בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ונשיא ארה"ב ברק אובמה; אתמול בבית הלבן (צילום: עמוס בן-גרשום)
הנתיב החוצה
כל הכותרות הראשיות של עיתוני הבוקר עוסקות בפגישה שהתקיימה אמש בין בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, לנשיא ארה"ב ברק אובמה. גליונות יום אתמול הבטיחו שהפגישה תהיה טובה, הבוקר ההבטחה מתממשת (הדיווח על היעלמות כלי הנשק של מאבטחי נתניהו הגיע לאחר רדת העיתונים לדפוס). הכותרות, כמו המנהיגים, מתמקדות במחמאות ובמחוות, פחות בתוכן: "אובמה: 'פרק חדש ביחסינו המופלאים'"; "בונים אמון"; "הכתף החמה"; "פסגת אובמה-נתניהו: מכתב אישי, זר פרחים ואף מלה על התנחלויות".
בכמה מהעיתונים הוקדש שטח נרחב לסיקור הרובד השטחי ביותר של הפגישה – ההצהרות הפומביות, כללי הפרוטוקול, הנימוס המופגן – ואילו מעט מקום מוקדש לתוכן הפגישה ולהסברים לשינוי הגישה לעומת פגישות קודמות.
ב"ידיעות אחרונות" מדווחת אורלי אזולאי, על-פי "גורם אמריקאי", שבפגישה בין שני המנהיגים סוכם כי בכל הנוגע להמשך הבנייה (ליהודים) בשטחים "לא יהיו הפתעות". היא מייחסת לנתניהו את ההסבר הבא ביחס לנושא ההקפאה, כפי שמסר לעוזריו לאור נסיונו בסיירת מטכ"ל: "כשרואים את השלט זהירות מוקשים, לא נכנסים לשדה, מחפשים את הנתיב החוצה". ציטוט זה מתנוסס בראש כפולת העמודים הפותחת של "ידיעות אחרונות" ואף מעניק לה את הכותרת ("משל המוקשים של ביבי").
אגב, שלמה צזנה מייחס ב"ישראל היום" את משל המוקשים ל"גורם בכיר בפמליית רה"מ", ללמדנו כי אין גורם בכיר בפמליה מראש הממשלה בכבודו ובעצמו. ברק רביד מייחס ב"הארץ" אותו דימוי עצמו ל"מקורבי אובמה", ומי שרוצה מוזמן לראות בכך עדות נוספת לכך שנתניהו ואובמה קרובים עתה מאי-פעם. אך מה לגבי נטרול מוקשים? מה עם האפשרות לחולל פעולה מדינית שתביא לייתורם ואז לפעול לסילוקם כדי שחפים מפשע יפסיקו לדרוך עליהם בטעות ולפוצץ לעצמם את הרגליים? לשם כך יש צורך כנראה בראש ממשלה בוגר יחידת הנדסה. בינתיים הדיווחים מסתפקים בהסכמה אמריקאית לקידום שיחות ישירות בין ישראל לפלסטינים, וליתר דיוק בין ישראל לאבו-מאזן. חמאס אינו שותף.
ב"מעריב" מפרטת מעט מיה בנגל על משמעות הביטוי "לא יהיו הפתעות", בכל הקשור לבנייה בשטחים. על-פי דיווחה, "ישראל לא תידרש להודיע רשמית [על] המשך ההקפאה, אבל בפועל נתניהו התחייב שממשלתו לא תאשרר פרויקטים ראוותניים של בניית מאות יחידות דיור, אלא בתים בודדים בלבד, ובעיקר בגושי ההתיישבות". ב"ישראל היום" וב"הארץ" מדגישים בסיקור הפגישה הצלחה נוספת של נתניהו – הצהרת נשיא ארה"ב על מחויבותו שלא לפגוע במדיניות העמימות הגרעינית של ישראל.
"השאלה המעניינת היא מדוע אובמה שינה טקטיקה", כותב נדב איל ב"מעריב". זו אמנם השאלה המעניינת, ומעט מאוד נכתב הבוקר בניסיון לספק לה תשובה. איל מסביר במאמרו כי נשיא ארה"ב "נמצא בזמן רגיש – בנובמבר יתקיימו הבחירות לבית הנבחרים. הנשיא הואשם שוב ושוב כי הרחיק את אמריקה מידידותיה; הכוונה היא לישראל. הטענה הזו גרמה לו נזק פוליטי פנימי ממשי". הוא מוסיף כי "יש גורמים אמריקאיים שטוענים כי הנשיא, באמת ובתמים, השתכנע שנתניהו מוכן ללכת לוויתורים 'משמעותיים ביותר' שיקדמו את תהליך השלום".
הד לאילוצי פוליטיקת הפנים של אובמה, שגרמו לו לשנות את יחסו לנתניהו, עולה גם מטורו של דרור אידר, המתפרסם ב"ישראל היום" ("מתברר שנשיא ארה"ב תלוי גם בבית הנבחרים הפרו-ישראלי וגם בבוחריו שהפנו לו עורף לא מעט גם בשל יחסו הקר והמתנשא כלפינו"). מרבית טורו של אידר מוקדש לשילוח חצים אל עבר פרשנים מדיניים בתקשורת הישראלית, שבעבר "שחקו לאידו של נתניהו, והותירו את הרושם שחבל שלא הקשבנו לעצותיהם החכמות טרם הבחירות", ואילו לאחר הפגישה המוצלחת "בחרו [...] לדבר על חצי הכוס הריקה". הוא לועג לפרשנים שטענו אתמול כי "יש עוד דברים רבים שנאמרו בתוך החדר ויצוצו אחר-כך, ובכלל כדאי לדבר על 'מה לא נאמר שם'".
לצד המאמר של אידר, מאמר פרשנות מאת דן מרגלית התוהה "מה נאמר בנושאים קשים שנותרו מעורפלים, כעתיד הקפאת הבנייה בהתנחלויות והבטחתו של נתניהו לבצע בקרוב צעדים בוני אמון, שיאפשרו לאבו-מאזן לחדש את המשא-ומתן הישיר לפני ספטמבר? והאם נימת החיוך והידידות שהקרינו האמריקאים כלפי ישראל לא תתמוסס לנוכח המתקפה הערבית שלא תאחר לבוא למראה תצלומים אלה?".
זכות הבחירה של הנשים
עלילת המשנה שמציעים עיתוני הבוקר לפגישה המוצלחת של מנהיגי המדינות מתמקדת בפגישה המוצלחת של נשותיהן. כמו בדרמה כתובה היטב, עלילת המשנה מרפרפת מעל לעלילה הראשית ומחזקת אותה, תוך שינויי ניואנס קלים ושימוש בטון קליל יותר. "אתמול היתה זו הפעם הראשונה שרעיותיהם נפגשות", מדווחת ב"מעריב" מיה בנגל, תחת תצלום של שרה נתניהו ומישל אובמה. דיווחה הוא הקצר ביותר מבין כל הדיווחים, ומתמצה בכיתוב תמונה של ארבע שורות.
בעיתונים האחרים נפרשת עלילת המשנה ביתר הרחבה. מסופר בהם על נושאי השיחה שהעסיקו את השתיים (ילדים, חינוך, טלוויזיה) ועל מחוות החיבה שהפגינו זו כלפי זו (פרחים והבטחות לפגישות עתידיות). "אורח מפתיע בפגישה בין רעיית הנשיא ואשת רה"מ", נכתב בכותרת המשנה לידיעה המופיעה בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" ומוקדשת כולה לפגישה בין השתיים. אורלי אזולאי ואיתמר אייכנר מדווחים כי "הנשים זכו גם לביקור של בן משפחה נוסף, הכלב בו. נתניהו הופתעה מכך שהכלב מסתובב בכל חלקי הבית, אובמה סיפרה שבדרך כלל הוא לא מרגיש בנוח בחברת זרים".
ב"הארץ" מוסיפה נטשה מוזגוביה פרטים על הפסגה שהפכה למשולשת ("באמצע השיחה נכנס הכלב של משפחת אובמה לחדר, והשתיים ליטפו אותו"), ואילו ב"ישראל היום" יוצאים מגדרם כדי לחלוק כבוד לרעיית ראש הממשלה. תצלום שלהן לצד מישל אובמה מתנוסס בשער העיתון, ממש לצד תצלום של מפגש בעליהן, ובגודל זהה. ידיעה על המפגש בין השתיים תופסת את חציו העליון של עמ' 5. יחס כזה יכול היה להיות עדות לקידום מעמד האשה בפוליטיקה הישראלית ובכלל, אלמלא העובדה כי הדיווח עצמו משרטט מחדש את הגבולות בין ממלכת הגברים לזו של הנשים. שלמה צזנה מדווח על שיחות הנימוסים בין שתי הרעיות ומוסיף כי "שרה לבשה שמלה כחולה וקיצית ומישל בחרה שמלת כתפיות שחורה עם דוגמת פרחים".
והיה מחננו טהור
"הארץ" הוא העיתון היחיד שמדווח הבוקר בשערו על הגשת כתב אישום נגד חייל צה"ל על הריגת אשה פלסטינית במהלך מבצע "עופרת יצוקה" (הפניה קצרה מופיעה בשער "ישראל היום"). על-פי הדיווח מאת אנשיל פפר, נוסף להגשת כתב האישום, הפרקליט הצבאי הראשי, האלוף אביחי מנדלבליט, "החליט לפתוח בחקירה פלילית בנוגע לאירוע שבו נהרגו 29 בני משפחה בתקיפה מהאוויר". בהמשך מוסיף פפר כי "מדובר בחקירה בעלת פוטנציאל לאישומים החמורים ביותר עד כה מבין חקירות 'עופרת יצוקה', והיא עשויה להצביע על חיילים ועל קצינים בדרגים שונים מבין כוחות הקרקע והאוויר".
פפר מציין עוד כי "האלוף מנדלבליט הביע אתמול את הערכתו לארגון בצלם על העדויות שהעביר לצה"ל ועל הסיוע בתיאום החקירות במחסום ארז". בתיבה נפרדת כותבת עמירה הס על חלקה של התקשורת בדברור עדים למעשי כוחות צה"ל ברצועה, ובעיקר ביחס לעדויות בני משפחת א-סמוני משכונת א-זייתון, ש-29 מבניה נהרגו כשביתם הופגז.
"לפעמים נדמה שמרוב מאמץ להיות נורמלים אנחנו טומנים את הראש בחול וממלמלים לעצמנו מלות נחמה", כותב ב"ידיעות אחרונות" יועז הנדל בטור המופיע לצד הידיעה על הגשת כתב האישום. לדבריו, הפרקליטות הצבאית חוקרת "חשדות לאירועים קשים" משני טעמים: "הראשון והחשוב שבהם הוא אנחנו: הרצון לדעת שמחננו טהור, הרבה לפני החפיפה הלא מוצלחת שעשה לנו גולדסטון, הרבה לפני שמישהו מארגוני 'זכויות האדם' המסורים התלונן. לנו, אלה שמאמינים בזכות שלנו לחיות כאן בחברה צודקת, חשוב לדעת שצה"ל שומר על אמות מוסר גבוהות".
זו הצגה מוזרה של מצב העניינים, אם לוקחים בחשבון כי רק בעקבות עדויות שעלו מדיווחי כלי התקשורת ודו"חות של ארגוני זכויות אדם הוחלט לפתוח בחקירות. אם קיים אותו "אנחנו" שאליו מתייחס הנדל, דומה כי רצונו הבסיסי הוא להמשיך לטמון את הראש בחול ולמלמל מלות נחמה, ולא לחקור חשדות לאירועים קשים. צה"ל מנע, כזכור, מכלי תקשורת זרים גישה לרצועת עזה, ובכך מנע גביית עדויות בזמן אמת מאזרחים שנחשפו למעשיהם של כוחות צה"ל. כשחשדות אלו בכל זאת צצו, בין אם על-ידי עיתונאים שהצליחו לחדור לאזור ובין אם באמצעות ארגונים דוגמת אמנסטי ושוברים-שתיקה, הם נתקלו במסע השתקה והכחשה משולהב, שהתקשורת הישראלית הובילה מתוך תחושת שליחות.
גם הבוקר, לאחר הגשת כתב האישום נגד לוחם צה"ל, נמשכת קבירת הראש בחול, בייחוד בכל הקשור לחקירת מות משפחת א-סמוני. כצפוי, הדיווח ב"הארץ" על חקירת מעשי כוחות צה"ל הוא המקיף ביותר ותופס את עמ' 4 כולו. בעיתונים האחרים מחזיק הדיווח כמחצית מעמוד אחורי יותר (שגודלו מלכתחילה כמחצית מזה של עמוד "הארץ").
ב"ידיעות אחרונות" מוזכרת ההחלטה לחקור את הרג בני משפחת א-סמוני בפסקה קצרה המסכמת את הידיעה על הגשת כתב האישום נגד לוחם צה"ל באשמת הריגה. יוסי יהושוע ורוני שקד כותבים שהפצ"ר החליט לחקור את האירוע שבו "לטענת ארגוני זכויות אזרח, 21 [מבני משפחת א-סמוני] נהרגו". ב"ישראל היום" מדווחת לילך שובל על ההחלטה לחקור את האירוע בלי לציין כלל שהיו בו הרוגים. "כמו כן הורה הפצ"ר לפתוח בחקירה פלילית באשר להפצצת חיל האוויר על בית מגורים בשכונת זייתון", היא כותבת, "שבה התרכזו באותה שעה כמאה בני משפחה". והמבין יבין. בדיווח של אמיר בוחבוט ב"מעריב" לא מצוינת כלל החלטת הפצ"ר לחקור את מות משפחת א-סמוני.
שתיקה כהסכמה
"יחימוביץ' מפחדת משלדון אדלסון?", שואלת כותרת המתנוססת בשער גליון "גלובס" שחולק אמש למנויים. לפי כותרת המשנה, יחימוביץ' "סירבה לענות לפניית 'גלובס' על הסכנה לדמוקרטיה ובעיית הריכוזיות בתקשורת שנובעת מהשפעתו בפועל של אוליגרך ההימורים על שני עיתונים".
כל עמ' 8 בעיתון "גלובס" [לילך ויסמן וטלי ציפורי] מוקדש לעובדה כי יחימוביץ', כמו גם חברי-הכנסת חיים אורון, משה גפני ואמנון כהן, סירבו לפניית "גלובס" להציג את עמדתם ביחס להשפעת אדלסון על העיתונים "ישראל היום", שאותו הוא מממן, ו"הארץ" (כולל "דה-מרקר", כמובן), שבית-הדפוס שלו מדפיס את "ישראל היום" תמורת עשרות מיליוני שקלים בשנה.
מספר המלים בעמוד מועט, ורובן מוקדשות לשרטוט יחסי הכוחות שבין אדלסון לעיתונים. רק כותרת המשנה מתייחסת לחברי-הכנסת שסירבו להשיב לשאלת "גלובס". הם מוגדרים בה כך: "הח"כים, שמקבלים כותרות מאירות עיניים על מאבקם בריכוזיות". היכן הם מקבלים "כותרות מאירות עיניים על מאבקם בריכוזיות"? ב"דה-מרקר" למשל. שם הכותרת הראשית אתמול עסקה בדיון על הריכוזיות שהתקיים בכנסת בהשתתפות אותם פוליטיקאים. בעיתון "גלובס" משלשום, אגב, לא היתה אף ידיעה קטנה על הדיון שנערך בכנסת.
"גלובס" רומז כי לא רק "ישראל היום" מוטה לטובת נתניהו מסיבות לא ענייניות, גם "הארץ" וליתר דיוק "דה-מרקר", שמחויב לראש הממשלה בשל ההכנסות של עד 100 מיליון שקל בשנה מפטרונו, וכי העמדה החד-משמעית שנוקט "דה-מרקר" בסוגיית הריכוזיות קשורה לעמדה של ראש ממשלת ישראל בעניין זה. אין הרחבה בסוגיה מדוע הניסיון להפחית את מידת הריכוזיות במשק הישראלי ישרת את האינטרסים הכלכליים של אדלסון.
שליט
הצעדה למען גלעד שליט אינה מוזכרת הבוקר בשער "מעריב", לראשונה זה ימים רבים.
ענייני תקשורת
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" על עיקרי הרפורמה ברשות השידור, מתוך טיוטת ההסכם שהגיעה לידיה: "מעבר לחמישה ימי עבודה, גמישות ניהולית, הימנעות מפיטורים ושקט תעשייתי לעשר שנים".
יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי ח"כ מוחמד ברכה טוען שערוץ הכנסת, המשדר את דיוני הוועדות במשכן, הפך במה להסתה.
ראובן פדהצור כותב ב"הארץ" על הסיבות לצנזור קטעים מסרטו של ניר טויב, "ממלכת הסוד".
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" על תרומת דב יודקובסקי לשיפוץ בית סוקולוב. את הידיעה מלווה החותמת "לפני כולם", אף שדיווח על התרומה הופיע לפני כשבועיים במדור הרכילות של "מעריב".