רופאים אוספים בדיקות רוק במרפאה שהוקמה בשדה התעופה בן-גוריון (צילום: אוליביה פיטוסי)
הכותרת תמיד אותה כותרת
"אין סיבה להיכנס לפאניקה", טוענת ד"ר עפרה חבקין, מ"מ ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, לכתב "ידיעות אחרונות" נעם ברקן. ציטוט זה מופיע בסיום מסגרת קטנה בעמ' 4, המיוחדת לתגובת משרד הבריאות על מותה של אשה צעירה משפעת החזירים. חבקין מסבירה כי אף שהנפטרת לא סבלה ממחלות כרוניות, "היו לה סיכונים הכרוכים בהשמנת יתר ובעישון, שמחריפים אצל מי שסובל ממחלת ריאות".
"אין סיבה להיכנס לפאניקה" – ארבע מלים פשוטות וקליטות, אבל לא המתאימות ביותר לכותרת ראשית של עיתון. הבוקר, למשל, הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" כוללת ארבע מלים אחרות: "שפעת הרגה צעירה בריאה". ארבע מלים אלה מודפסות בגופן לבן על רקע אדום, כשכל אחת מהן מלווה בקו תחתון שחור. מאחוריהן מסתתרת הכותרת הראשית שמופיעה בעיתון כמעט מדי יום, גם אם לעולם לא באופן גלוי – "יש סיבה להיכנס לפאניקה".
תיקו בנוק-אאוט
הכותרת הראשית של "מעריב" מצטמצמת הבוקר לכדי מלה אחת, "פשרה". כותרת הגג מספקת את ההקשר: "שלושה שופטים מונו לבית-המשפט העליון". גם הכותרת בכפולה הפותחת של העיתון ממסגרת את הבחירה בשלושת השופטים החדשים באופן דומה ("פשרת נאמן"). יחד עם זאת, לקראת סיום הסקירה של דורית גבאי מוזכר כי "במערכת המשפט יש הרואים בכך [בהסכמה למנות שופטים בלא שכיהנו קודם לכן במינוי זמני] נצחון הפרידמניזם". אם כך, האם מדובר בפשרה או שמא דרכו של שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, ניצחה?
"אין מנצח ואין מפסיד", קורא ציטוט שנבחר להתלוות לכותרת הידיעה על מינוי השופטים ב"הארץ" [תומר זרחין]. ציטוט זה הוא עיבוד לציטוט המופיע בגוף הידיעה, ומובא מפי "מקור שעקב אחרי עבודת הוועדה", אשר אומר: "כולם יצאו בתחושה שלא לגמרי ניצחו, ולא לגמרי הפסידו". גם ב"הארץ" הכותרות וכותרות המשנה ממסגרות את הבחירה בשלושת השופטים כפשרה, אך בגוף הידיעה מצוטטים חברים בוועדה לבחירת שופטים שאומרים כי ביניש רצתה רק במינוי אחד מתוך השלושה שהתקבלו אתמול, וכי מאז תחילת כהונתה התנגדה לארבעה מחמישה שופטים שמונו.
שר המשפטים היוצא דניאל פרידמן (מימין) ושר המשפטים הנכנס יעקב נאמן, אפריל 2009 (צילום: אנה קפלן)
גורמים אחרים המצוטטים בידיעה, ומוגדרים כ"מקורבי הנשיאה", מכחישים שהבחירה בשופטים אלה היא בגדר פשרה מבחינתה. תחת זאת הם שמים את הדגש על ה"הישג" שבמניעת פוליטיזציה בוועדה. נראה, אם כן, כי עצם המסגור של הפרשה ב"הארץ" כפשרה הוא פשרה בפני עצמה.
הפרשן המשפטי זאב סגל מברך על הבחירה ומסביר כי מינוי שופטים אשר "אינם מזוהים עם אגף פוליטי זה או אחר" הוא "ההישג החשוב של הבחירה". בעמדה זו מהדהדת עמדת "מקורבי הנשיאה", שבאה לידי ביטוי גם בטור הפרשנות שמפרסם הבוקר דן מרגלית ב"ישראל היום", טור המופיע תחת הכותרת "נהדפה המתקפה למען פוליטיזציה". ב"ישראל היום", אגב, הפשרה שהתקבלה בוועדה לבחירת שופטים ממוסגרת בעמוד השער כ"ניצחון בנקודות לשלטון החוק".
אם ב"ישראל היום" סופרים את הנקודות של שלטון החוק, ב"ידיעות אחרונות" שומרים על מסורת הפרידמניזם ומכריזים כי ניצחה בנוק-אאוט. טובה צימוקי ממסגרת את מינוי שלושת השופטים אתמול באופן הפוך לכל יתר העיתונים. הכותרת המתפרשת על פני הכפולה הפותחת של העיתון קוראת "ההפסד של ביניש", בכותרת המשנה נכתב על "עוד תבוסה צורבת לנשיאת בית-המשפט העליון", ובמאמר פרשנות כותבת צימוקי על "כניעתה של ביניש".
צימוקי היא גם היחידה שמקדישה מקום לדיון בהחלטה אחרת שהתקבלה אתמול – מינוי מקורבתה של ביניש, נילי ארד, לסגנית נשיא בית-המשפט הארצי לעבודה. מינוי זה, מסבירה צימוקי, מבטל את שיטת הוותק שהיתה נהוגה עד היום בבית-המשפט. צימוקי מצטטת את השופטת אילה פרוקצ'ה, שאמרה כי ביטול עקרון הוותק "עלול להוות בעיה בעתיד".
חופש עיתונות על תנאי
המשבר ביחסים עם שבדיה בעקבות פרסום כתבה משמיצה על חיילי צה"ל נדחק הבוקר מהכותרות הראשיות, אך רחוק מסיום. אתמול, מדווח לירן לוטקר ב"מעריב", המשיך העיתון השבדי "ללבות את האש, כאשר פירסם כתבה שנייה בנושא ההאשמות". אם פרסום כתבה נוספת בנושא הוא בבחינת ליבוי האש, כיצד ניתן להגדיר את מה שהתחולל אתמול בחלקים גדולים של התקשורת הישראלית?
מלחמות צהובונים הן אירוע בעל ערך אסתטי, אך למרבה הצער לעתים נגררים אחריהן מאבקים גם בדרגים רשמיים יותר. הפוליטיקאים הישראלים התחרו אתמול בהצהרות לוחמניות וקריאות לנקם. ראש לשכת העיתונות הממשלתית דני סימן הצהיר שיקשה את החיים על כתבי העיתון השבדי, ואילו שר הפנים אלי ישי הרחיק לכת עוד יותר והבטיח להערים קשיים על כל עיתונאי שבדי שיבקש לסקר את הנעשה בישראל.
התבטאויות מעוררות צמרמורת אלו אינן מקבלות הבוקר דגש במרבית העיתונים. הבטחות הנקם בעיתונאים מוזכרות הבוקר ב"ישראל היום" [שלמה צזנה ונצחיה יעקב] וב"הארץ" [ברק רביד וחיים לוינסון] בלא תוספת של ביקורת מטעם המערכת, בלא כל הבעת סולידריות עם עמיתים למקצוע המופלים לרעה שלא באשמתם. לי-אור אברבך אמנם מביא ב"מעריב" את תגובת מזכ"ל מועצת העיתונות אריק בכר, אך זה אינו מתייחס ישירות לסנקציות על העיתונאים השבדים, אלא מסתפק בקביעה כי "כל הנושא [הכתבה שפורסמה בשבדיה] נופח מעבר לכל פרופורציה, הטיפול בזה היה צריך להיות במסגרת הטיפול בבעיות אתיקה עיתונאית". נראה כי העיתונאים בישראל התרגלו לכך שבמדינתם, הדמוקרטיה וחופש העיתונות הם על תנאי בלבד. מי שלא מתיישר לפי עמדת הממסד, צפוי להיענש.
בעיני דונלד בוסטרום, העיתונאי השבדי שבעטיו פרצה המהומה, ענישת עיתונאים היא דווקא צעד בלתי סביר. הוא נשאל על כך במסגרת ראיון המופיע במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" [יונתן גור] ואמר: "חשבתי שזה לא יכול להיות, כי יש לכם דמוקרטיה וחופש עיתונות".
המובן מאליו
בעוד שהמוספים הכלכליים מלאים בדיווחי קש על אודות עצומה הקוראת להחרים מוצרים שבדיים; בזמן שעיתונאים נשלחים לסניף של איקאה כדי לשמוע מצרכנים כי למרות השואה, ישראלים עדיין נוסעים במכוניות תוצרת מרצדס; בשעה שכתבים מרימים טלפונים לסוכנויות נסיעות כדי לבדוק אם מסתמן דפוס של ביטולי נסיעות לשטוקהולם – רק רוני שקד, כתב "ידיעות אחרונות", עושה את העבודה העיתונאית המתבקשת: מאתר בשומרון את קרובי המשפחה של הצעיר שאבריו כביכול נשדדו על-ידי חיילי צה"ל, משוחח איתם ומביא את ממצאיו בפני קוראי העיתון.
על-פי דיווחו של שקד, אפילו בני המשפחה "אינם טוענים כי אבריו נלקחו להשתלה, כפי שנטען בעיתון השבדי, שכן גופתו נלקחה מהשטח לאחר שכבר נקבע מותו ולכן אי-אפשר היה להשתיל את אבריו גם אם מישהו היה רוצה בכך".
העיתונאים רוני שקד (משמאל) ואהוד יערי. דצמבר 2008 (צילום: נתי שוחט)
ענייני תקשורת
מיטל זדה מדווחת לקוראי "כלכליסט" על התקדמות במשא-ומתן בין הרשות השנייה לזכיינית ערוץ 10. זדה מצטטת "גורמים המקורבים למו"מ" האומרים כי "יש סיכוי להסדר".
ב"גלובס" תוקפת סטלה קורין-ליבר במלים חריפות את מסע הפרסום שיזמו אילן שילוח ומשרד הפרסום מקאן-אריקסון שבבעלותו למען הצלת ערוץ 10. "טייק-אוף פופוליסטי", "תעלול תודעתי", "כמה נמוך"; אלה רק כמה מהביטויים שקורין-ליבר משתמשת בהם. לדבריה, אין במסע זה יותר מאשר ניסיון לשמר את ההכנסות הגבוהות של המשרד. היא שואלת: "העיקר שמקאן-אריקסון ימשיכו לחתוך קופונים של עשרות אחוזים? נו באמת... לא הגזמנו?". ועוד אתמול ב"גלובס" – שני עמודים במוסף היומי של העיתון מוקדשים לתעלול תודעתי בדמות מודעה למען ערוץ 10. על חשבון אילן שילוח, כמובן.
עידו באום מדווח ב"דה-מרקר" על מחקר מקיף שלפיו רוב אתרי האינטרנט בישראל אינם מקפידים על הגנת המידע האישי שהם אוספים מגולשיהם.
עידו באום מדווח ב"דה-מרקר" על מחקר מקיף שלפיו רוב אתרי האינטרנט בישראל אינם מקפידים על הגנת המידע האישי שהם אוספים מגולשיהם.