עיתונאי מריר אחד או שניים

"מבחינתו יש כיוון אחד, ואחד בלבד – המשך העמקת הפערים בין המאיון העליון לבין כל היתר", כותב הבוקר שאול אמסטרדמסקי בעיתון "כלכליסט" על בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל כיום ובעבר שר האוצר שלה.

ברקע הקביעה החריפה עומדים מה שנראה כמסמוס גמור של מסקנות ועדת טרכטנברג וכן ממצאי דו"ח העוני והפערים החברתיים של הביטוח-הלאומי, שפורסמו בשבוע שעבר. כלשונו של אמסטרדמסקי, "זו כבר לא גחמת הלב של עיתונאי מריר אחד או שניים. זו כבר קביעה רשמית של מוסד ממשלתי".

אמסטרדמסקי מצטט את מחבר הדו"ח, ד"ר דני גוטליב, שקבע כי "החלק התלול של העלייה [במדד ג'יני לאי-שוויון] התרחש בשנים 2005-2002, לאחר הפעלת התוכנית הכלכלית של 2003-2002". לפי אמסטרדמסקי, "הפער בין העשירון העליון לבין עשירון מעמד הביניים (העשירון החמישי) גדל בעשור האחרון ב-2%, בזמן שהפער בין העשירון העליון לבין העשירון התחתון גדל ב-17% במצטבר.

"השיטה ניצחה", מסכם אמסטרדמסקי. "השיטה תמיד מנצחת. היא מנצחת משום שאנחנו כבר לא ברחובות. הפערים ממשיכים לגדול, הפוליטיקאים ממשיכים לסרס את העתיד שלנו, אנשי העסקים ממשיכים לצבור הון עצמי אבל להשתמט מהחזר חובות לציבור, ושום דבר לא משתנה. רק הפערים, כי נתניהו וצאן מרעיתו ממשיכים לדאוג להרחבתם".

לצד הטור התקיף של ראש מערכת החדשות ב"כלכליסט", בוחנים כמה מכתבי העיתון [תומר אביטל, ליאור בן-דוד, טלי ליטמן והדר קנה] את מצב המלצות ועדת טרכטנברג. התמונה עגומה.

בעמוד פנימי במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מזכיר גדעון עשת, עיתונאי עם קצת יותר ותק ביחס מריר כלפי השיטה הכלכלית בישראל, אמירה שיצאה לאחרונה מפיה של המשנה לממונה על שוק ההון במשרד האוצר, לי דגן: "אם נלמד את החלשים להתנהל עם כסף, נקטין את אי-השוויון בחברה". עשת מפרש: "הכוונה מן הסתם לכסף שאין להם. שהרי לו היה להם, לא היתה הגברת דגן מטיחה בהם אשמה כלשהי".

השיטה נשארת

הישראלים עזבו את הרחובות, ובעיתונים כמעט לא מזכירים את פערי המעמדות. הבוקר מוקדשות הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" למצרים, שם חזרו ההמונים לרחובות בימים האחרונים (על ההתפתחויות בזירה התקשורתית של מצרים כתבה הגר שיזף באתר זה).

"הקרב על מצרים", מגדיר "ידיעות אחרונות" את המתרחש בשכנה הגדולה מדרום. כותרת המשנה: "יותר מ-40 הרוגים במהומות בקהיר, עשרות אלפים שוב ממלאים את כיכר תחריר. המפגינים קוראים לסלק את טנטאווי. החשש: נפילת הגנרל ידיד ישראל סוללת את הדרך להשתלטות האחים-המוסלמים".

בשידור חוזר של סיקור הימים הראשונים של המאמצים להפלת מובארכ, מזדהה "ידיעות אחרונות" עם הממסד המצרי הוותיק ומהדהד חשש של הממסד הבטחוני הישראלי מהחלפת שלטונו. אלכס פישמן מתאר בהרחבה מאבק בין "הכת הצבאית" ובין האחים-המוסלמים. לפיו, "בעימות הגדול הראשון בין הכת הצבאית השלטת לבין האחים-מוסלמים הצבא מצמץ ראשון, ונכנע לתכתיב של הזרם האסלאמיסטי, שתבע את התפטרות הממשלה. את הממשלה הבאה יבחרו אנשי הכת הצבאית תוך פזילה מתמדת לעבר הרצונות וההעדפות של האחים-המוסלמים".

פישמן כותב על הערכות שלפיהן האחים-המוסלמים ותנועות אסלאמיות אחרות יזכו בבחירות הקרובות לפרלמנט המצרי בלמעלה מ-40% מהקולות. "אם בינואר-פברואר הופל שלטון מובארכ על-ידי מעמד הביניים המצרי, מי שמתעמת עכשיו עם המשטרה והצבא הן השכבות העניות, המונעות על-ידי המפלגות המוסלמיות. [...] הסיכוי שבסוף התהליך הדמוקרטי נגלה מצרים חילונית, דמוקרטית, פרו-מערבית, האוחזת בהסכמי השלום עם ישראל ורואה בהם אינטרס לאומי, הולך ונשחק".

"מי שסבר ש'האביב הערבי' עומד לתקן את הליקויים, טועה. נראה שאחרי האביב עומד לבוא 'חורף ערבי'. התפתחות זו היתה צפויה. גורמים אסלאמיסטיים עומדים לרשת את תפקיד הדיקטטורים", כותב משה ארנס במדור הדעות של "הארץ". "[...] גל של משטרים אסלאמיים סוחף את העולם הערבי, על כל המשתמע מכך, ויביא להחלפת דיקטטורות חילוניות בדיקטטורות אסלאמיות".

"ממשלת מצרים התפטרה", לשון הכותרת הראשית של "ישראל היום". "התפטרותה של הממשלה לא מעלה ולא מורידה", כותב אייל זיסר בכפולה הפותחת של העיתון, "משום שלא היא היתה העיקר, ומשום שמלכתחילה תפקידה במערכת המצרית מוגבל ומצומצם. שהרי המפגינים צעקו קריאות בגנות הממשלה, אבל כיוונו אל מטרה שונה – אל טנטאווי, יו"ר המועצה הצבאית העליונה".

"למרות הלחץ הגואה לא הראה אתמול הגנרל טנטאווי כי בכוונתו להיעתר לדרישת המפגינים", מדווחים דניאל סיריוטי ולילך שובל באותו עיתון. ואילו סיריוטי, גדעון אלון ומתי טוכפלד מוסיפים: "אם ישראל לא תוכל לסמוך על המצרים, היא תצטרך להסתמך על עצמה – ולכן, אמר שלשום גורם בטחוני בכיר, בשום אופן אין לקצץ כעת בתקציב הביטחון".

עדיין אין כתב של עיתון ישראלי המדווח מקהיר, אך לצד דיווחו של פישמן ב"ידיעות אחרונות", מביאה לדפוס סמדר פרי את דברי פאריד ג', "אחד מיוזמי מהפכת תחריר". "הצבא גנב לנו את המהפכה", הוא טוען. "[...] עשרה חודשים מאז שצעירי מצרים יצאו לרחובות: חוקי החירום לא בוטלו; ממשיכים לעקוב אחרינו; מגרשים אותנו מהכיכר; מבצעים מעצרים שרירותיים ברחוב; מאיימים על בלוגרים, בעיקר על נשים שכותבות על המצב המתסכל; 'מבקרי השחר', שאיפיינו את שלטון האגרוף של מובארכ, שוב דופקים על הדלתות ועוצרים את הפעילים שלנו".

"למעשה", כותבים אבי יששכרוף ונטשה מוזגוביה ב"הארץ", "ההמונים שהגיעו אתמול לכיכר א-תחריר ויצאו להפגנות גם בערים אחרות אינם נמנים דווקא עם תומכי האחים-המוסלמים בלבד. מדובר בלא מעט קבוצות שהיו חלק מהמהפכה בפברואר שעבר, וכעת רוצים לראות את המועצה הצבאית העליונה עוזבת את השלטון". בכתבה מתורגמת מ"הניו-יורק טיימס" מוסיפה קתרין זוף מידע על הרדיפות שמהן סובלות נשים מצריות בחודשים האחרונים וקובעת כי "גוברת ההתנכלות לנשים מצד המועצה הצבאית העליונה השלטת במצרים ומצד ארגונים אסלאמיים".

בטור פרשנות המתפרסם בכפולה הפותחת של "מעריב" כותב עודד גרנות כי "מקץ עשרה חודשים הגיע הרחוב המצרי, על מרכיביו השונים, למסקנה שהמועצה הצבאית בעצם עושה כל שבכוחה כדי להימנע מלקיים את מה שהבטיחה לאמור: להעביר את השלטון מוקדם ככל האפשר לידיים אזרחיות.

"אפשר להבין מדוע נאחזים ראשי הצבא בקרנות המזבח", מוסיף גרנות. "ויתור של הצבא על מעמדו המיוחד בהוויה הפוליטית המצרית פירושו ויתור על אחיזה בנכסים כלכליים אדירים, מפעלים וחברות ששווים מאות מיליארדי דולרים, כמו גם ויתור על טובות הנאה רבות השמורות לקציני הצבא וחייליו. שלא לדבר על כך שמישהו במעלה הדרך עלול פתאום להיזכר ולהזכיר לכולם שהצמרת הצבאית מונתה כולה על-ידי חוסני מובארכ והגנרל טנטאווי היה שר הגנה וחביבו של הנשיא המודח".

רך ונעים

התיקון לחוק איסור לשון הרע, שנועד להכפיל פי כמה את סכום הפיצויים המקסימלי בלא הוכחת נזק, עבר אמש בכנסת בקריאה ראשונה. בכל העיתונים, פחות או יותר, הסיקור ביקורתי. "פחות או יותר", משום שבנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, הצביע בעד החוק, ועל כן עיתון הבית שלו, "ישראל היום", אינו יכול להרשות לעצמו לצאת במתקפה חריפה שהיה נוקט בוודאי לו ממשלת קדימה היתה מעבירה חוק דומה. "הצעת חוק לשון הרע עברה במליאה – ותרוכך", לשון הכותרת המדובללת בראש עמ' 5 של העיתון. כותרת טור צד בעמוד מבהירה: "רה"מ נתניהו: נשמור על הדמוקרטיה".

גדעון אלון ומתי טוכפלד מדווחים על הביקורות שהוטחו בחוק, על דברי התומכים בו, ומסכמים בפשרה על ריכוך. "על-פי המסתמן", הם כותבים, "במקום 300 אלף שקלים שיהיה אפשר לתבוע בגין לשון הרע בלא הוכחת נזק, יופחת הסכום ל-100 אלף עד 200 אלף שקלים. עוד ייקבע כי החוק לא יחול על כלי תקשורת בעלי תפוצה נמוכה, וכן כי חובת פרסום התגובה תצומצם, כך שכלי התקשורת יהיה חייב לפרסם רק תגובה עניינית ובהיקף התואם את גודל הכתבה". כפתור ופרח.

"התיקון לחוק לשון הרע עבר בתמיכת נתניהו", מדגישה כותרת בראש הכפולה השלישית של "מעריב". במרכז כפולת העמודים תצלום של נתניהו, אתמול במליאת הכנסת, מחייך. ב"ידיעות אחרונות" תצלום מפחיד של ראש ממשלת ישראל מציץ מבעד לדלת זכוכית בכנסת. העיתון, כמו אתר ynet, מתעקש לכנות את ההצעה לתיקון חוק איסור לשון הרע בשם "חוק ההשתקה", ומצרף לדיווח רשימה שמית של כל חברי-הכנסת שתמכו בחוק. מנגד, מבליט העיתון ארבעה חברי-כנסת שהתנגדו לחוק, ביניהם שר החוץ אביגדור ליברמן, שנעדר מההצבעה (אף כי יתר חברי הסיעה הצביעו בעד).

בעיתון "הארץ" מוקדש לסיקור החוק חלק מהכפולה הפותחת. יהונתן ליס מדווח בהרחבה על הדיון בכנסת, ובידיעה משותפת שלו עם תומר זרחין מובאים ממצאים ראשוניים על הפעלת חוק איסור לשון הרע הנוכחי – "רף המקסימום בדיבה לא מנוצל על-ידי השופטים".

ליס וזרחין מזכירים כי בדיון שנערך בוועדת החוקה של הכנסת על הצעת התיקון לחוק איסור לשון הרע, התברר שמציעי התיקון לא הציגו נתונים שמאששים את הצורך בהגדלת סכום הפיצויים בלא הוכחת נזק, וכי גם למשרד המשפטים אין נתונים עדכניים. ד"ר תמר גדרון, מרצה בכירה למשפטים בבית-הספר למשפטים במסלול האקדמי של המכללה למינהל, חוקרת את הנושא, אך עדיין לא השלימה את מחקרה. "מהמחקר שלנו עולה כי בתי-המשפט אפילו לא ממצים את תקרת הפיצוי ללא הוכחת נזק, ולרוב פוסקים פיצוי בסכומים נמוכים הרבה יותר מ-50 אלף שקל", מצוטטת גדרון.

במאמרי הדעה הנלווים הקו אחיד יחסית, הן בעיתונים הביקורתיים והן בעיתון המרוכך. "הצעה מגונה", מגדיר ב"ידיעות אחרונות" בעז אוקון את הצעת החוק. "[...] היחלשות הדיווח החופשי מובילה תמיד לשגשוג הדיבור מטעם השלטון". בן כספית כותב ב"מעריב" כי "מה שקורה בימים אלה סביב התקשורת הוא מסע ציד, נסיון סיכול ממוקד, התנקשות מתוזמנת ומתוזמרת היטב". ב"ישראל היום" כותב דן מרגלית בגנות החוק ומגדירו "מעמסה מיותרת על שארית שמה הטוב של ישראל בארץ ובעולם".

מריחים בחירות

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לאיום של שר החוץ. "ליברמן: אם מגרון ייהרס, נפרוש מהממשלה". יוסי ורטר מדווח כי אביגדור ליברמן הציב אתמול תנאים להמשך שותפותה של ישראל-ביתנו בקואליציה: השארת המאחזים מגרון וגבעת-אסף על מקומם, והמשך ההקפאה של העברת הכספים לרשות הפלסטינית. ורטר מזכיר מיד כי לפי פסיקת בג"ץ, על המדינה לפנות את מגרון עד למרץ 2012.

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים יובל קרני ואיתמר אייכנר על דברי שר החוץ ומצטטים "שרים בליכוד" שאמרו: "נראה שליברמן מריח בחירות, והוא מחמם מנועים כמנהיג העתידי של הימין". ב"ישראל היום" מתייחס דן מרגלית לדברי ליברמן ומגיע למסקנה דומה: "שר הקורא לא לכבד החלטה של בג"ץ? אין מצב כזה בדמוקרטיה המערבית. אך יש בישראל. בעזרת צונמי של חוקים בעלי גוון כזה הוא עלול להפוך את החיים בקואליציה לבלתי אפשריים, צעד אחר צעד עד לפתיחה מוקדמת של הקלפיות".

פרשת הרכב שנעלם

"גנבו את הסיכוי לחיים", קראה כותרת ידיעה מאת גואל בנו שהתפרסמה אתמול בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות". "הגנב שנעלם שלשום עם מכוניתה של משפחת אלימלך מקריית-אתא לקח איתו גם את המכשיר הרפואי היקר שיכול להציל את חייו של ליעד הקטן, בן ה-6", נכתב בידיעה.

"כשירדתי לחניה ראיתי שהמכונית נעלמה", צוטט האב. "כנראה בגלל מזג האוויר הסוער לא שמעתי את הגנב גורר את האוטו ונוסע. [...] אני מתאר לעצמי שהרכב כבר פורק בשטחים. אבל בכל זאת, אם ראיתם מכונית מאזדה כסופה מודל 2006, שמספרה 6349114 – אנא דווחו על כך למשטרה. אני פונה גם לגנב: אם יש לך לב ומצפון, תחזיר לנו את המכשיר של ליעד. לך אין מה לעשות במכשיר הזה, אבל הוא יכול להציל את החיים של הילד שלי".

הבוקר מתפרסמת ידיעה קצרצרה מאת בנו בצד עמ' 20 של "ידיעות אחרונות" על "סוף טוב בפרשת הרכב שנעלם ביחד עם הציוד הרפואי של הילד". על-פי הידיעה, "אתמול התברר שהרכב לא נגנב, אלא נגרר למחסני ההוצאה-לפועל בשל חוב של האב". לא זו אף זו, מתברר שלהוצאה-לפועל יש לב ומצפון: "הציוד הרפואי יוחזר. הרכב יוחזר רק לאחר פרעון החוב".

צ'כוב ושקספיר

תיאטרון הבימה העלה אמש בפעם הראשונה הצגה באולמו המשופץ. "אולם רובינא, שנראה מבטיח מאוד בהיותו ריק, הוכיח עצמו כשהיה מלא קהל מבחינת האקוסטיקה והראייה", כותב מיכאל הנדלזלץ ב"הארץ". לדבריו, האולם החדש הוא "מקום נעים לצפייה בתיאטרון". אולם, "הכל תלוי במה שיהיה על הבמות ועם מי. וכאן, לצערי, מה שיש, בהרבה שנים אחרונות (והבניין זה האדרת; הגברת היא עדיין אותה גברת), בהיצע הקיים ובתוכניות הקרובות שהתפרסמו, רחוק מאוד מלהיות איזשהו 'זה' סביר, לא רק לאומי".

מאמר המערכת במוסף "ז'ורנל" של "מעריב" מציג גישה שונה. "עוד שמור אצלנו לתיאטרון מקום של כבוד", נקבע במאמר, המבקש לשלול את הטענה כי הצלחת התיאטרון הרפרטוארי הישראלי נובעת "מאופיין החנפני וההמוני של ההצגות והכרטיסים המוזלים שמשיגים ועדי עובדים". לפי המאמר, מחירי הכרטיסים במדינות רבות נמוכים יותר מאשר בישראל. באשר לאיכות ההצגות, מוזכרות כמה קלאסיקות שמועלות בימים אלה על הבמות. "כשצרכן התרבות הנבון נדרש לבחור בין שעשועון לבין ריאליטי, אין פלא שהוא מעדיף לצאת מהבית לטובת צ'כוב ושקספיר", נכתב.

למען עתיד ילדינו

גליון "גלובס" שחולק אתמול למנויים קטן באינץ' (באורך הדף) לעומת הגליונות הקודמים. מספר העמודים לא תפח, כך שבפועל מדובר בקיצוץ בנפח הכללי, וההסבר הסביר ביותר לכך הוא חיסכון בתקציב.

חגי גולן, העורך הראשי של "גלובס", חתום על טור קצר בשער העיתון ושם דגש דווקא על סיבות אחרות לשינוי. "קוראים יקרים, נאמנים לגישתנו, לחדש ולהתרענן, יוצא היום לאור הגיליון המודפס של 'גלובס' בפורמט שונה – מוקטן במקצת, ונוח וידידותי יותר. השינוי נעשה מתוך שאיפה להעמיד לרשות קוראינו את הנוסחה הנכונה והמתאימה ביותר לחויית קריאה מעניינת, מהנה ואיכותית, המשתלבת במחויבות שלנו לצמצום השימוש בנייר, גם מתוך התחשבות בסביבה המקיפה אותנו".

הדאגה לאיכות הסביבה, אגב, היתה גם אחת הסיבות שציין לפני כשלוש שנים סמי פרץ, עורך "דה-מרקר", להחלטת העיתון לצמצם את מספר העמודים המוקדשים לנתוני הבורסה. מאז נעלמו העמודים לחלוטין מהעיתון, למעט מנויים שנרשמו לקבלם במיוחד.

כמה מעמודי קונטרס החדשות של "מעריב" מודפסים הבוקר בצבעי שחור-לבן בלבד. לא מצוין אם החיסכון בצבע נובע מדאגה למלאי ההולך ונעלם בכדור הארץ של מחצבי אדום, ירוק וכחול.

ענייני תקשורת

במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת מיה מנע כי לרשות השידור נרשמה הערת "עסק חי" לנוכח גרעונותיה הכבדים. בעקבות הקביעה, של משרד רו"ח סומך חייקין, פנה יו"ר הרשות אמיר גילת לשר האוצר יובל שטייניץ בבקשה שיעביר את התקציב הדרוש ליישום הרפורמה. עוד מדווחת מנע כי לפי דו"ח פנימי של מבקרת הרשות, למעלה מ-3 מיליון שקל שולמו בשנתיים האחרונות לחברת פילת-ישראל עבור ייעוץ בנושא הרפורמה. בידיעה נפרדת מדווחת מנע כי יו"ר ועדת הטלוויזיה במועצת רשות השנייה, יעקב שחם, קורא לרשת וערוץ 10 להתמזג.

ב"דה-מרקר" מדווח נתי טוקר על המשבר ברשות השידור ומוסיף בידיעה נפרדת כי בעקבות שינוי בתנאי המכרז, מונה "מקורב" לתפקיד סמנכ"ל טכנולוגיות ברשות השידור.

בכפולה המרכזית של "מעריב" מדווח דורון בר-גיל על עדותו של יו גרנט בפני ועדת האתיקה החוקרת את פרשת האזנות הסתר בעיתון "ניוז אוף דה-וורלד".

ב"הארץ" מדווחת טלילה נשר כי ד"ר אווה ברגר, דיקן בית-הספר לתקשורת של המכללה למינהל (מו"ל שותף של אתר זה), התפטרה מהוועדה המייעצת ללשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ), שמטרתה לבחון את הקריטריונים למתן תעודות ואישורים לעיתונאים. לפי הידיעה, ברגר התפטרה משום שביקשה שחברי הוועדה יעסקו גם בשאלה העקרונית אם נכון בכלל שמדינת ישראל היא שתקבע את הקריטריונים שלפיהם אדם יוגדר כעיתונאי, ונענתה בשלילה.

ב"ישראל היום" מדווח יוני הרש על הענקת אות "מגן ישראל" על שם ד"ר מרים ושלדון אדלסון לאיש התקשורת האמריקאי גלן בק. האות הוענק מטעם ארגון ציוני אמריקה, בטקס חגיגי שנערך שלשום בניו-יורק. "איש העסקים והנדבן היהודי האמריקאי שלדון אדלסון, שהציג את בק, אמר כי הוא 'אדם בעל אומץ ונחישות שמקדיש את חייו למלחמה ברשע'", נכתב בידיעה. "'אף פעם לא הכרתי נוצרי ציוני כמו בק', הוסיף אדלסון, 'אין תומך גדול יותר של ישראל בתקשורת'".