זאב אבן-חן ב"אולפן שישי", ערוץ 2

מתקפת השכול

"אם נתניהו לא בא לדבר איתי, להסתכל לי בעיניים, אז הוא פחדן. פשוט פחדן", קוראת הכותרת בראש שער "ידיעות אחרונות", ציטוט מפי ניצב בדימוס זאב אבן-חן, שאיבד בשריפה בצפון את בתו טופז. שתי המלים האחרונות בציטוט שמובא מפיו מודפסות צהוב.

אבן חן התבטא כך ביום שישי האחרון, כשהתארח בתוכנית "אולפן שישי" של ערוץ 2, בהנחיית יאיר לפיד. הבוקר, רוב הכפולה השנייה ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת ל"זעקת הכאב והזעם" של האב, כפי שהיא מוגדרת בעיתון. מערכת "ידיעות אחרונות", שמובילה קו ביקורתי ביותר כלפי ראש ממשלת ישראל, תשמח בוודאי אם דברי האב השבור משכול יזניקו תנועת מחאה עממית, ותורמת את חלקה לכך.

מאיר תורג'מן וישראל מושקוביץ מצטטים בהרחבה מדבריו ("אני דורש מהיועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה והאחראים בממשלה שלו"), מציינים כי "במהלך הראיון הציג אבן-חן את גליון 'ידיעות אחרונות' מיום חמישי האחרון שבו תוארה המצוקה הקשה של שירותי הכבאות והאחריות של הממשלה למחדלים", ולסיום מעניקים את זכות התגובה ללשכת ראש הממשלה ("מבין את כאב השכול ומחבק את כל משפחות הנספים") ואת זכות התגובה לתגובה לניצב בדימוס אליק רון ("רוצה להיות שותף לכל מיני אנשים שיפעלו להנעת ציבור בדרישה להפלת הממשלה").

טור דעה מאת ענת מידן מודפס באותה כפולת עמודים תחת הכותרת "קורע לב". "מצמוץ העיניים התכוף הסגיר את מצוקתו של מי שמבקש להתעורר מהסיוט כמו היה זה חלום רע ואיננו עוד", כותבת מידן בנוסח המתבקש מטקסט שנועד לסחוט ככל שניתן את רגשות הקוראים. בהמשך היא מוסיפה: "עיניו הפעורות, הזיפים, הקמטים והפנים הנפולים קרעו את הלב. אפשר להתווכח על חלק מאמירותיו, מאופן ניסוחן או מסגנונו, אך מי אנחנו שנשפוט". מי אתם שתשפטו? אתם "ידיעות אחרונות" כמובן, ולכן בין הטור של מידן לדיווח של תורג'מן ומושקוביץ מודגש המשפט הבא, מתוך טורה של מידן: "האב השכול יודע שאת בתו לא יוכל להשיב לחיים, אך אפשר להבין את הצורך הנואש שלו לפחות בהסבר, בלקיחות אחריות".

גם בעיתון "מעריב" מתפרסמות באופן עקבי ביקורות נוקבות וחריפות ביותר כלפי ראש ממשלת ישראל, בעיקר מפי הפרשן הבכיר של העיתון, בן כספית. הבוקר מוקדשת מרבית המחצית התחתונה של השער לציטוט מפי אבן-חן, המסתיים במלים: "כל מי שאכפת לו מהמדינה הזאת צריך לצעוק. ראש הממשלה צריך להתפטר. ואם לא יהיה לו אומץ – צריכה לקום מחאה ציבורית כזו גדולה, שתיאלץ אותו ללכת הביתה".

בכפולה הפותחת של עיתון זה מתפרסם דיווח נרחב על דברי האב השכול.נתיב נחמני מצטט מדבריו ומוסיף ציטוטים מפי חותנו, ניצב בדימוס חיים קליין ("הממשלה הזאת כשלה כישלון אדיר והיא צריכה לשאת במלוא האחריות"). תגובת נתניהו נעדרת.

בעיתון "הארץ", שמבקר אף הוא ללא הרף את נתניהו ומדיניות ממשלתו, מצניעים הבוקר באופן יחסי את קריאתו של האב השכול. "אם יש טעם בדבריו", כותב מורן שריר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ", "יהיה בהם טעם גם בתום השלושים לבתו. לא חייבים לארח אדם השרוי בהלם כה עמוק, גם אם הוא זה שביקש להתראיין". זו ההתייחסות היחידה של "הארץ" לראיון עם האב השכול, נוסף לפסקה יחידה המופיעה בעמ' 5, בלב ידיעה מאת פאדי עיאדאת, ג'קי חורי ויאיר אטינגר.

ב"ישראל היום" מדווחים על הופעת האב השכול בידיעה המתפרסמת בתחתית עמ' 5, תחת הכותרת "חדשות 2 עושים פוליטיזציה לשכול", ציטוט מפי ח"כ כרמל שאמה (ליכוד). על-פי הדיווח מאת מתי טוכפלד, דניאל סיריוטי, נצחיה יעקב ודני ברנר, ח"כ שאמה מתכוון לפנות בתלונה לחברות החדשות ולמועצת הרשות השנייה. "חמורה העובדה שהמשדר נוהל על-ידי מגיש בעל כוונות פוליטיות ידועות", טוען שאמה.

יש לטענה של שאמה, בנוגע לפוליטיזציה של השכול, על מה לסמוך, אך אולי מוטב לו שלא יפתח את הנושא לדיון. הפוליטיזציה של השכול והמוות חוצה מפלגות ועומדת בבסיס אתוס מרכזי של האומה. רק במדינה שבה השכול כה פוליטי אפשר לדמיין את הכותרת "אין כרסום במעמדו של השכול", ציטוט מפי ראש מינהל הנפגעים וקציני הערים בצה"ל, אל"ם יאיר בן-שלום, שהתנוסס בראש כתבה בעיתון "במחנה".

עוד בידיעה של "ישראל היום", ציטוטים (א-פוליטיים כמובן) מפי משפחות אחרות ששכלו את יקיריהן בשריפה: "אנחנו לא מחפשים אשמים כי זה לא יחזיר את מי שנהרג. להפך, אנחנו חושבים שרה"מ פעל נכון כאשר נטל פיקוד מהיום הראשון לשריפה", אומרים במשפחתו של הסוהר ואסים אבו-ריש. "כל הממשלות אשמות, אבל אני לא בטוח שזה מה שגרם לאסון. זה היה סוג של ביש מזל", מצוטט מאור לוי, אחיו של הסוהר אבירם לוי.

ב"ישראל היום" לא מסתפקים בכך ושולחים לחזית המאבק הפוליטי-תקשורתי את דרור אידר, שכותב עבור מדור הדעות של העיתון טור שמוקדש כולו לניתוח ההתקפה התקשורתית על ראש ממשלת ישראל. "בסוף-השבוע התברר מי מוביל את תרבות הלינץ' בישראל", כותב אידר. "קבוצת עיתונאים מהעיתון שפעם היתה לו מדינה חברה כדי לספר לכולנו שמה שראינו בשבוע החולף היה חזיון תעתועים. זה לא נתניהו שתפס פיקוד וניהל את המשבר בהצלחה יחד עם שריו; כנראה מי שכיבה את האש והביא את מטוסי הכיבוי היה יאיר לפיד. הוא גם זה שינהל את שיקום הכרמל ופיצוי המשפחות. אפשר לפנות אליו כבר היום: עוד מעט ירוץ לכנסת, אבל בינתיים הוא נמצא גם ב'ידיעות' וגם ב'אולפן שישי' בערוץ 2, שמזמן מתפקד כשלוחה של העיתון של מוזס".

בהמשך הטור מכנה אידר את ההופעה של אבן-חן "מתקפת השכול של ערוץ 2", קובע כי "בליל שבת נחצה רף אדום", וטוען כי "ערוץ 2 ניצל את כאבו האיום של האב השכול בניסיון לפורר את האמון הגורף שהביעו אזרחי המדינה בסקרים השונים בסוף השבוע (יותר מ-60 אחוזים) ביחס לניהול המשבר על-ידיו".

הרגרסיה של שוק העיתונות המודפסת לימי העיתונות המפלגתית ממשיכה בתחתית עמ' 17 של "ישראל היום", עם ידיעה (בלעדית) מאת מתי טוכפלד תחת הכותרת "תסיסה בקדימה: פעילים דורשים להדיח את רמון". הידיעה, המשך לדיווח מיום שישי האחרון, מלווה בתצלום [ליאור מזרחי] בלתי מחמיא במיוחד של יו"ר מועצת המפלגה, חיים רמון.

בינתיים, במדור הדעות של "ידיעות אחרונות"

"רעש המסורים, הזמזום העולה ויורד בלי הפסק של מלאכי החבלה המכניים שאוכלים את הגזעים, הבהיר לי שכשלו מאמציי להגן על עצי הפקאן הנהדרים, שעמדו קרוב ל-60 שנה מול המשק שלנו", במילים אלו פותח גלעד שרון, את טורו המתפרסם הבוקר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות".

"בימים שהכביש שלנו היה כביש ללא מוצא", ממשיך שרון וכותב בטור, "[...] היינו יושבים אחי ואני על השער הדו-כנפי הגדול, שאמא שלי צבעה בכחול, ומחכים לאוטובוס שייקח אותנו לבית הספר [...] בבקרים מעורפלים בחורף נראו העצים הענקיים מטושטשים מבעד לערפל, כמו בציור אימפרסיוניסטי של נוף אנגלי קודר. בקיץ נתן הלבלוב הירוק העליז איזו משמעות לכל הצהוב והיבש של הנוף מסביב [...] דהרה קלה על גב הסוס בין העצים נתנה לי הרגשה של רובין הוד, הדוהר לו במעמקי יער שרווד [...] העצים, העצים הנקיים, היפים והדוממים, שעל חייהם ביקשתי רחמים משכניי, ירדו בלי קול ומחאה. סודרו בערימות על משאית. טנדרים של בדואים עטים על הענפים שנשארו מונחים שם על הארץ, תוך יום לא יישאר כלום".

בנו של אריאל שרון, ראש הממשלה לשעבר ומקים מפלגת קדימה, הינו פובליציסט קבוע במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "הוא כותב מעולה",אמר עליו אחיו עמרי, כשהתראיין בתחילת השנה ל"ידיעות אחרונות". גם אם שרון אכן כותב מעולה כפי שסבור אחיו, תמוהה היד החופשית שהוא מקבל מעורכי העיתון לפרסם במדור הדעות המכובד מאמר שנראה כטיוטה לספר זיכרונות משפחתי שעתיד לצאת לאור בהוצאת "ידיעות ספרים".

השורה התחתונה

"הילרי קלינטון: להחליט עכשיו על גבולות הקבע", קוראת הכותרת הראשית של עיתון "הארץ". נטשה מוזגוביה, ברק רביד ואבי יששכרוף מדווחים על נאום שרת החוץ האמריקאית במסגרת "פורום סבן".

על פי הדיווח, "ארה"ב עתידה להגביר את הלחץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו להתקדם להקמת מדינה פלסטינית [...] אם נתניהו חשב שההכרזה האמריקאית בשבוע שעבר על כשלון המאמצים לחדש את הקפאת הבנייה בהתנחלויות יביאו להפחתת הלחץ האמריקאי בנושא הפלסטיני, נאומה של קלינטון הבהיר את ההפך [...] השורה התחתונה, לדבריה, היתה כי המדינה הפלסטינית בלתי נמנעת".

"לא רציתם הקפאה? דברו על ירושלים", קוראת כותרת בשער "ידיעות אחרונות". נחום ברנע מדווח מוושינגטון בכפולה הפותחת של העיתון כי "הילרי קלינטון תתפוס פיקוד" על הטיפול בסכסוך הישראלי-פלסטיני ומכנה את נאומה "נאום פרוגרמטי".

"אם תרצו", כותב ברנע,"זה היה נאום הגננת: סדרה של הוראות חמורות-סבר לילדים שלא מצליחים בשום פנים ואופן להסתדר לבד. נכון יותר, נאום המנהלת הקשוחה של בית-הספר. קלינטון לא עשתה בו הנחות. לא לפלסטינים, ובוודאי שלא לממשלת נתניהו".

"זה היה נאום ממוקד ונוקב שלא השאיר מקום לספק", מחרה מחזיק אחריו פרשן "מעריב" בן כספית, המדווח אף הוא מוושינגטון. לפי דיווחו, האמריקאים "ידרשו תשובות ברורות מנתניהו, וגם מאבו מאזן, בכל אחת מסוגיות הליבה: פליטים, ירושלים, גבולות, ביטחון, מים, התנחלויות. כאן ועכשיו".

"בניגוד לעבר", מצוין בידיעה של "הארץ", "נתניהו ויועציו לא פרסמו ולו הודעת תגובה אחת על נאומה של קלינטון".

באין תגובה רשמית, ניתן לבחון את הסיקור בעיתון "ישראל היום", היחיד שבשערו הבוקר אין זכר לדברי קלינטון אתמול. הפניה קטנה בראש שער העיתון קוראת "זעם בימין על נאום אהוד ברק בארה"ב". דפדוף לעמוד 13 מגלה ידיעה מאת שלמה צזנה על דברי ברק בפורום סבן תחת הכותרת "ברק קרא לוויתורים בירושלים; שרים קראו להתנער מדבריו". מעל ידיעה זו, ידיעה נוספת על דברי קלינטון בפורום סבן תחת הכותרת "ישראל: לא נדון רק בגבולות".

גם כותרת המשנה לידיעה הראשית עוסקת בתגובת לשכת ראש הממשלה לנאום קלינטון, ולא בנאום עצמו. "לשכת רה"מ הודיעה לממשל האמריקני כי היא מסרבת לדרישתו לשרטט מפת גבולות, ודורשת לדון בכל סוגיות הליבה במקביל". שלמה צזנה ובועז ביסמוט מדווחים (ככל הנראה מישראל, ולא מוושינגטון, בניגוד לשלושת העיתונים האחרים) על "מתח חדש בין וושינגטון לירושלים".

טור פרשנות נלווה מאת דן מרגלית מצייר תמונה שונה בתכלית מזו של טורי הפרשנות של בכירי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", ומהידיעה של "הארץ". במקום להסיק כי שרת החוץ האמריקאית נחושה ללחוץ על שני הצדדים (ובעיקר על ישראל) להתקדם במשא ומתן, ולמרות הקביעה של כספית כי "זה היה נאום ממוקד ונוקב שלא השאיר מקום לספק", מרגלית כותב כי קלינטון "הותירה את הפרשנים נבוכים ותוהים".

לגבי נאומה כותב מרגלית כי "אפשר לקטלגו בנוסחאות שונות ואפילו סותרות, ועדיין יהיה נכון. הכל לפי טעמו של המדרג". בהמשך מרגלית כותב כך: "הוא נאום של רפיון ידיים. שביב תקווה. אובדן דרך. לאות עם התחייבות להתמדה. אכזבה מן הצדדים. תמריץ שיקומו ויעשו דבר. אין אשמים. כולם אשמים. מוקדם לומר מי אשם. 'המקומיים', הילידים, חייבים לקחת את עצמם בידיים. האמריקנים ייטלו פסק זמן ויחזרו לזירה. הכל שב לאריח הראשון. כל אחד יכול לבחור לעצמו את ההגדרה הנראית לו".

טעמו של עורך "ישראל היום" ברור. הוא בחר לתת לטורו של מרגלית את הכותרת "נאום של רפיון ידיים".

עוד שתי הערות על נאום קלינטון

1. "ברק מטיל את האחריות להמשך מוצלח של התהליך על התקשורת הישראלית", כותב ברנע בטורו מוושינגטון. "למה דווקא התקשורת? משום שאנחנו העיתונאים נטען שהאמריקאים מנסים להזחיל את ביבי, ואז לא תהיה ברירה לביבי אלא לומר להם לא. במקום לברך על המהלך, אנחנו נקבור אותו. עד כדי כך".

2. "האמת היא שחצי עולם משתתף בפורום המרשים הזה", כותב כספית בטורו מוושינגטון, "שמהווה הזדמנות שנתית איכותית ביותר לניתוח הסוגיות הרגישות והמורכבות ביותר ביחסים בין ישראל לארצות הברית".

באותו עמוד שבו כספית מחמיא לפורום סבן, תצלום עם הקרדיט "פורום סבן" שבו נראים חיים סבן, ובני הזוג קלינטון. החליטו בעצמכם איזו אפשרות מבישה יותר: א. הנסיעה והאירוח של שליח "מעריב" לפורום מומנה על ידי מארגניו, ועל כן המחמאה בגוף הטקסט והתצלום הבלתי רלוונטי לחלוטין לקורא הישראלי. ב. הנסיעה והאירוח של שליח "מעריב" לפורום לא מומנה על ידי מארגניו, ובכל זאת מופיעה מחמאה בגוף הטקסט ומתפרסם תצלום בלתי רלוונטי לחלוטין לקורא הישראלי.

צורבים תודעה

החנופה הגסה לאיל ההון חיים סבן בעמודי החדשות של "מעריב" מרכינה ראשה ומקבלת בהכנעה את תבוסתה במרוץ על תואר "פתיחת הרגליים היומית" לנוכח ידיעה אחרת המתפרסמת בעיתוני הבוקר. החנופה לסבן יכולה להתנחם בכך שהידיעה הזוכה במקום הראשון מתפרסמת אף היא באותו עיתון.

בתחתית שער מוסף "עסקים" של "מעריב" רצועה עבה המפנה לידיעה על נזק אפשרי למכשירי טלוויזיה כתוצאה מצפייה מתמשכת בתוכנית "האח הגדול", תוכנית הדגל של זכיינית ערוץ 2 קשת בימים אלה.

על פני מרבית עמוד 4 מתפרסמת ידיעה מאת רן לוי המדווח כי "ימים ספורים לאחר שהחלה העונה החדשה של 'האח הגדול', מזהירים יבואנים ומנהלי מעבדות לתיקון טלוויזיות כי צפייה רצופה בערוץ האח הגדול עלולה לגרום נזק בלתי הפיך לטלוויזיות הדקות".

אדם המתואר כ"בעל מעבדה פרטית גדולה במרכז הארץ, שביקש להישאר בעילום שם" מסביר כי "בעונה הראשונה והשנייה של האח הגדול הגיעו למעבדה שלנו כמה טלוויזיות LCD שבהן נצרב הלוגו של התוכנית. זה קרה ואני חושש שזה עוד יקרה, משום שבטלוויזיות LCD ו-LED אין מנגנונים פנימיים שנועדו למנוע את התופעה". לוגו התוכנית מודפס בתחתית הידיעה, כמו היה חלק בלתי נפרד ממנה.

יש ידיד טוב לכולנו

"צעיר בריא נפטר משפעת החזירים", קוראת כותרת ידיעה מאת דני אדינו אבבה, ובת-חן אפשטיין אליאס, המתפרסמת בעמוד 22 של "ידיעות אחרונות".

"בן 32 בריא מת משפעת החזירים", נכתב בכותרת ידיעה מאת נעמה טלמור-דגן, אלי לאון ויורי ילון, בעמוד 2 של "ישראל היום".

בניגוד לשני אלו, ב"מעריב" מצליחים לנסח כותרת בלתי שגויה על מותו של צעיר, ללא מחלות רקע, משפעת החזירים ("הקורבן הראשון של חורף 2010"). יחד עם זאת, עמוד קודם לכן, במסגרת הטיפים שמעניק העיתון לקוראיו תחת הכותרת "איך נתכונן לסערה", מופיעה ההמלצה הטובה לכל עונות השנה: "לשטוף ידיים אחרי השירותים ולפני האוכל".

לא עניינו של העיתון

במדור החוץ של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מאת אלי לאון וסוכנויות הידיעות על "הצד האפל של ניקסון". בידיעה, המתבססת על דיווח ב"ניו יורק טיימס", מסופר כי בהקלטות שנחשפו לאחרונה נשמע ניקסון מתבטא באופן אנטישמי "ליהודים יש תכונות מסוימות", אמר ניקסון, "הם פשוט מאוד אגרסיביים וכוחניים ונתעבים באופי שלהם".

משום מה אין בידיעה של "ישראל היום" אזכור להתבטאות מטרידה מאת יועצו של ניקסון, הנרי קיסינג'ר, שנחשפה אף היא בקלטות הללו. זו הופכת לכותרתהמתפרסמת בתחתית שער "הארץ": "קיסינג'ר בדיון עם ניקסון: 'אם יהודי בריה"מ יישלחו לתאי גזים, זה לא ענייננו".

זוטות

עקיבא אלדר מדווח ב"הארץ" כי המינהל האזרחי דורש מפלסטינים תושבי השטחים הכבושים בגדה המערבית למלא טופסי בקשות בשפה העברית בלבד.

ועוד ב"הארץ", דיווח מאת זוהר בלומנקרנץ לפיו רשות שדות התעופה לא מתכוונת לפתוח בקרוב כנסיה או מסגד בנמל התעופה בן גוריון, ומתנגדת להקמת דוכן משותף לישראלים ופלסטינים, שיקרא לדו קיום.

ב"ישראל היום" מדווח שלומי דיאז על עלייה במספר המתנדבים לכבאות.

סערת "מעריב"

הבוקר, לראשונה בתולדות עיתון "מעריב", מופיע בתיבת הקרדיטים כך: "עורך: אבי משולם". ייקח בוודאי זמן מה עד שהשינוי בראש מערכת העיתון ישפיע על התוצר הסופי. נכון לעכשיו, למרות חילופי העורכים, ולמרות שהכותרת הראשית של "מעריב" עוסקת בסערה החורפית שפוקדת את האזור, לא מוותרים בעיתון על כותרת נוספת המשתמשת בביטוי "סערה" כדימוי למהומה המתחוללת במדינה. "סערת המח"ט", נכתב ליד לוגו העיתון, בעקבות החשיפה של "מעריב" מיום שישי. כדי למנוע כפילות במילה האהובה על עורכי העיתון, בכותרת הראשית עושים שימוש במילה "סופה".