ספטמבר האפור

"הפלסטינים לא מובילים להקמת מדינה, אלא לאלימות ולשפיכות דמים", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", ציטוט של שגריר ישראל באו"ם רון פרושאור, שתמצית מדברים שאמר לבן כספית, ויתפרסמו מחר במוסף, מובאים היום על שער העיתון. "אנחנו בקרב בלימה", אומר פרושאור. גם לפי "מעריב" עצמו, בכתבת "שאלות ותשובות" שפירסם השבוע, לא מדובר בקרב בלימה, אלא בקרב אבוד.

"תג מחיר של פעילי ימין בבסיס צה"ל בשטחים", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "הרמטכ"ל: צה"ל אינו האויב", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום".

מחאה חברתית

"השלב הרומנטי של המחאה בשיאו, אבל עוד מעט יגיעו השלבים הפחות רומנטיים", כותב גיא רולניק בטורו במוסף "מרקר ויק", "כי בעוד המצוקות והקשיים הם אמיתיים, פשוטים ומקובלים – הפתרונות מסובכים, שנויים במחלוקת ולעתים ארוכי טווח". ברם, אליבא דרולניק, אין מדובר בפתרונות, אלא בפתרון אחד: הריכוזיות במשק (אני יודע, הרעש הזה היה שלכם נופלים מהכיסא). יש גם שם חדש, נוסף, למאבק: "חיזוק המגזר העסקי".

"איומים על חיי חולדאי", נכתב בכותרת שמנה על שער "ידיעות אחרונות". "בעקבות פינוי האוהלים: מפגינים התפרעו מול בניין עיריית תל-אביב והשליכו ביצים". "מחאה אלימה", נכתב בתגית צהובה על תצלום של מתפרעים בעירייה. לצד הכותרות והתמונה, משבצת בעיצוב זהה ובה תצלום של גרפיטי "תג מחיר" על רכב צה"לי, הכותרות "'תג מחיר' בבסיס צה"ל', "חשד: חיילים סייעו לפעילי ימין קיצוני שחדרו לבסיס והשחיתו ג'יפים", והתגית הצהובה עם הכיתוב "זעזוע בצה"ל". ובמשתמע: הרומן של "ידיעות אחרונות" עם המחאה הסתיים, וכעת הוא נכנס לשלב הניסיון לדרוך לה על הראש.

"עימותים אלימים בעקבות החלטת העירייה לפנות אוהלים בתל-אביב", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" (שכתבו, אמיר אורן, הבטיח כבר לפני חודש שאו-טו-טו מפנים). "יותר מ-40 נעצרו בהפגנה אלימה מול בניין עיריית תל-אביב. במשטרה טוענים: 'המפגינים אינם מייצגים את המחאה'", נכתב בכותרת המשנה. הנה תפקיד נוסף למשטרת ישראל: לא רק לאכוף את החוק, אלא גם לפרשן מהלכים חברתיים.

"במשטרה לא אהבו את החלטת הפינוי", מוסרת כותרת ידיעה של יניב קובוביץ בעמ' 4 של העיתון. "לדברי גורמים במשטרה, ניתן היה לבצע את המהלך בצורה חכמה יותר ובשיתוף פעולה עם מארגני המחאה. בכירים במחוז תל-אביב ביקשו אתמול להבהיר כי השוטרים לא לקחו חלק בפינויים בתל-אביב ובחולון, אלא רק איבטחו את המקום בזמן שאנשי העירייה פעלו". אם כן, ל"ידיעות" היתה יכולה להיות כותרת: "חולדאי מצית את המחאה". ברם, זו כותרת ללא המלה "איומים".

"ידיעות אחרונות" אינו מספק בשער רק כרוניקה חדשותית של אירועי המחאה, אלא גם מטפל בסוגיות הכלכליות-חברתיות שעומדות על הפרק. אין הוא מספק ניתוחים מעמיקים או חשיפות מפתיעות, אלא ראיון עם שר האוצר: "הפתרון היחיד: קיצוץ בביטחון", ציטוט של שטייניץ שמגיע לכותרת הראשית של העיתון. בכך מכסה "ידיעות" את השוליים של המשבר החברתי בישראל 2011: המתפרעים ברחוב ושר האוצר. מה שבאמצע יחכה למחר.

"שר האוצר מנמיך ציפיות מוועדת טרכטנברג", נכתב בכותרת הגג לראשית. "שטייניץ: 'לא נפרוץ התקציב ולא נשנה את סדר העדיפויות'", נכתב בכותרת המשנה. "מעריך כי רוב דרישות המפגינים יידחו: 'נתמקד בסיוע למשפחות צעירות ובמס הכנסה שלילי'. מבהיר: 'לא נפתח ההסכם עם הרופאים'". ההפניה היא למחר (ראיון עם סבר פלוצקר באחד המוספים).

"ועכשיו, מחאה אלימה", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "סדק חברתי: החיים במינוס", נכתב בכותרת על שער "ממון", "מדי חודש מוציאה משפחה ישראלית ממוצעת 1,500 שקל יותר מהכנסותיה". "מנכ"ל אוסם: שכרי מוגזם", נכתב בכותרת אחרת על שער המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות"; "גזי קפלן בוועידת 'כלכליסט': 'נבחן את הקפאת שכר הבכירים והעלאות שכר לעובדים שמרוויחים פחות'".

"אם בשבוע האחרון ראיתם את אייל גולן כשהוא נוהג ברכב יוקרה שלא ממש מזכיר את הרכב בבעלותו, אל דאגה", נכתב היום במדור הרכילות של "ידיעות אחרונות", "הוא פשוט שוקל לשדרג את הקיים ולקח רכב מחברה אחרת לנסיעת מבחן ארוכה במיוחד".

בולעים את זה

"איך התקבע הסרט האלים 'אקספרס של חצות' כמייצג האולטימטיבי של טורקיה בתודעה המקומית", שואלת כותרת המשנה לכתבה מעניינת שלעופר מתן במוסף "המגזין" של "מעריב". מתן מספק תיאור של תוכן הסרט (אסיר מערבי מושלך לכלא בשל גחמות מערכת המשפט הטורקית, וחווה שם התעללות מינית ואלימות קשה), משווה אותו לדיווחים על מה שאירע לנוסעים ישראלים בשדה התעופה בטורקיה (עוכבו ועברו חיפוש מקיף), ומגחיך את הטון ששלט בכמה מהעיתונים, "מעריב" ביניהם, שדיווחו על המקרה.

"בארה"ב ובאירופה זה כבר פאסה להשתמש ב'אקספרס של חצות'", הוא מצטט את אלון ליאל, "לשעבר דיפלומט ישראלי באיסטנבול ויועץ לחברות הסוחרות עם טורקיה". "רק בישראל זה עוד תופס. יש פה הסתה אנטי-טורקית כמו ששם יש הסתה אנטי-ישראלית, והציבור הישראלי בולע את זה".

"נתניהו: גאים בלוחמי חיל היום; ארדואן: העיקר – הכבוד הטורקי", נכתב בכותרת בולטת על שער "ישראל היום".

אתנחתא קומית

"אווירה חיובית בעולם הקפיצה את אחד-העם" (כותרת מוסף סקירת המסחר ונתוני הבורסה של "דה-מרקר").

"מיקומה של ונוס בבתולה יכול לשפר את הנושא הכלכלי ולהגביר קניות ורכישות" (הורוסקופ יומי, מוסף "24 שעות").

ניין אילבן

החדירה של תיאוריות קונספירציה לזרם המרכזי בתקשורת ראויה להתייחסות נפרדת, אבל אי-אפשר שלא לציין את השער המביך של המוסף היומי של "מעריב": "נפל דבר" היא הכותרת, מתחת לתמונה של הנשיא בוש הבן כשמישהו לוחש באוזנו. "עשר שנים לאחר אירוע הטרור הגדול בהיסטוריה, מיליוני בני-אדם בארצות-הברית וברחבי העולם משוכנעים שמי שעומד מאחורי הפיגועים של 11 בספטמבר זה לא ארגון אל-קאעידה, אלא דווקא ממשל בוש", נכתב בכותרת המשנה.

תזכורת: מיליוני אמריקאים מאמינים כי אלביס חי, הצבא האמריקאי מחזיק באי.טי, ואשטון קוצ'ר הוא שחקן קולנוע. עיתון שבוחר לאוורר בגדול על השער שלו את עולם האמונות וההזיות הזה ממקם עצמו בנישה עיתונאית מסוימת מאוד. לא בטוח שזו הנישה ש"מעריב" מעוניין להשתייך אליה (למרות שב"מעריב" תמיד קשה לדעת מה בדיוק עורכיו רוצים).

במוסף "מרקר ויק" כותב אורן פרנק באופן בוגר יותר על האחריות של בוש לפיגועים בארה"ב: "כשמביטים במכתש ההולך ומתמלא במגדלים הנוצצים ומלאי ההדר של מרכז הסחר העולמי החדש, קשה שלא לחשוב שמתקפת ה-11 בספטמבר היתה רק יריית פתיחה, כואבת ואיומה ככל שתהיה, למתקפה האמיתית נגד ארה"ב שבאה בעקבותיה", כותב פרנק. "אלפי חיי האדם שאבדו ומיליארדי הדולרים שירדו לטמיון בקריסת המגדלים בטלים בשישים כשמביטים על הנזק שנגרם לארה"ב בעשור שחלף מאז. באופן מפתיע, להרס הזה אחראים דווקא שני גורמים שרואים בעצמם פטריוטים ונושאי הדגל של דרך החיים האמריקאית, והם הממשל בהובלת המפלגה הרפובליקאית והנשיא בוש, ואוסף המוסדות הפיננסיים הקרוי וול-סטריט".

אגב, מחצית משער "מעריב" מוקדשת היום לפרומו ל"גיליון מיוחד" שייצא מחר לציון "עשור לאסון התאומים". לצד תצלום של המגדלים הבוערים מצוינים רק שמות חמישה כותבים וכותרות טוריהם. אחד מהם הוא יאיר לפיד, שעבר ב-2003 מ"מעריב" ל"ידיעות". האם "מעריב" פשוט מפרסמים שוב את הגיליון המיוחד שציין שנה לפיגוע?

אמנות הנזיפה

"המושבה הגרמנית" היא הכותרת הראשית של מוסף "מרקר ויק": "המספר הגדול של אמנים ישראלים שעוברים לברלין הוא עדות מטרידה לבריחת הרוח מישראל", נכתב בכותרת המשנה על השער (עדי הגין). "בברלין יש כיום יותר אמנים ישראלים מאשר בארץ. זה מבחינתי חורבן בית שלישי – חורבן הרוח היהודית. אני לא מחפש כאן אכפתיות, אך אני מקבל אותה יותר מאשר בישראל", מצטטת כותרת המשנה של הכתבה עצמה את נתי אורנן, "שחקן וכותב".

אתמול פירסם "מעריב" דברים של חבר-כנסת שדרש לבטל הופעה של זמר יווני שהתבטא בגנות ישראל – התבטאות שהיא עצמה התפרסמה ב"מעריב" ולכן, מן הסתם, זכתה לידיעת מעקב (בקרוב: "סערת דלארס"). היום משיב המוסף היומי של "ידיעות" לתגובה הציונית ההולמת: "יורגוס דלארס, כוכב הזמר היווני, כועס. הוא לא מבין למה דווקא הוא, כמי שמוכן לחזור ולהופיע בארץ, הוצג השבוע כאנטי-ישראלי. רגע לפני הופעתו הערב בקיסריה הוא מסביר: 'אני כאן כידיד ולא כאויב. אויב שלך לא נוזף בך, כי לא אכפת לו ממך'".

"שלמה ארצי משדר כבר 31 שנה ברציפות", נפתחת כותרת המשנה לכתבה על "תוכניות הרדיו האישיות" של זמרי ישראל המבוגרים, הנפרשת על פני כפולה באותו מוסף יומי של "ידיעות אחרונות". גם תמונתו של שלמה ארצי מופיעה (לצד יהורם גאון), וציטוט שלו מודפס בגופן מודגש: "תוכנית רדיו צריכה להרגיש טוב אם יש לה ולו רק מאזין אחד אי-שם ששומע אותך. בשבילו ועבורו אתה מחבר את המיקרופון". נדמה שב"ידיעות" הפנימו את העצה, והם מחברים את מכונות הדפוס בשביל ארצי ועבורו, שזוכה לסיקור עד רמת הגרעפס. הקונבנציה בתעשייה היא כי ב"ידיעות" מחזרים כך אחר ארצי ובונים את תדמיתו לקראת החלפת הטור של לפיד בזה של הזמר, ואולי מדובר בהחלטה אסטרטגית של כתב הבידור רז שכניק. כך או כך, ארצי כנראה נשאר בארץ.

ידיעת תקשורת אחת

"ערוץ 10: בעלי המניות הורו להתנצל בפני אדלסון, מנכ"ל החדשות התפטר", נכתב בכותרת בולטת על שער "הארץ". "המיליארדר אדלסון, המקורב לנתניהו, איים בתביעה בעקבות כתבת דיוקן ששודרה עליו בערוץ", נכתב בכותרת המשנה. גילי איזיקוביץ מביאה את הפרטים על עוד קו אדום שנחצה בהתערבות ההון בתקשורת. אופיר בר-זהר כותבת על הפרשה ב"דה-מרקר". בקרוב נפרסם כתבה בעניין כאן באתר.