציאלי בקרב האינטליגנציה הבדואית. משמאל יסבירו את ההתעקשות בתפיסה עיתונאית ליברלית, הרואה בדאגה לזכויות אדם חלק מהותי במלאכת התקשורת במדינה דמוקרטית. מימין יסבירו זאת בעיסוי המצפון של יפי הנפש, במקרה הטוב.

כך או אחרת, הבוקר "הארץ" אינו העיתון היחיד המדווח על התפתחויות בקרב "הפזורה". בתחתית עמ' 36 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה קצרה מאת מתי סיבר תחת הכותרת "לראשונה: מגדלים ברהט".

לפי הדיווח, בימים אלה נבנית בפאתי העיר שכונת "מגדלים", בני 7-3 קומות, שעתידים להתחיל להתאכלס בעוד כמה חודשים. "לא היה דבר כזה בהיסטוריה הבדואית", מצוטט ראש עיריית רהט פאיז אבו-סהיבן. "התושבים דופקים על הדלתות, יש ביקוש שיא".

תושב העיר ציים רחמי מצוטט בידיעה כאומר: "אנחנו נוהגים במהלך ביקור משפחתי, בחגים ובמועדים אחרים, לשחוט כבש בחזית הבית. איפה אני אעשה את זה עכשיו? למעלה בקומה השלישית, ליד השירותים?". הנה, בכל זאת, שפע העמודים בקונטרס החדשות מרחיב במשהו את האופקים של "ידיעות אחרונות".

סולטן, גיבור, סלאח א-דין

"ארדואן, סלאח א-דין החדש", מצטטת הכותרת הראשית של "ישראל היום" את "הרחוב המצרי" שקיבל את פני ראש ממשלת טורקיה. שלומי דיאז ודניאל סיריוטי מדווחים בכפולה הפותחת של העיתון כי ארדואן הגיע אתמול לקהיר "והתקבל בה בכבוד מלכים, או, ליתר דיוק, כבוד סולטנים".

לפי הדיווח, עם נחיתתו במצרים הריעו לו אלפי תומכים מקרב תנועת האחים-המוסלמים: "אתה סלאח א-דין! בעזרתך תקום בטורקיה ובמצרים כליפות אסלאמית". בהמשך מצוטטים כמה משפטים שאמר בפני שרי החוץ של הליגה-הערבית. בין היתר הזהיר ארדואן כי "המדיניות התוקפנית של ממשלת ישראל מסכנת את העתיד שלה". עוד קודם לכן מדווחים דיאז וסיריוטי כי משרד ההגנה הטורקי ביטל מערכת ממוחשבת שמנעה אפשרות של ירי על כלי טיס וכלי שיט ישראליים.

בטור פרשנות נלווה שם בועז ביסמוט את הדגש על הכינוי שקיבל ארדואן בקהיר. לפי ביסמוט, מבין שלל ההתפתחויות האחרונות, "הדבר החדש ואולי הכי משמעותי זה השם החדש שאותו קיבל ארדואן מהרחוב המצרי של אחרי כיכר תחריר: סלאח א-דין".

ביסמוט מזהיר מפני מעשיו של ארדואן, ולא מפספס את ההזדמנות להעיר לו כי "עם כל הכבוד לטורקיה ולאימפריה העותמאנית, שאליה הוא מתגעגע, זאת דווקא ישראל, שאותה הוא תוקף, שסללה את דרכם של הפלסטינים למדינה".

עורך חדשות החוץ של "ישראל היום" אף מזכיר כי סלאח א-דין המקורי היה ממוצא כורדי. זו גם כותרת הטור ("סלאח א-דין? הוא בכלל היה כורדי"). אגב, לאחרונה הזכיר ביסמוט לטורקים הפסד שנחלו בקרב ימי בשנת 1571.

ב"ידיעות אחרונות" מסוקר ביקור ארדואן תחת הכותרת המטופשת "מדרום תיפתח השנאה". סמדר פרי, יוסי יהושוע, אודי עציון ובנימין טוביאס מדווחים כי "מוקדם לומר אם ביקור הניצחון של ארדואן בקהיר [...] מכתיר אותו כמנהיג החדש של העולם הערבי" (יש לציין שבטורקיה הרוב המוחץ מוסלמי בדתו, אך לא ערבי).

הכותרת הראשית ב"הארץ" שאובה מדברי ארדואן, לא מדברי ההמון המצרי שקיבל את פניו. "ארדואן בקהיר: 'תוקפנות ישראל מסכנת את עתידה'". אבי יששכרוף וסוכנויות הידיעות מדווחים כי ארדואן התקבל בקהיר בהתלהבות הן מצד המונים והן מצד עיתונאים ופרשנים שסיקרו את הביקור. סלאח א-דין אינו מוזכר, אבל לעומת זאת מצוין כי על אחת הכרזות שנשאו מקבלי הפנים בקהיר התנוססו תמונתו של ראש ממשלת טורקיה והמלים "ארדואן הגיבור". עיקר הידיעה מוקדש לדבריו של ארדואן: "ישראל חייבת לשלם את המחיר על הפשעים שביצעה", "היא מתנהגת בחוסר אחריות, ופוגעת ללא היסוס בכבוד האדם ובחוק הבינלאומי", "הגיעה השעה להעלות את הדגל הפלסטיני באו"ם" וכדומה.

"מי שציפה אתמול למופע של 'אובמה הטורקי', לסולטן עותמאני חדש או למצביא שיכריז על המלחמה הבאה נגד ישראל, צריך לדרוש את כספו בחזרה", כותב בטור פרשנות נלווה צבי בראל, שמסרב להתרשם מהרטוריקה של ראש ממשלת טורקיה. לפי בראל, ארדואן "לא הציג עצמו כאביר שיציל את העולם הערבי ולא כמי שמבקש את ראשות האומה המוסלמית".

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווח דניאל בטיני כי התיירות בטורקיה נהנית מ"פריחה חסרת תקדים". בטיני מסתמך על ה"וול-סטריט ג'ורנל" ומדווח כי המלונות באנטליה רשמו גידול של 14% במספר הביקורים והגיעו לשיא של שישה מיליון תיירים במחצית הראשונה של 2011. עוד מדווח כי לפי נתוני הלשכה הסטטיסטית הממשלתית בטורקיה, הכלכלה המקומית צמחה ברבעון השני של השנה ב-8.8%. "טורקיה הפכה בכך לכלכלה השנייה בעולם מבחינת הצמיחה, אחרי סין", נכתב.

אינטרס טבעי

הכותרת בראש שער "הארץ" מבשרת על ממצאי סקר דעת קהל שנערך אמש עבור העיתון, ולפיו אם תעמוד שלי יחימוביץ' בראש מפלגת העבודה, תגרוף המפלגה 22 מנדטים, לעומת 18 בלבד במקרה שפרץ יעמוד בראשה.

יוסי ורטר מדווח בהרחבה על ממצאי הסקר בעמ' 8 של העיתון. מהניתוח עולה כי העבודה בראשות יחימוביץ' גוזלת שישה מנדטים ממפלגת קדימה, לעומת ארבעה בלבד במקרה שפרץ יעמוד בראש המפלגה. הליכוד יאבד שני מנדטים מול העבודה בראשות יחימוביץ', לעומת שלושה במקרה שפרץ ייבחר לעמוד בראש המפלגה.

מחלקת הגרפיקה של העיתון מספקת תרשים המשווה בין תוצאות המפלגות בבחירות האחרונות, התוצאות בסקר הקודם ושתי האפשרויות של הסקר הנוכחי (יחימוביץ' בראש העבודה או פרץ). רק מפלגה אחת מקבלת אותו מספר מנדטים בכל ארבעת המדדים – מפלגת העצמאות של אהוד ברק, שלא התמודדה כלל בבחירות האחרונות ורשמה בסקר הקודם ובשתי האפשרויות של הנוכחי תוצאה של אפס מנדטים. "זוהי כנראה הפעם הראשונה שאדם הצליח לשקם מפלגה על-ידי עזיבתה", מעיר ורטר.

ידיעה נפרדת, מאת יהונתן ליס, מוקדשת לקרב שנפתח לקראת הסיבוב השני בבחירות לראשות המפלגה. "פרץ: בחירה ביחימוביץ' כמוה כהצבעה לנתניהו", לשון הכותרת. בדיווח עצמו כותב ליס כי פרץ אמר בין היתר שיחימוביץ' "שירתה את ממשלת נתניהו, עשתה דילים וקיבלה מהם הטבות שלטוניות". בתגובה אמרה יחימוביץ': "אני מסתייגת הסתייגות עמוקה מהאלימות שבדברי פרץ ומאוסף ההכפשות השקריות וחסרות השחר, אולם אין בדעתי להיגרר לשיח מתלהם".

ב"ישראל היום" מדווח על חילופי הדברים האלה תחת הכותרת "הספין של עמיר פרץ, הזעם של יחימוביץ'". מתי טוכפלד מדווח על המהלומות המילוליות ובטור פרשנות נפרד מציע ספין משל עצמו: " גם לפרץ יש בעלת ברית – לבני". לפי טוכפלד, יש "הבדל גדול" בין הברית יחימוביץ'-נתניהו ובין הברית פרץ-לבני.

"יחימוביץ' היא אכן המועמדת המועדפת על נתניהו", הוא מסביר, בשל "הרצון לפגוע בקדימה". טוכפלד מגדיר זאת כ"אינטרס עליון, טבעי, של נתניהו, כמו גם של יחימוביץ'". היחסים בברית פרץ-לבני, לעומת זאת, "מורכבים יותר". אצלם כנראה לא מדובר באינטרס טבעי. טוכפלד מסביר כי לבני רוצה ש"העבודה לא תגדל על חשבונה", ואולי תחת פרץ אף תמשוך קולות מהליכוד. בהמשך טוען טוכפלד כי ייתכן שפרץ ימצא את מקומו בסופו של דבר במפלגת קדימה.

הקריקטורה היומית של "הארץ" [ערן וולקובסקי] מסכמת את המצב עבור מי שאין לו הזמן לקרוא כמה מאות מלים.

מתבוסה לניצחון ביום אחד

בשולי הדיווחים על תוצאות הבחירות המקדימות במפלגת העבודה מתפרסמות ידיעות המפרטות את הישגי המועמדים בערים ובמגזרים השונים. לפי יהונתן ליס ב"הארץ", עמרם מצנע קיבל 34% תמיכה בעיר מגוריו חיפה, ואילו יחימוביץ' 38%. ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מאת מתי טוכפלד תחת הכותרת: "מצנע הובס אפילו בחיפה ובירוחם". בידיעה אין פירוט של התוצאות המדויקות בשתי הערים הללו. ב"מעריב" מתפרסמת ידיעה מאת מזל מועלם ואורי בינדר תחת הכותרת "מצנע הפסיד אפילו בירוחם". לפי ידיעה זו, בחיפה ניצח מצנע "רק במעט". ב"ידיעות אחרונות" מספק יובל קרני נתונים המוצגים באינפוגרפיקה שבה נכתב כי מצנע זכה בחיפה, עם שיעור של 40% מקרב המצביעים.

הרצון הקולקטיבי

"התקציב חייב לעבור שינוי כדי לעודד את הסולידריות החדשה", כותב פרופ' אביה ספיבק במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", במסגרת פנייה לשר האוצר יובל שטייניץ.

"צריך להטיל יותר מסים על העשירים ועל החברות כדי שהממשלה תוכל – כנציגה של הרצון הקולקטיבי – לדאוג לחסרי הבית שהעיריות מפנות מהמאהלים. [...] אדוני שר האוצר, חבל שאתה ממחזר את ההפחדות הרגילות, שהגדלת הוצאות מסכנת את היציבות של המשק. אתה הרי יודע שמה שקובע את היציבות הפיננסית של המשק הוא גודל הגירעון ולא גודל ההוצאה [...] רוב אנשי תנועת המחאה מבינים כי כל שקל של הוצאה נוספת צריך להיות ממומן על-ידי שקל נוסף של גביית מסים".

ב"הארץ" מדווחים עוז רוזנברג ויניב קובוביץ כי משטרת ישראל פינתה אתמול 33 משפחות מחוסרות דיור מבניין נטוש בקריית-היובל בירושלים. לפי הידיעה, הבניין, ששימש בעבר מעונות סטודנטים באוניברסיטה העברית, עומד נטוש כמעט חמש שנים. כמה מהפעילים, כך מדווח, חוללו הפגנה ספונטנית מול ביתו של נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' מנחם בן-ששון, במחאה על הפינוי. הכותרת הראשית של "כלכליסט" [שירלי ששון-עזר] מבשרת כי בישראל 46,855 דירות ריקות.

"אחד מכל שישה אמריקאים – מתחת לקו העוני", מדווחים אלי לאון וסוכנויות הידיעות ב"ישראל היום", על סמך דו"ח חדש של הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה.

"אם איש לא יהיה מושחת – לא יהיה עוני", מצוטטת סיסמת הבחירות של בניגנו "נוינוי" אקינו, נשיא הפיליפינים, בכותרת כתבה מתורגמת מה"אקונומיסט", שמתפרסמת הבוקר ב"דה-מרקר". לפי הכתבה, מאז תחילת כהונתו של אקינו לפני שנה, הגישה רשות מס-ההכנסה הפיליפינית 51 תביעות נגד העלמת מס, אחת בשבוע. כמו כן יש אתר אינטרנט ועמוד פייסבוק שמזמינים את הפיליפינים להלשין על "עברייני מסים, מבריחים ופקידים שחוטאים בשוחד או מנהלים חיי מותרות צורמים לעין". לפי ה"אקונומיסט", בארבעת החודשים הראשונים של 2011 עלו ההכנסות של המדינה ב-18% לעומת אשתקד.

"נאמן: 'חשש לשכר מופרז בחברות פירמידה – על חשבון בעלי המניות", קוראת כותרת לדיווח של צבי זרחיה ב"דה-מרקר" על דברי שר המשפטים, אתמול בכנס שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים. "נאמן: 'אסור להגביל את שכר הבכירים", קוראת כותרת לדיווח של תומר אביטל ב"כלכליסט" על דברי אותו השר באותו הכנס.

במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת יעל דראל על הישגי תוכנית ההתייעלות האנרגטית של חברת כימיקלים-לישראל. הכותרת קוראת: "שווה לחשוב ירוק: כימיקלים-לישראל חסכו 45 מיליון דולר ב-6 שנים".

ואילו בכותרת הראשית במוסף "השוק" של "כלכליסט" מדווח גולן חזני כי מפכ"ל המשטרה לשעבר דודי כהן ישמש, ככל הנראה, יו"ר דלק-אנרגיה. חזני מציין כי כהן עתיד להחליף את גבי לסט, שאף הוא קצין משטרה בכיר בדימוס. כמו כן מוזכר כי גם המפכ"ל לשעבר משה קראדי מועסק בקבוצת דלק, כמנכ"ל חברת פי-גלילות.

רטוריקה חגיגית

במדור הדעות של "ישראל היום" מציע גונן גינת נוסח חלופי לסיפור הנעשה בחברת החדשות של ערוץ 10: "ראודור בנזימן, המתפטר, עמד בראש מערכת חדשות כושלת שהצופים בחרו שוב ושוב לא לראות. הגימיקים נכשלו, מההבטחות לחדשות אחרות לא נותר דבר, וגם הכוכבים שלו החלו לעזוב. וסביר להניח שאיש לא היה רוצה להמשיך עם הכישלון. במצב הזה מה שנשאר הוא לנסות להפוך את עצמו לרובין הוד".

במדור הרכילות של "דה-מרקר" מדווחת הילה ויסברג על המועמדים להחלפת ראודור בנזימן בתפקיד מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10: גיא סודרי, כיום עורך המהדורה המרכזית בחדשות ערוץ 2, רון לשם ואבי זילברברג, כיום סגן עורך "הארץ".

על פני כמחצית משער המוסף "ספרים" של "הארץ" מתפרסם תצלום מסך של גיא זהר, מגיש "השבוע", ברגע שבו התפטר על רקע רשימת קרדיטים ריקה. מתחת לתצלום מתפרסמת פתיחת רשימה ארוכה ומעניינת מאת אילנה דיין, בעקבות ספרו של משה נגבי "חופש העיתונאי וחופש העיתונות בישראל: דיני תקשורת ואתיקה עיתונאית".

דיין משווה בין פסקי דין תקדימיים בנושא חופש הביטוי והעיתונות בישראל ובין המצב כפי שהיא מכירה אותו במציאות היומיומית וכפי שמתאר אותו נגבי בספרו, ומגיעה למסקנה כי "הרטוריקה החגיגית של המשפט החוקתי לא תמיד מכתיבה את המציאות. לפעמים היא רק מסייעת לייצר אשליה".

לפי דיין, התובנה החשובה ביותר של נגבי בספרו נוגעת לחיבור "בין הצנזור הישן (זה שלובש מדים או בא מטעם השלטון) לבין הצנזור החדש (זה שקונה עיתונים וכלי תקשורת)", בכל הקשור לפרסומים הנוגעים לבטחון המדינה.

"התקשורת המסחרית", כותבת דיין, "תברח לא פעם מפרסומים ביקורתיים בנושאי ביטחון מתוך החרדה לפופולריות שלה. קברניטיה יודעים את האמת: העם הרי נגד תקשורת עוינת. הוא מעדיף אותה חיובית ופטריוטית. הנה כך מביס האתוס הבטחוני את החופש העיתונאי, פעם עם אגרוף הברזל של הצנזורה הצבאית, פעם עם כפפת המשי (לכאורה) של הצנזורה הפרטית".

פרק מספרו של נגבי, המוקדש להשפעת בעלי ההון על חופש העיתונאי,פורסם באתר זה.

ענייני תקשורת

אריק בנדר מדווח ב"מעריב" כי ח"כ דני דנון דורש ממשרד התקשורת לסגור לאלתר את תחנת הרדיו הישראלית-פלסטינית כל-השלום בטענה שהיא "תחנת שמאל קיצונית שהופכת למכשיר הסתה, ואסור שתשדר לקהל הרחב".

ב"הארץ" מדווחת דפנה ארד כי עיתונאית האוכל דליה פן-לרנר מתה אתמול בגיל 75.