המתווך ההגון

כל הכותרות הראשיות של העיתונים הבוקר, למעט זו של "ידיעות אחרונות", מוקדשות להתפתחות האחרונה במשא-ומתן לשחרור החייל השבוי גלעד שליט – אולטימטום שהוגש לחמאס בדרישה להשיב בתוך ימים אחדים להצעה הישראלית. התפתחות זו הולבנה על-ידי השבועון הגרמני "דר שפיגל", ומשם עשתה את דרכה לעיתונות הישראלית.

לפי "מעריב" [ג'קי חוגי, עמית כהן, אלי לוי וסוכנויות הידיעות], "אם יענה החמאס בחיוב, תהיה מוכנה ישראל לשחרר 450 אסירים תמורת שליט, ולאחר מכן גם אסירים נוספים". ואם החמאס יסרב לאולטימטום, מה תעשה ישראל? מידע על אפשרות זו אינו מופיע באף עיתון.

רונן ברגמן מציין ב"ידיעות אחרונות" כי "את הכתבה מפרסמים ראש משרד ה'דר שפיגל' בישראל, כריסטוף שולט, והכתב הבכיר של העיתון לענייני מודיעין, הולגר שטארק, הנחשב לבעל מקורות מעולים בביון הגרמני". ברגמן אינו נוקב בשמו של המתווך הגרמני האחראי להתקדמות במשא-ומתן, ואף מדגיש כי גם ה"דר שפיגל" נמנע מלציין את שמו ומכנה אותו "המתווך ההגון".

בן כספית מספק ב"מעריב" הצצה אל פן אחר באחורי הקלעים של הפרסום האחרון. לפי דיווחו, ביום חמישי האחרון אירעה "תקרית קשה" בין העיתונאי הגרמני, שולט, ליועץ לביטחון לאומי עוזי ארד. כספית כותב כי לטענת שולט, כשביקש לשוחח עם ארד על עסקת שליט, נענה באיום. "ארד הניף מולו אצבע מאיימת", כותב כספית, "ואמר לו: 'אם אני הייתי מקבל פרטים על מצבך הרפואי ומפרסם אותם בעיתון, איך היית מרגיש?'".

כספית מציין כי "ארד מכחיש בתוקף את הדברים", אך כעבור כמה משפטים מוסיף כי ארד מאשר ששאל את העיתונאי הגרמני איך היה מרגיש אם פרטים אישיים על חייו היו מתפרסמים בעיתון. כלומר, פער הגרסאות עומד על חודה של אצבע מאיימת. מכל מקום, עולה השאלה מדוע ארד זועם על שולט. היועץ לביטחון לאומי חושש, כמובן, לפרסום שיחבל בהתקדמות המשא-ומתן.

ארד מעלה גם נימוק ספציפי למתח בינו ובין אנשי העיתונות הזרה. "החשש הוא", מסביר כספית מפי ארד, "כי העיתונאים הזרים, ובהם אותו כריסטוף שולט, פועלים עם עיתונאים ישראלים וגם עם גורמים אחרים בישראל כדי לפרסם פרטים שלא מפורסמים בארץ. מיד כשהם מופיעים בעיתונות הזרה, יכולים הקולגות בישראל לפרסמם". במלים אחרות, ה"דר שפיגל" משמש כאן "מתווך הגון" בין המידע הנפיץ על המשא-ומתן לשחרור שליט ובין העיתונות הישראלית.

האם ארד איים אי-פעם באופן דומה על כספית או על עיתונאי ישראלי אחר? קשה לדעת, ואפשר שהציבור הישראלי לעולם לא יידע על כך, עד שדיווח על אירוע כזה יופיע בעיתונות הזרה.

ההגנה הטובה ביותר היא התקפה

כף היד המגואלת בדם ולצדה סכין מאיימת, סמליל המיזם "די לאלימות!" של "מעריב", נעדרת הבוקר מדפי עיתון. יחד עם זאת, חובבי מיזמי העיתונות המלאים פומפוזיות וריקים מתוכן אינם נותרים יתומים; סמליל הקורא "נאבקים באלימות" וכולל יד אוחזת בסכין מופיע הבוקר בעמודים הראשונים של "ישראל היום". כותרת בכפולה הפותחת של החינמון קוראת: "רגע לפני שהילדים חוזרים לבית-הספר, 'ישראל היום' מתגייס לאחד המאבקים הבוערים והחשובים בתולדות המדינה".

העיתון, כך נכתב בעמוד השער, מצטרף בזאת לגל"צ ולקול-ישראל, המייחדים את שידוריהם היום למאבק באלימות. את המיזם פותח דן מרגלית (ששב לכתוב בעיתון לאחר כמה ימי מנוחה בעקבות אירוע בריאותי). בטורו מדגיש מרגלית בעיקר את האלימות בבתי-הספר, תוך שהוא מקשר בין תוכניות לימוד של ממשלות קודמות ובין האלימות במערכת החינוך: "האלימות בבתי-הספר היא חלק מהידרדרות כללית אשר צימקה את המחויבות לקאנונים עבריים מהתנ"ך ומשירת הלאום ומהערכים היהודיים לצורך לגרוס חצץ כדי לדעת את החומר. עשרות השנים האחרונות יצרו מערכת נהנתנית, אפילו מפונקת. במקום שהתלמיד יידע את החומר על בוריו, דיברו על הצורך 'להעניק לו כלים' ו'העיקר שיידע לחשוב' – כל התירוצים של העצלים, שמתפלמסים עם המורה בכיתה עוד בטרם קראו את הטקסט". בהמשך הטור תולה מרגלית תקווה בתוכניות החדשות של שר החינוך גדעון סער (ליכוד), ומקווה שיצליח "להחזיר עטרה ליושנה".

מאיה כהן מוסיפה לצד טורו של מרגלית ידיעה קצרה על שיתוף הפעולה בין גל"צ לקול-ישראל, ומציינת כי "בשיאו ראיונות מיוחדים עם ראש הממשלה, השר לבטחון פנים ומנכ"ל משרד החינוך".

בכפולה השנייה של העיתון, שמוקדשת אף היא למאבק באלימות, כותבת ליאת עזר, כתבת החינוך של "ישראל היום", על המאבק שמוביל השר סער באלימות במערכת החינוך. "לשר החינוך", כותבת עזר, "אין זמן או סבלנות לתיאוריות פסיכולוגיות ופדגוגיות, וגם לא אהדה ליד הרכה שאימצה מערכת החינוך כלפי תלמידים בעייתיים". בהמשך מפרטת עזר את התוכנית של סער ומצטטת מפיו בהרחבה.

התוכנית של משרד החינוך (ו"ישראל היום") למאבק באלימות במערכת החינוך מצטרפת לתוכניות אחרות של המשרד שזכו לפרסום רב בימים האחרונים. אחת מהן כללה תגמול כספי לבתי-ספר לפי הישגיהם. במוסף "המגזין" של "מעריב" מדווח צח יוקד על כשלון יוזמה דומה במערכת החינוך של ארה"ב. "אם נבחן מקרוב את השפעת התוכנית של בוש על החינוך האמריקאי, נגלה שלא מדובר בתוכנית טובה במיוחד", כותב יוקד. כותרת המשנה לכתבתו מפרטת את עיקרי הממצאים: "המורים והמנהלים מזייפים את ציוני התלמידים, התלמידים לומדים רק כדי לעבור את המבחנים, והפער האקדמי לא הצטמצם כלל".

מסובך, כואב, מלוכלך

ב"ידיעות אחרונות", כאמור, הכותרת הראשית שונה. "הצרות של לבייב", היא קוראת. נווית זומר מדווחת כי אתמול התכנס דירקטוריון חברת אפריקה-ישראל לדיון חירום כדי לאשר בקשה להסדר חובות מול בעלי אגרות החוב של החברה. במלים פשוטות – החברה בצרות, חובותיה כמעט כבדים מנשוא, והיא מבקשת לדחות את החזרתם. בעליה, לב לבייב, הופך בכך לטייקון הישראלי הראשון שנפגע מהמשבר הכלכלי העולמי במידה שמאלצת אותו להעביר בדירקטוריון חברת האחזקות שלו החלטה על פנייה לנושים בבקשה לפריסה מחודשת של החובות.

"זה יהיה מסובך, זה יהיה כואב, זה יהיה מלוכלך, ואין כל ודאות שבסוף הדרך תשרוד אפריקה-ישראל בבעלותה הנוכחית", מעריך פרשן העיתון סבר פלוצקר בטור נלווה לידיעה, ומוסיף כי להערכתו לא יהיו להסדר השלכות רוחב על המשק. "ההפסדים [של אפריקה-ישראל] כבר נספגו", מנחם פלוצקר את קוראיו.

מצוקתו של טייקון היא כמובן ידיעה דרמטית עבור עיתוני הכלכלה, ואמנם הבוקר היא הופכת לכותרת ראשית הן ב"כלכליסט" והן ב"דה-מרקר". בשני הכלכלונים הידיעה ממותגת כבלעדית לעיתון, אף שכאמור, היא מופיעה לא רק אצל המתחרה הישיר, אלא גם בעיתון הכללי "ידיעות אחרונות" (ואפילו במדור הכלכלה של "ישראל היום").

"גם אם תגיע אפריקה-ישראל למצב של קריסה, הדבר אינו צפוי לפגוע במשק", כותב סיון איזסקו ב"כלכליסט"; "אפריקה-ישראל לא תחזור למה שהיתה ולבייב לא יחזור למעמד הרם שהיה מנת חלקו בשנות הגאות", כותב רותם שטרקמן ב"דה-מרקר".

אינטליגנציה רגשית, אינטליגנציה לאומית

ברק רביד, שליח "הארץ" בפמליית ראש הממשלה, מסכם הבוקר את הביקור האירופי של נתניהו. בסוף רשימתו מעיר רביד על בעיית יחסי אנוש שראש הממשלה, לדעתו, סובל ממנה. "הבעיה של נתניהו", כותב רביד, "אינה המחסור באינטליגנציה רגשית, אלא חוסר המודעות לבעיה הזו". רביד מביא כדוגמה את התנהגות ראש הממשלה בטקס שבו קיבל מידי העיתון "בילד" את התוכניות המקוריות של מחנה ההשמדה אושוויץ. לדבריו, נתניהו לא היה לבבי דיו כלפי הגרמנים.

בעמוד המאמרים של "הארץ" מתייחס יוזף יופה, העורך והמו"ל של העיתון "די צייט", לבעיה עקרונית יותר שהציף אל פני השטח טקס קבלת תוכניות מחנה ההשמדה. לדברי יופה, בקבלו את התוכניות, "שיחק נתניהו בלי משים לידיהם של אנשים כמחמוד אחמדינג'אד, המבקשים לשלול את הלגיטימיות של קיומה של ישראל [...] הוא נפל למלכודת 'השואה = ישראל'; כאילו שישראל היא מין מתנה שלאחר המוות מאדולף היטלר". לדבריו, עדיף היה לו התוכניות היו מועברות ישירות למכון יד-ושם, ולא באמצעות ראש ממשלת ישראל.

הערה

כאן אמור היה להופיע טקסט קצר על האופן שבו "מעריב" ממשיך לגייס את עמודי המערכת שלו לטובת קידום התוכנית "כוכב נולד" ולהגברת הכנסות הזכיינית קשת מהתוכנית, אך נראה שאין בו צורך שכן העיתון עצמו כותב על כך באופן גלוי לחלוטין.

הנה ציטוט ישיר מכותרת משנה שהופיעה הבוקר בכפולת עמודי התרבות של "מעריב": "רגע לפני ההצבעה הגורלית: כתבי 'מעריב' יעשו הכל כדי לשכנע אתכם לסמס למועמד החביב עליהם ב'כוכב נולד'".

ענייני תקשורת

מצוקתה של חברת הספנות צים מביאה לרצף ראיונות של ראשי החברה-לישראל עם העיתונות הכלכלית, שבהם מובטח כי צים איתנה ועוד תשוב לשגשג. במסגרת ראיון שמעניק ניר גלעד, מנכ"ל החברה-לישראל, למוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" [נווית זומר], נשאל גלעד על ההשפעה שהיתה לסרט "שיטת השקשוקה" על עסקי החברה. גלעד משיב: "השקשוקה השפיעה. מגיע לנו ממרכז ההשקעות בתמ"ת מענק מדינה בגובה 40 מיליון דולר לטאואר במגדל-העמק, ולא נותנים לנו – שלא בצדק".

יוסי בר, כתב "מעריב" ברומא, מדווח במדור חדשות החוץ של העיתון כי ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, הגיש תביעת דיבה נגד העיתון "לה-רפובליקה" בסך מיליון יורו בעקבות פרסומים על טיב יחסיו עם קטינה. אגודת העיתונאים באיטליה טוענת כי "מדובר בצנזורה ופגיעה בחופש העיתונות".

ועוד במדור חדשות החוץ של "מעריב", דיווח [סוכנויות הידיעות] כי העיתונאי העיראקי שזרק את נעליו אל עבר נשיא ארה"ב דאז ג'ורג' בוש ישוחרר ממאסרו כבר בחודש הבא.