כבאי, אתמול בירושלים (צילום: אורן נחשון)

כבאי, אתמול בירושלים (צילום: אורן נחשון)

סכל לי כבשה

"ארה"ב: נטיל וטו נגד ההכרזה הפלסטינית", מדווחת הכותרת הראשית של "מעריב". "גורמים פלסטיניים פנו אתמול לאו"ם בבקשה לתמוך בהכרזת המדינה", מבשרת כותרת המשנה, המפנה לידיעה של צח יוקד. "ממשל אובמה הודיע כי ימנע את אישור המהלך במועצת הביטחון". גם "ישראל היום" מספק כותרת ראשית דומה: "ארה"ב: וטו על מדינה פלסטינית".

כותרת המשנה מצטטת את "ישראל", שאומרת: "להחלטת עצרת האו"ם אין משמעות, הפלסטינים קוברים את הסיכוי לשלום". המסר שעלה מהעיתונים בשבועות האחרונים הוא כי מועצת האו"ם תכריז על הקמת מדינה פלסטינית כך או כך, וכי לנסיונות לעצור את ההחלטה אין משמעות. מדוע, אם כן, מקדישים הדיפלומטים מאמצים גדולים לסיכולה והעיתונים מקום בולט כל-כך לנסיונות שאין להם משמעות? התערות במרחב, כנראה.

בכל אופן, מי אמר שאין משמעות לדברים שאין להם משמעות? הנה, אף שלא פרצה מלחמה בין ישראל לטורקיה, ברוך השם, הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היא "משיבים מלחמה". כותרת הגג מדווחת בהתלהבות על "חשיפה: תוכנית ליברמן לשיתוף פעולה עם אויבי טורקיה": תמיכה בכורדים, סיוע לארמנים, מתקפה משפטית. האם תמיכה במיעוטים מדוכאים בשל משבר דיפלומטי עם המדינה המדכאת אינו אופורטוניזם ציני שלא ברור מה הוא יותר, אינפנטילי או מגעיל? "ידיעות" אינו מצרף טור פרשנות לידיעה בעניין, כך שהאפשרויות פתוחות.

הכפשות

"מאהלי האין ברירה", מוכתר על שער "הארץ" טור של גדעון לוי והצלם אלכס ליבק. "ביקור בערי האוהלים המתרוקנות, בשבוע שלאחר ההפגנה הגדולה ורגע לפני הפינוי", נכתב בכותרת המשנה. "במאהלים נותר בעיקר הגרעין הקשה, ההארד-קור של ההארד-קור", כותב לוי. "לא מעמד בינוני ולא סטודנטים, לא סימפוזיונים חברתיים ופייסבוק, אלא 'התחתית שבתחתית, המיץ בתחתית הסיר'", הוא מצטט את ישראל זליג-גרינוולד, נשא איידס המתגורר במאהל גן העצמאות בירושלים כבר חודשיים. זליג-גרינוולד מרבה להשתמש במלים "בלית ברירה", כותב לוי.

"מי שהטיח בשופטים כי הם מסוגרים במגדל השן הופתע השבוע לקרוא החלטות בעלות אופי חברתי ברור, בניסוחים שלא היו קיימים לפני שהמחאה צברה תאוצה", כותבת הילה רז בעמוד הפותח של "דה-מרקר". רז מצטטת החלטה של שופטת בית-משפט שלום שהתבקשה להוציא צו מניעה לפינוי אוהלי המחאה בתל-אביב, ומוצאת בהחלטתה לעכב את הפינוי (שאושר) אות לשינוי בתפיסת העולם החברתית. ספק אם ההוכחה הזו, ושני ציטוטים נוספים, מוכיחים שינוי כזה – אם בכלל תפיסת העולם לא היתה כזו מלכתחילה – אולם המסקנה של רז, בכל מקרה, היא כי על המוחים לא לנהוג באופן לא-חוקי, שיסית נגדם את השופטים. מכללא משתמעת השקפת עולם מעניינת של פרשנית "דה-מרקר": כאילו טיפול בצעדים לא-חוקיים של מאן דהוא על-ידי שופטים אמור להיות תלוי בהשקפת עולמם המשתנה של השופטים.

ב"7 ימים" מצביע שחר גינוסר על הפער בין אחוזי התמיכה הגבוהים במחאה לפי סקרים ובין אחוזי העוינות הגבוהים בטוקבקים לפי מדידות מסוימות (לפני הכל, אף שלא מדובר בסקרים אלא, לכאורה, בנתוני אמת, יש לסייג את ההסתמכות על נתוני מדידה ברשת, שבסופו של דבר גם הם לרוב מדגמיים). גינוסר מנסה לבדוק אם הסיבה לכך היא תעמולה ממשלתית פסולה של טוקבקיסטים בתשלום. הוא מגיע לחברת אינטרנט הטוענת כי זיהתה תנועה יוצאת דופן של מסרים השוללים את המחאה ומשבחים את הממשלה, שמקורה בכתובות איי.פי של משרדי הממשלה עצמם. גינוסר, יש לומר, נזהר ומייחס זאת ליוזמה וולונטרית של עובדים.

גינוסר מזכיר גם את עמותת ישראל-שלי, הקשורה למועצת-יש"ע, ואת היחצן משה קלוגהפט, מי שהיה אחראי לקמפיין הנאלח של הגז המצרי ומתמחה בקמפיינים של הכפשות ובגועל נפש באופן כללי. ועדיין, גינוסר מייחס להם גיוס תומכים בהתנדבות, ואינו מוכיח גיוס של טוקבקיסטים בתשלום.

"נהיינו רציניים", כותבת רונה קופרבוים בכפולה הפותחת של מוסף "7 לילות" של "ידיעות". "אני, למשל, צימצמתי את צריכת הקומדיות הרומנטיות שלי לארבע שעות ביום. זו התקופה: ישראלים שעד לפני חודשיים כרכו את רוב שיחות החולין שלהם סביב גמר גדול כלשהו עברו לדסקס על אותה כוס קפה את ההבדל בין מיסוי עקיף למיסוי ישיר. ופתאום, בבת אחת, הטלוויזיה שלנו הפכה ללא רלבנטית".

במדור "עולה יורד" במגזין "את" של "מעריב", הממוקם מתחת לטורים בעד ונגד בושם בריח פות, מוקדש האייטם הראשון ל"מחאה": יורד – "הקוטג', האוהלים, העגלות ומה לא". עולה – "דוגמניות מוחות על שכר נמוך בשבוע האופנה בלונדון".

ריכוזיות הטיפול במחאה

"שר האוצר סוגר חשבון", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", המעוטר כולו בתצלום של שטייניץ בפוזת האדם החושב. יש לשבח את האיפוק של עורכי המוסף שלא בחרו בכותרת "שטייניץ שובר שתיקה", ואת ההצלחה של דוברי השר להביא את "ידיעות אחרונות" להציג עוד ראיון עם שטייניץ כסקופ מהדהד.

מה אומר השר? לטובת המאותגרים, עיקרי דבריו מובאים בתוך בלוני דיבור על השער: לא אפתח את התקציב, אקצץ את תקציב הביטחון ב-2–3 מיליארד למטרות חברתיות, אמליץ להפסיק להעביר כספים לרשות הפלסטינית ("עדיף שתקרוס"), יש בעיה של ריכוזיות אבל ההמלצות צריכות להיות זהירות מאוד, יש בארץ רמה מסוכנת של הסתה ופופוליזם זול (על היחס לטייקונים) ו"לא מהם יבוא הכסף" (על החרדים והמתנחלים).

הראיון מכיל את הציטוט הנפלא הבא, אחרי ששטייניץ קובע כי לא יינתנו עשרות מיליארדים למטרות "חברתיות", אלא 2–3 מיליארדים שיקוצצו מהתוספת שניתנה למשרד הביטחון: "ההסטות התקציביות יממנו האצה והגברה של התוכניות החברתיות הקיימות של הממשלה, ניתן יותר למס הכנסה שלילי, או כפי שאני מעדיף לכנותו 'מס הכנסה הפוך'. אין לך מכשיר יעיל והוגן יותר ממנו לצמצום הפערים. ניתן יותר סיוע ממוקד למשפחות עם ילדים בגיל הרך".

רגע, אבל מה עם ועדת טרכטנברג? "אבל איני רוצה להקדים את המאוחר", ממשיך השר, "אני מניח שוועדת טרכטנברג תעלה עוד הצעות. הכל, כאמור, תוך שמירה קפדנית על משמעת תקציבית". אם כן ניתן לוועדת טרכטנברג לעבוד, או שכפי ששר האוצר כנראה מעדיף לכנותה, ועדת הוצאת-הקיטור-הציבורי-שתמליץ-מה-שתמליץ-בזמן-שהממשלה-תחליט-מה-שתחליט. אמנם זה כבר היה לפני המון-המון זמן (כמה שבועות), אבל מסתבר יותר ויותר שלהתקפה הפרועה והלא-אחראית והמפלגת של "מנהיגי המחאה" על ועדת טרכטנברג היתה יותר מאחיזה במציאות, וכי הטענה הפופוליסטית של אותה דפני ליף, שלפיה לא צריך ועדה משום שהעם מינה ועדה – את הכנסת, היא תיאור מדויק למדי של מה שמתחולל.

ועוד הערה: הדברים של שטייניץ בעניין שנאת העשירים שקולים הרבה יותר מהציטוט המוצא מהקשרו שעל השער, ואפילו מתונים יותר מהשאלה עצמה של פלוצקר, הטוען לאווירה של "עליהום" והסתה לרצח נגד "אנשי עסקים" (שלא לומר "יצרני משרות").

לא רק לסבר פלוצקר ("ידיעות אחרונות") וגיא רולניק ("דה-מרקר"), כעת גם ליהודה שרוני, הכתב הכלכלי הבכיר של "מעריב" (ובעצם, הבכיר היחיד ששרד), יש טור שבועי במוסף הכלכלי של יום שישי. את תחילת הטור הוא מקדיש לספורט חיפוש ניגודי האינטרסים, אחרי שלטענתו שאילתא שלו בדבר סכסוך של אחיו של פרקליט המדינה משה לדור עם בנק הפועלים הביאה את הפרקליט לפרוש מטיפול בתיק נגד יו"ר הבנק ציון קינן. כעת שרוני תוהה אם הצעד מספיק, רומז כי יש כאן פתח לעורכי-דינו של קינן לעשות בלגן, ועובר ללקוח הבא: היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין ייצג לפני כמה שנים מנהלת בבנק שנחשדה בהלבנת הון (וזוכתה). בשבוע הבא: התגלה כי למבקר המדינה יש אחות.

שרוני מספק גם תחזית ("על-פי המסתמן") למסקנותיה של ועדת הריכוזיות ("הוועדה להגברת התחרות במשק", או כפי ששרוני אולי היה מעדיף שיכנו אותה: "הוועדה שהוקמה בשל גל פופוליסטי של שנאת עשירים"), ובעיקר פיצול אחזקות פיננסיות מאחזקות ריאליות: "אי.די.בי תיאלץ להיפרד מכלל-ביטוח, קבוצת דלק מהפניקס ומבית-ההשקעות אקסלנס, שרי אריסון משיכון-ובינוי או מבנק הפועלים, מוזי ורטהיים והאחים עופר מבנק המזרחי, בינו צדיק מהבנק הבינלאומי או מפז, וקרן אייפקס מבית-ההשקעות פסגות או מתנובה". לפי שרוני, "הגורם המעכב את הגשת ההמלצות הוא סוגיית עתיד חברות האחזקה".

בין בנק הפועלים לערוץ 10

"החשבון הפרטי של דני דנקנר" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "תמונה מבהילה עולה מכתב האישום המתגבש נגד יו"ר הפועלים לשעבר", נכתב בכותרת המשנה של העיתון, שסיקר את הפרשה בזמנו באופן הדוק ואף סיפק לפחות חשיפה אחת הקשורה בה. "הבנק נוהל כמו עסק פרטי של דנקנר – בן דודו של אחד הלווים הגדולים במשק, נוחי דנקנר. השוחד לכאורה, העסקים המשפחתיים וההלוואות בפרשת הולילנד. פרטים חדשים בפרשה" (שרון שפורר).

הכותרת, טור הפרשנות וארבעת עמודי הכתבה המוקדשים לסיפור מעידים על החלק בפרשה שב"דה-מרקר" מתכוונים להבליט מעתה (מוקדם יותר השבוע כבר ניתן האות לכך): הקשר לנוחי דנקנר. "דני דנקנר שלט בבנק הפועלים, ומי שלט בו?", שואלת כותרת טור הפרשנות של עורך העיתון,סמי פרץ. "הבנק של בן דוד שלו", כותרת הכתבה, ולצדה תצלום של דני ונוחי דנקנר מחובקים.

שלושת העמודים העוקבים ב"דה-מרקר" מוקדשים לדרמה המתחוללת במערכת החדשות של ערוץ 10, שבכיריו התפטרו בשל התערבות של בעלי המניות בעבודת המערכת. "מה שהתחיל בשידורה של כתבת פרופיל על הטייקון שלדון אדלסון, נמשך בדרישה להתנצלות והסתיים השבוע בהתפטרותו של מנכ"ל חדשות ערוץ 10. בערוץ טוענים כי אדלסון לחץ על בעל המניות רון לאודר לפרסם התנצלות מחמירה במיוחד. האם חופש העיתונות בערוץ בסכנה ואיך כל זה קשור למשבר הפיננסי שלקראתו צועד בעל המניות המרכזי בערוץ, יוסי מימן" (אופיר בר-זהר וליאור זנו).

ההרפז הוליד הר

"אשכנזי: לא עשיתי פוטש" היא הכותרת על שער "מעריב" המפנה לדיווח על הגילויים הנוספים של ערוץ 1 בנוגע לקשר בין משפחת הרמטכ"ל לשעבר ובין החשוד בזיוף "מסמך גלנט", בועז הרפז. כותרת המשנה מתמצתת את החידושים: "ערוץ 1 חשף כי אשתו של הרמטכ"ל שלחה לבועז הרפז הודעת טקסט: 'תעביר את החומר של הלבקן (יואב גלנט) לשרוף (העיתונאי אמנון אברמוביץ')".

בן כספית, המזוהה עם עמדותיו של אשכנזי בפרשה, לא חתום על אף ידיעה או פרשנות בעמודי החדשות, אולם מתייחס לעניין בהרחבה בטורו הפותח את "מוספשבת" של העיתון. תמציתם דומה לכותרת על שער "מעריב" בכך שהיא מביאה את גרסתו של אשכנזי. הכותרת בטור: "אין גבול לשרלטנות".

גם הכותרת על שער "ידיעות אחרונות" מביאה את גרסת אשכנזי: "מנהלים נגדי מסע, אני יודע מאיפה זה בא". דן מרגלית, הפרשן הבכיר של "ישראל היום", מנהל מסע גלוי נגד הרמטכ"ל הקודם – בטוריו ובספר שכתב עם רונן ברגמן. היום הכותרת על שער העיתון היא "אשכנזי חוזר, בין 'הלבקן ל'שרוף".

ב"הארץ" לא מסתפקים בהנגשת תוכני הטלוויזיה לקוראי העיתון המודפס שאין ברשותם כזו או שלא הצליחו לתפוס את השידור באינטרנט, ומספקים מידע עצמאי: "היועץ לא יחדש את חקירת הרפז", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, המובילה לידיעה של עמוס הראל.

ענייני תקשורת

כתבת השער של "גלריה" מוקדשת למאמר פרידה של ציפי שוחט ממבקר היין והאוכל דייוויד ג'ורוף, הידוע בשם העט דניאל רוגוב, שנפטר מסרטן. "התשוקה ליין ואוכל משובחים, והידענות הרבה על אודותיהם, הניעו את דניאל רוגוב, מבקר היין והמסעדות של 'הארץ', שהלך לעולמו השבוע. דמותו, שהקפיד לאפוף תמיד במידה של מסתורין, היתה לאוטוריטה בתחום בישראל ובעולם", נכתב בכותרת המשנה על השער.

פרויקט רז שכניק להכתרת שלמה ארצי ממשיך, והיום: הכירו את משפחת המלוכה. "אין לנו כמעט משפחות אצולה אמנותיות: קצת בנאי, טיפה גפן וזהו. ויש גם את משפחת ארצי. הפעם מגיע החיבור האישי לתיאטרון: נאווה סמל כתבה מחזה, בן ארצי כתב את המוזיקה. ושלמה? הוא יגיע לצפות". בקצב שבו שכניק מאזכר את ארצי ב"ידיעות אחרונות", יש מי שהיה אומר שארצי יכול לפטר את הסוכן שלו. למעשה, הוא דווקא צריך לשלוח לו זר פרחים. ושישלח אחד גם למוזס.

"השקר הבסיסי של הטלוויזיה הוא 'תישאר איתנו כדי להיות בעניינים'", ממשיכה קופרבוים באותו טור ב"7 לילות". "ההפך הוא הנכון: מי שנשאר מול הטלוויזיה נשאר בבית, מחוץ להתרחשות. במקום לצפות, יותר ויותר אנשים החליטו ליצור. והפעולה הראשונה היא לסגור את הקופסה. לכן המהפכה לא יכולה להיות משודרת".