מימין: ראש ממשלת ישראל נתניהו, נשיא מצרים מובארכ ויו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן, בפגישה בשארם א-שיח'. 14.9.10(צילום: משה מילנר, לע"מ)

לעוף על המיליון

"היום 'צעדת המיליון' בקהיר. הצבא: לא נירה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "דובר הצבא: המחאה של המפגינים לגיטימית. סולימאן הודיע על בחירות חוזרות בחלק מהמחוזות. ישראל אישרה לגדודים מצריים להיכנס לסיני. נתניהו: חשש שמצרים תהפוך לאיראן", נכתב בכותרת המשנה.

"שיא המחאה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", על רקע תצלום של כמה מ"250 אלף מפגינים. כיכר תחריר, אתמול" (המלה "הערכות" לא הופיעה בכיתוב). "בזמן שמנהיגי העולם מתנערים: נתניהו תומך במובארכ", נכתב בכותרת המשנה. עמית כהן מדווח בעמ' 5 כי עמרו מוסא, מזכ"ל הליגה-הערבית, "שנחשב בעבר לאחד האנשים המקורבים" למובארכ, קורא לו להתפטר.

בידיעה הראשית של "הארץ" מכנה אנשיל פפר, שליח "הארץ" לקהיר, את עמדת הצבא המצרי "מפתיעה", ומצטט "דיפלומט ישראלי המוצב בקהיר", המשמיע תחזית הפוכה לזו הפסימית של נתניהו, ולפיה "תנועת המחאה כוללת בתוכה כל מיני דעות וחשיבה חברתית חדשה במצרים" ו"ייתכן שהיא תוביל להתפתחות חיובית".

בידיעה נפרדת מתאר פפר, שגם היום מגיש את הדיווח המקיף והמעניין ביותר מבין שליחי שלושת העיתונים לקהיר, כיצד האירועים במצרים הביאו באופן ישיר ומיידי לשיתוק של חלקים מן הכלכלה שלה.

"הכוונה של תנועת שישה-באפריל, שמובילה את המחאה", כותב פפר, "היא לכנס מאסת מפגינים גדולה ככל האפשר כדי ללחוץ על הצבא לחצות את הקווים ולצאת נגד מובארכ. המחאה צפויה להתרכז בכיכר א-תחריר, אבל המארגנים מודעים לכך שאם תישאר שם, הרי שמשטרו של מובארכ יישאר על כנו".

מדיניותו הרגילה של מובארכ היא היענות מוגבלת ללחץ ציבורי ועשיית רפורמה "מלמעלה", כותב צבי בראל בעמ' 2 של "הארץ". "הוראתו להתחיל במשא-ומתן עם האופוזיציה [...] היא חלק ממדיניות זו, והיא נועדה בין היתר לקלוע את האופוזיציה לדילמה קשה בשאלה מי בכלל מייצג את האופוזיציה".

"הלקח העיקרי – הביטחון עדיף על השלום", נכתב בכותרת מאמרו של יעקב עמידרור ב"ישראל היום".

שלום עושים באהבה או לא עושים בכלל

"עמדת נתניהו מייצגת את הדבקות בסטטוס-קוו וההתנגדות האינסטינקטיבית לכל שינוי במזרח התיכון", נכתב במאמר המערכת של "הארץ" על התמיכה הישראלית בהמשך שלטונו של מובארכ. "מדיניות החוץ הישראלית רואה את הסדר האזורי הישן, שהתבסס על רודנויות ארוכות שנים, כרע במיעוטו. [...] המהפכה בטוניסיה והמחאה ההמונית נגד המשטר במצרים מחייבות את ההנהגה הישראלית לחשיבה שונה על הסדר האזורי ועל מקומה של ישראל בתוכו. במקום להתבצר מאחורי הידוע והמוכר, ומאחורי הטיעונים העייפים של 'אין עם מי לדבר ואין על מי לסמוך', מדיניות החוץ הישראלית צריכה להתאים את עצמה למציאות שבה אזרחי מדינות ערב, ולא רק הרודנים ומקורביהם, משפיעים על הכיוון שאליו ארצותיהם מתפתחות".

באותו עמוד ב"הארץ" כותב משה ארנס, "'שלום עושים עם אויבים'. הסיסמה הבלתי הגיונית הזאת, שחזרה על עצמה שוב ושוב ובקולניות עזה יותר ויותר ב'מחנה השלום' הישראלי, צריכה להיות מוחלפת ב'שלום עושים עם רודנים' [...] העובדות המכוערות הן ששני הסכמי השלום שעליהם חתמה ישראל עד כה, עם מצרים ועם ירדן, נחתמו עם הרודנים אנואר סאדאת והמלך חוסיין. [...] ממשלות ישראל מעולם לא התעקשו על כך שינהלו מו"מ רק עם ממשלה ערבית דמוקרטית. קרוב לוודאי שההנחה הלא מבוטאת היתה שלרודן יהיה קל יותר לעמוד בתביעות של ישראל, ולממשלה דמוקרטית יהיה זה בלתי אפשרי".

אם כך, שואל ארנס, "איך המצב כעת בכל הקשור למחמוד עבאס? האם יש לו הסמכות והיכולת לסיים את הסכסוך הישראלי-הפלסטיני? [...] נראה כי המבחן הראשון של השפעת שלטון דמוקרטי בעולם הערבי על תהליך השלום יבוא ממצרים. נמתין במתח ונראה מה יהיו תוצאות מבחן כזה, אם דמוקרטיה אכן תיוולד במצרים".

"המצרי השמח בחלקו, שפוטר את כל הבעיות בבדיחה, המצרי הזה נקרא להתעורר, ואכן התעורר לבסוף", כותב עודה בשאראת ב"הארץ". "רק אחרי שהמשטר מתח את כוח הסבל העצום שלו הרבה מעבר למידה – נפרץ מחסום הפחד". בשאראת מצטט שורה של המשורר אחמד פואד נג'ם, הנאמרת כביכול על-ידי שליט מצרים מובארכ: "אני אוהב אותך מבסוט, מסוחרר ומסטול מחשיש... אם תסכים אוהב אותך, אם תסרב – אענה אותך. דבר לא יעזור לך... רק את גמאל תקבל".

"בנאום קהיר הכריז אובמה על מחויבותו 'לממשלות המשקפות את רצון העם'. במציאות, רצון העם איננו ביטוי לדמוקרטיה ולא לרצון אובמה", נכתב בכותרת המשנה לטורו של בן דרור ימיני במדור הדעות של "מעריב".

"אסד: ההתנגדות לישראל מגינה על סוריה ממהומות", נכתב בכותרת ידיעה של אבי יששכרוף ב"הארץ". "לאחר הפוגה של חודשים: 3 רקטות גראד מעזה נחתו באזור הדרום", נכתב בכותרת ידיעה בעמ' 8.

"אני מחבב את מעמד הביניים, עם הערכים שלהם והכל", אומר מלך אחד למלך אחר בקריקטורה מה"ניו-יורקר" בשערו האחורי של מוסף "גלריה" של "הארץ".

לא הכל כסף, מסתבר

"להפסיק את הזרמת הגז לישראל", נכתב בכותרת על שער מוסף "עסקים" של "מעריב". הכותרת מוקפת מרכאות והציטוט מיוחס לבכיר בתנועת האחים-המוסלמים המצרית. "בעוד ארגון האחים-המוסלמים מצטרף למנהיג האופוזיציה במצרים, בכירים בארגון דורשים להפסיק את הזרמת הגז – וקוראים לציבור 'להתכונן למלחמה'", נכתב בכותרת המשנה.

"המצב של EMG לא ברור לנו", נכתב בכותרת הראשית על שער "כלכליסט". הכותרת מוקפת מרכאות ומיוחסת לגופים המוסדיים המושקעים בחברת הגז של יוסי מימן, המייבאת גז ממצרים לישראל. "חלקם", נכתב בכותרת המשנה ביחס לאותם גופים, שהשקיעו 80 מיליון שקל ב-EMG, "נשמעים מודאגים ממצב החברה לאספקת גז, למרות ההבטחה כי הגז ימשיך לזרום". הדאגה נעלמת מכותרות הכתבה עצמה, שבהן נכתב כי המוסדיים "לא מתרגשים מהקריאות להפסיק את הזרמת הגז לישראל".

"לפי דיווחים", נכתב בכותרת משנה במוסף "ממון", "המצרי חוסיין סאלם, השותף בחברת הגז EMG, הגיע לדובאי עם 500 מיליון דולר במזומן. בקבוצת מרחב של מימן מכחישים". כותרת הדיווח של דניאל בטיני ועמיר בן-דוד היא "השותף של מימן נעצר". בידיעה עצמה מובאת הכחשה של קבוצת מרחב גם ביחס למידע הזה. "הבורסה עברה אתמול לעליות אחרי הנפילות של יום ראשון", נכתב בכותרת אחרת במוסף, "מניות הגז הובילו את הזינוקים. אמפל, השותפה ב-EMG המצרית, ממשיכה לרדת".

"אם מצרים מפרה את ההסכם", כותבים רחלי בינדמן וליאור גוטמן ב"כלכליסט" על הסכם אספקת הגז ממצרים, "היא מפסידה 5 מיליארד דולר בשנה, מכיוון שבכך היא מפרה עוד שורת הסכמים שנספחים להסכם השלום: מיליארד דולר ישירות מהכנסות גז; עוד 1.5 מיליארד מהסכם הסחר החופשי של חברות ישראליות שמייצרות במצרים ומשווקות לארה"ב, דוגמת דלתא, שמעסיקות מאות אלפי עובדים מצרים; וכן הפסד סיוע אמריקאי שניתן למצרים במסגרת הסכם השלום, בהיקף של קרוב ל-2 מיליארד דולר. כל ממשל מצרי שמפר את ההסכם הזה מסתכן במשמעויות כלכליות הרות גורל".

"משרד התשתיות: סיכוי נמוך שאספקת הגז ממצרים תופסק", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת של "דה-מרקר". "הפסקת ההזרמה של הגז לישראל תעלה למצרים מיליארדים", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. "השלטון במצרים צריך להיות מאוד לא רציונלי כדי לנתק את אספקת הגז לישראל", כותבת מירב ארלוזורוב בידיעה הראשית על השער, ומוסיפה: "אבל, כפי שלימדה אותנו המציאות המזרח-תיכונית יותר מפעם אחת, חוסר רציונליות אינו תכונה נדירה במקומותינו". לפי ארלוזורוב, "40%–50% מהחשמל בישראל מיוצרים באמצעות גז".

כותרת הכתבה הראשית של "עסקים" היא "לנדאו: 'לזרז את הזרמת הגז מתמר'". "המצב במצרים ממשיך להשפיע גם על ההיערכות ליישום דו"ח ועדת ששינסקי", נכתב בה, והיא מוקדשת ברובה לפרישת עמדותיהם של שר התשתיות עוזי לנדאו ושל אנשי העסקים בעלי קידוח הגז תמר בחופי ישראל, ולדרישתם החוזרת לתת יחס מועדף לקידוח ולאפשר לאנשי העסקים לשמור אצלם כסף רב יותר מהכנסות הקידוח במקום להעבירו לציבור. כתבי "עסקים" מזכירים כי ראש הממשלה נתניהו, שהודיע כי יאמץ במלואן את המלצות ששינסקי, הקים גם ועדה מיוחדת ש"תפקח" על יישום ההמלצות לגבי מאגר תמר ו"תסיר מכשולים" מדרכם של אנשי העסקים. דיווח בנושא ב"כלכליסט" מוכתר בכותרת "שעת הכושר של שותפויות הגז".

"משמעותו של מונופול גז בשוק הישראלי תהיה כמעט בוודאות העלאה של המחירים שבהם נמכר הגז לישראל", כותבת ארלוזורוב ב"דה-מרקר" על האפשרות שתופסק אספקת הגז ממצרים. "מונופול כזה גם עלול ללחוץ לשפר את מעמדו במיסוי – ולפתוח מחדש את הוויכוח על המלצות ועדת ששינסקי. יציאתו של המתחרה המצרי מהענף אמנם תשפר את מצבו של קידוח תמר לאין ערוך – גם מבחינת כמויות וגם מבחינת מחירים, ספקי הגז מתמר ייהנו מרווחיות גבוהה בהרבה משחזו – אבל את השליטה המוחלטת שלו בשוק הישראלי יכול הספק הישראלי לתרגם בקלות ללחץ על המדינה בתחום המס. התוצאה האבסורדית, במקרה כזה, תהיה שדווקא הגידול ברווחי ספקי הגז הישראליים משחק לטובתם כדי להפחית את חלקה של המדינה ברווח שלהם".

"למשקיעים הרפתקניים העת הנוכחית עשויה להוות נקודת כניסה טובה לשוק המניות המצרי", כותבת ענת ציפקין ב"כלכליסט".

המהפכה שלא היתה

"הדלק משתולל", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". הכותרת אינה מכוונת לדלק מסוג גז, מצרי או כחול-לבן, אלא לנפט הישן והלא טוב; ההשתוללות אינה התפרצות יצרים פסבדו-דמוקרטית, אלא פשוט עליית מחירים. כותרת המשנה מתארת את ההשפעה של עליית מחירי הדלק על "חמישה ישראלים" ("גומר להם את הפרנסה") ומבטיחה כי זו כתבה ראשונה בסדרה.

ב"מעריב" לא מתכוונים להשאיר את המחאה על עליית מחירי הדלק אצל המתחרים. "לא נמאס לכם", נכתב בכותרת הראשית של מוסף "עסקים", ומלווים אותה שלושה סימני פיסוק: מרכאות, סימן קריאה וסימן שאלה. "הציבור מתקומם (בינתיים בעיקר בפייסבוק), הקריאות לחרם גוברות – וחברי-הכנסת מצטרפים למאבק", נכתב בכותרת המשנה. בין המצטרפים: חברי-הכנסת כרמל שאמה ואופיר אקוניס מהליכוד. הדר חורש מזכיר בטור בכפולה הפותחת כי שניהם הצביעו בעד העלאת מחירי הדלק. בכל זאת, תמונתו של שאמה מפארת את סיקור המחאה באותו עמוד.

בכפולה הפותחת של "ממון", מתחת לתיעוד שגרת הדלק של אותם חמשת ישראלים, מודפסים גזירי עיתון ישנים המדגימים כיצד "ראש הממשלה ושר האוצר מדברים הרבה על הורדת מסים, אבל מעלים את המס על הדלק". ברם, לא מובאת ציטטה המבטיחה להוריד את המסים על הדלק. "אם לא הייתי מעלה את המס על הבנזין, מהיכן הייתי לוקח את הכסף למימון הגרעונות בתקציב?", שם סבר פלוצקר שאלה בפיו של שר האוצר שטייניץ, ועונה: "מאי-הורדה נוספת בשיעור השולי הגבוה של מס הכנסה ומס החברות". כותרת הטור: "שטייניץ ומס האבסורד".

"בתום הרפורמה יקבלו בעלי המשכורות הגבוהות, המרוויחים למעלה מ-50 אלף שקל בחודש, תוספת שנתית של 30 אלף שקל לנטו ויותר", נכתב בכתבה של יוסי גרינשטיין במוסף "עסקים", המנתחת את העדכון במדרגות המס ב-2011 כחלק מרפורמת הורדת המסים של נתניהו. בעלי משכורת ממוצעת יוסיפו לעצמם כ-50 שקל בחודש. "בעלי משכורות נמוכות לא יקבלו כלום", כותב גרינשטיין.

"רק 3% ממשקי הבית המצריים מרוויחים יותר מ-2,000 דולר בחודש", נכתב בכותרת כתבה מאת "מיכל רמתי ו'ניו-יורק טיימס'" ב"דה-מרקר": "המהומות במצרים הפתיעו את העולם – אבל לא את אזרחיה. סקר של קרדיט-סוויס חושף את עומק הפערים החברתיים במדינה, ואת העובדה ש-87% ממשקי הבית משתכרים פחות מ-1,000 דולר בחודש". "לא רק הדלק: הנסיעה ברכבת מתייקרת היום בשיעור של 3%", נכתב בידיעה אחרת במוסף הכלכלי. "אמריקאים רבים קונים סלט מיוחד בעבור חיות המחמד שלהם. הווטרינרים מביעים ספק בנוגע ליתרונות שלו", נכתב בכותרת משנה לכתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" המתפרסמת היום ב"גלריה".

הרשת

"ההתקוממויות בטוניסיה מספקות את העידוד הטרי ביותר לרעיון מנחם", כותב סקוט שיין בכתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" המתפרסמת במוסף "גלריה" של "הארץ". "אותם כלי רשת המשמשים אמריקאים כה רבים להתעדכן במצבם של ידידיהם מהקולג' ולפרסם מחשבות חולפות משמשים גם בתפקיד אצילי יותר: שוט לעריצות".

שיין מזכיר את התפקיד ששיחק האינטרנט במחאת האזרחים באיראן וכותב כי "מאז התמוטטה ההתקוממות, איראן היתה לסיפור בעל לקח מר. המשטרה האיראנית עקבה בשקיקה אחר העקבות האלקטרוניים שהתירו אקטיביסטים, ונעזרה בהם לבצע אלפי מעצרים בהמשך".

גלנטגייט

"האם הרמטכ"ל המיועד יואב גלנט יהיה גם הוא אחד המרוויחים מהצרות של המצרים?", תהה אתמול רותם שטרקמן ב"דה-מרקר". "עכשיו, עם כל הבלגן בגבול הדרומי הארוך של ישראל, יש שיחשבו, או שלפחות יציגו את זה כך, שהיציבות במערכת הביטחון ו'הרציפות השלטונית בצבא' חשובות מ'הפלפולים המשפטיים'. אם זה יקרה, גם כאן יכול להתפתח דיון ציבורי שבסופו ימונה גלנט 'עקב המצב' [...] מה שבטוח, את צמצום הסיקור בעניינו הוא כבר הרוויח".

"מחכים ליועץ", נכתב בכותרת קטנה בשולי עמוד השער של "מעריב". "תשובת היועץ – היום", נכתב בכותרת לא גדולה בתחתית שער "ישראל היום". "קשה להגן על מינוי גלנט", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "היועץ המשפטי שוקל להשאיר לנתניהו את ההכרעה האם להתעקש על מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל ולהסתכן בפסילה של בג"ץ". "ספק אם החלטת וינשטיין תהווה סוף פסוק בפרשה", כותבים תומר זרחין ועמוס הראל על שער "הארץ". "[...] נתניהו וברק ייסוגו רק לנוכח אמירה חד-משמעית של המערכת המשפטית, שתפסול את המינוי".

בחלק ב' של "הארץ" מראיין יהונתן ליס את היחצן רן רהב, ומעלה את האפשרות שרהב אינו מנפק מידע על אודותיה, ולפיה המודעה הבולטת שפורסמה השבוע בעיתונים על-ידי "אנשים שאינם מכירים את גלנט" והביעה תמיכה בגלנט בצורה בוטה, תוך הכפשת מבקר המדינה וגורמים אחרים, הוזמנה למעשה על-ידי יריביו של גלנט כדי לסבכו עוד יותר.

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", במדור הקבוע בכפולה הפותחת, שבו מתפרסמים טורים "בעד" ו"נגד" סוגיה אקטואלית, בתשובה לשאלה "האם יואב גלנט ראוי להיות הרמטכ"ל הבא", מופיעים טורים של יעקב בורובסקי (מועמד למפכ"ל בעבר ובכיר במשרד מבקר המדינה) ושל סמדר שיר (מחברת הספר "בא לי מסיבה לי: סיפורים ושירים על-פי קלטת הווידיאו עם אורנה ומשה דץ"). לפי שיר, גלנט צריך להיות רמטכ"ל משום ש"הפגין את התכונות הנדרשות מרמטכ"ל" ובראשן "שתיקה". רציתם דמוקרטיה, קיבלתם דמוקרטיה.

אתנחתא קומית

"ח"כ שמאלוב-ברקוביץ': 'אני קוראת לכל האזרחים להפסיק לקנות דלק'" ("הארץ").

ובינתיים, במפלגה אחרת

"מסתמן: ליברמן יואשם, אבל לא בקבלת שוחד", נכתב בכותרת ידיעה של נועם שרביט ב"מעריב". לפי שרביט, "שר החוץ צפוי לעמוד לדין בעבירות אחרות, ובראשן הלבנת הון".

ענייני תקשורת

בתחתית שער "ידיעות אחרונות" מתפרסמת משבצת ובה כיתוב המודיע על מינויו של רון ירון לעורך "ידיעות אחרונות" במקומו של שילה דה-בר. העורך האחראי נשאר בתפקידו: ארנון מוזס.

"יש אנשים הסבורים משום מה שאני יכול לייעץ להם אם זה הזמן לברוח מהבורסה או דווקא לנצל את ההזדמנות", נכתב בפתח מאמר של יואל אסתרון על שער "כלכליסט".

בעמוד המאמרים של "הארץ" ממשיך נחמיה שטרסלר לכתוב בבוטות נגד ח"כ שלי יחימוביץ', וטוען כי "אין לה יחסי אנוש תקינים, עבודת צוות ואמירת אמת". אם לשטרסלר היה חוש הומור, היה מוסיף שראוי למנות אותה לרמטכ"ל. אם ליחימוביץ' אין חוש הומור, הרי שהיא יכולה לתבוע אותו דיבה על מה שכבר כתב. כך או כך, בניגוד להתכתשות של יחימוביץ' עם נחום ברנע מלפני כמה שבועות, הפעם, כשהמזרח התיכון מעלה עשן, לא נראה שמישהו מקשיב.