מבקרים מתבוננים במוצגים במוזיאון חומה ומגדל בפארק הלאומי "גן השלושה", השבוע (צילום: חן ליאופולד)

השקר המרכזי

כתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" ב"גלריה" של "הארץ" מבשרת על "איום על עתידן של הדוגמניות", זאת בשל ההתקדמות החדשה בתחום חפצון הנשים ושטיפת המוח הצרכנית (להלן: שיווק ופרסום): חברת אופנה גדולה החלה להשתמש בפרסומות שלה בגופי נשים שנוצרו במחשב וחוברו אליהן ראשי דוגמניות בשר ודם. "לפחות הפנים עוד אמיתיים", נכתב בכותרת הכתבה. מעתה אמור: תווי פניה של אשה שנבררה מבין מיליון נשים, אופרה בקפידה וצולמה בתאורה מחמיאה על-ידי מומחים, ואחר-כך לוטשה באמצעות תוכנות מחשב – היא אמיתית.

ואם בעולם של דוגמניות פיקסלים וירטואליות דוגמנית רגילה היא אמיתית, מה שם ייקרא לאשה אמיתית באמת? ואיזה שם ייקרא לאמת בעולם שבו שקר קטן מתקדש כאמת מפני שקר גדול הימנו?

"ישראל תוקפת: אירופה הופכת ללא רלבנטית", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "יועץ רה"מ: שיתמקדו בסוריה, לא בנו", נכתב בכותרת הגג, ובכותרת המשנה חסרת הנשימה: "משרד החוץ נגד בריטניה, צרפת, גרמניה ופורטוגל בעקבות הגינוי שפירסמו על הבנייה בהתנחלויות. 'הן עסוקות בהתנצחות לא ראויה'. גם ארה"ב מבקרת את אירופה: הצהרות במועצת הביטחון – לא הדרך".

גם ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" מגיע הדיווח לכותרת הראשית. "ישראל נגד אירופה" הוא הנוסח האינפנטילי האופייני של "ידיעות", ו"משרד החוץ נגד גרמניה, צרפת ובריטניה: איבדו את האמינות" הוא הנוסח המתון של "מעריב". "בדיון אתמול במועצת הביטחון היה עליהן להתמקד בהשכנת שלום במוקדי שפיכות דמים כמו סוריה, בסיוע להשרשת דמוקרטיה ומתינות במדינות הערביות השואפות לחירות, ובבלימת הסכנה העולמית הגלומה במירוץ הגרעין האיראני".

גם על שער "הארץ" כותרת בנוסח דומה מאוד לזה של "ישראל היום": "משרד החוץ נגד מדינות אירופה בשל גינוי 'תג מחיר': אתן לא רלבנטיות". נוסח דומה אך שונה: אצל "הארץ" לא "ישראל" תוקפת אלא משרד החוץ, הווה אומר ליברמן, מי שאליבא ד"הארץ" (ולא רק "הארץ") הוא סוג של חייזר פוטיניסטי שהגיע במקרה לשבת בכיסא שבו הוא יושב; ואותה מתקפה אינה נגד גינוי הבנייה בהתנחלויות, אלא נגד גינוי תג-מחיר, כלומר טרור (יהודי), כלומר מתקפה מגוחכת (של חייזר מגוחך).

תמונות המציאות הנשקפות מהתווך המיוצג בשער "ישראל היום" ומזה המיוצג בשער "הארץ" אינן מתיישבות זו עם זו: יש בהן דמויות שטבען שחור או לבן, ובכל עיתון הן מתחלפות אלו באלו. אלא ששקר גדול (ואצל כל עיתון מדובר בגיבור אחר המייצג, כאמור, שקר גדול) אינו הופך שקר קטן הימנו לאמת. במובן זה, אפילו ההצגה הקומיקסאית של "ידיעות אחרונות" עדיפה: בסיפור שלו כולם דמויות מתגוששות בזירה בידורית.

ברם, בגוף הסיקור עצמו מגיש "הארץ" תמונה מאוזנת והוגנת של המאורעות. "אתמול בבוקר כינס מנכ"ל משרד החוץ רפאל ברק דיון מיוחד בנושא", כותב ברק רביד בידיעה המרכזית ב"הארץ". "פקיד בכיר שהשתתף בדיון סיפר כי המהלך הבריטי-צרפתי-גרמני הרתיח גם את המתונים ביותר בהנהלת משרד החוץ, שלרוב יוצאים נגד שר החוץ אביגדור ליברמן על עמדותיו הנוקשות בנושא הפלסטיני. 'האירופים שלפו את המגאפון והגבירו את העוצמה לאלף דציבלים', אמר בכיר במשרד החוץ, 'זה היה מהלך לא מקובל ולא ידידותי'".

ובינתיים, במדינות הזוג המוזר

אחרי שהתבשרנו אתמול בשערי "מעריב" ו"ישראל היום" על התבטאות תקיפה של שר ההגנה האמריקאי בסוגיית הגרעין האיראני, מבשרת היום כותרת על שער "ידיעות אחרונות": "הרמטכ"ל האמריקאי מזהיר את איראן". "ראש המטות המשולבים, מרטין דמפסי: 'אנחנו מתגבשים לקראת אפשרות של תקיפה באיראן ומשתפים פעולה עם ישראל'", לשון כותרת המשנה. "כבר לא לבד", כותרת טור הפרשנות של אלכס פישמן.

"פאניקה בממלכה של אחמדינג'אד", נכתב בכותרת גג לדיווח במדור "חדשות חוץ" במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "איראן: המשבר הפיננסי הגדול" היא הכותרת, ובכותרת המשנה נכתב כי "הסנקציות של המערב, החשש ממלחמה והאינפלציה הדוהרת עשו את שלהם: הריאל האיראני איבד בחודשים האחרונים יותר מ-50% מערכו" (דניאל בטיני).

כותרת נוספת על שער "ידיעות אחרונות" מבשרת כי "המרד מתקרב לדמשק". "המהומות בעיר מתפשטות לשכונות המקיפות את עיר הבירה, ואסד לא עוצר: עוד 200 מתקוממים נטבחו אתמול". "גולש במדרון" היא כותרת טור הפרשנות של איתמר רבינוביץ'. הכותרת הראשית של "הארץ": "שינוי במדיניות חיזבאללה: מגביר את הפעולות האלימות בלבנון". "ישראל וצרפת מעריכות כי מצוקת משטר אסד הביאה את הארגון להחריף את פעולות הטרור בדרום לבנון", נכתב בכותרת המשנה לדיווח, של עמוס הראל.

חיבוקי

"ישראל היום" ו"מעריב" מפרסמים על השער תצלום של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן עם אמנה מונא, מי שפיתתה נער יהודי להגיע למקום שבו נרצח. "היו"ר והרוצחת", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום", ההופך את המפגש לחדשה מרעישה: "והוא מדבר על שלום", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת. "חיבוק לרוצחת", נכתב בכותרת על שער "מעריב": "יו"ר הרשות הצהיר כי אין תחליף לשיחות השלום – ונפגש עם מחבלים ששוחררו בעסקת שליט". "מדבר על שלום – ומתחבק עם רוצחים" היא גם הכותרת שניתנה לדיווח בנושא בעמ' 2 של "ידיעות אחרונות". ב"הארץ" מודפס תצלום של המפגש בעמ' 4, וביקורת עליו מצוטטת כחלק מהידיעה המרכזית של העיתון. אגב, באף עיתון לא מצולם אבו-מאזן כשהוא מחבק את המחבלת.

בשולי המחנה

"מתחת לרדאר של הממסד התרבותי המקומי עפות חלליות ונבנות מכונות זמן, הקוסמים פורחים והדרקונים מעופפים. איך קורה שבעוד הקוראים והכותבים של מדע בדיוני ופנטסיה בישראל הולכים ומתרבים, הוצאות הספרים המרכזיות כמעט מתעלמות מהז'אנר?", שואלת כותרת המשנה לכתבת השער של מוסף "גלריה" של "הארץ".

"הנרי הראל מהוצאת הספרים קדמת-עדן" אומר לבועז כהן כי "שוק הקוראים בישראל מאובן והוצאות הספרים נזהרות מאוד. פעם כל הוצאה טיפחה סדרת מד"ב. כתר, כנרת-זמורה, עם-עובד, מעריב. כולן הוציאו ספרים נהדרים. היום הם לא מעזים לגעת במשהו שמסווג כמדע בדיוני". "לפני 30 שנה הדפיסה עם-עובד שני כרכים של אנתולוגיית סיפורי מד"ב. והיום?", שואל כהן, "הראל אומר בעצב ש'לא משנה באיזה ז'אנר, בישראל סיפורים קצרים נידונו לכישלון מסחרי".

מבחינת הראל, כותב כהן, "האפשרות היחידה היא דיגיטציה מלאה ומכירת קבצים דרך האינטרנט. 'כשהייתי נער', הוא אומר, 'פעם בשבועיים יצא ספר חדש. הספרים היו קטנים ודקים ואנשים קנו הרבה. סדרות של אסימוב במסדה הצליחו מאוד. היו פחות מלחמות על תשומת הלב של הקהל. עכשיו נוצר מצב אבסורדי: כיום יש יותר חובבי מד"ב פעילים, שגם קונים ספרים, אבל תנאי המחיה של שוק הספרים הישראלי הידרדרו. כדי למכור 1,500 עותקים אתה צריך מזל גדול".

"מחאת התכנון היא הפרויקט הבולט של השנה החולפת", טוענת כותרת המשנה לטור של אסתר זנדברג, פרשנית התכנון והאדריכלות של "הארץ". "אף שמטרותיה הן לפי שעה בגדר הבטחה בלבד, הישג אחד ראוי לזקוף לזכותה: היא הוציאה את התכנון מהמגירה ואת המתכננים מהבועה".

זנדברג מתעכבת על פרסומו של מניפסט של קבוצת מתכננים, "מסמך סלמה", ו"תגובות נגד חריפות שעורר". "במבט מבחוץ, המחלוקת נראית כסערה בשלולית", היא מעירה ומיד מוסיפה: "שעלולה עם זאת לגרום לפילוג בין השורות של חבורה זעירה ממילא ולהחמיץ את המאבק מול האויב האמיתי, שהוא קובעי מדיניות התכנון ומקבלי ההחלטות".

הנה שיקוף יפה של רוח המדון המנשבת בשולי המחנה: זו המחפשת את האויב (האמיתי, כמובן), מעוררת סערות אפילו בשלולית ומפלגת חבורות זעירות לחבורות זעירות עוד יותר. אפשר להוציא, אולי, את אנשי השוליים מהבועה, אך אי-אפשר להוציא את הבועה מהם.

הזדמנות למשחק מלים (זה מה שנשאר?)

"תופעת הסדרי החוב, שהיתה נדירה מאוד בישראל, הופכת בזמן האחרון לתופעה נפוצה, שמסתתרת מאחורי השם התמים לכאורה: 'תספורת'", כותב ב"גלובס" עופר קורנפלד, "דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב וראש מטה יו"ר מפלגת העבודה". "איך הגענו למצב הזה? יש הטוענים כי האחריות למצב מוטלת על ה'טייקונים', שלקחו הלוואות שלא ניתן להחזירן, משכו את הכסף כדיבידנדים באמצעות מניפולציות חשבונאיות, ועכשיו הם מתנערים מאחריותם לחובות. מאידך, יש הטוענים כי האחריות למצב מוטלת על המלווים, קופות הגמל והנאמנות, שקנו אגרות חוב נטולות ערבויות מוחשיות, לא פיקחו על מצב החברות, ואינם פועלים על מנת לכפות את החזרת החובות. הטענה המקוממת מכולן היא כי פשיטות רגל והסדרי חוב הם חלק אינטגרלי של מהלך העסקים הרגיל, והם גזירת גורל מחזורית שחייבים להשלים עם קיומה.

"האמת אחרת לחלוטין. האחריות למצב אינה מוטלת על השחקנים המשחקים על-פי הכללים, אלא על מי שקבע את הכללים. האיש שקבע את הכללים ואחראי יותר מכל אדם אחר למצב הנוכחי הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. נתניהו הוא ההוגה, המתכנן והמבצע של שוק ההון שצמח פה בשנים האחרונות". הנה קישור למאמר.

העיתונות הכלכלית הכירה לציבור הרחב את המונח "תספורת" לתיאור השתמטות מתשלום חוב, והטבלואידים אינם יכולים להחמיץ את ההזדמנות: "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מדווחים בהבלטה על שעריהם על הסתבכות בחובות של הספר שוקי זיקרי, שנמלט מהארץ (לפי הפרסומים בעיתונים). ב"הארץ" מפגיש אותו הקריקטוריסט עמוס בידרמן עם אילן בן-דב ויצחק תשובה.

הכותרת הראשית של המוסף "ממון" היא "האוטובוסים מתייקרים". שום בשורה לרוכשי האוטובוסים, בשורה רעה לנוסעים בהם: "אז מה אם ועדת טרכטנברג המליצה על הוזלת התחבורה הציבורית: תעריפי הנסיעה באגד ובדן יתייקרו שוב בינואר", מתריסה כותרת המשנה. "בחמש השנים האחרונות זינק מחיר הנסיעות העירוניות ב-20%" (בני ברק).

אגב, הכותרת הראשית של מוסף הכלכלה של "מעריב" עוסקת בחובותיו של הספר שוקי זיקרי (לכפולה הפותחת, המוקדשת כולה לזיקרי, מצורפת טבלה תחת הכותרת "איך זה שכוכב נופל? שוקי זיקרי לא לבד. מפורסמים שנקלעו לקשיים כספיים").

וב"כלכליסט": "הסוכנים הסמויים של דמי הניהול", נכתב בכותרת הראשית. "דמי הניהול הגבוהים שנגבים מהחוסכים בקופות הגמל לא מתגלגלים רק לבתי-ההשקעות", נכתב בכותרת המשנה. "בדיקת 'כלכליסט' חושפת שקרוב למחצית מהסכום זורמת ישירות לכיסם של סוכני הביטוח, המשמשים מתווכים בין הלקוח לקופה" (רחלי בינדמן).

הכותרת הראשית של "דה-מרקר" מוקדשת לקידום גיליון מיוחד של המוסף השבוע "מרקר ויק", שכותרתו "באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות?". "64 שנים לאחר הקמתה, ישראל עדיין מחפשת את הדרך לשלב בין שגשוג לרווחה, הנה כמה הצעות", נכתב בכותרת המשנה. המוסף מציע התבוננות במודלים של מדינות הרווחה בסקנדיביה (בעיקר).

"ברק עוקף את שטייניץ: יקבל תוספת לתקציב הביטחון", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "ועדת הכספים של הכנסת אישרה היום (ד') העברה תקציבית של 779 מיליון שקל לתקציב הביטחון. מקור הכסף – תת-ביצוע (אי-שימוש) בתקציבי משרדים אחרים ב-2011", פותח אדריאן פילוט את הידיעה בעניין. "מנכ"ל מנורה-מבטחים פנסיה, יהודה בן-אסייג: 'דור של גמלאים עניים עומד בפתח – המחאה הבאה תהיה שלהם'", נכתב בידיעה של רנן נצר.

ענייני תקשורת

"הצביעות מרקיעה שחקים", כותב ארי שביט בטור שבו הוא מתאר עצמו כמי שאינו חלק מהממסד התקשורתי השולט.

שושנה חן מדווחת במוסף "ממון" על תקנות צרכניות חדשות, ביניהן כזו הנוגעת למודעות פרסומת, ושעניינה איסור על פרסום מידע בטקסט קטן מאוד או כזה המעוצב גרפית כך שייעלם מעיני הצרכן.

"מילצ'ן מאיים לתבוע את שותפיו בערוץ 10", נכתב בכותרת בולטת על שער מוסף "עסקים" של "מעריב". "ארנון מילצ'ן, שמחזיק ב-24.5% מהמניות, אמר אתמול למקורביו: 'הלוויתי לערוץ 50 מיליון דולר. אם הערוץ יקרוס, אתבע את הכסף מאחד מבעלי המניות'", נכתב בכותרת המשנה. "נציגי בעלי המניות: 'מילצ'ן לא עמד בהתחייבויותיו מאז 2008'" (מיה מנע).

"מדור חדש: תיקונים", נכתב בתחתית שער "מעריב". "עיתון 'מעריב' משיק היום מדור חדש, 'תיקונים' (עמ' 22), שיוקדש לתיקון טעויות שנפלו בגליונות קודמים", נכתב מתחת לכותרת. "טעויות הן חלק בלתי נמנע בכל פעילות אנושית, ובכלל זה בעבודה העיתונאית. אנו מאמינים כי לצד החובה לצמצם למינימום את כמות הטעויות בעבודתנו, מן הראוי להקצות מקום קבוע בין דפי העיתון לתיקונים. אנו רואים בכך חלק חשוב ממילוי חובתנו הראשונה במעלה – מתן דיווח עיתונאי אמין ומדויק. בקשות והערות ניתן לשלוח מהיום לכתובת המייל: tikunim@maariv.co.il".

במדור היום מתקן "מעריב" שלוש טעויות: שמו של המועמד לשגריר אתיופיה בישראל, מיקומה על המפה של גיניאה, קונקרי, ומהות העסקים בבעלותו של באסם ג'אבר. לא נכללת ברשימה פליטת המקלדת שהופיעה אתמול על שער מוסף "עסקים".