את הרודנים שלי אני מעדיף כמו את המשרתים שלי – חנוטים בחליפה ועניבה, תודה
"ממשלת ישראל מסתגלת במהירות ליום שאחרי מובארכ", כותב הבוקר, ביום שאחרי מובארכ, נחום ברנע, בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "המעבר הוא מבהלה להשלמה, מנבואות חורבן למאמץ מפוכח להסתדר עם מה שיש", הוא מוסיף.
גם התקשורת הישראלית, ברובה, מסתגלת במהירות יחסית למצב העניינים החדש. בשבועות האחרונים ניתן היה לראות כיצד חלקים מרכזיים בה עוברים אט-אט את כל השלבים המתבקשים בהתמודדות עם אובדן, במקרה הזה – אובדן שלטון מובארכ: מהכחשה עיקשת לעצם התרחשותה של מהפכה במצרים, דרך כעס על המפגינים החצופים או על מובארכ שלא שבר אותם באלימות ביום הראשון להפגנות, עבור בהתמקחות על טיב השינוי שיחול במדינה, דיכאון בעקבות ההתפכחות שלא תהיה לצבא המצרי ברירה אלא להיכנע לדרישות המפגינים, וכעת, לאחר שהנשיא מובארכ התפטר מתפקידו, השלמה עם המצב החדש.
"מצרים חדשה", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המתנוססת בראש שער מעוצב להפליא. הרקע לכותרת הוא תצלום [רויטרס] של חגיגות בקהיר, המתפרש על פני השער כולו. במרכז התצלום נראים ארבעה ילדים מצרים יושבים על מכונית (בחזית, הדמות הגדולה ביותר, היא ילדה), מניפים דגלי מצרים ומסמנים בידיהם לניצחון. הגופן בכותרת הראשית נעשה שקוף במלה "חדשה", כך שניתן לראות את מה שמסתתר מאחוריה – דגל מצרים שמניף אחד הילדים. בניגוד לרוח התחזיות של כמה מהפרשנים המקצועיים, השער מתחבר לרגשות ההמון ומשדר תקווה ואופטימיות. אמנות טבלואידית במיטבה, והשער היפה של הבוקר.
בתחתית השער הפניה למאמר מאת איתן הבר תחת הכותרת "געגועים לחוסני". אכן, יש עדיין כאלה שלא הגיעו לשלב ההשלמה עם האובדן. "לא צריך להתרשם מהברכות שלהם [של מנהיגי העולם המערבי בעקבות התפטרות מובארכ]", כותב הבר במאמרו ומפגין אסלאמופוביה במידה שקשה למצוא כמותה בעיתוני הבוקר: "[...] הם חוששים שבעוד שנה, בעוד חמש, מפגיני א-תחריר יגיעו לכיכרות ולשדרות שלהם. כבר היום הם רואים את חלוציהם מהלכים כאדונים בשאנז אליזה, באוקספורד סטריט ובאונטר דן לינדן".
בהמשך משלב הבר ברשימתו מועמד יאה לתואר האנדרסטייטמנט של השנה: "יכול מאוד להיות שחוסני מובארכ לא היה שליט אידיאלי", ומיד מוסיף לו מתחרה ראוי: "יכול מאוד להיות שהשלטון בקהיר היה מושחת ובלתי נאור". יחד עם זאת, הבר מדגיש כי חרף חסרונותיו, שלטון מובארכ בלם את "הצונמי האסלאמיסטי".
הבר מזכיר סיבות נוספות לתמיכתו בשלטון מובארכ: "הראיס מובארכ אכן היה רודן. כנראה שגם מושחת [...] אבל היה זה אותו מובארכ שלובש חליפות ועונב עניבות ומדבר אנגלית, ומקיים את הסכם השלום, ומארח מנהיגים ישראלים בארמונו ומגיע להלוויית רבין, ואפילו – שומו שמים ותשובה – מספק גז במחיר מיוחד".
לא פרופגנדה
"הושלמה המהפכה במצרים: בתום 30 שנות שלטון, הנשיא מובארכ התפטר", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ", המתנוססת מעל תצלום [AP] של מפגינים בכיכר המרכזית של קהיר, שואגים משמחה ומניפים ידיהם מעלה, כמו מנסים לתפוס את הרגע ההיסטורי שלו הם שותפים. "נצחון המהפכה", קוראת הכותרת הראשית של "מעריב", על רקע תצלום [AP] של מפגינים מצרים מניפים ידיים ודגלי מצרים ומביטים אל על.
גם "ישראל היום" יוצא הבוקר בשער חגיגי לרגל האירועים במצרים, כשבמרכזו תצלום [AFP] של מפגינות מצריות חוגגות את התפטרות הנשיא מובארכ בהנפת דגלי מדינתן. לעומת התצלום האופטימי, הכותרת הראשית דואגת להשאיר את רגלי הקוראים על הקרקע: "התקווה והחשש".
"צריך אולי להזכיר לעולם, ולשכנינו הערבים, מדוע אנחנו שמחים בשמחתם אבל גם מודאגים", כותב עורך חדשות החוץ של העיתון, בועז ביסמוט, בכפולה הפותחת. "עבור העולם מובארכ הפך עם פרוץ המהומות ממנהיג שותף וראוי לעריץ; אולם עבורנו הוא היה גם מגן השלום, ערך יקר ונדיר לא פחות מדמוקרטיה באזורנו. בירות המערב, במרחק אלפי קילומטרים, בוחנות את המהפכה המצרית בעיניים רומנטיות. ממרחק של כמה קילומטרים, לגיטימי לבחון אותה גם בעיניים ריאליות".
לצד רשימתו של ביסמוט, דיווח מכיכר תחריר בקהיר מאת סאל אמרגי, העיתונאי הספרדי המסקר עבור העיתון את האירועים במצרים מאז תחילתם. "שישי ב-18:00 [...] ברגע אחד הפך מובארכ מנשיא לנשיא לשעבר – והשמחה בכיכר תחריר לא ידעה גבולות", כותב אמרגי. "יותר מאי-פעם הצדיקה הכיכר הזו, שהפכה לסמל המחאה, את משמעות שמה – 'שחרור'".
בהמשך מוסיף אמרגי: "צעירה עוטה רעלה שוברת את כל הקודים החברתיים והדתיים ומחבקת באופן מופגן חייל. אף אחד לא ראה. אבל זה לא משנה. [...] האופוריה פורצת מכל פינה [...] הבוקר הלכתי לקיוסק כדי לבדוק את כותרות העיתונים. זו הפעם הראשונה שבאמת רואים בדוכן עיתונות, ולא פרופגנדה. 'תסתכל, תסתכל, חיכיתי לכותרת הזאת 30 שנה, ועכשיו כשאני רואה את זה אני עדיין לא מאמין', אומר לנו המוכר כשברק בעיניו. בשער של 'אכבר', העיתון שבידיו, מתנוססת תמונה ענקית של חיילים מחובקים עם אנשי תחריר תחת הכותרת 'מובארכ הולך'".
גם בעיתונים העבריים האחרים מתפרסמים הבוקר דיווחים מאת כתבים זרים השוהים במצרים. "מעריב" מפרסם רשימה מאת נד פארקר, שליח ה"לוס-אנג'לס טיימס" לקהיר ("המונים קפצו משמחה, נישקו זרים, הלמו בבריקדות כאילו היו תופים וירדו על ברכיהם כדי להתפלל"). ב"ידיעות אחרונות" דיווח מאת סוזנה מאייר, עיתונאית גרמנייה ("המצרים בטירוף. כל אחד שר, צועק ומניף דגל"). ב"הארץ" מתפרסם טור מאת תומס פרידמן, הכתב הנודע של ה"ניו-יורק טיימס" ("התחושה האדירה של העצמה אישית השוררת כאן, בקרב עם שזמן רב כל-כך דוכא וזכה ליחס של זלזול מצד ממשלתו, היתה מחזה מרהיב").
באף עיתון אין דיווח מאת כתב ישראלי ששהה בקהיר ביום שבו נפל משטר מובארכ. בכל העיתונים מתפרסמים מאמרים מאת פרשנים המבקשים לפענח את הנעשה במצרים ממקום מושבם בישראל.
כמו סובייטולוגים לפני נפילת החומה
"כדאי להתחיל איתם דווקא, משום שהם אלה שמזינים את מדורת הפחדים הנוכחית", כותב נדב איל ב"מעריב" ומכוון ל"ערביסטים המהוללים" בישראל, כהגדרתו, שפיספסו בתחזיותיהם את ההתפתחויות במצרים. "אותם אנשים בדיוק שהסבירו בידענות מוחלטת ש'מצרים איננה טוניסיה' וש'מובארכ הוא לא בן-עלי' הם אלה שמבהירים, במבטים מזרי אימה, שעוד רגע שלטון האחים-המוסלמים/ אל-קעידה/ הטליבן ישתלט על שכנתנו מדרום.
"נחושים לא לתת לעובדות לבלבל אותם, הם מסבירים שהמראות בתחריר הן הצגה טלוויזיונית שמאחוריה מתנפנפת הבורקה. אלה שאמרו שהצבא לעולם לא יבגוד במובארכ אומרים כעת שהצבא לא יוכל לאפשר בחירות חופשיות. או שהבחירות יהיו חופשיות אבל האחים-המוסלמים ינצחו [...] הערביסטים, לא כולם אך חלקם הגדול, נתפסו לא מוכנים; כמו סובייטולוגים שנה לפני נפילת החומה בברלין. עכשיו, קצת צניעות מתבקשת".
הדרישה לצניעות מפרשנים לענייני ערבים דומה לדרישה לדמוקרטיה מהערבים עצמם. "לאן זה הולך עכשיו?", שואל בן כספית בטור המתפרסם לצד זה של איל. "אף אחד לא באמת יודע", הוא עונה. "לא הפרשנים (כמוני), לא אנשי המודיעין, לא במערב, לא במזרח, וגם לא המצרים עצמם".
למרות זאת, מיד לאחר הפגנת הצניעות הזמנית, מוסיף כספית: "דמוקרטיה זו מלה יפה, אבל העם המצרי לא באמת יודע על מה מדובר. אף פעם לא היתה שם דמוקרטיה. צריך תשתית, צריך חינוך, צריך מורשת, צריך מוסדות. צריך מזג דמוקרטי. אין בעולם הערבי אף דמוקרטיה, ויש כנראה סיבה טובה לכך".
"במשך שנים מנסים הוגי דעות, בעיקר ערבים, להתמודד עם הגישה הסטריאוטיפית, ואף הגזענית, של חלק גדול מהמזרחנות המערבית, לרבות הישראלית – לפיה קיים ניגוד בין התרבות הערבית והאסלאמית לבין הדמוקרטיה וערכי השוויון והצדק החברתי", כותב מוהנד מוסטפא, דוקטורנט בבית-הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה, במאמר המתפרסם הבוקר במדור הדעות של "הארץ".
"על-פי הקונספציה הפשטנית והדיכוטומית", מוסיף מוסטפא, "הנגועה בתחושת עליונות גסה שבה שבויה המזרחנות הזאת, בחברה הערבית מתקיימים קונפליקטים בין כוחות האסלאם הפוליטי הלא-דמוקרטיים לבין משטרים רודניים דכאניים [...] נראה כי הפרספקטיבה הבטחונית, ואף הגזענית, המאפיינת את המזרחנות הישראלית והמערבית, מונעת מהם מלהבחין בתהליכי שינוי עמוקים שעברו על התנועות הללו, ובקיום זרמים שונים בגישתם למדינה, לדמוקרטיה, לחברה ולמערב גם בקרב האחים-המוסלמים. ההשוואה שעורכים לאחרונה בין האחים-המוסלמים במצרים לבין המהפכה האיראנית היא אחת העדויות לפרספקטיבה המעוותת הזאת".
"בחדשות ערוץ 2, כמו במצרים, שולטת האליטה הצבאית", כותב מורן שריר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ" בטור שמומלץ לקרוא במלואו. "כבר התרגלנו לכך שרוני דניאל מתפקד כדובר הלא רשמי של צבא ההגנה לישראל", מוסיף שריר, "עכשיו אנחנו צריכים להסתגל למציאות שבה אהוד יערי הוא דובר צבא מצרים. נדמה היה לרגע שדניאל ויערי מביטים אל אחיהם המצרים ועיניהם כלות. משטר צבאי, מה רע? טנטאווי, זה גנרל. הוא תופס שליטה במדינה בלי שלינדנשטראוס או לדור יתקעו לו מקלות בגלגלים".
מקום משוגע
"מה בדיוק עובר במוחותיהם של עורכי 'מעריב'?", תהה שוקי טאוסיג ביום שישי האחרון, לנוכח השקת מיזם "כותבים לרמטכ"ל", שקרא לקוראי "מעריב" לשגר למערכת העיתון "מכתבי פרידה" לרב אלוף גבי אשכנזי, תוך הבטחה כי "המכתבים המרגשים ביותר" יתפרסמו בעיתון, כאילו גם בישראל שולט משטר צבאי.
בבוקר ההיסטורי הזה, שבו מדווחים העיתונים על נפילת משטר מובארכ לאחר עשרות שנות רודנות, מוצאים עורכי "מעריב" לנכון להקדיש רצועה בצד השער למיזם המכתבים לרמטכ"ל, כולל תצלום של אשכנזי והפניה לעמ' 12 בעיתון.
"מצדיע לך המפקד", כותב בפתח עמ' 12 אדם שחתם על מכתבו לרמטכ"ל בכינוי "צ'יף", ומוסיף: "תודה על הכל...". מכתב זה הוא אחד מתוך 14 מכתבים נבחרים שמתפרסמים הבוקר על פני כל העמוד, לצד מספר תצלומים מחמיאים של הרמטכ"ל היוצא. דומה כי התבטלות בפני הצבא מזמן לא היתה כה פוטוגנית כפי שהיא משתקפת מבעד לעמודים שמקדיש "מעריב" לרמטכ"ל היוצא.
"בכל הזמן הזה שהיית רמטכ"ל ישנתי בשקט", כותב לאשכנזי אדם שחתם בכינוי "אזרח". "מודים לך על הביטחון שנתת לנו!", כותבים לרמטכ"ל "ראשל"צים" ומוסיפים: "תודה לך ובהצלחה בהמשך :-)".
"חבל שברק לא השאיר את אשכנזי קדנציה נוספת... אנחנו צריכים את זה במיוחד עכשיו, עם כל ההשלכות של התחזקות האסלאם ואיראן!!!", כותבת "ליהי". "אם כולם היו כמוך, היינו עם מושלם!!!", כותב "הראובני".
"הפקדתי בידיך את היקר לי מכל ולא התאכזבתי", כותבת "אמא לחייל קרבי". "לאן שלא תפנה תזכור תמיד שאין לנו ארץ אחרת ושהמזרח התיכון זה מקום משוגע ושאין מקום לחלק את אדמתנו עם אויבים וזרים", כותב "רוני".
גם עיתונים אחרים משגרים הבוקר מסרים לאשכנזי לרגל פרישתו מתפקיד הרמטכ"ל. "הרפז שימש מרגל של אשכנזי אצל ברק", קוראת כותרת בתחתית שער "הארץ". ארי שביט מדווח כי טענה זו עולה מתוך ספר חדש בשם "הבור", מאת דן מרגלית ורונן ברגמן, שיוצא היום לאור (אגב, ברגמן אמר זאת במפורש לפני שבועיים, בעת שהתארח באולפן "יומן" של הערוץ הראשון).
על-פי שביט, מהספר עולה בין היתר כי "אף על פי שאשכנזי טען כי מסמך הרפז הגיע לידיו בסוף אפריל 2010, המסמך שפורסם בערוץ 2 לא יכול היה להיכתב לפני ה-7 במאי 2010. אי לכך נשאלת השאלה, אם אשכנזי ראה גרסה מוקדמת של המסמך או אם החזיק בידיו כמה וכמה גרסאות שלו". בסיום הידיעה מגיב דובר צה"ל וטוען כי "ברור ונהיר כי 'הספר' מונע מרוח גבית של גורמים אינטרסנטיים, והוא נכתב בחופזה על-ידי כתבים שכבר הביעו את עמדתם הברורה והבלתי מאוזנת".
בעיתון "ישראל היום", שאחד ממחברי הספר הוא הפרשן המוביל שלו, מתפרסמת ידיעה על צאתו לאור של הספר בתחתית עמ' 31 ובחתימת "כתב 'ישראל היום'". "הספר [...] מבוסס על כ-120 ראיונות, מאות מסמכים מקוריים ואלפי קטעי עיתונות", יודע לדווח הכתב האלמוני, "ומגלה את האמת שמאחורי הפרשיות, חקירות המשטרה ובדיקת מבקר המדינה". עוד מדווח כי "קדם לספר מאבק חריף נגד גורמים שונים מתוך מערכת הביטחון, שניסו למנוע את פרסומו או לצנזר קטעים ממנו".
בהמשך הדיווח מצוטט מרגלית כאומר: "'הבור' הוא ספר שהיה חייב להיכתב על סיפור שאסור היה שיקרה [...] מערך המבצעים המיוחדים, המקום הכי סודי והכי יוקרתי בצה"ל, הפך לבצת שחיתות [...] בספר אפשר יהיה לגלות איך נוצר הקשר בין הגולנצ'יק אשכנזי לשושואיסט הקומבינטור הרפז". על-פי מרגלית, בין האחראים להעמקת "הבור" גם "תקשורת מתלהמת ומכורה לספינים".
הספין המרכזי הקשור להרפז הוא כמובן המסמך שהוא הודה בזיופו ושנחשף ברעש גדול בחדשות ערוץ 2 על-ידי רוני דניאל ואמנון אברמוביץ'. בעוד תומכי ברק בעיתונים משרתים את יחסי-הציבור של הספר, ב"ידיעות אחרונות" מנסה אברמוביץ' לצמצם נזקים.
"יום אחד", הוא כותב ברשימה המתפרסמת במדור הדעות של העיתון, "כאשר יסופר איך באמת התגלגל מסמך הרפז ולמה הוא פורסם בעיתוי ההוא ולא שבועיים קודם או חודש אחר-כך, צחוק גדול וגיחוך יציפו את החשים תחושת רדיפה ופוטש". בהמשך קורא אברמוביץ' להחליף את שר הביטחון ברק ומציע כמועמד אפשרי את שאול מופז.
הפופוליזם חוגג
"האסכולה הכלכלית של ביבי היא להישאר ראש ממשלה", קוראת הכותרת הראשית במוסף "עסקים" של "מעריב". זהו ציטוט מפי המיליארדר אליעזר פישמן, איל נדל"ן שבבעלותו בין היתר גם עיתון העסקים "גלובס". הציטוט שאוב מראיון בלעדי שקיים איתו יהודה שרוני.
בציטוט המלא אומר פישמן כך: "עד עכשיו האסכולה הכלכלית של בנימין נתניהו היתה ליברלית – ומעכשיו האסכולה הכלכלית שלו היא להישאר ראש הממשלה [...] הכספים שנלקחו כמסים נועדו לממן את הקואליציה. עד עכשיו אף אחד לא צעק – אבל זה השתנה".
בהמשך הראיון מבקר פישמן את חיסול מעמד הביניים ומפגין הזדהות עם בני המעמד התחתון. "קראתי בעיתון שלעשות מקלחת בישראל הפך למותרות", הוא אומר. "הם רוצים שנפסיק להתרחץ?". התבטאות נוספת שראויה לציון קשורה להחלטה לאמץ את המלצות דו"ח ועדת ששינסקי לבחינת סוגיית תמלוגי הגז. "בעקבות הדו"ח אפשר לומר שהמדינה אמרה שלום לכלכלת השוק", אומר פישמן. "הפופוליזם חוגג, וזה סוף הדרך של נתניהו בנוגע לאסכולה הליברלית".
"דבריו של פישמן", מסביר שרוני, "נאמרים על רקע מסיבת העיתונאים שכינסו נתניהו ושטייניץ ביום חמישי, לאחר גל המחאה הציבורית נגד עליות המחירים ובעיקר התייקרות הדלק, שצברה תאוצה בשבועות האחרונים". גם יתר עיתוני הכלכלה מסקרים את השלכות מסיבת העיתונאים: "יורדים מהעץ: בוטלה המחאה", קוראת כותרת בתחתית שער "ישראל היום". חזי שטרנליכט וזאב קליין מדווחים כי "מטה המאבק המשותף [של ההסתדרות, התאחדות התעשיינים ומרכז השלטון המקומי] החליט על ביטול כל פעולות המחאה שתוכננו להמשך השבוע". בהמשך הדיווח נמצא מקום לציטוט מאת יו"ר הוועדה למעמד האשה, ח"כ ציפי חוטובלי, שאמרה כי "החלטת ראש הממשלה לנהוג ברגישות חברתית כלפי השכבות החלשות היא ההחלטה הנכונה בעת הזאת".
מעל לדיווח של שטרנליכט וקליין, טור פרשנות מאת דרור אֵידָר, המבקר לא רק את "יו"ר ההסתדרות וחבר מרעיו", אלא גם את התקשורת הישראלית שנענית לגחמותיהם. אידר ממליץ "להקשות על חלק מהעיתונאים שמצאו את המטמון שעלול להזייתם להוביל לפירוק הממשלה, ואחריהם המבול; לכן הם מחרים מחזיקים אחר הודעות החבורה, ופרשנים חמורי סבר מתייחסים אל הבדיחות הללו כתורה שיש להסבירה. עיתון אחד ניסה להקטין את הדברים ולהציג את תוכנית האוצר כ'הבטחה' מול 'הבעיה' והוסיף 'סתירות' ו'נעלמים'. ככה זה כשהמטרה היא הפלת ממשלה נבחרת; כל האמצעים כשרים".
"המספרים שנתניהו לא חשף", קוראת כותרת על שער "דה-מרקר", "הקיצוץ הרוחבי של 2% בתקציבי הממשלה – עלול לא להספיק. מרבית הציבור ייהנה מהוזלה של 5% בלבד במחיר המים. המס על הדלק יורד רק על בנזין – ולא על הסולר. רוב מקבלי שכר מינימום לא ייהנו מההעלאה".
"תוכנית ההקלות המדומות של בנימין נתניהו", קוראת כותרת בעמ' 4 של "כלכליסט". "התוכנית שהציגו ראש הממשלה ושר האוצר אינה נותנת מענה לבעיות רבות מדי: עובדי הקבלן בשירות הממשלה עדיין מחוץ להסכם העלאת שכר המינימום, העלאת המס על הסולר והפחם נותרה בעינה, ומעמד הביניים ימשיך לסבול מתעריפי מים גבוהים. שרי הביטחון והחינוך עתידים להתנגד לקיצוץ הצפוי במשרדם".
על-פי הכותרת הראשית של עיתון זה, לא רק ששר הביטחון עתיד להתנגד לקיצוץ, הוא מנסה לפצות את עצמו על הפסדים אפשריים. "צהל דורש פטור מעליות המחירים", קוראת הכותרת הראשית. תומר אביטל מדווח כך: "בצה"ל טוענים כי על משרד האוצר לפצות את הצבא ב-2.5 מיליארד שקל עקב עליית המחירים של חומרי הגלם – בעיקר המזון והדלק".
במוסף " 24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמות הבוקר תוצאות משאל שנערך בשבוע שעבר תחת הכותרת "האם מצבנו הכלכלי באמת גרוע". 78% ענו "כן".
ענייני תקשורת
אופיר בר-זהר מראיינת ב"דה-מרקר" את הסמנכ"ל המסחרי של ערוץ 10, שאומר: "בתוך שנה-שנתיים אנחנו מאוזנים תקציבית, ודי סביר שבתוך חמש שנים העסק יגיע לרווחיות".
ב"מעריב" מדווחים טל אריאל אמיר ונתיב נחמני כי אדם שהורשע על-ידי השופטת ברכה אופיר-תום דורש לקיים משפט חוזר בעקבות דברים שאמרה השופטת בראיון שהעניקה לרגל פרישתה.
במוסף "המגזין" של "מעריב" מתפרסמת כתבה מאת יאיר נתיב על ענף שהולך ונעלם – צילום סטילס מקצועי.
בכל העיתונים, למעט "הארץ", התייחסות בולטת להתבטאות גסה שהשמיע במהלך סוף-השבוע עורך התוכנית "האח הגדול" כלפי אחת המשתתפות בתוכנית. ב"מעריב" מתפרסמת ידיעה מאת ערן סויסה בשער האחורי, ומבקר הטלוויזיה אלון הדר מקדיש את עיקר טורו לסוגיה. גם מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", איתי סגל, מקדיש את עיקר טורו לעניין זה. ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מאת רכילאי העיתון, גיל משעלי, במסגרת עמודי החדשות (אין הבוקר שער אחורי בעיתון זה, בשל העיצוב המיוחד שנועד להעניק בולטות לסיקור המהפכה במצרים). ב"הארץ", כאמור, אין התייחסות להתבטאות של עורך התוכנית, לא בטור ביקורת הטלוויזיה של מורן שריר ולא בעמוד חדשות התרבות והבידור, שעליו חתומה הבוקר העורכת ליאת להב.