ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מניח זר על האנדרטה לזכר הרוגי השריפה בכרמל (צילום: משה מילנר, לע"מ)
אירוע קטן, מינורי, שולי
צפון-קוריאה אינה עומדת בראש סדר העדיפויות של "ידיעות אחרונות". אמנם זו מדינה עם יכולת גרעינית, מוכת עוני ורעב, שרודנה מת אתמול ולא ברור עדיין אם בנו היורש יצליח להמשיך במסורת הטוטליטרית. מכל בחינה אפשרית, הסכנה הגלומה כעת בצפון-קוריאה גדולה פי כמה מהסכנה בכוח של איראן. לא רק משום שלצפון-קוריאנים נשק בעוצמה שהאיראנים יכולים רק לחלום עליה; משטר האייתוללות רציונלי לאין שיעור בהשוואה לשלטון הנוכחי בצפון-קוריאה (בהקשר זה מומלץ לקרוא את מאמרו של ראובן פדהצור, המתפרסם הבוקר במוסף הדעות של "הארץ").
ובכל זאת, בעוד כל יתר עיתוני הבוקר מקדישים את כותרתם הראשית ועמודי הפתיחה לדיווחים וניתוחים על מות קים ג'ונג איל והשלכותיו האפשריות, ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית והכפולה הפותחת מוקדשות להתקפה נוספת על ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בשל מה שמסתמן כעוד התנהלות מטופשת של אנשי לשכתו.
"למשטר שמכונן הימין החדש יש אופי סמכותני מובהק, המוצא ביטוי בהבניה שיטתית של דמותו של נתניהו כ'אבי האומה'", כתב אתמול דני גוטווין ב"הארץ", ושיכנע לכל הפחות את לשכת ראש הממשלה. זו, על-פי כותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר, "ניצלה את טקס הזיכרון [להרוגי השריפה בכרמל] והכתיבה למנחה דברי הקדמה עמוסי שבחים וחנופה לפועלו של נתניהו".
"מבוכה וזיכרון" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". קודם "מבוכה" ורק אחר-כך "זיכרון". איתמר אייכנר, ליאון אל-חי ואיתן גליקמן מדווחים כי ביום חמישי האחרון ביקשה לשכת ראש הממשלה מהמשרד לבטחון פנים את נוסח דברי הקישור שיוקראו בטקס כדי לערוך בהם שינויים. "בלשכת נתניהו בחרו לא לדבוק בטקסטים המקוריים, והקצרים, אלא לשנות חלק גדול מהניסוחים לטובתו של ראש הממשלה, ולהוסיף דברי שבח והלל רבים על פועלו מאז האסון", נכתב.
בעקבות השינויים שערכו אנשי הלשכה בטקסט אמר אתמול מנחה האירוע, דן כנר, כך: "אני מתכבד להזמין את מי שהיה הראשון להבין את גודל האירוע, מי שרתם את כל הגורמים בארץ ובעולם לסייע בכיבוי השריפה, ומאז דואג בלא לאות למשפחות שאיבדו את היקר להן מכל". כמו כן חזר כנר שלוש פעמים על העובדה כי היה זה נתניהו שיזם את הקמת האנדרטה לזכר ההרוגים. לפי "ידיעות אחרונות", השינויים נועדו להכין את הקרקע הציבורית לקראת פרסום דו"ח מבקר המדינה על האחראים לשריפה.
סימה קדמון משווה את דברי ההלל לנתניהו לדברי ההלל שנשמעו אתמול בצפון-קוריאה לקים ג'ונג איל. "אנחנו הופכים למדינה רודנית, אנטי-דמוקרטית, עם שליט חזק שאין עליו שום איום, שאין לו אלטרנטיבה", היא מגזימה. עוד רגע תטען שאנו מדינה הנמצאת במצב מלחמה מתמיד, המעדיפה להשקיע תקציבים בכלי נשק חדשים בעוד העוני בקרב אזרחיה הולך וגובר, ומחזיקה (בלא פיקוח בינלאומי) בארסנל גרעיני.
גם העיתונים האחרים מדווחים על התערבות לשכת ראש הממשלה בדבריו של מנחה הטקס. בשער "מעריב" מתפרסמת כותרת המדגישה את זעם משפחות ההרוגים על המחמאות לנתניהו. בשער "הארץ" הכותרת היא "לשכת נתניהו שיבצה דברי שבח בטקס הזיכרון". שתי הכותרות הן השניות בחשיבותן בשערים, אחרי הכותרות על מותו של מנהיג צפון-קוריאה. בפינה התחתונה של שער "ישראל היום", תחת הכותרת "שנה לאסון", ולאחר שמדווח כי "נחנכה האנדרטה לזכרם של קורבנות השריפה בכרמל", נכתב גם כך: "מחלוקת סביב דברי השבח לרה"מ שנאמרו במהלך הטקס".
"האירוע הזה, בטקס הזיכרון לחללי אסון הכרמל אתמול", כותב בן כספית בטור דעה שתמציתו מובאת בשער, "הוא לכאורה אירוע קטן, מינורי, שולי. במציאות מדובר באירוע שמשקף תמונת ראי מדויקת של הלך הרוח במסדרונות השלטון הנוכחי שלנו. של זחיחות הדעת, שכרון הכוח, אובדן המעצורים ובעיקר הבושה".
גם כספית, כמו קדמון, מפריז ומשווה בין "אבי האומה" הישראלית ל"מנהיג היקר" של צפון-קוריאה. "החיים שלו דבש", הוא כותב על נתניהו. "מיום ליום מתמעטים אלה שיכולים, מעזים או אמיצים מספיק למתוח עליו ביקורת. מאחזי החופש נופלים אחד-אחד, ואלה שלא נופלים מתבוססים בדמם, נאחזים בקיומם, מבינים את נחת ידו של השלטון ומנסים להרוויח זמן. צפון-קוריאה כבר כאן, פולחן האישיות בעיצומו".
עיון ב"ישראל היום", ה"רודונג סינמון" שלנו, מראה עד כמה מופרכת ההשוואה בין ישראל לצפון-קוריאה (ראו למשל את השער הזה של העיתון הצפון-קוריאני, וחשבו על העורך שבחר באותו יום אילו תצלומים להדפיס וכיצד למקמם בשער העיתון). בשער "ישראל היום", כאמור, מוזכרת המחלוקת סביב דברי השבח לרה"מ. גם בעמודי הפנים של העיתון מדווח מתי טוכפלד על זעם המשפחות למשמע תיאורי הגבורה של בנימין נתניהו. בפיונגיאנג היו משלחים את עמוס רגב למחנה ריכוז על פחות מכך.
יחד עם זאת, "ישראל היום" מגיש הבוקר תחרות ראויה לפרובינציאליות המביכה של "ידיעות אחרונות". טוכפלד אינו מדווח על התערבות לשכת ראש הממשלה בנוסח הברכות, כמו "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", ואפילו לא מדווח על טענת "חדשות 2" להתערבות כזו כמו שעושה "מעריב". בסך-הכל מוזכר בידיעה שלו כי ח"כ שלי יחימוביץ העלתה את הסברה שכך אכן קרה, ובהמשך מדווח כי "בלשכת רה"מ סירבו לאשר או להכחיש כי הכניסו שינויים בטקסט שנמסר למנחה". מיד לאחר מכן מובאת במלואה תגובת הלשכה: "הטקס היה באחריות המשרד לבטחון פנים. העובדות מדברות בעד עצמן: רה"מ היה הראשון שזיהה את גודל האסון, הביא מטוסי כיבוי מ-18 מדינות ויזם הקמת טייסת כחול-לבן שכיבתה בשנה האחרונה 150 שריפות".
נראה שיש מי שבכל זאת ניקר בו הספק באשר ליכולת של העובדות לדבר בעד עצמן. מסייע להן להישמע כתב הפלילים של העיתון, איציק סבן, שחוזר עליהן בטור דעה המתפרסם צמוד לידיעה על התרעומת שהתעוררה בטקס. "מה לעשות", כותב סבן, "את העובדות אי-אפשר לשנות, גם במקרה של אסון הכרמל, הגם שתוצאותיו קשות מנשוא. גם אם מישהו בלשכת רה"מ קצת הגזים בדברי השבח שכנראה הוסיף, הרי שנתניהו, למי ששכח, היה זה שהבין את גודל האסון, יזם תגבור כוחות ואמצעים, רתם ראשי מדינות לסייע וגילה מנהיגות".
את הביקורת הדלה שמשתמעת מדברי סבן על שרבוב דברי שבח מוגזמים לראש ממשלת ישראל אל תוך טקסטים של מנחי אירועים ממלכתיים העוסקים בענייני דיומא אפשר לפרש כך: חשש של העיתון מפני תחרות.
בשולי החדשות
בתחתית עמ' 26 של "ידיעות אחרונות" מדווח תלם יהב כי ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת אישרה אתמול לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק שתאפשר לכלוא מסתננים ללא הגבלת זמן, עד למאסר עולם, וזאת בלי שיורשעו.
בתחתית עמ' 9 של "הארץ" מדווח יניב קובוביץ כי הנשיא לשעבר משה קצב מסרב ללבוש מדי אסיר. כתוצאה מכך הוא אינו רשאי לצאת מהאגף שבו הוא כלוא לצורך ביקורים או קניות בקנטינה של בית-הסוהר. בהנהלת בית-הסוהר מעשיהו החליטו בשבוע שעבר "לפנים משורת הדין" לאפשר לשותפו לתא, השר לשעבר שלמה בניזרי, לקנות עבור קצב מצרכים בקנטינה. "על-פי רוב", מציין קובוביץ, "מתאפשר הליך דומה רק כששב"ס לא מאפשר לאסיר לצאת מהאגף שבו הוא כלוא".
בתחתית עמ' 35 של "ישראל היום" מדווח מתי טוכפלד כי מפלגת העצמאות, שבסקרי דעת הקהל מקבלת באופן עקבי אפס מנדטים ולא עוברת את אחוז החסימה, היא המפלגה הישראלית הראשונה שהשיקה אפליקציה למכשירי אייפון.
בינתיים, בפיונגיאנג
כאמור, בכל העיתונים שאינם "ידיעות אחרונות" בוחרים להקדיש את הכותרת הראשית למותו של קים ז'ונג איל, "מנהיג קוריאה הצפונית" בכותרת "הארץ", "רודן" בכותרות "ישראל היום" ו"מעריב".
"השלטון בפיונגיאנג הודיע כי יציב את הגופה של קים בארמון ההנצחה קומסוסן בבירה, וכי הלווייתו תיערך ב-28 בדצמבר", מדווח בידיעה המרכזית של "הארץ" [ה"ניו-יורק טיימס" ו-AP]. "ב-11 הימים עד ההלוויה נאסר לקיים כל אירועי בידור. כמו כן נמסר כי לא יתקבלו 'משלחות זרות המקוות להביע תנחומים'".
"בשעה שהטלוויזיה הצפון-קוריאנית שידרה בשידור חוזר את המצעד הצבאי האחרון של המנהיג היקר, או לחלופין את השקיעה האדומה שעוטפת את נופיה של המולדת, במערב התקיימו עשרות ואולי מאות התייעצויות", כותב נדב איל בכפולה הפותחת של "מעריב". "מוושינגטון עד טוקיו, ממוסקבה עד תל-אביב, ההשלכות של שינוי משטר בצפון-קוריאה מרחיקות לכת. אחד המשטרים החמושים והלוחמניים ביותר בעולם נכנס לתקופה של חוסר ודאות ולתהליך ירושה ארוך".
ב"הארץ" מציג בן-עמי שילוני כמה תרחישים אפשריים, ממלחמה כוללת עם דרום-קוריאה ויפן ועד לרפורמה דמוקרטית במדינה. "משטר חדש בצפון-קוריאה, פחות אפל, יותר קשוב לאזרחיו ופתוח לעולם ופייסני כלפי אחותו העשירה והמפותחת בדרום, הוא אינטרס בטחוני ישראלי", כותב אמיר אורן באותו עיתון. "אפשר רק להעריך כי לא צפוי לנו שינוי בקרוב משום שלא מדובר במנהיג אלא בשושלת, ולא במדיניות כי אם במורשת", כותב בועז ביסמוט ב"ישראל היום".
"עוד לא בן 30 ומנהיג מעצמה גרעינית" היא הכותרת ב"מעריב" לידיעה מאת שי אילן על יורש השלטון בצפון-קוריאה, קים ז'ונג און.
"עדיין לא בן 40 וכבר מיליארדר" היא הכותרת ב"גלובס" לידיעה מאת טלי ציפורי על טדי שגיא (עוד ידיעה מאת ציפורי על שגיא).
אלטרנטיבה
מאמר המערכת של "הארץ" מהלל את אישור הממשלה להמלצות הפרק על התחרותיות בדו"ח טרכטנברג. "המלצות היסטוריות ממש", נכתב בו, "[...] המלצות מבניות חשובות ביותר, שיאפשרו להביא להגברת התחרות". עם זאת, המאמר תוקף את אי-אישורן של המלצות אחרות בדו"ח, כגון המלצות להגברת היבוא. "פתיחת המשק ליבוא היתה עשויה להביא להגברת התחרות ולירידת מחירים בטווח המיידי", נכתב.
"מאכזב הוא", נכתב עוד, "כי המהלך שהיה עשוי לתת מענה מיידי לדרישות של מחאת יוקר המחיה לא התממש". מה עם הדרישות של "המחאה החברתית" ולא אלו של "מחאת יוקר המחיה"? מה באשר לדעת הקהל בישראל שתומכת בהגדלת התערבות הממשלה במשק כדי לשפר את שירותי הרווחה, החינוך והבריאות, שניתנים גם למי שהתחרות בין נותני שירותים פרטיים אינה רלבנטית עבורם?
לא רק מאמר המערכת של "הארץ" מגדיר את ההמלצות שאושרו כ"היסטוריות". גם שר האוצר יובל שטייניץ השתמש בביטוי זה. כך מזכיר פרופ' אביה ספיבק בפתח מאמרו המתפרסם במדור הדעות של "גלובס". ספיבק, אגב, דווקא מגדיר את ההמלצות כ"אוסף הצעדים הביורוקרטיים שמטרתם להגביר תחרות ולהוריד מחירים במשק". לדבריו, "ההחלטה של יום א' לא עולה כמעט כלום – אלו החלטות רגולטיביות מכל מיני סוגים, שאולי יעלו בכמה משכורות נוספות. אך על סדר היום עומדת הוצאה בסך של 4 מיליארד שקל, לחינוך חינם מגיל שלוש, למשל, שמקורות המימון שלה מוטלים בספק".
ב"הארץ", כמו ב"גלובס", קוראים לנתניהו לקצץ בביטחון למען חינוך חינם מגיל שלוש, אך ספיבק רק מזכיר זאת בחטף וממשיך הלאה. עיקר רשימתו מוקדש להסברים מדוע אין לקצץ בתקציב המדינה, אלא דווקא להגדילו בעת מיתון. "למרות הירידה בהכנסות ממסים", טוען ספיבק, "הממשלה צריכה להמשיך ולהוציא את הוצאותיה כרגיל".
ראוי לציין כי בחודשים האחרונים עמוד הדעות של "גלובס" מציג באופן עקבי אלטרנטיבה לדעות שנשמעות ב"הארץ" ו"דה-מרקר" בכל הקשור ליישום המלצות ועדת התחרויות (ומהדהדות בדרך כלל את הדעה של משרד האוצר). כך, לדוגמה, בעוד שב"דה-מרקר" לא פורסם בחודשים האחרונים ולו מאמר אחד מאת ספיבק או יוסי יונה (לפי מנוע החיפוש הפנימי של האתר), שני מומחי הכלכלה המייעצים לראשי המחאה החברתית מפרסמים מאמרי דעה ב"גלובס" בקביעות. זו תופעה מבורכת, וחבל שקוראי "דה-מרקר" אינם זוכים להיחשף באופן בלתי אמצעי לעמדות אלו.
עיתון אמיתי מתעלם מצרות של ערבים
כשמרגריטה לאוטין נקלעה שלא בטובתה לקו האש של סכסוכי ארגוני הפשע בישראל, ונהרגה מירי בעודה מבלה בחוף בת-ים, המדינה געשה. אתמול נהרג ילד בן 12 שנקלע לחילופי אש בסכסוך בין משפחתו למשפחה אחרת בגליל המערבי. ידיעה קצרה בלב עמ' 9 של "הארץ", מאת אלי אשכנזי ויניב קובוביץ, מזהה את ההרוג בשם אנס כיאל, מהיישוב ג'דיידה-מכר. על-פי הידיעה, כיאל "נפצע אנושות מהירי כשעמד בחצר ביתו כשכוון לעברו הירי". תצלום של ההרוג מצורף לידיעה. בהמשכה מדווח על התנקשות בעבריין בכיר "המקורב לאסי אבוטבול".
ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה פצפונת בת 51 מלה מאת דניאל סיריוטי, שבה נכתב כי הנער נורה למוות "במהלך קטטה שפרצה אתמול בעקבות סכסוך חמולות בכפר ג'דיידה-מכר שבגליל המערבי". שמו של הילד אינו מוזכר. גם תצלום שלו לא מודפס.
ב"מעריב" מדווח בהרחבה על חיסול "האיש החזק במשפחת אבוטבול". בשולי הידיעה מדווח על מותו של הילד בגליל. שמו אינו מצוין ותצלום שלו לא מתפרסם, אך סנ"צ ויקטור בוסקילה מצוטט כאומר: "באחרונה היו שלושה אירועי ירי על רקע הסכסוך ועצרנו שלושה חשודים. הפעם זה נגמר באורח טרגי, כשילד חף מפשע שהיה במקרה מחוץ לביתו – שילם על כך בחייו".
ב"ידיעות אחרונות" מופיעה ידיעה על רצח "העוזר של אסי אבוטבול", אך זו אינה מלווה בדיווח על הריגת הילד אנס כיאל. על אף שקונטרס החדשות עמוס במודעות ומחזיק 44 עמודים, לא נמצא בו מקום אפילו לידיעה קצרה על רציחתו בשוגג של ילד (ערבי) חף מפשע.
מוסף מסחרי שלא למטרות רווח
לעיתון "הארץ" מצורף הבוקר מוסף שהופק והודפס על-ידי המחלקה המסחרית של העיתון. כמו בכל המוספים הפרסומיים, גם בזה נכתב (באותיות קטנטנות) כי "המערכת מבקשת להבהיר כי המוסף הינו פרסומי ואין לראות במאמרים ו/או במודעות המלצה מכל סוג שהוא". אך מוסף זה שונה מהותית ממרבית המוספים הפרסומיים שמפיקה המחלקה המסחרית בעיתון. המוסף מבקש לקדם רעיון, לא מוצר או תעשייה, והוא מוקדש כולו לתרבות יהודית חילונית. את מימונו חב המוסף לקרן פוזן ("הקרן קמה במטרה לקדם את רעיון היהדות כתרבות, המבוסס על ראיית היהדות כתרבות וכציביליזציה היסטורית, ולא כדת בלבד", נכתב על הקרן בפתח המוסף).
במוסף המסחרי, שערך דוד שחם, ניתן לקרוא מקבץ טקסטים שכמותו לא ניתן היה למצוא באף עיתון המבוסס על הכנסות ממודעות ומנויים. 52 העמודים של המוסף כוללים בין היתר מאמרים מאת פרופ' שלום רצבי, פרופ' שמואל פיינר וד"ר אלה באואר, ראיון עם פרופ' רון מרגולין, ורשימות מאת דורון נשר ודב אלבוים.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי תקציב חברת החדשות של ערוץ 2 יקוצץ ב-10 מיליון שקל. "תוכניות של החברה [עשויות] לעבור קיצור באורכן, ובראשן תוכניות יקרות יותר כמו למשל 'אולפן שישי'", הוא כותב. "כמו כן עשויות רצועות אחרות להתבטל כליל. הקיצוץ עשוי לבוא לידי ביטוי גם בכוח אדם בחברה ובשכר עובדים, שכן עיקר תקציב החברה מושקע בגזרות אלה".
ב"עסקים", מוסף "מעריב", מדווח אלפי שאולי על כתב אישום שהוגש נגד צבי רבין, מנכ"ל חברת יחסי-הציבור קוואן-תקשורת, בגין עבירות של שימוש במידע פנים שהגיע אליו במסגרת תפקידו. "לפי האישום", נכתב, "רבין ביצע עשרות עסקאות בניירות ערך בהיקף של מאות אלפי שקלים".
ב"מעריב" מופיע הבוקר לוגו חדש למדור ביקורת הטלוויזיה של העיתון. השינוי במקום, אבל הוא נטול ערך כל עוד לא ממונה מבקר טלוויזיה במשרה מלאה לתפקיד.
גילי איזיקוביץ מסבירה במוסף "גלריה" של "הארץ" איך נהפכו שידורי הבוקר לפח האשפה של הטלוויזיה המסחרית.
דרור אידר מבקר במדור הדעות של "ישראל היום" את אמנון אברמוביץ', ה"ניו-יורק טיימס" וסיקור המחאה החברתית בקיץ האחרון בישראל.
משה גורלי ממשיך לפרסם ב"כלכליסט" סדרת כתבות המנתחות הצעות חוק שנויות במחלוקת. הפעם: הצעת התיקון לחוק איסור לשון הרע. "מאחורי המטרות הראויות מסתתרים אינטרסים קטנים וסכנות גדולות", הוא כותב.
עידו בלאס מדווח ב"הארץ" כי סאלם ג'ובראן, לשעבר עורך העיתון הערבי-קומוניסטי "אל-איתיחאד", מת שלשום בנצרת בגיל 71.