הפגנה של תומכי המשטר הסורי בסידני, אוסטרליה, לאחר הטלת הסנקציות הבינלאומיות על סוריה, אתמול (צילום: ניוטון גרפיטי, cc-by)
סביבה
סוריה בכותרות. "מלחמת אזרחים משתוללת בסוריה", לשונה הדרמטית של הכותרת הראשית של "הארץ". "מעריב" ו"ישראל היום" מקדישים את הכותרת הראשית לתחזית של שר הביטחון אהוד ברק: "שר הביטחון: משטר אסד ייפול בשבועות הקרובים" ב"מעריב", ו"אסד על סף נפילה" ב"ישראל היום". ברק אמר גם, מצטטות כותרות המשנה של שני העיתונים, כי נפילתו של אסד תהיה "ברכה למזרח התיכון".
לפי כותרת המשנה של "הארץ", "קרבות קשים בין צבא העריקים לכוחות אסד, פעולות איבה בין אזרחים, משפחות נקרעות ועלאווים עשירים שבורחים למפרץ – ההתקוממות בסוריה נראית יותר ויותר כמו עיראק לאחר נפילת סדאם". ב"ידיעות אחרונות" מקדישים להתרחשויות רצועה על השער ובה הכותרת "סוריה: הצבא נלחם בצבא". "אף שהתחייב בפני צמרת הליגה-הערבית להפסיק את הקטל נגד אזרחי סוריה, ואחרי שהיתמם בראיון לברברה וולטרס ש'רק מנהיג מטורף רוצח את האנשים שלו' – בשאר אסד מעלה מדרגה את הדיכוי הברוטלי של ההתקוממות נגדו, שהולכת והופכת למלחמת אזרחים עקובה מדם", פותחת סמדר פרי את הדיווח שלה בכפולה הפותחת של העיתון.
ב"מעריב" מדווח עמית כהן כי אתמול נהרגו ("על-פי הדיווחים") 18 בני-אדם בלחימה בסוריה, וכי לפי האו"ם נהרגו בהתקוממות הנוכחית 4,000 סורים, ובהם למעלה מ-300 ילדים. הכתבים מדווחים גם כי מפגינים חדרו אל שגרירות סוריה בעמאן, בירת ירדן, והיכו את הקונסול ועובדים אחרים. לפי גרסה אחרת, מאבטחי השגרירות הם שהיכו את החודרים. המשטרה הירדנית עצרה כמה מפגינים.
ב"הארץ" מספק צבי בראל בידיעה הראשית של העיתון את התיאור המפורט ביותר של ההסלמה בהתקוממות. "מלחמת האזרחים בסוריה כבר החלה", הוא פותח. "כאשר 'צבא סוריה החופשית', שמאגד כ-15 אלף עריקים, פועל באופן יזום נגד צבא סוריה הרשמי, כאשר ביום חמישי האחרון הוא פגע בטנק ובשלושה נושאי גייסות משוריינים והעלה אותם באש, כאשר פעיליו מניחים מטעני צד בדרכן של שיירות הצבא וצולף בהן – אין עוד ספק שהמחאה הסורית עוברת משלב ההתנגדות הלא-אלימה לשלב המזוין".
לפי בראל, ההססנות של הליגה-הערבית והעובדה שטורקיה טרם תירגמה את האג'נדה האנטי-אסדית שלה למעשים מעמידות את "הצבא החופשי", צבא האופוזיציה, כגורם המשמעותי ביותר במאבק מול השליט הסורי. לצבא זה "יש סדר יום משלו והיא איננה רק הגנתית: האסטרטגיה החדשה שלו היא ליצור הסלמה מול הצבא הסורי הרשמי, כך שמספר ההרוגים יעלה לרמה כזאת שלא יהיה למדינות המערב ולמדינות ערב עוד תירוץ שלא להתערב בסוריה" [כל השגיאות במקור].
תרבות
"נתניהו בעד חוק המסגדים: 'לא להיות יותר ליברלים מאירופה'", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "ראש הממשלה הביע תמיכה בהצעת ישראל-ביתנו לאסור על מסגדים לקרוא למתפללים בקול רם", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של ברק רביד. בתוך הידיעה מודפסת הפניה לידיעה אחרת, של ניר חסון: "בעקבות הביקורת על השתתפות אם-תרצו: בנק לאומי ביטל את קמפיין התרומות'", נכתב בה, ולצדה מודפסת פתקית צהובה "מתוך המחאה נגד קמפיין לאומי" ועליה כתוב: "בנק לאומי?! איכס! זה מגעיל אותי!".
קיצור הדברים: בנק לאומי השיק קמפיין פרסומי שבמסגרתו עמותות "לא פוליטיות" מתחרות על אהדת הקהל כדי לזכות בתרומות של כמה עשרות או מאות אלפי שקלים מהבנק. אחת העמותות המתחרות היתה אם-תרצו, שלצד פעילות חברתית עוסקת גם במאבק נגד אנשי שמאל ותנועות שמאל. אל הביקורת שצמחה ברשת על צירופה של העמותה לקמפיין הצטרפו ארגוני שמאל כמו שלום-עכשיו וסולידריות, שפתחו בקמפיין נגדי שקרא לסגירת חשבונות בבנק והוביל, ככל המדווח, לכך שהבנק הודיע על ביטול הקמפיין הפרסומי כולו.
הדיווח ב"הארץ" ענייני ואין להאשימו בנקיטת עמדה (בניגוד למשל להפניה שמתנוססת היום על שער "דה-מרקר": "2 מיליון סיבות טובות להפיל קמפיין – הגולשים מוטטו את קמפיין העמותות של לאומי – ונתנו שיעור במדיה חדשה אחרי המחאה"), אולם הוא נכתב מתוך הנחות יסוד שמעמידות אותו בצד אחד של הסיפור. על אף שהקמפיין מסואב מהותית (כפי שתיאר באופן ציורי יובל דרור בבלוג שלו) וראוי שיתבטל מן העולם, הרי שהוויכוח הנקודתי שהביא לביטולו אינו מהותי, אלא אידיאולוגי (או "פוליטי", אם תרצו). ממילא שני הצדדים בסיפור אינם בנק אטום לב ואזרחים החרדים לדקדוקי תקנון, אלא יחידים ותנועות בעלי עמדה אידיאולוגית המבקשים להזיק זה לזה ולהגביל זה את זה.
גדעון לוי, מבכירי עיתונאי "הארץ", העלה אתמול בדרגה את "המתקפה על הדמוקרטיה" שהעיתון הכריז על עצמו כמי שמתגונן מפניה אל דרגת מלחמת תרבות. סיפור ביטול הקמפיין של בנק לאומי מעיד כי אנו אכן שרויים במלחמה שבה גם עיתונים (ברוח הזמן) תופסים צד, ובמלחמה, כפי שלוי ודאי ישמח להסביר, גם המנצחים מסתכנים בהפסד.
כלכלה
בעוד שהכותרות הראשיות של רוב העיתונים מפנות את הזרקור אל התפרקותה של המדינה הסורית ו"הארץ" עוסק במלחמת תרבות, הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מתמקדת בהתפוררות המרקם הפיזי של החברה הישראלית. אליה מצטרפות כותרות מכל העיתונים שאינם ביטאון של ראש הממשלה.
"מספר מורי הקבלן בישראל זינק לפחות פי שבעה בתוך חמש שנים", לשון כותרת ידיעה של טלילה נשר על שער "הארץ", הנסמכת על נתונים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. "בתוך ימים עלו מחירי הירקות במאות אחוזים", מוסרת כותרת ידיעה של נורית קדוש על שער "מעריב", המוסיפה כי "לפי ההערכות, המחירים ימשיכו לעלות עד תום החורף", וכי הם נובעים מקיצוץ במכסות המים ובעובדים הזרים, משינויי האקלים והמסים הגבוהים.
"כך חיסלו נתניהו, שטייניץ וגפני את מס העשירים", לשון הכותרת הראשית של "כלכליסט". "רגע לפני שהכנסת אישרה סופית מס של 2% על הכנסה שנתית גבוהה ממיליון שקל, שר האוצר משך את הסעיף מהחוק", נכתב בכותרת המשנה. "בלשכתו מאשימים את יו"ר ועדת הכספים, אך שם טוענים שההצעה המקורית היתה חובבנית. בינתיים, בתקציב המדינה נפער חור של 400 מיליון שקל".
ואילו ב"דה-מרקר" הכותרת הראשית היא "קרטל הלחם: תיאום מחירים על חשבון הציבור". "רשות ההגבלים העסקיים תעמיד לדין, בכפוף לשימוע, חברות מקבוצות המאפיות דוידוביץ', אנג'ל וברמן", נכתב בכותרת המשנה. "האישום המסתמן: הסדר כובל בנסיבות מחמירות. התיאומים התבצעו לכאורה בסדרת פגישות במשרד עורכי-הדין פישר-בכר-חן-וול-אוריון, בבתי-קפה ובתחנות דלק ברחבי הארץ".
ב"ידיעות אחרונות" התמונה המרכזית על השער מראה קבוצת אנשים מחממת ידיה מול מדורה מעל לכותרת הראשית "ילדים בלי בית" והכותרות "20 ילדים באוהלים, בקור הירושלמי העז" ו"מדורה במקום תנור חימום, יריעת בד במקום קירות: משפחות שנזרקו מבתיהן מתגוררות במאהל בגן-סאקר. ההורים עובדים, אבל זה לא מספיק".
"אני עובד, אבל מה לעשות, כדי להתקיים בישראל אתה צריך משכורת לא רעה בכלל. ולי אין. אז מה, מגיע לי למות?", מצטט דני אדינו אבבה את אחד השוהים במאהל. בידיעה אחרת כותב עופר פטרסבורג כי "2,200 משפחות קשות יום" מחכות בתור לדירה בדיור הציבורי, וכי "פקידי משרד השיכון והחברות המשכנות רושמים את המשפחות, אבל יודעים שאין בשביל מה. המדינה לא רכשה דירות לדיור ציבורי כבר עשרים שנה".
ב"ישראל היום", לעומת זאת, מתמקדים בחזית אחרת: "הממשלה החליטה להילחם בבעיית המסתננים הבלתי חוקיים", נכתב בכותרת המשנה לכפולת הפותחת. "בתוכנית: השלמת הגדר לאורך הגבול והגדלת הקנס על מי שמעסיק מסתננים לא חוקיים ל-75 אלף שקל. נתניהו: אצא לאפריקה לקדם את סידורי החזרה למסתננים שיגורשו".
לפי דן מרגלית, החתום על טור באותה כפולה, "ההחלטה שהתקבלה אתמול בממשלה ראויה בשלושה תנאים": לגרש את האפריקאים תוך שמירה על כבודם, למעט בשימוש באלימות ולהגדיל את מענק הגירוש ל-1,000 דולר; לבקש מהרודנים האפריקאים שלא יפגעו במגורשים ו"להעניק להם יחס נאות" כך ש"ישמשו שגרירים של רצון טוב" לישראל.
נדמה שכמעט מיותר להצביע על חוסר ההיגיון שבכל אחד מחלקי ההצעה ובכולם יחד: האם גירוש של מי שנאבק להגיע לארץ מסוימת יהפוך אותו לשגריר של חיבה למגרש? האם מענק של כמה אלפי שקלים יעזור למי שסיכן את חייו ממש כדי להגיע לכאן? ואם התשובה לשתי השאלות חיובית, האם אין בכך מיניה וביה כדי לעודד פי כמה את גל ההגירה מאפריקה? ואם מדובר אכן במהגרים ולא בפליטים, מדוע יש לבקש משליטי מדינות המוצא שלא לפגוע במגורשים? ואם מדובר בשליטים המשליטים טרור בארצותיהם, האם הבקשה האמורה אינה משום לעג לרש ומס שפתיים?
אי-אפשר לזקוף את הכשלים הלוגיים האלה רק להגיונותיו של כותב הטור; הנושא עצמו אכן מורכב מכדי שאפשר יהיה לפתור אותו בטקסטים עיתונאיים, כפי שהעיתונות הישראלית מוכיחה לנו כשחלקיה השונים מתעקשים שוב ושוב לאחוז בקצוות קיצוניים של התייחסות לסוגיה הזו. מה שטיפול עיתונאי יכול לעשות הוא לשמור על מסגרת של דיון שלא תעשה רדוקציה של בעיה אנושית מסובכת לסיסמאות ומלחמות תרבות ותת-תרבות.
כותרת הכפולה הפותחת של "ישראל היום" היא "עוצרים את השיטפון" והיא מודפסת מעל תצלום של טור אנשים כהי עור, "פליטים סודאנים בכלא קציעות", כדבר הכיתוב. יש משהו מרתיע בכותרת הזו, המזכירה סיסמאות פשיסטיות ומתייחסת לבני-אדם כאל זרם אנונימי, "שיטפון". במיוחד אם זוכרים שאנחנו ישראלים, כמצוות החמישי מחמשת העקרונות המנחים המודפסים באותה כפולת עמודים פותחת של "ישראל היום". ברם, "ישראל היום" רק מצטט את ראש הממשלה נתניהו וראש עיריית תל-אביב רון חולדאי, ומה יותר ישראלי מזה.
ואם כבר ישראליות – ערך עבודת הכפיים העברית פס מן הארץ, כמו במדינות מפותחות אחרות שהחליפו את הפועלים שלהם בפועלים מיובאים (שמחסור בהם, כאמור, מביא כעת לנסיקת מחירי המזון). מהגרי עבודה שמביאה המדינה ברשות דרך אותם גבולות שהיא מקדישה מיליונים כדי לסגור בפני מהגרים אחרים. "מחקר: תנאים מחפירים לעובדים הזרים", לשון כותרת בעמ' 6 של "ידיעות אחרונות". "הפיליפינים מרוויחים פחות משכר מינימום, התאילנדים לא מקבלים פיצויי פיטורים, ולסינים יש שכר טוב אבל תנאים קשים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של תלם יהב. ובשולי הכותרת הראשית של "כלכליסט" נכתב: "וגם: הממשלה שוב לא אישרה את המלצות טרכטנברג. והפעם: בגלל התארכות הדיון בטיפול בבעיית המסתננים".
תקשורת
"היום: ועדת הכלכלה של הכנסת תקבע את גורלו של ערוץ 10", נכתב בכותרת ידיעה של אופיר בר-זהר וגילי איזיקוביץ על שער "הארץ". בינתיים נודע כי חברי הקואליציה שבוועדה הצביעו פה אחד והכריעו את ההצבעה: תשלום חובותיו של ערוץ 10 לממשלה לא יידחה. מנכ"ל הערוץ הודיע כי משמעות ההחלטה היא סגירתו של הערוץ. איומים דומים כבר הושמעו לא אחת במהלך השנים האחרונות, שבהן הוחרף המאבק התמידי של הערוץ על קיומו, הכושל מיום הקמתו. מחר נקרא בעיתונים דעות לכאן ולכאן על האופן שבו בוחש נתניהו במפת התקשורת הישראלית, ועל סיכוייו של הערוץ לשרוד גם את תוצאות היום הזה.