מפגינים נגד שליט מצרים מובארכ, אתמול מול שגרירות מצרים בתל-אביב (צילום: רוני שיצר)
אחים בדם
"עימותים קשים בין תומכי מובארכ למתנגדיו", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", העיתון היחיד שממשיך להעמיד בראש סדר היום את האירועים במעצמה הצבאית השנייה בגודלה במזרח התיכון. "כנופיות מצוידות באלות, סכינים ובקבוקי תבערה פשטו על רחובות קהיר והתעמתו עם המפגינים נגד הנשיא", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הראשית, מאת שליח "הארץ" לקהיר אנשיל פפר. הידיעה מוכתרת בתואר "תיעוד מיוחד".
"ארה"ב למובארכ: לך, ומהר", נכתב בכותרת בחציו התחתון של שער "ישראל היום". "החשש: מלחמת אחים", נכתב בכותרת המשנה. "באבנים ובמקלות, הידרדרה המחאה לסף מלחמת אחים" היא כותרת דיווחו של פפר בעמ' 2 של "הארץ".
"דם ברחובות קהיר", נכתב בכותרת בתחתית שער "מעריב", מתחת להודעה "דיווח מיוחד: שליח 'מעריב' בכיכר תחריר". "מובארכ לא מוותר", נכתב בכותרת המשנה. "באחד משיאי האלימות של המהפכה במצרים הסתערו תומכי הנשיא על מפגיני האופוזיציה. 600 בני-אדם נפצעו". ברצועה צרה במיוחד בתחתית שער "ידיעות אחרונות" נכתב, "קרבות אחים במצרים: מאות נפגעים בהתנגשויות".
האומנם מלחמת אחים? "מי הם האלפים שהביעו אתמול תמיכה במשטר מובארכ?", שואל אבי יששכרוף בטורו ב"הארץ". "שלל דוברים העלו הערכות כי מדובר בבלשי משטרה, אנשי ביטחון סמויים ופעילי מפלגת השלטון. אולם היו שם גם מצרים שאינם חברי כוחות הביטחון". בהמשך קובע יששכרוף כי נראה שאכן היתה נוכחות גדולה של אנשי כוחות הביטחון או שכיריהם בקרב קבוצות התומכים. ב"מעריב" מעיד גדעון קוץ כי פגש בין התומכים מצרים "אותנטים".
העיתונים מתארים כמה מקרי תקיפה של עיתונאים במצרים ומדווחים כי ארבעה עיתונאים ישראלים נעצרו ושוחררו אחרי שנכנסו למדינה בלי התעודות המתאימות. שלושה מהם אנשי תוכנית התחקירים "360" בערוץ 2 והרביעי מאתר אינטרנט ישראלי בשפה הערבית. קוץ, שליח קול-ישראל ו"מעריב" למצרים, מתאר ב"מעריב" כיצד הוכה על-ידי תומכי מובארכ שלכדו אותו בכיכר.
"הנסיונות המערביים לשפר את חייהם של אזרחי מדינות דיקטטוריות נגמרו לרוב באסון", נכתב בכותרת המשנה לטורו הקבוע של אראל סג"ל במוסף "סופשבוע" של "מעריב". "אולי זה המקום לציין את מי שסומן במשך שנים כליצן החצר של ועדת החוץ והביטחון", כותב סג"ל. "היום הוא לא יכול לדבר בשל תפקידו בממשלה, אבל יובל שטייניץ התריע אינספור פעמים על הסכנה המצרית".
וינק וינק
אילוסטרציה של בקבוק קטשופ גדול היתה מתאימה ללוות את כותרות עיתוני היום, ומן הסתם אכן היתה מככבת אם קטשופ היה אחד המוצרים שמייצרת חברת פרטנר, שמודעה שלה מכסה היום את שער "מעריב" (אחרי שכבר כיסתה בעבר את שערי "ישראל היום", וכמדומני גם את זה של "הארץ").
גם המילה "לחץ" לא מופיעה היום על אף אחד משערי העיתונים, אבל מהדהדת בקול בכולם (חוץ מאשר בזה של "ישראל היום") ורועמת ממש בשערי העיתונים הכלכליים: "ראש הממשלה ממצמץ בעקבות הביקורת הציבורית", נכתב על שער המוסף "עסקים" של "מעריב"; "נתניהו מתקפל", נכתב על שער "דה-מרקר"; "הלחץ השתלם", נכתב על שער המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"; "נתניהו מזגזג", נכתב על שער "כלכליסט". העילה לקביעות בדבר זגזוג, התקפלות, מצמוץ והילחצות היא החלטתו של ראש הממשלה לחזור בו מהעלאת מחירי הדלק וקריאתו "לבחון מחדש" את החלטת הממשלה מהחודש שעבר להעלות את המחיר ב-20 אגורות לליטר.
בכל העיתונים לועגים הפרשנים לנתניהו על כך שהכריז על המס ועל כך שחזר בו – שתי החלטות שאכן אינן יכולות שלא להטיל צל זו על הגיונה של האחרת. ב"ישראל היום" הכותרת על השער היא "נתניהו: פועל להוזלת הדלק". העובדה שנתניהו הוא שייקר את הדלק אינה מוזכרת בשער. אמנם, גם לא מודפס שם תצלום של נתניהו לבוש בחליפת סופרמן.
ביטול ההעלאה, מציינים מוטי בסוק וצבי זרחיה על שער "הארץ", יחסיר מקופת המדינה הכנסות של 2 מיליארד שקל. השניים מציינים כי כעת יהיה צריך למצוא מקור אחר לכסף. במוסף "עסקים" מקדישים את העמודים הראשונים להמלצות לאוצר בדבר מקורות כאלה: מיליארד שקל על-ידי קיצוץ מדורג בתקציב הביטחון, 1.4 מיליארד שקל על-ידי ביטול קצבאות לבעלי הכנסות הגבוהות ממיליון שקל לשנה, ו-2 מיליארד שקל על-ידי קיצוץ של כרבע מהקצבאות "לישיבות ולחרדים".
תעצרו הכל
לא רק העלאת מחירי הדלק – גם מינוי הרמטכ"ל נקשר להאשמות בדבר "לחיצות": "נבהלו ודחו" היא אחת הכותרות על שער "ידיעות אחרונות". "ברק ונתניהו חששו מביזיון ודחו ליום ראשון ההצבעה על מינוי יאיר נווה לרמטכ"ל זמני". השער מוקדש כולו – למעט רצועה צרה בתחתיתו העוסקת בזוטות כמו המהפכה במצרים – לנסיון חיסול ציבורי של שר הביטחון אהוד ברק.
"תעצרו את הטירוף" היא הכותרת הראשית הגדולה, המכתירה לא ידיעה, אלא טור פרשנות של סימה קדמון. התואר "טור פרשנות" הוא רשמי בלבד, מאחר שלא מדובר בפרשנות ואפילו לא בטור, אלא בפשקוויל (וברק היה אומר: פוטשקוויל): "אל תהיו שוב חותמת גומי בידי ברק ונתניהו, תדרשו להאריך את כהונת אשכנזי", נכתב בכותרת המשנה המסתיימת במלים "פנייה לשרי הממשלה". בשער "מעריב" תמונה דומה: כותרת ראשית "להשתחרר מברק", המובילה לטור פרשנות של בן כספית. הפרשנות: ברק לקח ערובה את נתניהו ומוביל אותו בשדה מוקשים, הוא יהרוס את צה"ל ולא ינוח ולא ישקוט עד שהכל ייחרב. "רבותי השרים, הגיע הזמן שתשמיעו קול", נכתב בכותרת המשנה. השאלה אם מישהו ישמע אותם על רקע ההמולה שמחוללים הפרשנים (שיעול) הבכירים.
"תחת אש", נכתב על שער "מעריב" בכותרת לצד תצלום של אשכנזי לבוש אפוד ואוחז ברובה אם-16. כותרת נוספת היא "מול המצלמות: ברק השתלח באשכנזי". שתי הכותרות הנוספות על שער "ידיעות אחרונות" הן: "88%: להאריך את כהונת אשכנזי" ("סקר 'ידיעות אחרונות' וד"ר מינה צמח/דחף") ו"ניסיון חיסול בשידור חי" ("אמרו אתמול בכירים בצה"ל בעקבות התבטאויותיו הקשות של ברק נגד הרמטכ"ל").
ב"ידיעות אחרונות" מגייסים אפילו את אריה דרעי, מי שכיכב כמושא התחקירים הנוקבים של מוטי גילת בתקופה שגילת היה ב"ידיעות אחרונות" ו"ידיעות אחרונות" היה עיתון שנלחם בשחיתות שלטונית. בטור בעמ' 5 קורא דרעי לשר הביטחון "לכבוש את יצרו" ולהאריך את כהונת אשכנזי. בזמנים אחרים היה אפשר לדמיין את טור התגובה של פרשן "ידיעות אחרונות", השואל את דרעי על נסיונו הצבאי ומזכיר את עברו הפלילי. אבל כעת זמן חירום וכולם מגויסים, גם החרדים.
"ארבע שנים אני רמטכ"ל ואף פעם לא שמעתי מברק הערה מקצועית, ערכית או נורמטיבית, גם לא בחודשים האחרונים. אני לא רוצה להיגרר להשמצות", מצטט יוסי יהושוע בכפולה הפותחת של העיתון את אשכנזי, ש"הגיב בשיחות סגורות לדברים החריפים של ברק". יהושוע מוסיף משפט מ"גורמים בכירים בצה"ל" (כנראה מדובר ב"גורמים בכירים ביותר", אלא שהידיעה היתה ארוכה מדי), שאומרים על האשמות שר הביטחון: "יתכבד ויחשוף אותן בפני הציבור, ולא יאשים האשמות חמורות ויסתתר מאחורי הצהרות ריקות מתוכן".
לפי השקפת העולם של "ישראל היום", ההצהרות של ברק דווקא מלאות תוכן ומתאימות לשמש כותרת ראשית: "ברק נגד אשכנזי: יש 'עניינים אתיים'". כותרת המשנה גם תורמת במשהו לדרישה של אותם "גורמים בכירים" המצוטטים ב"ידיעות": "שר הביטחון רומז לחלקו של אשכנזי בפרשת הרפז".
"מלחמת העולם השלישית כבר פה", כותבת ליאורה גולדנברג-שטרן במדור הרכילות שלה ב"סופשבוע" של "מעריב". "השבוע החלו ההגהות האחרונות לספרם של דן מרגלית ורונן ברגמן, שכולל ממצאים שלא בדיוק מחמיאים לרמטכ"ל הנוכחי. ובמקביל הקולנוען שי נשר התחיל בעבודה על סרט תיעודי חדש, 'כל האמת על גבי אשכנזי', שם זמני".
"מצד אחד יש להדוף בשתי ידיים את הטענה שבהעדר רמטכ"ל חדש, ועם סיום כהונת גבי אשכנזי, ייגרם לצה"ל נזק בלתי הפיך. לא אלמן ישראל וגם לא צבאו", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום". "אילו נדרש אשכנזי להתייצב מחדש לפני ועדת טירקל", שואל מרגלית, "האם היתה מאשרת אותו על רקע הדברים הנחקרים אודותיו במסמך הרפז?".
"סתירות, אי-דיוקים ותירוצים גם בתשובתו של גלנט לציבור", נכתב בכותרת ידיעה של עפרה אידלמן ב"הארץ". "האלוף התייצב שלשום לראיון יחיד בערוץ 2. בדיקה מדוקדקת חושפת פערים משמעותיים בין המסמכים הרשמיים להסבריו המפותלים על מרחקי שתילת עצים והקושי לסחוב סלים במדרגות", נכתב בכותרת המשנה. עוד באותו עמוד: "גלנט הפסיד גם ברייטינג: יותר צופים ל'היפה והחנון'".
אתנחתא קומית
"אין שום סיכוי שפוליטיקאי יהיה אהוב על כל הציבור, לי מספיק שהרוב תומך בי" (ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' מפרטת באוזני שרי מקובר-בליקוב מ"סופשבוע" של "מעריב" את משנתה בענייני מגדר ותוהה אם א' מבית הנשיא היא זונה).
שווה לעקוב
"תיקים באפלה" היא כותרת פרויקט חדש ומסקרן של המוסף "סופשבוע" של "מעריב", על אודות "פרשיות גדולות שנעלמו מהרדאר". הכתבה המתפרסמת היום במוסף במסגרת הפרויקט, בחתימתה של שרה ליבוביץ-דר המצוינת, עוסקת בפרשת פנאן, מנהל קבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב: "מיד אחרי התאבדותו של מוני פנאן הבטיחו ברשות המסים לחשוף את כל האמת על בנק ההשקעות שניהל ודיברו על רעידת אדמה. ואכן, החוקרים פשטו על משרדים, אירגנו מצעד ארוך של נחקרים ונראו עסוקים במיוחד. 15 חודשים אחרי, הסיפורים על מזוודה מלאת דולרים, מחברת מסתורית וחשבונות בנק סודיים נותרו בגדר שמועות בלבד. אז מה קרה עם כל המהומה?", נכתב בכותרת המשנה.
חוסר היכולת והרצון לטפל באופן מתמשך בנושאים הוא מהרעות החולות החמורות ביותר של העיתונות. התחרות העזה, הפתיל הקצר של צרכני המידע, הפתיל הקצר עוד יותר של צרכני המידע כפי שהוא בדמיונם של העורכים, השפע העצום של המידע והתחלופה המהירה המתחייבת ממנו, האופי התזזיתי של התקשורת הדיגיטלית – כל אלה ועוד מאפיינים את עידן הפרעת הקשב שבו פועלת העיתונות ומרדדים את יכולתה להשיג אפקט ציבורי נקודתי.
לאחרונה חוו ב"מעריב", בעוצמה גדולה במיוחד, את כוחו של מעקב מתמשך אחר נושא עיתונאי. האופן שבו טיפלו שם בפרשת הקרקעות של גלנט, גם אם היה אגרסיבי בצורה מוגזמת ולוקה בהתהדרות עצמית בעייתית, לימד כיצד כלבים שממשיכים לנבוח ולנבוח מסוגלים בסופו של דבר לעצור את השיירה (אגב, אחרי איפוק המנצחים שהפגינו שם אתמול, מדפיסים היום ב"מעריב" במקום המוסף היומי הרגיל "גיליון מיוחד" ובו "פרסום חוזר של שני תחקירי 'מעריב' שהובילו להחלטה הדרמטית").
אבל כיבוש היעד ממילא אינו המטרה כאן, רק בונוס. טיפול עיתונאי מתמשך הוא ערובה לקביעת נורמות והרתעה ציבורית שהן התרופה הטובה ביותר לליקויים ועבירות: הן מונעות אותם מראש. לכן, גם אם אף אחת מהכתבות שיתפרסמו בפרויקט המבורך של "סופשבוע" לא תוסיף אף בדל מידע חדש לגבי הפרשות שבהן הן יעסקו, עדיין יהיה כאן שירות חשוב לציבוריות הישראלית.