הצלחה מדהימה

כותרות כל עיתוני הבוקר מוקדשות למהפכה בטוניסיה. הכותרות הראשיות ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" נקראות כסיסמאות הכתובות על שלטי מפגינים ("חופשיים" ו"קול העם", בהתאמה), ואילו "הארץ" ו"ישראל היום" בוחרים בכותרות אינפורמטיביות ("הפיכה עממית בטוניסיה: הנשיא ברח מהמדינה" ו"זעזוע בעולם הערבי מהמהפכה בטוניסיה", בהתאמה).

כותרת המשנה ב"הארץ" מתמצתת את המצב נכון לשעת רדת העיתון לדפוס: "לראשונה בתקופה המודרנית, חוללו הפגנות בטוניסיה מהפכה אזרחית נגד שלטון במזרח התיכון. הנשיא בן-עלי נמלט בסוף-השבוע לסעודיה. ברחבי המדינה נמשכו הפרות סדר, ועשרות אסירים נהרגו כשניסו להימלט מבתי-כלא. במצרים ובירדן הפגינו אלפים בהזדהות עם המתקוממים".

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח מתורגם מאת לורנצו קרמונזי, שליח "קוריירה דלה-סרה" לטוניס (שלפני שנתיים דיווח ל"ידיעות אחרונות" מרצועת עזה במהלך מבצע עופרת-יצוקה). "אלו שעות של חוסר ודאות עבור טוניסיה", כותב קרמונזי. "כנופיות של פושעים מסתובבות ברחובות, צדות אחר יעדים איכותיים לביזה". קרמונזי נזכר בתמונות דומות שראה בבגדד, עם השתלטות הכוחות האמריקאיים על העיר בשנת 2003, ומדגיש הבדל אחד בין שני האירועים – "כאן [...] קיים חשש שכוחות ביטחון שהיו מזוהים עד כה עם הנשיא בן-עלי דווקא מסייעים לשודדים".

קרמונזי מזכיר, כמו בדיווחים אחרים הבוקר, כי המהומות החלו לפני חודש בדיוק, עם התאבדותו של סוחר ירקות. "הצעיר שלח יד בנפשו אחרי שעגלתו הוחרמה על-ידי שוטרים מכיוון שסירב לתת להם שוחד", הוא כותב. "המוני צעירים שהזדהו עם הסיפור הציפו בבת אחת את הרחובות וקראו לנשיא להתפטר". במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם פרופיל של מוחמד בועזיזי, סוחר הירקות שהצית את המהפכה [סמדר פרי].

קרבתו של קרמונזי לאירועים מאפשרת לו לדווח עוד כי "ההפגנות והמחאה עד כה הן על בסיס חילוני לחלוטין [...] לא שומעים כאן קריאות 'אללהו אכבר', ועד עכשיו אלה שניסו להחדיר מתיחות על רקע דתי עוד לא הצליחו להכניס את כוחותיהם לפעולה". בהמשך הדיווח הוא כותב על מפגש עם עו"ד פאוזי ג'באללה, שמתאר בבלוג אישי את המתרחש מול עיניו. "זאת הצלחה מדהימה", אומר לו הבלוגר, "הארגון שהוציא את ההמון לרחובות נעשה באמצעות פייסבוק ובלוגים: מסרונים, תמונות, הזמנות להשתתפות המונית וקריאת תיגר נגד הצנזורה, נגד שלטון שאוסר אופוזיציה מכל סוג שהוא".

בשער "מעריב" מתפרסמת תמצית טור מאת מורד סלמי, המוגדר כ"עיתונאי טוניסאי". הטור המלא מתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון, על רקע שלל תצלומי הפגנות מהימים האחרונים. סלמי, שכתב את הטור עבור ה"אובזרבר", אינו מדווח על ההתרחשויות אלא נותן להן רקע: "בתור אינטלקטואל חסר כוח הייתי עד בשנים האחרונות לביזה מאפיונרית שיטתית של ארצי ודחיקה חסרת תקדים של המערכת הפוליטית". בכפולה השנייה של העיתון דיווח מתורגם מאת אנג'ליק כריספיס, שליחת ה"אובזרבר" לטוניס. "הנשיא אולי נמלט, אבל הכאוס רחוק מלהסתיים", היא כותבת. "[...] יריות נשמעו לאורך כל היום בטוניס, שתחנת הרכבת הראשית שלה הוצתה".

מלצר, יש לי מהפכה בפריקסה

המהפכה בטוניסיה היא אירוע בסדר גודל היסטורי, מהסוג שרבים בעולם יזכרו היכן היו ומה עשו כשלמדו עליו לראשונה. קוראי "ישראל היום" יוכלו להיזכר גם היכן היה ומה עשה עורך חדשות החוץ ופרשן העיתון כששמע לראשונה על המהפכה.

בעיתון זה אין הבוקר דיווח מתורגם של עיתונאי מערבי המסתובב ברחובות טוניס, וגם לא מאמר מאת עיתונאי טוניסאי, אך בועז ביסמוט, המדווח בכפולה הפותחת על המתרחש במדינה, מפרסם טור פרשנות הנפתח כך:

"ביום שישי האחרון אכלתי צהריים באחת המסעדות הטוניסאיות המפורסמות ביותר בפריז יחד עם חבר יהודי-טוניסאי המקורב לשלטון. במהלך הארוחה הוא עידכן אותי בנעשה במדינה. לפתע צילצל מכשיר הפלאפון שלו. על הקו היה שגריר טוניסיה בצרפת שאמר לו, כך גילה לי חברי בהמשך, כי ארגון פוליטי – אולי אפילו אסלאמי, רחמנא ליצלן – עומד מאחורי המהומות בבית, שלא נרגעות למרות נאום הנשיא".

בהמשך הטור מספר ביסמוט על עדות הפוכה ששמע באותה מסעדה טוניסאית מפורסמת בפריז מפי "צעיר מדרום טוניסיה המתפרנס ממשלוחי דגים בצרפת". למי עלינו להאמין? לחבר היהודי-טוניסאי של הכתב, שמספק עדות שמיעה לדבריו של שגריר טוניסיה בצרפת, או לסוחר דגים שנקלע במקרה לאותה מסעדה טוניסאית? ביסמוט נוטה לטובת סוחר הדגים, וממשיך: "כעבור שעות בודדות שמעתי את הידיעה המרעישה: בפעם הראשונה במגרב הערבי, בעולם הערבי, הרחוב באופן ספונטני ואמיץ מנצח עריץ ומאלץ אותו לברוח מהמדינה שבה שלט ביד רמה במשך 23 שנה".

בעמ' 5 מספק הפרשן הבכיר של העיתון, דן מרגלית, טור הממקם את פרץ התקווה מהאפשרות לדמוקרטיזציה של מדינה ערבית בהקשר של עולם שכולו בנוי על פחד והתבצרות. "השבוע אירע שבר לבנוני-טוניסי", כותב מרגלית, כשהוא קושר את המהפכה בטוניסיה להתמוטטות הממשלה בלבנון על רקע פרסום הדו"ח בעניין רצח רפיק חרירי. "[...] המזרח התיכון נתון בזעזוע מתמשך".

על-פי מרגלית, "המזרח התיכון נראה יותר ויותר כרעידת אדמה מתמשכת. המוקד הוא בטהרן, ויש גלים שונים של רעשים ההולכים ומתפשטים". לסיום המאמר מעברת מרגלית את הביטוי שטבע אהוד ברק לתיאור אי-השתלבותה העקרונית של מדינת ישראל במרחב המזרח-תיכוני: "בסופו של דבר הם [גלי הרעש המתפשטים] ישפיעו גם על היציבות הישראלית, המצויה לכאורה מחוץ למעגל הפן-ערבי, והיא 'חווילה בג'ונגל'".

בעיתון "הארץ" מדווח צבי בראל על המהפכה שהתחוללה במדינה. בעיתון זה אין תיאור ההתרחשויות ממקום ההתרחשות, לא מאת כתב "הארץ" ולא מאת כתב זר. אין אפילו דיווח על השמועות הסותרות שמגיעות בימים האחרונים למסעדה טוניסאית בפריז, לסנדביצ'ייה טוניסאית בשוק של רמלה או לביתו של העורך הראשי של העיתון, דב אלפון, יליד טוניסיה.

תחת זאת מספק בראל דיווח על סמך כלי התקשורת הזרים וסוכנויות הידיעות. לצד הדיווח טור פרשנות, אף הוא מאת בראל, שבעמוד השער מתפרסם בחלקו תחת הכותרת "מהפכת ויקיליקס הראשונה".

הקרדיט לוויקיליקס ניתן בשל המברקים הרבים שהתייחסו לשלטון המושחת בטוניסיה ובעיקר למברק שנשלח מהשגרירות האמריקאית בטוניסיה ביוני 2008 תחת הכותרת "השחיתות בטוניסיה: מה ששלך שלי". להבדיל מעורכי העיתון, שהדגישו בעמוד השער את תרומת ויקיליקס למהפכה, בראל זהיר יותר, שלא לומר ביקורתי, ביחס להגדרה "מהפכת ויקיליקס הראשונה".

"פירוט מעלליה של אשת נשיא טוניסיה, לילה טרבלסי, במברקים שנחשפו בוויקיליקס, כבר הכתיר את המהפכה האזרחית בטוניסיה כ'מהפכה הראשונה של ויקיליקס'", הוא כותב בפתח טורו. "זה אינו התואר היחיד בו היא זכתה: 'מהפכת פייסבוק', 'טוויטר' ו'יו-טיוב', אלה השמות שהחליפו בימים האחרונים את תואריה הקלאסיים של המהפכה בטוניסיה: 'מהפכת הרעבים' ו'מהפכת המדוכאים'.

"אין זה מקרה שאת התארים הראשונים, שמציגים לכאורה את האמצעים ליישום המהפכה, מעניקים לה במערב, בעוד שבטוניסיה עצמה מעדיפים את השמות שמתארים את הסיבות למהפכה: דיכוי ועוני. אין זה מקרה, לאור התפיסה כי סילוק שלטון במהפכה אזרחית הוא פטנט מערבי בלעדי, שלא ייתכן כמותו במזרח התיכון. לכן, גם כשמתחוללת מהפכה ב'מזרח', מהפכה שאיננה צבאית או דתית כמו באיראן או בסודאן, הרי שהיא מחקה את המערב, אם לא בסיבות, לפחות באמצעים".

7 מתוך 7, 30 מתוך 100

בעמודי "דה-מרקר" מתפרסמת הבוקר ידיעה מאת הילה רז תחת הכותרת "המחוזי אישר את הבוררות נגד צ'רלטון", הנוגעת להחלטתו של השופט יהודה זפט מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב ביום חמישי האחרון. לידיעה מתלווים שני תצלומים, של הבוררת גבריאלה דה-ליאו–לוי, שפסק הבוררות שלה קבע כי חברת צ'רלטון תשלם להתאחדות לכדורגל למעלה מ-12 מיליון שקל בשל הפרת זכויות שידור, ושל חיים רמון, שר המשפטים לשעבר, שמכהן כיועץ בכיר לחברת צ'רלטון.

"נטען", כותבת רז על עתירת צ'רלטון נגד פסק הבוררות, "כי הבוררת ידעה שחיים רמון מונה לכהן כיועץ בכיר של צ'רלטון, אך למרות זאת היא לא חשפה בפני הצדדים כי למדה עם רמון באוניברסיטה, ניהלה עימו קשר רומנטי כסטודנטית וכי ננזפה על-ידיו לאחר שחתמה על פסק דין ובו נכתב כי נאנסת נהנתה מאונס [...]  השופט זפט הביע ביקורת על עדותו של חיים רמון במסגרת ההליך וציין כי היא 'לא נשמעה משכנעת כלל ועיקר ואיני מייחס לה משקל'".

ב"כלכליסט" אין הבוקר ידיעה על הכרעת השופט זפט מיום חמישי (בימי שישי לא יוצא העיתון לאור, כך שהמידע נחסך מקוראי העיתון המודפס), אך כל עמ' 3 בעיתון מוקדש ל"מעקב 'כלכליסט'" אחר הקשרים בין משרדו של עו"ד יעקב וינרוט לשופט זפט. המעקב מהבוקר בא בעקבות שורה ארוכה של ידיעות ופרשנויות מהימים האחרונים שהוקדשו לשופט זפט, ושמקור כולן בחשיפה כי השופט קיבל בעבר שירותים משפטיים מעו"ד וינרוט תמורת שכר טרחה נמוך במיוחד.

"במרוצת השבוע 'התעלק' 'כלכליסט' על השופט יהודה זפט מזה ועל וינרוט מזה, וייחס להם קשרים בעייתיים", כתב במהלך סוף-השבוע האחרון העיתונאי יואב יצחק באתרו NEWS1. על-פי יצחק, בכך פעל העיתון בשירות ארנון (נוני) מוזס ולמען ידידו של מוזס, רמון. יצחק מציג את תגובת זפט לטענות: "א) וינרוט ייצג את בני הזוג זפט בשנת 1989(!!!) בהליך משפטי נגד חברת נדל"ן;  ב) ההליך המשפטי הראשון שנדון בפני זפט החל בשנת 2002;  ג) כללי האתיקה מחייבים שופטים בתקופת צינון של חמש שנים בלבד ביחס לעניין אישי שהיה להם מן העבר. בענייננו: מעת הייצוג ועד ההליך הראשון בפני זפט חלפו 13 שנים".

הבוקר, כאמור, נמשך הסיקור הצמוד של קשרי וינרוט וזפת וזוכה לבולטות ב"כלכליסט". "למרות טענתו של השופט זפט כי חלפו 20 שנה מהיום שבו עו"ד וינרוט ייצג אותו ליום שבו הופיע בפניו בבית-המשפט", נכתב בכותרת המשנה לידיעה, "'כלכליסט' חושף שמשרד וינרוט הופיע לפני זפט שנים קודם לפחות בשבעה תיקים ובכולם הוא ניצח". כותרת המשנה מסתיימת במשפט "מקורב לזפט: משרד וינרוט הפסיד ב-70% מהמקרים". אז ניצח או הפסיד? 7 מ-7 או 30 מ-100? תלוי מה סופרים, תלוי מי קוראים.

כותבים את העתיד

בשער האחורי של "מעריב" מתפרסמת ידיעה מאת אלכס דורון על "סערה בעולם האסטרולוגיה", שפרצה בעקבות טענותיו של הפרופסור לאסטרונומיה פארק קאנקל כי לוח המזלות שגוי בשל סטייה הולכת וגדלה של כדור הארץ ממסלולו. "התייחסתי לעניין הזה בגיחוך. הרי איני חושב שהאסטרולוגיה היא מדע", מצוטט פרופ' קאנקל, "לא חשבתי שייקחו את דברי ברצינות כשאמרתי שעל יוצרי ההורוסקופים לעדכן את לוח הזמנים בגלגל המזלות ולהוסיף מזל אחד".

בשער האחורי של "הארץ" דיווח מתורגם מה"ניו-יורק טיימס" [ג'סי מקינלי] על "סערה בקרב חסידי האסטרולוגיה". דיווח זה נפתח במשפט "לדברי האסטרולוגים, הם צפו זאת מראש", והטון המזלזל במי שמאמין כי גורלו מושפע ממערך גרמי השמים מופיע גם בהמשך הרשימה. שמו של הפרופסור שחולל את המהומה נכתב בעיתון זה כך: "פארק נאקל" (באנגלית שמו Parke Kunkle). עוד מצוין כי על-פי סקרי דעת קהל, אחד מכל ארבעה אמריקאים מאמין באסטרולוגיה.

המידע על הסטייה בציר כדור הארץ אינו חדש, ובדיווח המתורגם ב"הארץ" מצוין כי "האדם הראשון שזיהה את שינוי הכיוון בציר [...] היה אסטרונום שחי ביוון העתיקה". כיצד מידע ישן הופך לחדשה מרעישה? בבלוג הטכנולוגיה של אתר MSNBC התחקו אחר התהליך.

זוטות

בכפולה המרכזית של "מעריב", תוך הפניה מראש שער העיתון, מדווחת אפרת זמר-ברונפמן על חידון חדש שיערוך משרד החינוך בנושא השפה העברית.

ב"הארץ" מדווח אסף שטול-טראורינג, במלאות עשר שנים לוויקיפידיה, כי בגרסה העברית של האנציקלופדיה יש כיום 113 אלף ערכים.

ב"ידיעות אחרונות" מדווח יורם ירקוני כי מהגר עבודה מהפיליפינים, שמועמד לגירוש מישראל, טוען שהופעל כסוכן של משטרת ההגירה וסייע ללכידתם של שוהים בלתי חוקיים בתמורה להבטחה שלא יגורש מהמדינה.

ענייני תקשורת

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" על תוצאת פילוח שערכה חברת יפעת למספר הידיעות החדשותיות בעיתונות בשנה החולפת, על-פי תחומי עניין ומדיומים. "הנושאים שבהם עסקה העיתונות מספר הפעמים הרב ביותר ב-2010 המשיכו להיות צרכנות ובריאות", מדווח בידיעה.

מאמר מאת עו"ד מאיר בלייך, היועץ המשפטי של "מעריב", מתפרסם הבוקר במדור הדעות של העיתון ועוסק בחקיקה העודפת בתחום העיתונות. "חקיקת יתר [...] רק גורמת לקושי ממשי באכיפת החוק ובעקבות זאת לזילות של מערכות החוקים והמשפט", כותב בלייך. "כאשר מדובר בחקיקה עודפת בתחום העיתונות, היא עלולה לרוקן מתוכן את העשייה העיתונאית".

ב"הארץ" מדווח [שירות "הארץ"] כי העיתונאי המנוח יהודה להב קיבל פרס על מפעל חיים בעיר הולדתו בסלובקיה.