פרופ' דן שכטמן, נובמבר 2011, בטכניון (צילום: שגרירות ישראל בארה"ב, cc-by-sa)

בדרום

הכותרות הראשיות של רוב העיתונים היום הן כולן וריאציה על אותו נושא. "צה"ל חיסל מחבל בעזה, רקטות בדרום", מוסרת ביובש הכותרת הראשית של "מעריב". זו של "ישראל היום" היא גרסה מעט יותר וולגרית שלה, "חיסול בעזה, נפילות בדרום", וזו של "ידיעות אחרונות" היא תקציר של הגרסה הוולגרית: "החיסול והכוננות". ב"הארץ" חילופי האש בדרום מקבלים כותרת מתחת לקפל: "צה"ל הרג ראש חוליה שתיכננה פיגוע בגבול מצרים; מטח רקטות לדרום".

"הסבב האלים אינו מתחיל בסיכול הממוקד של טרוריסט בכיר כמו עיסאם בטש, אלא במהלכיו המציבים ומייצבים את פעולת הטרור הבאה נגד ישראל", טוען דן מרגלית בטור בכפולה הפותחת של "ישראל היום". "אלמלא היה פעיל לא היה צה"ל מזהה אותו ומחסלו על-פי הכלל ש'הבא להורגך – השכם להורגו'. גם בהמשך פעולות האיבה היוזמה היא בידי ארגוני הטרור. הם קובעים כמה טילים יירו לעבר יישובים אזרחיים בישראל ומתי יפסיקו, בהתאם לעוצמת התגובה הישראלית". המסקנה של מרגלית היא כי "השנה תידרש פעילות צבאית יסודית נגד בסיס הטרור המעיק על ישראל מדרום", מה שמשאיר לכוחות הביטחון טווח פעולה של שלושה שבועות בערך.

צבא ההגנה לישראל עצמו, לפי פרשני "הארץ", פחות שש למלחמה ממרגלית (שנסמך על דברים שאמר הרמטכ"ל בחודש שעבר, בדבר הכרחיותה של פעולה בעזה. גנץ לא ציין מועד). "ההחלטה לפגוע בחוליה אתמול לוותה בלא מעט חששות בצד הישראלי כי תגרור עימה הסלמה וירי של רקטות. אולם כיוון שמדובר בארגון קטן, שאינו זוכה לתמיכה של אחד הפלגים הגדולים, ההערכה בישראל היא כי סכנת ההתלקחות נמוכה יחסית, שכן חמאס אינו מחויב לו", כותבים אבי יששכרוף ועמוס הראל בעמ' 4 של "הארץ", ומוסיפים: "ההודעה של חמאס אמש כי מדובר בשניים מאנשיו עלולה לרמוז כי פעילי הארגון דווקא מתכננים תגובה לחיסול".

"מדינת ישראל במלכוד", כותב אלכס פישמן בעמוד הפותח של "ידיעות אחרונות". "היא מתמודדת מול חזית טרור חדשה ומאיימת בסיני, ואין לה מענה הולם למעט מענה הגנתי. היא לא יכולה לפעול בתוך סיני כדי להגן על ריבונותה, מחשש ליחסיה עם מצרים. האילוץ המצרי לא מאפשר לה אפילו לייצר הרתעה מול הגורמים הפועלים נגדה בסיני. ומכיוון שהיא לא יכולה להרביץ לחמור, היא מרביצה לאוכף – ועזה חוטפת".

ב"הארץ" מציינים כי במהלך החיסול הממוקד, שבוצע לאורו של יום בירי טיל מכלי טיס לעבר מכונית פז'ו ברחוב בלב עזה, נפצעו עוד שני עוברי אורח. ב"ידיעות אחרונות" מציינים כי מספר הנפגעים מלבד שני המחבלים עומד על שישה. ב"מעריב" כותבים כי היו "כמה נפגעים" נוספים. ב"ישראל היום" לא מעירים כי היו נפגעים אחרים מחוץ לשניים שנהרגו. כל העיתונים מדווחים כי חוליית המחבלים שבראשה עמד, לטענת צה"ל, המחוסל בטש, נמצאת עדיין בסיני, וכי ההתרעה מפני פיגוע אפשרי מגבול סיני שרירה וקיימת.

צמרת המפלגה

בקדימה, בניגוד לליכוד, לא הוקדמו הבחירות הפנימיות, ולכן הדיווחים על המפלגה אינם על המתמודדים בבחירות, אלא על מי שמעוניינים בהן. "מופז: ציפי לבני נכשלה" היא הכותרת על שער "מעריב", המפנה לטור של מזל מועלם. מופז, "מס' 2 בקדימה", יוצא "במתקפה חזיתית" נגד לבני, כך מועלם, המצטטת את מופז המצהיר כי הוא "יוצא למסע לראשות הממשלה" וקובעת כי הוא "יוצא בקמפיין להקדמת הבחירות בקדימה". מעניין אם מופז ניסה לקבל את הבמה של "ידיעות אחרונות", הנפוץ יותר, להצהרת המתקפה שלו, ואם נדחה, ולמה.

כך או כך, ניתן לשער שמופז לא ניסה לקבל את הבמה של "ישראל היום", הנפוץ אפילו יותר מ"ידיעות" (כך לפחות לפי סקרי חשיפה), משום שהמשטמה של החינמון לקדימה היא חלק חשוב בדנ"א שלו. "קדימה מתנהלת כמו ארגון פשע", נכתב היום בכותרת על שער העיתון, ציטוט של "איציק חדד, גזבר קדימה שחשוד בפלילים" ו"מאשים את צמרת המפלגה". הציטוט הוא מראיון שניתן בערוץ 1, והכותרת לידיעה עצמה, בעמ' 9, היא "לבני ושחורי מנהלים את קדימה כמו ארגון פשיעה" (שחורי הוא מנכ"ל המפלגה, שנחקר השנה במשטרה בחשד לפלילים). אירוני להיזכר כי קדימה, על בצת הפלילים שאנשיה טובעים בה כחשודים וכאסירים, מקורה בליכוד, ש"ישראל היום" (ובמובנים מסוימים גם רשות השידור בתצורתה הנוכחית) משמש שופר של העומד בראשו.

"מה באמת עומד מאחורי החוק הזה?", שואל יוסי ורטר במוסף "השבוע" של "הארץ" על חוק העמותות, המבקש להקשות או לאסור קבלת תרומות של עמותות ישראליות ממדינות זרות. "מתברר שקירשנבאום וליברמן אינם מבקשים לצוד רק משת"פים עם גולדסטון או עמותות אנטי-ציוניות, או ארגונים פרו-פלסטיניים הפועלים בישראל ונהנים מכספי תרומות זרות. יש להם כתובת ספציפית אחת: 'יוזמת ז'נבה'. כן, המיזם ההוא של יוסי ביילין, שנולד לפני עשור, טורד את מנוחתם של ליברמן את קירשנבאום. הם חוששים שאנשי ז'נבה בישראל הם מיסיונרים פוליטיים, שעיקר פעילותם היא במגזר הרוסי, מאגר הקולות העיקרי של ישראל-ביתנו. הם חותרים לנתק את צינור החמצן הכספי של היוזמה, שחיה מכספים של האיחוד-האירופי".

בתפריט: נקמנות

כל העיתונים מעניקים מקום של כבוד לדיווחים על טקס הענקת פרס נובל שייערך במוצאי שבת, ובמסגרתו יקבל הפרופסור הישראלי דן שכטמן את הפרס בכימיה. ב"ישראל היום" מדווח משבדיה העיתונאי המעופף בועז ביסמוט. הכותרת על השער מסכמת את קבלת הפרס המשמעותי ביותר בעולם המדע, הניתן על עבודת מחקר רבת שנים ופורצת דרך, כ"נקמה מתוקה" (מסקנת מחקרו של שכטמן לא היתה מקובלת על עמיתיו במשך שנים רבות). נדמה שיש כאן צוהר להשקפת עולמם של עורכי "ישראל היום" יותר מתיאור המציאות כהווייתה.

ב"ישראל היום", בהתאם למבנה הקצרני שלו, מסתפקים רק בידיעה האינפורמטיבית על הטקס. ב"הארץ" מספקים ידיעה עשירה יותר, אולם מסתפקים בה. ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" מלווים אותה בידיעות נוספות, המוקדשות בעיקר לקוריוזים. ב"ידיעות אחרונות" (עניבות גביע, שיר לכבוד הזוכה) מספקים גם דברים משכטמן עצמו והסבר מדעי קצרצר על תגליתו המדעית, ולכן בפרס על השחתת הכמות היותר גדולה של דף עיתון בשטויות זוכה "מעריב" (תפריט ארוחות הערב ו"סודות הטקס").

"עם הענקת פרס נובל למשורר תומס טרנסטרומר – מחר בשטוקהולם", נכתב בכותרת הטקסט המרכזי במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ". מתחת לה, ראיון ומבחר שירים שנערכו ותורגמו על-ידי גלית חזן-רוקם. "מחוץ לחלון במדרחוב/ עוברים תיירים אטיים, תלמידים ממהרים,/ גברים בבגדי עבודה מובילים אופניים משקשקים./ אלה חושבים שהם מסובבים את כדור הארץ ואלה/ חושבים שהם סובבים חסרי אונים אחוזים בו./ הרחוב בו כולנו צועדים, לאן הוא מוביל?".

שלטון החוק

"האם צודקים הח"כים מהימין כשהם עושים מאמצים להופכו לנשיא בית-המשפט העליון, או שהקפדנות והיושרה שלו יהפכו אותו לחרב פיפיות עבורם?", נכתב בסיומה של כותרת משנה לכתבת השער של מוסף "הארץ", פרופיל של נשיא בית-המשפט העליון המיועד אשר גרוניס. ההנחה המובלעת של מנסח הכותרת היא, כמובן, שקפדנות ויושרה הן ערכים המנוגדים לאלו של "ח"כים מהימין". המובלעות של ההנחה הזו יכולה לתת רמז לרקע שעליו מתחוללת כעת "ההתקפה על הדמוקרטיה" כפי שהוא מוגדרת ב"הארץ", הרואה עצמו נמנה עם "הציבור הנאור". בכל מקרה, בכתבה עצמה, דליה קרפל אינה מספקת תשובה לשאלה. זו תשובה אחראית יותר מזו החיובית שהעניק "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות".

"למזלנו, יכולת ההשפעה של ליברמן הרבה יותר קטנה ממה שחושבים. הוא כזה פרובוקטור, ששרים וראשי מדינות מבינים שהוא לא קובע, ופחות ופחות סופרים אותו", אומר דני שק, איש משרד החוץ ושגריר ישראל בצרפת לשעבר, לאביבה לורי ממוסף "הארץ", על שר החוץ הנוכחי. את ההבדל בין מה שלדבריו הדיפלומטים הישראלים רואים כרעיון-העל של הדיפלומטיה ובין התפיסה של ליברמן הוא מגדיר כך: "לשפר את היחסים בין המדינות ולא לקלקל אותם".

"העולם נהיה גרוע יותר? אנשים יותר אלימים? המלחמות יותר אכזריות? הפסיכולוג האמריקאי המוביל פרופ' סטיבן פינקר טוען, לאחר מחקר מדוקדק, שהתחושה הזאת היא סתם נוסטלגיה. העולם שבו אנו חיים הופך רגוע מרגע לרגע", נכתב בכותרת משנה לכתבה של נועה לימונה במוסף "הארץ". בכתבה עצמה מספק פינקר את אחת הסיבות להשקפת העולם הרווחת, לטענתו, והמוטעית, גם לטענתו: "אנחנו מגדירים יותר תופעות כאלימות. אנשים מזועזעים מעונש המוות. לפני מאות שנים לא היו מתייחסים לזה כאלימות, אלא כצדק. דוגמה נוספת היא הקמפיין שמנהלים בארה"ב נגד בריונות בקרב ילדים. פעם לא קראנו לזה אלימות, אלא שובבות.

"הירידה באלימות היא תופעה פרקטלית", אומר פינקר על-פי לימונה, "כלומר אפשר לראות אותה בקנה מידה של אלפים, מאות ושנים. היא תקפה לגבי טווחים שונים של אלימות – רצח עם, מלחמה, מהומות רצחניות והתעללות בילדים ובבעלי-חיים. נראה גם שמדובר בתופעה כלל-עולמית, אם כי פריסתה אינה הומוגנית: היא בולטת יותר בעולם המערבי ובמיוחד בעידן הנאורות".

מי שמרוויח

"כשהרופאים נאבקו, היחצנים חגגו", נכתב בכותרת על שער "דה-מרקר". "מאבק המתמחים סיפק פרנסה למספר שיא של יועצי תקשורת ואסטרטגיה", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לכתבה של רוני לינדר-גנץ. "לעתים נראה שהיועצים נלחמים זה בזה בעוצמה רבה אף יותר מהצדדים האמיתיים במשבר". לפני כמה חודשים פירסם מוסף "כלכליסט" כתבה על אלגו-טריידינג, "מכונות כסף", רשתות מחשבים המתוכנתות לסחור בבורסה על סמך סטיות שהאלגוריתם מזהה במסחר ופועלות כהרף עין. לפי הטענה, כמה מההתרסקויות הלא מוסברות שאירעו בשווקים היו תוצאה של התנגשות בין שני אלגוריתמים של מכונות כסף מתחרות.