הפגנת כוח

"עסקים כרגיל", קוראת כותרת ידיעת תצלום המתפרסמת בתחתית עמ' 22 של "ידיעות אחרונות". בתצלום [יובל חן] נראים מנכ"ל בנק הפועלים לצד בעלת השליטה בבנק, שרי אריסון. כתב שאינו מקבל קרדיט מספק כיתוב לתצלום: "יממה אחרי שהמשטרה המליצה להעמיד אותו לדין, חגג שלשום מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן עם בעלת השליטה בבנק שרי אריסון את פתיחתה של תערוכת אמנות ישראלית, שכל הכנסותיה יועברו לוועד למלחמה באיידס. מאת אנשי עסקים ומנהלים הגיעו לצפות בתערוכה, לקנות תמונות ועל הדרך גם לתמוך בקינן". קוראי העיתון מוזמנים לקרוא "עוד על האירוע – ב'ממון'".

"האירוע", למען הסר ספק, אינו החלטת המשטרה להמליץ להעמיד את מנכ"ל הבנק לדין (יחד עם היו"ר לשעבר, דני דנקנר), אלא תערוכת ההתרמה השנתית שמארגן הבנק. "חובבי ציון", קוראת כותרת בשער "ממון". "עין לציון", מכריזה כותרת בראש עמ' 4. "אצולת הממון קנתה ציורים וחיזקה את המנכ"ל", מדווחת כותרת נוספת מעל תצלומים שבהם נראים אורלי ונוחי דנקנר, עידן עופר, ובתצלום משותף – קינן ואריסון עם אליעזר פישמן, מבעלי העיתון "גלובס".

כתב "ממון" אלי שמעוני מדווח לקוראי המוסף על מה שמוגדר כ"עצרת ההזדהות של ציון קינן". שמעוני פותח את דיווחו במזג האוויר דווקא. "קיצי ונעים היה בתל-אביב ביום שישי", הוא כותב. לפי דיווחו, "בבנק לא יכלו לבקש עצרת הזדהות טובה יותר [...] לפי החיבוקים ולחיצות הידיים, אנשי העסקים הכבדים בהחלט מחזקים את קינן".

עוד בדיווח, ציטוטים חגיגיים מפי בכירים בבנק ("הבנק חזק ויציב"; "בבנק העסקים כרגיל"), ציטוט מאת "מקורב להנהלה", שאומר לכתב כי "זו הפגנת כוח אמיתית", וציטוט מאת "בכיר בהנהלה", שאומר לכתב כי "הציבור לא היסטרי, הוא מבין שמדובר בעניין פרוצדורלי של אישור הלוואה שהוחזרה בדיעבד. אין נזק לבנק, בטח לא ליציבותו".

רק בטור הנלווה מאת סבר פלוצקר חורג המוסף "ממון" מסגנון של מדור רכילות מפרגן ומעניק מעט תשומת לב, גם אם באופן עקיף, לפרשה שמאיימת לערער את מעמדו של מנכ"ל בנק הפועלים.

פלוצקר נזכר כיצד לפני כשנתיים, לאחר הדחת צבי זיו ומינויו של קינן, אמר לו רוני חזקיהו, אז המפקח על הבנקים בבנק ישראל, "נתתי לדנקנר עוד הזדמנות, אך הוא המשיך לצפצף על הפיקוח, עשה בבנק כבשלו [...] דנקנר השתין עלינו מהמקפצה. הוא מהווה סיכון ניהולי לבנק". פלוצקר מציין כי הדברים נאמרו בשעתו שלא לציטוט ישיר, ואמנם פורסמו תוך חסיון המקור. כעת, המקור נחשף.

בהמשך מזכיר פלוצקר כי בעבר דרש הסברים מנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, על פעולותיו מול דנקנר, אך מאז למד כי לפישר חוש ריח "המסוגל להריח דברים שבני תמותה לא קולטים", ועל כן מוטב לסמוך עליו. ההמלצה להעמיד לדין את קינן, נזכיר, באה מהמשטרה, לא מבנק ישראל, שדווקא אישר את מינויו.

"עסקים כרגיל", קוראת כותרת ידיעת תצלום המתפרסמת בתחתית עמ' 12 של "מעריב". בתצלום [ראובן קסטרו] נראים מנכ"ל בנק הפועלים לצד בעלת השליטה בבנק, שרי אריסון. כתב, שאינו מקבל קרדיט, מספק כיתוב לתצלום: "בצל המלצת המשטרה להעמיד לדין את מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן ואת היו"ר לשעבר דני דנקנר, אירחה הנהלת הבנק ביום שישי את תערוכת האמנות המסורתית למען המאבק באיידס, שנערכת מדי שנה בבניין הנהלת הבנק בתל-אביב [...] אלפי בני-אדם הגיעו לתערוכה, ובמשך שש שעות גויסו כ-1.3 מיליון שקלים למען המלחמה באיידס בישראל".

"עסקים כרגיל?", שואלת כותרת מדור הרכילות במוסף "עסקים" של "מעריב", שלרגל האירועים מוקפץ לכפולה הפותחת של העיתון. בראש שער המוסף הכלכלי של "מעריב" מתפרסמת הכותרת "המכשולים לא יאטו אותנו", ציטוט שמביא יהודה שרוני מהצהרת יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי, כפי שנשלחה לעובדי הבנק במהלך סוף-השבוע.

העיתון "כלכליסט", החוגג בימים אלה שלוש שנים לגליונו הראשון, מקדיש הבוקר תשומת לב לא רק לאירוע ההתרמה שערך הבנק, אלא גם לחשדות החמורים הנוגעים לבכיריו. במדור הרכילות "דיבידנדים" [רון גרנות] מתפרסם דיווח קצר על כמה מהמבקרים בתערוכה של בנק הפועלים. הכותרת הראשית, לעומת זאת, קוראת: "אריסון שותקת, סרוסי מגבה, קינן ממשיך".

"ציון קינן ניצב שלשום בבוקר במרכז הלובי של ההנהלה הראשית של בנק הפועלים בתל-אביב, ולפתע מצא את עצמו לבד", מדווח תומר זלצר בכפולה השנייה של העיתון. "במשך כמה שניות אף אחד לא ניגש אליו כדי לחבק אותו או כדי ללחוש משהו על אוזנו. הוא התבונן סביב ויכול היה להבחין שגם גדודי העיתונאים שהגיעו כדי לצלם ולראיין אותו בעקבות המלצת המשטרה להעמידו לדין – מנעד משונה שנע בין כתבים כלכליים לכתבי 'ערב טוב עם גיא פינס' – לא נמצאים באזור. באותו רגע, אף שהיה מוקף במאות מוזמנים שהגיעו לתערוכת האמנות הישראלית שאירח בנק הפועלים, קינן נראה בודד מאוד". הכותרת לידיעה של זלצר היא "מפגן תמיכה. בינתיים".

בהמשך כותב זלצר כי "בתקופת הביניים שבין המלצת המשטרה לבין הכרעת הפרקליטות, שדה הקרב עובר לזירה הציבורית, כאשר לדיון התקשורתי סביב הפרשה פוטנציאל להאיץ את כדור השלג המתגלגל ולדחוק את בנק ישראל לבצע מהלך מקדים". זלצר מציין כי באירוע ההתרמה של הבנק הוזכר פעם אחר פעם שמו של יואב גלנט, ומצבו של קינן (הנה כתבת הפרופיל על קינן שפורסמה ב"כלכליסט" לפני כשנתיים) הושווה למצבו של האלוף שלא התמנה לרמטכ"ל.

משה גורלי, הפרשן המשפטי של "כלכליסט", משווה אף הוא בין קינן לגלנט. בטור פרשנות נלווה כותב גורלי כי "בכפוף להבדלים המתבקשים, בדומה לפרשת גלנט, מנכ"ל הוא הרמטכ"ל של הבנק. חיי ילדינו אמנם לא מופקדים בידיו, אבל פקדונותיהם ועתידם הכלכלי כן. לכן, פגמים באמינות יכולים בנסיבות מסוימות להיות עילה להדחת בכירים בבנק".

בהמשך טורו כותב גורלי: "סיפור דנקנר-קינן הוא יותר דני דנקנר ופחות קינן. החטא הבסיסי, לפי המשטרה, הוא ההלוואה שביקש יו"ר הדירקטוריון לקחת מהבנק שלו. בכך העמיד מכשול בפני עובדיו. [...] הבנק לא ניזוק כספית מהסיפור וגם לקינן לא צמח רווח כספי, אבל יש מי שחושד שקידומו לתפקיד המנכ"ל רופד בהלוואה ההיא. השאלות הן אם קינן שיקר לוועדת האשראי, התרשל בבדיקת הלוואה או לא עשה די כדי לאמת את הנתונים. המלצה לכתב אישום מצביעה לכיוון ההתנהגותי החמור יותר. אבל, גם אם יתברר שהפגמים קלים יותר, מותר לתהות על עמוד השדרה שהפגין. ואולי בכלל מופעל על קינן לחץ כדי לחזק את התיק נגד דנקנר?".

ב"דה-מרקר" מציע סמי פרץ לאסור על הבנקים להעניק הלוואות למנהליהם הבכירים. "מתן הלוואות של הבנק לנושאי משרה בכירים בו הוא מפתח ליצירת לחצים ופיתויים שלא כל מנהל מסוגל לעמוד בהם", הוא כותב. גם מאמר המערכת של "הארץ" מוקדש לפרשה. מומלץ בו לקינן לצאת לחופשה עד להכרעת הפרקליטות בעניינו.

מי נשאר בכיכר

גל המחאות בעולם הערבי הולך ומתפשט, והעיתונים מקדישים לכך עמודים מרכזיים. "עשרות הרוגים בלוב, בחריין ותימן עם התפשטות המחאה בעולם הערבי", נכתב בשער "הארץ". "קדאפי טובח במתנגדיו: שלח מטוסי קרב", נכתב בשער "ישראל היום". ההפניה משער "ידיעות אחרונות" מתמצה ברצועה דקה בתחתית השער, הקוראת: "חומייני של מצרים: מטיף השנאה כבש את כיכר תחריר".

סמדר פרי מדווחת בעמ' 4 של העיתון כי השיח' יוסוף קרדאווי שב למצרים מגלות ארוכת שנים בקטאר ונשא נאום בכיכר תחריר מול מאות אלפי מפגינים. "ואיל גוניים, הבכיר בגוגל שנחשב לגיבור המהפכה במצרים, עמד לעלות לבמה כדי לשאת את נאום הניצחון. אלא שהשיח' בן ה-84 גנב לו את ההצגה", כותבת פרי. "מאבטחיו של קרדאווי הדפו את גוניים הצדה ופינו את הדרך למטיף ששב מהגלות".

בהמשך הדיווח מוזכרות התבטאויות קיצוניות של קרדאווי, שקרא להשמדת מדינת ישראל, ונכתב כי בעצרת בקהיר אמר: "הלוואי שנזכה בקרוב להתפלל במסגד אל-אקצא בירושלים", קריאה שזכתה לתשואות ההמון.

כותרת ידיעה ב"ישראל היום" על הנעשה במצרים נשענת על ציטוט מדברי קרדאווי – "נצא לאל-קודס". בטור נלווה מזכיר יוסי ביילין את עמדותיו הקיצוניות של השיח', וכותב: "צעירי הפייסבוק החילונים הצליחו לפתוח את שערי מצרים בפני כל מי שהיה מנוע מכך שנים ארוכות. השאלה היא אם תהיה להם השפעה על מה שאנשים כמותו יעשו לאחר כניסתם. החשש הגדול הוא שהם ישובו לעבודה, ואילו הוא יישאר בכיכר".

שליחת "הארץ" לקהיר, עמירה הס, נכחה בהפגנת ההמונים בכיכר תחריר ומתארת אותה כהצלחה של העם המצרי להוכיח שביכולתו להוציא גם כעת, לאחר הסתלקות מובארכ, המונים לרחובות להפגנה למען הגשמת דרישות המהפכה. רק אחר-כך היא מזכירה מבחר מדברי קרדאווי בעצרת, כשהפרשנות שניתנת להם מדגישה פנים שונים מאשר בשאר העיתונים.

הכותרות הראשיות

בסוף-השבוע הטילה ארה"ב וטו על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם לגנות את הבנייה הישראלית בהתנחלויות, וכל עיתוני הבוקר, למעט "ידיעות אחרונות", מקדישים לכך את כותרתם הראשית. "אובמה הטיל לראשונה וטו על גינוי ישראל", קוראת הכותרת של "הארץ", מעל תצלום גדול [רויטרס] של מפגין שהשתתף בהפגנה השבועית נגד גדר ההפרדה בבילעין והניף שלט הקורא לגינוי הבנייה בהתנחלויות. עוד על שער "הארץ", תמצית מאמרו של אלוף בן, הרואה בתוצאות ההצבעה במועצת הביטחון (14 חברות המועצה בעד גינוי לישראל, רק ארה"ב נגד), עדות לבידודה הגובר של ישראל בעולם.

"המחווה והמחיר", מנוסחת הכותרת הראשית של "מעריב". "המחווה", על-פי "מעריב", היא הטלת הווטו. "המחיר", כפי שמדווחים אלי ברדנשטיין, צח יוקד ועמית כהן, עדיין לא ברור. "האם ראש הממשלה נתניהו התחייב לפרוע את המחווה של אובמה בדרך כלשהי במישור המדיני מול הפלסטינים?", הם שואלים. בטור פרשנות נלווה מעריך אלון פנקס כי הווטו שהוטל בסוף-השבוע יהיה "ה-וטו האחרון – ודאי אחד האחרונים – בסגנון הנדוש הזה. לארצות-הברית נמאס להגן על מה שנתפס בעיניה בלתי ניתן ובלתי ראוי להגנתה וחסותה – ההתנחלויות".

"הווטו האמריקאי: בישראל מרוצים, ברשות כועסים", נכתב בשער "ישראל היום". דן מרגלית מגדיר את הטלת הווטו "הישג למדיניות הישראלית", אך מזכיר כי "אין ודאות כמה פעמים תיאות אמריקה להטיל וטו בעתיד, ויש ודאות כי היא תגבה מישראל מחיר גבוה תמורת נכונותה להיקלע לבדידות מדינית בלתי מזהירה".

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" – "1,700 ימים" – מתייחסת לתקופת שהותו של החייל גלעד שליט בשבי. הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לסיקור עצרת מחאה שהתקיימה אתמול מול בית ראש הממשלה.

על-פי דיווחם של דני אדינו אבבה וגואל בנו, ראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון, מתח בדבריו בעצרת ביקורת על ראש הממשלה נתניהו ואמר כי הוא "אינו הכתובת" למחאה. על-פי גילון, "הוא האיש שאינו מסוגל לשחרר עצמו מעולו של יועצו ולשולחו ללונדון, אם כך, האם הוא האיש שיהיה מסוגל לקבל ולכפות החלטה על שחרורו של גלעד?". גילון הציע להפנות את מאמצי המחאה לרמטכ"ל החדש, בני גנץ. עוד מדווחים השניים כי כאשר השרה אורית נוקד נטלה את רשות הדיבור, "הקהל הרב ליווה את נאומה בקריאות בוז צורמות".

בטור נלווה מתייחס נחום ברנע לרעיון שהעלה גילון וכותב: "הוא מעיד על המהפך שעוברים הישראלים בשנים האחרונות [...] בעיני רבים, הפוליטיקאים [...] חדלו להיות כתובת. העיניים נשואות לאחרים: לשופטי בג"ץ, לפקידים הבכירים, לקציני הצבא. זהו כביש עוקף דמוקרטיה". גם ברנע מציין את קבלת הפנים העוינת של קהל העצרת לשרה נוקד.

נאום שנשא אמש מאיר שלו בעצרת מתפרסם אף הוא בכפולת העמודים הפותחת של "ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "נתניהו, אתה אחראי". לפי שלו, "גלעד שליט כלוא לא רק בידי חמאס, אלא גם בהססנות ובאפס המעשה של ממשלת ישראל ושל העומד בראשה. לראש הממשלה אין חזון ודרך ולא סדרי עדיפויות, ולמרבה הצער, רק אם נצליח להוכיח שהמשך שביו של גלעד שליט מסכן את שלום הקואליציה שלו – יזכה הנושא לטיפול".

בדיווח מאת יורי ילון ודניאל סיריוטי, המתפרסם הבוקר ב"ישראל היום", מוזכרות קריאות הבוז לנציגת הממשלה, השרה נוקד, ומובאים כמה ציטוטים מדברי הביקורת של שלו. הצעתו של גילון להפנות את המאמצים לרמטכ"ל מוזכרת ב"ישראל היום", אך ללא דברי ההקנטה לנתניהו.

ענייני תקשורת

שחר רן מדווח ב"דה-מרקר" כי ועד העיתונאים ברשות השידור חתם על הסכם שכר חדש, וזאת במסגרת הרפורמה ברשות.

ב"כלכליסט" ראיון שערך עומר כביר עם רוב סמואלס, מנהל המוצרים הניידים של ה"ניו-יורק טיימס".

כרמית ספיר-ויץ כותבת במוסף "המגזין" של "מעריב" על סערה המתחוללת בשוק הספרים המשומשים בשל טענת אנשי האתר "בוקספר" כי באתר "סימנייה" העתיקו ביקורות וחוות דעת על ספרים. על-פי הכתבה, העניין נדון בימים אלה בבית-המשפט המחוזי בחיפה.

שרה לוין ממושב ניר-ישראל חתומה על מכתב למערכת "הארץ" שמתפרסם תחת הכותרת "קריקטורות לא מצחיקות". לוין כותבת על שלוש קריקטורות שהופיעו לאחרונה בעיתון ומהן, לטענתה, "עולה מסר שוביניסטי בוטה בכל הנוגע לתחומי העניין לכאורה שמעסיקים נשים – ובעיקר, לגבי מה שאינו מעניין אותן, שוב, לכאורה".