ישראלים משחקים גולף, היום בקיסריה (צילום: לירון אלמוג)
תגדיל לי בפונט ותשעים
"בתוך פחות מיממה: שני גברים רצחו את נשותיהם והתאבדו", נכתב בכותרת במחצית התחתונה של שער "הארץ". "בשני המקרים, בקריית-אתא ובמסד, לבעלים היו צווי הרחקה מהנשים", מספקת כותרת המשנה צירוף מקרים נוסף.
"שתי תלונות, חקירת משטרה, צו הרחקה, צעקות שעלו מן הדירה ואיומים ברצח והתאבדות – כל אלה לא הועילו למנוע את הרצח", כותבים ג'קי חורי ואלי אשכנזי ב"הארץ". צירופי מקרים יכולים להיות הזדמנות להעלות סוגיה לדיון ציבורי – למשל, ביכולת המוגבלת של הרשויות למנוע אלימות רצחנית בתוך המשפחה.
יש מי שמנצל את ההזדמנות לדיון ציבורי כדי להעלות לראש סדר היום את צירופי המקרים. כך "מעריב" מכריז בכותרתו הראשית: "יממה אחת, 7 יתומים". הרי ביממה החולפת הפכו הרבה יותר משבעה בני-אדם ליתומים, מהם בנסיבות טבעיות, מהם בנסיבות טרגיות.
"צמודה לזוועה: זעקת העובדת הסוציאלית", לשון כותרת המשנה. ב"ישראל היום" כותרת הגג פותחת במלה "הטירוף", והכותרת עצמה מודפסת בפונט גדול במיוחד (אגב, לא מדדתי בסרגל, אבל נדמה לי שהפונטים של כותרות שער "ישראל היום", כמו גם ניסוחן, הופכים בתקופה האחרונה שמרנים פחות ופחות ודומים יותר ויותר לאלה הזולים של "ידיעות" ו"מעריב").
האם רצח אינו דבר מזעזע בפני עצמו? והאם רצח אשה על-ידי בעלה אינו מזעזע עוד יותר? והאם רצח אשה על-ידי בעלה מול עיני ילדם אינו מזעזע אף יותר? והאם הצורך לדרג את רמות הזעזוע האלה אינו מעיד על קהות רגשית? והאם הוספת אלמנטים גרפיים ומילוליים סנסציוניים כדי להדגיש את הזוועה ששוקללה והוכרע כי תגיע לשער העיתון אינה גם היא עדות ללב אטום? אבל בכך אין חדש ואין כאן כותרת.
גם עיצוב הכותרות על שער "ידיעות אחרונות" מכוון לזעזע: מתחת לתמונות שתי הנשים המתות מובאים תיאור ביוגרפי קצרצר והמשפטים: "היא חשבה שצו הרחקה יגן עליה" ו"היא חשבה שתלונה במשטרה תגן עליה". מהביקורת הארסית הזו שנמתחת על המשטרה בשער לא נשאר כלום בכפולה הפותחת, המוקדשת לסיקור האירוע: במקרה אחד נפסק הטיפול המשטרתי עקב חוסר שיתוף פעולה של הנרצחת, במקרה האחר הנרצחת היא עובדת סוציאלית בכירה. גם כתבי העיתון שמדברים עם גורמי משטרה ורווחה מגיעים בסך-הכל למסקנות דומות, ולפיהן אין במקרים האלה דווקא רשלנות של מערכת החוק.
הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא "צווי ההרחקה לא הועילו: הנשים נרצחו". "השאלה הנוראה: האם ניתן היה למנוע את זה?", נכתב בסופה של כותרת המשנה. "אין לי פתרון קסם", כותבת חגית רון-רבינוביץ' בטור הפרשנות בכפולה הפותחת; "אין פתרון לסוגיה זו, אלא חלקי בלבד", כותב דן מרגלית בטור הפרשנות השני (הפתרון החלקי שהוא מציע, אכיפת צווי הרחקה, עשוי ללמד שהפרשן לא למד את פרטי המקרה שהוא מפרשן). העיקר ששאלנו.
"מעריב" אינו עוסק כלל בשאלת האשמה ולא מדגיש את העובדה שהוצאו צווי הרחקה ולא כובדו, אבל משכיל לנצל את האקטואליה הטרגית כדי להקדיש עמוד לעובדים הסוציאליים, המנהלים כעת משא-ומתן עם האוצר בנוגע לשכרם ועתידים לפתוח בשביתה. גם "ידיעות אחרונות" מקדיש, ולא בפעם הראשונה, מקום ניכר בעמודיו לעובדים הסוציאליים.
הווה מתמשך
"דיווח מיוחד מלוב", נכתב בתחתית שער "ידיעות אחרונות": "המורדים כובשים עיר אחרי עיר ומתקרבים לרודן". שליח ה"קוריירה דלה-סרה", לורנצו קרמונזי, מדווח מ"בנגאזי המשוחררת", כותב על "אופטימיות מהולה באנדרלמוסיה" ומתאר מציאות כאוטית שבה אין למורדים מנהיג או מנהיגים מוסכמים. לפי עמית כהן ב"מעריב", "אובמה הורה למודיעין האמריקאי להפנות לוויינים וציוד האזנה לכיוון לוב".
"הארץ" מדווח כי קדאפי התיר לעיתונאים זרים להיכנס לטריפולי כדי להוכיח ש"מצב הדברים 'בסדר גמור'", אך "הביקור מטעמו חשף בדיוק את מה שלא רצה שהעולם יראה: באזורים גדולים בטריפולי מתנגדים התושבים למשטרו, והם מדוכאים באלימות ובהרס".
עוד מדווחים העיתונים כי ראש ממשלת טוניסיה, מי שכיהן בתפקיד זה גם תחת הנשיא המודח בן-עלי, התפטר לאחר שההפגנות בטוניסיה, היכן שהחל גל המהומות הנוכחי בעולם הערבי, לא שככו, ולאחרונה אף נהרגו במהלכן כמה אנשים (שלושה או חמישה, לפי הדיווחים השונים). הנשיא הזמני מינה את ראש האופוזיציה לראש הממשלה החדש.
בעמ' 7 ב"מעריב" מתפרסם תמצות של המצב הפוליטי במדינות אחרות במזרח התיכון, מטעם סוכנויות הידיעות: "עומאן – המחאה הגיעה למדינה השקטה", "מצרים – עמרו מוסא רץ לנשיאות", "תימן – הנשיא סאלח מאבד אחיזה" ו"בחריין – המפגינים שיתקו את הבירה". אבי יששכרוף כותב ב"הארץ" על שני הרוגים בהפגנה בעיר סוהאר שבעומאן, "המדינה הערבית העצמאית הראשונה בעולם".
"חודשיים לתוך המהפכה בעולם הערבי, וגברת אחת שמנה עדיין לא נתנה קולה בשיר", פותח ג'קסון דיל ("עיתונאי בכיר ב'וושינגטון פוסט'") את מאמרו במדור הדעות של "מעריב". סעודיה, כותב דיל, היא בת-ברית חשובה של ארה"ב ומי שבשטחה חמישית מעתודות הנפט של העולם – וגם מדינה עם 28% אבטלה ו-60% מאוכלוסייתה מתחת לגיל 18.
לפי דיל, שליט סעודיה מיהר להקדים מתת למהפכה, חילק כ-2,000 דולר לכל סעודי (36 מיליארד דולר בסך-הכל) והעניק הלוואות לצעירים, אולם חושש מהתפשטות "הזיהום הדמוקרטי" מבחריין. פלישה לבחריין כדי לדכא את ההתקוממויות היא "אופציה ממשית", כותב דיל, וכבר אירעה בשנות ה-90. מנגד הוא מספר על שורה של רפורמות דמוקרטיות שהרודן עבדאללה התחיל להנהיג כבר בתחילת העשור.
יששכרוף כותב ב"הארץ" כי "אתמול הורה המלך הסעודי עבדאללה להעניק לעובדים זמניים מקרב עובדי המדינה מעמד של קביעות". "בכירי ממשל אובמה מפנימים את ההנחה שלפיה המלכים ישרדו, לעומת הנשיאים, שכנראה ייפלו", טוענים כתבי ה"ניו-יורק טיימס" בידיעה מתורגמת באותו עמוד ב"הארץ". "הנשיאים טוענים שלעם יש כוח, אבל אין לו. במונרכיה, אף אחד לא מנסה להתחזות לדמוקרטיה", הם מצטטים "דיפלומט ערבי".
בעמ' 2 ב"הארץ" מתפרסמת מודעה של המכון הראשון ללימודי ארץ ישראל, שמציע "קורס מרתק": "מהפכות וסערות בעולם הערבי" ("המזה"ת במפנה העשור – מאין ולאן?"). המהפכה היא כבר היסטוריה, והמומחים שכשלו בחיזויה מוסמכים כעת לנתחה. במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" חוזר סבר פלוצקר על אבחנה של יורם קניוק לגבי מצרים שפורסמה ב-ynet לפני כשבוע, ומרחיב אותה לגבי המהפכות בכלל העולם הערבי: "למהפכת ההפגנות בעולם הערבי אין אפוא מנהיגות אינטלקטואלית ואישי רוח מובילים".
העיירה עולה באש
"המהומות בלוב גברו על המחאה בישראל", קובעת כותרת על שער "עסקים" של "מעריב", ומכוונת לעליית מחירי הדלק. "אפקט לוב בישראל", קוראת כותרת בעמודי החדשות של "מעריב", ומכוונת לעליית מחירי הדלק – לא להתפתחות גלי מהומות בישראל. הדיווח על "אפקט לוב" חוזר גם ב"ידיעות אחרונות" וגם על שער "ישראל היום".
"רגע אחרי ההוזלה: מחירי הדלק יזנקו הלילה לשיא חדש", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "הלילה: מחיר הבנזין יגיע לשיא", נכתב בכותרת ב"ידיעות אחרונות" מתחת לידיעה על "מחאת הקשישים" ("הם מקבלים מעט קצבה ופנסיה, אבל משלמים הרבה על לחם ומים"; "מאות קשישים הפגינו אתמול בירושלים").
"בזמן הזה, שבו ארצות סביבנו עולות באש מהפכה, תחריר ותימן, מובארכ וקדאפי, טנקים, טוויטר ומסוקים, מתחוללת פה מהפכה הפוכה, שעלולה להביא אותנו למקום שממנו הערבים מתחילים רק עכשיו להיחלץ", טוען יגאל סרנה במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" ומסמן את אביגדור ליברמן כנשא של "משהו מוסקבאי שזוחל לפה כמו מגפה, ומתחבר למגפה האמריקאית של חזירות".
"הגיעה העת שגם אנו, אזרחי מדינת ישראל, נצא לרחובות להפגין", כותב דוד קשני מתל-אביב במדור המכתבים למערכת של "ידיעות אחרונות", המתפרסם במוסף היומי "24 שעות". על שום מה? כדי לדרוש "חלוקה צודקת" של העושר. יחד עם שלושת המכתבים האחרים – תלונה על גודל הפנסיה של קצב, על כך שטיבי אינו מתבטא בנוגע לטבח שמבצע קדאפי, וקריאה לממשלת ישראל לשחרר את "גלעד" – נוצר יהלום מלאכותי כמעט מושלם של קטנוניות, לאומנות ושטחיות.
החברים של שלאף
"מי שרוצה לפענח את קצב ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות צריך להתחקות מקרוב אחרי קבוצת החברים: חיים רמון, אביגדור ליברמן ואריה דרעי", טוען שלום ירושלמי במדור הדעות של "מעריב". "החבורה, שמה שאיחד אותה עד היום היתה החברות עם איל ההון האוסטרי השנוי במחלוקת מרטין שלאף, התחברה היטב בשבועות האלה סביב מכנה משותף נוסף – הרצון להכות בבנימין נתניהו".
המלצות ראויות והמלצות בלתי ראויות
"השרים הביעו התנגדות, הדיון בשכר הבכירים יידחה", נכתב בכותרת ידיעה בעמ' 23 של "ישראל היום". "שרים מהליכוד, ש"ס וישראל-ביתנו ביקשו מנתניהו: דחה בשבוע את ההצבעה על מסקנות ועדת נאמן. 'לא מקבלים את המסקנות שמאפשרות לבכירים להרוויח משכורות עתק". "יעלון: 'המלצות נאמן אינן מספקות'", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "עסקים".
"נתניהו התקפל: דחה את ההצבעה על שכר הבכירים", נכתב במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "ליברמן וישי התנגדו, נתניהו דחה", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "ישראל-ביתנו, שעומדת לימין הטייקונים בנושא תמלוגי הגז, פתאום הפכה למגנת הציבור. פתאום שכר הבכירים הוא שערורייה חברתית", כותב בציניות שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט". "מאחורי התנגדות ישראל-ביתנו לחוק מסתתרת רכבת ההרים של יחסי ליברמן-נתניהו", הוא טוען.
"שכר הבכירים? מחלה חברתית, עושק המיעוט בידי המנהלים, רדיפת בצע", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", כשהמלים "רדיפת בצע" כתובות בפונט גדול ומודגש, ציטוט של חוות דעת שהוגשו לוועדת נאמן. "הדירקטורים בישראל לא מסוגלים לעצור את חגיגת השכר", נכתב על שער העיתון בכותרת טור הפרשנות של מירב ארלוזורוב, המתייחס להמלצות ועדת נאמן. "המלצות ראויות", נכתב בכותרת מאמר המערכת של "הארץ", התומך בהמלצות ועדת נאמן.
"הפערים צריכים להיות סבירים", כותב גדעון עשת בסוף טור במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", המוקדש להבעת דעה "בעד הגבלת שכר הבכירים" (נגד: נחמה דואק). "אליטה קטנה ששקועה עד צוואר בכסף שהושג בעמלם של אנשים אחרים – דינה כדין מובארכ. אם הצמרת הכלכלית תתעקש, בסיוע עו"ד יעקב נאמן, יש סבירות שטוניסיה תהיה כאן", הוא מסכם ומוסיף: "ואולי זה לטובה".
ענייני תקשורת
ערן סויסה מדווח ב"מעריב" כי העיתון "מקור ראשון" יוציא מוסף תרבות חדש, "מוצ"ש", מגזין כרומו בן 84 עמוד. בין הכותבים: גיתית מגל (מדור אופנה), המוצגת כ"אשתו של ינון מגל"; שהרה בלאו, דינה אברמסון (המקבלת את הקרדיט "עיתונאית" בתוכנית הטלוויזיה "360" ומשתתפת ב"מחוברות"); ח"כ אורי אורבך והזמר שי גבסו, שהשתתפותו היא העילה לידיעה.
"דובר צה"ל נגד 'הארץ' ו'ידיעות'", דבר כותרת ידיעה בעמ' 11 של "ישראל היום". כותרת המשנה: "תובע מהעיתונים וממשרד הפרסום מקאן אריקסון 2.5 מיליון ש'. הטענה: פרסום מודעות מכפישות". המודעות פורסמו על רקע הטענות נגד הרמטכ"ל המיועד יואב גלנט, שכללו האשמות כי "חבורת גבי אשכנזי, אבי בניהו, הרפז ועיתונאי החצר שלהם עומדים לנצח ולסכל את בחירתו הדמוקרטית". ידיעה בעניין מופיעה גם ב"הארץ" עצמו וב"מעריב".
"בעקבות תחקיר 'ידיעות אחרונות': נעצר החשוד בהונאת משפחת שליט", נכתב ברצועה צרה בתחתית שער העיתון. "המתרים למען שליט נעצר בחשד למעשי מרמה והונאה", נכתב על שער "ישראל היום". באותו עמ' 11 כותבת הדס שטייף כי "לאחר הפרסום ביום חמישי האחרון ב'ישראל היום' ובגל"צ [...] הגיעו ל'ישראל היום' בסוף-השבוע עוד תלונות" נגד רונן בר-שירה, העצור.
"הפרשה נחשפה בסוף-השבוע בתחקיר של 'ידיעות אחרונות'", כותבים ירון דורון וגואל בנו בעמ' 6 ב"ידיעות אחרונות". "על-פי התחקיר, בר-שירה גייס תרומות לשני פרויקטים גדולים הקשורים למאבק לשחרור גלעד שליט" אך הכספים, לפי החשד, לא הגיעו ליעדם. על רקע קרב הקרדיטים בין כלי התקשורת ("ידיעות אחרונות" וגלי-צה"ל, יחד עם "ישראל היום", שמשמש במה לכתבת גל"צ הדס שטייף, פירסמו יחדיו את עיקרי הדברים ביום חמישי שעבר), כדאי להוסיף כי החשדות למעשי הנוכלות הללו נחשפו ב"גלובס" כבר ביוני שנה שעברה.
"שבוע אחרי שקיצץ את רעמתו, ממשיכים כלי התקשורת ברחבי העולם לדון במה שעולל לראשו הצעיר, כאילו מדובר בנושא החשוב ביותר על סדר היום העולמי", מזדעזע איתמר זוהר בידיעה ב"הארץ", המוקדשת לתספורת של הזמר בן-העשרה ג'סטין ביבר.