סלכלום
כתב "דה-מרקר" צבי זרחיה טען ברב-שיח שנערך במסגרת כנס אילת לעיתונות בחודש שעבר כי חברת סלקום נמנעת מלפרסם ב"הארץ" בשל מאבקו של העיתון למען הורדת דמי הקישוריות. הבוקר עומדת הטענה הזו במבחן המציאות. בכל העיתונים מתפרסמת מודעה מטעם חברת סלקום. "מתנצלים בפניכם", נכתב בה. "לקוחות יקרים, אנו מתנצלים בפניכם על התקלה החמורה שאירעה ברשת סלקום. אנו עושים כל מאמץ על מנת להמשיך ולהעניק לכם שירות איכותי וראוי. עמוס שפירא, מנכ"ל סלקום וכל עובדי סלקום". בכל העיתונים מתפרסמת המודעה, למעט "הארץ".
העילה להתנצלות היא תקלה טכנית רחבת היקף שארעה אתמול ומנעה ממיליוני לקוחות סלקום את האפשרות להשתמש בטלפון הנייד שלהם במשך רוב שעות היום. דיווח על התקלה הטכנית כובש את הכותרת הראשית של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" (שניהם בוחרים במלה "מנותקים"), "כלכליסט" ו"דה-מרקר". ב"ישראל היום" הכותרת המרכזית בשער עוסקת במינוי המפכ"ל הבא, אך גם בעיתון זה העמודים הפותחים מוקדשים לתקלה ברשת הסלולרית. כשווייץ היינו.
"מעולם לא קרה שתקלה של חברה מסחרית השפיעה על כל-כך הרבה אנשים בעת ובעונה אחת", כותב אמיר טייג ב"דה-מרקר". "[...] התקלה הנוראית של סלקום היא תמרור אזהרה חשוב. תשתית הסלולר בישראל נהפכה לתשתית חיונית מאין כמוה לקיום אורח חיים סדיר".
"הרבה זמן לא היה לי כזה יום כיף, בלי שהטלפון מצלצל בלי סוף", מצטטת ב"מעריב" נועה אורון את צביקה לוינסון, מנכ"ל רשת האופנה HDL דפנה לוינסון. "החלק היותר נחמד", הוא אומר לה, "היה כאשר הצלחנו לנהל ישיבה עסקית במשך שעה, בלי שהיא נקטעה על-ידי צלצולים".
"עם סלקום אתה אף פעם לא לבד, אבל מה קורה אם אתה רוצה להיות לבד?", שואל רועי צ'יקי ארד ב"הארץ". "הסלולר משווק כהמצאה שנועדה לשרת את האדם, אבל למעשה באשמתה תמיד ניתן יהיה לאתר אותו. גם הפנאי הופך לחלק מהזמן ששייך לעבודה. אם אתה שכיר, עם סלולר, אין למעשה זמן שאתה לא עובד. אתה הופך להיות רכוש של המוצר שקנית ושל מקום העבודה. מעין עבד, אבל בלי שדות הכותנה הנעימים".
"אנשי שירות הלקוחות של חברת פנגו, המפעילה תשלום בעבור חניה באמצעות הטלפון הסלולרי, הוצפו אתמול בטלפונים", מדווחים ב"ידיעות אחרונות" עופר פטרסבורג, ראובן וייס ויהודית יהב. "'התקשרו אלינו נהגים עצבניים מכל הארץ', סיפרה אתמול אנה אוסמן, סגנית מנהלת המוקד, 'לאחר שלא הצליחו להפעיל את החניה'. אנשי המוקד הסבירו בסבלנות כי האשם לא בהם אלא בסלקום". בכל העיתונים דוגמאות לנזקים שכאלה, לצד הערכות לגבי הפיצויים שתידרש חברת סלקום לשלם ללקוחותיה והאפשרות שלהם לתבוע אותה.
"היעדרותה של סלקום מהרשתות החברתיות צרמה אתמול במיוחד", נדפס מעל טור קצר מאת שי ענבל המתפרסם ב"כלכליסט". "חברה שאינה מסוגלת להבהיר ללקוחותיה בטוויטר ובפייסבוק את מהות התקלה הגדולה שמונעת מהם לבצע שיחות מפקירה את הזירה במקרה הטוב לאתרי החדשות, ובמקרה הרע להמוני לקוחות מתוסכלים, שהוציאו קיטור אתמול ברשת והפכו את המפעילה הענקית לבדיחה תדמיתית".
"תופעה בולטת היתה השימוש החוזר ונשנה בכינוי 'סלכלום', כעיוות של שם המותג סלקום", מציינת ב"דה-מרקר" איילה צורף בטור המוקדש לתגובות הלקוחות הזועמים ברשתות החברתיות. "ביטוי זה נולד באמצע שנות ה-90", היא מזכירה, "בעקבות התקלה הגדולה שחוותה אז החברה במשך ימים ארוכים, שהיו גם חודשי ההשקה שלה". עוד מציינת צורף כי "את המשבר התקשורתי הזה עוברת סלקום כאשר יועץ התקשורת שלה, רני רהב, נמצא בחו"ל, ומשם הוא מסתמך על הנייד האישי שלו – של סלקום כמובן – שמקשה עליו את התקשורת עם העיתונאים".
"מלה טובה ביום מעצבן" מעניק יואל אסתרון, מו"ל "כלכליסט", למנכ"ל סלקום עמוס שפירא. "המנכ"ל פעל ללא דופי", כותב אסתרון, "הוא התייצב מול המצלמות ברגע הנכון, התנצל מעומק הלב בפני הלקוחות המאוכזבים, הסביר בכנות כובשת שהוא לא יכול בשלב זה לומר מה מקור התקלה החמורה, ונמנע בצדק מתחזית חד-משמעית מתי היא תתוקן [...] ביום כזה, נחמד לראות שהמנכ"ל לא בורח ולא מורח".
את העמודים הראשונים של "ידיעות אחרונות", המוקדשים לסיקור התקלה, נזקיה ומסקנותיה, מלוות מודעות של חברת אורנג' המכריזות: "היכונו למהפכת הסמארטפונים". כתבת השער של המוסף "דה-מרקר ויק" שואלת "האם אתם מוכנים?". "8 מיליארד מכשירים סלולריים, פי 5 מכשירים בפס רחב. פי 4 טלפונים חכמים, פי 25 מידע יעבור ביניהם. כך ייראה העולם תוך חמש שנים".
בעמודי הפנים של המוסף מדווח איתן אבריאל מכנס MMF שהתקיים לאחרונה במונקו, שם שמע את מנכ"ל חברת אריקסון הנס וסטברג מדבר על העתיד: "כל מה שיכול ליצור ערך מוסף על-ידי חיבור לאינטרנט – יחובר. סמארטפונים וטאבלטים כמובן – אבל לא רק הם, אלא גם מכוניות וחלק גדול מהמכשירים הרפואיים [...] מהפכת האינטרנט הנייד המהיר מתחילה עכשיו, כי סוף-סוף יש לנו את הטכנולוגיה, את הפרישה של התשתיות, את מכשירי הקצה וגם את ביקוש הצרכנים".
לחץ התקשורת
"מינוי המפכ"ל הבא נדחה במפתיע בשל בדיקת המבקר נגד ניצב דנינו", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". תומר זרחין ויהונתן ליס מדווחים כי השר לבטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ, החליט לעכב את בחירת המפכ"ל כדי להשלים את בדיקת מבקר המדינה את תפקודו של דנינו בפרשה של רצח סוכני משטרה, שאירעה ב-2006.
שני העמודים הראשונים של "הארץ" מוקדשים להתפתחות בהליך בחירת המפכ"ל הבא. זרחין וליס מספקים רקע נרחב על הפרשה שמעכבת כעת את מינוי המפכ"ל, תוך הסתמכות על פרסומים קודמים של העיתון העוסקים ב"מחדל". לצד תצלום של שני המועמדים המובילים לתפקיד המפכ"ל, יוחנן דנינו ושחר איילון, מופיעה רשימת "השאלות הקשות" שעולות מן הפרשה.
"האם ראש אגף החקירות, ניצב דנינו, ידע בזמן אמת על הסכנה הנשקפת לחיי שני המקורות? האם דנינו התרשל בכך שלא התעקש לבצע בדיקה שאמורה היתה לגונן על אחד המקורות? האם שגה אגף החקירות בראשות דנינו בגיוסו של המקור סלהוב, שהמשטרה סימנה בעבר כבעייתי? האם פעלו דנינו והמפכ"ל כהן כדי לטייח בדיקה משטרתית שעשויה היתה לחשוף את מחדליהם? מדוע המבקר לא קיבל את המידע מכהן ודנינו ונאלץ להמתין לפנייה של קצין פורש?".
אמיר אורן מוסיף טור פרשנות שבפתחו הוא מזהיר כי "הסיפור הזה מחייב סבלנות רבה. הוא אינו מיועד לקצרי רוח". על-פי אורן, "לגופן של הטענות ב'פרשת הסוכנים', לא ברור מדוע הן צריכות להפריע למינוי דנינו, אם אכן זו היתה עד אמש כוונתו של אהרונוביץ [...] טענות דומות ואולי אף חמורות מאלה, באותו עניין עצמו, הוטחו במי שהיה מפקד מחוז המרכז, דודי כהן. אם בדיקת המשטרה ולאחריה בדיקת המבקר יכולות להתנהל בלי להעיב על כהונת כהן כמפכ"ל, שלא לומר לגרום להתפטרותו, אין בטענות נגד דנינו עילה לסיכול מינויו".
בטורו מציין אורן כי "ההקדמה לסיפור, שאין ולא יכולה להיות לה כל זיקה אליו, אירעה בדיוק שלוש שנים וחצי לפני פגישתו של אהרונוביץ עם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, שנערכה ב-15 בנובמבר השנה. ב-15 במאי 2007 התפרסמה באחד העיתונים, שהרבה לתקוף את לינדנשטראוס ולהגן על ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, שהיה יעד לבדיקות המבקר, הכותרת הבאה: 'ראש אגף החקירות והמודיעין, ניצב יוחנן דנינו, פנה לפרקליט המדינה ולמפכ"ל המשטרה בבקשה לפתוח בחקירה נגד לינדנשטראוס, בחשד לשיבוש חקירות רגישות של המשטרה'. לינדנשטראוס נעלב, וכל הכחשותיו של דנינו היו ללא הועיל".
הכותרת בראש שער "ידיעות אחרונות" הבוקר קוראת: "מסתמן: שחר איילון ימונה למפכ"ל". טובה צימוקי וירון דורון מדווחים בעמ' 6 כי "לדברי גורמים במשרדו [של השר לבטחון הפנים], הוא כבר בחר בניצב שחר איילון". כותרת הידיעה בראש העמוד קוראת "נתיבי איילון", וכותרת הגג מבהירה: "דרכו של מפקד מחוז תל-אביב לתפקיד המפכ"ל הבא סלולה".
ירון דורון מוסיף דיווח מטקס שערכה המשטרה אתמול לשוטרים מצטיינים: "איילון הגיע לפני דנינו, ומיד ניגשו אליו שוטרים רבים, לחצו את ידו ובירכו אותו. כולם שאלו האם הוא יודע משהו, אבל לאיילון לא היה מושג במי בחר השר. בהמשך הגיע דנינו, ובלחץ התקשורת השניים לחצו ידיים ונעמדו לצילום משותף. גם דנינו השיב לכל הסקרנים שאין לו מושג אם הוא המפכ"ל [...] מתחת לפני השטח המתח הורגש. בתוך האולם התחלף המתח במבוכה, כאשר השר הודיע על דחיית הכרזת המפכ"ל הבא".
זב ומצורע
"אירלנד ניסתה להגביל משלוחי נשק לישראל לאחר מלחמת לבנון השנייה",מדווח ברק רביד ב"הארץ", על סמך עוד אחד ממברקי מחלקת המדינה שחשף האתר ויקיליקס. "בעלי השרתים נכנעו ללחץ, ויקיליקס הושבת", קוראת כותרת לידיעה קצרה בכפולה המרכזית של "מעריב", המוקדשת כולה לפרסומים האחרונים באתר ההדלפות. צח יוקד מדווח בידיעה זו כי חברת אמזון, שאירחה את האתר בשרתיה, החליטה לחסום אותו, וזאת בעקבות "מסע לחצים תקשורתי ופוליטי". עוד בכפולה המרכזית של העיתון, ידיעה מאת סוכנויות הידיעות המציינת כי מייסד האתר, ג'וליאן אסאנג', "מבוקש בימים אלה בשבדיה על אונס, ואתמול הוא צורף לרשימת המבוקשים של האינטרפול, אף כי עדיין לא הוצא נגדו צו מעצר בינלאומי".
"האינטרפול הוציא צו מעצר בינלאומי נגד מייסד אתר ויקיליקס", נכתב בכותרת משנה לידיעה מאת דוד ברון וסוכנויות הידיעות המופיעה ב"ישראל היום". לידיעה מתלווה תצלום של צו המעצר כפי שהוא מופיע באתר האינטרפול. אם כך, יצא צו או לא? באתר "מעריב" דווח כבר לפני 24 שעות כי אכן יצא צו. מכל מקום, במוסף "סופשבוע" של העיתון כתבה נרחבת [שרה ליבוביץ-דר] על הפרשה שחוללה את הצו. לא פרסום מידע כמוס, אלא חשד באונס והטרדה מינית של שתי נשים בשבדיה.
אחרי כמה ימים של מבוכה וגילויים, מגיע תור פרשני סוף השבוע לעסוק בוויקיליקס ובעומד מאחוריה. "אף שמצופה ממני כעיתונאי לקדש את חופש המידע, הביטוי וכו'", כותב אראל סג"ל במוסף "סופשבוע" של "מעריב", "[...] אני מתקשה לסמוך ידיים על עיתונות חסרת אחריות. המיזם הדמוקרטי-אנרכי המאפשר לכל זב ומצורע להדליף חומר מסווג במטרה לחשוף איוולת שלטונית ושימוש לרעה בכוח יהפוך לחרב פיפיות. בטווח ארוך, חופש המידע ייפגע. המשטרים המערביים ייאלצו לאמץ נורמות הפעלה חדשות. הגבלות יוטלו, חוקים דרקוניים יחוקקו, מערכות מעקב משוכללות ינטרו אתרים דומים. מדליפים כענת קם ישלמו מחיר כבד".
"יש לי תחושה, ולא מידיעה, שבצד הומור פוליטי וחשיפה מבורכת של שחיתויות חברתיות, עלולות לדלוף מוויקיליקס רגישויות שעלולות לסכן את שלום העולם", כותבת תמי ארד ב"כלכליסט". בהמשך היא כותבת: "לא יודעת מה איתכם, אני עדיין מאמינה בעיתונות חוקרת ולא בעיתונות משלשלת".
"אסאנג' הוא טרוריסט", פוסק יואל אסתרון, מו"ל העיתון "כלכליסט", בטור קצרצר המתפרסם בפתח המוסף השבועי של העיתון. "התאום האינטרנטי של אוסמה בן-לאדן", הוא מגדיר אותו. "ויקיליקס של אסאנג' לא מנסה לתקן את העולם. להפך – הוא תוקף את המדינות הדמוקרטיות, ובראשן ארצות-הברית, ומסייע למשטרים חשוכים [...] אחמדינגא'ד צריך לשלוח לו פרחים עם צ'ק שמן. אולי כבר שלח לו. אסאנג' הכריז השבוע שכל ניסיון לפגוע בו הוא פגיעה בחופש העיתונות. אכן, לא כדאי לפגוע בו. מוטב לשלוח אותו לטהרן, גן העדן של העיתונות החופשית".
ההפך הוא הנכון
כותרת בתחתית שער "מעריב" נפתחת בצירוף המלים הבלתי נמנע "סערת שרה". שרה היא שרה נתניהו, רעיית ראש ממשלת ישראל, שבימים האחרונים שוב עמדה במוקד פרסומים ביקורתיים של העיתון (בן כספית). סערה היא האופן שבו עורכי "מעריב" מתייחסים פחות או יותר לכל אירוע המתרחש בעולם. הביטוי "סערת שרה" שב ומופיע ככותרת בראש עמ' 4 של העיתון. אלי ברדנשטיין מדווח כי בעקבות הפרסומים האחרונים ב"מעריב" ובערוץ 10 על מעורבות לכאורה של רעיית ראש הממשלה בנעשה בלשכת ראש הממשלה, שלושה מאנשי הסגל הבכירים שוקלים לעזוב את הלשכה.
על-פי ברדנשטיין, "יועציו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מתוך לשכתו וגם מחוץ לה נקראו אמש מבתיהם כדי להשתתף בדיון חירום בירושלים בעניין מעורבותה של אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, בנושאים שונים הקשורים בניהול המדינה". לשכת נתניהו מסרה אתמול ל"מעריב": "ראש הממשלה לא קיים היום שום דיון חירום בלשכתו".
ובינתיים, ב"ישראל היום", כמחצית מעמ' 23 מוקדשת לסקירה של יורי ילון את רכב השרד החדש שיעמוד לרשותו של בנימין נתניהו. הכותרת: "אין די.וי.די, אין משקאות". "בניגוד לפרסומים", נכתב בכותרת המשנה, "בדבר אבזור מפואר ברכב השרד החדש של רה"מ, האאודי A8L מצוידת ברמה בסיסית. הדגש הושם על רמת המיגון, על-פי דרישות האבטחה.
"מדובר בכלי רכב בעל רמת המיגון הגבוהה ביותר, בהתאם לדרישות שירות הביטחון הכללי", כותב ילון, "ועלותו היא 2 מיליון ו-250 אלף שקלים. זאת בניגוד לפרסומים כי המחיר עומד על מיליון דולר. בחינה מעמיקה של תא הנוסעים של רכב השרד מגלה כי הוא מאובזר ברמה בסיסית יחסית לכלי רכב בסטנדרט הזה. פרסומים בלתי מבוססים טענו שנתניהו ייהנה משלל פינוקים ומאבזור מפואר דוגמת די.וי.די עם מסך רחב, מקרר משקאות ואפילו מתקן לשמירת לחות סיגרים, אך ההפך הוא הנכון. ראש הממשלה ביקש באופן אישי כי לא יותקן ברכב די.וי.די וגם אין בו מקלט טלוויזיה, כמקובל בכלי רכב דומים".
"הרכב של נתניהו מצויד בריפודי עור, באפשרות שליטה במערכת מיזוג האוויר מהמושב האחורי ובפונקציה של חימום המושב. בחלקו האחורי יש מקום לשני נוסעים בלבד, ובצד שבו יישב נתניהו הותקן שולחן נשלף שעליו ניתן לכתוב במהלך הנסיעה. מנסיעת מבחן עולה כי ברגע שפותחים את השולחן המאולתר אין די מקום לרגליים, ממש כפי שקורה בטיסה במחלקת תיירים בזמן הגשת האוכל. במושב הנוסעים יש מראה אישית וגם תאי אחסון רגילים לחלוטין".
חג שמח
בשער "ידיעות אחרונות" מודפס הבוקר תצלום [אביהו שפירא] שבו נראה הרמטכ"ל גבי אשכנזי מדליק נר ראשון של חנוכה. "רמטכ"ל מדליק", קוראת הכותרת.
בשער "ישראל היום" מודפס הבוקר תצלום [רפאל בן ארי] שבו נראה שר הביטחון אהוד ברק בטקס הדלקת נר ראשון של חנוכה. "באנו חושך לגרש", נכתב מתחת לתצלום.
"נר עם לוחמים" כתוב ב"מעריב" לצד שני תצלומים [חמד אלמקת ומשרד הביטחון], שבהם נראים הרמטכ"ל ושר הביטחון מדליקים נר ראשון של חנוכה.
ב"הארץ" אין ידיעת תצלום דומה, לא על בכירי מערכת הביטחון ולא על הדלקת נר ראשון של חנוכה.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי זכייניות הטלוויזיה המסחרית אינן נערכות לשלם את תמלוגיהן למדינה לשנת 2010.
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי תנועת אומ"ץ טוענת שהיועצת המשפטית של רשות השידור תפרה מכרז למידותיה של סגניתה.
יפה ויגודסקי, מנכ"ל הטלוויזיה החינוכית, מתראיינת לשרי מקובר-בליקוב במוסף "סופשבוע" של "מעריב". "מה שהייתי צריכה לעשות באותו רגע זה להגיש נגד שניהם הוצאת דיבה", היא אומרת ביחס לשתי רשימות חריפות שפירסמו נחום ברנע ומתי גולן על דן מרגלית והשתתפותו בתוכנית "ערב חדש". "אבל לפעמים", מוסיפה ויגודסקי, "יש לי רחמים על אנשים שמשמשים במושגים כאלה כדי להוכיח את התיזה שלהם".
שיחה קצרה בין איתן אבריאל לג'יימס מרדוק, בנו של רופרט מרדוק,מתפרסמת במוסף "דה-מרקר ויק". בתשובה לשאלה על תשלום עבור תוכן באינטרנט אומר מרדוק: "הכלל הראשון הוא שאם אתה מתכוון לגבות תשלום עבור משהו, כדאי להפסיק לחלק אותו בחינם".