גרפיטי ברחוב מצרי, ליד כיכר תחריר בקהיר, 2.12.11 (צילום: Gigi Ibrahim; רישיון CC BY 2.0)

חשיבותה של הדת אצל עמי ערב

"המהפכה האסלאמית במצרים", כך מגדיר הבוקר "ישראל היום" את התוצאות המסתמנות מהסיבוב הראשון של הבחירות לפרלמנט המצרי, בחירות דמוקרטיות וחופשיות ראשונות במדינה, יש להזכיר. הכותרת הראשית מדווחת על "נצחון האסלאם".

"אלמלא זה היה עצוב, אפשר היה לחשוב שאנו חיים במזרח תיכון חדש", מדווחים דניאל סיריוטי, בועז ביסמוט, שלמה צזנה ודוד ברון בכפולה הפותחת של "ישראל היום". "צעירי תחריר, המועצה הצבאית בקהיר, הנוצרים הקופטים במצרים, מדינת ישראל – כולם מוצאים את עצמם מאוחדים היום. מה חבל שהדבר המאחד את כולם הוא החשש מתוצאות הסיבוב הראשון של הבחירות לפרלמנט המצרי".

לפי הדיווח, כ-40% מהקולות הלכו למפלגת החירות-והצדק, המזוהה עם תנועת האחים-המוסלמים. תנועת א-נור של הסלפים המצרים זכתה ב-20% נוספים מהקולות. תנועות ליברליות חילוניות שהלכו לבחירות כגוש אחד זכו ב-15% מהקולות בלבד.

"אם האחים-המוסלמים מבקשים לשוות לעצמם תדמית מתונה יחסית, השותפה הטבעית שלהם, מפלגת א-נור הסלפית, עלולה להפוך לכאב ראש לא קטן", מוסבר בדיווח. הללו, כך נכתב, מבקשים לבסס את החוק המצרי על השריעה, לשרוף את ספריו של נגיב מחפוז, להפעיל עונשי סקילה, הלקאה וקטיעת ידיים, להפוך את שתיית האלכוהול ואת האכילה בשעות היום בצום הרמדאן לעבירה פלילית, ולכפות על נשים רעלות והפרדה מגברים. "חוקו של האל הוא החוק היחיד שלנו. במדינה של אסלאם איני יכול לתת לאנשים להחליט מה מותר ומה אסור. האל הוא שנותן תשובות באשר למה שנכון ומה שמוטעה", אמר אתמול דובר מפלגת א-נור, יוסרי חמד, לסוכנות הידיעות AP.

"קשה להתעלם היום מעובדה ברורה בעולם הערבי: הבחירה אינה בין דיקטטורה לדמוקרטיה, כי אם בין דיקטטורה לאסלאם", כותב בועז ביסמוט בטור פרשנות נלווה. לדבריו, תוצאות הבחירות הן "חותמת גומי" שתשמש את האחים-המוסלמים לשלוט כרצונם.

"ניצחון סוחף לאסלאם הקיצוני בבחירות במצרים", מבשרת הכותרת הראשית של "מעריב". במרכז שער העיתון תצלום [AP] של מפגין בכיכר תחריר. מבין כל התצלומים שהוציאו סוכנויות הידיעות ממצרים, עיתון "מעריב" בחר בתצלום שבו נראה מצרי מניף ידו בתנועה שמזכירה מועל יד היטלראי. כל כפולת העמודים השנייה בעיתון מוקדשת למאמרי פרשנות על תוצאות הבחירות.

"מי שחושב שהאסלאמיסטים יידעו לרסן את עצמם, לחיות בהרמוניה עם דמוקרטיה, כפי שהמערב רואה אותה, ממשיך להשלות את עצמו", כותב עמית כהן. "העולם הערבי היה במשטרי חושך, והוא צועד לעבר חשכה הרבה יותר גדולה", כותב בן-דרור ימיני. "ישראל ניצבת בפני עולם חדש, מורכב מבעבר", כותב עפר שלח. "ההצבעה המסיבית למפלגות האסלאמיות מצביעה על עומקה של הזהות האסלאמית וחשיבותה של הדת אצל עמי ערב", כותב צבי מזאל.

ב"ידיעות אחרונות" בחרו במשחק המלים "אסלאם עליכום" לכותרת הידיעה על תוצאות השלב הראשון בבחירות לפרלמנט. "שוב הופתענו במצרים, ובגדול", כותבת סמדר פרי. להערכתה, אם תנועת האחים-המוסלמים לא תתחייב לשנות את דרכיה, "הממשל הזמני יחזור לשיטה הישנה, שיטת מובארכ, ויזייף בגדול את תוצאות ההצבעה בשני הסבבים הבאים".

"הרכבת המצרית ממשיכה לדהור, ונראה שנהג הקטר מתחיל לאבד את השליטה", כותב אלכס פישמן באותו עיתון. "[...] אם בסופו של דבר יתעורר הפילדמרשל טנטאווי, יתעמת עם האחים-המוסלמים וידרוש מהם לחתום על אמנה שתבטיח את האינטרסים של הצבא בחוקה, מצרים עלולה להידרדר למרחץ דמים פנימי. אבל כך לפחות יש סיכוי שמדיניות החוץ המצרית לא תשתנה עד כדי זעזוע מוחלט של כל אבני היסוד במזרח התיכון". מאמרים עם מסקנות דומות, מאת פרי ופישמן, מתפרסמים גם במדור הדעות של העיתון.

צבי בראל הוא הפרשן היחיד שמציע נקודת מבט שונה על תוצאות הסיבוב הראשון בבחירות לפרלמנט המצרי. תחת הכותרת "היסטריה יותר מהיסטוריה" מדגיש בראל ב"הארץ" כי "מדובר רק בסיבוב בחירות ראשון מבין שלושה, שיסתיימו באמצע ינואר. בסיבוב זה בחרו שליש מ-27 מחוזות הבחירה במצרים, שבהם מתגוררים שליש מהאוכלוסייה. מתוך השליש הזה נבחרו שני שלישים מכלל המועמדים בבחירות יחסיות לפי רשימות מפלגתיות ושליש בבחירות אישיות. הבחירות האישיות עדיין לא הסתיימו, שכן ברוב אזורי הבחירה לא הושגה הכרעה בין המועמדים. לכן, יתקיים סיבוב שני השבוע. כך, גם אם השיגו האחים-המוסלמים 40% בבחירות היחסיות, מבטיח להם הישג זה בינתיים כ-44 מושבים בפרלמנט מתוך 498 מושבים שעומדים לבחירה (עשרה מושבים נוספים מתמנים בידי הנשיא, שייבחר רק ביוני). רק אם בסבב הבחירות האישיות השבוע ובסבבי הבחירות הנוספים שיתקיימו בחודשיים הבאים ישמרו האחים-המוסלמים על נתח דומה, הם יהפכו למפלגה הגדולה בפרלמנט, שתוכל לתבוע את הרכבת הממשלה".

לדברי בראל, "אין זה מובן מאליו שהאחים-המוסלמים ימהרו לצרף את מפלגת א-נור הסלפית אל הקואליציה שלהם". הוא טוען לאפשרות של קואליציה דווקא עם המפלגות הליברליות. ובכלל, "התוצאה עשויה להיות שבעוד שמדיניות הפנים, החינוך ושאר העניינים האזרחיים יישענו על פשרה בין המפלגות הפוליטיות, תמשיך מדיניות החוץ והביטחון להיות מוכתבת בידי הצבא. מכאן גם שהיחסים עם ארה"ב, ישראל, איראן או סוריה, שנתפסים כחלק בלתי נפרד מהגישה האסטרטגית והצבאית של מצרים, עשויים להיות מושפעים במידה קטנה יחסית מהמהפך הפוליטי".

פצעי אוהב

"שר ההגנה האמריקאי מזהיר את ישראל: מתקפה תעכב את איראן בשנתיים בלבד", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". נטשה מוזגוביה, שלמה שמיר וברק רביד מדווחים כי ליאון פאנטה הצהיר זאת במהלך מושב הפתיחה של "פורום סבן" בוושינגטון. "המסר המרכזי של פאנטה לישראל ביחס לאיראן היה 'ביחד, ביחד. המפתח הוא לפעול ביחד'", הם כותבים. עוד אמר פאנטה: "אני מודאג עוד יותר מההשלכות הבלתי מכוונות, שבסופו של דבר תהיה השפעה שלילית. מכך שהמשטר האיראני החלש, המבודד, ישקם את עצמו אחרי תקיפה כזאת, ישיג תמיכה באזור, ופתאום, במקום להיות מבודד, יקבל תמיכה רבה יותר ממדינות האזור, שרואות בו כיום משטר מנודה".

"סטירת לחי מצלצלת", מגדיר פרשן "הארץ" אמיר אורן את המסר של שר ההגנה האמריקאי לבנימין נתניהו ואהוד ברק. "חבטה לא צפויה, בין העיניים", מגדיר בן כספית ב"מעריב" את המסר האמריקאי לישראל, כפי שעלה ב"פורום סבן".

ב"ישראל היום", לעומת זאת, מזכיר דן מרגלית כי בפורום סבן היתה "נוכחות מובהקת של קדימה". לגבי עמדת פאנטה ביחס לתקיפה ישראלית באיראן, מרגלית טוען כי שר ההגנה האמריקאי "התפרץ [...] לדלת פתוחה", שהרי "ירושלים היא שמנסה להדק את שיתוף הפעולה עם וושינגטון ועם מדינות העולם הנאור ומוסדות האו"ם, והם נרתעים ומסויגים ומקיימים מגע רופף בלבד".

ועוד טוען מרגלית: "פאנטה אמר כי תקיפה מוצלחת תדחה בשנתיים בלבד את ייצור פצצת הגרעין של האייתוללות. אם נכונה הערכת ברק (שיש החולקים עליה), כי האיראנים קרובים לייצור יותר מכפי שהעריכו מאיר דגן ואנשיו, כי אז אפילו דחייה בת שנתיים היא משך זמן משמעותי".

"מכיוון שאהוד ברק ואביגדור ליברמן ביטלו את בואם, לא נשמע בדיונים דובר ישראלי שתומך בהתקפה צבאית על איראן", כותב נחום ברנע בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות". "עם זאת, בלט הפער בין הישראלים לאמריקאים. הישראלים קראו לממשל האמריקאי להחריף את הסנקציות החד-צדדיות [...] האמריקאים הזהירו שחרם נפט בתקופה של משבר כלכלי בעולם ומחסור בנפט יגרום לעלייה תלולה במחירים". ברנע כותב בהרחבה על הביקורת האמריקאית כלפי מדיניות ישראל בזירות שונות ומגדיר אותה כ"פצעי אוהב: יש בה אכזבה יותר מאשר כעס, צער יותר מאשר גינוי".

תצלום [ראלף אלסוונג, "פורום סבן"] התופס כמחצית מעמ' 5 ב"ידיעות אחרונות" מקבל את הכותרת "מי ומי בפורום סבן". בתצלום נראים משתתפי הפורום יושבים סביב שולחנות ארוכים. שמותיהם של 15 מהם מופיעים ליד דמותם, החל בחיים סבן ורעייתו שריל, עבור במאיר דגן, חיים רמון ודליה איציק, וכלה בנחום ברנע, העיתונאי היחיד המזוהה בשמו בתצלום. הדפסת תצלום שבו נראה שליח העיתון "בזירת ההתרחשות" נעשית באלגנטיות רבה יותר לעומת אלבום התצלומים שהביא עימו לאחרונה בועז ביסמוט מקהיר, למשל, אך העיקרון דומה, ובמקום שיוסיף כבוד לעיתון, גורע.

בא במהרה

הכותרת הראשית והכפולה הפותחת ב"ידיעות אחרונות" מוקדשות לגילויים חדשים על תקופת שהותו של החייל הישראלי גלעד שליט בשבי חמאס. רונן ברגמן, שנסמך על "גורם מודיעיני הבקי במידע שנאסף על אודות שליט מאז השחרור", מספר את "כל הפרטים שמותר לספר על תקופת השבי של גלעד שליט ועל הדירה שבה הוסתר".

"שביתת הרעב של גלעד" היא הכותרת הראשית של העיתון. לפי דיווחו של ברגמן, בתקופה שקדמה לשחרור של שליט, סירב החייל הישראלי לאכול עד לירידה למצב של תת-משקל דרסטי שסיכן את חייו. "אנו מעריכים כי סכנת החיים החמורה שבה היה נתון היתה אחת הסיבות שהניעו את חמאס לחתום על העסקה", אומר לו הגורם המודיעיני העלום. גם הכותרת שפרושה לרוחב הכפולה הפותחת מוקדשת לשביתת הרעב של שליט – "הרעב לחופש". מידע אחר, שלפיו "החוטפים הפלסטינים לא עינו את החייל הישראלי לאורך השנים הארוכות שהיה בידיהם, זולת מכות יבשות שספג בתחילת השבי", מוזכר בשולי הדיווח.

עוד עולה מהידיעה של ברגמן כי שם הקוד שניתן בישראל לגלעד שליט היה "בא במהרה", וכי שומריו של שליט הובאו מהפזורה הפלסטינית וקיבלו על עצמם את תנאי השבי שלו – הם לא עזבו את דירת המסתור ולא התחלפו במשך כל תקופת השמירה על החייל. כך הושג מידור יעיל מפני נסיונות המודיעין הישראלי לאתר את שליט.

במדור הדעות של "ישראל היום" מציע גלעד שרון לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון אהוד ברק לפגוע ב"שליטי חמאס בעזה" בתגובה לירי רקטות מהרצועה לעבר מדינת ישראל.

ג' הערות קצרות

א. ב"ישראל היום" שוב מעניקים קרדיט לכוחות עליונים בלא שום הוכחה. תחת הכותרת "נס בשמי שווייץ: ריבלין ניצל מתאונת מטוס", מתפרסמת הבוקר ידיעה מאת גדעון אלון על "כמעט תאונה אווירית" שבה היה מעורב מטוסו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין. לפי הדיווח, "מטוס אל-על שהתכונן לנחיתה בנמל התעופה של ציריך קיבל דיווח ממגדל הפיקוח ברגע האחרון כי על המסלול נמצא מטוס אחר שעמד להמריא. הטייס נסק במהירות, ובכך נמנעה התנגשות בין שני המטוסים".

זו אינה הפעם הראשונה שב"ישראל היום" מייחסים התערבות אלוהית למעשי אנוש. האם עורך העמוד קיבל דיווח אמין מאדם שראה את ידו של הקדוש ברוך הוא, או אחד ממלאכיו, טופחת על כתפו של פקח הטיסה כדי להסב את תשומת לבו למטוס שעמד להמריא ממסלול הנחיתה? או שאולי היה זה הכתב לענייני מפלגות, מתי טוכפלד, מי שהצהיר לאחרונה כי הרב מנחם מנדל שניאורסון לא נפטר, שראה אתמול כיצד הרבי מלובביץ' קם מקברו ומסיט את מטוסו של יו"ר הכנסת ממסלול ההתנגשות? אם התשובה לשאלות אלו שלילית, כותרת הידיעה שגויה.

ב. "ידיעות אחרונות" הולך הבוקר בעקבות חברת החדשות של ערוץ 2 ומציג תיעוד של חילופי דברים בין נשיאת בית-המשפט העליון דורית ביניש לכמה עיתונאי משפט כהישג עיתונאי של ערוץ 2.

הסבר: אחרי נאומה של ביניש בכנס העמותה למשפט ציבורי בים המלח, שבו יצאה נגד פוליטיקאים המסיתים, לדבריה, נגד בית-המשפט העליון, שוחחה השופטת עם ארבעה כתבים לענייני משפט (אביעד גליקמן מאתר ynet, יובל יועז מ"גלובס", צבי הראל מ"ישראל היום" ונועם שרביט מ"מעריב"). הם שאלו אותה על הנאום והיא אמרה: "לא שמעת את עוזי לנדאו?", מכאן שבדבריה בכנס כיוונה לשר לתשתיות לאומיות. השיחה נקלטה במצלמות "חדשות 2", ובמערכת "אולפן שישי" הוחלט לפתוח איתה את המהדורה, ואף לזמן את השר לנדאו כדי שיגיב לדברים.

צביקה ברוט כותב הבוקר על "שיחה שקיימה [ביניש] אחרי הנאום עם שניים מהמאזינים, ושהוקלטה על-ידי מצלמות ערוץ 2". אגב, במוסף "24 שעות" של העיתון, במסגרת המדור "ראש בראש", פותח חנוך דאום את רשימתו נגד המתקפה של השופטת ביניש על הפוליטיקאים במלים הבאות: "בסוף נאומה ניגשו לכבוד השופטת ביניש עורכי-דין צעירים ושאלוה על מי היא מדברת כשהיא מציינת שר העוסק בהסתה".

עולה השאלה: האם השיחה בין ביניש לעיתונאים היתה לציטוט או לא? אם כן, מדוע לא דיווחו עליה ארבעת העיתונאים? אם לא, מדוע שברו ב"חדשות 2" את הכללים? בחינת הפרסומים בימים האחרונים של ארבעת העיתונאים מעלה תמונה לא אחידה. יובל יועז דיווח ב"גלובס" כי דברי ביניש הם "רמז לשרים עוזי לנדאו ואביגדור ליברמן". ב-ynet דיווח אביעד גליקמן כי "לדברי מקורביה" של ביניש, היא כיוונה בדבריה לשרים ליברמן ולנדאו. "ל-nrgמעריב נמסר כי ביניש ככל הנראה התכוונה בדבריה לשרים עוזי לנדאו ואביגדור ליברמן ממפלגת ישראל-ביתנו", דיווח נועם שרביט באתר "מעריב".

בגליון "ישראל היום", לעומת זאת, כתב ביום שישי צבי הראל במפורש: "בתשובה לשאלת עיתונאים אמרה ביניש כי בין השרים שהתבטאו נגד בית-המשפט העליון נמצאים השרים עוזי לנדאו ואביגדור ליברמן".

ג. ביום חמישי פורסמה באתר זה הערה בנוגע לכותרות מטעות בעיתוני הכלכלה, כאילו ועדת הכספים אישרה הקלות במס למעמד הביניים. בפועל, הוסבר, ההקלות הן למי שמשתכר 14,000-8,000 שקל ברוטו לחודש, טווח שברובו הגדול נמצא מעל המשכורות של העובדים בני מעמד הביניים. בקצה העליון של מעמד הביניים זכו לתוספת של 10 שקלים בנטו, לא יותר. לעורכי עיתון "כלכליסט" אף הומלץ לעיין בטבלה מאירת עיניים שהם עצמם פירסמו לפני חודשים אחדים ומזכירה מי באמת נמנה עם מעמד הביניים הישראלי.

הבוקר, בראש עמ' 6 בעיתון, מתפרסמת הכותרת "יו"ר ועדת הכספים הוסיף רק 10 שקלים למשפחות מעמד הביניים". טבלה הנלווית לידיעה מזכירה מהם גבולות מעמד הביניים ומדגימה את ההשפעה השולית של שינויי המיסוי על הכנסות קבוצה זו באוכלוסייה. כל הכבוד על התיקון הבולט. יחד עם זאת, בידיעה עצמה, מאת הדר קנה ותומר אביטל, נכתב כך על הפחתת מס ההכנסה למשתכרים 8,000–14,000 שקל בחודש: "הרציונל מאחורי השינוי הוא להיטיב עם דרגות שכר אלו, המייצגות את מעמד הביניים".

ענייני תקשורת

דניאל סיריוטי ואלי לאון מדווחים ב"ישראל היום" כי נשיא סוריה בשאר אסד אסר על שימוש בטלפונים ניידים חכמים בתחומי המדינה. "אזרחים שייבאו או יחזיקו ברשותם טלפונים כאלה יעמדו בפני כתב אישום", נכתב.

במוסף "עסקים" של "מעריב" כותב דורון פישלר כי הצעת החוק שנועדה להקל על חשיפת כותבי טוקבקים באינטרנט היא חסרת שיניים, כיוון ש"ייתכן שאנחנו עומדים בתחילת עידן הדעיכה של הטוקבקים".

עידו בלאס מדווח ב"הארץ" כי "הספרייה הלאומית השיקה בימים האחרונים אתר אינטרנט חדש המעניק גישה חופשית לספרים, כתבי-עת, מפות, תצלומים, ארכיונים אישיים, קטעי מוזיקה ופריטים נוספים השמורים בספרייה".

שלום קיטל קורא במדור הדעות של "מעריב" לראש הממשלה בנימין נתניהו "לעצור את המתקפה על התקשורת".

גדעון לוי כותב במדור הדעות של "הארץ" על "שעת הדמדומים של העיתונות", לרגל פתיחת כנס אילת לעיתונות.