פיתום

"ארדואן צריך להירגע" הוא הציטוט שמודפס הבוקר, נתון בין מרכאות, ככותרת הראשית של "ישראל היום". ברקע: תצלום של ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן. מיהו הדובר העשוי לבלי חת שמטיף למנהיג טורקיה להרגיע את עצמו? אפשר להתחיל במשחק הניחושים.

הביטוי הקרוב ביותר שמופיע בידיעה המתפרסמת בכפולה הפותחת של העיתון [אלי לאון, דוד ברון ושלמה צזנה] מיוחס לשר ישראל כץ, שמצוטט כמי שאמר אתמול: "מי שצריכים להתנצל הם הטורקים בפנינו". אמנם לפי הידיעה, כץ לא השתמש במלים "ארדואן" ו"להירגע", אלא "הטורקים" ו"להתנצל", אך אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהשורש צ.ר.כ משולב במשפט שיצא מפיו.

אולי הדובר שמצוטט בכותרת הראשית הוא שר הביטחון אהוד ברק, שבידיעה מדווח כי אמר אתמול: "חשוב מאוד ששני הצדדים יפעלו מהראש ולא מהבטן". אמנם אין קשר מילולי ישיר בין התבטאות זו ובין הכותרת הראשית של העיתון, וההתייחסות היא לשני הצדדים ולא רק לטורקים, אבל לפחות בסבטקסט יש דמיון.

ואולי מי שמצוטט בכותרת הראשית של "ישראל היום" הוא עמוס רגב, העורך הראשי של העיתון, שחושב שארדואן צריך להירגע, או שחושב שבלשכת ראש הממשלה חושבים שארדואן צריך להירגע, או שחושב שבלשכת ראש הממשלה חושבים שהגיע הזמן שמישהו ידפיס כותרת ראשית בנוסח "ארדואן צריך להירגע". במקום לפעול מהראש ולא מהבטן, אולי הוא החליט לדבר מהבטן כדי להשיג ציטוט בלי שאיש יידע מאין בא.

מכל מקום, הבחירה לכותרת ראשית בציטוט שאינו קיים בגוף הידיעה הפכה למסורת קלוקלת של "ישראל היום", כמו דיווח מוטה על לשכת ראש הממשלה או הרמת כוסית במערכת לרגל הישגי החינמון במלחמתו הלא-שוויוניות בעיתונים בתשלום. שלא יהיו אי-הבנות, עדיף תמיד למקם התבטאות שהופכת לכותרת בין מרכאות, כדי שהקורא יבין כי מדובר בהתבטאות סובייקטיבית ולא בקביעת עובדה. לצד זאת, מומלץ כי ההתבטאות אכן תצא מפיו של דובר כלשהו, ושיהיה לכך זכר בידיעה.

הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מעודדת גם הבוקר את הלחץ של הישראלים יותר מאשר את הרוגע של הטורקים. "היעד: שליטה ימית", מבשרת הכותרת הפרושה לרוחב העמוד. הדיווח המרכזי עוסק, בעקבות פרסומים בתקשורת הטורקית, במה שמכונה "מבצע ברברוס", שמטרתו: "הגברת הנוכחות במזרח הים התיכון", כ"חלק מהתוכנית להשבת השליטה בים לידיים טורקיות – ממש כמו בימי הזוהר של האימפריה העותמאנית".

כתבי העיתון מדווחים, למען הסר ספק, כי המבצע נקרא על שם חיר א-דין, שכונה "ברברוסה" – "אדמירל שהרחיב את האימפריה העותמאנית בימי הסולטן סולימאן 'המפואר' באמצע המאה ה-16 – ולא על שם הקיסר הצלבן ואף לא על שם מבצע הפלישה הנאצית לברית-המועצות". ציור של אדום זקן משולב בטור מאת דן מרגלית, שקובע בין היתר כי "ישראלי שמכבד את עצמו ואת ממשלתו, ידיר עתה רגליו מטורקיה אלא אם כן יש סיבה נקודתית המצדיקה זאת, כעסקה כלכלית או קשר משפחתי".

עוד מדווח בידיעה המרכזית בעיתון כי "אתמול הוא [ארדואן] הודיע על ניתוק מוחלט של קשרי המסחר, לרבות המסחר הבטחוני, עם ישראל. עם זאת, ארדואן כנראה נסחף מדי, ולשכתו מיהרה להבהיר שהתכוון לניתוק המסחר הבטחוני בלבד".

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסם ההסבר לזגזוג לכאורה בעמדת ראש ממשלת טורקיה. איתמר אייכנר ודניאל בטיני מדווחים כי "תרגום שגוי של סוכנויות הידיעות של דברים שאמר אתמול [ארדואן] יצר רושם מוטעה כאילו טורקיה עומדת לנתק כליל את היחסים עם ישראל".

הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" נכתבה בידי תלם יהב, שליח העיתון ואתר ynet לטורקיה. אתמול היה יהב הוגן דיו לדווח כי הפקיד מאחורי דלפק הדרכונים קיבל אותו באדישות עם בואו לטורקיה, למרות נסיונו לעורר מהומה זוטא. "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, היה בלתי הוגן דיו כדי למסגר את קבלת הפנים המשועממת הזו כאילו התחוללה דרמה גדולה בשדה התעופה הטורקי. הבוקר יהב כבר מספק את הסחורה – עוינות טורקית כלפי ישראל.

"ישראלים לא רצויים כאן", נכתב מעל ידיעתו, עיבוד לציטוט מפי אשה בשם זיקיה, מורה לאנגלית בשנות ה-20 לחייה, שלפי גוף הידיעה אומרת ליהב: "אין לישראלים מה לחפש כאן". יהב שומע ממנה גם כך: "ישראלים לא ראיתי כאן כבר הרבה מאוד זמן. וזה בסדר. גם הישראלים וגם הטורקים קוראים עיתונים. אנחנו יודעים שאין לנו מה לחפש אחד אצל השני".

העיתונים הישראליים, ובוודאי "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", הולמים את התיאור של זיקיה. ב"מעריב" מספק אבי אשכנזי, שליח עיתון "מעריב" לאיסטנבול, סקירה קצרה של העיתונים הטורקיים שמצא בבית-המלון שבו הוא מתאכסן.

"העיתון 'ראדיקאי'", כותב אשכנזי, "תיאר בהרחבה את המשבר בנמלי התעופה, ובעמוד הראשון שלו הופיעו מטוס אל-על משמאל ומטוס טורקיש-איירליינס במסלול התנגשות. לעומת זאת, ב'הורייט' ניסו להצניע את המשבר והסתפקו בשתי הפניות בתחתית העמוד הראשון על המשבר". פקיד הקבלה במלון מסביר לאשכנזי כי הכתבה מתייחסת לדברי נגיד בנק ישראל על הנזק הצפוי מהמשבר עם טורקיה.

כמו יהב, גם אשכנזי מדווח כיצד התקבל בשדה התעופה בלי שום בעיות. במקום אשה טורקיה בשנות ה-20 לחייה, אשכנזי מביא מדברי איסמאעיל טורקמן, מבכירי הכותבים בעיתון "הורייט", שאומר לו: "העם הטורקי איבד תשעה אנשים במהלך הפעולה הצבאית של ישראל בהשתלטות על המרמרה. כל מה שאנחנו מבקשים זה שישראל תתנצל ותשלם פיצויים למשפחות. רק אז יחזרו היחסים בין שתי המדינות להיות קרובים וטובים".

בעיתון "הארץ" מדווח צבי בראל על ההתבטאויות האחרונות של ארדואן, ומספק השלמה לסקירת העיתונים של אשכנזי. "התקשורת הטורקית", כותב בראל, "נחלקת בין תמיכה בצעדי טורקיה ובין התנגדות להם". בראל מצטט את מוראט יטקין, פובליציסט בכיר בעיתון "הורייט", שאמר כי אין בין ישראל לטורקיה כל מלחמה. בראל מוסיף כי יוסף קאנלי, עורכו לשעבר של ה"טורקיש דיילי ניוז", קובע במאמר פרי עטו ש"עם ממשלה טורקית אשר היתה ניגשת להתפתחויות במזרח התיכון בגישה פחות אמוציונלית ועם פרספקטיבה לא דתית, הקשרים בין ישראל לטורקיה לא היו מידרדרים לרמתם הנוכחית".

תחרות הכותרת היפה

ראש הממשלה בנימין נתניהו חונך מחלף, אתמול (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

"בכיר בירושלים: יש בארה"ב תמיכה רחבה בעמדת ראש הממשלה" היא הכותרת היפהפייה לידיעה מאת שלמה צזנה, יוני הרש ומתי טוכפלד, המתפרסמת בראש עמ' 7 של "ישראל היום". בתחרות הצמודה על הכותרת היפה של היום היא יכולה לחשוש רק מ"מחלף המוביל – חיסכון בזמן", כותרת שמוצאת את מקומה בתחתית עמ' 17 של אותו עיתון.

הכותרת על מחלף המוביל מובילה לידיעה מאת דני ברנר, שמדווח כיצד נחנך אתמול בטקס חגיגי מחלף בצומת הכבישים 77 ו-79. "צדק חברתי זה גם צדק תחבורתי", מצוטט בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, בגוף הידיעה ובכותרת המשנה. תצלום של נתניהו [דוד כהן] גוזר את סרט ההשקה ומחייך מתפרסם אף הוא. מנימוקי השופטים: זו כותרת אינפורמטיבית, ויחד עם זאת בעלת מימד פואטי. היא עניינית מאוד, ממש כמו המחלף שהיא מתארת, אך השילוב עם כותרת המשנה כפולת הצדק מעניק לה קסם מיוחד.

בכל זאת, לאחר שקלול כל הנתונים, בתחרות הכותרת היפה מנצחת הבוקר הכותרת על התמיכה הרחבה בארה"ב בעמדת ראש הממשלה. מנימוקי השופטים: להבדיל מהכותרת על חסכון הזמנים שמציע המחלף החדש, שיכולה להתפרסם ב"ישראל היום" פעם, לכל היותר פעמיים בחודש, הכותרת על התמיכה הרחבה שלה זוכה ראש ממשלת ישראל בארה"ב טובה לכל עת. למען האמת, היא יכולה להתפרסם כל יום, כל היום, ואף כמה פעמים באותו גליון עיתון. כך הם פני הדברים כשעיתונות הוגנת ומאוזנת, שמדברת ישר ולעניין, נוגעת באמיתות העמוקות ביותר של חיינו.

הידיעה מתחת לכותרת המנצחת של בוקר זה נפתחת כך: "'ראש הממשלה עומד בתוקף על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל וימשיך לעמוד פעם אחר פעם מול לחצים בינלאומיים כדי להגן על אינטרסים חיוניים אלה'. כך הגיב אתמול גורם מדיני בכיר בלשכת ראש הממשלה בירושלים לדבריו של שר ההגנה האמריקאי לשעבר רוברט גייטס, שלפיהם 'נתניהו כפוי טובה כלפי ארה"ב'".

סליחה? מי? מה? אה, כן. "גייטס: 'נתניהו כפוי טובה כלפי ארה"ב, ומסכן את ישראל'", זאת כותרת הגג המכוערת, שמתפרסמת מעל הכותרת על התמיכה האמריקאית בישראל. מובן שההתבטאות של גייטס אינה חדשות. התגובה של הבכיר בירושלים היא החדשה המרכזית מבחינת "ישראל היום" בכל הנוגע ליחסי ארה"ב ישראל.

ב"מעריב" מתפרסמות שתי ידיעות על הנושא, זו מעל זו. בראשונה מדווח צח יוקד על ההתבטאות של גייטס ("גייטס נגד נתניהו: 'הוא כפוי טובה ומסוכן לישראל'", היא הכותרת), ואילו בשנייה מדווח אלי ברדנשטיין על "מסר מרגיע" שיוצא מכיוון ארה"ב – "שגריר ארה"ב בישראל: 'נעמיק את הקשר'".

ב"ידיעות אחרונות" מסביר שמעון שיפר את הרקע להתבטאות החריגה של גייטס. לפי שיפר, משבר האמון בין גייטס לנתניהו החל ביולי שעבר, אז נפגשו השניים בוושינגטון. לדבריו, אחת מהסוגיות שהיו אמורות לעלות לדיון בפגישה היתה עסקת נשק גדולה של ארה"ב עם ערב-הסעודית. לפני הפגישה הבטיחו האמריקאים לפצות על מכירת הנשק לערב-הסעודית ולהעניק לישראל טייסת של מטוסי קרב חדישים וטכנולוגיות מתקדמות אחרות.

"לקראת הפגישה עם גייטס הכינו לנתניהו במערכת הביטחון תיק גדוש בנתונים על העסקה הסעודית ועל התמורות שתקבל ישראל", מדווח שיפר. "אלא שככל הנראה נתניהו לא הספיק ללמוד את החומר. התוצאה היתה שכשעלה נושא עסקת הנשק, פתח נתניהו בנאום חוצב להבות על האיומים הקיומיים שמולם ניצבת ישראל. לדברי נוכחים בפגישה, ככל שנתניהו המשיך לדבר, כך הלך גייטס והאדים מכעס. הוא סינן שנתניהו הגיע לא מוכן לפגישה ושאין לו מושג על מה הוא מדבר, ובשלב מסוים הפסיק אותו והעיר לו בסרקזם: 'בקצב הזה של זריעת אימה עוד תגיע גם לאושוויץ'".

מלשכת ראש הממשלה, נכתב בתחתית הידיעה של שיפר, נמסר בתגובה כי "נתניהו עומד על קיום צורכי הביטחון של ישראל גם כאשר מתקיימים חילוקי דעות", נוסח שמזכיר מאוד את המשפט שנבחר לפתוח את הידיעה ב"ישראל היום".

ב"הארץ" מספק ברק רביד הסבר זהה לשל שיפר, אך העיתון בוחר לא להבליט זאת.

שירת הברבור

פרופ' אביה ספיבק ודפני ליף, אתמול (צילום: ליאור מזרחי)

שני אירועי תקשורת בולטים התקיימו אתמול מטעם אנשי המחאה החברתית. מחנה דפני ליף קיים מול הכנסת מסיבת עיתונאים עם האקדמאים חברי "צוות ספיבק", ואילו יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי נפגש עם ועדת טרכטנברג.

ב"גלובס" מדווחים אדריאן פילוט ויוסי ניסן על שני האירועים. עיקר הטקסט מוקדש למסיבת העיתונאים של מחנה ליף, שם הוצג מתווה ראשוני לתוכנית כלכלית חדשה המבוססת על פתיחת התקציב ו"שינוי עומק שיתקן את נזקי הקפיטליזם החזירי", לשון ליף. בידיעה מצוטטים בהרחבה דברי פרופ' יוסי יונה על הצורך בפתיחת התקציב, דברי פרופ' יוסי זעירא על השינויים במסים והדיור הציבורי, ודברי פרופ' אביה ספיבק על הצורך בהגדלת ההוצאה הממשלתית.

למרות זאת, הכותרת של הידיעה מוקדשת דווקא לשמולי – "מתרחב הקרע במחאה; שמולי: 'קולות רדיקליים מבקרים את הקו המתון שלנו'". עוד מדווח על זרם שלישי, שמוביל יגאל רמב"ם. מה הוא דורש? "מאבק ארוך טווח מהשטח, ולא בתקשורת".

ב"דה-מרקר" דווקא שמעו מרמב"ם מטרה שונה. כותרת המודפסת לרוחב כל הכפולה החמישית בעיתון זה קוראת: "יגאל רמב"ם, ממנהיגי מחאת האוהלים: 'יש לחסל את הריכוזיות במשק". צבי זרחיה וליאור דטל מדווחים אף הם בעיקר על דברי הפרופסורים הנכבדים במסיבת העיתונאים שנערכה מול הכנסת. איכשהו, דווקא דברי רמב"ם, שמובאים בסוף הידיעה, הופכים לכותרת.

בראש עמ' 4 של "הארץ", לעומת זאת, ידיעה מאת אילן ליאור ועוז רוזנברג תחת הכותרת "אנשי המחאה: 'אפשר וצריך לפתוח את התקציב'". ב"ישראל היום" דיווח על שני המחנות, שרובו מוקדש לדברי שמולי.

ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב", המוסף "ממון" והמוסף "עסקים", התעלמות מוחלטת מהמסר בדבר הצורך בפתיחת התקציב שהועבר אתמול במסיבת העיתונאים מול הכנסת. עם זאת, במוסף "עסקים" מופיעה ידיעה על פני כמחצית העמוד [טל שחף] המוקדשת לדברי שמולי במפגש עם ועדת טרכטנברג, ובמוסף "ממון" יש ידיעה מאת מנחם גנץ ודניאל בטיני על הפגנות המונים באיטליה במחאה על תוכנית קיצוצים של ראש הממשלה סילביו ברלוסקוני.

"המחאה היא שירת הברבור של ההגמוניה האשכנזית-חילונית בתרבות ובזהות הישראלית", כותב ארז ניר במדור הדעות של "ישראל היום". "[...] הציבור הזה הרגיש עד כה שהמדינה היא שלו באמת, והיא עוד תחזור לידיו בפועל. הוא העם ושאר הציבורים הם 'מגזרים'. אולם המחאה שינתה כל זאת. ביציאה ההמונית של אנשי 'ארץ ישראל הישנה והטובה' לרחוב הם חתכו את הענף שעליו הם ישבו. הם הפסיקו להיות הרחוב עצמו והפכו לעוד מגזר. אולי מגזר גדול, אולי אפילו 20 אחוזים מהאוכלוסייה, אבל בסך-הכל מגזר. המגזר האשכנזי-חילוני. בזה שהם יצאו למחות הם ויתרו על ההגמוניה והפכו בעצמם ל'שיח חתרני'. בזה שהם תובעים את המדינה בחזרה הם מודים בפעם הראשונה שהיא כבר לא שלהם".

ניסיון להתווכח

הכותרת הראשית של "הארץ" הבוקר שאובה ממוספו הכלכלי "דה-מרקר". "דו"ח באוצר: הריכוזיות גוברת ומסוכנת למשק", מדווחים ערן אזרן, חגי עמית ונתן ליפסון. הדיווח בראש שער "הארץ" קצר, ומפנה את הקוראים למוסף הכלכלי, שמקדיש את שבעת עמודיו הראשונים לסיקור וניתוח ממצאי הדו"ח.

המוסף נפתח בכתבה נרחבת על הממצאים, המציגה בתחילתה את העובדה הבאה: "13 הקבוצות העסקיות הגדולות בישראל חולשות על 26% מהרווחים במשק הישראלי, לעומת 4% ב-2002". בהמשך נכתב כי הדו"ח "עשוי להיות אחד המסמכים החשובים ביותר שניפק האוצר בשנים האחרונות" וכי ממצאיו "עשויים לסתום את הגולל על הניסיון של חלק מהגורמים במשק בתקופה האחרונה להתווכח אם קיימת ריכוזיות במשק הישראלי ואם יש לה השפעות" (משאלת לב, לא יותר).

ידיעה נפרדת מוקדשת לעושר הגדול שצברו מנהלים ובעלי ההון כתוצאה מהגידול בריכוזיות, ואילו נתן ליפסון מעלה את השאלה מדוע משרד האוצר לא פירסם את הדו"ח עד כה.

בינתיים, במדור הרכילות של "כלכליסט", מדווח מארק שון כי יהודה סבן, מרכז תחום התקשורת והתיירות באגף התקציבים, יחל לעבוד בקרוב כסמנכ"ל הרגולציה והכלכלה בשותפויות דלק-קידוחים שבבעלות יצחק תשובה. "סבן פנה אתמול לבית-המשפט המחוזי בירושלים בבקשה שיקבע כי הוא עומד בתנאי הצינון ויוכל להתחיל את עבודתו ב-23 באוקטובר", נכתב.

עוד מדווח שון כי "מי שהרים טלפון לסבן בעניין לפני כחודשיים היה יוסי אבו, מנכ"ל דלק-קידוחים, שעבד איתו בעבר במשרד האוצר [...] סבן שימש במשך כשלוש שנים, עד אפריל 2008, כרפרנט אנרגיה באגף התקציבים, אך טוען כי מאז לא היו לו ממשקי עבודה מול קבוצת דלק. סבן אמנם היה חבר במועצת רשות הגז הטבעי במשך שלוש שנים, עד דצמבר 2009, אך טוען כי גם שם לא עסק בכל נושא הקשור לחברות קבוצת דלק".

במדור הרכילות במוסף "עסקים" של "מעריב" [הילה ציאון] ידיעה מודגשת על מפגש של שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה, עם חברתה לאה גלובוס, לרגל יום הולדתה ה-57 של האחרונה. הידיעה מלווה בתצלום של השתיים [טל מנור].

ענייני תקשורת

ערן סויסה מדווח ב"ישראל היום" על הנעשה ברשות השידור: מבקרת הפנים מכינה דו"ח על התפוקה הנמוכה של עיתונאים בערוץ הראשון, ובמקביל עובדי רשות השידור הודיעו אתמול על עיצומים בשל "הפרת חוזים".

ב"גלובס" מדווח רועי ברק על ממצאי בדיקת חברת יפעת לסיקור פרשת רעיית ראש הממשלה והמטפלת של אביה הסיעודי בכלי תקשורת שונים. "יחסית לערוצים 2 ו-10 ותחנת גלי-צה"ל, בערוץ 1 וברשת ב' זכתה הפרשה לסיקור קטן בהרבה, הן מבחינת מספר האייטמים והן מבחינת זמן הסיקור", כותב ברק.