כיכר תחריר בקהיר, שלשום (צילום: לורנס קאזאלה, cc-by-nc-sa)

כיכר תחריר בקהיר, שלשום (צילום: לורנס קאזאלה, cc-by-nc-sa)

היום, אחרי תקופה ארוכה יחסית שבה שלטו נושאים דומיננטיים בסדר היום של העיתונים הגדולים, הוא מתפצל לכיוונים שונים. "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" ממשיכים לפזול לכיוון השכנה מדרום, "הארץ" ו"מעריב" נועצים עיניים בכנסת.

מצרים

"'האחים' שולטים ברחובות קהיר", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", תחת הכיתוב "שליח 'ישראל היום' למצרים, בועז ביסמוט, מדווח מכיכר תחריר". "שלושה ימים בילה שליח 'ישראל היום' בין המפגינים", נכתב בכותרת המשנה. "תומכי האחים-המוסלמים 'המזוקנים' מנקים את מצרים מכל זכר למורשת מובארכ. סמל המהפכה הוא כבר לא כיכר תחריר, אלא רחוב מוחמד מחמוד הסמוך – שם הקרבות, הפצועים וההרוגים". הכותרת לא מבארת מהי "מורשת מובארכ" (שחיתות ממסדית? טרור ממשלתי?), אולם בעיתון מנסים לכונן את מורשת ביסמוט, שמככב – פעמיים – בתמונת השער, שנראה מצדו כמו הומאז' לערב שקופיות.

"המפגינים כועסים על ישראל: 'הורגת את חיילינו'", ממשיכה כותרת המשנה על שער "ישראל היום". "אמש: שני שוטרים מצרים נהרגו מאש מבריחים בגבול סיני". ב"ידיעות אחרונות" הדיווח על ההרג בגבול מגיע לכותרת הראשית, אולם מה שב"ישראל היום" הוא המציאות ואין בלתה, ב"ידיעות אחרונות" הוא רק אחת הגרסאות לה. "מתיחות שיא בגבול מצרים", נכתב בכותרת הראשית, ומתחת לה: "על רקע המצב הנפיץ בקהיר, חששה ישראל אמש מהתלקחות בגלל שתי תקריות ירי בגבול. צה"ל: ירינו במבריחים, איננו קשורים לירי בשוטרים".

בכפולה הפותחת של "ישראל היום", לצד תקציר רשמיו של ביסמוט מהביקור בקהיר, ידיעה שלפיה "אחרי 33 שנים, נשיא תימן פרש"; "עלי עבדאללה סאלח חתם על העברת הסמכויות לסגנו – והפך למנהיג הרביעי שנזרק".

כנסת

"הממשלה תדון בחוק המגביל עתירות לבג"ץ", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". בכותרת המשנה נכתב: "החוק שיזמו הח"כים לוין ודנון יקשה על ארגוני זכויות אדם לפנות לבג"ץ. יוזם 'חוק גרוניס' ח"כ יעקב כץ: 'החוק מוציא את השליטה מידי קבוצה קטנה ועלובה'". "הארץ" בוודאי אינו קבוצה קטנה ועלובה, אבל באופן הסיקור שלו, בדרך שבה הוא מתייג, למשל, את הצעות החוק הביורוקרטיות להשפעה על הרכב בית-המשפט העליון – הוא בהחלט ממקם את עצמו כצד בקבוצה.

ב"מעריב" בוחרים לעסוק באזוטריה. "דו"ח הלחץ על הימין", נכתב בכותרת הראשית, המפנה לדיווח של אריק בנדר על מסמך ("דו"ח חצי שנתי") שחיברה "קבוצת פעילי שטח ימנים הנקראת 'מטות ערים'", "המדרג את חברי-הכנסת לפי ההישגים 'הלאומיים' שלהם". "כל חבר-כנסת צובר נקודות לפי הצעות חוק ומהלכים פוליטיים שהוא מעורב בהם", מסביר בנדר, "החל ב'הכנסת שיפורים ומזעור נזקים בנאום נתניהו', דרך 'ביקורים ממלכתיים ראשונים בקבר יוסף' ו'סיכול המזימה לסלול כביש לזירוז בניית עיר פלסטינית עוינת חדשה', וכלה ב'שיפוט מהיר למניעת הסתננות מאפריקה'".

כדי להסביר מדוע הנייר ראוי לדיווח, ובדיעבד גם לכותרת ראשית, כותב בנדר כי "לדו"ח יש השפעה רבה על חברי-הכנסת", מצטט גורמים אנונימיים המשמיעים טענה זו, ואף מגדיל לעשות (או אולי עורך הכתבה מגדיל לעשות) ותולה את "גל החוקים הימניים ששוטף בחודשים האחרונים את הכנסת" במסמך של מטות-ערים, כך על-פי "גורמים באופוזיציה". גם כותרת הגג המלווה את הדיווח בעמ' 2 היא "מה עומד מאחורי גל החוקים הימניים".

בנדר מקפיד לצטט בכתבה גם את מי שמבטלים את הקביעה היומרנית הזו, אולם נראה שאין בכך צורך עבור מי שהוא אינטליגנטי למחצה. הרי אף אחד לא באמת סבור שדו"ח של קבוצת פעילים לא מפלגתית, שעד לפני רגע היתה אנונימית למדי, הוא זה שדוחף את המערכת הפוליטית לתזזית שהיא נמצאת בה, ושנטועה עמוק בפחדים, אינטרסים ומוטיבציות בנות עשרות שנים. מספיק שמישהו יגיד שיש סיבה אחת ויחידה מאחורי "גל החוקים הימניים" כדי שנדע שהוא א. שקרן, ב. רוצה למכור משהו, ג. שטוף קונספירציות וחי בעולם רדוף שדים שחלקים גדולים מהציבור הדתי והימני בישראל מאכלסים אותו בשנים האחרונות. כן, נכון, אף אחת מהאפשרויות אינה מרנינה. ובכל זאת, זה הכיוון שאליו צועד "מעריב".

דברים מהמגירה

אתמול פירסם "מעריב" בכותרתו הראשית דיווח על תוכנית מגירה שהוצגה לקבינט, להתמודדות עם תרחיש ולפיו הסכם השלום עם מצרים יופר. דובר צה"ל הכחיש את הדיווח, והיום מפרסם "מקור ראשון", בגליונו היומי, חשיפה של הכנות ממשלתיות הנוגעות לחזית אחרת: "תוכנית המגירה הישראלית להחלפת הרשות הפלסטינית", נכתב בכותרת הראשית.

"על-פי התוכנית שנתמכת על-ידי חלק משרי הממשלה, ישראל תקים מספר אוטונומיות ערביות ביהודה ושומרון, כתגובה למהלך חד-צדדי של הפרת ההסכמים מצד הרשות הפלסטינית", נכתב בכותרת המשנה. לפי אוריאל כהנא, "הציר המרכזי בתוכנית הוא מוכתר חברון השיח' אבו-חאדר אל-ג'עברי, שכבר תקופה ארוכה קורא תיגר על הרשות הפלסטינית ומחזיק בשטח כוחות שסרים למרותו".

צנעני

סדר היום אולי התפצל, אולם כל העיתונים מקפידים לפנות בשעריהם מקום בולט להתפתחות בפרשה הפלילית בכיכובה של כוכבת הטלוויזיה, הזמרת מרגלית צנעני. ההתפתחות: "עסקת טיעון בפרשת צנעני: תודה בסחיטה ותבצע עבודות שירות" (הכותרת על שער "הארץ"). ההבדלים בסיקור: ב"הארץ" וב"מעריב", עיתון האיכות החדש, מדווחים על מרגלית צנעני. ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" מדווחים על מרגול.

עוד הבדל: ב"ידיעות אחרונות" רואים בעסקת הטיעון כישלון של מערכת החוק: "ההר הוליד עכבר", נכתב בכותרת על השער (מתחת לכיתוב "עסקת מרגול"), ובכותרת המשנה: "המשטרה טענה: היא מסוכנת לציבור, והאריכה שוב ושוב את מעצרה באישור בית-המשפט. עכשיו מתברר: סעיפי האישום הכבדים ייעלמו. צנעני לא תשב בכלא, תקבל עבודות שירות".

כלכלה

"תחליף חלב בסיסי לא הופך ילד לחכם פחות", נכתב במרכאות בכותרת הראשית של "כלכליסט", מתחת לכיתוב "משרד הבריאות קובע". "הפער במחיר מזון תינוקות בסיסי לבין גרסת הפרימיום יכול להגיע לעתים ל-30%. אבל מה בעצם ההבדל בין שני המוצרים?", שואלת כותרת המשנה, ומשיבה: "במשרד הבריאות, בבתי-החולים ואפילו בחברות עצמן מודים ש'כל המוצרים דומים. זה כמו לקנות עגלה ב-4,000 שקל או ב-800. הילד יהיה בסדר גמור בכל מקרה".

"הערכות: רוב מניות תשובה בקבוצת דלק משועבדות לבנקים", נכתב בראשית של "גלובס". בזו של "דה-מרקר": "נתניהו מזהיר מתקופה כלכלית קשה; שכר השרים והח"כים מטפס". אחת הכותרות על השער מתייחסת ל"אגרת המונופול של נמל אשדוד", שכבר נחשפה ב"כלכליסט" לפני כמה ימים.

"אפליקציה לאייפד: רואים – קונים", נכתב בכותרת דיווח קצר של דורון פישלר בעמוד החדשות של המוסף "ז'ורנל". "מהיום תוכלו לרכוש מיידית את המוצרים שמופיעים על המסך", מבטיחה כותרת המשנה.

לשון הרע

גם היום מתפרסמות בעיתונות התייחסויות לתיקון לשון הרע, שאושר השבוע בקריאה ראשונה, תיקון המכפיל פי כמה את תקרת סכום הפיצוי לנפגעים מהוצאת דיבה. ב"מעריב" – שפירסם בתחילת השבוע טור מסתייג של בן-דרור ימיני לקראת כנס החירום של כלי התקשורת, שסבב בעיקר סביב ההתנגדות לחוק, ואתמול טור של הפרשן המשפטי נועם שרביט, שהסתייג מההתנגדות הגורפת לחוק – מפרסמים היום בכפולה הפותחת דיווח של אריק בנדר המוקדש ל"הגנה בתוקף" של נתניהו על התיקון לחוק. "אני קורא לזה החוק לפרסום אמת", נכתב בכותרת.

מוסף "כלכליסט" מקדיש את המדור "חקר ביצועים", המודפס באחת הכפולות הפותחות של העיתון ומורכב בדרך כלל מכמה טורים קצרים בענייני השבוע, למחאה נגד התיקון לחוק: המקום שבו מופיעים הטורים מושחר, ומתפרסם בהם רק משפט אחד: "אם חוק לשון הרע שהאנשים האלה מובילים יעבור, ככה ייראו בקרוב העיתונים". מעל לכיתוב, תמונות חברי-הכנסת, השרים וראש הממשלה שיזמו ודחפו את החוק.

ענייני תקשורת

"הסיבה להתפטרותה של סיגן, שהצטרפה לרשת רק לפני חמישה חודשים, היא הקיצוצים בתקציבי האקטואליה של החברה, שלאחרונה החליטה לדחות את פיתוחן של כמה תוכניות, כולל '360', שעתידה נמצא כרגע בסכנה", כותב עופר מתן ב"ז'ורנל" אחרי שהוא מדווח על עזיבתה של לילך סיגן, לשעבר עורכת ב"גלובס", את תפקיד סמנכ"לית האקטואליה של רשת, זכיינית ערוץ 2.

בפתח הראיון שעורכת שרה ליבוביץ-דר עם עוזי פלד, מייסד טלעד (זכיינית ערוץ 2 במשך עשור), היא מתארת את אפיזודת "המסך המפוצל" המפורסמת של טלעד, ששידרה ב-2002 דיווח על פיגוע קטלני לצד המשך שידור משחק כדורגל, ועוררה מהומה לא קטנה. בזמנו הביע פלד חרטה על השידור, היום הוא "זוכר את האירוע כאחת מנקודות השיא שלו".

"רצינו להבהיר לרגולטורים שזה לא הוגן שדווקא אנחנו נספוג את הירידה ברווחים כל פעם שמשדרים פיגוע בלי פרסומות", אומר פלד. "בסופו של דבר הם הבינו שאני צודק". הוא ממשיך: "מה שקורה בערוץ 10 לא חכם. אם אני הייתי שם, הייתי עושה מעשה שיזעזע, כמו שעשיתי עם המסך המפוצל. הייתי מביא את הדבר לקרע בין הרגולטורים לביני, הייתי מאיים איומים אמיתיים שאפטר עובדים ולא אעבור לירושלים. מה הם היו יכולים לעשות לי? לקחת ממני את הזיכיון? אין בעיה, שיקחו. בסופו של דבר אני משוכנע שהייתי גורם להם לפטור אותי מהפקות דרמה יקרות לשנה-שנתיים, והשידורים היו רווחיים. כדי להזיז רגולטורים צריך לעשות משהו מזעזע".

"סער: החינוכית לא תיקרע במשמרת שלי", לשון כותרת דיווח של עמרי מניב, מיה מנע ומזל מועלם ב"מעריב". "שר החינוך תקף אתמול בחריפות את יוזמת ראש הממשלה להכפיף את הטלוויזיה החינוכית לרשות השידור. גורם בלשכת נתניהו: 'החינוכית לא ממלאת את ייעודה'".

העורכים של "ידיעות אחרונות" כנראה לא התכוונו לזעזע את הקוראים כשהקדישו נתח נרחב מהשער לתצלום (טל שחר) של יו"ר האופוזיציה ציפי לבני וכתבת העיתון דנה ספקטור יושבות על גרם מדרגות אנונימי, אולם בכל זאת יש בתצלום משהו מטריד: כיתוב התמונה, באותיות קידוש לבנה, מכריז "מחוברות", כשם תוכניות הפיפ-ריאליטי "מחוברים" ו"מחוברות", וכותרת המשנה מבטיחה: "דנה ספקטור חושפת את ציפי לבני כמו שאף פעם לא הכרתם". אולם המצולמות עצמן נראות מנותקות כמו ביבי בהפגנה של מחוסרי דיור. ספקטור משלבת רגליים, משכלת ידיים ומחמיצה פנים; לבני מרימה את ידה בתנוחת מגננה ומחייכת חיוך מאולץ בעיניים מצומצמות. כל הווייתן בתצלום הזה כאילו אומרת, "קחו אותי מכאן". כמו שאף פעם לא הכרתם.