מראה עלוב מן הצפוי

כל עיתוני הבוקר, למעט "ידיעות אחרונות", מקדישים את כותרתם הראשית ואת העמודים הפותחים לסיקור אישורם בכנסת של החוקים הצפויים להשפיע על הרכב השופטים בבית-המשפט העליון.

"הישג לימין במאבק על המינויים לעליון", מגדירה זאת הכותרת הראשית של "הארץ". יהונתן ליס ותומר זרחין מדווחים בראש עמ' 2 של העיתון קודם לכל ובהרחבה על אישורו בקריאה טרומית של החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים (החוק "שנועד לסלול את דרכו של השופט נעם סולברג לבית-המשפט העליון"). רק בהמשך ובצמצום יחסי מדווח על החוק המכונה "חוק גרוניס", שצפוי לסלול את דרכו של השופט אשר גרוניס לתפקיד נשיא בית-המשפט העליון.

את הידיעה של ליס וזרחין מלווה תצלום [אמיר סלמן] של חברי-כנסת מקדימה מניפים דגלים שחורים במליאת הכנסת. "סיעת קדימה השקיעה מאמצים רבים כדי להותיר חותם של ממש על יום החקיקה", נכתב בידיעה. "עם פתיחת הדיון חילק יו"ר צוות התגובות, ח"כ יואל חסון, דגלים שחורים לכל חברי הסיעה. הדגלים הוסתרו לאורך הדיון. יו"ר הכנסת ידע על המהלך ושתק. רגע אחרי שהחוק עבר בקריאה טרומית, שלפו הח"כים את הדגלים ונופפו בהם לאות מחאה. הסדרנים מיהרו להשתלט עליהם והמראה, בסופו של דבר, היה עלוב מן הצפוי".

הדגש של "הארץ" על השופט נעם סולברג נמשך בעמ' 3 של העיתון, שם מדווח תומר זרחין על פניות מצד "גורמים המזוהים עם המאבקים נגד הפגיעה בבית-המשפט העליון" לנשיאה הנוכחית, השופטת דורית ביניש. "בין היתר ציינו גורמים שפנו לביניש כי מינויו של סולברג, יליד 1962, עכשיו כשהוא צעיר יחסית לשופט בית-המשפט העליון, יקנה לו אופק שיפוטי ארוך יחסית – 20 שנה – ובנוסף הוא צפוי להתמנות בעתיד לנשיא בית-המשפט העליון, בהנחה שמינוי נשיא ימשיך להתבצע על-פי שיטת הסניוריטי", מדווח זרחין.

במדורו שבחלק ב' של "הארץ" משחזר עקיבא אלדר "שיחה שהתקיימה ביום שישי שעבר בין שני עיתונאים שדרכיהם הצטלבו בהפגנה של ארגוני השמאל ליד ההתנחלות ענתות". הראשון אמר: "הגיע אלי סיפור חזק על השופט ההוא שמועמד לעליון. לצערי איני יכול לכתוב עליו. הוא פסק נגדי במשפט דיבה שהגישו המתנחלים, ויגידו שזה לא אתי". האחר השיב: "הייתי שמח לכתוב את הידיעה, אבל גם אני הפסדתי אצלו בתביעה של מתנחל". כותב אלדר: "שיטה מעניינת. המתנחלים מציפים את בית-המשפט בתביעות דיבה; התביעות מופנות לשופט שהתמחה בחוק לשון הרע; השופט פוסק נגד העיתונאי; השופט מקבל חסינות מעוד עיתונאי".

הכותרת הראשית של "מעריב" מתמקדת בשופט גרוניס, וזו של הכפולה הפותחת קוראת: "מהפך במשכן: הפוליטיקאים החלישו את בית-המשפט". בטור פרשנות נלווה מברך בן כספית על מינוים הצפוי של גרוניס וסולברג.

הראשון, לדבריו, הוא "שופט מצוין" שיסייע "להשלים את התיקון ההכרחי בהתנהלות בג"ץ והפיכתו מהגוף שמנהל את המדינה לזה ששופט אותה". השני, לדבריו, הוא "שופט מבריק, הוגן, ראוי", שאחראי "לאחד מפסקי הדין הנוקבים והחשובים ביותר של העת האחרונה, בפרשת תביעת הדיבה של סרן ר' נגד 'עובדה' ואילנה דיין – פסק דין שכל מלה ממלותיו וכל פרט מפרטיו דבר דבור על אופניו".

כספית ממשיך וכותב כך: "כולי תקווה שבית-המשפט העליון לא ייגע בפסיקה הזו, שתפקידה בריסון התקשורת חשוב ומהותי בהרבה מהצעת החוק החדשה בעניין תביעות לשון הרע שאמורה להגיע לכנסת בשבוע הבא. במקום לאיים על התקשורת בקנסות מוגדלים ולעסוק בסתימת פיות, ראוי שכל עיתונאי הנכנס לתפקידו ילמד וישנן את פסק הדין הזה, יבדיל בין מה מותר ומה אסור, וכולנו נצא נשכרים".

אך בהמשך מזהיר כספית מפני החוקים שעברו אתמול בקריאות מוקדמות, ומפני השתלבותם ברצף של חקיקה הפוגעת בדמוקרטיה הישראלית. בהקשר זה מזכיר כספית לטובה את "יו"ר הכנסת האמיץ, ראובן ריבלין, שהצהיר בקול גדול במהלך ההצבעה שהוא 'נוכח אך לא משתתף בהצבעה'".

עיתון "ישראל היום" ראה אור לראשונה בתקופת ממשלת אהוד אולמרט, ובאותה תקופה היה עיתון אופוזיציוני לוחמני. "לתמוך בשלטון החוק" הוא העיקרון מס' 2 של העיתון, וכששלטון החוק היה תחת מתקפה מצד חברי-כנסת ושרים בממשלת אולמרט, לחם "ישראל היום" כתף אל כתף את המלחמה של הפרקליטות ובתי-המשפט לצד עיתון "הארץ". שניהם היו מה שמוגדר היום ב"הארץ" "גורמים המזוהים עם המאבקים נגד הפגיעה בבית-המשפט העליון".

בגיליון הראשון של העיתון, משלהי יולי 2007, כתב מרגלית על "מלחמת בני האור בבני החושך", ובין היתר ציין את שר המשפטים פרידמן, ש"זימן את הוועדה למינוי שופטים כדי לכפות את רצונו על העליון". "מלחמת שלטון החוק", קראה הכותרת הראשית של העיתון בתחילת אוגוסט 2007, על רקע העימות בין ביניש לשר המשפטים דאז דניאל פרידמן. "פרידמן לא עוצר: ועכשיו – פוליטיקאים ימנו שופטים", קראה כותרת בשער העיתון בינואר 2008, לצד תמצית מאמר מאת יצחק זמיר על חשיבות עצמאותו של בית-המשפט. רוב הכפולה השנייה בעיתון הוקדשה לביקורת חריפה על היוזמה של פרידמן. וכך זה המשיך. פעם אחר פעם ניתן פתחון פה נרחב למבקרי הרפורמות שהציע שר המשפטים דאז, הן בידיעות חדשותיות והן במאמרי פרשנות.

הבוקר, יום לאחר שחברי-הכנסת אישרו שתי הצעות חוק שיקדמו שופטים "שמרנים", עיתון "ישראל היום" תקיף פחות בביקורתו. "אושרו החוקים לשינוי העליון", נכתב בכותרת הראשית של העיתון הבוקר. בכפולה הפותחת מוקדשת תיבה ל"ביקורת חריפה מבפנים ומבחוץ" על הצעות החוק, אך הסיקור חלבי לעומת העבר וטור הפרשנות הנלווה אינו עוד טור מאת דן מרגלית המבכה את היום שבו כוחות החושך גברו על כוחות האור, וגם לא טור מאת מוטי גילת או אביעד הכהן, הפרשן לענייני משפט של העיתון. את סיקור ההצבעות אתמול מלווה דווקא טור מאת כתב המפלגות של העיתון, מתי טוכפלד, המתמקד בעימות הפוליטי בכנסת.

"מעניין היה לראות את תגובתם של אנשי קדימה", כותב טוכפלד בסיום מאמרו. "בשצף קצף הצטרפה ציפי לבני למעגל הביקורת נגד הצעות החוק, בעוד חברי מפלגתה עולים בזה אחר זה על דוכן המליאה ומוסיפים אש וגופרית משלהם. תארו לכם שהקואליציה לא היתה מסתפקת בחוקים האלו, והיתה מוסיפה יוזמה להגבלת כוחו של בית-המשפט בפסילת חוקים של הכנסת, או מקדמת יוזמה שלכנסת תהיה סמכות להקנות תוקף לחוק שנפסל על-ידי בג"ץ. או במקביל היתה קובעת כי לבית-המשפט אין סמכות שפיטה בנושאים מדיניים ובטחוניים, ומגבילה את בעלי זכות העמידה בפני בג"ץ. לא צריך לנחש מה היה קורה. כי זה קרה. יוזמות אלו קודמו בנחישות על-ידי שר המשפטים של קדימה דניאל פרידמן, תוך התעלמות מופגנת מזעקותיהם של שופטי העליון בדימוס ברק, חשין ודורנר. מה היתה תגובת לבני ויתר חברי קדימה אז? הם פשוט שתקו והצביעו בעד".

ומה תגובתו כעת של "ישראל היום"? לא ממש מוחה ולא ממש שותק, הוא בבחינת "נוכח אך לא משתתף בהצבעה".

כמה מטובי ידידי הם (מעסיקי) עיתונאים

הידיעה הראשונה ב"ישראל היום", מיד לאחר סיקור ההצבעות אתמול בכנסת, עוסקת במכתב ששיגר נשיא צרפת ניקולא סרקוזי לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

שלמה צזנה מדווח בראש עמ' 5 כי "שבוע לאחר התקרית המביכה, שבה צוטט נשיא צרפת ניקולא סרקוזי אומר לנשיא ארה"ב ברק אובמה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא שקרן וכי הוא לא מאמין לו, שיגר אתמול סרקוזי מכתב תנחומים לנתניהו על מות חמו, שמואל בן-ארצי, אביה של רעייתו שרה". לזכות צזנה יצוין כי האמירות המעליבות של סרקוזי ואובמה אינן נעדרות מהדיווח על ההתפתחות בפרשה. בהמשך הידיעה מוזכר כי בין המנחמים את נתניהו ורעייתו אתמול היו נשיא המדינה שמעון פרס ("אני יודע עד כמה היית בת מסורה. את ראויה לכל שבח על שתמכת בו ללא לאות", אמר לשרה נתניהו) והרב הראשי לישראל יונה מצגר.

בתחתית עמ' 8 של "מעריב" ידיעה דומה להפליא מאת אלי ברדנשטיין ויונתן הללי, המדווחים על מכתבו של סרקוזי ועל מנחמי נתניהו ורעייתו. בין היתר מצוין כי בין המנחמים בימים האחרונים  גם שגריר ארה"ב בישראל דן שפירו, ח"כ ציפי לבני, יפה דרעי וכן קרובי בני משפחת פוגל, שנרצחו בביתם בהתנחלות איתמר בתחילת השנה, והוריו של כבאי שנספה בשריפה בהר הכרמל.

בעיתון "דה-מרקר" דיווחו אתמול דווקא על מנחמים אחרים. לפי עיתון זה, בהלווייתו של אביה של שרה נתניהו נכחו בין היתר בעלי "ישראל היום", המיליארדר היהודי-אמריקאי שלדון אדלסון; בעל השליטה בקבוצת אי.ד.בי, המחזיקה בעיתון "מעריב", נוחי דנקנר; ועורך העיתון "מעריב" בהווה ועד לאחרונה דוברו של ראש הממשלה, ניר חפץ. ב"ידיעות אחרונות" ו"הארץ", אגב, אין הבוקר ידיעה המוקדשת למכתב סרקוזי ולמנחמי נתניהו.

מלחמת העצמאות של העיתונות

בעוד עמודי החדשות של "מעריב" תחת דנקנר וחפץ הולכים ומשנים לחיוב את סיקור ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו, בעוד עמודי התרבות של "מעריב" תחת דנקנר וחפץ נפטרים מעיתונאי שבעבר חגג את מותו איל ההון סמי עופר, בעוד עמודי הכלכלה של "מעריב" תחת דנקנר וחפץ פועלים בשירות תאגיד הבית אי.די.בי, יש מי שרואה בעיתון את המעוז האחרון של העיתונות החופשית בישראל.

"מה האינטרס של ח"כ וילף?", שואל לי-אור אברבך ב"גלובס", בהמשך לפרסום ב"דה-מרקר" מלפני יומיים על דו"ח שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת לבקשתה של ח"כ עינת וילף ובדק את השלכות הריכוזיות והבעלויות הצולבות על כלי תקשורת בישראל.

"האם כלי התקשורת במצבם הנוכחי הם הבוכנה החשובה ביותר במנוע עסקיהם?", תוהה אברבך ביחס לאילי ההון הישראלים. "האם נוחי דנקנר, על כל נכסיו העצומים וקשרי השלטון שלו, באמת צריך את העיתון השלישי בכוחו במדינה, שהשפעתו הולכת ונעלמת, כדי לבסס את מעמדו? הלא כבר כאחד המפרסמים הגדולים במשק, השפעתו בתקשורת חזקה יותר".

אברבך מזכיר ברשימתו את שני הטייקונים שהדו"ח אינו מתייחס אליהם – שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום", וליאוניד נבזלין, שותף בעיתון "הארץ". לפי אברבך, "אדלסון ונבזלין הם בדיוק האנשים שרוצה כנראה ח"כ עינת וילף, שהזמינה את הדו"ח, לראות מחזיקים בכלי תקשורת. הם, לשיטתה, דוגמה ומופת לבעלי שליטה חפים מאינטרסים ונקיים מנסיונות השפעה. הם אמנם מיליארדרים ועסקיהם עצומים, אבל וילף יודעת היטב כי לא הצורך להניע את עסקיהם הוא שהביא אותם לקנות עיתון ישראלי. לחברת-הכנסת וילף ('עצמאות') ולעמיתיה במכון המחקר אין בעיה עם השפעה פוליטית, חברתית, או סתם כזו שמגיעה לטובת הלבנת שם ועבר. הרי שני אלה בדיוק הם שמממנים את העיתון היחיד במדינה שנותן לה שוב ושוב במה להציף את משנתה. העיקר שקברניטי המשק הישראלים יישארו בחוץ".

בהמשך טורו טוען אברבך כי וילף משתפת פעולה עם מתקפת השלטון הנוכחי על התקשורת הישראלית. וילף, כותב אברבך, "מיישרת קו עם תפיסת העולם של ממשלת ביבי-ליברמן-ברק, לה היא שייכת, ומבקשת לייבש עכשיו גם את המעוז האחרון של העיתונות החופשית ולגדוע את עורקה הראשי". לדבריו, "אין לדו"ח הזה כעת כל משמעות אחרת".

בעמ' 4 של "הארץ" מתפרסמת מודעה מטעם חברי האגודה הישראלית לתקשורת, בעקבות הטענות לניסיון להשפעות פוליטיות על טיב הסיקור בערוץ 10. חותמי העצומה "מביעים תמיכה בעצמאותם של העיתונאים הנמצאים בחזית ונאבקים למען זכות הציבור לדעת וחופש העיתונות, המשרתים את כולנו". גם מאמר המערכת של "הארץ" יוצא להגנת הערוץ ועיתונאיו, לקראת ההצבעה הצפויה מחר בוועדת הכלכלה של הכנסת על בקשתו של ערוץ 10 לדחות את מועד תשלום חובותיו.

עוד כותרות

"לראשונה זה חמש שנים: משפחה פלסטינית תפונה מביתה בסילואן" מדווח ניר חסון בתחתית שער "הארץ". "הקבינט שוב עיכב העברת כספי המסים לפלסטינים", מדווח ברק רביד בעמ' 4 של העיתון. ובאותו עמוד מדווח ניר חסון כי "עמותות הימין מגייסות יותר כספים ובשקיפות פחותה מעמותות השמאל". "משרדי הממשלה נכשלו בקליטת יוצאי אתיופיה", מדווחת רויטל בלומנפלד בעמ' 6 של "הארץ", ובאותו עמוד מדווחת דנה ויילר-פולק כי "נציבות השוויון בעבודה פועלת כבר שלוש שנים, אבל עדיין לא הגישה תביעה נגד מעסיק ציבורי".

במוסף "גלריה" של "הארץ" כותב מיכאל הנדלזלץ על המחזמר "קברט" שמועלה בתיאטרון הקאמרי בבימויו של עמרי ניצן: "ניצן ניצל בחוכמה רבה את החומרים של המחזמר ואף ערך אותו מחדש תוך הזזת תמונות ושירים, ושינוי מקום ההפסקה בין שתי המערכות, כל זאת, כדי להגיש לקהל בישראל 2011 – בלבוש של מחזמר נוצץ שכולם חושבים שהם מכירים את דמויותיו ואת שיריו – מחזה על הרוב הדומם של אזרחים תמימים, מה שמכונה 'innocent bystanders', כמוני וכמוכם, שאינם ערים לרשע המזוויע הצומח בתוכם ומקילים בו ראש עד שנהיה מאוחר מדי".

ענייני תקשורת

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר", במסגרת מיזם נרחב של העיתון על ההאטה במשק, על הפיטורים האחרונים בשוק התקשורת: "בערוץ 10 פוטרו 30 עובדים בחודשיים, וגם בוואלה ובנענע10 נרשמו פיטורים". באותו עיתון כותב העורך הראשי של וואלה, גדי להב, בשבח האסטרטגיה הדיגיטלית של ה"פייננשל טיימס".

בעיתון "מעריב" מראיינת טל שניידר את הבלוגר ריצ'רד סילברסטיין. בתשובה לשאלה איך אפשר לסמוך על המידע שפירסם כאילו ישראל עומדת מאחורי הפיצוץ בבסיס הצבאי האיראני, משיב סילברסטיין: "המקור שלי הוא שר לשעבר ואיש צבא לשעבר שהיה בזירה הפוליטית במשך עשרות שנים".

אחרי הקיצוצים בעמודים והקיצוצים בשכר, באה העת למעשה הסמלי. עד היום ניתן היה למצוא את קונטרס מוסף "המגזין" של "מעריב" נתון בין עמודי מוסף התרבות "ז'ורנל". הבוקר התחלף הסדר. קונטרס מוסף התרבות הוכנס אל בין עמודי מוסף "המגזין".

ב"ישראל היום" מדווח שלמה צזנה כי לאחרונה פנה אל ח"כ אריה אלדד תושב מזרח ירושלים בשם אבראהים חסיני, שהציג את עצמו כעיתונאי רשת Press TV האיראנית, וביקש ממנו להעניק לו ראיון. "בכוונתי לפנות ליועץ המשפטי לממשלה כדי שזה יורה למשטרה לחקור אפשרות כי הכתב מסייע למדינת אויב או למערכת התעמולה", מצוטט אלדד. "בין השאר יכול היועץ המשפטי להמליץ לשר הפנים לבחון את מעמדו האזרחי של הכתב במדינת ישראל".